יציאות השבת
פרק
ראשון שבת
כ.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
איבעיא
להו תחתון האיך דגבי תנור. ולפ"ה דפי' דלגבי האור
ובגבולין. צריך להבעיר מדורתן מבעוד יום כדי שתאחוז האש ברובו:
קנו א מיי' פ"ג מהל' שבת
א) ע"ז לח., ב) לקמן לו:,
ג) [עירובין קג. פסחים פה.],
הלכה יט טור ושו"ע
ר' יהודה אומר. אם היתה מדורת פחמין אין צריך להאחיז בהן
ממהר לקרום ומיבעיא ליה אם תחתון דקאמר ר' אליעזר
ד) [לעיל יח:], ה) [לקמן
או"ח סי' רנה סעיף [א] ב:
דגבי תנור והא דקאמרי רבנן עד שיקרמו פניה אחת מפניה ואפילו
האור אלא כל שהוא והיא דולקת והולכת דאין דרכה להיות כבה
קנז ב מיי' פ"ג מהלכות
קיד: עירובין קג. פסחים נט:
והולכת וא"צ לחתות בהן: גמ' בן
סה. פה. ביצה יח. ב"ב צ. חולין
שבת הלכה טז טור
דרוסאי. לסטים היה ומבשל
בעליון סגי ואם תחתון דקאמר ר"א היאך דגבי האור אם כן הא
א
קכג: זבחים לה.], ו) לקמן
שו"ע או"ח סימן רנד סעיף
בישולו שליש: איתמר נמי. דמאכל
דקאמרי רבנן עד שיקרמו פניה היינו
כא., ז) [שמות כז], ח) [אמור
ב:
קנח ג (מיי' פי"ז מהל'
פרשה יג], ט) [בפרקין ה"י],
בן דרוסאי חשוב בישול: כל שהוא.
כל פניה תא שמע ר' אליעזר כו'
ובגבולין כדי שתאחוז
האור ברובו ר' יהודה
ב
י) [ועי' תוס' מנחות נז:
מ"א) טור ושו"ע
אומר א בפחמין כל שהוא: גמ' וכמה א"ר
מבושל ביד ישראל כמאכל בן דרוסאי
ופושט דר"א לחומר' ומיהו בירושלמיט)
ד"ה ושמעינן], כ) [שם איתא
יו"ד סי' קיג סעיף ח:
קנט ד מיי' פ"ג מהל' שבת
שוב אין בגמרו משום בישולי נכרים:
משמע דלהקל בא דקאמר התם
עולה ועי' ברש"י שם ד"ה
אלעזר אמר רב כדי שיצולו מבעו"י כמאכל
ב
הכי גרסינן], ל) [ועי' תוספות
הלכה יח סמג לאוין
גרוף. מן הגחלים במגריפה שקורין
ומודה ר"א בלחם הפנים שאין קרוי
בן דרוסאי איתמר נמי א) אמר רב אסי א"ר
לקמן ע. ד"ה הבערה],
סה טור שו"ע או"ח סימן
וודילי: קטום. מפזרים אפר מלמעלה
לחם עד שיקרמו פניו בתנור משמע רנד סעיף ה:
מ) [וע"ע תוס' קידושין לז.
❖
יוחנן כל שהוא כמאכל בן דרוסאי אין בו
קס ה ו מיי' שם הלכה טו:
ג
ד"ה והרי שבת],
כדי להפיג חומו שלא יוסיף הבל בשבת
דהכא סגי בקרימה כל דהו אבל
קסא ז מיי' שם הל' כ:
משום בישולי נכרים ב) תניא חנניא אומר כל
וזה תבשיל שהוא כמאכל בן דרוסאי
בלחם הפנים בעינן קרימה מעליא.
קסב ח ט מיי' שם הל'
שהוא כמאכל בן דרוסאי מותר להשהותו
יט סמג שם טור
לא חיישי' אם מתבשל והולך בשבת:
ריב"א י):
תורה אור השלם
שו"ע או"ח סימן רנה סעיף
למשרי
❖
אברים ופדרים. וא"ת
דגבי תנור. שהככרות נדבקים בדופני
ע"ג כירה ואע"פ שאין גרופה וקטומה: אין
1 לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל
א:
התנור סביב הילכך מבעיא ליה הי
אי אברים ופדרים דחול
נותנין את הפת כו': איבעיא להו תחתון
מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת:
שמות לה ג
קרי תחתון הנך פנים דגבי דופני
כדפ"ה הא אמר בפרק [במה
האיך דגבי תנור או דילמא תחתון האיך
2 הִנֵּה לָאֵשׁ נִתַּן לְאָכְלָה
לעזי רש"י
התנור או פנים הפונים למטה לחלל
מדליקין] (דף כד:) עולת שבת בשבתו
אֵת שְׁנֵי קְצוֹתָיו אָכְלָה
דגבי האור ת"ש ר"א אומר כדי שיקרמו
ד
וודיל"י [ודי"ל]. י«עה.
הָאֵשׁ וְתוֹכוֹ נָחָר הֲיִצְלַח
התנור לצד האור: מדובקים בתנור.
ולא עולת חול בשבת ואי אברים
צוק"ש [צוקי"ש].
לִמְלָאכָה: יחזקאל טו ד
פניה המדובקין בתנור: ה משלשלין את הפסח:
❖
וחומרא היא דפנים שכלפי האור
ופדרים דשבת ואשמועינן מבכל
3 וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב בֵּית הַחֹרֶף
גדמי-עץ.
מ"ט משום דבני חבורה זריזין הן הא לאו
ג)
ממהרין לקרום: התם מנתח. ואם
בַּחֹדֶשׁ הַתְּשִׁיעִי וְאֶת הָאָח
מושבותיכם דאע"ג דמצותן כל הליל'
לְפָנָיו מְבֹעָרֶת:
❖
הכי לא והאמר מר גדיא בין שריק בין לא
פותח פי התנור עייל ביה זיקא וקשי
ואפשר להקטירן במוצאי שבת אפ"ה
ד)
ירמיהו לו כב
רבינו חננאל
שריק שפיר דמי התם מינתח הכא לא מינתח:
ליה: הכא לא מנתח. דכתיב (שמות
דחי שבת הא מעולת שבת נפק
ו
אסיקנא כמאכל בן דרוסאי
יב) על ראשו ועל קרבו ואי מגלי ליה
מדממעט עולת חול דהיינו ע"כ
ומאחיזין את האור וכו': מנהני מילי אמר רב
ז
וכל שהוא כמאכל בן
הגהות הב"ח
לא קשי ליה זיקא הלכך אי לא דזריזין
אברים ופדרים דחול דשחיטה וזריק'
דרוסאי מותר לשהותו
הונא לא תבערו אש בכל מושבותיכם בכל
1
(א) גמ' ר' חייא אמר עד
ע"ג כירה אע"פ שאינה
❖
הן אסור: אברים ופדרים הוא דאתא.
עבר זמנו בשקיעת החמה א"כ
מושבותיכם אי אתה מבעיר $ אבל אתה
שישחת העץ ממלאכת:
גרופה ולא קטומה. תחתון
להתיר את הקטירן כל הלילה אבל
אברים ופדרים דשבת קרבים בשבת
של פת. אוקימנא קרומת
מבעיר במדורת בית המוקד מתקיף לה רב
פנים המדובקים בתנור,
מדורת בית המוקד שאינה צורך גבוה
וי"ל דאתי למשרי אברים ופדרים
וכיון שקרמו פניה מותר
גליון הש"ס
חסדא אי הכי אפילו בשבת נמי אלא אמר רב
אלא צורך כהנים לא הותרה. וסמוך
דחול כשמשלה בהן האור מבעוד יום
ג
לשהותה. והכין מפרשא
חסדא קרא כי אתא למישרי אברים ופדרים
גמ' אבל אתה מבעיר
בפ' דלקמן בכירה [לז:].
לחשיכה היינו טעמא דלא גזור משום
והא דקאמר ולא עולת אברים ופדרי'
במדורת בית המוקד. עי'
משלשלין את הפסח לתנור
הוא דאתא וכהנים זריזין הן: ובגבולין כדי
דכהנים זריזין הם שכולם היו בני
דחול בשבת היינו דוקא בשלא משלה
ה)
יומא דף טו ע"ב תוס'
עם חשכה. אוקימנא משום
ד"ה ואחת: שם אמר ר'
דבני חבורה זריזין הן הא
שתאחוז כו': מאי רובן אמר רב רוב כל אחד
תורה וחרדים ונזכרים ולא אתו לחתויי
בהן האור וכן הא דאמר בפרק טרף
פפא הלכך בעינן רוב עביו.
שאר בני אדם לא. ואי גדיא
משתחשך: כל אחד ואחד. כל עץ
בקלפי (יומא דף מו. ושם) אברי כ)חול
ואחד ושמואל אמר כדי שלא יאמרו הבא
חולין דף עו ע"ב וכעין זה
הוא מינתח הוא, כלומר
סוטה דף מ ע"א וחולין דף
אינו שלם אלא מנותח
ועץ ולא תימא כיון שאחזה ברוב מנין
שנתותרו עושה להן מערכה בפני
❖
עצים ונניח תחתיהן תנא רב חייא לסיועיה
סה ע"א:
איברים, כיון דקשי ליה
העצים: ושמואל אמר. כדי שלא צריך
עצמן וסודרן אפי' בשבת ואפי' לרב
זיקא לא מגלי ליה, הלכך
לשמואל חכדי ו)שתהא שלהבת עולה מאיליה
לומר הבא עצים דקים ונניח תחתיהן
הונא דפליג התם היינו דאמר דאין
לא אתי לחתויי בגחלים,
ולא שתהא שלהבת עולה ע"י דבר אחר עץ
בין שריק התנור בין לא
מוסף רש"י
להבעיר את אלו: תני ר' חייא. בפ'
עושה להן מערכה בפני עצמן אבל
שריק התנור שרי. אברי
יחידי רב אמר רוב עביו ואמרי לה ברוב
במה מדליקין לגבי מנורה להעלות נר
ד"ה דסודרן על המערכה גדולה
בן דרוסאי. לסטים היה
דברחא, שריק שרי. לא
ואוכל כל דבר המבושל קצת
היקפו $ אמר רב פפא הלכך ט בעינן רוב עביו
שריק, רב ירמיה מדפתי
תמיד ז) שתהא שלהבת עולה מאליה
היינו כשמשלה בהן האור כדמוכח
. בני חבורה.
אסר ורב אשי שרי, וקיי"ל
(ע"ז לח.)
ובעינן רוב היקפו כתנאי ר' חייא אמר כדי
אלמא בכי האי גוונא הויא הדלקה
התם והא דקאמר התם לחד לישנא
הנמנין על הפסח, זריזין
(א)
כוותיה. בשרא אגומרי
הן. דכל העוסקים בקדשים
אסיר אלא א"כ נצלה כל
משום ר"י הלוי. וקשה לי חדא דרמי
דדוקא בפסולין אי משלה בהן האור
שישחת העץ ממלאכת האומן רבי יהודה בן
זריזים וחכמים, הלכך לא
צרכן. קרא חייא בתנור,
בר חמא קתני לה התם ועוד דלאו
אין אי לא לא לאו משום דכשרים לא
בתירא אומר כדי שתאחז האש משני צדדין
מחתי (ערובין קג.) או:
רבינא שרי. ומחיזין את
שיש רבים ומזרזים זה את
האור במדורת בית המוקד,
מתניתא היא אלא הוא אמר לה
בעינן משלה בהן האור אלא ה"ק
ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר את שני
זה (פסחים פה.). וכהנים
2
משום דכהנים זריזין הם.
דדוקא בפסולים אצטריך לאשמעינן
בפירוש דמתני' אחריתי. ושאר רבותינו
זריזין הן. בקיאין הן בכל,
וקרא לאיברים ופדרים הוא
קצותיו אכלה האש ותוכו נחר היצלח
דכתיב בהן (דברים לג) יורו
תנו לה לענין מדורה ואני מצאתי
במשלה בהן האור אבל בכשרים לא
דאתא דכתיב לא תבערו
למלאכה: 3והאח לפניו מבערת מאי אח אמר
משפטיך ליעקב (לקמן קיד:)
אש בכל מושבותיכם,
אותה בת"כ לגבי מנורה: עץ יחידי.
איצטריך לאשמעי' וריב"א מסתפק
ח)
ד
או: דכיון שנכנס לעבודה
בכל מושבותיכם אינכם
רב אחוונא ושמואל אמר עצים שנדלקו
כעין צוק"ש שלנו: רוב עביו. שיכנס
בשאר קרבנות כשמשלה בהן האור
בידוע שלמדוהו הלכות קודש
מבערים אבל אתם מבערים
ה
❖
(ערובין שם).
לאיברים ופדרים. ובגבולין
באחוונא ההוא דאמר להו מאן בעי אחוונא
האור בתוך עביו עד רובו: רוב
אם נעשו כלחמו של מזבח למשרינהו
כדי שיצית האור ברובו.
היקפו. מבחוץ: כתנאי.
אשתכח ערבתא א"ר הונא קנים אין צריכין
רוב עביו
בשבת אי לאו דדילמא דוקא בתמיד
רב אמר רוב כל עץ
ועץ. ושמואל אמר כדי
מוסף תוספות
או רוב היקפו: שישחת. רוב עביו:
מהני האי טעמא משום דשם תמיד
רוב אגדן צריכין רוב גרעינין אין צריכין רוב
שאין צריכין להביא אחרים
ב' צדדיו. רוב היקפו: זכר לדבר.
דוחה שבת וקשה דהתם מפיק ליה
א. ור' אליעזר מחמיר.
תחתיהן כדי שידליקם.
נתנן בחותלות צריכין רוב מתקיף לה רב
תוס' הרא"ש. ב. ור'
והלכתא כשמואל דתני
דשוב הולך ודולק: שני קצותיו אכלה
ביומא מבמועדו ואפי' בשבת והכא
חסדא אדרבה איפכא מסתברא קנים
אליעזר מיקל דדי בקרימת
ר' חייא לסיועיה שתהא
האש. בידוע שתוכו נחר והלכה לחה
מפיק ליה מבמושבותיכם ונראה
פניה דלגבי האור. תוס'
שלהבת עולה מאיליה ולא
מבדרן אגדן לא מבדרן גרעינין מבדרן
שלו ונעשה יבש: נחר. פסקה לחה
הרא"ש. ג. דנעשו כבר
על ידי דבר אחר. עץ
דעיקר דרשא מבמושבותיכם והתם
נתנן בחותלות לא
מבדרן איתמר נמי
יחידי. אסיקנא בעינן רוב
לחמו של מזבח שמתוך
שלה ויבש כמו נחר גרוני (תהלים סט)
נקט במועדו ואפי' בשבת אגב דבעי
עביו ורוב היקפו. ואת האח
שהן לחמו של מזבח הרי
אמר
וכן חרה מני חורב (איוב ל): והאח.
למנקט במועדו ואפי' בטומאה
לפניו מבוערת. רב אמר
הן כקרבן היום ודחו
אחואנה. פי' עצי ערבה.
מבמועדו אפי' בשבת.
בשריפת יהויקים המגילה כתיב: אחוונא. ערבה: באחוה. כל
וע"ק והא במושבותיכם אצטריך לשריפת בת כהן דלא דחיא שבת
תוס' פסחים פג: ד. ומיהו
העצים נדלקין זה מזה הקטן מדליק הגדול: אין צריכין רוב. להצית
כדדרשי' פ"ק דיבמות (דף ו: ושם) ופרק אחד דיני ממונות (סנהדרין
אפי' ללישנא קמא לא
שרי אפילו בכשרים אלא
את האור ברובן מע"ש אלא מאחיז בהן אור מבעוד יום לפי שאין
לה:) נאמר כאן במושבותיכם כו' אף מושבות האמור כאן כו' וי"ל דהכא
במשלה בהן את האור.
כבין והולכים אלא דולקים והולכים: צריכים רוב. לפי שאין שלהבת
מכם דריש מדכתי' מושבותיכם ולא כתיב ל)מושבות והא דדרשי' בפ"ק
תוס' יומא מו. ה. דלאו
תמיד. תוס' פסחים פג:
יכול ליכנס ביניהם: גרעינין. של תמרה אם עשה מהם מדורה
דקדושין (דף לז. ושם) מושבות דכתב רחמנא גבי שבת ל"ל וקאמר
ו. שבת היא לה' בכל
לכשיבשו אין צריכין רוב: נתנן בחותלות. כלים שעושין מלולבין
דסד"א הואיל ובענין מועדות כתיב תבעי קדוש ב"ד כמועדות קמ"ל
מושבותיכם. תוס' קידושין
לז.
ונתן הכלי מלא במדורה צריכין רוב לפי שצבורין יחד ואין השלהבת
לא מלא תבערו אש בכל מושבותיכם דריש כדפירש הקונטרס דההוא
יכולה להכנס בהן: קנים מבדרן. לכאן ולכאן ואחת מהן היוצאת
לא כתיבא בענין דמועדות ואצטריך לה נמי כדדריש הכא אלא
לא תמצא את חברתה לבערה הלכך כי לא אגדן צריכי
מושבותיכם דכתי' באמור (ויקרא כג)ו דההוא כתיב בענינא דמועדותמ):
כדי שתהא שלהבת עולה מאיליה. אלמא במקום שהקפיד הכתוב
רוב אבל אגדן לא מבדרן ואין צריכין רוב וכן גרעינין:
שלא יכבה סגי שתהא שלהבת עולה מאליה ואין צריך שתהא
רב
הפתילה שורפת ברובא: עד שישחת ממלאכת האומן. אבל למ"ד משתאחוז האור משני צדדין אינו נשחת בהכי ממלאכת האומן ואע"ג
דכתיב את שני קצותיו אכלה האש
היצלח למלאכה היינו גבי עץ הגפן אבל שאר עצים אין
נשחתין כ"כ במהרה
ממלאכת האומן:
הדרן עלך
יציאות
השבת