כ:
יציאות
השבת פרק ראשון שבת
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
במה
מדליקין כו'. פעמים מפרש מאי דסליק מיניה ופעמים במה
רב כהנא אמר קנים שאגדן צריכין רוב. כרב הונא דלא עיילא בהן
קסג א ב ג מיי' פ"ג מהל'
א) גי' הרי"ף גפרית ושל
שהתחיל ע): אחד מבושל כו'. הכא מזכיר שאינו פשוט
רבב ושל קירה, ב) לקמן
שבת הלכה כא כב סמג
נורא ולאבדורי לא חיישינן דארוכין הן וכבדין: גרעינין שנתנן
כח:, ג) ענף של עץ [עי'
לאוין סה טוש"ע או"ח סי'
בחותלות אין צריכין רוב. כרב חסדא שנוחין לידלק אבל בלא חותלות
תחילה וכן בכמה מקומות ומה שקשה על גירסת רש"י דסוכה [דף ז.]
ערוך], ד) [נדרים ב: נזיר
רנה ס"ג:
מפורש במקום אחר פ): בעמרניתא דאית ביה. וא"ת הא
א ד מיי' פ"ה מהלכות שבת
ב.], ה) [גי' הערוך בלגש
מבדרי: מדורה. לשון היסק
גדול: רבב. שומן ושעוה וכל דבר
א
ע"ש], ו) [גי' רש"י וכן הרב
הלכה ה סמג שם טור
הניתך: גבבא. שגובבין מן השדה
מסיפאב שמעינן ליה כל היוצא מן העץ
או"ח סימן רסד:
מברטנורה לא בזפת וכן נכון
ב ה מיי' שם הלכה ח סמג
בל"א אישטובל"א: קש. זנבות שבולין
אין מדליקין בו אלא פשתן וכן קשה
כי זה התחלת בבא דפסול
שמנים], ז) [עי' רש"י לקמן
אמר רב כהנא קנים שאגדן [א] צריכין רוב [ב] לא
שם טור שו"ע שם סעיף
א
אשטרי"ם: סילתי. לאחר שעשאום
גבי אידן ויש לומר דאין למדין מן
ג
ג:
כד: ד"ה ה"ג נחום וכו'],
אגדן אין צריכין רוב גרעינין צריכין רוב נתנן
עצים דקים ובבבל נוהגין כן: השתא
ג ו מיי' שם הלכה ה טוש"ע
הכללות אפילו במקום שנאמר בהן
ח) רש"ל מ"ז, ט) [צ"ל לי],
י) מנחות לט:, כ) רש"ל מ"ז,
שם סעיף א:
אנן
בחותלות אין צריכין רוב תני רב יוסף ארבע
חוץ צ): שירא פרנדא קרינן
פתילה. של בגד הטבולה בשמן ונוח
ב
ד ז מיי' שם הלכה ח טוש"ע
ל) [גיטין כח. זבחים פה.],
❖
ליה. פר"ת דכלך דמתניתין קרינן
לידלק: אמר עולא המדליק. נר של
מדורות אין צריכין רוב של זפת ושל גפרית
מ) רש"ל גורס ואב"א פירושא
שם סעיף ז:
קא מפרש, נ) צ"ל ערבתא,
שירא פרנדא אבל מטכסאד לאו היינו
שבת צריך שידליק ברוב היוצא מראש
ושל גבינה ושל רבב במתניתא תנא אף
א)
ג
[ג]
ס) [לקמן כא.], ע) [כך מסיק
הפתילה חוץ לנר: שוכא דארזא. יבש
שירא פרנדא דלא הוה אחר חורבן
הש"ס נדרים ב: ובנזיר ב.],
של קש ושל גבבא א"ר יוחנן עצים של בבל
תורה אור השלם
פ) [עי' תוס' פסחים פה.
כדאמר בפ' בתרא דסוטה (דף מח:)
הוא ודק ויש כמין צמר בין קליפה
אין צריכין רוב מתקיף לה רב יוסף מאי היא
1 וְהָיָה הֶחָסֹן לִנְעֹרֶת
קח: ד"ה אחד ובסוכה כ.
לעץ והוא מבעירו משאחזה בו אור:
משחרב בית המקדש בטל שמיר
ד"ה אחת זבחים צב: ד"ה
וּפֹעֲלוֹ לְנִיצוֹץ וּבָעֲרוּ
אילימא סילתי השתא פתילה אמר עולא
זאזא. מולש"א בלע"ז:
אי הכי מנחות סג: ד"ה ר"י
וזכוכית לבנה ושירא פרנדא ור"י
שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו וְאֵין מְכַבֶּה:
❖
ועי' תוספות קידושין יג. ד"ה
ב) המדליק צריך שידליק ברוב היוצא סילתי
ישעיהו א לא
מפרש דקאי נמי אמטכסא והא
כשם], צ) [כדאיתא עירובין
הדרן עלך יציאות השבת
מבעיא אלא אמר רב יוסף שוכא דארזא רמי
דקאמר התם בטל לא לגמרי בטל
כז.], ק) [ועי' תוס' ב"מ כט:
ד"ה בזכוכית ותוספות חולין
במה מדליקין. לעשות פתילה. כל
לעזי רש"י
בר אבא אמר ג) זאזא:
אלא ה $שלא היה נמצא כ"כו דהא זכוכי'
❖
פד: ד"ה בזוגיתא],
לבנה היתה אחר חורבן דאמרי' בפ'
הני דמתני' מפרש בגמרא:
אישטובל"א. שלף.
הדרן עלך יציאות השבת
אשטרי"ם [אישטריי"ם].
לא בזפת ולא בשעוה. לאו לענין
אין עומדין (ברכות דף לא.)
תבר
קש.
הגהות הב"ח
ד) במה מדליקין ובמה אין מדליקין ד אין
קמייהו זכוכית חיורתא בחופת בנוזק):
פתילה אלא לתת במקום שמן. וכל הני
מולש"א. טחב (צמח).
ותנא דידן צמר מכווץ כווץ ושער
(א) רש"י ד"ה פסולתא
קרפר"י [קרפי"ר]. הוציא
מזפת ואילך פסולי שמנים הן:
מדליקין לא בלכש ולא בחוסן ולא
דזיפתא וכו' והוא עיטרן
מסבך, התיר.
ה)
גמ' עץ בעלמא הוא. ופשיטא דלא
איחרוכי מחרך. ולא
ח
שקורין דוהי"ט בלשון
פולויי"ל [פולצי"ל].
❖
בכלך ולא בפתילת האידן ולא בפתילת
כנען הס"ד:
חזי לפתילה אלא למדורה: עמרניתא.
איצטריך תנא דמתני' למיתני וא"ת
משי זול, פסולת משי.
ט
ייד"ש. שאריות [של משי]
המדבר ולא בירוקה שעל פני המים ו)ה ולא
כמין צמר יש בין קליפתו לעצו: והיה
כיון דמתני' נמי סברה דצמר ושער
(מה שזורקים).
בזפת ולא בשעוה ולא בשמן קיק ולא בשמן
החסון לנעורת. אלמא חסון לאו
פסולים להדלקה א"כ מאי הוסיפו
אורטיא"ה. סרפד.
י
גליון הש"ס
דוהי"ט [דיהי"ט] (בהג'
נעורת הוא: כיתנא דדייק ולא נפיץ.
❖
וי"ל דהוסיפו היינו טעמאיא מפני שאין
שריפה ולא באליה ולא בחלב ז) נחום המדי
גמ' מיתיבי השיראים
הב"ח). עטרן.
מושכין השמן יפה ותנא דמתניתין
דכיון דלא נפיץ אין שמן נמשך אחריו.
יב
יג
והכלך. ק"ל אמאי פריך
אומר מדליקין בחלב מבושל וחכ"א אחד
מהברייתא ולא פריך
פסיל להויד משום דצמר כוויץ ושער
נפיץ קרפר"י ונעורת מן הדק שבו.
מבושל ואחד שאינו מבושל אין מדליקין בו:
ממתניתין פ"ט מ"ב
מוסף רש"י
עד
מחרך ולא איצטריך למתני: כאן
והכי קאמר קרא פשתן החזק יהפך
גמ'
דכלאים: תוס' ד"ה אנן
לכש שוכא דארזא שוכא דארזא עץ
המדליק צריך שידליק.
שירא כו' שלא היה נמצא
פסול פתילות מכאן ואילך פסול
לנעורת כלומר הגבור יהיה חלש:
בידים קודם סילוק ידיו (לקמן
כל כך. עיין בר"ש פ"ט מ"ב
בעלמא הוא בעמרניתא דאית ביה: ולא
❖
שמנים. בני נרבונא אוסרין נר שעוה
גושקרא. פסולת של משי העשוי
טו
.
דכלאים:
כח:)
בחוסן: אמר רב יוסף נעורת של פשתן אמר ליה
הדרן עלך יציאות השבת
שלנו ומפרשי הכי מהו דתימא
ככובעים והוא בית התולעת וקורין
והכלך. מעיל שעושין מאותן
אביי והכתיב והיה החסון לנעורת (מכלל
לפתילות נמי לא שאם שם נר שעוה
לו פולויי"ל ונופצים אותו וטווהו
ח)
א)
1
טז
היגים, הוא בית התולעת
הגהות הגר"א
דחוסן לאו נעורת הוא) אלא אמר אביי כיתנא
ועושה ממנו בגד ואסור לעשות ממנו
שמצוי במשי שקורין פלוצי"ל
בנר שמן יהא אסור קמ"ל מכאן ואילך
יז
[א] גמ' קנים שאגדן. נ"ב
(מנחות לט:). והסיריקין.
פסול שמניםיח כיון שיש בו שמן כשר
פתילה כדאמר בכל פסולי פתילות
דדייק ולא נפיץ: ולא בכלך: אמר שמואל
מעיל עשוי מנעורת של משי
אין. גירסת הרא"ש אבל
❖
מותר אבל נר של שעוה בלא שמן
דמתניתין שהאור מסכסכת בהן
(שם).
הרי"ף ורמב"ם גרסי כל האי
ס)
שאלתינהו לכל נחותי ימא ואמרי (לה)
ט)
שמעתא בהיפך מגירסת
אסור להדליק ולי נראה דאם אסור
קופצת ונפסקת ואין השלהבת
כולכא שמיה רב יצחק בר זעירא אמר
הרא"ש: [ב] שם (לא אגדן
עומדת במקומה: גושקרא. על שם
להדליק בלא שמן כי הניחה בשמן
א"צ רוב גרעינין צריכין רוב
תוס' ישנים
גושקרא רבין ואביי הוו יתבי קמיה דרבנא
נתנן בחותלות א"צ רוב)
נמי אסור כדאמרינן לקמן כרך
פסולת וגם פת סובין כמו כן נקראת
א) יש מפרשים דקרא
תא"מ ונ"ב הרי"ף ורא"ש לא
נחמיה אחוה דריש גלותא חזייה דהוה לביש
במסכת גיטין (דף נו.): מטכסא.
דבר שמדליקין על גבי דבר
גרסי כל זה: [ג] שם גבינה.
משמע שהנעורת דולק ואין
❖
מטכסא א"ל רבין לאביי היינו כלך דתנן א"ל
נראה דקש נמי דולק יפה
נ"ב גירסת הרי"ף קירא:
לבוש העשוי מאותו כלך: שיראים.
שאין מדליקין דאסור אלא ודאי
יט
❖
ואין דומה לפתילה:
אנן שירא פרנדא קרינן ליה $ מיתיבי
מעיל העשוי מעיקר המשי: סיריקין.
כי לא הניח בשמן נמי שרי:
עשוי מן המשי הרך המתפצל ומצוי
למאי
השיראים והכלך והסיריקין חייבין בציצית
רבינו חננאל
י)
מוסף תוספות
במשי וקורין לו במקומנו יד"ש:
(תיובתא דרבין) תיובתא איבעית אימא שירא לחוד ושירא פרנדא לחוד : ולא
תני רב יוסף ארבע מדורות
כ)
ל)
מ)
חייבין בציצית. ודלא כמאן דאמר
א. היינו יוצא מן העץ.
אין צריכות רוב של זפת,
בפתילת האידן: אחוינא: רבין ואביי הוו קאזלו בפקתא דטמרוריתא חזינהו
תוס' הרא"ש. ב. דמתני'.
ס"א של גפת, ושל גפרית,
כל בגדי צמר ופשתים דוקא חייבין
להנהו נ) ארבתא אמר ליה רבין לאביי היינו אידן דתנן אמר ליה ההיא עץ
תוס' הרא"ש. ג. משום
ושל רבב, ושל גבינה.
בציצית מדאורייתא אי נמי מדרבנן.
דאורח דעבדי פתילה
פתילה אמר עולא צריך
בעלמא הוא קלף ואחוי ליה עמרניתא דביני ביני: ולא בפתילת המדבר:
מהאי עמרניתא, ודלמא
להדליק ברוב היוצא. עצים
קתני מיהא השיראים והכלך אלמא
הו"א דשריא. ריטב"א.
של בבל, שוכא דארזא. פי'
שברא: ולא בירוקה שעל כו': מאי היא אילימא אוכמתא דחריצי איפרוכי
שיראין לאו היינו כלך: אחווינא.
ד. [ד]הוה לבוש. תוס'
זאזא, גזותא יבש דרומני.
מפרכן אלא אמר רב פפא אוכמתא דארבא תנא הוסיפו עליהן של צמר ושל
הדרן עלך יציאות
הרא"ש. ה. שנתמעט.
ערבה. ויש כמין צמר בין קליפה לעץ:
ו
השבת
רשב"א. ו. כמו בזמן
שער ותנא דידן צמר מכווץ כוויץ שער איחרוכי מיחרך: ולא בזפת: זפת
בפקתא. בקעה: עץ בעלמא הוא.
פרק שני
ביהמ"ק. תוס' חולין פד:
והיכי ליחזי לפתילה: שברא. מין
במה מדליקין וכו'. לכש,
ד"ה בזוגיתא. ז. אלמא
זיפתא שעוה קירותא תנא עד כאן פסול פתילות מכאן ואילך פסול שמנים
דמשתכחא אע"ג דקאמר
עמרניתא דביני ביני דארזא.
עשב ארוך וקורין אותו אורטיא"ה:
פשיטא שעוה איצטריכא ליה מהו דתימא לפתילות נמי לא חזיא קא
חוסן, כיתנא דדייק ולא
התם דבטלה. תוס' הרא"ש.
ז
אוכמתא דחריצי. מקום כנוס מים
נפיץ. כלך, רבין אמר
ח. פי', ולהכי. תוס' הרא"ש.
משמע לן אמר רמי בר אבין עטרנא פסולתא דזיפתא שעוה פסולתא דדובשא
ט. דודאי פסיל. תוס'
מיטכסא. השיראים והכלך
גדל עליהם כמין ירקרוקת: איפרוכי
הרא"ש. י. עליהן דקאמר,
והסירקין חייבין בציצית.
למאי
מיפרכן.
ולא מצי ליעבד פתילה
פתילת האידן, עמרניתא
דמשמע על תנא דמתני'.
דביני ביני ערבה. פתילת
תוס' הרא"ש. יא. דפסילי.
מינה: אוכמתא דארבא. ספינה המתעכבת במקום אחד במים גדל ירקרוקת סביב שוליה מבחוץ: מכווץ כווץ. מפני האור ואין דולק כלל
המדבר. שברא. ירושלמי
תוס' הרא"ש. יב. ואם ערב
ואין שלהבת אוחזת בו ולא צריך למתנייה: עד כאן. עד ירוקה שעל פני המים פסול פתילות: מכאן ואילך פסול שמנים.
שלא יתן חתיכת
בהם דבר אחר אז מושכות
אמר שמואל בר רב יצחק
השמן ולא פסילי אלא
כתיב להעלות נר תמיד
זפת או שעוה בנר במקום שמן: שעוה איצטריכא ליה. לפי שרגילין לעשות כמין פתילה ארוכה והפתילה לתוכה כמו שאנו עושין: מהו דתימא
משום גזירה אטו
שערו לומר אין לך עושה
לפתילה נמי. קאסר לה: פסולתא דזיפתא. לאחר שיוצא הזפת מן העץ זב ממנו על ידי האור פסולת צלול כשמן והוא עיטרן (א):
שלהבת אלא פשתם. לא
בעינייהו. תוס' הרא"ש (ועי'
מהרש"א). יג. (ד)בלא טעם
בזפת ולא בשעוה. תנא עד
למקח
משיכה. תוס' הרא"ש.
כאן פסול פתילות מיכן
יד. לפי שאין האור נאחז בהם יפה. תוס' הרא"ש. טו. מהו דתימא שאפי' עשה מן השעוה כמין פתילה, כלומר שעשה כעין נרות שעוה שלנו, יהא אסור להדליקן, קמ"ל 'מכאן ואילך פסול שמנים' שאינו אסור אלא כשנתן
ואילך פסול שמנים.
השעוה והזפת בנר כמין שמן, אבל כשחברן יחד ועשה מהן פתילה מותר, שנמשך הוא יפה אחר הנר, ומכאן יש להתיר נרות שעוה בשבת. חי' הר"ן. נוהגין באשכנז ובצרפת להדליק נרות של שעוה בשבת. רא"ש. טז. ר"ל
פתילת הבגד המכוסית וכו' בשעוה כעין שלנו. מאירי. יז. שעתה הפתילה שבתוך השעוה דולקת גם מחמת השמן. רשב"א. יח. שלא אסרו אלו אלא בשאין שם שמן אלא הן, הא. רשב"א. יט. וה"ה הכא אע"פ שיש בפנים
ובחוץ דבר שמדליקין בו, אלא שהשעוה שהיא ממוצעת ביניהם אין מדליקין בו, מ"מ שני השמנים הוי כרך דבר שמדליקין בו על דבר שאין מדליקין בו, וכן בשמעתין דקתני כרך דבר שמדליקין ע"ג דבר שאין מדליקין
בו הוא נותן את הפתילה בשמן ואיכא ב' דברים שמדליקין בו, אפ"ה אסור, ואין להתיר בשביל שהפסול באמצע, דלא מסתבר לחלק. רא"ש.