במה
מדליקין
פרק
שני
שבת
כא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
למאי נ"מ למקח וממכר. פשיטא ליה
למקח וממכר. למאן
דמתני למזבן שעוה
ליתיב ליה פסולתא
להש"ס שהיו מכירין
ה א מיי' פ"ג מהלכות שבת
א
א) תוספתא פ"ב, ב) ס"א
מנורה, ג) ערוך פי' אילן
הלכה יט סמג לאוין סה
דדובשא: אבל עושין
מהן מדורה. היסק גדול שאחד מבעיר
השעוה והעטרן כדאמרינן שעוה קירותא לכך קאמר
סרק, ד) [צ"ל כריחי עי' ערוך
טור שו"ע או"ח סימן רנה
חבירו: לנר. קרויז"ל: בשמן קיק. שמן של עוף אחד נותנין בנר
למאי נ"מ למקח וממכר שאם נדר לתת לחבירו שעוה יתן לו פסולתא
סעיף א:
ערך כרח ובמתורגמן],
ו ב מיי' פ"ה מהל' שבת
ה) מ"ט א"ל לפי שאין כצ"ל.
ודולק: משחא דקאזא. שמן שעושין מגרעיני צמר גפן שקורין קוטו"ן:
דדובשא ואין יכול לכופו לתקן לו וכן עיטרן אבל לעיל דקאמר מאי
ב
רש"ל [ועי' בערוך ערך לפי
הלכה ה סמג שם טור
קיקיון. כעין אותה של יונה: לדידי
לכש שוכא דארזא לא קאמר למאי
פי' שאין מדליקין כלומר קבלה
שו"ע או"ח סימן רסד סעיף
היא כך שאין מדליקין], ו) נ"א
חזי לי. מין קיקיון דיונה: ומדפשקי
נ"מ לפי שלא היו מכירין בשם לכש
א ג:
למאי נפקא מינה למקח וממכר: ת"ר כל
א)
ז ג מיי' שם הלכה ט טור
שאינן נדלקין, ז) תוספתא
רבי. בבצעי המים הוא גדל: ועל
ומפרש שהוא שוכא דארזא:
אלו שאמרו אין מדליקין בהן בשבת אבל
פ"ב, ח) [צ"ל רשב"ג אומר]
שו"ע שם סעיף ד:
א
מפני שאין נמשכין כו'. שמעתי
ג
פום חנוותא מדלן יתיה. על פום
ח ד מיי' שם הלכה ו טוש"ע
ט) [לקמן קכו: ב"ב פג. קל:]
עושין מהן מדורה בין להתחמם כנגדה בין
נדה סה:, י) [לקמן כד:],
שם סעיף ב:
ממהר"א זצ"ל ששמע באם שיש
החנויות מדלין אותו לצל ולריח טוב:
ט ה מיי' שם הלכה ט
כ) [לעיל יא: ביצה ג. וש"נ],
להשתמש לאורה בין ע"ג קרקע בין על גבי
רק נר א' כשר בבית ע"י זה יזכור ולא
מפרצידוהי. מגרעיניו: נייחין.
ל) לעיל כ., מ) יומא כג. סוכה
טוש"ע שם סעיף ה:
כירה ולא אסרו אלא לעשות מהן פתילה
יטה שאר נרות שבחדר ושבמרתף ור"ש
י ו מיי' פ"ג מהלכות תמידין
נא., נ) [ב"ק י.], ס) [שמות
[א] ב)
שוכבין: בריחי. חולין: מסכסכת.
לט], ע) [יבמות ד:], פ) [דף
מקוצי אומר דבר שיכול לעשות בלא נר
ומוספין הלכה טו:
לנר בלבד: ולא בשמן קיק וכו': מאי שמן
כמין סכין פגומה מסכסכת בבשר
יא ז ח מיי' פ"ח מהלכות
כ:], צ) [צ"ל מהמיני' דהיינו
כגון להוציא יין מן החבית מותר להשתמש
❖
❖
קיק אמר שמואל שאילתינהו לכל נחותי
אבנט ועי' רש"א],
כלי המקדש הלכה ו:
אנמילי"ד בלע"ז שאין אורו זקוף ונוח
לאור כל נר [תוספות ישנים]:
חלב מהותך וקרבי דגים שנימוחו
ימא ואמרו לי עוף אחד יש בכרכי הים
במקום אחד אלא נדעך וקופץ. לישנא
נותן לתוכן שמן כו'. $קרבי
אחרינא מסכסכת בהן אינה נכנסת
תורה אור השלם
מוסף רש"י
וקיק שמו רב יצחק בריה דרב יהודה אמר
תוך הפתילה אלא סביב מבחוץ כמו
דגים לאו היינו שמן דגים דשמן
משחא דקאזא ריש לקיש אמר קיקיון דיונה
1 וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי
מעשה רב. למילף מניה,
סיכסכה אבניו ברואיש"ט בלע"ז:
דגים שרי ליה מתני' בעיניה (לקמן
דכיון דסמיך למעבד
נ)
יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן
אמר רבה בר בר חנה לדידי חזי לי קיקיון
עובדא לקולא ש"מ הלכתא
דף כד:)ד: שמחת בית השואבה
זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר
שאין נמשכין. ואתי להטות: שמן
. גזירה
היא (לקמן קכו:)
דיונה ג) ולצלוליבא דמי ומדפשקי רבי ועל
לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד:
❖
שאני. תימה היכי שרי להדליק והא
כל שהוא. ששמן הניתן בתוכו ממשיכו
לגזירה. ראה לעיל יא
שמות כז כ
פום חנותא מדלן יתיה ומפרצידוהי עבדי
ב. מבלאי מכנסי כהנים
לאחר הפתילה: לפי שאין מדליקין.
לאו צורך קרבן הוא ואמר בפ"ב
ומהמיניהם. ממכנסי בגדי
משחא ובענפוהי נייחן כל בריחי דמערבא
בעינייהו וגזרינן הא אטו הא: כרך
דקידושין (דף נד. ושם) בגדי כהונה
ד)
השרד שהיו משל צבור
גליון הש"ס
ומאבנטיהם הישנים קורעין
אמר רבה פתילות שאמרו חכמים אין
דבר. לעשות פתילה על גבי דבר שאין
שבלו מועלין בהן ודוחק לומר לב
ב
גמ' אין מדליקין מ"ט לפי
לעשות פתילות (סוכה נא.)
מדליקין בו כגון פסול פתילות
ב"ד מתנה עליהן דמה צורך יש
מדליקין בהן בשבת מפני שהאור מסכסכת
ז ב)
לשמחת בית השואבה בחג
שאין מדליקין. כעין זה
(יומא כג.). מפקיעין. לשון
עירובין דף לו ע"א מו"ק
דמתני': קתני מיהא. בדר"ש
להן להתנות בשביל זה ונראה לר"י
ח
בהן שמנים שאמרו חכמים אין מדליקין
❖
דף כו ע"ב גיטין דף ס ע"א
קריעה (שם).
מדליקין ואע"ג דאגוז לא חזי לפתילה
דהואיל ולכבוד הקרבן היו עושין
בהן מפני שאין נמשכין אחר הפתילה בעא
נדה דף ס ע"א וכן בלשון
על ידי תערובת שפיר דמי: מעשה
דכתיב ושאבתם מים בששון (ישעיה
התורה ויקרא כ"ב אשר יהיה
מיניה אביי מרבה שמנים שאמרו חכמים צורך קרבן חשוב ליהט והא דאמר
בו מום לא יקרב כי כל
תוס' ישנים
רב. הואיל ומעיד שכך היו של בית
יב)
איש אשר בו מום לא יקרב
אין מדליקין בהן בשבת מהו שיתן לתוכן
אביו עושין הלכה היא: מאי לאו
(סוכה פ"ה דף נג.) בוררת אשה חטין
א) וא"ת אכתי הוי גזירה
ועי' ריטב"א קידושין דף ו
שמן כל שהוא וידליק מי גזרינן דילמא אתי
ע"ב ד"ה ה"ג: שם שמנים
לגזירה מהותך אטו שאינו
להדליק. היו כורכים שתדליק הפתילה
לאור בית השואבהי לא שהיתה בוררת
מהותך ושאינו מהותך שמא
ופתילות כו' אין מדליקין
לאדלוקי בעינייהו או לא א"ל $ אין מדליקין
עם האגוז: לא להקפות. לא היו
אלא שהיתה יכולה לברור ומיהו
ג
בהם במקדש. ק"ל למאי
יטה וי"ל דחדא גזירה היא ה
דא"א שלא יטה ו וריב"ן פי'
נקט שמנים הא במקדש אין
מאי טעמא לפי שאין מדליקין איתיביה
מדליקין האגוז אלא סומך עליה
בירושלמי דייק מהכא דקול ומראה
ה)
ו)
דהא דאמר לעיל [אין]
מדליקין רק בשמן זית זך:
הפתילה להציפה שלא תטבע בשמן.
וריח אין בהן משום מעילה וקשה
כרך דבר שמדליקין בו ע"ג דבר שאין
תוס' ד"ה חלב מהותך כו'
נמשכין אחר הפתילה לא
ז)
קרבי דגים לאו היינו. ע"ל
משום שמא יטה אלא שמא
לר"י מאי פריך צ) ממכנסי הכהנים
ויצף הברזל מתרגמינן וקפא פרזלא
מדליקין בו אין מדליקין בו (אמר) רשב"ג
ח)
דף כו ע"א תוס' ד"ה איכא
יכבה וליכא שלום בית:
❖
(מלכים ב ו): חלב מהותך. פונד"ר
הלא היה בהן פשתן דכתיב תכלת
ב) ועוד דלא מצינו לב ב"ד
בינייהו דרב ברונא:
של בית אבא היו כורכין פתילה על גבי
בלע"ז: הני מימשכי בעינייהו. אחר
וארגמן ותולעת שני ושש משזר
בזה דכיון דכבר קדשו בגדי
אגוז ומדליקין קתני מיהת מדליקין א"ל
כהונה לא נפקי לחולין בלא
❖
הפתילה ובלא תערובת שמן נמי חזו
(שמות כח) וטוב לפתילה דהוי ככרך
פדיון:
הגהות הגר"א
אדמותבת לי מדרשב"ג סייעינהו מדתנא
אלא דגזור רבנן מהותך אטו אינו
דבר שמדליקין בו ע"ג דבר שאין
[א] גמ' כירה. נ"ב מנורה
קמא הא לא קשיא ט) מעשה רב מ"מ קשיא
מהותך הלכך בעינייהו גופה גזירה
מדליקין בו ובשבת הוא דאסור שמא
גירסת רי"ף וש"פ וכן
רבינו חננאל
❖
מאי לאו להדליק לא להקפות אי להקפות
ואנן ניקום וניגזור ע"י תערובת
ידליק בעיניה אבל במקדש לא שייכא
בתוספתא:
ת"ר כל אילו שאמרו
אטו בעינייהו: והוא אמר לה. מפרש
הך גזירה ונראה לר"י דכיוןיא שאין
מ"ט דת"ק כולה רשב"ג היא וחסורי מיחסרא
חכמים אין מדליקין בהם
מאי תלמודא והיכי משמע מהאי
מן הפשתן אלא רביע בטל בשאר
יב
והכי קתני כרך דבר שמדליקין בו ע"ג דבר
בשבת משום פסול פתילות,
לעזי רש"י
אבל עושה בהם מדורה בין
קרא: ולא שתהא עולה כו'. ולא שתהא
מינים והוי כאילו אין בו פשתן כלל:
שאין מדליקין בו אין מדליקין בו
בד"א
ד
קרויז"ל [קרוישו"ל].
להתחמם כנגדה בין
ומותר
להשתמש לאורה. וא"ת
צריכה תיקון והטייה: מבלאי מכנסי
להשתמש לאורה בין ע"ג
מנורה.
להדליק אבל להקפות מותר שרבן שמעון
הכהנים. ממכנסי הכהנים הבלואים:
מנא ליה לרבא דסבר
קוטו"ן. כותנה.
קרקע בין ע"ג מנורה, לא
יג
בן גמליאל אומר של בית אבא היו
כורכין
אנמילי"ד [אינמישלי"ר].
אסרו אלא לעשותן פתילה
היו מפקיעין. קורעין ועושין פתילות
רב הונא דמותר להשתמש לאורה
לנר בלבד. בשמן קיק.
לסבך, לבלבל.
פתילה ע"ג אגוז איני והאמר רב ברונא
בשמחת בית השואבה שהיא בעזרת
דילמא הא דאמר אין מדליקין
ברואיש"ט. כויה שטחית.
שמואל אמר (עץ) [עוף]
יד
פונד"ר [פונדו"ד].
ושמו קיק, ר"ל אמר קיקיון
י)אמר רב החלב מהותך וקרבי דגים שנמוחו
נשים: ומהמיניהם. של כלאים הם
בשבת משום דסבר כבתה זקוק להטו
❖
דיונה. אמר רבה פתילות
נמס, (על שומן).
ואין שאמרו חכמים אין מדליקין
אדם נותן לתוכו שמן כל שהוא ומדליק הני
דכתיבס) ואת האבנט שש משזר ותכלת
בהם, מפני שהאור מסכסכת
וארגמן וקי"ל תכלת עמרא הואע) ותני'
מימשכי בעינייהו והני לא מימשכי בעינייהו וגזרו רבנן על חלב מהותך משום
בהן. שמנים שפסלו מפני
מוסף תוספות
לעיל פ) לענין שבת הוסיפו עליהן של
שאין נמשכין אחר הפתילה.
חלב שאינו מהותך ועל קרבי דגים שנמוחו משום קרבי דגים שלא נמוחו
א. תימה, מאי קא בעי
בעא מיניה אביי מרבה
צמר לפסול וקתני מדליקין בהן
וליגזור נמי חלב מהותך וקרבי דגים שנמוחו שנתן לתוכן שמן משום חלב
למאי נפק"מ, הלא דרך
שמנים שאסרו חכמים
במקדש: שמחת בית השואבה שאני.
התלמוד בכל מקום
להדליק בהן בשבת מהו
מהותך וקרבי דגים שנמוחו שלא נתן לתוכן שמן היא גופה גזירה ואנן ניקום
כ)
א)
להזכיר ב' שמות, לפי
לתת לתוכן שמן ולהדליק.
דלא כתיב להעלות בה ולאו דאורייתא
וניגזור גזירה לגזירה: תני רמי בר חמא פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין
שיש שמכיר בזה"ל ואינו
א"ל אסור לפי שאין
היא: מאי לאו דכלאים. כגון אבנט:
מכיר בזה, וכן למעלה,
מדליקין, כלומר כיון שאין
מדליקין בהן בשבת $ אין מדליקין בהן במקדש משום שנא' להעלות נר תמיד
כבתה. נר חנוכה: זקוק לה. לתקנה
ו
לכש שוכא דארזא וכו'
1
מדליקין בפני עצמן,
ולא קאמר מאי נפק"מ
כשישלים השמן (שתתן
הוא תני לה והוא אמר לה כדי שתהא שלהבת עולה מאיליה ולא שתהא
הלכך צריך לכתחלה לעשות יפה
ל)
למקח וממכר. ונראה
בתוכו) [שנתן בתוכן], שוב
דילמא פשע ולא מתקן לה: ומותר
עולה על ידי דבר אחר תנן מבלאי מכנסי כהנים ומהמיניהם היו מפקיעין ומהן
דהכא. תוס' הרא"ש.
אין מדליקין שכבר אמרנו
מ)
ב. יכול ליתן לו פסולת
אין נמשכין אחר הפתילה.
להשתמש לאורה. הלכך בשבת
מדליקין שמחת בית השואבה שאני ת"ש דתני רבה בר מתנה בגדי כהונה
ז
של זפת והוא יתקננו,
ואותיב עלה ותרצה הכי,
אסור שמא יטה לצורך תשמיש:
ואינו יכול לכופו ליתן לו
כרך דבר שמדליקין בו על
שבלו מפקיעין אותן ומהן היו עושין פתילות למקדש מאי לאו דכלאים
עטרן מתוקן. תוס' הרא"ש.
גבי דבר שאין מדליקין בו
אין
לא דבוץ: אמר רב הונא פתילות ושמנים שאמרו חכמים
אין מדליקין
דהאי נמי עטרן או שעוה
אין מדליקין בו, בד"א
ח
מקרי, ואין הולכים בממון
להדליק אבל להקפות,
בהן בשבת אין מדליקין בהן בחנוכה בין בשבת
בין בחול אמר רבא מאי טעמא דרב הונא קסבר
אחר הרוב. ריטב"א.
פירוש להעבות ראש
ג. א"כ פעמים שנותנין נר
הפתילה להרבות אורה
כבתה זקוק לה ומותר להשתמש לאורה ורב חסדא
אמר מדליקין בהן בחול אבל לא בשבת
קסבר כבתה
דולק מער"ש תוך
מותר. שרשב"ג אומר של
אין
המרתף, שיראה למשוך
בית אבא היו כורכין כו',
יין בלילה וכו' אותו נר
וקיי"ל (כרבא) [כרבה].
איני והא אמר רב ברונא אמר רב חלב מהותך, מלשון היתוך כדכתיב [יחזקאל כב] כהתוך כסף בתוך כור, וכתיב [איוב ג] ויתכו
אסור להיות מחתיכת חלב על הפתילה, כ"א משמנים שהתירו חכמים להדליק לצורך אוכל, [אמנם]. ד. בלא נתינת שמן.
תוס' הרא"ש. ונראה לר"ת דשמן דגים היינו שמן שבא מעינו של דג כדאמר בהמוכר את הספינה 'נגדו מגלגלתא דעינא תלת
כמים. וקרבי דגים שנימוחו, נותן לתוכן שמן כל שהו ומדליק. ושנינן הני ממשכי בעינייהו אבל הני לא ממשכי בעינייהו. ואסיקנא
לקמןא) דשני הני משמן דגים, לפיכך שמן דגים מזוקק הוא ודולק ונמשך אחר הפתילה ואין צריך תערובת. תני רמי בר חמא
מאה גרבי מישחא', ובשמן דגים מודה רב ברונא דשרי בעיניה. תוס' לקמן כו. ד"ה איכא. ה. דכשאינו מהותך. תוס' לקמן כג:
פתילות שאסרו חכמים להדליק בהן בשבת, גם במקדש אין מדליקין בהם שנאמר להעלות נר תמיד. והא דתנן מבלאי מכנסי
ד"ה גזרה. ו. לפי שאינו נמשך אחר הפתילה. תוס' לקמן כג: ד"ה גזרה. ז. כדאמרי' בפ"ב דשבועות גבי פרה אדומה דיכול
לפדותה כשמצא אחרת נאה ממנה משום דלב ב"ד מתנה עליהם, דהתם הוא צורך לפדותה, אבל הכא. תוס' הרא"ש. ח. דבר
כהנים ומהמייניהן מהן היו מפקיעין ובהן היו מדליקין, והאבנט יש בו צמר. הני לשמחת בית השואבה, אבל למנורה אין מדליקין
מועט. תוס' הרא"ש. ט. ושארי. תוס' הרא"ש. אין לך גניזה כמוה. ריטב"א. י. [אלמא] לאו צורך קרבן הוא. תוס' הרא"ש.
אלא בשל בוץ וכבר פירשנוהו היטב בראיות בפרק החליל.
יא. דפשתן דבר מועט הוא. רשב"א. יב. ודבר מועט של פשתן כזה. רשב"א. יג. דהא דקאמר לרב הונא אין מדליקין בשבת
א) לפנינו ליתא בגמ' הני משמן דגים ואולי דכוון למ"ש לקמן דף כ"ו ע"א איכא בינייהו דרב ברונא ומפרש כפי' ר"ת שם בתוס' ודו"ק
משום. תוס' הרא"ש. יד. אסור להשתמש לאורה. ריטב"א. טו. ובחול אין מדליקין בהם מהאי טעמא משום דשמא לא יחזור
היטב. ועי' תוס' כאן ד"ה חלב.
וידליקנה לאחר שכבתה, וכ"ש בשבת. תוס' הרא"ש.