כא:
במה מדליקין פרק שני שבת
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אין זקוק לה. הלכך בחול שרי: ואסור להשתמש לאורה. שיהא
ואין יכול להדליק
בשבת וי"ל דא"כ לא הוה צריך ליה למימר בין
יב א מיי' פ"ד מהלכות
א
ב
א) [מס' סופרים פ"כ הלכה ד
חנוכה הלכה ו סמג לאוין
ועי' תוספות זבחים נו. ד"ה
ניכר שהוא נר מצוה וליכא למיחש להטייה: ולא קבלה. שלא
בחול בין בשבת כיון דחד טעמא הוא אלא ה"ל למימר א) אין
ס ועשין ה טוש"ע או"ח
מנין ותוספות מנחות כ: ד"ה
חשבו לסמוך על דבריו: אי
זכאי. אילו הייתי זוכה ללומדה הייתי
מדליקין סתם מדקאמר בין בחול בין בשבת ש"מ שעוד יש טעם
ג
נפסל], ב) [ברכות כח. יומא
סימן תרעג סעיף א:
יג ב מיי' שם הלכה ה
יב: עג. מגילה ט: כא: הוריות
גירסא דינקותא. מתקיים יותר משל
אחר בשבת שלא להדליק לבד מטעם
חול והיינו שמא יטה וא"כ
גורסה כששמעתיה ראשון:
יב: מנחו' לט. צט.], ג) [מס'
טוש"ע שם סעיף ב:
זקנה: לשיעורה. שיהא בה שמן
סבר דמותר להשתמש לאורהז ח ומיהו
יד ג מיי' שם הלכה ו טוש"ע
סופרים פ"כ הלכה ה], ד) ב"ק
סב: ב"ב כו:, ה) ב"ק כב.
כשיעור הזה ומיהו אם כבתה אין
רב דקאמר מדליקין בין בחול בין
שם סעיף א:
אין זקוק לה ומותר להשתמש לאורה א"ר
טו ד מיי' שם הלכה ה סמג
סב:, ו) ב"ק סב: ע"ש, ז) [צ"ל
זקוק לה: רגלא דתרמודאי. שם אומה
בשבת לא הוה מצי למימר מדליק
זירא אמר רב מתנה ואמרי לה א"ר זירא
משמיה דרבא], ח) [ב"ק
שם טוש"ע או"ח סימן
סתם דה"א דוקא בחול אבל בשבת
מלקטי עצים דקים ומתעכבין בשוק
סב:], ט) [במדבר כט],
תרעב סעיף א:
אמר רב פתילות ושמנים שאמרו חכמים
א
טז ה מיי' שם טור שו"ע שם
י) [מונח בחותמו. רש"ל],
אין מדליקין שמא יטהט דבסתמא לא
עד שהולכים בני השוק לבתיהם
כ) [דף כג.], ל) [וע"ע תוס'
אין מדליקין בהן בשבת מדליקין בהן
סעיף ב:
משחשכה ומבעירים בבתיהם אור
הייתי אומר ששום אדם יחמיר לאסור
יז ו ז מיי' שם הלכה א סמג
לקמן מה. ד"ה מקמי],
❖
בחנוכה בין בחול בין בשבת א"ר ירמיה
מ) [לעיל יז:],
שם טוש"ע או"ח סימן
וכשצריכין לעצים יוצאים וקונין מהן:
להשתמש לאורה וכן הלכתא דנר
י
תרעא סעיף ב:
מאי טעמא דרב קסבר ב כבתה אין זקוק לה
נר איש וביתו. נר אחד בכל לילה
חנוכה אסור להשתמש לאורה כרב
יח ח ט מיי' שם הלכה
ואסור להשתמש לאורה אמרוה רבנן קמיה
ז ח טור שו"ע שם
וכר' יוחנן ואביי נמי קיבלה ורב
ואיש וכל בני ביתו סגי להו בנר אחד:
גליון הש"ס
ג
סעיף ה:
והמהדרין. אחר המצות עושין נר
דאביי משמיה דר' ירמיה ולא קיבלה כי אתא
יוסף נמי משמע לקמן דס"ל הכי
יט י מיי' פ"ג מהלכות
גמ' כל השמנים שבהיכל.
חנוכה הלכה א ב סמג
עי' ברמב"ם פ"ה מהלכות
וכבתה אין זקוק לה דכולהו סבירא
אחד בכל לילה לכל אחד ואחד מבני
יא
רבין אמרוה רבנן קמיה דאביי משמיה דר'
שם טור שו"ע או"ח סימן
בית הבחירה הלכה ח ועיין
הבית: כנגד
ימים הנכנסים.
להו הכי ורב הונא יחיד הוא ולית
יוחנן וקיבלה אמר אי זכאי גמירתיה
תרע סעיף א:
בתשובת בתי כהונה ח"א
כ כ ל מיי' פי"ד מהל' נזקי
העתידים לבא: ימים היוצאין. שיצאו
הלכתא כוותיה:
בבית ועד סימן א':
לשמעתיה מעיקרא והא גמרה נפקא מינה
דאי לא אדליק מדליק. אבל מכאן
תוס' ד"ה שהיה מונח וכו'
ממון הלכה יג טוש"ע
כבר וזה שהוא עומד בו נמנה עם
חו"מ סימן תיח סעיף יב:
שלא הסיטו. עיין לקמן דף
לגירסא דינקותא וכבתה אין זקוק לה ורמינהו
היוצאין: פרי
החג. מתמעטים
ואילך עבר הזמןיב אומר הר"י
כא מ טוש"ע או"ח סי'
פד ע"ב תוספות ד"ה
❖
❖
מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל
תרעא סעיף ו:
שטהורים בזב:
ד
א)
פורת דיש ליזהר ולהדליק בלילה מיד
והולכים בקרבנות דפרשת פנחס ט):
מן השוק מאי לאו דאי כבתה הדר מדליק לה
מעלין בקדש ואין מורידין. מקרא
שלא יאחר יותר מדאי ומ"מ אם
לא דאי לא אדליק מדליק וא"נ לשיעורה:
מוסף תוספות
הגהות הגר"א
איחר ידליק מספק דהא משני שינויי
ילפינן לה במנחות בפרק שתי הלחם
ה
(דף צט.): מבחוץ. משום פרסומי
אחרינא ולר"י נראה דעתה אין לחוש
עד שתכלה רגל מן השוק ועד כמה אמר רבה
יג
[א] גמרא (להשתמש לאורה)
א. לאחר שכבתה. תוס'
תא"מ:
הרא"ש. ב. דאם איתא
מתי ידליק דאנו אין לנו היכרא אלא
ניסא. ולא ברה"ר אלא בחצרו שבתיהן
יד
בר בר חנה אמר ר' יוחנן עד דכליא ריגלא
[ב] שם (ודלא להתענות
דטעמא דשבת משום דאם
❖
היו פתוחין לחצר: ואם היה דר
לבני הבית שהרי מדליקין מבפניםטו:
דתרמודאי: ת"ר ו מצות חנוכה נר איש וביתו
בהון) תא"מ:
כבתה זקוק לה הוא.
והמהדרין מן המהדרין. נראה
בעלייה. שאין לו מקום בחצר
רשב"א. ג. וממילא אנא
והמהדרין נר לכל אחד ואחד והמהדרין מן
ידענא דבין בחול בין
להניחה שם: מניחה. מבפנים כנגד
לר"י דב"ש וב"ה לא
בשבת קאמר. תוס' הרא"ש.
לעזי רש"י
המהדרין ב"ש אומרים יום ראשון מדליק
חלון הסמוך לרה"ר: הסכנה. שהיה
קיימי אלא אנר איש וביתו שכן יש
ואנא ידענא דכל שכן
❖
שמנה מכאן ואילך פוחת והולך וב"ה אומרים
אישטינציל"א. ניצוצות.
בשבת דא"א שיזקק לה.
יותר הידור דאיכא היכרא כשמוסיף
להם לפרסיים חוק ביום אידם שלא
רשב"א. ד. בחנוכה. תוס'
יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף
והולך או מחסר שהוא כנגד ימים
יבעירו נר אלא בבית ע"ז שלהם
ז
הרא"ש. ה. שמא יטה. תוס'
הרא"ש. ו. דהאי דאין
מוסף רש"י
כדאמרינן בגיטין (פ"ב דף יז.): נר
והולך אמר עולא פליגי בה תרי אמוראי
הנכנסים או היוצאים אבל אם עושה
מדליקין בהם בשבת אינו
אחרת. לעשות היכר לדבר: ואי
נר לכל אחד אפי' יוסיף מכאן ואילך
במערבא ר' יוסי בר אבין ור' יוסי בר זבידא
גץ. אטנצייל"א, היוצאה מן
מטעם דנר של חנוכה
הברזל כשהפטיש מכה עליו
אלא משום של שבת, הא
איכא מדורה. אש לא צריך נר אחרת
ליכא היכרא שיסברו שכך יש בני
טז
חד אמר טעמא דב"ש כנגד ימים הנכנסין
(ב"ב כו.). את הבירה. בית
דקמ"ל מותר להשתמש
אדם בבית: מצוה להניחה על
לפי שמשתמש לאור המדורה ויש
גדול (ב"ק כב.). בנר חנוכה
לאורה. תוס' הרא"ש.
וטעמא דב"ה כנגד ימים היוצאין וחד אמר
פתח ביתו מבחוץ. ומיירי דליכא
היכרא שהנר של מצוה היא: ואי
פטור. שמצוה להניחה
ז. וממילא ידענא דבשבת
❖
טעמא דב"ש כנגד פרי החג וטעמא דבית
ברה"ר לפרסומי ניסא (שם).
אסור ובחול מותר, הלכך
אדם חשוב הוא. שאינו רגיל להשתמש
חצר אלא בית עומד סמוך לרה"ר
אי הוה אמר סתם הייתי
הלל ב) דמעלין בקדש ואין מורידין אמר רבה
לאור המדורה: צריך נר אחרת. דאי
אבל אם יש חצר לפני הבית מצוה
אוסר בין בחול בין
בר בר חנה א"ר יוחנן שני זקנים היו בצידן
בשבת, ומדהזכיר שבת
תוס' ישנים
לא לא הוי היכר: מאי חנוכה. על
להניח על פתח חצר דאמר לקמן כ)
בדבריו, ש"מ שיש לו עוד
אחד עשה כב"ש ואחד עשה כדברי ב"ה זה
איזה נס קבעוה: בחותמו י). בהצנע
חצר שיש לה ב' פתחים צריכה ב'
א) ובהא ליכא למימר דאי
טעם אחר בשבת שאין
הוי אמר אין מדליקין סתם
מדליקין, לבד מטעם
נרות ואמרי' נמי נר שיש לה שני
וחתום בטבעתו והכיר שלא נגעו בו:
נותן טעם לדבריו כנגד פרי החג וזה נותן
ה"א דהיינו בשבת ד ומשום
דחול. תוס' הרא"ש.
ה"ג ועשאום ימים טובים בהלל
פיות עולה לשני בני אדם משמע
טעם לדבריו דמעלין בקדש ואין מורידין ת"ר
דמותר להשתמש לאורה ה
ח. וא"ת א"כ הא דאמר רב
אבל בחול מדליקין דכבתה
לקמן 'מדליקין בהם
והודאה. לא שאסורין במלאכה שלא
לשני בתים ואם היו מניחים על פתחי
נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו
ג) ח
אין זקוק לה דא"כ ו לא ה"ל
בחנוכה בין בחול בין
בתיהם היה לזה מימין ולזה משמאל
נקבעו אלא לקרות הלל ולומר על
למימר אין מדליקין בחנוכה
בשבת', אמאי לא אמר רב
מבחוץ אם היה דר בעלייה מניחה בחלון
הנסים בהודאה: גץ. ניצוץ
אלא בהדיא הל"ל נ"ח מותר
אבל אי מניחים על פתח החצר אתי
סתם 'מדליקין בחנוכה'.
❖
הסמוכה לרה"ר ובשעת הסכנה מניחה על
להשתמש לאורה ז :
תוס' הרא"ש. ט. דכל המקיל
שפיר: ובשעת הסכנה. נראה
אישטינציל"ש: פטיש. קורנס גדול
יש לנו לפרש דבריו
שלחנו ודיו אמר רבא צריך נר אחרת
ט
של נפחים: בעל גמל חייב. שלא היה
לר"י דהיינו מכי אתו חברי לבבל
שמיקל לכה"פ שנוכל.
תוס' הרא"ש. י. להדליקה.
רבינו חננאל
[א] להשתמש לאורה ואי איכא מדורה לא
כדאמר בפ' כירה (לקמן דף מה. ושם)
לו להגדיל בחבילתו שתכנס לחנות:
תוס' הרא"ש. יא. רב ור'
בנר חנוכה פטור. חנוני שברשות
צריך ואי אדם חשוב הוא אע"ג דאיכא
מהו לטלטל שרגא דחנוכתא מקמי
אמר רב פתילות ושמנים
יוחנן ורב חסדא. תוס'
שאמרו חכמים אין
הרא"ש. יב. [ו]אינו מדליק.
פירסום מצוה הניחה שם: זאת
חברי
בשבתא וא"ת דעל השלחן נמי
מדורה צריך נר אחרת: מאי חנוכה דתנו
מדליקין בהן בשבת
פי' הר"ן. ליכא פרסומי
אומרת. הא דקתני בנר חנוכה פטור:
יקחו אותו כדאמר בגיטין (דף יז.)
מדליקין בהם בחנוכה בין
ניסא ואין מצוה
רבנן י בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא
בחול בין בשבת. מ"ט
בהדלקתם. מרדכי. יג. דלא
רבה בר בר חנה חלש אתא חברא
פסולה
אינון דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון
אמרו עד שתכלה רגל מן
קסבר כבתה אין זקוק לה
[ב]
שקל שרגא מקמייהו וי"ל דאין
השוק אלא. רשב"א.
ואסור להשתמש לאורה.
ל) שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו $ כל השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות
מיתיבי מצותה משתשקע
(ד)דוקא בדורות שלהן
רגילות כ"כ לחפש בבתים :
בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה
שהיו מדליקין מבחוץ. פי'
החמה ועד שתכלה רגל מן
שהיה
מונח בחותמו של כ"ג.
הר"ן. ואין היכר אלא לבני
השוק, מאי לאו דאי כבתה
מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד נעשה
אם כבר גזרו על
הדר מדליק לה. ושנינן
רה"ר, אבל. מרדכי.
יז
יד. יכול להדליק כל
לא, אי לא אדליק נר של
בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים
הנכרים להיותיח כזבים מ) (נדה פ"ד
הלילה עד עמוד השחר.
חנוכה עדיין לא יאמר כבר
דף לד.) צ"ל שהיה מונח בחותם
בהלל והודאה תנן התם גץ היוצא מתחת הפטיש ויצא והזיק חייב גמל
מרדכי. וכן נוהגים שם בני
עבר זמנה אלא מדליק עד
ד)
ה) כ
ישיבה [בצרפת] להדליק
דכלי ריגלא דתרמודאי, אי
בקרקע שלא $ הסיטו הכלי:
שטעון פשתן והוא עובר ברשות הרבים ונכנסה פשתנו לתוך החנות ודלקה
אחר שעומדים מבית
נמי [ל]שיעורא דשמן דנר
נר
המדרש. מאירי. טו. כל
חנוכה כמה הוא, כדי שיהא
בנרו של חנוני והדליק את הבירה בעל הגמל חייב ל הניח חנוני את נרו מבחוץ
שעה ושעה זמניה הוא,
דולק משקיעת החמה עד
חנוני חייב רבי יהודה אומר בנר חנוכה פטור אמר רבינא (משום דרבה) זאת אומרת נר חנוכה מצוה
דהא איכא פרסומי ניסא
שתכלה רגלא מתרמודאי.
ו)
ז)
מ
ת"ר מצות חנוכה נר איש
לאותם העומדים בבית.
להניחה בתוך עשרה דאי ס"ד למעלה מעשרה לימא ליה היה לך להניח למעלה מגמל ורוכבו ודילמא אי
וביתו, והמהדרין נר לכל
רשב"א. ולפי פי' זה יש
לפרש דה"ק 'דאי לא
אחד ואחד, והמהדרין מן
מיטרחא ליה טובא אתי לאימנועי ממצוה: ח) אמר רב
כהנא דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרבי תנחום
אדליק מדליק' בחוץ עד
המהדרין ב"ה אומרים יום
נר
ההיא שעתא, אבל בתר
ראשון מדליק אחד מיכן
והילך מוסיף והולך. פי' המהדרין, מהדרי מצות, כדאמרינן [ב"ק ט:] ולהדור מצוה עד שליש במצוה. ת"ר נר חנוכה מצוה
הכין אינו מדליק אלא בפנים, [דלדידהו] נמי ודאי משום דלא מצי למעבד היכירא לרה"ר לא נפטר מלעשות היכירא לו
להניחה על פתח ביתו מבחוץ, ואם היה דר בעליה מניחה בחלון הסמוך לרה"ר, ובשעת הסכנה מניחו על שולחנו
ולב"ב, דהא לקמן אמרי' דבשעת הסכנה מדליקה על [שלחנו]. ריטב"א. טז. לימים היוצאין. פי' הר"ן. יז. וא"ת ואכתי ניחוש
ודי. אמר רבא וצריך נר אחר לתשמישו. [ואי איכא מדורה לא צריך], ואי אדם חשוב הוא אע"ג דאית ליה מדורה צריך
שמא הסיטוהו, דהא קי"ל דגוי מטמא בהיסט כדאיתא במסכת טהרות, ואפי' כלי מוקף צמיד פתיל מטמא בהיסט וכו'.
ריטב"א. יח. מטמא[ים] במשא. שיטה להר"ן.
נר אחר לתשמישו.