במה מדליקין
פרק שני
שבת
כב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
נר חנוכה שהניחה למעלה מכ' אמה פסולה כסוכה וכמבוי. וא"ת
פסולה. דלא שלטא בה עינא למעלה מכ' אמה וליכא פרסומי ניסא:
כב
א) חגיגה ג., ב) [בשאלתות
א
א מיי' פ"ד מהל'
פ' וישלח סי' כו איתא ירמי'],
חנוכה הל' ז סמג עשין
כסוכה וכמבוי. דתנן בהו בהדיא בעירובין כ) ומסכת סוכה ל) דפסילי:
הוה ליה למימר ימעט כמו גבי מבוי דאמר התם מבוי דרבנן
ג) [בהרא"ש לית' וכן משמע
ה טוש"ע א"ח סי' תרעא
מצוה להניחה. בחצר או ברה"ר בטפח הסמוך לפתח שאם ירחיקנו
תני תקנתא ואיכא למימר דנקט פסולה משום דבעי למימר כסוכה
סעיף ו:
מלשון רש"י ד"ה בדלא תניא],
כג ב ג מיי' שם טוש"ע שם
ד) חולין פז., ה) [עירובין
להלן מן הפתח אינו ניכר שבעה"ב הניחו שם: מימין. בכניסתו לביתו
שהיא מן התורה אי נמי לא
רצה להאריך יכבנה וימעטנה ויחזור
עה:] כתובות ב. ב"ב קלד:,
סעיף ז:
לימין: מזוזה. קי"ל דבימין דכתיב מ)
וידליקנ' דלמעטה ולהניחה כמו שהיא
כד ד מיי' שם הל' ו סמג
ו) לקמן מה. ביצה ל: סוכה י.
ביתך דרך ביאתך וכי עקר אינש
דולקת אי אפשר כדמוכח לקמן :
[תוספת' סוכה פ"א],
שם טוש"ע א"ח סי'
ג פ)
נר א של חנוכה שהניחה למעלה מכ' אמה
ב
ז) מנחות מא:, ח) שם לקמן
אסור
תרעג סעיף א:
להסתפק מהן עד מוצאי
כרעיה דימינא עקר ברישאנ): להרצות.
פסולה כסוכה וכמבוי: ואמר א) רב כהנא
כה ה מיי' פ"ו מהל' סוכה
מ. פסחים קא., ט) לקמן כט:
יו"ט האחרון. והא דשרי
למנות: במה ששפך. בידו ששפך בה
מו: [פסחים קא.] ביצה כג:
הל' טז סמג עשין מג
דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרב תנחום
[מנחות מא:] [תוספתא ביצה
טוש"ע א"ח סימן תרלח
ולא ברגלו: נויי סוכה. פירות שתולין
אתרוג ביו"ט האחרון טפי מסוכה
פ"ב], י) [תוספתא דמעשר
סעיף ב:
מאי דכתיב 1 והבור רק אין בו מים ממשמע
בה לנוי: מריה דאברהם. לשון
מפרש בפרק לולב וערבה (סוכה מו:)
כו ו טוש"ע א"ח סימן
שני רפ"א], כ) [דף ב.],
שנא' והבור רק איני יודע שאין בו מים אלא
ל) [דף ב.], מ) [דברים ו],
תרעז סעיף ד:
תמיה הוא: תלי. סוכה דתניא
משום דסוכה בספק שביעי ספק
כז ז מיי' פ"ד מהלכות
נ) [יומא יא:], ס) [דף מא:
מה ת"ל אין בו מים מים אין בו אבל נחשים
בברייתא בהדיא כדמפרש ואזיל:
שמיני יתובי יתבינן ואי מתרמי ליה
ע"ש רש"י ד"ה דילמא],
חנוכה הלכ' ט סמג
ע) [בכורות מט:], פ) [ועי'
עשין ה טוש"ע א"ח סי'
ועקרבים יש בו: אמר רבה נר חנוכה מצוה
בדלא תניא. בנר חנוכה דמימרא
סעודה בין השמשות אכיל ליה התם
ב
תוס' עירובין ב. ד"ה סוכה
תרעד סעיף א:
דרב אסי הוא ואינו ברייתא: ועטרה
והואיל ואיתקצי בין השמשות איתקצי
להניחה בטפח הסמוכה לפתח והיכא מנח
כח ח מיי' פ"א מהל' ציצית
ותוס' סוכה ב. ד"ה
דאורייתא], צ) ר"ל לא איתסר
בקרמים. פארה ביריעות של צבעים
הל' יג סמג עשין כו
כוליה יומא של ספק ח' וט' אבל
ליה רב אחא בריה דרבא אמר מימין רב
בה"ש של ח' וט' אלא משום
טוש"ע א"ח סי' טו סעיף א:
שקורין אובריי"ץ: התנה עליהן.
אתרוג אינו ניטל בספק ז' וח' צ)ולא
כט ט מיי' פ"א מהל' שבת
דאתקצי בה"ש של ז' וח'
ב) שמואל מדפתי אמר משמאל והילכתא
במס' ביצה (דף ל:) אוקימנא באומר
איתסר בספק שמיני אלא משום
הלכה ה סמג לאוין סה
ורש"ל גורס ולא איתסר
(א)
משמאל כדי שתהא נר חנוכה משמאל ומזוזה
טוש"ע א"ח סי' שלז סעיף
בשמיני משום דאתקצי כו'
ג
איני בודל מהן כל בין השמשות של
דאיתקצי בין השמשות של ז' ואע"פ
❖
א:
דבה"ש של ז' נמי אסור,
מימין: אמר רב יהודה אמר רב אסי (אמר רב)
ג)
קידוש יו"ט ראשון דלא חל עלייהו
דבין השמשות של ח' נמי אסור משום
ק) אולי צ"ל דנויי, ר) [מנחות
❖
מא.],
אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה כי
שהוא ספק יום הואיל ולא אסור אלא
קדושה כלל אבל תנאי אחר אינו מועיל:
ד
תורה אור השלם
אבוהון דכולהו. שילמדו כולן ממנו:
אמריתה קמיה דשמואל אמר לי וכי נר
משום ספק יום וספק לילה לא איתקצי
1 וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ
דם. כיסוי הדם דנפקא לן מקרא
הגהות הב"ח
בכך כולי יומא מידי דהוה אביצה
קדושה יש בה מתקיף לה רב יוסף וכי דם
הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ
ושפך וכסה ומפרש בה טעמא שלא
שנולדה בזה דמותרת בזה אע"פ דבין
(א) תוס' ד"ה אסור וכו' ולא
קדושה יש בו ד) דתניא 2 ושפך וכסה במה
בראשית לז כד
מָיִם:
איתסר בספק שביעי ושמיני
2 וְאִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל
יהיו מצות בזויות עליו: מנר לנר.
השמשות אסור משום ספק יום וספק
ששפך יכסה שלא יכסנו ברגל שלא יהו
אלא וכו' של ז' וח' ואע"ג
סוכה
וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר
תניא. משמע
דחנוכה כדמפרש טעמא לקמיה:
לילהד:
דבין השמשות של ח' וט' נמי
יָצוּד צֵיד חַיָּה אוֹ עוֹף אֲשֶׁר
מצות בזויות עליו ה"נ שלא יהו מצות בזויות
❖
מתירין. להטיל ציצית מטלית ישן
דטעמא דנויי סוכה משום ביזוי מצוה
אסור:
יֵאָכֵל וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ וְכִסָּהוּ
❖
עליו: בעו מיניה מרבי יהושע בן לוי מהו
ויקרא יז יג
בֶּעָפָר:
לטלית חדש. ובמנחותס) מפרש טעמא
וקשה לר"י בפרק כירה (לקמן דף מה.
להסתפק מנויי סוכה כל שבעה א"ל הרי
דמאן דאסר: הלכ' כר"ש. דאמר דבר
ושם) משמע דטעמא משום מיגו
גליון הש"ס
תוס' ישנים
שאין מתכוין מותר ואע"ג דקעביד
דאיתקצי למצותה ותירץ דצריכי
אמרו אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה
גמרא אמר אביי כל מילי
חריץ והוי תולדה דחורש או בונה.
לתרווייהו דמשום דאיתקצי למצותה לא
א) אי נמי ז טעמא דהוקצה
אמר רב יוסף מריה דאברהם תלי תניא
דמר. עיין לקמן דף מו ע"א
ה)
תוספות ד"ה דנפטא
למצותו נ"מ דאסירי אפי'
ומשום דהילכתא כרב באיסורי ע)
הוה אסרינן בחולו של מועד דלא שייך
ה
בדלא תניא סוכה תניא חנוכה לא תניא
ובעירובין דף צג ע"ב
ביו"ט האחרון ח משום
❖
בכוליה הש"ס בר מהני תלת נקטינהו
מוקצה אלא (בנפל) בשבת וביו"ט
ו
דאתקצי בה"ש דלטעמא
תוספות ד"ה לא תימא:
דתניא סככה כהלכתה ועיטרה בקרמים
ו)
ה
דביזוי ליכא א"נ הכל אחד
גבי הדדי: כל מילי דמר. רבה בר
ומשום ביזוי מצוה לא הוה אסרינן
ובסדינין המצויירין ותלה בה אגוזים אפרסקין
אתקצי למצותו משום ביזוי
נחמני: לעשות חריץ גרסינן: טעמא
להו היכא דנפלו אבל השתא דאמרי'
מצוה ט :
הגהות הגר"א
שקדים ורמונים ופרכילי ענבים ועטרות של
ב) פי' ר"ת נראה דחוק
דרב. מנר לנר משום ביזוי מצוה
דאיתקצי וביזוי מצוה אסרינן אפילו
❖
[א] גמ' (סלע של) תא"מ:
דלא ה"ל למימר באומר איני
שבלים יינות (של) שמנים וסלתות אסור
שמדליק קיסם שאינו מן המצוה מנר
נפלו ואפי' בחוה"מ א)וקשה לר"י כיון
בודל כו' אלא בהדיא התם
של מצוה וממנו מדליק השאר:
דנויי סוכה אסורין משום ביזוי א"כ
להסתפק מהן עד מוצאי יום טוב האחרון של
בהכשר סוכה ומיהו נראה
דאצטריך לשנויי באומר איני
לעזי רש"י
אכחושי. דמיחזי כמאן דשקיל
מאי פריך בביצה בפ' המביא (דף ל:
חג ואם התנה עליהן הכל לפי תנאו אלא
בודל דתנאי אחר לא מהני
נהורא ושואב קצת מלחלוחית שמנו:
ושם) מנויי סוכה אעצי סוכה דקאמר
בהו משום ביזוי מצוה אבל
אוברי"ץ. בדים מקושטים
אמר רב יוסף ו אבוהון דכולהו דם: ז)איתמר
❖
כשהוא אומר איני בודל לא
בעבודות צבעוניות.
משרגא לשרגא. מביא נר אצל
וסוכת החג לא מהני בה תנאה והתני'
רב אמר אין מדליקין מנר לנר ושמואל אמר
חייל עלייהו קדושה כלל וליכא
❖
נר ושתיהן של מצוה ולא בקיסם:
סככה כהלכתה כו' ומאי קושיא
ביזוי:
ז מדליקין רב אמר אין מתירין ציצית מבגד
דילמא עצי סוכה לא מהני ביה תנאה
מוסף רש"י
מעשר
לבגד ושמואל אמר ח מתירין מבגד לבגד רב אמר אין הלכה כרבי שמעון
דמקרא נפקא כדדריש התם מניין
שהניחה
למעלה
מוסף תוספות
בגרירה ושמואל אמר הלכה כרבי שמעון בגרירה $ אמר אביי כל מילי דמר
מעשרים אמה. לא חזו לה
לעצי סוכה שאסורין כל שבעה ת"ל חג
ט
ח)
אינשי ולא מפרסם ניסא ואנן
א. [הא] (ד)נר חנוכה
הסוכות ז' ימים וגו' ודרשה גמורה
עביד כרב לבר מהני תלת דעביד כשמואל מדליקין מנר לנר ומתירין מבגד
לפרסומי ניסא בעינן (ב"ק
הוי דרבנן. תוס' עירובין
היא כדמוכח בפ"ק דסוכה (דף ט. ושם)
סב:). מאי דכתיב והבור
ב. ד"ה סוכה. ב. לא
לבגד והלכה כרבי שמעון בגרירה דתניא רבי שמעון אומר גורר אדם מטה
ט)
רק. משום דרב תנחום אמרה
קיים המצוה. תוס' הרא"ש.
דב"ש פסלי מהאי קרא סוכה ישנה
כסא וספסל ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ יתיב ההוא מרבנן קמיה דרב
נקט לה הכא גבי שמעתתא
ג. למאן דאמר הדלקה
וב"ה מכשירין דההוא מיבעי ליה לעצי
דרב תנחום (חגיגה ג. עיי"ש).
עושה מצוה. תוס' סוכה
אדא בר אהבה ויתיב וקאמר טעמא דרב משום ביזוי מצוה אמר להו לא
אבל נחשים ועקרבים יש
ב. ד"ה דאורייתא. [ו]אפי'
סוכה שאסורין כל שבעה אבל נויי
בו. לא היה רק אלא ממים
למ"ד הנחה עושה מצוה
תציתו ליה טעמיה דרב משום דקא מכחיש מצוה מאי בינייהו איכא בינייהו
סוכה דלא אסירי אלא משום ביזוי
(שם). מריה דאברהם.
צריך לכבותה ולהדליקה
דקא מדליק משרגא לשרגא מ"ד משום ביזוי מצוה משרגא לשרגא מדליק
רבש"ע (רשב"ם ב"ב קלד:).
שלא יאמר הרואה לצרכו
מהני בהו תנאה ועוד בפרק כירה
סככה כהלכתה. לסוכה
הוא דאדלקה, כדאמרי'
מ"ד משום אכחושי מצוה משרגא לשרגא נמי אסור מתיב רב אויא סלע של
(לקמן דף מה.) משמע בהדיא דעצי
ק)
י)
[א]
. ועיטרה. יפה
(התם) גבי הדליקה
(לקמן מה.)
(ביצה ל:). בקרמים. כגון
מבפנים והניחה מבחוץ.
סוכה לא אסור אלא משום דאיתקצאי
מעשר
בגדי צבעונים שקורין
תוס' עירובין ב. ד"ה
למצותה ב) והשיב ר"ת דבין נויי סוכה ובין עצי סוכה היתרים על הכשר סוכה לא אסירי אלא משום ביזוי או משום הואיל והוקצה למצותו
אובריינ"א (לקמן שם וביצה
סוכה. ד. אבל ישיבת
ולא אסירי מקרא אלא דווקא כדי הכשר סוכה והמקשה דפריך בביצה (דף ל:) מנויי סוכה אעצי סוכה לא ידע שיש חילוק בין יותר מכדי
שם וסוכה י.). ובסדינין
סוכה ביה"ש אע"פ
המצויירין. לבנים של פשתן
שהוא מחמת ספק יום
הכשר סוכה לכדי הכשר סוכה ומשני באומר איני בודל מהם כל בה"ש דלא חיילא קדושה על נויי סוכה וכן על עצים היתרין על הכשר
שצורתן בולטת
שעבר מ"מ צריך לעשות
(ביצה שם)
סוכה מהני בה תנאה אבל עצי סוכה כדי הכשר חיילא קדושה עלייהו על כרחו דבר תורה כל שבעה ולא מהני תנאה והא דקאמר
כגון מעשה רוקם או מעשה
מעשה ולישב, הלכך
אורג שקורין גלינשק"ש
כיון דאתקצאי לביה"ש
התם ואם התנה עליהן הכל לפי תנאו ופריך למימרא דמהני בה תנאה כו' ומשני סיפא אתאן לסוכה דעלמא ובתר הכי פריך וסוכת
. אפרסקין.
אתקצאי לכולי יומא. תוס'
(סוכה שם)
החג לא מהני בה תנאה והתניא סככה כו' לא בעי לשנויי הכל לפי תנאו על יתרות מכדי הכשר סוכה דהכל לפי תנאו משמע בכל הסוכה:
פירסיק"י בלע"ז (לקמן שם).
הרא"ש. ה. נויי סוכה.
אבוהון דכולהו דם. הא דלא קאמר אבוהון דכולהו עצי סוכה דנפקי מקרא כדאמר בריש המביא בביצה (דף ל: ושם) אומר ר"י
יינות שמנים וסלתות.
תוס' הרא"ש. ו. הלכך
י
ניתנין בכוסות של זכוכית לנוי
אצטריך טעמא דבזויי
❖
דמשום דמעצי סוכה לא הוה ילפינן דשאני סוכה דבמסתפק מהן איכא ביטול מצוה אבל בנויי סוכה ובהרצאת מעות לאור נר
יא
יב
יג
.
מצוה וכו' ואי לאו
(שם ושם)
חנוכה ליכא ביטול מצוה : רב אמר אין מתירין מבגד לבגד. לא מבעיא אי חובת טלית הוא דאסור אלא אפילו חובת גברא הוא נמי
טעמא דאתקצאי. תוס'
יד
הרא"ש. ז. [ד]נויי סוכה כל
אסור כדאשכחן במזוזה דנענש אותו שנטלה בבבא מציעא בסוף פרק השואל (דף קב.) אף על גב דחובת הדר היא ושמואל אמר מתירין
שבעה אסירי משום בזויי
רבינו חננאל
אע"ג דשמואל גופי' סבר דחובת טלית היא אפ"ה מתירין כיון שעושהו לצורך בגד אחר וגבי מזוזה שנענש שמא לא היה בדעתו להניח בבית
מצוה. ריטב"א. ח. שעבר
ר)
טו
ואסיקנא נר חנוכה למעלה
כבר זמן הסוכה. ריטב"א.
אחר א"נ מזוזה שאני שעשויה להציל מן המזיקין ואע"ג דלכ"ע אין מתירין שלא להניח בבגד אחר אין קשה מה שנהגו להתיר ציצית מטליתות
ט. משום דלא חאיל בה
מעשרים אמה פסולה כמבוי
של מתים דדווקא בטלית של חי שהוא בר חיובא אין מתירין: כל
מילי דמר עביד כרב. קושיא דפ"ק דכתובות (ד' ו) שם כתובה:
מוקצה אלא מטעמא
וכסוכה, ומצוה להניחה
דבזויי מצוה, דלא חאיל
מבחוץ בתוך י' טפחים,
וכי מוקצה אלא בטעמא.
בטפח הסמוך לפתח בצד
שמאל, כדי שתהא מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל, דרך ביאתו לביתו. ואסור להרצות מעות כנגד נר של חנוכה שלא יהו מצות
שיטה להר"ן. שאין לבזות מצות סוכה ולהסיר הנוי שתלה לתוכה, דליכא מצוה אחרינא בנוי סוכה אלא שאין לבזות הסוכה.
תוס' הרא"ש. משום שלא יהו מצוות בזויות עליו הוא מקצה אותו למצותו, שאלמלי הי' מותר לו לבזות המצוות הי' מותר
בזויות עליו, כמו הדם דאמר רחמנא ושפך וכסה שלא יכסנו ברגל וכו', וכן סככה כהלכתה כו', אמר רב יוסף אבוהון דכולהו
דם, פי' כל המצות מן הדם לומדות שלא יהו מצוות בזויות עליו. תניא בכ"ה בכסליו חנוכה תמניא יומי דלא למספד, שכשנכנסו
לו להשתמש בהן אף בשעת מצותן, נמצא שלא הוקצה אלא משום כבוד המצוות הוקצה בשעת מצותן, וכיון שהוקצו
גוים להיכל טימאו כל שמן שבמקדש וכשגברו כו'. אתמר רב אמר אין מתירין ציצית מבגד לבגד, כלומר מזו הטלית ומטילין
אם באו לסלקן מן המצוה ולהסתפק מהן, אסור משום מוקצה. רמב"ן לקמן מה. ד"ה וממאי (בא"ד ואיכא למידק). י. מ'חג
לטלית אחרת וכו'. אין מדליקין מנר של חנוכה נר אחר, ואין הלכה כרבי שמעון בגרירה. רבה בר נחמני לעולם היה עושה כרב
הסוכות', מה חג לה' אף עצי סוכה לה'. רשב"א. דאסירי כל שבעה. תוס' הרא"ש. יא. דהו"א. תוס' הרא"ש. יב. וסותר את
הסוכה. רשב"א. יג. בספוק. תוס' הרא"ש. יד. אימא דשרי, אלא דמדם ילפינן לכלהו. רשב"א. טו. אבל שלא להניח על בגד
בר מהני תלת דעביד כשמואל דהוה שרי להתיר ציצית מבגד לבגד, ולהדליק מנר של חנוכה נר אחר של חנוכה, והילכתא כר"ש
אחר אין לו להסיר אפי' לשמואל. מרדכי.
דאמר גורר אדם מיטה כסא וספסל, ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ.