כב:
במה מדליקין פרק שני שבת
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וכי לאורה הוא צריך והלא כל אותם מ' שנה כו'. תימה אמאי נקט
מעשר שני. דינרין שחילל עליהם מעשר שני אין שוקלין כנגדן דינרין
ל א ב מיי' פ"ג מהל'
א) מנחות פו:, ב) [במנחות
א
מעשר שני הלכ' יט:
פו: אית' רבא וכ"א בילקוט
של חולין לראות שיהיו שלימים: אי אמרת בשלמא כי פליגי רב
מ' שנה לעולם כל העולם כולו לאורו של מקום הולכין וי"מ וכי
ב
ג
לא ג מיי' פ"ג מהל'
פרשת תצוה רמז שעח],
ושמואל מנר לנר. ממש ולא בקיסם ובהא הוא דשרי שמואל דלא
אהרן כשהיה נכנס לפנים לאורה היה צריך והלא מ' שנה היה מאיר
ד
ג) תמיד לג. פ"ו מ"א, ד) [דף
תמידין הלכה יד:
לב ד ה מיי' פ"ד מהל'
צח:], ה) [במדבר ח],
חייש לאכחושי אבל בקינסא דביזוי הוא מודה הא לאו הויא תיובתיה
להם עמוד ענן בכל המקומות כדאמרינן בברייתא דמלאכת המשכן
ה
ו) [רש"ל מ"ז], ז) [ויקרא
חנוכה הל' ט סמג עשין
דהנך דינרים דחולין לא גופייהו מצוה
היה מסתכל בטפיח כ) (ורואה בו)
כד], ח) [אמור פרשה יג],
ה טוש"ע א"ח סי' תרעה
❖
ט) [פסחים סד:], י) [שמות
ויודע מה בתוכו בחבית ויודע מה
ואע"ג דלמצוה קבעי להו לקינסא
סעיף א:
מעשר שני אין שוקלין כנגדו דנרי זהב
א
כז], כ) [בילקוט סוף פקודי
בתוכה וכן משמע בת"כ דאכהנים
דמיא אלא אי אמרת בקינסא נמי שרי
ואפילו לחלל עליו מעשר שני אחר אי אמרת
לית'], ל) [וע"ע תוס' מנחות
❖
קאי דגרס התם וכי צריכים לנר והלא
שמואל הואיל וצורך מצוה הוא הא
פו: ד"ה ממנה וכו'],
מוסף תוספות
בשלמא כי פליגי רב ושמואל מנר לנר אבל
כל אותן מ' שנה לא הוצרכו לנר שנא'
הויא תיובתיה דאסר לשקול ואע"ג
בקינסא אסר שמואל הא לא תהוי תיובתא
א. לפום ריהטא משמע
דצורך מצוה: לא יכוין משקלותיו.
כי ענן ה' על המשכן וגו' ומיהו
דקאי אהקב"ה. תוס' מנחות
תורה אור השלם
אלא אי אמרת בקינסא נמי שרי הא תהוי
פו: ד"ה מחוץ (בהגהת הש"מ
בשלהי כל קרבנות (מנחות ד' פו: ושם)
שמא לא ימצאם טובים או ימצאם
1 מִחוּץ לְפָרֹכֶת הָעֵדֻת
אות י"ח). ב. וכי לא מצינו
תיובתא אמר רבה ב גזירה שמא לא יכוין
יתירים ויחוס עליהן ולא יחלל המעשר
משמע דאשכינה קאי דמייתי לה גבי
ראי' אחרת שאין הקב"ה
בְּאֹהֶל מוֹעֵד יַעֲרֹךְ אֹתוֹ
משקלותיו וקא מפיק להו לחולין מתיב רב
צריך לאורה, והלא בכל
עליהן ונמצא שביזה המעשר שלא
הא דא"ר אליעזר לא לאכילה אני
אַהֲרֹן מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי
מקום נהורא עמיה שריה.
יְיָ תָּמִיד חֻקַּת עוֹלָם
❖
לצורך: ומפיק להו לחולין. כלומר
ששת מחוץ לפרוכת העדות יערוך וכי
צריך ולא לאורה אני צריך וקאמר
ו
א)
1
ריטב"א. ג. ומפרש ר"ת
לְדֹרֹתֵיכֶם: ויקרא כד ג
יניחם בחוליהן כמו שהן: נר מערבי.
נמי התם לפרוכת העדות עדות היא
דאאהרן קאי. תוס' מנחות
לאורה הוא צריך והלא כל ארבעים שנה
פו: ד"ה מחוץ. ד. שהלכו
לכל באי עולם שהשכינה שורה
למ"ד במנחותד) מזרח ומערב מונחין
שהלכו בני ישראל במדבר לא הלכו אלא
ישראל במדבר לא הלכו
הגהות הב"ח
בישראל וא"ת לאורה אני צריך והלא
סדר הקנים קרי מערבי נר שני שבצד
אלא לאורו של הב"ה.
לאורו אלא עדות היא לבאי עולם שהשכינה
(א) רש"י ד"ה ובה היה
תוס' הרא"ש. ה. ואפי'
כל אותן ארבעים שנהז: ובה היה
החיצון שהוא במזרח ולמ"ד צפון ודרום
מסיים וכו' מניחה בכלי עד
בחדרי חדרים. תוס'
שורה בישראל מאי עדות אמר ב) רב זו נר
מסיים. פירש בקונטרס ובה היה
מונחים אמצעי קרי מערבי על שם
שנותן לתוך מערבית שמן
הרא"ש. ו. אלא אמרתי
מערבי שנותן בה שמן כמדת חברותיה
ופתילה וכו': (ב) תוס' ד"ה
ויעשה רצוני. ריטב"א.
מסיים ההטבה שהשאר היה מטיב
שהיה פיו כנגד מערב וכל שאר
ובה היה וכו' וקשה לריב"א
ז. שהלכו ישראל במדבר,
וממנה היה מדליק $ ובה היה מסיים והא
שחרית וזה היה מטיב בין הערבים
הנרות כלפי האמצעית דכתיב אל מול
ג)
ה)
ח
שאם היה אפשר להדליק
לא הלכו אלא לאורו. תוס'
❖
בישנה א"כ:
הרא"ש. ויש לפרש
הכא כיון דקביעי נרות לא סגיא דלא משקיל
ואוחז הישנה בידו או מניחה בכלי עד
פני המנורה דהיינו אמצעי יאירו וגו'
דלעולם כלפי גבוה קאמר
שנותן לתוך מערבית שמן ופתילה
של צפון היו פונות לדרום ושבדרום
ואדלוקי קשיא בין למ"ד משום בזויי מצוה
וה"פ, וכי צריך הקב"ה
אורה שיאיר בה לאהרן,
ומדליקה ומדליק השאר ממנה וקשה
פונות לצפון. נרות לוצ"ש של זהב
גליון הש"ס
ט
ובין למ"ד משום אכחושי מצוה תרגמא ר"פ
והלא כל מ' שנה כו' וכן
שנותנין לתוכן שמן ופתילה: כמדת
לריב"א שאם (ב) אפשר להדליקי מן
גמרא ובה היה מסיים. עיין
ג בפתילות ארוכות סוף סוף למ"ד משום
מתפרש ההיא דמנחות
חברותיה. חצי לוג שיערו בה ללילי
הישנה א"כ גם השאר ידליק ממנה
חגיגה ד' כו ע"ב תוס' ד"ה
'וכי לאורה אני צריך'
❖
אכחושי מצוה קשיא קשיא מאי הוי עלה א"ר
מנורה:
להאיר לאחרים או
תקופת טבת הגדולים ואם ידלק ביום
ומאי פריך לרביא כיון דהוציא הפתילה
לאכילה אני צריך לזון בה
הונא בריה דרב יהושע חזינא אי הדלקה
הישנה מן הנר תו ליכא לא משום
(ובלילה) בלילות הקצרים ידלק אבל
ו)
יב
את המשמשים לפני, ולזה
עושה מצוה מדליקין מנר לנר ואי הנחה
נתכוון ר"ת ז"ל. ריטב"א.
לעזי רש"י
בזיון מצוה ולא משום אכחושי מצוה
פחות לא שלא יכבה בטבת בלילה
יג
ח. שהי' הוא נמשך מערב
❖
עושה מצוה אין מדליקין מנר לנר דאיבעיא
אלא ודאי א"א לעשות כן וכשבא
והתורה אמרה מערב עד בקר ז):
ועד ערב והי' מסיים בו
לוצי"ש. נרות.
ההטבה שהתחיל בבקר
וממנה היה מדליק. הנרות בין
להו הדלקה עושה מצוה או הנחה עושה
להטיב היה מטיב כל מה שבנר
בשאר הנרות, שלא הטיבו
הערבים: ובה היה מסיים. הטבת
והפתילה היתה כבה מאליה אלא
מצוה ת"ש דאמר רבא היה תפוש נר חנוכה
עד בין הערבים. ריטב"א.
מוסף רש"י
ד
ט. מן הישנה שבידו. תוס'
בעוד שהפתילה ישנה בנר מערבי
הנרות שדלק כל היום ואינו מטיבו
ועומד לא עשה ולא כלום שמע מינה הנחה
זו נר מערבי. למאן דאמר
הרא"ש. י. מערבית. תוס'
עד הערב. ומשנה זו בת"כ ח) שנויה
דולקתיד היה מדליק ממנה השארטו והיה
(מנחות צח:) שבעת הנרות
הרא"ש. יא. דאמר אין
עושה מצוה התם הרואה אומר לצורכו הוא
וסבירא ליה דמזרח ומערב מונחין
מטיבה ונותן בה שמן ופתילה חדשהטז
סדורים מזרח ומערב, קרי נר
מדליקין מנר לנר: 'והא
דנקיט לה ת"ש דאמר רבא הדליקה בפנים
מערבי נר שני שסמוך לראשון
הכא דקביעי נרות לא סגי
ה
ומדליקה מן השאריז ובה היה מסיים
והכי תניא לעיל מיניה להעלות נר
שבמזרח, כדתנן (תמיד פ"ו
דלא למשקל ואדלוקי'.
והוציאה לא עשה כלום אא"ב הדלקה
היינו ההדלקה : והא הכא כיון
תמיד שתהא נר מערבי תמיד שממנו
מ"א) נכנס ומצא שתי נרות
ל)
תוס' מנחות פו: ד"ה ממנה.
מזרחיות דולקות וכו', למאן
עושה מצוה הדלקה במקומו בעינן משום
ולומר דכיון שלא הי' יכול
דקביעי נרות כו'. כמ"ד בפרק ב'
יהא מתחיל ובו יהא מסיים ומדלא
דאמר צפון ודרום נתונין היו,
לנתק נר מערבי ולהוליכו
הכי לא עשה כלום אלא אי אמרת הנחה
מדות (מנחות ד' פח:) דנר של פרקים
כתיב להעלות נרות ש"מ הוקבע נר
אמצעיתן פניו מסובין כלפי
להדליק ממנו האחרים,
מערב והוא קרוי מערבי
ע"כ הא דקתני 'ממנה הי'
היה דמשמע התם דמחובר הוה והיה
אחד להתחיל בו בכל יום וזהו נר
עושה מצוה אמאי לא עשה ולא כלום
ושאר הנרות מצדדין פניהם
מדליק', לא סגיא דלא
של פרקים כדי שיוכל להטיבו יפה
מערבי השני של מזרח והכי תנן
התם נמי הרואה הוא אומר לצורכו הוא
כלפי אמצעי כדכתיב (במדבר
למשקל בקינסא ואדלוקי
ח) אל מול פני המנורה, היא
בקינסא מנר מערבי
ואיכא מ"ד התם דלא הוה קבוע אלא
(תמיד לג.) נכנס ומצא נרות מזרחים
דאדלקה תא שמע דאמר רבי יהושע בן לוי
אמצעית, יאירו נרות של ששה
ובההיא קינסא מדליק את
היה מסלקו לגמרי בשעת הטבה
דולקות מדשן המזרחי ומניח את
קנים (יומא לט.). וממנה
השאר, ומאי קושיא, דהא
עששית
ואחר כך מניחויח: מאי הוי עלה.
היה מדליק. כלומר ממנה
המערבי דולק שממנו מדליק את
יכול להדליק את כולן
מתחיל ההדלקה, שאותה היה
מפתילה הישנה שבידו
תימה מאי קמיבעיא ליה ומאי קאמר נמי חזינן אי הדלקה כו' הא
המנורה בין הערבים מצאו שכבה כגון משמת שמעון הצדיק מדליקו
מדליק תחילה מבערב, ובה
כמו שמדליק המערבי
לכאורה משמע דהלכה כשמואל דהא רבה עבד כוותיה וא"כ קינסא
ממזבח העולה. ונראה בעיני דאמור רבנן קביעותא בנר שני משום
היה מסיים. ההטבה בבקר,
עצמו. שיטה להר"ן. יב. אין
יט
שאותה היה מטיב אחרון,
מצותה עליה. חי' הר"ן.
נמי שריכ דהא ע"כ בקינסא פליגי ובביזוי מצוה דהא מאן דמפרש
דאין מעבירין על המצותט) וכי עייל בהיכל בקמא פגע ברישא וביה לא
לפי שכל בקר מצא אותה
יג. לפי שכבר נעשית
טעמא דרב משום אכחושי מצוה איתותב וצ"ל דאינו תופס דברי רבה
מצי לאתחולי דכתיב יערוך אותו לפני ה' צריך שיהא אחד חוצה לו
י)
כא
דלוק והשאר מצא אותם שכבו
מצותה. שיטה להר"ן.
ופעמים היה דולק כל היום
יד. קודם הטבת נר מערבי.
עיקרכב ומבעיא ליה אי הנחה עושה מצוה ואסור לרב מנר לנר משום
דאי לא לא קרינן ביה לפני ה' והכי אמרינן במנחות (דף צח:) דכתיב
ומדליק ממנו כל שאר הנרות,
תוס' הרא"ש. טו. ע"י
ביזוי מצוה כמו בקינסא או הדלקה עושה מצוה ושרי כמו במנורה דלא
בנר מערבי לפני ה' מכלל דכולהו לאו לפני ה' כו' ובה היה מסיים
שבבקר היו כולן כבות חוץ
פתילות ארוכות. תוס'
מנר מערבי, ומטיבן ומנערן
מנחות פו: ד"ה ממנה.
חיישינן לאכחושי מצוה ומסיק דהדלקה עושה מצוה ושרי א"נ מצאתי
ההטבה לפי שהשאר היה מטיב שחרית וזו מטיב בין הערבים ואוחז
כג
מן הדשן, כדכתיב בבקר
טז. ארוכה. תוס' מנחות פו:
בשם ריב"ם דמיבעיא ליה אליבא דשמואל דהילכתא כוותיה אי שרי
הישנה בידו או מניחה בכלי עד (א) שנותן שמן ופתילה ומדליקה ומדליק
בבקר בהטיבו את הנרות,
ד"ה ממנה. יז. והיינו ממנה
ונר מערבי דולק כל היום
הי' מתחיל ההדלקה. תוס'
ממנה את השאר. והא דאמרינן בסדר יומא (דף לג:) הטבת ה' נרות
בקינסא אי לאו ומיבעיא ליה אי קי"ל כמו שאמר למעלה דלמ"ד משום
כד
ולערב היה מדליק ממנה
הרא"ש. יח. והכא דמקשה
בזויי מצוה שרי להדליק מנר לנר לרב ואם כן בקינסא פליגי ושרי
קודם להטבת ב' נרות משמע כולהו הוה מטיב שחרית ויליף לה מקראי
שאר הנרות, ובה היה מסיים,
'כיון דקביעי נרות',
שמואל בקינסא או דילמא לא קי"ל הכי ומנר לנר נמי איכא ביזוי
היינו בשלא הי' הנס מתקיים והי' מוצאו שכבה דלא סמך קרא אניסא
דלאחר הדלקת שאר נרות היה
אליבא דת"ק מקשה דלא
מכבה אותה ומטיבה ונותן בה
סגיא לי' אלא בקינסא,
וכל זמן שהיו ישראל חביבין היה דולק כל היום והיינו עדותה: והא
מצוה ואסר רבכה (פי') דהנחה עושה מצוה ולא דמי למנורהכו ודוקא
❖
שמן (מנחות פו: מכת"י)
.
אלמא קינסא שרי. תוס'
הכא כיון דקביעי נרות. במנורה ולא היה יכול לנתק נר מערבי מן
מנר לנר שרי שמואל אבל בקינסא אפילו שמואל מודה דאסור ומסיק
רי"ד. יט. מדאמר אביי
דהני תלת עביד רבה
חזינן דאיבעיא לן ואפשיט דהדלקה עושה מצוה ומדליק לרב מנר לנר
המנורה להדליק בו האחרים על כרחיך הא דקתני ממנה הי' מדליק לא
כוותי'. חי' הר"ן. כ. וכ"ת
רבינו חננאל
כמו במנורה ולשמואל אפילו בקינסא שרי: דאיבעיא להו
סגי דלאו משקל קינסא: ואדלוקי. לקינסא מנר מערבי ובההיא קינסא
דאליבא דשמואל קא
מבעיא לי' אי אית לי'
ואסיקנא דטעמא דרב
הדלקה עושה מצוה כו'. ונפקא מינה אם הדליקה חש"ו או הניחה :
מדליק את השאר: בפתילות ארוכות. כל הפתילות יוצאות חוץ
כז
טעמא דבזויי מצוה ולא
משום בזוי מצוה וכיון
לנרותיהם עד שמגיעות זו לזו ומדליק ממנה הסמוכה לה והשאר זו
מכבה
פליגי אלא באכחושי. תוס'
דנר של מצוה הוא, מצוה
הרא"ש. כא. וכיון שכן,
ממצוה ליכא בזיון מצות
מזו: סוף סוף למ"ד כו'. דהא לדידיה משרגא לשרגא אסור: אי הדלקה עושה מצוה. אי המצוה של חנוכה תלויה בהדלקה מדליקין כדאשכחן
היכי פשיטנא דאי הנחה
והדלקה היא המצוה ולא
במנורה: ואי הנחה עושה מצוה. ועיקר מצותה תליא בהנחה: אין מדליקין מנר לנר. דהדלקה לאו מצוה היא כולי האי: דאיבעיא להו גרסי'.
עושה מצוה אין מדליקין
הנחת הנר בטפח הסמוך
כלומר דהא מילתא כבר איבעיא לן ומפשטא דההיא בעיא מיפשטא לן הך: היה תפוש נר חנוכה. בידו משהדליקה עד שכבתה: ועומד.
מנר לנר, וכי גרע מקינסא.
לפתח, הלכך מותר להדליק
חי' הר"ן. כב. בפלוגתא
נר של חנוכה מנר של
לאו דוקא אלא כן לשון הש"ס: לצרכו. להשתמש וליכא היכר ניסא: בפנים. בבית: והוציאה לחוץ. כדאמר לעיל [כא:] דצריך להניחה על פתח
דמדליקין מנר לנר לא
חנוכה שנמצא מדליק מצוה
ביתו מבחוץ: אי אמרת בשלמא הדלקה עושה מצוה משום הכי לא עשה ולא כלום. דכיון דזו היא מצותה צריך שתיעשה במקום חיובא:
סמכינן עלי' אלא הדרינן
ממצוה, שהדלקת נר השני
לכללין דקי"ל הלכתא
היא מצותו.
עששית
כוותי' דרב באיסורי. חי'
הר"ן. כג. אבל ע"י קינסא לא, דקי"ל כרב. חי' הר"ן. כד. דמספקא לי' אי תיובתא [דמאן דמפרש טעמא דרב משום אכחושי מצוה, תיובתא] גמורה היא אם לאו. תוס' הרא"ש. כה. ואע"פ דלעיל הוה פשיטא לן [דאי טעמא]
משום בזויי מצוה, משרגא לשרגא שרי, הדר תלמוד ובעי לה משום דאי. חי' הר"ן. כו. [אלא] אפי' למ"ד משום בזויי מצוה משרגא לשרגא נמי אסור, אלא דלעיל הוה נקטינן לה כפשטה דמשרגא לשרגא שרי ומשום דקי"ל
הדלקה עושה מצוה, [ולפי"ז]. חי' הר"ן. כז. (ו)על דעת האומר הנחה עושה מצוה אין קפדים בהדלקתה, תדלק וכו' (ו)על יד מי שירצה ובלבד שיניחנה בן דעת במקום הראוי אחר שהודלקה וכו' שהנחתה אחר הדלקתה
היא המצוה, ומ"מ הלכה שהדלקה עושה מצוה וכו' ומעתה צריך שידליקנה בן דעת וכו' הא אם הדליקה חשו"ק אפי' במקומה וכו' אין זה כלום. מאירי.