במה מדליקין
פרק שני
שבת
כג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מכבה
ומגביהה ומניחה וחוזר ומדליק מיבעי ליה. וא"ת אמאי
עששית. כלי גדול
של זכוכית בלע"ז לנטרנ"א: דולקת. שהדליקה
לג א ב מיי' פ"ד מהל'
א) [פסחים קח: מגילה ד.
ערכין ג.], ב) סוכה מו.,
חנוכה הל' ט סמג עשין
למצות חנוכה בע"ש: ומדליקה. למצות הלילה: היו באותו הנס.
מכבה וחוזר ומדליק בהגבהה סגי כיון דהנחה עושה
א
ג) [מס' סופרים פ"כ הלכה
ה טוש"ע א"ח סי' תרעה
שגזרו יוונים על כל בתולות הנשואות להיבעל לטפסר תחלה ועל יד
מצוה דאטו מי גרע דלוקה ועומדת מהדליקה חש"ו וי"ל דמיירי
ב
ג
ו], ד) [צ"ל בא"י אמ"ה
סעיף א:
לד ג ד מיי' שם טוש"ע שם
שעשה נסים וכו' ושהחיינו
אשה נעשה הנס: אכסנאי. אורח: בתר דנסיבי. ופעמים שהייתי
שהדליקה מתחלתה לצורך שבת ולכך גרע מהדליקה חש"ו דהתם
ד
וכו' וכ"א בהרי"ף והרא"ש],
סעיף ג:
אכסנאי ללמוד תורה: עלי. בשבילי:
שמדליקה בעתה ניכר הדבר שהוא
לה ה ו ז מיי' פ"ד שם הל'
ה) [בשאלתות סי' כו איתא
רב נחמן בר יצחק], ו) דמאי
בגו ביתאי. בביתי: משוך נהוריה.
מדליקה לשם חנוכה. ריב"א:
יא סמג שם טוש"ע א"ח
עששית א שהיתה דולקת והולכת כל היום
ה
שמע מינה הדלקה עושה מצוה.
פ"א מ"ד, ז) [לפי פרש"י
סימן רסג סעיף ז וסימן
אינו ממהר לכלות כשמן זית: צליל
כולו למוצ"ש מכבה ומדליקה אי אמרת
תרעז סעיף א:
ד"ה והיה מחניך כו' סמיך
נהוריה. צלול ומאיר: לגבל. מצאתי
לו ח מיי' פ"ה מהל' שבת
וא"כ מותר להדליק מנר
הש"ס אסיפא דקרא כמ"ש
בשלמא הדלקה עושה מצוה שפיר אלא אי
תוס' כתובות כט. סד"ה אלו
הל' יא סמג לאוין סה
בתשובת הגאונים שמעשנין כלי זכוכית
לנר ומכל מקום כיון שנהגו העולם
וכן כתבו בשאר דוכתא ועי'
טוש"ע א"ח סי' רסד סעיף
אמרת הנחה עושה מצוה האי מכבה
בעשן שמן זית עד שמשחיר וגורר
להחמיר אין לשנות המנהג:
ב"מ קיד: מנין לערום שלא
ו וסימן תרעג סעיף א:
מריש הוה מהדר מר אמשחא
ומדליקה מכבה ומגביהה ומניחה ומדליקה
לז ט מיי' פ"א מהל' תפילין
יתרום דכתי' ולא יראה בך
השחרורית ונותן בו שמן קימעא ומגבל
ערות דבר ע"ש פרש"י],
הלכ' ד סמג עשין כה
מיבעי ליה ועוד מדקא מברכינן אשר קדשנו
דשומשמי. נראה דאנר
בו ומייבשו בחמה וממחה אותו לתוך
ח) לעיל יג. כתובות כד.
טוש"ע א"ח סי' לב סעיף ג:
לח י מיי' פ"ג מהל' חנוכה
נו: גיטין סא. [ביצה לה:
במצותיו וצונו להדליק נר של חנוכה ש"מ
הדיו: לעשן. נמי כדפרישית: שרף.
חנוכה קאי ומשום טעמא דמסיק
ב
מנחות לא.], ט) צ"ל אמר,
הל' ד סמג עשין ה
גומ"א: קטף. פרוניי"ל של יער
דנפיש נהוריה טפי אבל לנר שבת
הדלקה עושה מצוה ש"מ והשתא דאמרינן
י) תוספת' דפאה פ"א ת"כ
טוש"ע א"ח סי' תרעו סעי'
פ' קדושים, כ) [דמאי פ"ג
כמו שאנו עושים משל שרף: הרואה.
א ב ג:
פשיטא דשמן זית מצוה מן המובחר
הדלקה עושה מצוה הדליקה חרש שוטה
ג
לט כ מיי' פי"א מהל'
מ"א], ל) [לא: וע"ש בתוס'
❖
לפי שנמשך אחר הפתילה טפי
העובר בשוק ורואה באחד החצרות
וקטן לא עשה ולא כלום ד אשה ודאי מדליקה
ד"ה עשאה כשירה],
ברכות הל' ג סמג
מכולהו כדמוכח במתניתין דכולהו
דולק. ומצאתי בשם רבינו יצחק בן
עשין כו:
דא"ר יהושע בן לוי נשים חייבות בנר חנוכה
מ ל מיי' פ"ג מהלכות
מודו ביה דמדליקין:
יהודה שאמר משם רבינו יעקב דלא
חנוכה הל' ה וע"ש
תורה אור השלם
כל השרפים יפים לדיו. פירש
א) שאף הן היו באותו הנס: אמר רב ששת
הוזקקה ברכה זו אלא למי שלא
במ"מ:
מא מ נ מיי' פ"ד מהל'
1 עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר
אכסנאי חייב בנר חנוכה א"ר זירא מריש
הדליק בביתו עדיין או ליושב בספינה:
בקונטרס שרף גומא ואין
ה
ו
חנוכה הל' י סמג עשין
יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר
כי הוינא בי רב משתתפנא בפריטי בהדי
הרואה מברך שתים. שעשה נסים
נראה לר"ת דהא דיו אין זה גומא
ה טוש"ע א"ח סי' תרעא
יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר
סעיף ח:
ושהחיינו שאין עליו לברך להדליק דהא
כדאמרינן בפ"ב דגיטין (דף יט. ושם)
מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ
אושפיזא בתר דנסיבי איתתא אמינא השתא
ז
מב ס מיי' פ"ב מהל'
יָמִין וּשְׂמֹאל: דברים יז יא
לא אדליק איהו: מאי ממעט.
בכל כותבין בדיו בסם ובסקרא
ודאי לא צריכנא דקא מדליקי עלי בגו ביתאי:
2 זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ
מתנות עניים הלכה
❖
יב:
המדליק בשאר ימים איזו מן השלש
ובקומוס ומפרש בגמרא קומוס גומא
שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר שְׁאַל אָבִיךָ
א"ר יהושע בן לוי כל השמנים כולן יפין לנר
ח
וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ:
ממעט: כל יומי איתיה. שהרי כל
ודיו נמי אין זה מי עפצים שרגילין
דברים לב ז
ושמן זית מן המובחר אמר אביי מריש הוה
שמנה הדליקו מן הפך אבל זמן
להניח בהן גומא דהא בברייתא קתני
3 כִּי יְיָ אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ
רבינו חננאל
מהדר מר אמשחא דשומשמי אמר האי משך
בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת
משהגיענו להתחלת זמן הגיענו:
התם כתבו במי טריא ועפצא דהיינו
ובעינן (להדליק) [שידליק]
אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ
נהורי טפי כיון דשמע לה להא דרבי יהושע
היכן צונו.
הא לאו דאורייתא היא
עפצים כשר משמע דלאו היינו דיו
מי שהיה חייב ובר
קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת
מצות. והנשים מדליקות.
בן לוי מהדר אמשחא דזיתא אמר האי צליל
דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ:
אלא מדבריהם: מלא תסור. מן הדבר
דקתני במתניתיןו ועוד דכשר משמע
עששית שהיתה דולקת כל
דברים כג טו
אשר יגידו לך וגו': מערבין בו.
עירובי
דיעבד ובדיו היא עיקר הכתיבה
נהוריה טפי ואריב"ל טכל השמנים יפין לדיו
4 וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר
היום כולו, לערב מכבה
ומדליקה. ואכסנאי חייב
חצרות ותחומין: משתתפין
ועוד דבפרק כל היד (נדה דף כ. ושם)
אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת
ז
ושמן זית מן המובחר איבעיא להו $לגבל או
בנר חנוכה, ואי משתתף
שָׂדְךָ לִקְצֹר וְלֶקֶט קְצִירְךָ
❖
בו. במבוי דאי בעי מפקר לנכסיה
אמרינן פלי קורטא דדיותא ובדיק
ח
בהדי אושפיזיה, או אם
לֹא תְלַקֵּט: ויקרא יט ט
לעשן ת"ש דתני רב שמואל בר זוטרא כל
היה נסיב, תו לא צריך. כל
והוה עני וחזי ליה כדתנן כ) מאכילין
דהיינו דיו שלנו שהוא קשהט ולא של
השמנים יפין לדיו ושמן זית מן המובחר בין
השמנים יפין לנר, ושמן
את העניים דמאי הלכך חשוב
עפצים ואין דרך להניח גומא לתוך
זית יפה מכולם. המדליק
גליון הש"ס
לגבל בין לעשן רב שמואל בר זוטרא מתני
דידיה: ומברכין עליו. המוציא:
דיו שלנו אלא שרף [דהכא] היינו
ביום ראשון מברך להדליק
י יא
גמ' איבעיא להו לגבל. עי'
ושעשה נסים וזמן, מיכן
הכי כל העשנים יפין לדיו ושמן זית מן
ומזמנין עליו. ברכת הזימון: ומפריש
לחלוחית של אילןיב כמו שאנו עושין דיו
לעיל דף יח ע"א תוס' ד"ה
ואילך מברך שתים ומניח
❖
המובחר אמר רב הונא כל השרפין יפין לדיו
אותו. אדם שהוא ערום כלומר דלא
שלנו וכן יש בנדה בפ"ק (דף י:) גבי
אבל דיו:
יג
זמן. היכן ציונו דמברכינן
אשר קדשנו במצותיו וציונו
צריך לברוכי עליה בהפרשתו: והיה
בתולה זו שירפה מצוי וזו אין שירפה
ושרף קטף יפה מכולם: ב) א"ר חייא בר אשי
להדליק. רב נחמן בר יצחק
מחניך קדוש. ולא יראה בך ערות
מצוי וכן בפ' כל שעה (פסחים לט. ושם)
יד
אמר שאל אביך ויגדך כו',
אמר רב המדליק נר של חנוכה צריך לברך
לעזי רש"י
[רב] אויא אמר לא תסור
דבר אפילו דבור דהזכרת השם לא
ירק מר יש לו שרף ופניו מכסיפין
ורב ירמיה אמר הרואה נר של חנוכה צריך
לנטרנ"א [לנפ"א]. פנס.
מן הדבר אשר יגידו לך,
יראה בך ערות דבר: ודאי דדבריהם.
דע"כ ההוא שרף היינו לחלוחית ועל
טו
גומ"א. שרף (של אילן).
הנה צונו אלהינו לשמוע
לברך אמר רב יהודה יום ראשון הרואה
ג) י
פרוניי"ל [פרוניליי"ר].
דברי חכמים. ואקשינן וכי
כגון נר חנוכה: ספק דדבריהם.
כן היה פוסל ר"ת ס"ת שאין כותבין
❖
מצוה מדרבנן בעי ברכה,
עץ שזיף-בר.
מברך ב' ומדליק מברך ג' מכאן ואילך מדליק
כגון דמאי שהפרשתו אינה אלא
בדיו שלנו דשאר לא מיקרי דיו כדפי'
והתנן הדמאי מערבין בו
מברך שתים ורואה מברך אחת מאי ממעט
מספק: ובעי ברכה. קדוש היום:
ואמרי' בפ' הבונה (לקמן קג:) כתבו
ומשתתפין בו ומברכין
ומזמנין עליו ומפרישין
מוסף רש"י
ממעט זמן ונימעוט נס נס כל יומי איתיה
רבא אמר. ספק דדבריהם בעי
שלא בדיו הרי אלו יגנזו ומוקמי' לה
אותו ערום בין השמשות,
ברכה ודמאי אפילו ספק לא הוי אלא
בהקומץ רבה (מנחות דף לד) בס"ת:
הרואה נר של חנוכה.
ל)
ואי אמרת דכל מצוה
מאי מברך מברך אשר קדשנו במצותיו
קאי על שלא הדליק בביתו
מדרבנן בעי ברכה, היכי
חומרא בעלמא דרוב עמי הארץ
הדר מברך ערום, הא בעינן והיה
וצונו להדליק נר של חנוכה והיכן צונו
ועובר ברה"ר ורואה אותו
ד) כ
מעשרין: חצר שיש לה ב' פתחים.
בפתחי ישראל, שמצוה להניח
מחניך קדוש ולא יראה בך
רב אויא אמר מלא תסור רב נחמיה אמר שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו
ה)
1
2
בפתח, צריך לברך. על
ערות דבר וליכא. ושני אביי
שיש לבית ב' פתחים פתוחים לחצר
.
ראיה הראשונה (סוכה מו.)
לך מתיב רב עמרם ו) הדמאי מערבין בו ומשתתפין בו א) ומברכין עליו
ודאי דדבריהם כגון חנוכה
צריכה שתי נרות נר לכל פתח כדמפ'
מדליק מברך שתים.
וכיוצא בו בעי ברכה, אבל
ומזמנין עליו ומפרישין אותו ערום ובין השמשות ואי אמרת כל מדרבנן
להדליק נר ושעשה נסים,
דמאי דאפילו לרבנן ספק
טעמא משום חשדא שהרואה יהא
ורואה מברך אחת. שעשה
הוא לא בעי ברכה. איני והא
בעי ברכה הכא כי קאי ערום היכי מברך והא בעינן והיה מחניך
❖
סבור שהבית חלוק והרי הוא של שני
ז) 3
נסים לחודיה (שם).
יו"ט שני דספק מדרבנן הוא
קדוש וליכא אמר אביי ודאי דדבריהם בעי ברכה ספק דדבריהם לא בעי
בני אדם ויאמרו האחד אינו מקיים
ומברכינן. ומשנינן התם
ל
משום דלא ליזלזלי בה.
מצות נר: מב' רוחות. אחד בצפון
ברכה והא יו"ט שני דספק דבריהם הוא ובעי ברכה התם כי היכי דלא
רבא אמר רוב עמי הארץ
תוס' ישנים
ואחד במזרח: חשדא דעלמא. בני
מעשרין הן, לפיכך לא בעי
לזילזולי בה רבא אמר רוב עמי הארץ מעשרין הן: אמר רב הונא
ח)
א) ומברכין היינו ברהמ"ז
ברכה בדמאי. השתא אית
עיר אחרת העוברין משם בשוק: אפי'
מחצר שיש לה ב' פתחים צריכה שתי נרות ט) (ואמר) רבא נ לא אמרן אלא
בג' ומזמנין ביה דאילו ברכת
מן רבנן דדייקי ואמרי לענין
מרוח אחת נמי.
סבורין הן שהבית
המוציא פשיטא דמברכין
נולד כשהוא מהול, אע"ג
משתי רוחות אבל מרוח אחת לא צריך מ"ט אילימא משום חשדא חשדא
דאסור ליהנות מהעוה"ז בלא
דקיי"ל (כרבא) [כרבה]
חלוק מתוכו: ואי חשדא דבני מתא.
❖
ברכה:
דאמר שמא ערלה כבושה
דמאן אילימא חשדא דעלמא אפילו ברוח אחת נמי ליבעי אי חשדא דבני
שיודעים שאין חלוק: לסוף שדהו.
הוא לפיכך צריך להטיף
מתא אפי' משני רוחות נמי לא ליבעי לעולם משום חשדא דבני מתא וזימנין
ממנו דם ברית בחול, כיון
בגמר קצירו כדכתיב לא תכלה משמע
שהוא ספק מדבריהן, כד
מוסף תוספות
דמחלפי בהאי ולא חלפי בהאי ואמרי כי היכי דבהאי פיתחא לא אדליק בהך
בשעת כילוי ולא שיקצה אותה קודם
מהיל ליה בחול, לא צריך
א. וחוזר ומניחה. רמב"ן.
ברכה כמו הדמאי אמר רב
לכן: מפני בטול עניים. וכולהו מפרש
פיתחא נמי לא אדליק ומנא תימרא דחיישינן לחשד דתניא אמר רבי שמעון
י)
הונא חצר שיש לה ב'
לצורך נר חנוכה. רשב"א.
להו: שעה פנויה. שאין עניים אצלו
בשביל ארבעה דברים אמרה תורה להניח פיאה בסוף שדהו מפני גזל
ב. הא אמרי' 'השתא
פתחים בב' רוחות צריך
ס
ויאמר לקרובו עני מהר וטול כאן עד
דאמרת הדלקה עושה
ב' נרות דחיישינן לחשדא,
עניים ומפני ביטול עניים ומפני החשד ומשום בל תכלה מפני גזל
4
מצוה הדליקה חשו"ק לא
ומנלן דחיישינן דתני ר'
שלא יבאו אחרים אבל עכשיו שמניחה
עשה כלום', אלמא למ"ד
שמעון בשביל ד' דברים
עניים שלא יראה בעל הבית שעה פנוייה ויאמר לקרובו עני הרי זו פאה
בגמר קציר השדה העניים רואין ובאין:
הנחה עוש"מ, אע"פ
אמרה תורה הנח פאה בסוף
ומפני
שהדלקתה בפסול הנחה
שדה מפני החשד וכו'.
ומפני
כשרה מכשרת, ה"נ אמאי
מכבה. רמב"ן. ג. דמיגרע גרע. רשב"א. ד. [ד]ליכא פרסומי ניסא. רשב"א. ה. וכשהניחה בן דעת דיו ושפיר דמי. רשב"א. ו. דלא תני אלא הנך דלא תני במתני'. תוס' גיטין יט. ד"ה דיו. ז. דהא דיו וכו' שנותנים בו עפצים וקומוס לח
הוא, ובגמ' משמע דדיו וכו' יבש הי'. חי' הר"ן. ח. רבי אמי. תוס' גיטין יט. ד"ה דיו. ט. ושייך לומר בו פלי קורטא. תוס' גיטין יט. ד"ה דיו. מדקאמר קורטא דדיותא משמע שהוא יבש. תוס' נדה כ. ד"ה פלי. י. אלא בדיו של
עפצים. תוס' גיטין יט. ד"ה דיו. יא. קליפת. תוס' גיטין יט. ד"ה דיו. יב. שמקליפת האלנות מבשלין את הדיו. תוס' הרא"ש. יג. והוא יבש, ואין נותנין בו לא עפצים ולא קומוס. חי' הר"ן. יד. דהיינו לחלוחית דמים שבאשה. תוס'
גיטין יט. ד"ה דיו. טו. [ד]ירק אין לו גומי אלא לחלוחית. תוס' גיטין יט. ד"ה דיו.