במה מדליקין
פרק שני שבת
כד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בברכת המזון. בתפלה פשיטא לן שהרי להלל ולהודאה נקבעו
ולא גזרי' נתן לתוך חלב מהותך שמן אטו לא נתן דבלא נתן נמי לא
מט א מיי' פ"ב (מהל'
א) תוספתא פרק ב,
ב) [תוספתא ברכות פ"ג ע"ש
תפלה הל' יג ופ"ב)
כדאמרינן לעיל ד): לא מזכרינן. לא חייבו להזכיר: אינו מזכיר. אינו
אסור אלא אטו שאין מהותך אע"ג דבחלב מהותך גזרינן גזרה לגזרה
וקצ"ע], ג) ס"א ל"ג, ד) [דף
מהלכות ברכות הלכה ו סמג
צריך להזכיר: מה תפלה בברכת הודאה. דהא כולה מילתא דחנוכה
דגזרי' אטו שאינו מהותך ושאינו מהותך אטו שמא יטה הא לא חשיב
כא:], ה) [תענית כו:],
עשין כז טוש"ע א"ח סי'
ו) [צ"ל בערבית ושחרית],
תרפב סעיף א:
עיקרה להודאה נתקנה: בהודאה.
בברכת הארץ: ואומר מעין
גזרה לגזרה דכשאינו מהותך ודאי יטה לפי שאינו נמשך אחר הפתילה
א
נ ב מיי' פ"ב מהל' ברכות
ז) בס"א: שמד, ח) עיין
המאורע בעבודה. לבקש רחמים על
אבל הכא משום שמצוה עליו לית
רש"א, ט) [צ"ל משום. שבת
הלכה ה סמג שם טוש"ע
של מי], י) [וע"ע תוספות
ישראל ועל ירושלים להשיב עבודה
לן למימר ודאי יטה ותירץ ר"י דהכא
א"ח סי' תכד:
תניא כוותיה דרב חסדא כל אלו שאמרו
א)
נא ג מיי' פ"ב מהל' תפלה
חגיגה יח. ד"ה ר"ח ותוס'
למקומה לעשות קרבנות היום: שני
לא חשיב גזירה לגזרה דיו"ט ושבתב
אין מדליקין בהן בשבת מדליקין בהן ביום
ר"ה כג. ד"ה משום ותוס'
הלכה י סמג עשין יט
❖
וחמישי. משמע של כל שבתות השנה
כי הדדי נינהו כדאמרינן בפרק במה
מגילה כב: ד"ה ושאין],
טוש"ע א"ח סי' תכב סעי' א
טוב חוץ משמן שריפה לפי שאין שורפין
וסימן תצ סעיף ב:
ומאי עבידתייהו לזוכרם ולחלקם
אשה (לקמן דף ס. ושם) גבי סנדל
נב ד מיי' שם הל' יד טור
קדשים ביום טוב: איבעיא להו מהו להזכיר
משאר ימות השנה: של תעניות.
המסומר וקשה לרשב"א דהכא גזרינן
ג
וש"ע א"ח סי' תקסה
רבינו חננאל
של חנוכה בברכת המזון כיון דמדרבנן
סעיף א ג:
שהיו גוזרים תעניות על הגשמים שני
יו"ט אטו שבת ובריש כל הכלים
נג ה שם סעיף ב:
ותניא כוותיה כל השמנים
הוא לא מדכרינן או דילמא משום פרסומי
וחמישי [ושני] במס' תענית (דף י.):
(לקמן דף קכד. ושם) מסקינן דלא
נד ו מיי' שם הל' יג סמג
שאמרו חכמים אין מדליקין
ניסא מדכרינן אמר רבא אמר רב סחורה
שם טוש"ע א"ח סי'
בהן בשבת אבל מדליקין
ושל מעמדות. כלומר לימים של
גזרינן ושמא אין להשוות גזרות של
❖
תרפב סעיף ב:
בהן ביו"ט חוץ משמן
אמר רב הונא אינו מזכיר ואם בא להזכיר
מעמדות שהיו מתענין ארבעה
חכמים זו לזו אותם שאינם במלאכה
שריפה, שאין שורפין
אחת : גזירה יו"ט אטו שבת.
תעניות בשבת שני ושלישי ורביעי
קדשים [פסולין] ביו"ט
מזכיר בהודאה רב הונא בר יהודה איקלע
ד
(פסולין). אמר רבא מזכיר
מוסף תוספות
וחמישיה) ומעין המאורע דידהו תפלת
וקשה לרשב"א הא דתנן בפ"ג דביצה
לבי רבא סבר לאדכורי בבונה ירושלים
של חנוכה בברכת המזון
תענית: ערבית. לילי כניסתן ואע"פ
(דף כז: ושם) מעשה ושאל ר' טרפון
א. דחדא גזירה היא. תוס'
כתפלה, מה תפלה בהודאה
אמר להו רב ששת כתפלה מה תפלה
א
ישנים לעיל כא. ד"ה [היא
אף ברכת המזון בהודאה.
שאוכל ושותה כל הלילה מתפלל
עליה ועל החלה שנטמאת ואמרו לו
בהודאה אף ברכת המזון בהודאה: איבעיא
אמר רב מזכיר של ר"ח
גופה גזירה ואנן ניקום ונגזור
תפלת תענית מאחר שנכנס היום
לא יזיזם ממקומם והשתא לרבה
ה
גזירה לגזירה]. ב. חדא גזירה
בברכת המזון, דתני רב
להו מהו להזכיר ראש חודש בברכת המזון
היא. תוס' הרא"ש. ג. אע"ג
הושעיא ימים שיש בהן
והכי נמי אמר רב הונא במסכת
אמאי לא יזיזנה והא חזיא להיסק
דלא גזרי' שאר נהרות
קרבן מוסף, כגון ר"ח וחולו
אם תימצי לומר בחנוכה דרבנן לא צריך
תענית (דף יא:) יחיד שקבל עליו
תחת תבשילו דלא שייך בה למיגזר
אטו ירדן ולא תעניות
של מועד ערבית שחרית
ראש חודש דאורייתא צריך או דילמא
דאיכא כנופיא אפ"ה גזרו
ומנחה מתפלל י"ח ואומר
תענית אף על פי שאוכל ושותה כל
יו"ט אטו שבת כמו בשמן ולפי טעמא
ו
יו"ט אטו שבת דיו"ט
מעין המאורע בעבודה, ואם
כיון דלא אסור בעשיית מלאכה לא
הלילה מתפלל תפלת תענית. ובתשו'
דאין שורפין קדשים ביום טוב ניחא
ושבת כי הדדי נינהו. תוס'
לא אמר מחזירין אותו, ואין
הרא"ש. ד. דהכא כיון
מזכרינן רב אמר מזכיר רבי חנינא אמר אינו
הגאונים מצאתי ברייתא שנו רבותינו
וצריך לדחוק דגזרינן חלה בשבת
בהם קדושה על הכוס, ויש
ב
דגזירה שמא יטה, שהוא
בהן הזכרה בבהמ"ז. ימים
פעמים שאדם שרוי בתענית ואינו
אטו שמן ח):
מזכיר אמר רב זריקא נקוט דרב בידך דקאי
מלאכה גמורה של תורה,
שאין בהם קרבן מוסף,
ב)ג תניא כוותיה דרב חסדא. וא"ת
מתפלל ופעמים שאינו שרוי בתענית
חשבינן להו כחדא וכו'
כגון שני וחמישי ושל
רבי אושעיא כוותיה דתני ר' אושעיא ימים
אבל בפ' כל הכלים גבי
תעניות ומעמדות ערבית
ומתפלל הא כיצד כאן בכניסתה כאן
והאז משמע חוץ משמן
שיש בהן קרבן מוסף כגון ר"ח וחוש"מ ערבית
טלטול דרבנן אע"ג
ושחרית ומנחה מתפלל
ביציאתה כלומר ערב תענית אע"פ
שריפה דאין מדליקין בשבת ולא
דמשום חשש הוצאה
י"ח ואומר מעין המאורע
ושחרית ומנחה מתפלל שמונה עשרה
אסרום, חומרא יתירא
בשומע תפלה, ואם לא אמר
שעתיד לאכול לאחר תפלה מתפלל
ביו"ט והיינו דלא כרב חסדא דלדידי'
היתה ולא גזרינן בה יו"ט
אין מחזירין אותו, ואין
ואומר מעין המאורע בעבודה ואם לא אמר
תפלת תענית וליל מחרתו אף על פי
מדליקין בשבת וי"ל דה"ק כל אלו
ח
אטו שבת. ריטב"א. ה. לפי
בהם קידוש על הכוס ולא
מחזירין אותו ואין בהן קדושה על הכוס
הזכרה בבהמ"ז. ואסיקנא
שאינה ראויה לכלום. תוס'
שעודנו בתענית כשמתפלל תפלת
שאמרו אין מדליקין בשבת מדליקין
הרא"ש. ו. שמדליק בערב
נמי דמזכיר של חנוכה
ויש בהן הזכרה בברכת המזון ימים
ערבית אינו מתפלל תפלת תענית.
ביום טוב וכ"ש אותו שמדליקין
שבת ואיכא למגזר שמא
בתפלת המוסף של שבת
יטה בשבת. תוס' הרא"ש.
שאין בהן קרבן מוסף כגון שני וחמישי
ושל ר"ח טבת
וסוף דברי הגאונים כתבו אבל אין
בשבת מדליקין ביום טוב חוץ משמן
ז. מלישנא דברייתא. חי'
אנו רגילים לומר ערבית ואפילו
שריפה שאף על פי שמדליקין בשבתט
(ושני) ותעניות ומעמדות שני וחמישי מאי
הר"ן. ח. [ד]לא אסיר אלא
אין מדליקין ביום טוב וכו' :
שחרית שמא יארע לו אונס חולי או
ביו"ט שחל להיות
י
עבידתייהו אלא שני וה' וב' של תעניות
איבעיא להו מהו להזכיר של
בער"ש. תוס' הרא"ש.
בולמוס ויטעום כלום ונמצא שקרן
ומעמדות ד ערבית ושחרית ומנחה מתפלל
ט. דליכא למיחש להטי',
חנוכה בברכת המזון.
בתפלתו: אין מחזירין אותו. דלאו
וכ"ש דהוה לן למשרי
שמונה
עשרה ואומר מעין המאורע בשומע
ביו"ט, אפ"ה. שיטה להר"ן.
דאורייתא נינהו: בברכת המזון. של
תימה דהך מילתא הוה ליה לאסוקי
י. לפי שאין שורפין
תפלה
ה ואם לא אמר אין מחזירין אותו
ערבית בכניסתו וכ"ש ביציאתו שכבר
לעיל גבי מילי דחנוכה :
יא
קדשים ביו"ט, והיינו
מהו להזכיר של חנוכה בבהמ"ז.
(ואין
בהן קדושה על הכוס) ואין בהן
סייעתי' דרב חסדא. שיטה
ג)
עבר היום: של חנוכה במוספין.
להר"ן. יא. למה הפסיק
הזכרה
בברכת המזון: איבעיא להו מהו
בתפלת מוספין דשבת ור"ח שבתוך
בתפלה פשיטא ליה דמזכיר
יב
בפסקא ד'ולא בשמן
להזכיר של חנוכה במוספין כיון דלית ביה
שריפה' בין הלכות
ימי חנוכה מהו להזכיר על הניסים
משום דתפלה בצבור הוא ואיכא
חנוכה. חי' הר"ן. יב. והא
בהודאה: בד' תפלות. ערבית
פרסומי ניסא אבל בבהמ"ז שבבית
מוסף בדידיה לא מדכרינן או דילמא יום
יג
דאיבעיא להו בברהמ"ז
ושחרית ומוסף ומנחה וכיון שחובת
ליכא פרסומי ניסא כולי האי:
ולא איבעיא להו בתפלה,
הוא שחייב בארבע תפלות רב הונא ורב
מזכיר בהודאה. דעל הנסים
משום. חי' הר"ן.
תפלה זה היום אינה פחותה משאר
יהודה דאמרי תרוייהו אינו מזכיר רב נחמן
יג. מיבעיא לי'. חי' הר"ן.
תפלות של יום: אין נביא בר"ח.
הודאה היא ולא תפלה :
יד. שכל שיש בה הודאה
יד
ורבי יוחנן דאמרי תרוייהו מזכיר אמר אביי
בבונה ירושלים. כמו בר"ח
ו
לשעבר אומרו בהודאה.
הכא נמי הואיל אלמלא ר"ח אין
מאירי. טו. כדין כל תפלה
לרב יוסף הא דרב הונא ורב יהודה דרב
מוספין בחנוכה לא בעי לאזכורי:
שאומר יעלה ויבא בבונה
להבא. מאירי. טז. והנכון,
הוא דאמר רב גידל אמר רב ראש חדש
דהתם לאו דאסיר בעשיית
הכא איתיה ו) (בשחרית וערבית)
ירושלים ט)ומשום דיעלה ויבא היא
מלאכה, אלא. ריטב"א.
שחל להיות בשבת המפטיר בנביא בשבת
ומנחה. וכיון שהיום מחויב בארבע
תפלה ותחנונים תקנוה בבונה
טו
יז. שאין מחזירין אלא
ביום שיש בהם קרבן
אינו צריך להזכיר של ראש חדש שאילמלא
תפלות כזו כן זו: המפטיר בנביא
ירושלים דהיא נמי תפלה ובי"ח
מוסף, אבל אין בהם קרבן
במנחה בשבת. מצאתי בתשובת
תיקנוה בעבודה שהיא תפלה להשב
שבת אין נביא בראש חדש מי דמי התם נביא
מוסף כגון חנוכה ופורים
ישראל לירושלים: או דילמא כיון
שחרית ומנחה, תעניות
הגאונים שהיו רגילים לקרות בנביא
בדר"ח ליכא כלל הכא איתיה בערבית
ומעמדות אין מחזירין
דלא אסור בעשיית מלאכה כו'. והא
בשבתות במנחה עשרה פסוקים
ושחרית ומנחה אלא להא דמיא דאמר רב
אותו. הגהות מרדכי.
ובימי פרסיים גזרו גזרה שלא לעשות
דאמר בפ"ג דמגילה (דף כב: ושם)
יח. אלמא כל כה"ג לאו
ז)
אחדבוי אמר רב מתנה אמר רב יום טוב
שקר מקרי. פי' הר"ן. כיון
וכיון שנסתלקו נסתלקו: אין נביא
כל שיש בו ביטול מלאכה לעם כגון
שבשעה שהתפלל בתענית
שחל להיות בשבת
המפטיר בנביא במנחה
במנחה ביום טוב. ואף על גב
תענית ציבור וט' באב קורין שלשה
הי'. חי' הר"ן. יט. דאע"ג
בשבת
א"צ להזכיר
של יום טוב שאילמלא
דאיכא נביא ביום, כיון
דאיתיה שחרית
הואיל ומנחה לאו
ושאין בו ביטול מלאכה לעם כגון
דליכא נביא במנחה אין
שבת אין נביא
במנחה ביום טוב
משום יום טוב אתי לא מזכרינן:
ראש חודש וחולו של מועד קורין
מזכירין. תוס' הרא"ש.
ולית
כ. דמפטיר בנביא במנחה
ד' היינו מנהג בעלמא שאין רגילין
ככל
טז
בשבת כשחל ביו"ט, לאו
לעשות מלאכה י):
דוקא נביא, אלא. תוס'
דתני ר' אושעיא (כוותיה) כו'. מהכא לא הוי בעי למיפשט לעיל דאינו מזכיר חנוכה בברכת המזון דאיכא למידחי דדוקא נקט תעניות
מגילה כא. ד"ה הקורא.
כא. ופסקי היינו הפטרה.
ומעמדות אבל חנוכה ופורים אף על פי שאין בהן קרבן מוסף צריך להזכיר משום פרסומי ניסא ואיפכא ליכא למיפשט דדילמא נקיט
תוס' מגילה כא. ד"ה הקורא.
תעניות ומעמדות משום תפלת מוסף והוא הדין דחנוכה ומיהו אף בחנוכה ופורים אם לא אמר בתפלה אין מחזירין אותו כדתניא בהדיא
כב. [דקאמר]
דאין
יז
מפטירין. תוס' הרא"ש.
בתוספתא דברכות (פרק ת"ה): תעניות ומעמדות ערבית שחרית ומנחה כו'. מה שפי' הגאונים שאין אנו רגילין לאומרה ערבית
ואפילו שחרית שמא יארע לו אונס חולי או בולמוס ונמצא שקרן בתפלתו ומה שש"צ מתפלל שחרית היינו לפי שא"א שלא יתענה
אחד מהם וקשה לר"י אם כן היאך לוה אדם תעניתו ופורע הלא ימצא שקרן בתפלתו קודם תקנת הגאונים ולעיל בפ"ק (דף יא.) דאמר
ליזוף מר וליפרע הלא כבר התפלל תפלת תעניתיח: אלא להא דמיא דאמר רב אחדבוי כו'. תימה תרתי מילתא דרב למה לי
לאשמועינן יום טוב שחל להיות בשבתיט וכ"ש ראש חודש דליכא נביא כלל ותירץ ר"י דחדא מכלל חבירתה איתמר:
שאלמלא שבת אין נביא במנחה. וקשה לר"י דתנן בפרק שלישי דמגילה (דף כא. ושם ע"ש) בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין
שלשה ואין מפטירין בנביא ותירץ ר"ת דנביא דהכאכ היינו כתובים שהיו מפטירין בכתובים בשבת במנחה כדאמר
בפרק כל כתבי (לקמן
בנהרדעא
פסקי
סידרא
בכתובים במנחתא דשבתאכא ובמגילהכב
איירי בנביא ממש:
דף קטז:)
ולית