כד:
במה
מדליקין פרק
שני
שבת
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ולית
הילכתא ככל הני שמעתתא. פי' בקונטרס כרב הונא ורב
ככל הני שמעתתא.
רב הונא ורב יהודה ורב גידל
ורב אחדבוי אלא
נה א מיי' פי"ב מהל' תפלה
א) [לעיל כא.], ב) [לעיל כג:],
ג) תוספתא פ"ב, ד) [לעיל כג:
הל' טו טוש"ע א"ח סי'
כתפלה אחת כך חברתה לכל דבר היום ומזכיר: צריך להזכיר של
יהודה ורב גידל ורב אחדבוי ואומר ר"י דלא היה לו למנות
וש"נ], ה) לקמן קלג. פסחים פג:
רפד ס"ב וסי' תכה סעיף ג:
שבת. לומר ותתן לנו את יום המנוח ואת יום הכפורים הזה וחותם
דרב גידל בהדייהו דאפילו ריב"ל מודה דאין צריך להזכיר של ראש
נו ב מיי' פ"ב מהל' תפלה הל'
תמורה ד: ע"ש, ו) [צ"ל באש
תשרופו שאין כו'], ז) [עי' תוס'
ז טוש"ע א"ח סי' תרכג
מקדש השבת ויוה"כ ואע"פ שאין תפלת נעילה בשבת: יום הוא
חדש בנביא כיון דנביא בר"ח ליכא כלל וכן אנו נוהגין שלא להזכיר מ):
א
ב
ג
לעיל כג: ד"ה גזרה], ח) [פסחים
איכא בינייהו דרב ברונא אמר
סעיף ג:
שנתחייב בד' תפלות. לאו תפלת
נז ג מיי' פ"ט מהלכות תפלה
נט:], ט) בדפו"י ליתא, י) [שייך
לעיל במשנה כ:], כ) [שמות יב],
רב ולא מסיימי. הקשה
הלילה בכלל אלא תפלות היום שחרית
הל' יב סמג עשין יט טוש"ע
ולית הילכתא ככל הני שמעתתא אלא כי
א
ל) [שם כ], מ) [ועי' תוספות
א"ח סי' רסח ס"ט וסי' תריט
מוסף מנחה ונעילה: שליח ציבור
ריב"א אמאי לא מסיימי והא אמר
הא דא"ר יהושע בן לוי יום הכפורים שחל
כתובות נד. ד"ה לית], נ) [ועי'
סעיף ג:
ב
היורד ערבית. המתפלל ברכת מעין
נח ד מיי' פ"ה מהל' שבת
בהמוכר פירות (ב"ב דף צג:) דכל
מ"ש רש"י במשנה ביצה כז: ד"ה
להיות בשבת המתפלל נעילה צריך להזכיר
חלה שנטמאת וכו'], ס) [ביצה
הלכה י סמג לאוין סה טור
תנא בתרא לטפויי אתאד $וי"ל דהכא
שבע קונה שמים וארץ מגן אבות
יט.], ע) [ועי' תוס' פסחים מו.
ה של שבת יום הוא שנתחייב בארבע
וש"ע א"ח סי' רסד סעיף ג:
בדברו: משום סכנת. מזיקין שלא
דאיכא ג' תנאים איכא למימר דלא
נט ה מיי' שם הל' יא טוש"ע
ד"ה לא תקרא ותוס' ביצה כז:
❖
תפלות קשיא הילכתא אהילכתא אמרת
שם סעיף ו:
ד"ה ועל],
אתא לטפויי אלא אנחום המדי דאמר
היו בתי כנסיות שלהן בישוב וכל שאר
ס ו מיי' פ"ג מהל' י"ט הל'
הילכתא כריב"ל וקיימא לן הילכתא כרבא
❖
מדליקין בחלב מבושל בעיניה ואתו
לילי החול היו עסוקין במלאכתן
ח:
דאמר רבא יו"ט שחל להיות בשבת שליח
חכמים למימר אפילו במבושל אין
ובגמרן מלאכתן מתפללין ערבית
הגהות הב"ח
ג
ציבור היורד לפני התיבה ערבית אינו צריך
מדליקין בעיניה אבל בנתינת שמן
בביתן ולא היו באין בבית הכנסת
(א) רש"י ד"ה ה"ג נחום המדי
תורה אור השלם
❖
אומר:
לתוכו מותר וטעמא דת"ק נמי איכא
אבל לילי שבת באין בבית הכנסת
להזכיר של יום טוב שאילמלא שבת אין
1 וְלֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר
למימר דאסר בנתינת שמן דומיא
וחשו שיש שאין ממהרין לבא ושוהין
שליח צבור יורד ערבית ביו"ט הכי השתא
וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר בָּאֵשׁ
לאחר תפלה לכך האריכו תפלת
דזפת ושעוה ולא מסיימי משום
ו
שמות יב י
גליון הש"ס
תִּשְׂרֹפוּ:
התם בדין הוא דאפילו בשבת נמי לא צריך
2 עֹלַת שַׁבַּת בְּשַׁבַּתּוֹ עַל עֹלַת
הצבור: הכי גרסינן נחום אומר
דאיכא למימר תנא בתרא לטפויי
י)
(א)
ז
ח
רש"י ד"ה עטרן פסולתא
הַתָּמִיד וְנִסְכָּהּ: במדבר כח י
ורבנן הוא דתקוני משום סכנה אבל הכא
אתא: לפי שאין שורפין קדשים
מדליקין בחלב מבושל. והוא מהותך:
3 וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ
דזיפתא. עי' לעיל כ ע"ב:
יום הוא שנתחייב בארבע תפלות: ולא
שם ד"ה שמן דגים מקרבי
ביו"ט. וא"ת היכי ילפינן תרומה
היינו ת"ק. דאמר ולא בחלב כל חלב
וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ
דגים שנמוחו. עי' לקמן כו ע"א
יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלָאכָה לֹא
באליה כו': חכמים היינו תנא קמא איכא
במשמע: דרב ברונא. דשרי ע"י
מקדשים דקדשים דין הוא שאין
ט
תוס' ד"ה איכא בינייהו:
יֵעָשֶׂה בָהֶם אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל
שם ד"ה פקועות דלעת
בינייהו דרב ברונא אמר רב ולא מסיימי:
תערובת שמן כל שהוא: ולא מסיימי.
שריפתן דוחה יו"ט לפי שאין יכול
לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה
א)
מדברי. עיין רד"ק (מ"ב ד לט):
שמות יב טז
מתני' אין מדליקין בשמן שריפה ביו"ט
לָכֶם:
ליהנות בשעת שריפה ולא אמרינן
אין ניכר מי אוסר ומי מתיר:
תוס' ד"ה איכא בינייהו דרב
4 דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר
ב)
מתני' שמן שריפה. שמן של
ברונא כו' וי"ל דהכא דאיכא
מתוך שהותרה הבערה לצורך הותר'
בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ
רבי ישמעאל אומר אין מדליקין בעטרן
ד
שלשה תנאים. עיין בב"ק נט
יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן
נמי שלא לצורך אלא שלא לצורך אוכל
תרומה טמאה ובגמ' מפרש טעמא:
מפני כבוד השבת וחכמים מתירין ה בכל
ע"א תוס' ד"ה איכא בינייהו
תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ:
❖
כחש גופנא: שם ד"ה לפי כו'
רבי ישמעאל אומר כו'. בשבת:
נפש אבל צריך שיהא קצת צורך
ויקרא כג כד
י
השמנים בשמן שומשמין בשמן אגוזים
נגזור משום תרומה שלא
עטרן. $ פסולתא דזיפתא: מפני
להתחמם או לשום הנאה אבל הבערה
לצורך. ק"ל הא גם בשלא לצורך
יא בשמן צנונות בשמן דגים בשמן פקועות
כבוד השבת. שריחו רע: שמן
לגמרי שלא לצורך לא הותרה אלא
הוי רק דרבנן דמדאורייתא שרי
מוסף רש"י
בעטרן ובנפט ר' טרפון אומר אין מדליקין
הואיל ואי מקלעי אורחים מש"ה
שומשמין כו'. מסקנא דמילתא
שריפת תרומה טמאהיב שמותר ליהנו'
משום סכנה. דהא ניתנה רשות
לא גזרי' בכך. ואולי דקושייתם
אלא בשמן זית בלבד: גמ' מ"ט לפי
דחכמים היא: צנונות. צנון: שמן
בשעת שריפה למה יאסר מאי שנא
ג)
ו
יג
למזיקין כדתניא בערבי פסחים
אההוא דלעיל כג ע"ב ר"ח אמר
(קיב:) לא יצא אדם יחיד בלילי
כו' לפי שאין שורפין קדשים
דגים. $ מקרבי דגים שנימוחו:
שאין שורפין קדשים ביו"ט מנהני מילי אמר
משמן חולין שמותר לשורפו ולהדליקו
יד
ד)
רביעיות ובלילי שבתות וכו' וחשו
דאיהו לא ס"ל הואיל גבי האופה
❖
פקועות. $ דלעת מדברי: נפט. מין
להנאתו דאטו תרומה לפי שיש מצוה
חזקיה וכן תנא דבי חזקיה אמר קרא ולא
רבנן שמא בתר דנפקי ציבורא
מיום טוב לחול:
ה)
1
איכא מאן דלא צלי בהדי ציבורא
בשריפתה מיגרע גרע ואומר ריב"א
שמן שריחו רע כדאמרינן בסדר יומא
תותירו ממנו עד בקר והנותר ממנו עד
ויתפלל יחידי ויסתכן, עמדו
דודאי גרעטו נ) דכיון שאסרה תורה
(דף לט.) בא למדוד נפט אומרים לו
ותקנו לשליח ציבור ברכה אחת
בקר שאין ת"ל עד בקר מה ת"ל עד בקר
תוס' ישנים
ו)
כל הנאות רק הנאת שריפה אם כן
מדוד לעצמך שאין אדם רוצה לסייעו:
מעין שבע, ואי איכא דלא צלי
בא הכתוב ליתן לו בקר שני לשריפתו אביי
א) ור"ח עשה ק"ו מאוכל נפש
יכוין לבו לכולהו תיבות דמעין
גמ' מנהני מילי. דאין שורפין דאי
הבערה זו אינה לצורך הנאתו אלא
שלא נכרתו עליו [י"ג כריתות]
שבע ויענה אמן על חתימתו
אמר אמר קרא עולת שבת בשבתו ולא
ז)
ח)
2
לא ממעט לה קרא אית לן למימר
לשם מצות שריפה אלא שהתורה לא
ואיכא למיפרך מה לאוכל נפש
ותעלה לו ברכה זו במקום הז'
ל) ❖
שכן מצוה עוברת:
ברכות ויפטר ויוצא מהן ידי
עולת חול בשבת ולא עולת חול ביו"ט רבא
ליתי עשה דבאש תשרופוכ) וידחה את
הקפידה שיהנה ממנה בשעת ביעור'טז
חובתו (מחז"ו סי' קה מתשובות
אמר אמר קרא הוא לבדו יעשה לכם הוא
לא תעשה כל מלאכה : שאין ת"ל
ולהכי לא דחיא יו"ט מידי דהוה
יז
רש"י). שאין ת"ל עד בקר.
3
תניינא, והנותר ממנו עד בקר,
רב נסים גאון
עד בקר. זימנא אחריתי אלא והנותר
אנדרים ונדבות ס)דאין קרבים ביו"טיח
ולא מכשירין לבדו ולא מילה שלא בזמנה
דמצי למכתב והנותר באש
למ"ד משלחן גבוה קא זכו וכן שתי
ממנו באש תשרופו דהא כתיב עד
יט
דאתיא בק"ו רב אשי
אמר (שבת) שבתון
במה מדליקין. לבדו ולא
תשרפו, אלא אשריפה קאי וה"ק
ט)
4
והנותר ממנו בזמן שאסרתי לך,
מילה שלא בזמנה
בקר ברישא: בקר שני. שהוא
הלחם לדידיה אין אפייתן דוחה יו"ט
עשה
דהיינו בקר ראשון, כשיבא בקר
הבאה מק"ו. עיקרה בפרק ר'
אע"פ שיש בהן אכילת אדם משום
חולו של מועד והכי משמע והנותר
שני שהוא חולו של מועד תשרפו,
אליעזר אומר אם לא הביא כלי
ממנו לבקר ראשון עד בקר שני המתינו ותשרפוהו: עולת חול. כגון
אבל ביו"ט לא (לקמן קלג. וכעי"ז
דעיקרן לצורך גבוה ולמ"ד קריבין ביו"ט היינו משום דקסבר דעיקר
מערב שבת, [דף קלב] דת"ר
תמורה ד:). ולא עולת חול
מילה דוחה את הצרעת בין
שחיטתן ואפייתן נמי לצורך אדם אבלכ שריפת תרומה טמאה ודאי
אברי תמיד של ערב יו"ט שלא הוקטרו מבעוד יום אין מעלין אותן
ביו"ט. אלמא אפילו הקטר
בזמנה בין שלא בזמנה יו"ט
משחשכה וכ"ש קדשים פסולים לא שרפינן: הוא לבדו. קראי יתירי
לשם מצות ביעור ולא לשם הנאה הלכך אסור ביו"ט כשאר קדשים
עולה אינו דוחה יו"ט וכ"ש
אינה דוחה אלא בזמנה.
כא
שריפת פסול שלה (פסחים פג:).
ואמרינן [שם דף קלג] מנא הני
נינהו דמצי למכתב אך אשר יאכל לכל נפש יעשה לכם: מכשירין.
ולר"י נראהכב דלא שייך בשריפת תרומה לומר משולחן גבוה קא זכו
ולא מכשירין. היכולין ליעשות
מילי, אמר חזקיה וכן תנא דבי
מכשירי האוכל כגון לעשות שפוד וסכין ותנור וכירים: לבדו.
ולא דמו לשתי הלחם שהאפייה היא לצורך גבוה שהרי אחר אפייה
למעוטי
מבעוד יום (שם ושמות יב טז).
חזקיה [שמות יב] לא תותירו
ולא מילה שלא בזמנה. כגון
ממנו עד בוקר וכו'. והכין כתב
צריך לעשות בהם תנופה וכן אחר שחיטת נדרים ונדבות עושין מהן
מילה שלא בזמנה דלא דחיא שבת ויו"ט דאי לא מעטיה קרא אתיא
גר שנתגייר וקטן שנאנס אביו
אדוננו האיי גאון בפירושיה,
לגבוה אבל תרומה טמאה אין עושין ממנה לגבוה כלום וליכא למימר
בק"ו דתידחי בפ' ר' אליעזר (לקמן קלב:) דהכי תניא התם ומה צרעת
ועבר זמנה נשהויה למחר, וגבי
מילה אינה דוחה יו"ט אלא
שריפת פסול קדשים נמי כמילה
בזמנה ומי שעבר שמיני שלו
בה משולחן גבוה קא זכו והכי מפרש ר"י לפי שאין שורפין קדשים
שדוחה את עבודה ועבודה דוחה את השבת מילה שלא בזמנה דוחה
כג
שלא בזמנה, דאפשר לשהוייה
אינו נימול ביו"ט, ותנן [שבת
❖
אותה דהכי תניא התם מילה דוחה את הצרעת בין בזמנה בין שלא
ביו"ט פי' גזרו תרומה אטו קדשים וא"ת ומאי איריא אטו קדשים
כה ע)
כד
דמי (פסחים שם).
קטן נימול לח' לט' לי'
דף קלז]
משום דאין שורפין קדשים ביו"ט $ נגזור משום תרומה שלא לצורך
בזמנה ויליף לה מקראי שבת שנדחית מפני עבודה אינו דין שתהא
לי"א לי"ב, ותני בה יו"ט אחר
שבת נימול לי"א, ואפילו י"ט
דאפילו שורפין קדשים ביו"ט דאתי עשה ודחי לא תעשה תרומה שלא
מילה שלא בזמנה דוחה אותה אתא לבדו לאפוקי מהאי ק"ו דלא
שני אינה דוחה דקתני ב' ימים
מוסף תוספות
לצורך אין שורפין דמשמע מתוך פרש"י בסמוך דאין עשה בשריפתה
תדרוש ליה. וממילא שמעינן מינה דמצוה שאין זמנה קבוע ויכול
טובים של ראש השנה נימול
א. דהא מפרש טעמי' דריב"ל
לי"ב. מנהני מילי ושמעתא
אלא מדרבנן וי"ל דשריפת תרומה שלא לצורך לא שכיח דשום אדם
לעשותה למחר אינה דוחה יום טוב וה"ה לשריפת קדשים טמאים:
'יום הוא שנתחייב בד'
דעיקר דילה בגמרא דכיצד
עשה צולין [פסחים דף פג] דתנן
לא ישרפנה חנם כיון שיכול ליהנות בשריפתה וכדמוכח בירושלמי
תפלות', כלומר מתוך
כלשון הזה: בקר שני לשריפתו. וא"ת אי בקר שני דוקא ואינו יכול לשורפו בליל מוצאי יו"טכו היכי מוכח דאין שריפת קדשים דוחה יום
שנתחייב בג' תפלות נתחייב
העצמות והגידים והנותר וכו',
אף ברביעית, ואילו. המאור.
שאין דוחה לא את השבת ולא
טוב הא ע"כ אינו מטעם דאין שריפת קדשים דוחה יום טוב דהא בליל מוצאי יום טוב נמי אין שורפו ואם כן גזרת הכתוב הוא לשרוף
כז
ב. לא בשעה זו ולא בשעה
את יו"ט. ואיתמרו בה הני ד'
אחרת שביום וכו' אבל יום
טעמי, וקאמר רבה מילה
בבקר שני וי"ל הא דאין שורפין בלילה היינו משום דהקפיד הכתוב שלא לשרוף הקדשים בלילה כדאשכחן בשלמים דאין נאכלין לאור שלישי
הכיפורים יש בשבת שחלה בו
הבאה שלא בזמנה לא דחיא
ואפילו הכי אין נשרפין אלא ביום שלישי כדדריש בריש פסחים (דף ג. ושם) ביום השלישי באש ישרף ביום אתה שורפו כו': ולא עולת
כח
כט
הפטרה בשחרית. מאירי.
יו"ט מק"ו. (והכי) [והיכי]
הלכך לא מדחיא דרב גידל
חול בשבת ולא עולת חול ביום טוב. תימה כיון דקרא בשבת איירי מנא ליה למדרש ולא עולת חול ביום טוב דילמא דוקא ולא חול
דאמי מה עצמות וגידים ונותר
מדריב"ל, דהא טעמי' לחוד
דפסח לא דחו ועולת חול לא
בשבת דחמיר מיום טובל וי"ל דאביי סבר כרבי עקיבא דדריש בפרק אלו קשרים (לקמן דף קיד.) עולת שבת בשבת אחרת לימד על חלבי
והא טעמי' לחוד. המאור.
דחיא יו"ט, מילה שלא בזמנה
שבת שקריבין ביום טוב מדאיצטריך קרא למשרי עולת שבת ביום טוב אם כן עולת חול ביום טוב אסור דסבר נדרים ונדבות אין קרבין
לא כל שכן. ושמעתי בה
ג. בנביא של ר"ח. רא"ש.
ד. ואיהו הוא דאסר. ריטב"א.
פירוש אחר בפנים אחרות
ביום טוב כדאמר התםלא ורבי ישמעאל פליג התם ודריש עולת שבת בשבתו לימד על חלבי שבת שקריבין בי"ה אבל שקריבין ביום טוב לא
ה. לאידך גיסא. ריטב"א.
והכין איתמר, לבדו ולא מילה
איצטריך דקסבר נדרים ונדבות קריבין ביום טוב : ולא מילה שלא בזמנה דאתיא בק"ו. פירש בקונטרס מה צרעת שדוחה את העבודה
לב
ו. וכיון דאיכא למימר הכי
שלא בזמנה הבאה בק"ו,
ואיכא למימר הכי, [לכן].
הראה כי המילה שלא בזמנה
ועבודה דוחה את השבת מילה דוחה אותה שבת שנדחית כו' וקשה בפרק ר"א דמילה (לקמן דף קלב: ושם) לית ליה לרבא א) האי
ריטב"א. ז. על כולהו קאי.
ביו"ט הייתי סבור שהיא
קל וחומר דקסבר האי דצרעת דוחה את העבודה לאו משום דחמירא אלא משום דגברא הוא דלא חזי והר"ר יוסף פורת לא גריס דאתיא
ריטב"א. ח. על כולהו. ריטב"א.
מותרת מק"ו, והיה לי לומר,
ט. למימר שאין שורפין
א"כ עשיית אוכל נפש שהוא
בק"ו רשות, כגון שחיטה ובישול
תרומה ביו"ט, אימא שאני
שריפת קדשים. תוס' ביצה כז: ד"ה ועל. י. כגון הדלקת נר או לעשות מדורה. תוס' הרא"ש. יא. לכך אין שורפין. תוס' ביצה כז: ד"ה ואפייה, פטריה רחמנא עשייתו ביו"ט, מילה שלא בזמנה שהיא מצוה לא כל שכן שתעשה ביו"ט. לפיכך הוצרך לבדו להודיענו כי
ועל. יב. דצורך הדיוט [הוא]. תוס' ביצה כז: ד"ה ועל. יג. אימא ישרפנו בי"ט תחת תבשילו, דהא איכא צורך אוכ"נ. תוס' ביצה כז: אוכל נפש לבדו מותר לעשותו ביו"ט ולא מילה שלא בזמנה, ונדחה מה שהייתי סבור מק"ו בזה המיעוט שמיעט בו הכתוב דהיינו
ד"ה ועל. יד. שאין מצוה בשריפתו. תוס' הרא"ש. טו. דשמן של חולין מותר להדליק להנאתו כמו שמותר לאכול, [נמצא
לבדו, ולולי הוא, היה עולה על דעתנו כי מילה שלא בזמנה ביום טוב, מותרת מקל וחומר.
כשמדליקו בנר, להנאתו הוא מדליקו, שהרי אם הי' חפץ בו, הי' אוכלו. תוס' הרא"ש]. אבל תרומה טמאה. תוס' פסחים מו. ד"ה
לא. טז. שאם בשביל הנאתו אמרה תורה לשורפו, כ"ש שתהא מותרת בהנאה אחרת, אלא כיון שאסורה בכל הנאות שבעולם אלא בהנאת שריפה, ודאי עיקר שריפה אינו לשם הנאתו אלא לשם מצוה בעלמא, אלא שלא הקפידה תורה אם נהנה ממנה אגב
ביעורה הואיל ומבערה מיהא מן העולם, הלכך שריפתה כשריפת שאר קדשים. תוס' הרא"ש. יז. כשאר שריפת קדשים. תוס' פסחים מו. ד"ה לא. [ד]בטל לי' צורך הדיוט אצל צורך גבוה והוי כאילו כולו של גבוה. תוס' ביצה כז: ד"ה ועל. יח. ואפי' שלמים. תוס'
ביצה כז: ד"ה ועל. אע"פ שיש בהם היתר אכילת אדם, אפ"ה כיון דעיקר שחיטתן שלא לצורך אכילת אדם. תוס' הרא"ש. יט. אסור לשוחטן ביו"ט. תוס' הרא"ש. ואמאי, והא שלמים צורך הדיוט אית בהו, אלא ודאי בטיל לי' חלקו אצל חלק גבוה והוי כאילו
כולם לגבוה, הכא נמי גבי תרומה נימא הכי. תוס' ביצה כז: ד"ה ועל. כ. עיקר. תוס' הרא"ש. כא. מדאסר כל שאר הנאות. תוס' פסחים מו. ד"ה לא. כב. דודאי מותר לשרוף ביו"ט תרומה לצורך אוכ"נ. תוס' פסחים מו. ד"ה לא. כג. [ד]נכסי כהן הן לכל דבר. ריטב"א
כג: ד"ה א"ל. כד. דמדאורייתא שרי, אלא. תוס' הרא"ש. כה. שאם אתה מתירו בתרומה טמאה, אפי' לצורך, אתי למשרף קדשים שנטמאו שלא לצורך, וקדשים אסורים דבר תורה, א"נ י"ל שעשו חכמים שריפת תרומה שנטמאת כשריפת קדשים משום דדמיא
לקדש, א"נ משום דאיכא נמי מצוה משום תקלה, וכיון שעשו אותה כשריפת קדשים של מצוה, אף לאסור עשאוה כמותן. וכי בעינן מנה"מ אשריפת קדשים ממש בעינן. רשב"א. למיתן טעמא, ולאו לשמן שריפה דמתני'. ריטב"א כג: ד"ה א"ל. כו. עד אור
הבקר של חוה"מ. תוס' הרא"ש. כז. [ו]אי מחמת איסור יו"ט, א"כ יהא מותר לשורפו במוצאי יו"ט. תוס' הרא"ש. כח. בלילה שאחר ב' ימים. חי' הר"ן. כט. והנותר מבשר הזבח. חי' הר"ן. ל. הא ביו"ט קרבא. חי' הר"ן. לא. דאי אפי' עולת חול ביו"ט שרי, לעולת
שבת למ"ל קרא. חי' הר"ן. לב. הלכך לרע"ק שפיר דרשינן דעולת שבת ביו"ט ולא עולת חול ביו"ט, ומאן דלא דריש הכי מהני אמוראי, דריש קרא כר' ישמעאל. ריטב"א.
רבינו חננאל
כרבי יהושע בן לוי דאמר יוה"כ שחל להיות בשבת המתפלל תפילת נעילה צריך להזכיר של שבת, יום הוא שנתחייב בד' תפלות. והלכתא כרבא דאמר שליח ציבור היורד ערבית ביום טוב שחל להיות בשבת א"צ להזכיר של יו"ט שאילמלא שבת אין ש"ץ יורד ערבית
ביום טוב ומשום סכנה הוא, בשבת אין ביום טוב לא. אבל הא דאמר רב ר"ח שחל להיות בשבת המפטיר בנביא א"צ להזכיר של ר"ח שאילמלא שבת אין נביא בר"ח, וגם זה שאמר המפטיר בנביא במנחה ביו"ט שחל להיות בשבת א"צ להזכיר של יו"ט שאילמלא
שבת אין נביא במנחה ביו"ט, בהני (תלת) [תרתי] לית הלכתא כוותיה דרב. ואקשינן אהא דתנן וחכ"א אחד חלב מבושל ואחד שאינו מבושל אין מדליקין בו, היינו ת"ק דתני לא באליה ולא בחלב. ונחום פליג עלייהו ואמר מדליקין בחלב מבושל, מכלל דת"ק אסר
אפילו בחלב מבושל. ושנינן יש לומר כן ת"ק סבר אין מדליקין בחלב מבושל בפני עצמו ואם נתן בהן שמן מותר כרב ברונא אמר רב, נחום מתיר בחלב מבושל אע"פ שלא נתן בהן שמן, ורבנן בתראי אסרי אפילו בשנתן בהו שמן. ומנא לן דאין שורפין קדשים
ביו"ט. חזקיה תני מלא תותירו. אביי אמר עולת שבת בשבתו, זו לבדה ולא עולת חול בשבת ולא עולת יו"ט בשבת, וכן לא עולת חול ביו"ט. רבא אמר כתיב הוא לבדו יעשה לכם, הוא ולא מכשירין, לבדו ולא מילה שלא בזמנה דאתיא בק"ו ומה מילה שנכרתו עליה
י"ג בריתות שלא בזמנה אין דוחה יום טוב, קדשים שלא נכרתו עליהן [יג] ברית[ות] אינו דין שלא ידחו יו"ט שלא בזמנם, כגון קדשים שעבר זמנן דנעשו נותר וטעונין שריפה.