כה:
במה מדליקין פרק שני שבת
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
תתן
לו ולא לאורו מכלל דבת אורו היא. ואם תאמר מידי
ואין לה פדיון. להוציאה לחולין אבל
קדש
יש
קדש שנפדה כגון
סב א מיי' פ"ה מהל' שבת
א) פסחים לג., ב) מנחות מ.
עדיות פ"ד [מ"י], ג) [צ"ל
הלכה א סמג לאוין סה
שהומם לפני שחיטה: ואסורה לזרים. לעולם אבל קדש יש קדש
ולא לאורו כתיב אימא תתן לו ולא דבר שאין ראוי לו כלל
א
ר' יוחנן אמר], ד) [תוספתא
טוש"ע א"ח סי' רסג סעיף
שמותר לזרים לאחר זריקה כגון מעשר בהמה ותודה ושלמים: הנך
וי"ל דאם כן לא לכתוב אלא תתן דאין נתינה פחות
משוה
ב
פ"ב], ה) [תרומות פ"ב
ב:
סג ב מיי' פ"ל מהל' שבת
מ"ב], ו) [במדבר טו], ז) [דף
נפישין. בשם: כרת. עדיפא
פרוטה $ מדכתיב לו משמע לו ולא לאורו :
דאית בה תרי $ חומרי ימיו נכרתין
ג
ד
צ:], ח) [פי"ב], ט) [חולין
הדלקת נר בשבת חובה. פי'
הלכה ב סמג עשין ל
והולך ערירי: ראשית דגנך תתן לו
קה:], י) [לקמן קלה.],
טוש"ע א"ח סי' רס סעיף
כ) א"כ כיון דהל' כב"ה
ולא לאורו. מכאן שאין תורמין מן
במקום סעודה דחובה
א:
ואין לה פדיון
ואסורה לזרים הנך נפישן
סד ג מיי' פ"ג מהלכו'
למה עושין כן שמתמיהין עליו
היא שיסעוד במקום הנר משום עונג
הטמא על הטהור ה) דכתיב תתן לו
ואיבעית אימא קדש חמור שכן ענוש כרת
ציצית הלכה ז סמג
כצ"ל. מהרש"א ובת"י אי' א"כ
אבל מהדלקת נר גופיה לא הוה פריך
דבר הראוי לו לאכול ולא לתת לאורו
עשין כז טוש"ע א"ח סי'
שמתמיהין עליו למה אסרן
רב נחמן בר יצחק אמר אמר קרא תתן
א)
1
כיון דהלכה כב"ה, ל) [שם
יח סעיף ב [וסי' ט סעי'
אביי דפשיטא דחובה היא דהתנן
להסיק ומדאיצטריך למעוטי מכלל
מא.], מ) [וע"ע תוספות
ו]:
לו לו ולא לאורו מכלל דבת אורו הוא:
דבת אורו היא להסקה: ויצא. מאי
(לקמן דף לא:) על ג' עבירות נשים
סה ד מיי' פ"ה מהל' שבת
יבמות צ: ד"ה כולהו ותוס'
❖
רבי ישמעאל אומר כו': מאי טעמא אמר
הלכה י סמג לאוין סה
מנחות מ. ד"ה סדין],
איכפת לן: חובה. כבוד שבת הוא
כו' על שאינן זהירות בהדלקת הנר:
טוש"ע א"ח סי' רסד סעיף
חובה.
❖
רבא מתוך שריחו רע גזרה שמא יניחנה
שאין סעודה חשובה אלא במקום אור
לגבי רחיצת (ד) ידים בחמין
(א)
ג:
כעין יממא בפרק בתרא דיומא (דף
קרי ליה חובהה דלא הוי
תורה אור השלם
ויצא אמר ליה אביי ויצא אמר ליה שאני
עה:): רחיצת ידים ורגלים. ערבית
כל כך מצוה ומים אחרונים קרי ליה
אומר
א הדלקת נר בשבת חובה דאמר רב
1 רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ
מוסף תוספות
ליל שבת: בסדינין המצוייצין. סדינים
חובה ט) משום סכנה דמלח סדומית
וְיִצְהָרֶךָ וְֵראשִׁית גֵּז צֹאנְךָ
נחמן בר רב זבדא ואמרי לה אמר רב
א. ואפי' לאורו. תוס'
דברים יח ד
תִּתֶּן לּוֹ:
של פשתן ובהן ציצית של תכלת כלאים
ושהרגו הנפש וחמירי טפי מן הראשוני'
2 וַתִּזְנַח מִשָּׁלוֹם נַפְשִׁי
הרא"ש. ב. 'לו'. תוס'
נחמן
בר רבא אמר רב הדלקת נר בשבת
❖
ויש שרוצים לומר דאין לברך אהדלקת
אלא שמותר מן התורה דדרשינן
הרא"ש. ג. הראויה לגופו.
נָשִׁיתִי טוֹבָה: איכה ג יז
חובה רחיצת ידים ורגלים בחמין ערבית
תוס' הרא"ש. ד. שאין
נר מדקרי ליה חובה כדאמרינן (חולין
סמוכין לא תלבש שעטנז גדילים
ראויה לו לגופו אלא
רשות ואני אומר מצוה מאי מצוה דאמר
תעשה לך (מנחות פ"ד לט.): מחבין
קה.) מים אחרונים חובה ואין טעונין
ו
ב
לשריפה. תוס' הרא"ש.
הגהות הב"ח
ה. דרחיצת חמין בער"ש.
ממנו כנפי כסותן. שהיו להם סדינים
ברכהז ואומר ר"ת דשיבוש הוא דלא
רב יהודה אמר רב כך היה מנהגו של
(א) גמ' אמר רבה מתוך
רשב"א. ו. מים ראשונים
שאינן מצוייצין: בית שמאי פוטרין.
דמי למים אחרונים דלא הוי אלא
ח
שריחו: (ב) שם זו בית
מצוה וטעונים ברכה. תוס'
ר' יהודה בר אלעאי ע"ש מביאים לו עריבה
המרחץ רבי חייא בר אבא
הרא"ש. ז. וה"נ דכוותה.
להצלה בעלמא אבל הדלקת נר היא
ואף על גב דציצית חובה הוא בכל
ט
מלאה חמין ורוחץ פניו ידיו ורגליו ומתעטף
אמר רבי יוחנן זו רחיצת:
חי' הר"ן. ח. [ד]אינם
חובה של מצות עונג שבת וכמה חובו'
טליתות שיש לו לאדם ואפילו מונחים
(ג) רש"י ד"ה הדלקת וכו'
משום איסור, אלא שלא
ויושב בסדינין המצוייצין $ ודומה למלאך ה'
ונכשל (והולך) תז"מ ונ"ב
יבא לידי סכנה, ולא שייך
הן דטעונין ברכה ומה שאומר טעם
בקופסא הני דפשתן פטורין משום
ס"א ואוכל: (ד) תוס'
בהו ברכה. תוס' הרא"ש.
צבאות והיו תלמידיו מחבין ממנו כנפי כסותן
אחר שלא לברך משום שאם היתה
דכלאים לא שרא רחמנא דלא דרשי
ד"ה חובה לגבי רחיצת ידים
ט. שייך בה ברכה. תוס'
אמר להן בני לא כך שניתי לכם סדין
סמוכין: וב"ה מחייבין. דדרשי סמוכין:
מודלקת ועומדת לא היה צרי' לכבותה
ורגלים בחמין דלא הוי
הרא"ש. י. א"כ אינה חובה
ב)
(אב) כל כך מצוה קרי
ואין לברך. תוס' הרא"ש.
ואינהו סברי. [תלמידיו] שהיו
ולחזור ולהדליקה ולא להדליק אחרתי
❖
בציצית בית שמאי פוטרין וב"ה מחייבין
ליה חובה ומים אחרונים:
יא. [מ]לגלות ולחזור.
אין נראה דהא גבי כיסוי הדם (שם
אוסרין סבור נהי דהלכה כב"ה
תוס' הרא"ש. יב. שמצוה
והלכה כדברי בית הלל ואינהו ג סברי גזירה
להדליק לשם נר שבת.
פז.) אם כסהו הרוח פטוריא מלכסותו
וחייבין מדאורייתא מיהו [רבנן]
משום כסות לילה: 2 ותזנח משלום נפשי
רשב"א. יג. שאין אדם
גליון הש"ס
אפ"ה כשמכסה צריך לברך וכן נולד
גזור בהו משום כסות לילה שמא יהא
רוצה לסייעו. רש"י (לעיל
נשיתי טובה מאי ותזנח משלום נפשי אמר ר'
גמרא ודומה למלאך ה'
במתני'). יד. עד שיניחנו
מהול איכא למ"ד י)דאין צריך להטיף
לו כסות שמיוחד ללילות ויטיל בו
צבאות. עיין קדושין דף
ויצא. ריטב"א. טו. ולא
אבהו זו הדלקת נר בשבת נשיתי טובה אמר
ממנו דם ברית וכשמל תניא בשילהי
ציצית ונמצא לובש כלאים שלא במקום
עב ע"א ברש"י ד"ה דומים
אשתרי כלל כלאים
רבי ירמיה זו בית המרחץ (ב) (אמר רבי יוחנן)
למלאכי השרת: רש"י ד"ה
בציצית. תוס' מנחות מ.
פר' ר' אליעזר דמילה (לקמן דף קלז:)
מצוה דכסות לילה לא מיחייב בציצית
ג)
כרת עדיפא דאית בה תרי
ד"ה סדין. טז. דנקט לשון
המל אומר כו' ובסדר רב עמרם יש
דכתיב ו) וראיתם אותו. וביבמות ז)
זו רחיצת ידים ורגלים בחמין ר' יצחק נפחא
וכו'. עיין בהרע"ב ספ"ט
פטור וחיוב. רש"י מנחות מ.
דסנהדרין: תוס' ד"ה תתן
פרכינן וכי ב"ד מתנין לעקור דבר
המדליק נר בשבת מברך אשר קדשנו
יז. בהנהו
דמנחי
אמר זו מטה נאה וכלים נאים שעליה ר' אבא
לו וכו' דאין נתינה פחות
בקופסא. תוס' הרא"ש. כיון
מן התורה לפטור את החייב ומשני
כו' ועוד נראה לר"תיב שאם היה הנר
אמר זו מטה מוצעת ואשה מקושטת לתלמידי
משוה פרוטה. עיין גיטין דף
שאינו לובשן. ריטב"א.
❖
שב ואל תעשה שאני: הדלקת נר
מודלק ועומד שצריך לכבות ולחזור
כ ע"א תוספות ד"ה דלמא:
יח. למה דומים לאוסרו.
חכמים: ת"ר איזה עשיר כל שיש לו נחת
תוס' הרא"ש. יט. בתוך
בשבת. שלא היה לו ממה להדליק
ולהדליק כדאמר ליה ההוא סבא
שלש ויחזור ויתפרנו,
רוח בעשרו דברי רבי מאיר: סימן מ"ט
ובלבד שלא יקדים ובלבד שלא יאחר
ובמקום שאין נר אין שלום שהולך
ורחמנא אמר 'תעשה' ולא
רב נסים גאון
ק"ס: רבי טרפון אומר כל שיש לו ק'
מן העשוי. תוס' הרא"ש.
ונכשל (ג) והולך באפילה: איזהו עשיר.
(לעיל דף כג:):
אינהו סבור גזירה משום
כ. כלומר שמא יתכסה בו
מתוך
שריחו רע. ואף על גב
נפקא מיניה למטרח להדורי אמילתא:
כרמים ומאה שדות וק' עבדים שעובדין בהן
כסות לילה. עיקר דילה
בלילה שהוא שעה שאינה
חייבת בציצית ונמצא
במס' מנחות בפרק התכלת
נחת רוח בעשרו. שמח בחלקו אם
דנפט נמי ריחו רע
רבי עקיבא אומר כל שיש לו אשה נאה
מתחמם בכלאים שלא
[דף מ] דתנו רבנן סדין
מעט אם רב: שעובדין בהן.
כדאמר בפ"ק (דף יב:) הא בדמשחא
במקום מצוה. מאירי.
בציצית בית שמי פוטרין
במעשים רבי יוסי אומר כל שיש לו בית
בשדות עבודה הצריכה להם: שמא
והא בדנפטא ובפרק אמר להם
כא. דלית בי' כלאים.
ובית הלל מחייבין והלכה
הכסא סמוך לשולחנו תניא רבי שמעון
ריטב"א. כב. שמשמע
כב"ה וכו'. ורב זירא אמר
ד)
❖
יסתפק ממנו. ותניא בתוספתא ח)
הממונה (יומא דף לט.) בא למדוד
שלא הי' שם ציצית כלל.
גזירה משום כסות לילה.
בן אלעזר אומר אין מדליקין בצרי מאי
ד
נפט אומרים לו מדוד לעצמך אין
הנותן שמן לנר חייב משום מבעיר
מאירי. לאו למימר
יג
דבסדינא לא הי' מטיל
טעמא אמר רבה מתוך שריחו נודף
ריחו רע כמו עטרןיד:
והמסתפק חייב משום מכבה במסכת
לבן, אלא. פי' הר"ן.
רבינו חננאל
סדין בציצית ב"ש פוטרין.
גזרה שמא יסתפק ממנו אמר ליה אביי
פירש
ביצה בגמרא דיום טוב (דף כב.):
כג. כגון תכלת. תוס'
אמרו משמיה דרב הדלקת
הרא"ש. כד. כשהוא לבוש
בקונטרס ב"ש לא דרשי
לימא
שהוא נר בשבת (חנוכה) [חובה],
סדין. תוס' הרא"ש. והי'
סמוכין והא דלא קאמר אוסרין משום דסברי בעלמא כלי קופסא חייבין בציצית והכא פטירי דלא שייך למיתני בהו אוסרין ובסיפא דהך
טו טז
יז
תופשו על שלא הי'
וכן אמר רבא הדלקת נר
מתכסה בבגד שיהא חיובו
בשבת (חנוכה) [חובה].
ברייתא קתני בפ' התכלת (מנחות דף מ.) א"ר אליעזר כל המטיל תכלת בסדינו בירושלים אינו אלא מן המתמיהין אמר ר' אם כן למה אסרוה
בתכלת. מאירי. כה. של
א)ורב חנן אמר אפילו
פי' א"כ (כל אותן) שמתמיהין עליו למה עושין כן כיון דהלכה כב"ה ומשני גזרה שמא יקרע סדינו כו' ועוד מתרץ גזרה משום כסות לילה
כ)
יח
יט
כ
פשתן. תוס' הרא"ש.
רחיצת ידים ורגלים בחמין
כו. ולא גזר אטו כסות
ופירש"י בתשובה אחת שלא גזרו אלא על התכלת אבל במינו חייב והא דא"ל מלאכא לרב קטינא סדינא בקייטא סרבלא בסיתוא ציצית מה
חובה, ממנהג של רבי
ל)
כא
לילה. תוס' הרא"ש.
אלעזר, ויש אומרים רחיצת
תהא עליה היינו ציצית מן המובחר מה תהא עליה אבל ציצית במינו היה עושה ובשמעתין נמי היה להם ציצית של מינו והיו מחביאים מר'
כב
כג
כד
כה
כז. ולא הניחו לטלית
ידים ורגלים בחמין מצוה.
יהודה לפי שהיה מחייב לעשות תכלת והיה סבור שעושין כב"ש מדאורייתא ואינהו סבור אפי' לב"ה אסור מדרבנן משום כסות לילה וקשה
סדין בציצית ב"ש פוטרין
תכלת משום איסורא. תוס'
כו
כז
כח
הרא"ש. כח. ולכך אמר
וב"ה מחייבין, והלכה
לר"י דבפרק התכלת (שם דף מא.) מהדר לאתויי דציצית חובת טלית הוא מחסידים הראשונים משארגו בבגד ג' היו מטילין בו ציצית ודחי לה
כב"ה. ותזנח משלום
הוא והלכה כב"ה. תוס'
ואמאי לא מייתי מהכא דלא קתני אוסרין ועוד דבה"ג פוסק דחובת גברא הוא מדמברכינן להתעטף בציצית ועוד דאמרינן בפ"ק דיבמות
כט
נפשי, זו הדלקת הנר.
הרא"ש. כט. וב"ה לא
פליגי אב"ש בסברא זו.
נשיתי טובה, זה בית
(ד' ד.) גבי כלאים בציצית דאפילו מאן דלא דריש סמוכין בעלמא במשנה תורה דריש ואיך יתכן לומר דב"ש לא דרשי סמוכין ועוד
תוס' הרא"ש. ל. והיאך
המרחץ, רבי יוחנן אמר
דרב עמרם גאון פוסק כב"ש בששה דברים וחשיב הך בהדייהו ועוד אמאי נקט סדין בציצית הוה ליה למנקט כלאים בציצית ונראה
ל
לא
אפשר לפסוק הלכה כמאן
רחיצת ידים ורגלים בחמין.
ת"ר אין מדליקין בטבל
דלא דריש סמוכים.
לר"ת דכ"ע דרשי סמוכין וב"ש פטרי מדרבנן משום כסות לילה או משום שמא יקרע ופטרי אפילו ממינו מדקתני סדין בציצית ולא
לב
טמא בחול, ואין צ"ל
ריטב"א. לא. דבטלית של
קתני סדין בתכלת כדאמר ר' אליעזר בר' צדוק כל המטיל תכלת בסדינו כו' וב"ה מחייבין אפי' תכלת דלית להו הנהו גזרות דב"ש וכב"ש
לג
צמר נמי אסרי ב"ש
בשבת, מ"ט כתרומה מה
לעשות ציצית של כלאים
תרומה טהורה אין לך
קי"ל כדמוכח בסיפא דהך ברייתא והשתא ניחא דרב קטינא שלא היה לו ציצית כלל וכן תלמידיו של רבי יהודה לא היה להם כלל
לד
לה
לו
כגון לבן של פשתן, כיון
בה אלא משעת הרמה
ציצית דסברי כב"שלז ואומר ר"ת דאין לעשות טליתות של פשתן ולעשות בו ציצית אפילו מינו דכב"ש קיימא לן דפטרי והמברך מברך
דלא דרשי סמוכין. תוס'
ואילך, אף תרומה טמאה
ברכה לבטלה : גזירה משום כסות לילה. מדנקט סתמא דש"ס האי טעמא ולא נקט טעמא שמא יקרע משמע דקי"ל כרבי שמעון
הרא"ש. לב. דמדאורייתא
אין לך בה אלא משעת
מ)
לח
הרמה. תניא אין מדליקין
ב"ש נמי חיובי מחייבי.
דפוטר כסות לילהלט בפ' התכלת (מנחות ד' מג.) וכן משמע בפ"ב דברכות (ד' יד:) דאמר במערבא לא היו אומרים פרשת ציצית בלילה אלא
תוס' מנחות מ. ד"ה סדין.
בעטרן מפני שריחו רע
מתחילין דבר אל בני ישראל אמר אביי כיון דאינהו מתחילין אנן נמי מתחלינן וכיון דמתחלינן מסיימינן משמע דמודו כולהו
מ
לג. משמע דלגמרי פטרי
שמא יניח הנר ויצא, אין
אפי' ממינו גזירה דלמא
מדליקין בצרי מפני שריחו
דאין מצות ציצית בלילה ולכך נשים פטורות מן הציציתמא ורב יהודה ורב עמרם דהוו רמי תכלתא לפרזומא דאינשי ביתיה בהתכלת
אתי למעבד בה תכלת
נודף שמא יסתפק ממנו,
(ד' מג.) ובפרק קמא דסוכה (ד' יא. ושם) משום דסברי דהויא מצות עשה שלא הזמן גרמא לא קיימא לן כוותייהו דהא משמע
מב
מג
משום דעיקר מצות ציצית
תכלת הוא, ואי שרית לי'
שהם דווקא היו עושין ולא האחרים ובפרק קמא דקדושין (ד' לג:) תנו רבנן מצות עשה שהזמן גרמא שופר ולולב סוכה וציצית:
במינו אתי למעבד בי'
ולימא
תכלת. תוס' הרא"ש. והלכך
שייך שפיר לשון פטור. תוס' מנחות מ. ד"ה סדין. משום לבן. פי' הר"ן. או דתכלת מעכב את הלבן. רשב"א. דכי אמרינן שהתכלת אינה מעכבת את הלבן היינו היכא דחזיא לתכלת וכו' אבל בטלית דליתא בתכלת מדאורייתא,
בלבן נמי ליתא. ריטב"א. לד. הא דא"ל מלאכא. תוס' הרא"ש. לה. ציצית מה תהא עליה. תוס' הרא"ש. לו. בסדינו. תוס' הרא"ש. לז. דמסתברא להו טעמייהו משום כסות לילה. פי' הר"ן. לח. סדינו. תוס' הרא"ש. לט. מציצית.
תוס' הרא"ש. מ. לפי שאין מצות ציצית נוהגת בלילה, דברי ר' מאיר. תוס' הרא"ש. מא. דהו"ל מצות עשה שהז"ג. תוס' הרא"ש. מב. לילה זמן ציצית. תוס' סוכה יא. ד"ה דרב. מג. ונשים חייבות. תוס' סוכה יא. ד"ה דרב.
א) נ"ל דכן צ"ל רב חנן משמיה דרב אמר רחיצת ידים ורגלים בחמין ערבית רשות ואני אומר מצוה ממנהג של ר"י בר אלעאי.