במה מדליקין
פרק שני שבת
כו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ולימא
מר מפני שהוא עף. ויהא בהול על ממונו ויבא לכבות
שהוא עף. ונדבק בכותלי הבית ומדליק את הבית: חמתא. חמותה:
סו א מיי' פ"ו מהלכות
א) [לעיל כה. וש"נ],
ב) [כריתות ו.], ג) תוספתא
מעשר הל' ב טוש"ע
איתלי שרגא. הדלק את הנר: עד רמתא. שם מקום: לכורמים.
תימה דה"ל למימר אפילו בחול נמי ליתסר כדאמר לקמן
פ"ב, ד) [לעיל כא.],
י"ד סי' שלא סעיף קטז:
דאין מדליקין בנפט לבן אפילו בחול מפני שהוא עף:
לשון מאספים כמו כורמים עליו את הכלים לקמן בפרק רבי עקיבא
סז ב מיי' פ"ה מהל' שבת
ה) תוספתא שם, ו) [לעיל
חדא ועוד קאמר. וקשה לר"י דתניא בסמוך הצרי אינו אלא שרף
כ:], ז) [דברים טז], ח) [דף
הלכה י:
(דף פח:): וליוגבים. לשון יקבים שעוצרין ופוצעין את החלזון
סח ג ד מיי' שם הלכה
כז:], ט) [וע"ע תוס' מנחות
מעצי הקטףא משמע דהטעם לפי
להוציא דמו כדאמרן בפרק כלל גדול
סז: ד"ה כדי שתהא ותוספות
יא ופכ"ב מהלכות
שאינו נמשך אחר הפתילה ומה
לקמן (דף עה.) והניחם נבוזראדן
פסחים לד. ד"ה מחמין לו],
כלים הלכ' א סמג לאוין
לימא מר מפני שהוא
עף חדא ועוד קאמר
י) [לפי מ"ש תוס' בחולין
סה טוש"ע א"ח סי' רסד
❖
ללבושי המלך: סולמא דצור. מעלה הר
הוצרך לבדות הטעם מדעתוב:
חדא מפני שהוא עף ועוד גזירה שמא יסתפק
סעיף ו:
עה: ד"ה אנא כי האי ס"ל
אין מדליקין בטבל טמא. פירש
וקצרה המסילה וגבוהה וקורין אותה
כו' דר"ש שזורי דוקא קאמר
ממנו ההיא חמתא דהות סניאה לה לכלתה
ולא בא להוסיף אלא רק בהנך
פוייאיא"ה: אין מדליקין בטבל טמא.
בקונטרס וכ"ש בטבל טהור
דקחשיב בלחוד מכשיר ע"ש
אמרה לה זיל איקשיט במשחא דאפרסמא
תורה אור השלם
וכ"ש בטהור ולקמיה מפרש טעמא:
ואין נראה דלא הוי כ"ש דמהיכא
אין מקום לקושית הרשב"א
אזלא איקשיט כי אתת אמרה לה זיל איתלי ג
1 וּמִדַּלּוֹת הָאָרֶץ הִשְׁאִיר
ודע עוד התם בחולין הביאו
מה תרומה טהורה. שהיא לאכילה
תיתי אלא ה"ה בטבל טהור דילפינן
תוס' במלתא דר"ש שזורי
נְבוּזְַראֲדָן רַב טַבָּחִים
שרגא אזלא אתלא שרגא אינפח בה נורא
אין לך בה אלא משעת הרמה ואילך
טבל טהור מטבל טמא מה טבל טמא
בעטרן ובנפט], כ) [עי' תוס'
לְכֹרְמִים וּלְיֹגְבִים:
לעיל כד: ד"ה איכא בינייהו
ואכלתה: ומדלת הארץ השאיר נבוזראדן
ירמיהו נב טז
ומקמי הכי אסירא שהרי טבל
אין לך בו שום הנאה של כילוי אלא
❖
1
2 וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל אַהֲרֹן וַאֲנִי
וכו'],
במיתה לאוכלה אף תרומה טמאה
מהרמה ואילך אף טבל טהור כן
רב טבחים לכורמים וליוגבים כורמים תני
הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ אֶת מִשְׁמֶרֶת
אע"פ שאין אתה אוכלה אלא מסיקה
אבל הנאה שאינה של כילוי שרי
תְּרוּמֹתָי לְכָל קָדְשֵׁי בְנֵי
רב יוסף אלו מלקטי אפרסמון מעין גדי ועד
מוסף תוספות
יִשְׂרָאֵל לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה
אסור להסיקו בטבלו: אין מדליקין
דלא מצינו בשום מקום שיהא טבל
רמתא יוגבים אלו ציידי חלזון מסולמות של
וּלְבָנֶיךָ לְחָק עוֹלָם:
❖
בצרי. כדמפרש לעיל ועוד כדקתני
אסור בהנאה ומהכא נמי ילפינן
א. [ו]פירש"י ז"ל לשון
במדבר יח ח
צור ועד חיפה: ת"ר אין מדליקין בטבל
ראשון שהוא נתינת טעם
א
כהן ששכר פרה מישראל לא יאכילנה
ואזיל דאינו בא מן הפרי אלא מן
למה אין מדליקין בו מפני
טמא בחול ואצ"ל בשבת כיוצא בו אין
ב
העץ שרף בעלמא והוה ליה כזפת
כרשיני תרומה (יבמות פ"ז דף סו:)
שהוא יוצא מן העץ וכל
לעזי רש"י
מדליקין בנפט לבן בחול ואצ"ל בשבת
היוצא מן העץ אין
ואינו נמשך. לישנא אחרינא וכן היה
דהנאה של כילויד אסורה לזרים אבל
❖
פוייאיא"ה [פו"י]. גבעה.
מדליקין בו מפני שאינו
בשלמא נפט לבן מפני שהוא עף אבל טבל
רבי שמעון בן אלעזר אומר כו' לאו
שאר הנאות שרי דתנן בפרק בכל
נמשך אחר הפתילה.
רשב"א ד"ה וכן. ב. מפני
טעמא למילתיה יהיב אלא הכי קאמר
מערבין (עירובין דף כו:) דמערבין
טמא מאי טעמא אמר קרא ואני הנה נתתי
2
שהוא עף וכן מפני שריחו
מוסף רש"י
לישראל בתרומה : רבי ישמעאל
ועוד היה אומר דבר אחר בצרי: עצי
הט)
לך את משמרת תרומותי א) בשתי תרומות
נודף וגזרה שמא יסתפק
שרף. היינו מידי דמנטף מן
הקטף. כך שמם: מן הפרי. לאפוקי
ממנו, והא ר' שמעון ב"א
אומר כל היוצא מן העץ אין מדליקין
❖
הכתוב מדבר אחת תרומה טהורה ואחת
העץ וקורין גומא (כריתות ו.).
עצמו מפרש טעמו. רשב"א
בו. הא דלא קתני אלא פשתן כדקתני
שמן דגים ועטרן וצרי: אין לך אלא
ד"ה וכן. ג. אי מדאמר מה
תרומה טמאה מה תרומה טהורה אין לך בה
מה שאמרו חכמים אין מדליקין בהן.
במתני' משום דמתניתין איירי בפסול
תרומה טהורה וכו' דהיינו
אלא משעת הרמה ואילך אף תרומה טמאה
מה תרומה טהורה אין לך
רב נסים גאון
כגון פסולי שמנים דמתניתין ו):
פתילות והכא איירי בפסול שמנים
בה אפי' הדלקה אלא
אין לך בה אלא משעת הרמה ואילך: גופא
ומדליקין בשמן דגים. ואע"ג דדמי
קשה לרשב"א דרבי ישמעאל דתני
איכא בינייהו דרב ברונא
משעת הרמה ואילך, לא
אמר רב ולא מסיימי.
מצית לפרושי הכי, דמנ"ל
לחלב ואינו יוצא מפרי: ובעטרן.
במתני' דאין מדליקין בעטרן מפני
ר"ש בן אלעזר אומר אין מדליקין בצרי וכן
דאסור להדליק בטבל
ושמעתתא
דאיתמרא
ואע"ג דמזפת קאתי: סומכוס היינו
כבוד השבת משמע שנמשך אחר
ו
היה רבי שמעון בן אלעזר אומר צרי אינו
טהור, אי משום תרומה
בפירקא [דף כג] חלב מהותך
ב)
דפתיכא בה, הניחא למ"ד
וקירבי דגים שנימוחו.
ת"ק. רבי יוחנן בן נורי דפסיל כל
הפתילה יפה אלא דגזרינן שמא יניחנו
אלא שרף מעצי הקטף ר' ישמעאל אומר כל
ג)
מה לשרצים שכן מטמאין
בסוטה חולין הטבולין
הנך דמתניתין וחלב אימני בהדייהו
ויצא כדמפרש לעיל והכא משמע כל
בכעדשה. עיקר דילה
לחלה כחלה דמו, אלא
היוצא מן העץ אין מדליקין בו ר' ישמעאל
למ"ד לאו כחלה דמו
בתורת כהנים [ויקרא יח] כל
דהוא יוצא מן הבשר ואכשר בשמן
היוצא מן העץ אינו נמשך אחר
בן ברוקה אומר אין מדליקין אלא ביוצא מן
אמאי יהא אסור להדליק
הנוגע בהם יכול בכולם
דגים: איכא בינייהו דרב ברונא.
הפתילה ועטרן יוצא מן העץ הוא
בו, ועוד, אי בהדלקה
תלמוד לומר מהן, אי מהן
הפרי ר' טרפון אומר אין מדליקין אלא בשמן
דאמר צריך לתת לתוכו שמן כל
דהוא פסולתא דזיפתא כדאמר לעיל:
דתרומה טהורה מיירי,
יכול במקצתם תלמוד לומר
רבי שמעון שזורי אומר מדליקין
אטו מי שרי להדליקה
בהם, הא כיצד עד שיגע
זית בלבד עמד רבי יוחנן בן נורי על רגליו
שהוא אי נמי דאכשר חלב מהותך
אחר הרמה וכו' וליכא
במקצתו שהוא ככולו
בשמן פקועות ובנפט. קשה
בתערובת שמן כל שהוא חד מהנך
ואמר מה יעשו אנשי בבל שאין להם אלא
למימר דנחזור ונלמוד
י)
שיערו חכמים בכעדשה
דטבל טהור יהא אסור
שכן החומט תחילת ברייתו
תנאי סבר לדרב ברונא דחלב ניתר
לרשב"א מה בא לומר רבי שמעון
שמן שומשמין ומה יעשו אנשי מדי שאין
בהדלקה מטבל טמא
כעדשה. ותמצא בגמרא
בתערובת אבל שמן דגים אפילו
שזורי דהא לרבי יוחנן בן נורי נמי
בכ"ש לבתר דנילף שריפת
דחגיגה [דף יא] בסוף פרק
להם אלא שמן אגוזים ומה יעשו אנשי
טבל טמא מאכילת טבל
הכל חייבים בראייה
בעיניה וחד סבר שמן דגים על ידי
מדליקין בהן מדקאמר אין לך אלא
אלכסנדריא שאין להם אלא שמן צנונות ומה
טהור, דאין זה כ"ש,
ובנזירות [דף נב]
בפרק כהן
❖
תערובת אבל חלב כלל וכלל לא:
מה שאמרו חכמים אין מדליקין
דאכילת טבל טמא היינו
גדול.
יעשו אנשי קפוטקיא שאין להם לא כך ולא
שריפתו אבל בטהור כיון
אין בו משום שלש על שלש. לקבל
משמע דוקא הנהו אבל שמן פקועות
ז
ח
דשייכא בי' אכילה איכא
כך אלא נפט אלא ג אין לך אלא מה שאמרו
טומאה בג' אצבעות: יוצא מן העץ.
ונפט מכשיר ועוד דנפט מכשיר
למימר דאכילה דוקא
רבינו חננאל
חכמים אין מדליקין ומדליקין בשמן דגים
כמו קנבוס וצמר גפן: ומסככים בו.
בהדיא רבי יוחנן ואין לומר דרבי
נאסרת. תוס' הרא"ש.
ד. כגון להאכיל לבהמתו
ועוד מפני שהוא עף. רבי
סוכה הואיל ואינו מקבל טומאה דאין
שמעון שזורי איירי בנפט לבן דהא
ובעטרן רבי שמעון שזורי אומר מדליקין
או להדליק. תוס' פסחים
[טרפון] אומר אומר אין
אפי' בחול אמר לעיל אין מדליקין
מסככין בדבר המקבל טומאה כדילפינן
לד. ד"ה מחמין. ולהסיקה
מדליקין אלא בשמן זית
בשמן פקועות ובנפט סומכוס אומר כל
תחת תבשילו. תוס' יבמות
בלבד. א"ר יוחנן בן נורי
במס' סוכה (דף יב.) מגרנך ומיקבךז):
בוט ואי גרסינן אין מדליקיןי במילתיה
היוצא מן הבשר אין מדליקין בו אלא בשמן
סו: ד"ה לא. ה. דהיינו דוקא
מה יעשו אנשי בבל שאין
חוץ מפשתן.
דרבי שמעון שזורי אתי שפיר:
דילפינן לקמןח) דאיקרי עץ
הנאה שאין של כילוי.
להם אלא שמן שומשמין,
דגים סומכוס היינו ת"ק איכא בינייהו דרב
איכא בינייהו דרב ברונא. פירש
ד)
תוס' יבמות סו: ד"ה לא.
מה יעשו אנשי מדי שאין
ומקבל טומאת נגעים אפילו אונין שבו
ו. הא לאו כבוד השבת
להם אלא שמן אגוזים,
ברונא אמר רב
ולא מסיימי ה) תניא רבי
כדלקמן ח) הלכך אין מסככין באונין:
בקונטרס דחד מינייהו
מדליקין בו. תוס' הרא"ש.
ואנשי אלכסנדריא שאין
שמעון בן אלעזר אומר כל היוצא מן העץ
ז. דלא פסיל אלא. תוס'
להם אלא שמן צנונות, אין
סבר דחלב מהותך שרי בתערובות
ר'
ד
יא
הרא"ש. ח. דפסיל במתני'.
לך אלא השמנים שאמרו
אין בו משום שלש על שלש ומסככין בו
חוץ מפשתן אמר אביי
אבל שמן דגים אפילו בעיניה וחד
יב
תוס' הרא"ש. ט. מפני שהוא
חכמים אין מדליקין בהן,
וכן הלכה. רבי שמעון בן
עף. תוס' הרא"ש. י. בשמן
סבר שמן דגים בתערובות אבל חלב
ר'
יג
אלעזר אומר כל היוצא מן
פקועות ובנפט. תוס'
כלל וכלל לאיד והשתא תרוייהו לא סברי בכולה מילתא כרב ברונאטו ולא משמע הכי ובקונטרס דחק לפי שפירש במתניתין דשמן דגים
העץ אין בו משום שלש
הרא"ש. יא. כרב ברונא.
היינו קרבי דגים שנימוחו ונראה לר"ת דשמן דגים היינו שמן שבא מעינו של דג כדאמר בהמוכר את הספינה (ב"ב דף עג:)
על שלש ומסככין בו חוץ
רשב"א. יב. ודלא כרב
טז
מן הפשתן, שבגד פשתן
ברונא. רשב"א. יג. וכרב
נגדו מגלגלתא דעינא תלת מאה גרבי מישחא ובשמן דגים מודה רב ברונא דשרי בעיניה והשתא חד מינייהו סבריז לגמרי כרב ברונאיח:
ברונא. רשב"א. יד. ודלא
מקבל טומאה אפילו אין
ולא מסיימי. ולא שייך הכא תנא בתרא לטפויי אתא דמוכח קצת דת"ק להחמיר מדקאמר אין לך אלא מה כו' ומדליקין בשמן
יט כ)
כרב ברונא. רשב"א.
בו אלא שלש על שלש
דגים ובעטרן משמע דווקא הנךכ מדנחת לפרושי ולא פי' נמי דרב ברונאכא: אין בו משום שלש על שלש ומסככין בו חוץ
טו. אלא חד מינייהו פליג
אצבעות ואין מסככין בו.
לי' בחדא ואידך פליג
ואתא אביי למימר כי
מפשתן.
קשה לריב"א דמשמע דפחות משלש על שלש מסככין אפי' בשל פשתן ובפ"ק דסוכה (דף טז.) אמרינן סיככה במטלניות שאין
עלי' בחדא. רשב"א.
טז. לאו היינו קרבי דגים
בהן שלש על שלש פסולה ותירץ דהתם איירי דבאות מבגד גדול שכבר היו ראויות לקבל טומאה אבל הכא מיירי בהנהו שלא היה בהם מעולם
[אלא]. רשב"א. יז. דשמן
שלש על שלש וקשה לרשב"א דאפי' אם לא נארג בו מעולם שלש על שלש מקבל טומאה כדאמר בפרק במה אשה (לקמן דף סג:) אריג כל שהוא
דגים אפי' בעינה אבל
קרבי דגים ע"י תערובת,
טמא ואין מסככין בו וי"ל דהתם מיירי כשאין בדעתו לארוג בו יותר והכא מיירי כשיש בדעתו לארוג בו יותר הלכך אם אין בו שלש על שלש טהור:
כב
כג
והיינו. רשב"א. יח. ואידך
רבי
סבר דשמן דגים ע"י
תערובת אין בעיניה לא, אבל קרבי דגים כלל כלל לא ודלא כרב ברונא. רשב"א. א"נ תרוייהו שמן דגים בעיניה שרי, אלא חד אמר שמן דגים בעיניה ולא קרבי דגים לעולם [אפי' ע"י תערובת ודלא כרב ברונא. שיטה
להר"ן], וחד אמר שמן דגים בעיניה אבל קרבי דגים צריך תערובת. רמב"ן. משום דבעיניה מימשיך, והיינו דרב ברונא. שיטה להר"ן. יט. [ו]סומכוס הוא דאסר. ריטב"א. כ. אבל באחריני לא. תוס' הרא"ש. כא. כי אם אלה. תוס'
הרא"ש. כב. [והכא] לא מרבינן אלא ג' על ג'. תוס' לקמן סג: ד"ה מניין. כג. באריג כל שהוא דמתחלה. תוס' לקמן סג: ד"ה מניין.