במה מדליקין פרק
שני
שבת
כז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
נפקא
ליה מאו בגד דתניא
בגד כו'. פירש בקונטרס דלא
מאו בגד. דכתיב בשרצים. או ריבויא הוא: דתניא ל"ג. דאי מתניתא
עא א מיי' פכ"ב מהל' כלים
א) מנחות לט:, ב) [ב"ק סז:
שבועות כו. בכורות נד:],
הל' א ופכ"ג הלכה ב:
היא היכי פליג עלה אביי ואמר מיבעיא ליה לשלש על שלש הא תנא
גרסינן דתניא דאי ברייתא היא היכי פליג אביי ולאו
א
עב ב מיי' פ"א מהל' כלים
ג) [עי' מעל"ד תוספות ד"ה
תני בהדיא שלשה על שלשה בשאר בגדים מניין אלא דרשא דרבא
פירכא היא דהא אביי מודה דאו אתא לרבות שאר בגדים לאידך תנא
ר"פ], ד) [עי' מ"ש על הגליון
הלכה יא:
עג ג מיי' פ"י מהלכות
פסחים יא.], ה) בס"א:
היא: גלי רחמנא בנגעים. דרבייה מן
דבי רבי ישמעאל כדאמר
והבגד וה"ה לשרצים דכיון
אביי גופיה בסמוך והיינו ההיא ברייתא
ב
טומאות, ו) כ' ת"י וכ"כ
כלאים הלכה א סמג
דכתיב בהן בגד כי התם מיניה ילפינן
גופיה דלקמןג אלא שקיצרה רבאד והא
הרש"ל דהך ולרבא וכו' עד
לאוין רפג טוש"ע י"ד סימן
❖
❖
מאידך הוי גליון, ז) רש"ל,
בבנין אב: שרצים אין שתי וערב
דקאמר לאביי האי או מאי עביד
רצח סעיף א:
מנא ליה נפקא 1 מאו
בגד דתניא בגד אין לי
מטמא בהן דבגד כתיב בהו ולא
ליה היינו אליבא דרשב"א והיך תנא
אלא בגד שלשה על שלשה בשאר בגדים
א
שתי ולא ערב: ואידך אי ס"ד.
דבי רבי ישמעאלה אבל לאידך תנא
תורה אור השלם
תוס' ישנים
מניין ת"ל או בגד ואביי האי או בגד מאי
ורבא אמר לך על כרחיך לשלשה על
דבי ר' ישמעאל אתא או לרבות שאר
א) וק"ק דהא רב פפא
1 וְכֹל אֲשֶׁר יִפֹּל עָלָיו מֵהֶם
עביד ליה מיבעי ליה לרבות שלש על שלש
שלשה בשאר בגדים אתא דאילו ג'
בגדים אפי' לשלש על שלש כדפריש'
אמרה משמע ממש מילתא
בְּמֹתָם יִטְמָא מִכָּל כְּלִי עֵץ
בצמר ופשתים דמטמא בשרצים ורבא גלי
דרבא דאמר כי לית ליה
על ג' בצמר ופשתים בשרצים מנגעים
לעיל ו) ולרבא דאמר דאידך תנא דבי
אוֹ בֶגֶד אוֹ עוֹר אוֹ שָׂק כָּל
ג' על ג' ונראה דלרב
כְּלִי אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מְלָאכָה
רחמנא גבי נגעים והוא הדין לשרצים ואביי
יליף דאי נגעים חמירי לכתוב רחמנא
רבי ישמעאל לא מרבה שאר בגדים
פפא נמי לא מרבינן שאר
בָּהֶם בַּמַּיִם יוּבָא וְטָמֵא עַד
בגדים אלא דוקא שלשה על
הָעֶרֶב וְטָהֵר: ויקרא יא לב
איכא למיפרך מה לנגעים שכן שתי וערב
האי ריבויא בשרצים ולשתוק מריבויא
אלא לשלשה על שלשה לא מפיק האי
2 לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר
שלשה והא דקאמר לאתויי
דהבגד בנגעים אלא לדרשא אחריתי
תנא דבי רבי ישמעאל מאידך וה"נ
מטמא בהם ואידך אי ס"ד נגעים חמירי
כלאים ניחא ליה למינקט
וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו:
❖
אתא: בכעדשה. ונגעים בעינן
כלאים דמילתא דפסיקא
דהוה מצי למיבעיא הכא ורבא האי
דברים כב יא
לכתוב רחמנא גבי שרצים וליתו נגעים
דצמר ופשתים דוקא:
כגריס: מפיק מאידך. כלומר מוצא
או להך תנא דבי ר' ישמעאל מאי
ב) וי"ל דבשילוח מחנות
מינייהו ואידך נגעים משרצים לא אתו
עביד ליה דלא פליגי אביי ורבא אלא
הוא מסברת אידך תנא דפליג עליה
נפקא לן טמא שרץ מוכל
גליון הש"ס
דאיכא למיפרך מה לשרצים שכן מטמא
טמא לנפש ולהכי ליכא
אליבא דרשב"א וכמו שדורש אביי כן
דאשכחן דמרבי שאר בגדים לטומאת
תוס' ד"ה שכן מטמא וכו'
למיפרך מה לשרץ שכן
בכעדשה אמר אביי האי תנא דבי רבי
שרצים: של עזים. קרי נוצה על שם
א)
צריך למדרש רבא אליבא תנא דבי
מטמא בכעדשה דאיכא
ולא בנגעים כדאית' בת"כ.
ומפורש כן במתני' רפי"א
למימר טמא מת יוכיח אבל
ישמעאל מפיק מאידך תנא דבי ר' ישמעאל
שאין גוזזין אותם אלא מורטין: רבא
ר' ישמעאל דהכא:
❖
דנגעים:
צמר ופשתים אמאי לא נימא
תלמוד
לומר או בגד. תימה
אמר כי לית ליה. לתנא דרישא
דתני דבי רבי ישמעאל בגד אין לי אלא
הכי טמא מת יוכיח דילפינן
משרצים מג"ש דבגד ועור
בשאר בגדים בשרצים ג' על ג' דילמד
דלקמן בפרק במה אשה
בגד צמר ופשתים מניין לרבות צמר גמלים
ב
ומיהו איכא למיפרך מה
מוסף רש"י
סתום מן המפורש אבל שלשה על
יוצאה (דף סג:) דרשינן מאו בגד דאריג
להצד השוה שבהן שכן מטמא
וצמר ארנבים נוצה של עזים והשירין והכלך
❖
מנין לרבות צמר גמלים
שק ושאר כלים:
שלשה בשרצים אית ליה בהו דאיתרבו
כל שהוא טמא וכי תימא שקולים הם
והסריקין תלמוד לומר או בגד רבא אמר כי
כו'. דמטמאים בנגעים
מאו בגד: הדר ביה רבא מההיא.
ויבואו שניהם מ"מ כי פריך ואביי האי
(מנחות לט:). נוצה של
לית ליה להך תנא דבי רבי ישמעאל בשאר
ואמר דתנא דבי רבי ישמעאל ורשב"א
או בגד מאי עביד ליה לימא דאיצטריך
עזים. קרי נוצה לפי שאינו
מוסף תוספות
❖
רך כשאר צמר (שם).
בגדים שלש על שלש שלשה על שלשה
אמרו דבר אחד ולאו כאביי אלא
לאריג כל שהוא ואפי' אם נמחק שם
א. בסמוך, למדרש 'או
אית ליה והא רבא הוא דאמר שלשה על
דלתרוייהו בשאר בגדים ה) טומאת ג'
ספרים דכתוב בהן או בגד וניגרוס
בגד' במילתא אחריתי,
א"ו לאו מתניתא היא אלא
רבינו חננאל
על ג' ליכא שלשה על שלשה איכא:
דיליף מאו בבגד פשתים דכתיב גבי
שלשה בשאר בגדים לרשב"א אית ליה
סברא דרבא דדריש הכי.
ואיבעית אימא הא. שמעתא דסיפא
נגעים הניחא לרבא דיליף שרצים
ריטב"א.
ב. לקמן
ואסיקנא הדר ביה רבה
לתנא דבי רבי ישמעאל לית ליה הדר ביה
בשמעתין. רמב"ן. ג. דקתני
מההיא ואיתוקמה דאביי.
לאו רבא אמרה אלא רב פפא אמרה
מנגעים על ידי דגלי רחמנא וה"ה
רבא מההיא ואב"א הא רב פפא אמרה
ואמר רב נחמן בר יצחק
'מנין לרבות צמר רחלים'.
ב)
ג)
לאוקמי תרוייהו תרי תנאי דרבי
לענין אריג כל שהוא אלא לאביי מאי
רמב"ן. ד. וכ' בה שלשה
אהא דתנא דבי רבי
רב פפא אמר אף כל לאתויי כלאים כלאים
איכא למימר : מה לנגעים שכן
ג
על שלשה לפי סברתו.
ישמעאל הואיל ונאמרו
ישמעאל כהדדי ולמימר דמודה תנא
ו
תוס' הרא"ש. ה. דאמרו דבר
בגדים סתם ופרט לך הכתוב
בהדיא כתיבי ביה 2 לא תלבש שעטנז צמר
שתי וערב טמא בהן. אבל בשרצים
דרישא דיש טומאת שרצים בשאר
אחד דאין טומאה בשאר
באחד מהן צמר ופשתים
ופשתים יחדיו ס"ד אמינא ה"מ דרך לבישה
בגדים: ה"ג דרב פפא אמר אף כל
לא כדאמר בפרק במה אשה (לקמן דף
בגדים כלל. שיטה להר"ן.
אף כל צמר ופשתים,
[ד]פליג אההיא מתניתא,
לאתויי כלאים. אף כל דתנא דרישא
סד.) יכול שאני מרבה את החבלים
אבל בהעלאה כל תרי מיני אסור ולאו ק"ו
אלא דפרכינן לי' דמ"מ
דקאמר אף כל בגדים סתם צמר
ואת המשיחות ת"ל שק מה שק טווי
קרא ד'או בגד' מאי עביד
הוא ומה לבישה דקא מיתהני כולי גופיה
ואריג אף כל טווי ואריג: אי ס"ד
לי'. ריטב"א. ו. אריג כל
ופשתים לאו לפרושי בגדים סתומים
מכלאים אמרת צמר ופשתים אין מידי
שהוא בשרצים מנא ליה.
נגעים חמירי.
דטומאה קא אתי דבשאר טומאה
הא ודאי דנגעים
תוס' הרא"ש. ז. והיאך
אחרינא לא העלאה לא כ"ש אלא דרב פפא
אפשר לומר דנגעים לא
ודאי מטמאו שאר בגדים דאיתרבו
חמיריז אלא מפר' הר"ם דה"ק אי ס"ד
חמירי, דהא שתי וערב
ד) בדותא היא רב נחמן בר יצחק אמר אף כל
מאו בגד אלא לפרושי בגד האמור
כדקאמרת דאו בגד לרבות ג' על ג'
מטמא בהם משא"כ
לאתויי
בשאר טומאות דעלמא.
בכלאים סתם ובגד כלאים שעטנז
בצמר ופשתים דהא נגעים חמירי :
ח
ריטב"א. ח. [ו]לא ילפינן
שכן
מטמא בכעדשה. ורבא אע"ג דפירכא גמורה היא לא חשיב
וגו' הלכך לרב פפא א)לא מפיק האי תנא מילתיה דהאי תנא והך
שרצים מינייהו. תוס'
פירוקא דסיפא איהו אמרה ולא איתמר כדאמרת ליה אליבא דרבא
ליה דלא הוי אלא גילוי מילתא בעלמא דגלי רחמנא בנגעים
הרא"ש. ט. דהשתא לא
שייך למפרך מחומרא
דמפליג בין ג' על ג' לשלשה על שלשה אלא הכי איתמר רב פפא אמר
דג' על ג' קרוי בגד בצמר ופשתים והוא הדין בשרצים והקשה ה"ר
דשרץ. תוס' הרא"ש. י. כיון
לא מפיק האי תנא מאידך תנא דאף כל לאתויי כלאים דכי הוה
יעקב מקורביי"ל הקדוש ונימא ק"ו [הכי] מה שתי וערב דטהור
ז)
דילפינן מצמר דכתוב
בנגעים, וקרא סתמא כתיב
מוקמינן ליה כרבא הוה צריך לפלוגי דכיון דאף כל לטומאת שרצים
בשרצים טמא בנגעים ג' על ג' שטמא בשרצים אינו דין שטמא בנגעיםט
צמר. תוס' הרא"ש.
נמי אתא על כרחיך אף כל למעוטינהו משלש על שלש כדין
ויש לומר דכלים יוכיחו שמטמא בשרצים ולא בנגעים אף אני אביא
יא. הגס. תוס' הרא"ש.
יב. ושיעורו ד' על ד'. תוס'
נגעים ואו בגד לרבויי שלשה על שלשה ואף על גב דלא מטמו
ג' על ג' וכי תימא מה לכלים שכן אין מטמאין ואין נעשין אהל המת
הרא"ש. יג. ומרבי לי' הכא
שאר בגדים בנגעים דהא נתמעטו בתרי מיעוטי איתרבו
במחובר דג' על ג' נמי אין נעשה אהל כיון דלית ביה פותח טפח אי
מ'או בגד' לשיעור שלש
על שלש. תוס' הרא"ש.
בשרצים אבל לרב פפא לא מיבעי לן לפלוגי דכיון דאתרבו שאר
נמי שק יוכיח אי נמי בגד צבוע ובגד נכרי יוכיח שטמא בשרצים
יד. פי' ללבושו ולא לשקו.
בגדים לשרצים איתרבו לכל תורת צמר ופשתים בין לשלש בין לשלשה:
$ולא בנגעים כדאמר בת"כ וא"ת דהכא משמע דעדשה הוי פחות
ריטב"א. טו. והשתא נמי
בהדיא כתיבי ביה. צמר ופשתים לא תלבש שעטנז וגו':
ניחא דלא תקשי לך דנוצה
מכגריס ותימה לר"י בפסחים בריש אלו דברים (ד' סז:) קאמר
של עזים שמעינן מכל
מצורע חמור מבעל קרי שכן טעון פריעה ופרימה אדרבה בעל קרי
לאתויי
מעשה עזים דכתוב במת,
חמור שכן מטמא במשהו סבר ליה כרבי נתן דאמר כחתימת פי האמה משמע דחתימת פי האמה לא הוי פחות מכגריס והתם לעיל מיניה
דאי מהתם הו"א להוי
כדין שק, דשק שיעורו
קאמר זב חמור משרץ שכן טומאה יוצאה עליו מגופו ואי כעדשה הוי פחות מגריס ומחתימת פי האמה ליפרוך ב)מה לשרץ שכן מטמא
ארבעה על ארבעה, קמ"ל
בכעדשה ומיהו אי לא משמעתיה מסברא אין להקשות דאיכא למימר דכעדשה שהיא עבה כדמרדד לה הוי רחבה טפי מגריס: 'או בגד' דמנוצה דהוא
מניין לרבות צמר גמלים. וא"ת יצמר גמלים אמאי לא הוי בכלל צמר ומה צריך ריבוי וי"ל דסתם צמר הוא של כבשים אבל של גמלים לא
משיער הדק הוי שיעור
כבגד שלש על שלש,
איקרי צמר סתם אלא צמר גמלים וכן שאר צמר והואיל דיש להם שם לווי איצטריך ריבוי כדאמר באלו טרפות (חולין דף סב:)
ושער הגס דוקא הוי
אזוב ולא אזוב כוחלית: ונוצה של עזים. תימה מאי איצטריך ריבוי לנוצה של עזים הא כתיב שק בהדיא בקרא ושק הוי מדבר הבא
מארבעה על ארבעה. תוס'
הרא"ש. טז. וסבר שפיר
מן העזים כדמוכח בפרק במה אשה (לקמן דף סד:) ותירץ ר"י דשק הוי מן השער של עזים וההיא מיקרי שער ולא נוצה ומן הדק
יא
יב
כתנא דבי ר' ישמעאל.
תוס' יבמות ד: ד"ה ואפילו.
דאיקרי נוצה עושים בגדים ולא שק ועל שם שמורטין אותה כמו נוצת התרנגולין קרי ליה נוצה ואור"י דכן משמע בפרק ראשית הגז
יג
יז. למעוטי שאר בגדים
(חולין דף קלז.) דקאמר דראשית הגז אינו נוהג אלא ברחלים דאמר קרא ראשית גז צאנך ואתיא גיזה גיזה מגז כבשי יתחמם
מציצית. רשב"א. יח. תנא
(איוב לא) ופריך התם ונילף גיזה גיזה מבכור ויהא נוהג אף בשוורים אמר קרא תתן לו ולא לשקו ופריך נוצה של עזים ליחייב
דבי ר' ישמעאל. רשב"א.
יד
אלמא נוצה לא הויא בכלל שקטו:
הדר ביה רבא מההיא. ומשום שלא יחלוק ההוא תנא דבי רבי ישמעאל אהך הדר ביה מההיא דלעיל ולא מהך דהכא ואית ליה לרבא אף
כל לאתויי שרצים וא"ת בריש יבמות (דף ד: ושם) היכי פריך הש"ס והא תנא דבי רבי ישמעאל לית ליה דרבא ההיא דהכנף מין כנף מנא
ליה דלית ליה הא רבא אית ליה דאף כל קאי אשרצים דאי לאו אף כל ה"א דמיירי גבי שרצים בכל בגדים ואו לג' על ג' אבל השתא דאמר אף
כל צמר ופשתים אצטריך או לרבות שלשה על שלשה בשאר בגדים אבל שלש על שלש בשאר בגדים לאטז וי"ל דהתם קאמר אליבא דרב נחמן בר
שאר מינים בציצית: אלא הא דרב פפא בדותא היא.
יצחק דאמר אף כל לאתויי ציציתיז דהשתא ודאייח לית ליה דרבא דאיהו מחייב
תימה לר"י דבריש יבמות (גם זה שם)
משמע דלתנא דבי רבי ישמעאל אף
כל לאתויי
כלאים
כי היכי דליהוי צמר ופשתים מופנה
למדרש