במה מדליקין פרק שני שבת
כט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רבא
אמר היינו טעמא דר' אליעזר. משמע דרבא לענין טומאה
שחקק
קב. בי"ט
דהוה ליה נולד: לדבריהם דר' אליעזר ור' עקיבא
צה א מיי' פכ"ב מהל' כלים
א) נ"א בה, ב) כלים פכ"ח
מ"ז, ג) [ביצה לב. וש"נ ע"ש],
הלכה א:
קאמר. האי דאוקים להו רב אדא אליבא דר' יהודה דחזא פלוגתייהו
אית ליה שינויא דרב אדא בר אהבה ולקמן משמע דאית ליה
צו ב מיי' פ"ב מהל' יו"ט
ד) [ברכות ט. וש"נ], ה) [גי'
שינויא דרב המנונא דאמר מקולי מטלניות שנו כאן דקאמר והדר
דלא מיתוקמא אלא אליבא דר' יהודה ומיהו איהו לא סבירא ליה אלא
הערוך לבוביא], ו) [לעיל ג:
הלכה יב סמג לאוין סה
וש"נ], ז) [פי' תמרי ארמיתא
טוש"ע א"ח סי' תקא סעיף
כר' שמעון: טעמא דרבי אליעזר. בהדלקה משום דאין מדליקין בו
ביה ר' עקיבא לגבי ר' יהושע על כן נראה דהכא גרס רבה ולקמן
ו:
גרעינייהו רכין ונאכלין
שאין דולקין יפה ובכל שבתות השנה
רבא אונ"ל דבחנם נהגו אנשים להדליק
צז ג מיי' שם טוש"ע שם
גרעיניהן עם התמרים ערוך
ערך ארם], ח) ביצה ד:,
אסור ולאו משום נולד: חוץ מן המלל.
סעיף ז:
הפתילה ולכבותה כדי שתהא מהובהבת
נכרי שחקק קב בבקעת ישראל מסיקה
ב
צח ד שם סעיף ו בהג"ה:
ט) [לקמן לט:], י) כלים
דרך תופרי בגדים למלול מן הבגדים
דהא אין הלכה כרבי אליעזר דשמותי
ביו"ט ואמאי נולד הוא לדבריהם דר"א ור"ע
צט ה מיי' שם הלכה יא
פכ"ח מ"ב, כ) ס"א ל"ג,
א)
לכופלן מעט סביב התפירה ואח"כ
הוא ועוד אמרינן לקמן הכא בפתילה
ל) [שתי ליתא רש"ל], מ) גם
סמג שם טוש"ע א"ח
ג
קאמר ליה וליה לא סבירא ליה רבא אמר
❖
❖
בירושלמי פירש כן,
סי' תקז סעיף ב:
תופר
וג' על ג' סופו לתפור לטלאי
שצריך להבהבה עסקינן משמע דיכול
היינו טעמא דרבי אליעזר לפי שאין מדליקין
בבגד
עני לכן אחשבוה להיות כלי
להדליק אע"פ שאינה מהובהבת:
בפתילה שאינה מחורכת ולא בסמרטוטין
ולא בסמרטוטין שאינן מחורכין.
לעזי רש"י
מוסף רש"י
הלכך צריך להיות בו יותר משיעור
שאינן מחורכין אלא הא דתני רב יוסף ג' על
❖
המלל
כדי שיהא הטלאי שלש על
קשה כיון דתנא דאפילו בפתילה
בר פחתי. בנו של תלמיד
טיולי"ש. רעפים.
ג' מצומצמות למאי הלכתא לענין טומאה
חכם (נזיר נט.). באיסורא
שלש: מכוונות. מצומצמות ובהכי
שאינה מחורכת אין מדליקין כ"ש
קא מהפך. כשמוליכן בתנור
❖
דתנן ג' על ג' שאמרו חוץ מן המלל דברי
אחשבוה ואע"ג דכשיתפור לא הוה
בסמרטוטין שאינם מחורכין ומיהו
ב)
מזוית לזוית (ביצה ד:).
רב נסים גאון
שלש והיינו הך דרב יוסף. ולאו משום
בתוספתא גרס ולא בסמרטוטין אפי'
ר"ש וחכ"א א ג' על ג' מכוונות: אמר רב
מאי לאו בפרסיאתא ולא
מחורכין: אכלן אין מסיקין
דאי הוה טפי לא מיטמא כ)(דכל שכן)
יהודה אמר רב ג) ב מסיקין בכלים ואין מסיקין
קבלה לא מארמיאתא
תוס' ישנים
בגרעיניהן. תימה לר"י דבפרק
אלא לאפוקי מדתנא קמא: מסיקין
הואיל וחזיאן אגב אימהו.
בשברי כלים דברי רבי יהודה ור"ש מתיר
א) ורש"י פי' לקמן משום
תמצא פירושיה בסוף פרק
בתמרים. דאגב דמטלטל להו לאכילה
נוטל (לקמן דף קמב:) אמר למימרא
דאין דרך לאכול מעיים
נוטל אדם את בנו [דף קמג]
מסיקין בתמרין ג אכלן אין מסיקין בגרעיניהן
חזו נמי להסקה: אכלן. ביו"ט אין
דרבא כרבי יהודה סבירא ליה פירוש
ביו"ט ולא נהירא דמשום זה
הני גרעיני דתמרי ארמיאתא
דברי רבי יהודה ור"ש מתיר מסיקין באגוזים
לא הוי אסור לטלטלו כמו
שרי לטלטולינהו בשבתא
מסיקין בגרעינין ביו"ט דהוה להו
דאסר נבלה שנתנבלה בשבת והא"ל
❖
בשר מלוח דמותר לטלטלו:
הואיל וחזיאן אגב אימן, כי
אכלן אין מסיקין בקליפותיהן דברי רבי
נולד: והשתא מגליין. הלכך נולד
לשמעי' טווי לי בר אווזא ושדי מיעיה
התמרים יבשים תאכל אותם
הבהמה ודפרסיאתא אסור
יהודה ורבי שמעון מתיר וצריכא דאי
הוה: והא דרב. דאמר לר' יהודה
לשונראד ומשני התם כיון דמסרח
לפי שהרוטב של תמרים לא
מוסף תוספות
אין מסיקין בגרעינין לאו בפירוש
דעתיה עילויה מאתמול אלמא כיון
אשמעינן קמייתא בההיא קאמר רבי יהודה
ה
תאכל הבהמה אלא גרעינא
❖
איתמר: אכל תמרי. בחול: לבוכיא.
א. בתוס' הרא"ש מתחיל
דדעתו מאתמול לתת לשונרא כשיסריח
בלבד, לא חזיין אגב אימן.
משום דמעיקרא כלי והשתא שבר כלי והוה
כאן דיבור חדש על דברי
כירה של רעפים שקורין טיול"ש והיא
למחר שרי אע"ג דכל זמן שלא הסריח
ליה נולד ואסור אבל תמרים דמעיקרא
הגמ' "לפי שאין מדליקין
חלולה. וספרים שכתוב בהן לבי תפי
חזי לאדם משום דחשיב כאילו הכינו
בפתילה שאינה מחורכת".
א)
רבינו חננאל
גרעינין והשתא גרעינין אימא שפיר דמי
ב. לאחוז בה האור היטב
היינו נמי כירה והוא תרגום של בית
מבעוד יום לשונרא ה"נו מאתמול
רבא אמר טעמא דר' אליעזר
וכו' [ד]הלכתא כר' עקיבא
ואי אשמעינן גרעינין הוה אמינא דמעיקרא
קשייתא.
שפיתת שתי קדרות:
דעתיה עילויה להסיר הגרעינין
ל)
דמדליקין בו אע"פ שאינה
לפי שאין מדליקין לא
מכסיין והשתא מיגליין אבל קליפי אגוזין
מחורכת. תוס' הרא"ש.
בסמרטוטין ולא בפתילה
גרעינין: בר פחתי. בן גדולים:
כשיאכל התמרים למחרז ואמאי חשיב
ג. בפרקין גבי כחס על
שאינה מחורכת, ורבי
דמעיקרא מיגלו והשתא מיגלו אימא שפיר
אכל תמרי. ביום טוב: פרסייתא.
ליה טפי נולד ממיעיה דבר אווזא וי"ל
עקיבא מתיר. ירושלמי מהו
הנר. תוס' הרא"ש.
ד. כלומר, אלמא לא ס"ל
מחורכין,מפספסין וכדכתיב
דמי צריכא והא דרב לאו בפירוש איתמר
תמרים טובים ומתבשלים יפה וכל
דהתם בר אווזא נשחט מעי"ט ואין
ד)
כר' יהודה, דכיון שנשחט
ושער ראשיהון לא התחרך.
אוכל שלהם נפרש מעל גרעיניהן ואין
המעיים צריכים לאווז וכיון דמבעוד
אלא מכללא איתמר דרב אכל תמרי ושדא
ג' על ג' מצומצמות שאמרו
האוז מאתמול, והיו הבני
מעים ראויים לאכילת
חוץ מן המלל דברי ר'
הגרעינין ראוין לטלטל ואפ"ה שרי
יום דעתיה למיתביה לשונרא אם
קשייתא לבוכיא אמר ליה רבי חייא בר
ה)
ו)
אדם, והיום הסריחו, הו"ל
שמעון וחכ"א ג' על ג'
לטלטלן למישדינהו לחיותא. אלמא לא
יסריחוח חשיבה הכנה מעלייתא אבל
מכוונות. אמר רב יהודה
כנבלה שנתנבלה ביו"ט
פחתי כנגדו ביו"ט אסור קיבלה מיניה או לא
קיבלה מיניה: בארמיתא. דאין
הכא הגרעינין צריכין לאוכלט וחשיבי
אמר רב מסיקין בכלים ואין
דאסר ר' יהודה. תוס'
קיבלה מיניה ת"ש דכי אתא רב לבבל אכל
הרא"ש.
ה. לחיותא.
מסיקין בשברי כלים.
מתבשלות יפה ואין האוכל נפרש מהן
כאוכל עצמו עד שיאכל התמריםי לכךיא
ריטב"א. ו. כיון דלא חזו
מסיקין בתמרים, אכלן אין
תמרי ושדא קשייתא לחיותא מאי לאו
ומשתייר בגרעיניהן וחזו לאדם: אגב
חשיב להו נולד ולא מהני מה שדעתו
אלא לחיותא או להסקה.
מסיקין בגרעיניהן. מסיקין
עליהם מאתמול: והא דרב לאו
בפרסייאתא ולא קיבלה לא ז) בארמיאתא
ריטב"א. ז. [ו]יסיק [בהם].
באגוזים, אכלן אין מסיקין
אימייהו. שיש עוד מאמן עליהן:
תוס' הרא"ש. ח. אינן
בקליפיהן דברי רבי יהודה,
הואיל וחזי אגב אימייהו א"ל ר' שמואל בר
מרבה. עליהן ומבטלן ברוב: רב
בפירוש איתמר כו'. הא פשיטא דרב
יב
כנולד, אלא כמאכל
ורבי שמעון מתיר בכולן.
בפנ"ע. רשב"א. ט. כשומר
וצריכא דאי אשמעינן וכו',
המנונא אמר. מתניתין בפחות
אסר נולד כרבי יהודה מכרכי דזוזי
בר חנה לרב יוסף לרבי יהודה דאמר מסיקין
(עם) [על] האוכל. ריטב"א.
ופשוטה היא עד אבל קליפי
(לעיל דף יט:) אלא מייתי ראיה דאף
משלשה טפחים על שלשה טפחים פליגי
בכלים ואין מסיקין בשברי כלים כיון
י. דאם הי' מפרישן מן
אגוזים דמעיקרא מיגלו
ד
האוכל, הי' האוכל
אימא קא שרי ר' יהודה,
לענין טומאה: ומקולי מטלניות.
בגרעינין דאיכא למימר מעיקרא
דאדליק בהו פורתא הוה ליה שברי כלים
צריכא. והא דרב מכללן
מתקלקל. תוס' הרא"ש.
מטלניות הקלות בעיניו דומיא
גרעינין והשתא גרעינין אסר רבי
יא. אסיר. תוס' הרא"ש.
איתמר דרב אכל תמרי
וכי קא מהפך באיסורא קא מהפך דעבד
דמתוקנות לפקוק מרחץ דמידי דלא
יב. מזה אין צריך להביא
ושדא קשייתא לבוכיא. א"ל
יהודה וא"ת ובאגוזים דמעיקרא מגלו
יג
יד
כדרב מתנה דאמר רב מתנה אמר רב
ראי' דרב סבר לה כר'
ר' חייא בר פחתי כנגדו
ח)
חשיב הוא. וקיפול דנקט במתניתין
והשתא מגלו מנלן דאסר וי"ל דאע"ג
טו
יהודה. תוס' הרא"ש.
ביו"ט אסור ואסיקנא קיבלה
עצים שנשרו מן הדקל לתנור ביו"ט מרבה
ה
משום הבהוב דנקט דוקא ולפלוגתא
דמטעם זה עושה צריכותא מ"מ מטעם
יג. דעובדא דרב בתמרים
מיניה דהא כי אתא רב לבבל
טז
יז
הוה. ריטב"א. דמהא לא
אכל תמרי ושדא קשייתא
עצים מוכנין ומסיקן רב המנונא אמר הכא
דהדלקה תנא קיפול: פחות משלשה כו'.
זה לפי האמת אין נראה לו לחלק
שמעי' אלא גרעיני תמרים
לחייתא. ואוקימנא בתמרי
ביניהם : בין מן המוכן כו'. פירש
בפחות משלשה על שלשה עסקינן ומקולי
דאילו שלשה על שלשה חשיבי ולא בטלי
יח
דמעיקרא מכסו והדר
ארמייתא שגרעיניהן רכים
ט)
מגלו, אבל. רשב"א.
והואיל וראוין להיאכל
ואע"ג דקילי כגון סמרטוטין: שהתקינו
בקונטרס מוכן דרבי אליעזר קופסא
מטלניות שנו כאן ואזדא ר' אליעזר לטעמיה
יד. דאיכא למימר כיון.
בכלל התמרים כאוכל הן
לכך. שהקצו לכך: לפקוק המרחץ.
שאינו מוכן תלאו במגוד והניחו
רשב"א. טו. לא הוי כנולד,
ולפיכך טלטלם, אבל שדו
ור"ע לטעמיה י) דתנן פחות משלשה על שלשה
וכדעביד מיניה גמרין
גרעינין דלא חזי אגב
נקבים שהמים באים דרך שם למרחץ:
אחורי הדלת ומוכן דר' יהושע תלאו
שהתקינו לפקק בו את המרחץ ולנער בו את
צריכותא בסמוך. רשב"א.
אימייהו אסור כר' חייא
ולנער בו את הקדרה. לאחוז בהן
במגוד והניחו אחורי הדלת ושאינו
מ)
טז. בטעמא כל דהו. תוס'
אליבא דרבי יהודה, קסבר
הקדירה ולקנח בו את הרחיים בין מן המוכן
הרא"ש. דלרוחא דמלתא
שולי הקדרה ולנערה לתוך התמחוי:
מוכן זרקו לאשפה ורבי עקיבא מוכן
הלכה כר' יהודה ביו"ט
ובין שאין מן המוכן טמא דברי רבי אליעזר
אשמעינן כלהו תלמודא
הואיל וסתם לן כוותיה
בין מן המוכן. לקמיה מפרש:
תלאו במגוד ושאינו מוכן הניחו אחורי
כי היכי דלא ניטעי בה.
ביו"ט. ומדמתרץ להו דר'
הניחו ורבי יהושע אומר בין מן המוכן ובין שלא מן
הדלת וקשה לר"י דהשתא מוכן ושאינו
רשב"א. יז. (ד)מחדא
יהודה ברב מתנה שמע מינה
שמעינן אידך. רשב"א.
הלכתא כוותיה, דאמר רב
המוכן טהור ר"ע אומר מן המוכן טמא ושלא מן המוכן טהור ואמר עולא
מוכן דהאי תנא לא הוי כאידךיט ועוד מה
יח. קים לי' לרב יהודה
מתנה עצים שנשרו מן הדקל
להם להזכיר בדבריהם קופסא ואשפה
ואיתימא רבה בר בר חנה א"ר יוחנן הכל מודים זרקו באשפה דברי הכל טהור
דלא שאני בינייהו, דלא
לתנור ביו"ט מרבה עליהם
תליא מילתא בגלוי וכסוי
עצים מוכנים ומסיקן.
דלא פליגי בה ועוד דבפרק כירה
הניחו
ואוקמה רב המנונא למתני'
אלא דמעיקרא טפלים
(לקמן דף לט: ושם) קרי לרבי עקיבא
לאוכל ומוכן לאדם,
במטלניות פחות מג'
והשתא פסולת שהוא
אצבעות, והא דמייתי ראיה
מכריע ואמאי והלא לא גילו בדבריהם רבי אליעזר ורבי יהושע שיש לחלק בין תלאו במגוד להניחו אחורי הדלת ונראה לר"י דמוכן
לבהמה או להסקה.
ממטילת פחותה משלשה
דכולהו היינו תלאו במגוד ושאינו מוכן היינו הניחו אחורי הדלת והאי דקאמר אמאי קרי ליה שלא מן המוכן פירש רבי אליעזר אמאי קרי להניחו
כ
ריטב"א. יט. ולא מסתבר
על שלשה מקולי מטלניות
לפרושי הכי. תוס' הרא"ש.
שנו כו', דתנן בכלים בפ'
אחורי הדלת שלא מן המוכן הואיל והוא טמא ומשני משום דלגבי קופסא לאו מוכן הוא ולא בעי למימר משום דלגבי מגוד לאו מוכן הוא דלא חשיב
דסתמא מוכן ושאינו מוכן
כ"ח פחות משלשה על
כולי האי תלאו במגוד מאחורי הדלת דהוה קרי ליה לגביה שלא מן המוכן וכן לר' יהושע קא בעי אמאי חשיב לתלאו במגוד מן המוכן הואיל והוא
דר"א היינו מוכן ושאינו
שלשה שהתקינו לפקק את
טהור ומשני דלגבי אשפה מוכן הוא והא דלא קאמר דלגבי אחורי הדלת מוכן הוא משום דלא גריע כולי האי טפי ממגוד דליהוי אינו מוכן לגביה:
מוכן דר' יהושע. רשב"א.
המרחץ ולנער בו הקדירה
כא
כב
כ. כמו ר' עקיבא. ר"ש
ולקנח בו הריחיים בין מוכן
גזירה כלים (פכ"ח משנה ב').
בין שאינו מוכן טמא דברי
כא. אחורי דלת. תוס' הרא"ש. כב. גי' תוס' הרא"ש "דהוה קרי לי' מוכן", ועי' מהר"ם.
ר' אליעזר, ר' יהושע אומר בין מוכן בין שאינו מוכן טהור, [רע"א מן המוכן טמא שלא מן המוכן טהור]. ואוקימנא בשזרקו לאשפה דברי הכל טהור,