1/56

במה מדליקין

פרק שני שבת

ל.

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

גמ'

א) [עירובין טז. פסחים ז: מדקתני סיפא. כחס על הנר כו' חייב חטאת אם שגג בשבת

מותר בשבת: ש"מ ר' יהודה היא.

ששכח שהוא שבת או סבר שכיבוי

קז א ב מיי' פ"ב מהל'

יבמות צח. קב. כתובות צ.

שבת הלכה ב טוש"ע

דאמר ט)מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה דכיבוי זה אין צריך לגופו אלא לצורך דבר אחר שלא תדלק הפתילה או שלא יפקע

❖

נדרים כח: עב. נזיר כא: ב"ק

א"ח סימן רעח:

הנר ואין לך כיבוי הצריך לגופו אלא כיבוי של פחמין כשעושין אותו וכיבוי של הבהוב פתילה שהכיבוי נעשה להאחיז בו האור מהר כשירצה

מט. צד: ב"מ סב. סנהדרין נז.

זבחים צא: חולין סח. קט:

להדליקו. וכיון דרבי יהודה היא רישא דפטר משום חולה וה"ה לשאר פטורי דמתניתין: אי. דאית בהו סכנת נפשות ומשום פקוח נפש שרי

בכורות מו:], ב) [תרגום

הגהות הב"ח

חייב מיבעי ליה. הואיל ורבי יהודה

להו ליתני מותר לכתחלה:

גמ' מדקתני סיפא חייב ש"מ ר' יהודה היא רישא

אונקלוס של בחכמה ובתבונה

(א) רש"י ד"ה לעילא מר'

היא דלא פטר ליה משום דאינה צריכה לגופה: והא דתני רבי

בחוכמתא ובסוכלתנו בפ'

במאי עסיקנא אי בחולה שיש בו סכנה מותר מיבעי

תשא], ג) [לקמן קנא: ע"ש

תנחום וכו' הש"ס והמקרא.

אושעיא. בהדיא אבל אסור: ור' שמעון היא. י) דפטר ליה משום

ואז תשכיל ותבין פרש"י דהכא

נ"ב ע"ל בפ' ר"ע דף פ"ח

❖

ליה ואי בחולה שאין בו סכנה חייב חטאת מיבעי

אינה צריכה לגופה: שאול שאילתא. שאלו שאלה: לעילא מר'

ד"ה דאמר רבי יוחנן וכו' נדה

ע"א פי' בדרך אחר:

סא:], ד) סנהד' קז: ע"ש,

ליה לעולם בחולה שיש בו סכנה ובדין הוא דליתני

תנחום. לפניו. וכן לשון הש"ס והמקרא (א) שרפים עומדים ממעל לו

ה) מ"ק ט., ו) [עי' תוספות

(ישעיה ו') ועל שם שיראים להתקרב לפניו עומדין מרחוק: דמן

מותר ואיידי דבעי למתני סיפא חייב תנא נמי

חגיגה יז. ד"ה אף עצרת כו'],

גליון הש"ס

א)

ז) [ברכות מח: מ"ק כח. יומא

נוי. מקום: באישא. חולה. תרגום של רעה [בראשית לז] בישתא: פתח ואמר.

רישא פטור והדתני רבי אושעיא אם בשביל החולה

גמ' טוב לי יום אחד שאתה

לח: תענית ה:], ח) [מכות י.],

כך היו רגילין לפתוח באגדה תחילה והוא דומה לשאלה ודרש: כ)כי

ט) [עי' תוספות לקמן צד.

יושב ועוסק בתורה. ובירו'

שיישן לא יכבה ואם כבה פטור אבל אסור ההיא

ד"ה את המת], י) [לקמן

פ"ז דברכות איתא חביבי עלי

לכלב חי. כלומר גדולים החיים ופקוח נפש: אן היא. אנה הלכה:

בחולה שאין בו סכנה ורבי שמעון היא: שאול

צג:], כ) [צ"ל אחר ד"ה

משפט וצדקה שאתה עושה

❖

וחזרת ואמרת. לסתור דברי עצמך: לא קשיא. איהו גופיה הוה

וחזרת], ל) משום דבברכות

יותר מקרבנות:

בשאילה זו לעילא מר' תנחום דמן נוי מהו לכבות

מפרש להו: דאמר ר' יוחנן. קרא קא דריש במתים חפשי: ושבח

דכ"ט ע"א איתא להיפך. כ"כ

בכתנות אור פ' שמיני,

בוצינא דנורא מקמי באישא בשבתא פתח ואמר

אני את המתים. שעסקו בחייהם בתורה ומצות ומתו ראויים

מ) [מלכים א ח], נ) ל"א קצי

רב נסים גאון

אנת שלמה אן חכמתך אן סוכלתנותך לא דייך

לשבחם אפילו מצדיקים חיים שגדולים הן במיתתן מבחייהן: עמד

מנין שנותי מדת ימי באיזה יום

ב)

בשנה לדעת מנין ימי שאני

[ש"מ ר' יהודה היא].

שדבריך סותרין דברי דוד אביך אלא שדבריך

משה. ואין לך צדיק ממנו ולא נענה בזכותו: ד"א ושבח אני את

מתקיים בשנה אחרונה כצ"ל

כלומר הדבר שנאמר לדעת

❖

המתים.

הראשונים מן החיים של עכשיו שהראשונים טובים מאלה

סותרין זה את זה דוד אביך אמר 1 לא המתים

רש"ל,

ר' יהודה שהיה סובר

מלאכה שאינה צריכה

תדע שמתקיימות גזרותיו של משה ואין מתקיימות גזירות שרים

יהללו יה ואת אמרת ושבח אני את המתים שכבר

לגופה חייב עליה, וכבר

של עכשיו: ותקן כמה תקנות. כי ההיא דתני במגילה (דף ד'.

הקדמנו פירושו בפרק

רבינו חננאל

מתו וחזרת ואמרת כי לכלב חי הוא טוב מן הראשון.

ולב.) משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין בעניינו של

האריה המת לא קשיא הא דקאמר דוד לא המתים

[רישא] במאי עסקינן אי

אוקימנא למתני' כרבי

יום: על אותו עון. דבת שבע: דבקו שערים. של בית קדשי

בחולה שיש בו סכנה מותר

יהודה ובחולה שיש בו

יהללו יה הכי קאמר לעולם יעסוק אדם בתורה

הקדשים: כ"ד רננות. רנה תפלה תחינה כתובים בתפלת שלמה

מיבעי ליה. והעיקר דיליה

סכנה שאם יראה אור הנר

הוא דאמר הכתוב [ויקרא

ימות. והוא הדין לכל

ובמצות קודם שימות שכיון שמת בטל מן התורה

עד כ"ד. ויש אומרים כ"ד ברכות דתענית ולא נהירא ל): רהטו

אשר יעשה אותם האדם

הזכורין במשנתנו, ובדין

יח]

ומן המצות ואין להקב"ה שבח בו והיינו דאמר ר'

שערים בתריה למבלעיה. סברי דעל עצמו אמר מלך הכבוד א"ל

וחי בהם. ובפרק יום

הוא דליתני מותר ואיידי

הכפורים [יומא דף פה] אמרו

דתני סיפא בכחס חייב, תני

שערים מי הוא זה מלך הכבוד אמר איהו ה' עזוז וגבור (תהלים כד):

יוחנן מאי דכתיב במתים חפשי כיון שמת אדם

ג)

וכבר היה רבי ישמעאל ורבי

רישא פטור דמשמע פטור

שונאי דוד. משפחת שאול שמעי וכיוצא בו: דיום הכפורים.

שאכלו

עקיבא ורבי אלעזר בן

אבל אסור, ואינו אלא פטור

נעשה חפשי מן התורה ומן המצות ודקאמר שלמה

ומותר. והא דתני רבי

עזריה מהלכין בדרך, ולוי

ושתו בחנוכת הבית כדכתיבמ) את החג [וגו'] שבעת ימים ושבעת ימים

ושבח אני את המתים שכבר מתו שכשחטאו

אושעיא אם בשביל שיישן

הסדר וישמעאל בנו של רבי

כדאמרינן במועד קטן (דף ט.): ודקאמר שלמה כי לכלב חי הוא טוב

חולה לא יכבה ואם כבה

אלעזר בן עזריה מהלכין

ישראל במדבר עמד משה לפני הקב"ה ואמר כמה

פטור אבל אסור, ההוא

אחריהם, ונשאלה שאילה

מאריה המת. לאו לענין חשיבותא אמרו אלא לענין הלכות שבת

תפלות ותחנונים לפניו ולא נענה וכשאמר 5 זכור

בחולה שאין בו סכנה,

זו לפניהם מנין לפיקוח נפש

וי"ט: קיצי. העתידות לבא עלי : מדת ימי. כמה ימי חיי: מה חדל

נ)

ואליבא דרבי שמעון דאמר

שדוחה את השבת. נענה

לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך מיד נענה ולא יפה

אני. באיזה יום אני חדל ובטל מן העולם: אמות באחד בשבת. שיוכלו

דבר שאין מתכוין פטורא).

רבי ישמעאל ואמר [שמות

נשאלה שאלה זו לפני ר'

כב] אם במחתרת ימצא

אמר שלמה ושבח אני את המתים שכבר מתו דבר

להתעסק בי ובהספדי: כי טוב יום בחצריך. כלומר כבר אמרת

תנחום דמן נוי שם מקום מן

הגנב. ולאחר דבריו אמר רב

אחר מנהגו של עולם שר ב"ו גוזר גזרה ספק מקיימין

לפני טוב יום שאתה עומד בחצרי ועוסק בתורה מאלף עולות שעתיד

העיירות, מהו לכבות

יהודה אמר שמואל אי הויא

בוצינא דנהורא מקמי

התם הוה אמינא מילתא

בנך שלמה להעלות כדכתיב (מלכים א ג) אלף עולות יעלה שלמה וגו':

אותה ספק אין מקיימין אותה ואם תמצי לומר

באישא שבשתא, פי'

דעדיפא מכולהו וחי בהם

כל

באישא שכיב מרע: פתח

ולא שימות בהם. אמר רבא

מקיימין אותה בחייו מקיימין אותה במותו אין מקיימין

ואמר אנת שלמה אן הוא

לכולהו אית להו פירכא

אותה ואילו משה רבינו גזר כמה גזירות ותיקן כמה תקנות וקיימות הם לעולם ולעולמי עולמים ולא יפה אמר

חוכמתנותך וסוכלתנותך

לבד מדשמואל דלית ליה

לא דייך שדבריך סותרין

פירכא וכו'. וכבר אמרו

שלמה ושבח אני את המתים וגו' ד"א ושבח אני וגו' כדרב יהודה אמר רב דאמר רב יהודה אמר רב מאי

קודם [שם דף פב] שאין לך

דברי אביך כו'.

דבר שעומד בפני פיקוח

דכתיב 6עשה עמי אות לטובה ויראו שונאי ויבושו אמר דוד לפני הקב"ה ד) רבונו של עולם מחול לי על אותו

א) עי' בכריתות כ' ב'

נפש חוץ מע"ז וגלוי עריות

עון אמר לו מחול לך אמר לו עשה עמי אות בחיי אמר לו בחייך איני מודיע בחיי שלמה בנך אני מודיע כשבנה

ובתוספות שם.

ושפיכות דמים. ובפרק

ה)

❖

מפנין [דף קכט] אמרו מר

שלמה את בית המקדש ביקש להכניס ארון לבית קדשי הקדשים דבקו שערים זה בזה אמר שלמה עשרים

זוטרא מתני לקולא, טעמא

דאמרה אין צריכה הא

וארבעה רננות ולא נענה פתח ואמר 7שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד רהטו בתריה

סתמא מחללין עליה את

תורה אור השלם

למיבלעיה אמרו מי הוא זה מלך הכבוד אמר להו ה' עזוז וגבור חזר ואמר שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי

השבת. אמר ליה רבינא

1 לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָהּ

למרי[מר] הלכתא כמאן,

וְלֹא כָּל יֹרְדֵי דוּמָה: עולם ויבא מלך הכבוד מי הוא זה מלך הכבוד ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה ולא נענה כיון שאמר 01 ה'

אמר ליה כמר זוטרא שספק

אלהים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך מיד נענה באותה שעה נהפכו פני כל שונאי דוד כשולי

נפשות להקל. ואמרו [שם]

תהלים קטו יז

2 וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים

אמר רב יהודה אמר שמואל

קדירה וידעו כל העם וכל ישראל שמחל לו הקב"ה על אותו עון ולא יפה אמר שלמה ושבח אני את המתים

עושין מדורה לחיה בשבת,

שֶׁכְּבָר מֵתוּ מִן הַחַיִּים אֲשֶׁר

סבור מינה לחיה אין לחולה

הֵמָּה חַיִּים עֲדֶנָה:

שכבר מתו ה) והיינו דכתי' 11ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב על כל

לא בימות הגשמים אין

קהלת ד ב

הטובה אשר עשה ה' לדוד עבדו ולישראל עמו וילכו לאהליהם שמצאו נשותיהן בטהרה שמחים שנהנו מזיו

3 כִּי מִי אֲשֶׁר יְחֻבַּר אֶל כָּל

בימות החמה לא. איתמר

אמר ר' חייא בר אבין אמר

הַחַיִּים יֵשׁ בִּטָּחוֹן כִּי לְכֶלֶב

השכינה וטובי לב שנתעברו נשותיהן של כל אחד ואחד וילדה זכר על כל הטובה אשר עשה ה' לדוד עבדו

שמואל הקיז דם ונצטנן

חַי הוּא טוֹב מִן הָאַרְיֵה

עושין לו מדורה אפילו

קהלת ט ד

(ולישראל עמו. לדוד עבדו) שמחל לו על אותו עון ולישראל עמו דאחיל להו עון דיום הכפורים ודקאמר שלמה

הַמֵּת:

4 בַּמֵּתִים חָפְשִׁי כְּמוֹ

בתקופת תמוז. ושנו במשנה

כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת כדרב יהודה אמר רב דאמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב הודיעני ה'

[פרק ר"א דמילה דף קלד] רבי

חֲלָלִים שֹׁכְבֵי קֶבֶר אֲשֶׁר לֹא

אלעזר בן עזריה אומר

זְכַרְתָּם עוֹד וְהֵמָּה מִיָּדְךָ

קצי ומדת ימי מה היא אדעה מה חדל אני אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם הודיעני ה' קצי

מרחיצין את הקטן ביום

תהלים פח ו

נִגְזָרוּ:

5 זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק

השלישי שחל להיות בשבת

אמר לו גזרה היא מלפני שאין מודיעין קצו של בשר ודם ומדת ימי מה היא גזרה היא מלפני שאין מודיעין מדת

שנאמר ויהי ביום השלישי

וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ אֲשֶׁר

ימיו של אדם ואדעה מה חדל אני אמר לו בשבת תמות אמות באחד בשבת אמר לו כבר הגיע מלכות שלמה

בהיותם כואבים. ואמרו

ו)

נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ וַתְּדַבֵּר

בתלמוד כי אתא רב דימי

אֲלֵהֶם אַרְבֶּה אֶת זְַרעֲכֶם

בנך ואין מלכות נוגעת בחברתה אפי' כמלא נימא אמות בערב שבת אמר לו כי טוב יום בחצריך מאלף

ז)

ח)

אמר רבי אלעזר

כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם וְכָל הָאָרֶץ

$ טוב לי יום אחד שאתה יושב ועוסק בתורה מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח

הלכה כרבי אלעזר בן

הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶתֵּן

עזריה. הוו בה במערבא

לְזְַרעֲכֶם וְנָחֲלוּ לְעֹלָם:

כל

הרחצת כל גופו או הרחצת

שמות לב יג

6 עֲשֵׂה עִמִּי אוֹת לְטוֹבָה

מילה עצמה. אמר להו

וְיִרְאוּ שֹׂנְאַי וְיֵבֹשׁוּ כִּי אַתָּה יְיָ עֲזַרְתַּנִי וְנִחַמְתָּנִי: תהלים פו יז 7 שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ

ההוא מרבנן ורבי (עקיבא) [יעקב] שמיה מסתברא דהרחצת כל גופו, דאי סלקא דעתך הרחצת מילה עצמה, מי גרע מחמין שעל

הַכָּבוֹד: תהלים כד ז 8 מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יְיָ עִזּוּז וְגִבּוֹר יְיָ גִּבּוֹר מִלְחָמָה: תהלים כד ח 9 שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם

גבי מכה בשבת דאמר רב אין מונעין חמין ושמן מעל גבי מכה בשבת. מתקיף לה רב יוסף ולא שני לך בין חמין שהוחמו בשבת

וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד: מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יְיָ צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה: תהלים כד ט-י 01 יְיָ אֱלֹהִים אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶיךָ

לחמין שהוחמו מערב שבת. מתקיף לה רב דימי וממאי דהכא בחמין שהוחמו בשבת פליגי, דילמא בחמין שהוחמו מערב שבת

זָכְרָה לְחַסְדֵי דָּוִיד עַבְדֶּךָ: דברי הימים ב ו מב 11 בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי שִׁלַּח אֶת הָעָם וַיְבָרֲכוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֵּלְכוּ לְאָה¢ לֵיהֶם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב

פליגי. אמר אביי אנא בעאי דאישני ליה וקדים ושני ליה רב יוסף מפני שסכנה היא לו. כי אתא רבין אמר ר' אבא אמר רבי אלעזר

עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְיָ לְדָוִד עַבְדּוֹ וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ: מלכים א ח סו 21 הוֹדִיעֵנִי יְיָ קִצִּי וּמִדַּת יָמַי מַה הִיא אֵדְעָה מֶה חָדֵל

ואמרי לה אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן הלכה כרבי אלעזר בן עזריה, בין בחמין שהוחמו בשבת ובין בחמין שהוחמו מערב

אָנִי: תהלים לט ה 31 כִּי טוֹב יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ מֵאָלֶף בָּחַרְתִּי הִסְתּוֹפֵף בְּבֵית אֱלֹהַי מִדּוּר בְּאָה¢ לֵי רֶשַׁע: תהלים פד יא

שבת, בין בהרחצת כל גופו ובין בהרחצת מילה, מפני שסכנה היא לו. ואלו העיקרים אמרו [והקשו] ובחולה שיש בו סכנה מותר

מיבעיא ליה. ובמסכת ע"ז תמצא כמו אלו העיקרים רבים. ואילו משה רבינו גזר כמה גזירות ותיקן כמה תקנות מעצמו לישראל.

והרי אנו מזכירין מהן מה שיזדמן לנו, במסכת דיבמות אמרינן בפרק הערל [דף עט] אמרו ונתינים דוד גזר עליהן, משה גזר עליהם מחוטב עציך עד שואב מימיך. ובמסכת ברכות בפרק שלשה שאכלו כאחת אמר רב נחמן משה תיקן להם לישראל ברכת הזן בשעה

שירד להן המן. ובמסכת מגילה בפרק בני העיר [דף לב] תנו רבנן משה תיקן להן לישראל שיהו קורין ודורשין בעניינו של יום. ובפרק יוה"כ [יומא דף עה] משה תיקן להם זמן סעודה. (ובפרק) [ובמסכת] תעניות [דף כז] [בפרק] בג' פרקים בשנה משה תיקן להם

לישראל שמונה משמרות ארבע מאלעזר וארבעה מאיתמר. בשלמא לדוד עבדו שמחל לו הקב"ה על אותו עון, אלא לישראל עמו מאי היא שמחל להם, עון יום הכפורים. תמצא פירושו בפרק משקין בית השלחין [מו"ק דף ט] אמר רבי פרנך אמר רבי יוחנן

אותה שנה לא עשו ישראל צום הכפורים.