ל:
במה מדליקין פרק שני שבת
עין משפט
מסורת
הש"ס
נר מצוה
כל יומא דשבתא. של כל שבתות השנים: הוה יתיב וגריס. שלא יקרב מלאך המות אליו שהתורה מגינה ממות כדאמרינן בסוטה (דף כא.):
קח א מיי' פכ"א מהל' שבת
א) לקמן קנו:, ב) לקמן מג:
קמב:, ג) ברכות ו:, ד) [צ"ל
הלכה יח סמג לאוין סה
סליק ובחיש באילני. מנענע המלאך באילנות להשמיע קול תימה: וכלבים של בית אבא רעבים. לשתי שאלות הללו הוצרך: ולא יפה אמר
אלעזר], ה) פסחים קיז. ע"ש,
טוש"ע א"ח סימן שכד סעיף
כו'. שלתקנת הכלבים לא הצריכוהו לשנות טלטול נבילה ואת האריה המת אסרו לטלטל אלא על ידי ככר או תינוק. ל"א שהקדימוהו תשובת
ו) ס"א שמחה, ז) עיין בערוך
ז:
קט ב מיי' פכ"ו מהל'
ערך טף, ח) [לקמן פח:
הכלב לתשובת האריה לשון רבותי: ולענין שאילתא. דמהו לכבות: דשאילנא קדמיכון. דרך ענוה אמר דהוה ליה למימר דשאילתון קדמי:
פסחים קיז.], ט) [ברכות טז:
שבת הלכה כא סמג
קרויה נר. נר מ) אלהים נשמת אדם (משלי כ): מוטב תכבה נרו כו'.
שם טוש"ע א"ח סי' שיא
ושם איתא שתצילנו וכו' וכן
ראוי להיות], י) [עי' תוספות
סעיף א:
לאו מהכא יליף חלול שבת דפיקוח נפש נפקא לן מוחי בהם [ויקרא יח] ולא
כל יומא דשבתא הוה יתיב וגריס כולי יומא ההוא
נ)
קי ג מיי' פ"ח מהלכות לולב
ע"ז ה. ד"ה אין בן דוד],
שימות בהם אלא להטעימן הדבר באגדה המושכת את הלב לפי שהיו
יומא דבעי למינח נפשיה קם מלאך המות קמיה ולא
כ) כתובות קיא:, ל) [אבות
הלכה טו:
קיא ד מיי' פ"ז מהל' יסודי
באים לשמוע הדרשה נשים ועמי הארץ והיו צריכין הדרשנין למשוך
דר"נ פט"ו ע"ש שינויים
יכיל ליה דלא הוה פסק פומיה מגירסא אמר מאי
רבים], מ) [צ"ל ה'], נ) [יומא
התורה הלכה ד
את לבבם: תחלתו וסופו. וכ"ש שיש עוד בינתיים: קודם השמש.
פה:], ס) [כדאי' פסחים נד.
אעביד ליה הוה ליה בוסתנא אחורי ביתיה אתא
[ברא"ש פ"ה דברכות סימן
אם יעמול בתורה שקדמה לשמשס) יש יתרון: לצוות. צוותא שולא"ש:
נדרים לט:], ע) [ב"ב דף
ב]:
❖
מלאך המות סליק ובחיש באילני נפק למיחזי הוה
קיב ה מיי' פ"ב מהל'
כח:], פ) [בראשית לז],
מהולל. משובח: משחוק שמשחק עם הרשעים. שנותן להם שעה
❖
דעות הלכה ג:
סליק בדרגא איפחית דרגא מתותיה אישתיק ונח
משחקת כדי להאכילן חלקן ולטורדן מן העולם הבא: שמחה של מצוה.
נפשיה שלח שלמה לבי מדרשא אבא מת ומוטל
כגון הכנסת כלה: שחוק. שחוק ממש שאין דעת שוחק מיושבת עליו
תורה אור השלם
מוסף רש"י
ואפילו אינו של לצון מ"מ אין בו יישוב: קלות ראש. לצון: קחו לי
בחמה וכלבים של בית אבא רעבים מה אעשה שלחו
1 כִּי מִי אֲשֶׁר יְחֻבַּר אֶל כָּל
מעזי פנים. שלא יתגרו בי.
מנגן. מצוה היא להשרות עליו שכינה: לדבר הלכה. צריך לפתוח
ליה א) חתוך א נבלה והנח לפני הכלבים ואביך ב) הנח
הַחַיִּים יֵשׁ בִּטָּחוֹן כִּי לְכֶלֶב
ומעזות פנים. שלא יוציאו
חַי הוּא טוֹב מִן הָאַרְיֵה
במילי דבדיחותא ברישא: לחלום טוב. אם בא לישן מתוך שמחה
עליו ככר או תינוק וטלטלו ולא יפה אמר שלמה כי
עלי לעז ממזרות (ברכות טז:).
קהלת ט ד
ב
1
הַמֵּת:
מראין לו חלום טוב: נוטפות מר. מרירות מחמת אימה: ובדחי
גלוסקאות וכלי מילת.
2 מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל
לכלב חי הוא טוב מן האריה המת ולענין שאילה
דרוש פיסת בר לשון פיסת
עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת
רבנן. נפתח לבם מחמת השמחה: מעזי פנים. שלא יזיקוני: ומעזות
היד, שהיא רחבה, וחטה
קהלת א ג
דשאילנא קדמיכון נר קרויה נר ונשמתו של אדם
הַשָּׁמֶשׁ:
פנים. שלא יצא עלי שם ממזרות דהוא עז פנים [כלה א]: בדברי תורה.
3 סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת
רחבה לא משכחת אלא פת
קרויה נר מוטב תכבה נר של בשר ודם מפני נרו של
אפויה, וכלי מילת דרוש פיסת
מותר לענות כאולתו: הרה ויולדת יחדיו. ביום שהרה זה יולדת
הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו
לשון כתונת פסים (כתובות
שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם:
❖
הקב"ה: אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת
ולד אחר כמו תרנגולת וכיון שמשמשת בכל יום נמצאת יולדת בכל
קיא:).
קהלת יב יג
4 טוֹב כַּעַס מִשְּׂחֹק כִּי בְרֹעַ
משמיה דרב בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני
יום דהכי משמע קרא בכל עת שהיא מתעברת יולדת שממהרת
פָּנִים יִיטַב לֵב: קהלת ז ג
לגמור צורת הולד לזמן מועט: בא ואראך. טרח לענותו כאולתו
שדבריו סותרין זה את זה ומפני מה לא גנזוהו מפני
5 לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל
רב נסים גאון
כדי להעמיד דברי תורה על מכונו: ליגלג. זו אוולת: צלף. מין
וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עֹשָׂה:
שתחילתו דברי תורה וסופו דברי תורה תחילתו
ואביך הנח עליו ככר או
קהלת ב ב
אילן הטוען ג' מיני פירות אביונות וקפריסין ולולבין וכי איתיה להאי
6 וְשִׁבַּחְתִּי אֲנִי אֶת
דברי תורה דכתיב 2 מה יתרון לאדם בכל עמלו
תינוק וטלטלו. תמצא עיקר
ליתיה להאי כדאמר בריש חזקת הבתים : פיסת בר. משמע
(המעשה) [דבר זה] בפרק
ע)
הַשִּׂמְחָה אֲשֶׁר אֵין טוֹב
שיעמול תחת השמש ואמרי דבי ר' ינאי תחת השמש
כירה [דף מג] איתמר מת
לָאָדָם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי אִם
גלוסקאות שרחבות כמין פס יד ומשמע כלי מילת כמו כתונת פסיםפ):
המוטל בחמה רב יהודה
לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׂמוֹחַ
הוא דאין לו קודם שמש יש לו סופו דברי תורה דכתיב
בר. כמו לשבור בר (בראשית מב) ולענין כלי מילת בר נקי כמו ברה
אמר שמואל הופכו ממטה
וְהוּא יִלְוֶנּוּ בַעֲמָלוֹ יְמֵי חַיָּיו
3 סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו
למטה, ורבי חיננא [בר
אֲשֶׁר נָתַן לוֹ הָאֱלֹהִים תַּחַת
כחמה (שיר ו): כמהין ופטריות. שיוצאין כמות שהן בלילה אחד
שלמיה] משמיה דרב אמר
קהלת ח טו
הַשָּׁמֶשׁ:
שמור כי זה כל האדם מאי כי זה כל האדם
ורחבין ועגולין כגלוסקאות: נברא בר קורא. סיב כמין לבוש
ג)
7 וְעַתָּה קְחוּ לִי מְנַגֵּן וְהָיָה
מניח עליו ככר או תינוק
ומטלטלו. ובפרק נוטל אדם
אמר רבי (אליעזר) כל העולם כולו לא נברא אלא
מצוייר גדל סביבות הקור של דקל כשהוא רך. קור ענף
כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו יַד
ד)
את בנו [דף קמב] אמרו לא
מלכים ב ג טו
יְיָ:
האילן כשהוא רך יוצא בכל שנה קודם שיתקשה קרוי קור:
בשביל זה ר' אבא בר כהנא אמר שקול זה כנגד כל
8 לְחָיָו כַּעֲרוּגַת הַבֹּשֶׂם
אמרו ככר או תינוק אלא
למת בלבד. ומיכן נלמוד
שהמרו
מִגְדְּלוֹת מֶרְקָחִים שִׂפְתוֹתָיו
העולם כולו שמעון בן עזאי אומר ואמרי לה שמעון בן
כי אותם שמניחין פת על
שׁוֹשַׁנִּים נֹטְפוֹת מוֹר עֹבֵר:
המנורה שהדליקו את הנר
שיר השירים ה יג
זומא אומר לא נברא כל העולם כולו אלא לצוות לזה ומאי דבריו סותרין זה את זה כתיב 4 טוב כעס משחוק
9 אַל תַּעַן כְּסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ פֶּן
עליה, כדי שיסירו המנורה
וכתיב לשחוק אמרתי מהלל כתיב ושבחתי אני את השמחה וכתיב ולשמחה מה זה עושה לא קשיא טוב
ממקומה, עוברין הם על
5
6
5
תִּשְׁוֶה לּוֹ גַם אָתָּה:
המצות ואסור לעשות כן,
משלי כו ד
כעס משחוק טוב כעס שכועס הקב"ה על הצדיקים בעוה"ז משחוק שמשחק הקב"ה על הרשעים בעולם הזה
01 עֲנֵה כְסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ פֶּן
שלא התירו חכמים להניח
ולשחוק אמרתי מהלל זה שחוק שמשחק הקב"ה עם הצדיקים בעולם הבא ושבחתי אני את השמחה
ככר אלא למת בלבד ולא
יִהְיֶה חָכָם בְּעֵינָיו:
לדבר אחר.[נ"א: ומיכאן
משלי כו ה
שמחה של מצוה ולשמחה מה זה עושה זו שמחה שאינה של מצוה ללמדך שאין שכינה שורה לא
11 הִנְנִי מֵבִיא אוֹתָם
ג
ה)
ד
תדע שאלו שמניחים ככר
על המנורה שהדליקו עליה
מֵאֶרֶץ צָפוֹן וְקִבַּצְתִּים
מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך ו) שיחה ולא מתוך
נר שבת כדי שיטלטלוה
מִיְַּרכְּתֵי אָרֶץ בָּם עִוֵּר וּפִסֵּחַ
דברים בטלים אלא מתוך דבר שמחה של מצוה שנאמר 7 ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי
בשבת ויסירוה ממקומה
הָרָה וְיֹלֶדֶת יַחְדָּו קָהָל גָּדוֹל
בנגוד לאמת ולנכון ושהוא
יָשׁוּבוּ הֵנָּה: ירמיהו לא ז
עליו יד ה' אמר רב יהודה וכן לדבר הלכה אמר רבא וכן לחלום טוב איני והאמר רב גידל אמר רב
21 מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה
אסור, אין לעשותו כלל, כי
הקבלה לא התירה זאת אלא
וּמַה שֶּׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה
ז)כל תלמיד חכם שיושב לפני רבו ואין שפתותיו נוטפות מר תכוינה שנאמר 8 שפתותיו שושנים נוטפות מור
❖
למת לא זולתו].
וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת
עובר אל תקרי מור עובר אלא מר עובר אל תקרי שושנים אלא ששונים לא קשיא הא ברבה והא בתלמיד
קהלת א ט
ח)
הַשָּׁמֶשׁ:
31 בְּהַר מְרוֹם יִשְׂרָאֵל
ואיבעית אימא הא והא ברבה ולא קשיא הא מקמי דלפתח הא לבתר דפתח כי הא דרבה מקמי דפתח
רבינו חננאל
אֶשְׁתּ¢ לֶנּוּ וְנָשָׂא עָנָף וְעָשָׂה
להו לרבנן אמר מילתא דבדיחותא ובדחי רבנן לסוף יתיב באימתא ופתח בשמעתא ואף ספר משלי
פֶרִי וְהָיָה לְאֶרֶז אַדִּיר
ולענין שאילתא דשאילנא,
וְשָׁכְנוּ תַחְתָּיו כֹּל צִפּוֹר כָּל
בקשו לגנוז שהיו דבריו סותרין זה את זה ומפני מה לא גנזוהו אמרי ספר קהלת לאו עיינינן ואשכחינן
ת"ש נשמתו של אדם היא
כָּנָף
בְּצֵל
דָּלִיּוֹתָיו
נרו של הקב"ה שנאמר נר
תִּשְׁכֹּנָּה: יחזקאל יז כג
טעמא הכא נמי ליעיינן ומאי דבריו סותרים זה את זה כתיב אל תען כסיל כאולתו וכתיב ענה כסיל
9
01
41 יְהִי פִסַּת בַּר בָּאָרֶץ
ה' נשמת אדם, מוטב תכבה
נרו של בשר ודם מפני
כאולתו לא קשיא הא בדברי תורה הא במילי דעלמא כי הא דההוא דאתא לקמיה דרבי אמר ליה
בְּרֹאשׁ הָרִים יִרְעַשׁ כַּלְּבָנוֹן
נרו של הקב"ה, כלומר אם
פִּרְיוֹ וְיָצִיצוּ מֵעִיר כְּעֵשֶׂב
❖
אשתך אשתי ובניך בני אמר ליה רצונך שתשתה כוס של יין שתה ופקע ההוא דאתא לקמיה דרבי
הוא חולה שיש בו סכנה
תהלים עב טז
הָאָרֶץ:
שרי. אין השכינה שורה
חייא אמר ליה אמך אשתי ואתה בני אמר ליה רצונך שתשתה כוס של יין שתה ופקע אמר רבי חייא
אלא מתוך שמחה, שנאמר
אהניא ליה צלותיה לרבי דלא לשווייה בני ממזירי דרבי כי הוה מצלי אמר יהי רצון מלפניך ה' אלהינו
והיה כנגן המנגן ותהי
לעזי רש"י
ט)
עליו רוח אלהים, וכן לדבר
שתצילני היום מעזי פנים ומעזות פנים בדברי תורה מאי היא כי הא דיתיב רבן גמליאל וקא דריש עתידה
שולא"ש [שול"ץ].
הלכה, והני מילי ברבה אבל
בתלמיד לא, שכל תלמיד
חבורה.
אשה י)שתלד בכל יום שנאמר 11הרה ויולדת יחדיו ליגלג עליו אותו תלמיד אמר 21 אין כל חדש תחת השמש א"ל
שאין שפתותיו נוטפות מר
בא ואראך דוגמתן בעוה"ז נפק אחוי ליה תרנגולת ותו יתיב רבן גמליאל וקא דריש עתידים אילנות שמוציאין
תכוינה. תנו רבנן לעולם
יהא אדם ענוותן כהלל ואל
פירות בכל יום שנאמר ונשא ענף ועשה פרי מה ענף בכל יום אף פרי בכל יום ליגלג עליו אותו תלמיד אמר
31
יהי קפדן כשמיי, מעשה
והכתיב אין כל חדש תחת השמש א"ל בא ואראך דוגמתם בעולם הזה נפק אחוי ליה צלף ותו יתיב רבן גמליאל
וקא דריש כ) עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת שנאמר 41 יהי פסת בר בארץ ליגלג עליו אותו
תלמיד ואמר אין כל חדש תחת השמש אמר ליה בא ואראך דוגמתן בעולם הזה נפק אחוי ליה כמיהין ופטריות
ואכלי מילת נברא בר קורא: ל)ת"ר הלעולם יהא אדם ענוותן כהלל ואל יהא קפדן כשמאי מעשה בשני בני אדם
שהמרו