לא:
במה מדליקין פרק
שני שבת
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
וסותר
על מנת לבנות במקומו. ור"ש פוטר אפי' בסותר על
יראת שמים דומה. לפתחים חיצונים שדרך להם נכנסים לפנימיים כך
קטו א מיי' פ"א מהל' שבת
א) יומא עב:, ב) [בילקוט
הל' ז ופי"ב הל' ב
פרשת עקב רמז תתנה איתא
מנת לבנות במקומו אלא במקום שע"י סתירה יש תיקון
אם ירא שמים הוא נעשה חרד לשמור ולעשות ואם לאו אינו חש
סמג לאוין סה טור א"ח
רבי ור' אלעזר בר' שמעון הוו
לתורתו: בהי עייל. באיזה פתח נכנס לפתוח את הפנימיים: (א) י)ואנא
(בבנין אחרון) יותר משלא היה בנין ראשון מעולם שם כגון בפתילה
סימן רעח:
יתבי וכו' וע"ע ילקוט קהלת
קטז ב מיי' פ"י מהל' שבת
ג' רמז תתקסח], ג) [בגיטין
אמינא לך. כלומר אתה מיעטת בשבחו: הן יראת ה'. יחידה היא
שצריך להבהבה דמחייב ר' שמעון כדאמר בסמוך ואם תאמר לר'
הלכה טו:
סב. פרש"י בן תורה],
היראה בעולם: מי שאכל שום וריחו
שמעון הא דתנן בפרק כלל גדול
קיז ג מיי' פ"ה מהל' שבת
ד) [בילקוט פרשת עקב הנ"ל
נודף כו'. פירוקא הוא כלומר הכי
(לקמן דף עג.) המכבה והסותר בשלמא
הל' ג טוש"ע א"ח סי'
אית' ר' אלעזר בר' שמעון],
יראת שמים דומה לגזבר שמסרו לו מפתחות
❖
ה) [מ"ק כח. סנהדרין עו:
רסג סעיף ג:
מכבה משכחת לה דמתקן כדפירש
קאמר קרא אם רשעת מעט אל תוסף
הפנימיות ומפתחות החיצונות לא מסרו לו
ע"ש], ו) [במגילה כז. פרש"י
כגון לעשות פחמין אלא סותר לא
על רשעך דמי שאכל שום וריחו
ד"ה תסתיים יש סימן],
בהי עייל מכריז רבי ינאי חבל על דלית ליה
א)
ז) [לעיל יב. לקמן עג: וש"נ],
תורה אור השלם
משכחת שיהא מתקן בסתירה זו יותר
נודף כבר לחבריו כלום יחזור ויאכל
ח) [לקמן מט:], ט) [סוטה
דרתא ותרעא לדרתא עביד אמר רב יהודה
משלא היה בנוי שם מעולם ואמאי
עוד אחר ויהיה נודף יותר לזמן
1 יָדַעְתִּי כִּי כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה
ה. ע"ש רש"י ותוספות ד"ה
לא ברא הקב"ה את עולמו אלא כדי שייראו
אדם], י) צ"ל אנא, כ) [לקמן
ארוך: חרדין ועצבין. נוטריקון
חייב לר' שמעון וי"ל דכולהו ממשכן
הָאֱלֹהִים הוּא יִהְיֶה לְעוֹלָם
עג:], ל) [לקמן עג.],
עָלָיו אֵין לְהוֹסִיף וּמִמֶּנּוּ אֵין
מלפניו שנאמר 1 והאלהים עשה שייראו
דחרצובות: כאולם. שפתחו פתוח
ילפינן לה ולא היה כיבוי במשכן כ"א
מ) [שם], נ) [שנעשית.
לִגְרֹעַ וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה
❖
מלפניו ר' סימון ור' אלעזר הוו יתבי חליף
רש"ל],
ורחב: זה דרכם. לעיל מיניה כתיב
לעשות פחמין ולהכי לא מחייב ר"ש
שֶׁיְִּראוּ מִלְּפָנָיו:
ב)
קהלת ג יד
ואזיל ר' יעקב בר אחא א"ל חד לחבריה ניקו
אלא בכה"ג אבל סותר אשכחן במשכן
קרבם בתימו לעולם דהיינו קבורה
2 וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְיָ
שאין מתקן בסתירה זו יותר משלא
והדר כתיב זה דרכם כסל למו כלומר
הגהות הב"ח
מקמיה דגבר דחיל חטאין הוא א"ל אידך ניקו
אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם
לְיִרְאָה אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ
היה בנוי שם מעולם ולהכי מחייב
יודעין הם שזו דרכם אבל כסל למו
מקמיה דגבר בר אוריין הוא א"ל אמינא לך
(א) רש"י ד"ה בהי וכו'
ג)
לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה
שם אפי' ר"ש וא"ת כיון דסותר
כליותיהם מחופין בחלבם מהשיב
הפנימיים הס"ד ואח"כ מ"ה
אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ
אנא דגבר דחיל חטאין הוא ואמרת לי את
אמינא לך אנא כלומר:
בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ:
ומכבה בעינן ע"מ לבנות ולהבעיר
(ב) כליותיהם מחשבת סופם. ושמא תאמר
(ב) ד"ה זה דרכם וכו'
דברים י יב
בר אוריין הוא תסתיים דרבי אלעזר הוא
א"כ בפרק כלל גדול (שם) דתנן
מחמת החלב שכחו והרי הם שוגגין
3 וַיֹּאמֶר לָאָדָם הֵן יִרְאַת
מהשיב אל כליותיהם וכו'
❖
דאמר דגבר דחיל חטאין הוא דא"ר יוחנן
ירצו סלה ויספרו:
אֲדֹנָי הִיא חָכְמָה וְסוּר מֵרָע
המכבה והסותר הוי ליה למיתני
ת"ל ואחריהם את העתיד לבא לנפשם
איוב כח כח
בִּינָה:
משום ר' ד) אלעזר $ אין לו להקב"ה בעולמו
המכבה ע"מ להבעיר והסותר ע"מ
אחרי אובדם בפיהם ירצו ויספרו
4 אַל תִּרְשַׁע הַרְבֵּה וְאַל
אלא יראת שמים בלבד שנאמר ועתה
תמיד ואעפ"כ אינן חוזרין: אפי'
גליון הש"ס
לבנות כי היכי דקתני המוחק ע"מ
תְּהִי סָכָל לָמָּה תָמוּת בְּלֹא
2
קהלת ז יז
עִתֶּךָ:
בפתילה נמי ליפטר. דחס על הפתילה
לכתוב שתי אותיות והקורע ע"מ
ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם
גמרא אין לו להקב"ה
5 כִּי אֵין חַרְצֻבּוֹת לְמוֹתָם
בעולמו. עיין ברכות דף
לתפור שתי תפירות וי"ל דהתם נמי
נמי אינה צריכה המלאכה לגופה
וּבָרִיא אוּלָם: תהלים עג ד
ליראה וגו' וכתיב ויאמר לאדם הן יראת
3
לג ע"ב: רש"י ד"ה מפני
6 זֶה דַרְכָּם כֵּסֶל לָמוֹ
לא קתני ליה אלא משום דבעי
דמלאכה היינו כיבוי וכיבוי עצמו אינו
ה' היא חכמה וגו' ה) שכן בלשון יוני קורין
שהוא עושה פחם. שהוא
וְאַחֲרֵיהֶם בְּפִיהֶם יִרְצוּ
למיתני שיעורא דשתי אותיות ושתי
צריך לו דאם לא הובערה מעולם הוה
מתכוין ממש. וק"ל הא
תהלים מט יד
סֶלָה:
לאחת הן תסתיים: דרש רב עולא מאי
ו)
7 וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶעָנָן
בפשוטו י"ל דחוץ מן הפתילה
תפירות אבל במכבה וסותר על
ניחא ליה אם מתחלה הובהבה הואיל
היינו דחוץ כחס על הפתילה
יָמִים מִסְפָּר עַל הַמִּשְׁכָּן עַל
דכתיב 4 אל תרשע הרבה וגו' הרבה הוא
מנת להבעיר ולבנות כל שהוא
וחס עליה כי אית בה טפי הוה ניחא
חייב דמיירי בלא הובהבה
פִּי יְיָ יַחֲנוּ וְעַל פִּי יְיָ יִסָּעוּ:
❖
דלא לירשע הא מעט לירשע אלא מי שאכל
מבעו"י וכיון דרצונו לחזור
במדבר ט כ
ליה בה: לעולם כר' יהודה סבירא
מיחייב לא איצטריך למיתנייה:
ולהדליק הפתילה וניחא ליה
שום וריחו נודף יחזור ויאכל שום אחר ויהא
ליה. דמשום אין צריכה לגופה לא
על
בפחם מיקרי צריכה לגופא
דאפילו באינו מתכוין אלא
מוסף רש"י
ריחו נודף דרש רבא בר רב עולא מאי דכתיב כי אין חרצובות למותם ובריא
מיפטר הואיל וצריכה לדבר אחר
5
דהוי פ"ר היכא דניחא ליה
מלאכת מחשבת היא וכי מכבה לה
אולם אמר הקב"ה לא דיין לרשעים שאינן חרדין ועצבין מיום המיתה אלא
דרתא. חצר (יומא עב:).
מקרי צריכה לגופא כדלקמן
ותרעא לדרתא עביד.
קג ע"א בתולש עולשין
משום חייסא דשמן ונר היינו טעמא
שלבם בריא להן כאולם והיינו דאמר רבה מאי דכתיב זה דרכם כסל למו
6
שהתורה אינה אלא שער
בארעא דידיה. ומרווח יותר
דפטור קסבר דסותר ע"מ לבנות
ליכנס בה ליראת שמים, לכך
דבפתילה שצריך להבהבה
יודעין רשעים שדרכם למיתה ויש להם חלב על כסלם שמא תאמר שכחה
במקומו הוי סותר. כל מקלקל דשבת
צריך שתקדים לו יראת שמים
עסקינן היינו דהוא אינו
היא מהן ת"ל ואחריהם בפיהם ירצו סלה: כחס על הנר כו': ר' יוסי כמאן
(שם). ובהדלקת הנר. של
מתכוין לכך אלא דממילא
❖
הוי פטור דלאו היינו מלאכת מחשבת
שבת (ברכות לא:). רביעית
ניחא ליה:
ס"ל אי כר' יהודה ס"ל אפילו בהנך נמי ליחייב ואי כר"ש ס"ל פתילה נמי
ז)
וסותר דתנןכ) באבות מלאכות דמיחייב
דם נתתי בכם. שברביעית
דם הוא מתקיים, שיעור זה
ליפטר אמר עולא א לעולם כר' יהודה ס"ל וקסבר ר' יוסי ב סותר על מנת
סותר ע"מ לבנות הוא ואינו יכול
הלכה למשה מסיני, שרביעית
רבינו חננאל (המשך)
לבנות במקומו הוי סותר על מנת לבנות שלא במקומו לא הוי סותר א"ל רבה
לבנות אלא אם כן סותרו והשתא לאו
דם מת מטמא באהל מפני
שהוא נפש וקרינא ביה על כל
לפיכך חייב. אבל מכבה
קלקול הוא ור"י סבר דאם במקומו
מכדי כל מלאכות ילפינן להו ממשכן והתם סותר ע"מ לבנות שלא במקומו
❖
ח)
.
נפשות מת לא יבא (סוטה ה.)
הפתילה ליטול השמן או
חוזר ובונה הוא דמחייב אסתירה ואי
הוא א"ל שאני התם כיון דכתיב על פי ה' יחנו כסותר ע"מ לבנות במקומו
הנר, נמצא סותר בפתילה
7
ובונה בנר או בשמן,
לא לא ומכבה דומיא דסותר הוא וכן
דמי ור' יוחנן אמר לעולם כר"ש ס"ל ומאי שנא פתילה כדאמר רב המנונא
כי האי גוונא לא הוי
רבינו חננאל
קורע דומיא דסותר ולהכי תנןל) הקורע
סותר ואין שם מלאכה
ואיתימא רב אדא בר אהבה הכא בפתילה שצריך להבהבה עסקינן דבההיא
כלל לפיכך פטור. ואקשינן
ע"מ לתפור וכן מוחק תנן ע"מ לכתוב
יראת שמים דומה לגזבר
מ)
אפילו ר"ש מודי דקא מתקן מנא אמר רבא דיקא נמי דקתני שהוא עושה פחם
שמסרו לו מפתחות
מכדי מלאכות דשבת ילפינן
דכולם סותר נינהו. הלכך על הפתילה
ולא קתני מפני שנעשית פחם ש"מ: מתני' על שלש עבירות נשים מתות
הפנימיות והחיצונות לא
להו [ממשכן], ובמשכן
חייסא דידיה אינה אלא להדליק
מסרו לו בהי עייל. מכריז
סותר בזה המקום שנוסעין
בשעת לידתן על שאינן זהירות בנדה בחלה ובהדלקת הנר: גמ' נדה מ"ט
ר' יוחנן חבל על דלית
ממנו לבנות במקום אחר
הלכך מכבה על מנת להדליק היינו
ג
ליה דירתא ותרעא לדירתיה
הוא, והנה סותר שלא
א"ר יצחק היא קלקלה בחדרי בטנה לפיכך תלקה בחדרי בטנה תינח נדה
במקומו אבל כי חס על הנר או
עביד. אמר להו [רבא]
לבנות במקומו הוי סותר.
לרבנן במטו מינייכו רבנן
ושנינן כיון דכתיב על
על השמן ועל הפתילה אינו חס ואינו
חלה והדלקת הנר מאי איכא למימר כדדרש ההוא גלילאה עליה דרב
לא תירתון תרתי גיהנםא).
פי ה' יחנו ועל פי
חושש אם משליכה אפי' צריך לשמן
א"ר יוחנן אין להקב"ה
ה' יסעו, ויתכן שיאמר
חסדא אמר הקב"ה ט) רביעית דם נתתי בכם על עסקי דם הזהרתי אתכם
אלא יראת שמים בלבד,
להם שובו חנו במקום
להדליק בו פתילה אחרת לאחר זמן
ראשית
שנאמר ויאמר לאדם הן
שסרתם, כסותר ע"מ לבנות
בתוך נר זה אין זה סותר ע"מ לבנות
[במקומו] דמי. רבן יוחנן
יראת ה' היא חכמה וסור
מרע בינה. פיס' כחס
במקומו שאין הכיבוי וההבערה לא בשמן ולא בנר אלא בפתילה הלכך לא שייכא סתירה ובנין אלא בפתילה וכיון דאין מחשבת סופו
אמר לעולם רבי יוסי כרבי
על הנר כחס על השמן
שמעון סבירא ליה, ומתני'
לחזור ולהדליק פתילה זו אין כאן עוד בנין במקום סתירה ודקתני שהוא עושה פחם כלומר מפני שהם עושין נ) פחם מתחלתה ועומדת
וכו'. אוקימנא למתניתין
בפתילה שצריך להבהבה
לחזור ולהאחיז בה אור ואיכא בנין במקום סתירה. ורבותינו מפרשין נר ושמן איכא למימר מיבעי ליה למידי אחריני ולא להדליק ולי
כולה המכבה את הנר
עסקינן, דבהא אפילו רבי
כחס על הנר כחס על
שמעון מודה דקא מתקן
נראה שאין צריכין אנו לדוחק זה דמשום דאיכא למימר לית לן למיפטריה שהרי הוא יודע למה חס עליהן וסתם נר אינו אלא
השמן כחס על הפתילה
מנא, דחירוכי משויא ליה
להדליק בו פתילה: ומשכן סותר על מנת לבנות שלא במקומו הוא.
שהיו סותרין אותו בחנייה זו ונוסעים למקום אחר וחונים
כולה לר' יהודה דסבר
מנא, ודייקא נמי מתניתין
דבר שאין מתכוין אסור.
הכי דקתני מפני שהוא
וחוזרים ומקימין אותו: כר' שמעון. דפטר ליה משום דאין צריכין לגופה. וכחס על הפתילה היינו טעמא דמחייב כגון שצריך להבהבה
וחלק עליו רבי יוסי
עושה פחם, כלומר מתכוין
שלא הובהבה מבעוד יום דכיבוי זה צריך לגופו שיהא הלהב נוח לאחוז בה כשיבא להדליקה: שהוא עושה פחם.
שהוא $מתכוין ממש
בכולן והודה לו בפתילה.
לעשותה פחם הוא ולא
ואוקמה עולא דרבי יוסי
קתני שנעשת פחם בלא
לעשותה כמין פחם עכשיו אלמא בכבוי הצריך לגופו מיירי ולא קתני שנעשית פחם מתחלתו שהובהבה דנמצי למימר טעמא משום דבת
נמי כרבי יהודה סבירא
כוונתו ש"מ. נתברר כי
בנין היא דאיכא בנין במקום סתירה מה שאין כן בשמן ונר דלא שייך בהו בנין וסתירה: מתני' בשעת לידתן. בגמרא [לב.] מפרש
ליה דדבר שאין מתכוין
ההיבהוב הוא חירוך דכתיב
מאי שנא שעת לידתן: גמ' הכי גרסינן בנדה מאי טעמא. בחדרי בטנה. מקור דמה: קלקלה. מרדה: רביעית דם. חיי אדם תלויין בה:
[דניאל ג] ושער ראשיהון
אסור, מיהו אמר לך לא
מחייב אלא היכא דקא
לא היתחרך, והחירוך הוא
ראשית עשויה כמין פחם. מתני'
מתעבדא מלאכה וסותר
על שלש עבירות נשים וכו'. אסיקנא כי הא דדריש ההוא גלילאה רביעית דם נתתי בכם, על עיסקי דם הזהרתי אתכם.
ע"מ לבנות במקומו, כגון
פתילה שכיבה ע"מ להדליק במקום שכיבה בראש
הפתילה הוי
סותר ונגמרה
מלאכה
א) לפנינו ליתא כאן מימרא דרבא אלא ביומא ד' עב ע"ב.