יציאות
השבת פרק ראשון שבת
ה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לא
מחייב ר' אלא ברשות היחיד מקורה. נראה לרשב"א דמשמע
מקורה. שיש לה גג: כמאן דמלי (ב). דבר סתום מכל צד הוי כמלא
י א מיי' פי"ג מהל' שבת
א) לקמן צח., ב) לקמן קא.
עירובין לג:, ג) כתובות לא:,
הלכה ב:
חפצים עד גגו דאין אוירו חשיב אויר הלכך כל הנזרק לתוכו הוי
ליה מדלא נקט מרשות היחיד לרה"י ורשות הרבים באמצע כמו
יא ב ג ד מיי' שם הלכה
ד) יש גורסין רבה, ה) [דף
❖
כמונח: התינח רה"י. דבע"ה אלא רשות הרבים דעני מי מוקמת ליה
בפלוגתא דר"ע ורבנן וההיא דגיטין פ' הזורק (ד' עט. ושם) גבי
מט:], ו) [שמות לה], ז) ס"א
טו:
כנף. רש"ל, ח) [לקמן קא.],
במקורה: לדגלי מדבר. וכל מלאכות דבשבת ממשכן גמרי לקמן ה)
היתה עומדת על ראש הגג וזרקו לה כו' וקאמר כמאן כרבי דאמר
ט) מכות ז. ושם איתא בחבית,
❖
מדנסמכה פרשת שבת לפרשת משכן
קלוטה כמי שהונחה דמיא לא סברי
י) [דף ח.],
גליון הש"ס
בויקהלו): הא מני. דלא בעי מקום ד'
דרב ושמואל דהכא דאמרי דלא חייב
לא מחייב רבי אלא ברשות היחיד מקורה
גמ' ביתא כמאן דמליא כו'.
אחרים היא: עמד במקומו. זרק
ר' אלא ברשות היחיד מקורה ולדידהו
עירובין ד' עו ע"ב:
הגהות הב"ח
דאמרינן $ ביתא כמאן דמליא דמיא אבל
צריך לשנויי דהתם משום אינטורי
חפץ וקבלו אחר עמד המקבל במקומו
שם אמר רבא איכפל תנא
(א) גמ' אמר ר' אבא מתני'
לאשמעינן וכו'. זבחים עו
שאינו מקורה לא וכ"ת הכא נמי במקורה
וקבל: חייב. הזורק דאיהו עבד עקירה
כדמשני התם אליבא דרבנן אפילו
נמי כגון (שקבלה בטרסקל)
ע"א. וק"ל דדילמא מש"ה
והנחה: עקר. המקבל ממקומו ורץ
תימא רבנן כי פליגי רבנן לענין שבת
התינח ברשות היחיד מקורה בר"ה מקורה מי
תא"מ ונ"ב ס"א שעקר'
נקט ידו דאיירי ע"כ בלמטה
מטרסקל: (ב) רש"י ד"ה
ומוכח מזה דאגד יד שמיה
לקראת החפץ וקבלו: פטור. הזורק
אבל הכא משום אינטורי כו':
❖
חייב והאמר רב שמואל בר יהודה אמר רבי
א)
אגד: תוס' ד"ה אמאי חייב
כמאן דמלי דמי דבר:
אמאי
חייב מרה"י לרה"י קא
דלא איתעביד הנחה מכחו: דפשיט
וכו' לפי הירושלמי וכו'.
אבא א"ר הונא אמר רב המעביר חפץ ד'
הובא לעיל ג ע"א תוס' ד"ה
מפיק. ואפילו משום
כנפיה. ז)פרס בגדו דהוי ד': טרסקל.
❖
אמות בר"ה מקורה פטור לפי שאינו דומה
בעשותה:
מוסף רש"י
סל: רשות היחיד הוא. ואמאי מחייב
מושיט ובדיוטא אחת לא מחייב לפי
$
לדגלי מדבר אלא א"ר זירא הא מני אחרים
נעץ קנה ברה"ר ובראשו
משום הוצאה: לימא. מתניתין דלא
הירושלמי דמצריך שיקבלנו שני מידו:
טרסקל. סל רחב ד' (ערובין
כאן
היא דתניא אחרים אומרים עמד במקומו וקבל
רבינו חננאל
למטה מי'. וא"ת נהי דרשות
חשיב ליה רה"י דלא כרבי יוסי ברבי
לג:). טרסקל אין עמוק י'
חייב עקר ממקומו וקבל פטור עמד במקומו
יהודה: וזרק. מרשות הרבים: ונח
היחיד לא הוי ר"ה נמי לא הוי
ואנו מודדים לו גובה י',
ואוקמה ר' זירא כאחרים,
שמדת הקנה עולה לו בגובהו,
דתניא אחרים אומרים עמד
וקבל חייב הא בעינן הנחה על גבי מקום ד'
על גביו חייב. דאע"ג דלמטה לא הוי
אלא ככרמלית כמו עמוד גבוה שלשה
והקנה אין רחב ד' אלא שאנו
במקומו וקיבל אפילו בידו
קנה רחב ד' הואיל ובראשו ארבעה
ורחב ד' ואמאי חייב ויש לומר דאין
וליכא אלא שמע מינה לא בעינן מקום ארבעה
אומרים במחיצות הטרסקל
חייב, ש"מ לא בעי מקום ד'.
גוד אחית ונמצאו מקיפות את
ודחינן כגון שפשט כנפיה
אמרינןח) גוד אחית מחיצה והוי רה"י
כרמלית בכלים כמו שפירש רש"י
ודילמא הנחה הוא דלא בעינן הא עקירה
הקנה והוו להו היקף
וקיבלה, דאית בכנפיה
גמור: למעלה מי'. הוי רה"י הואיל
לקמן י) גבי היתה קופתו מונחת כו'
המחיצות מן הקרקע ולמעלה
מקום ד', ואמרינן מתני'
בעינן והנחה נמי דילמא דפשיט כנפיה
לשוייה ראשו רשות היחיד
נמי כגון שקיבלה בטרסקל
ורחב ד': שלשל. השפיל כמו ט) היה
קשה לר"י מה עלה על דעתו של
וקיבלה דאיכא נמי הנחה אמר רבי אבא
(לקמן קא.). ידו של אדם
שבידו שיש בו ד'. פי'
משלשל בחבל: למטה מג'. דהויא
המקשן דע"כ ידע דמתניתין מיירי
חשובה לו. לענין הנחת
טרסקל, טאבק. איני והא
מתניתין כגון (שקבל בטרסקל) והניח ע"ג
(א)
שבת כמקום ארבעה על
כקרקע: והא עומד קתני. העני
למטה מי' בלא פירכא דר' יוסי בר'
קיי"ל דטרסקל ברשות
❖
ארבעה (כתובות לא:).
הרבים רה"י היא, נימא דלא
טרסקל דאיכא נמי הנחה והא ידו קתני תני
עומד בחוץ והא יושב הוא: בשוחה.
יהודה א) דכל למעלה מי' הוי מקום
כר' יוסי בר' יהודה. אפילו
טרסקל שבידו התינח טרסקל ברשות היחיד
כופף עצמו: ואיבעית אימא. בעומד
פטור ולא מחייב לכ"ע וא"כ מאי פריך
תימא ר' יוסי בר' יהודה היא
מתניתין, והתם דתני נעץ
תוס' ישנים
בגומא וידו סמוכה לשפתה: איכפל
מרבי יוסי ברבי יהודה הא מילתא
אלא טרסקל שבר"ה רה"י הוא לימא דלא
קנה ברה"ר והניח בראשו
תנא כו'. טרח התנא בכל זאת ולא
דפשיטא היא דלמטה מי' לא הוה
א) אמר מהר"ש דמעיקרא
טרסקל [וזרק] מרה"ר ונח
כרבי יוסי בר' יהודה דתניא ב) רבי יוסי בר'
ס"ד דמתני' איירי למעל'
על גביו חייב כשהיה
היה לו להודיענו דמוציא מרשות
רה"י דהא תנן לקמן בהזורק (לקמן
יהודה אומר נעץ קנה בר"ה ובראשו טרסקל
מי' ושולי הכלכל' למטה מי'
טרסקל זה נתון למעלה
לרשות חייב אלא על ידי דברים הללו
ד' צט.) חולית הבור והסלע שהם
ול"ל גוד אחית והוי שולי
מי', שאין רה"ר למעלה
זרק ונח על גביו חייב דאי כר' יוסי בר' יהודה
❖
הכלכלה רשות הרבים:
מי', מתני' בטרסקל שבידו
שאין דרכן בכך לתני פשט כנף בגדו
גבוהים י' ורחבים ד' הנוטל מהן
פשט בעל הבית את ידו לחוץ ונתן לתוך ידו
למטה מי'. ודחי' לה
לפנים דהוי ד': היכא דאחשבה. זה
והנותן על גבן חייב פחות מכן פטור
א
ר' אבהו להא, ואוקמא
של עני אמאי חייב מרה"י לרה"י קא מפיק
הוא כגון ששלשל ידו
ופשיטא דרבי יוסי ברבי יהודה לא
העושה מלאכה נתכוון לתתה ליד
מוסף תוספות
למטה מג' וקיבלה, דכל
אפילו תימא רבי יוסי בר' יהודה התם למעלה
חבירו כי מתניתין: אבל היכא דלא
איירי אלא למעלה מי':
א. ותניא לקמן גדר שהוא
פחות מג' כלבוד דמי,
כגון ששלשל ידו למטה מג' וקבלה.
מי' הכא למטה מי' קשיא ליה לר' אבהו מי
אחשבה. שהלכה ונחה מעצמה ביד
גבוה עשרה ורוחב
וכאלו בקרקע הניח, והאי
ארבעה (ו)זו היא רשות
העני עומד בשוחה כדכתיב
חבירו דהאי דזריק לא אחשבה ליד
וקסבר רבי אבהו דאגד יד
קתני טרסקל שבידו והא ידו קתני אלא א"ר
היחיד גמורה. רשב"א.
והלכו אליך שחוח, והוא
חבירו לאנוחה בגווה דלא נתכוון לכך:
שמיה אגד דאי לא הוי שמיה אגד מאי
ב. ולקמן פרק המצניע
פי' כפוף כדכתיב הלכוף
אבהו כגון ששלשל ידו למטה מג' וקבלה והא
(צב.) למ"ד המוציא
כאגמון ראשו. פי' בגומא,
עמד. המקבל במקומו וקבל: חייב.
איריא דנטל עני מתוכה אפילו נתן
עומד קתני בשוחה ואיבעית אימא בגומא
פירות לרשות הרבים ביד
בור כדכתיב חופר גומץ,
הזורק: פטור.
הזורק דלא עביד
בעה"ב לתוכה יהא חייב העני
חייב פריך מינה ומשני
גומץ וגומא הכל אחד הוא.
ואב"א בננס $ אמר רבא איכפל תנא לאשמעינן
התם למעלה מג' הכא
ננס, קצור בקומתו. ונדחו
הנחה: מאי קמיבעיא ליה. מאי
כשהוציא כיון דיד העני מיירי נמי
למטה מג' אלמא אם
אלו כולם, ואוקמא רבא
כל הני אלא אמר רבא ג)אידו של אדם חשובה
ספיקא איכא מאיזה טעמא יפטור הא
דהוה למטה מג' דמסתמא יד בעה"ב
הוציא בידו לרה"ר למטה
הכי ואמר האי [תנא] סבר
לו כד' על ד' וכן כי אתא רבין א"ר יוחנן ידו
מג' חשיב כמונח ע"ג
ידו של אדם חשובה לו כד'
עבד עקירה והנחה: כשני בני אדם
ויד עני איירי בענין אחד דהא כי נטל
קרקע, והא דפטר ליה
על ד'. וכן א"ר יוחנן זרק
של אדם חשובה לו כד' על ד' א"ר אבין
דמי ופטור. דהוו להו שנים שעשאוה
מתוך ידו של בעה"ב דהוי למטה מג'
הכא משום דאגד יד שמיה
והלכה ונחה בתוך ידו של
דכיון שלא הניח החפץ לילך עד מקום
הויא יד עני נמי למטה מג' ובכהאי
חבירו חייב. וא"ר יוחנן
אגד. תוס' הרא"ש. ג. כיון
א"ר אילעאי א"ר יוחנן זרק חפץ ונח בתוך
ב
שלא הניחה לילך עד
עמד במקומו וקיבל, כגון
הילוכו ולנוח אלא רץ אחריו ועכבו
גוונא אפילו נותן בעה"ב לתוך יד העני
ידו של חבירו חייב מאי קמ"ל ידו של אדם
מקומה. תוס' הרא"ש.
שזרק לחבירו (כבו) [דבר]
יהא חייב : בגומא. צריך לפרש
הויא ליה עקירה קמייתא בלא הנחה:
ד. דגבי שני בני אדם האי
מה חייב בזה שנעשית
ב
חשובה לו כד' על ד' והא אמרה ר' יוחנן
דפטור לאו משום דלא
מחשבתו. נעקר ממקומו
מה לי הטעינו חבירו. דפטר ליה
בגומא שהיא רשות הרבים כגון
חדא זימנא מהו דתימא ה"מ היכא דאחשבה
חשיבא הנחה אלא משום
אחרי שזרק שקיבלה, פטור
תנא דמתניתין דקתני או שנתן
שרבים משתמשים בה למ"ד תשמיש
דהוי שנים שעשאוה. תוס'
הזורק שהרי לא נצטרפה
❖
הוא לידיה אבל היכא דלא אחשבה הוא
הרא"ש.
כוונתו לקבל באותו מקום,
לתוכה והוציא שניהן פטורין: לא
על ידי הדחק שמיה תשמיש (לקמן
ממילא באה לידו. בעי
לידיה אימא לא קא משמע לן א"ר אבין א"ר
תימא קיבל. פשט ידו וירדו לתוכה
ד' ח:) או בענין שמהלכים שם רבים
ר' יוחנן זרק ונעקר הוא
אילעאי א"ר יוחנן עמד במקומו וקיבל חייב
ממקומו וקיבל מהו, שנמצא
דלא עבד מעשה: אלא אימא
רב נסים גאון
אבל גומא שהיתה כרמלית או מקום
ג
הוא שזרק הוא עצמו
עקר ממקומו וקיבל פטור תניא נמי הכי
קלט. השתא סלקא דעתך כשהיה
פטור כיון שגופו שם ידו שהיא פשוטה
אמר ר' אבהו כגון
שקיבל, שני כוחותיו הללו.
ששילשל בידו למטה מג'
הקילוח יורד הכה בידו אחת וקבלו
לרשות הרבים לא הויא כרה"ר דבתר
שזרק ושנעקר וקיבל כשני
אחרים אומרים עמד במקומו וקיבל חייב
וקיבלה. ועיקר דבריהן
בני אדם דמו וחייב, או
בחברתה דעבד ליה עקירה:
גופו גריר אע"פ שהיא למטה מג'
עקר ממקומו וקיבל פטור בעי ר' יוחנן זרק
במשנה אבל בתוספתא
דילמא אפילו הכי אדם אחד
כיון דסבר אגד יד שמיה אגד כדפי':
קורא
במסכת כלאים ועירובין
הוא, לא נעקר ממקום [זה]
חפץ ונעקר הוא ממקומו וחזר וקיבלו מהו
ה"מ היכא דאחשבא לידיה. וא"ת
וסוכה אמרו כל פחות מג'
והונח במקום אחר, אלא
כלבוד דמי, ואם היתה
מקום העקירה הוא מקום
מאי קמבעיא ליה אמר רב אדא בר אהבה שני כחות באדם אחד קא
ולימא הך ולא ההיא דלעיל
ידו של עני סמוכה לארץ
הנחה, כי שניהם כאדם
מבעיא ליה שני כחות באדם אחד כאדם אחד דמי וחייב או דילמא
אחד הן, ועלתה בתיקו. הא
בפחות מג' לדברי ר' אבהו
וי"ל דה"א דוקא לענין הנחה חשובה
דא' משום ר' יוחנן הכניס
והניח בעל הבית בתוכה
כשני בני אדם דמי ופטור תיקו א"ר אבין א"ר יוחנן הכניס ידו לתוך חצר
ד
כד' על ד' אבל לגבי עקירה לא:
ידו לחצר חבירו וקיבל מי
הרי אלו כאילו הניח בארץ
כשני בני אדם דמי ופטור. פי' כי
חבירו וקיבל מי גשמים והוציא חייב מתקיף לה ר' זירא מה לי הטעינו
גשמים והוציאן חייב, אתינן
ובמקום שיש בו ד' [ו]חייב.
לאוקומה כגון שקלט מי
וכבר אמרנו בברכות בפרק
היכי דבשני בני אדם פטור
חבירו מה לי הטעינו שמים איהו לא עביד עקירה לא תימא קיבל אלא
ג' (דף כה) כל פחות
גשמים הללו ולא כשהן
יורדין אלא מעל גבי הכותל
מג' כלבוד דמי, והלכתא
הראשון משום דלא עבד כלל הנחה ה"נ
ג
קלט והא בעינן עקירה מעל גבי מקום ד' וליכא אמר רבי חייא ברי'
גמירי לה כמו שאמרו בפרק
משופע דנחו ע"ג הכותל,
כיון שחטפו מהילוכו ולא הניח החפץ
דרב הונא כגון שקלט מעל גבי הכותל על גבי כותל נמי והא לא נח כדאמר
כגון הא דא' בסוף עירובין
הזורק (דף צז), ואמרו עוד
ללכת עד מקום הילוכו לא הויא הנחה
בהא דתנן
בעירובין ובסוכה לגוד
רבא בכותל משופע הכא נמי בכותל משופע והיכא איתמר דרבא אהא דתנן
ד)
וללבוד ולדופן עקומה.
דלא נח מכח הזורק או דילמא כאדם
היה
אחד דמי וכיון דעביד עקירה והנחה
חייב ולא דמי לשנים שעשאוהד ור"ח גריס איפכא כשני בני אדם דמי וחייב דאמר לעיל עמד במקומו וקבל חייב וה"נ כי קבלה הוא עצמו ולא
חטפה מהילוכו ליחייב דהא איתעביד מחשבתו או דילמא כאדם אחד דמי ופטור דהוי כמו שנותן מימינו לשמאלו דאע"פ שהעבירה ד' אמות פטור:
היה