לב:
במה מדליקין
פרק שני
שבת
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מקרא
נדרש לפניו ולפני פניו. תימה לר"י דבפ"ק דקדושין (דף
ונמסרו לעמי הארץ. שלא מסרו לב"ד למנות שומרין לדבר והאמינה
קכ א מיי' פ"ג מהל' ציצית
א) כתובות עב. ע"ש,
ב) [יבמות מה. קדושין סג.],
הל' יב סמג עשין כז טור
תורה את כל אדם עליהן והן הן גופי תורה שחברים אוכלין פתן
לד. ושם) דאמר כל מצות עשה כו' ופריך ונקיש מזוזה
❖
ג) [ר"ה ט: קדושין טו: ב"מ
א"ח סימן כד:
וסומכין שניטל ממנו חלה ותרומה ומעשרות והקדש נמי מסור לכל
לתלמוד תורה פי' וליפטרי נשים ממזוזה כי היכי דפטירי מתלמוד
צה. זבחים כד: מנחות יט.
חולין קיח:], ד) [צ"ל שילא בר
אדם להקדיש וחל הקדש ע"פ כל אדם והן גופי תורה שהיינו צריכים
תורה ומשני לא ס"ד דכתיב למען ירבו ימיכם וגו' אטו גברי בעו חיי
מרי. מצור דבש], ה) [תענית
מוסף רש"י
לחוש במטלטלין שמא הקדישו וחזר
נשי לא בעו חיי והשתא הא קאי נמי
ז:], ו) מכות כג: תענית ט.
[כב: ע"ש], ז) [צ"ל חמא],
ציה גם חום יגזלו מימי
בו ואע"ג דתקון רבנן דמאי מ"מ
אתלמוד תורה כדמשמע הכא אע"פ
ונמסרו לעמי הארץ תניא רבי נתן אומר בעון
ח) [פסחים נ:], ט) ס"א
שלג. דרוש לשון צווי, דברים
תורה האמינתו. ורבותי מפרשים
שאין הנשים חייבות וי"לא דבת"ת הוה
נדרים מתה אשה של אדם שנאמר אם אין
פצימיהן, י) [הכיתי ליתא.
שצויתי אתכם בימות החמה,
1
מחייבינן נמי מהאי טעמא אי לא
הלכות הקדש כגון יין לנסכים כדמפרש
רש"ל], כ) [פסחים קיג:],
תרומות ומעשרות, גזלו מימי
ב
❖
לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך רבי
ל) [כדאיתא בקדושין כט:],
שלג, את המטר (תענית ז:).
מיעט קרא בהדיא ל)דכתיב ולמדתם
בחומר בקדש (חגיגה דף כד:) שעמי
שיבלו שפתותיכם. כלומר
אומר א) בעון נדרים בנים מתים כשהן קטנים
❖
אותם את בניכם ולא את בנותיכם
הארץ נאמנים עליו וקשיא לי אי
שייגעו (תענית ט.)
.
$שנאמר 2 אל תתן את פיך לחטיא את בשרך
הגהות הב"ח
אבל במזוזה דליכא מיעוט אלא
מדרבנן קאמר דחשיב מאי דהימנוהו
ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא למה
רבנן לא הוה ליה למיתני תרומות
היקשא מהאי טעמא אית לן למימר
ג
ד
(א) רש"י ד"ה אל תתן את
רב נסים גאון
דאין להקיש : רבי יהודה הנשיא
פיך. נ"ב עי' בתוספות ר"פ
יקצוף האלהים על קולך וחבל את מעשה
ומעשרות דרבנן לא הימנוהו: אם אין
ה
❖
הדיינין בד"ה ואין בשרך:
פליגי בה ר' אבא חייה
היינו רבי ורבי בעון נדרים קאמר.
לך לשלם. עולות והקדשות שתדור:
ידיך איזה הן מעשה ידיו של אדם הוי אומר
בר אבא ור' (יוסי) [אסי],
משכבך. אשתך: אל תתן את פיך .
והכא לא משני דאף בעון ביטול
חד אמר בעון מזוזה
(א)
בניו ובנותיו של אדם ת"ר בעון נדרים בנים
וחד אמר בעון ביטול
גליון הש"ס
תורה קאמר כדמשני לקמן (דף לג:)
בנדר לחטיא את בשרך לחייב את
מתים דברי ר"א בר"ש ר' יהודה הנשיא אומר
תורה. פי' הוא שאמר
בניך: לפני המלאך. גזבר של הקדש:
גבי אף על לשון הרע דהתם שייך
גמ' שנאמר אל תתן. עי'
הקב"ה לישראל [דברים יא]
בעון ביטול תורה בשלמא למאן דאמר בעון
שבועות דף לט ע"א תוס'
ולמדתם אותם את בניכם
כי שגגה. בשוגג קפצתי לנדור ולא
למימר דאף קאמר דבברייתא שניה
ד"ה ואין בשרך: שם בעון
לדבר בם, וכתיב וכתבתם
נדרים כדאמרן אלא למ"ד $ בעון ביטול
אשלם: על קולך.
שמביא אחריה קאי נמי אתנא קמא
בשביל קול נדריך:
ביטול תורה מאי קראה.
על מזוזות ביתך ובשעריך,
תורה מאי קראה דכתיב 3 לשוא הכיתי את
במסכת כלה איתא רבי יהושע
ואמר (שכרה כנגדה) [סמוך
לשוא הכיתי. בתמיה וכי בחנם
דקאמר על לשון הרע וקאמר איהו
אומר בעון ביטול תורה בנים
לזה] למען ירבו ימיכם וימי
בניכם מוסר לא לקחו ר"נ בר יצחק אמר
אף שאוכלים דברים שאינם מתוקנים
הכיתים אינו אלא בשביל המוסר
קטנים מתים דכתיב ותשכח
בניכם. והך דאמר בעון
תורת אלהיך אשכח בניך גם
מזוזה הבנים מתים קסבר
אבל הכא אי אף קאמר א"כ ברייתא
דהיינו תורה. לא לקחו לא למדו לשון
למ"ד בעון נדרים נמי מהכא לשוא הכיתי
אני: שם רבי חייא בר אבא
מקרא נדרש לפניו ולא
לקח: על עסקי שוא. ששקרו
דלעיל דלא קאי את"ק הוה ליה למינקט
את בניכם על עסקי שוא מכדי ר' יהודה
ורבי יוסי. צ"ל ור' אסי או ר'
לפני פניו, כלומר כי תתן
ב)
אמי. סדר הדורות בהקדמה
בנדריהם דדמי לשבועה: והא בעון
נמי בעון ביטול תורה:
שכרו של מי שקיים מצות
❖
הנשיא היינו רבי ורבי בעון נדרים קאמר בתר
אות ד':
מזוזה שיאריכו חיי בניו,
בעון ציצית כו'. דוקא בימיהם שהיו
נדרים אמר. בברייתא קמייתא. ומשני
וחילופה שאם יעזוב [נ"א:
דשמעה מר"א בר' שמעון פליגי בה ר' חייא
מלבושיהם כך בארבע כנפות היו
ההיא קמייתא בתר הך איתמר
יניח] עשייתה [ימותו בניו].
בר אבא $ ור' יוסי חד אמר בעון מזוזה וחד
ויהיו דברי הכתוב למען
מוסף תוספות
נענשים מי שלא היה להם ציצית כדמוכח
דמעיקרא אמר בעון ביטול תורה
ירבו חוזרין על הפסוק
(מנחות מא.) גבי א"ל מלאכא לרב קטינא כו'
אמר בעון ביטול תורה למ"ד בעון מזוזה
ובתר דשמע מר' אלעזר דשמע מר'
א. דאה"נ דהאי קרא קאי
שלפניו שהוא וכתבתם על
אבל השתא שאין העולם רגילים במלבושים
בין את"ת כדאמר [הכא]
מזוזות ביתך. והך דאמר
מקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו ולמ"ד בעון
שמעון אבוה דהוה רביה דרבי בעון
ובין אמזוזה כדאמר
בעון ביטול תורה הבנים
כאלו אין צריך לקנות. אך טוב לקנות
נדרים אמר איהו נמי הכי: מקרא
ביטול תורה מקרא נדרש לפניו ולפני פניו:
[התם]. תוס' קידושין לד.
מתים, קסבר מקרא נדרש
ג)
טלית ולברך עליו בכל יום כדאמר בסוף
ד"ה גברא. ב. דגברי בעי
לפניו ולפני פניו, וכי
נדרש. למען ירבו ימיכם וימי בניכם
פליגי בה ר"מ ור' יהודה חד אמר בעון מזוזה
פרק קמא דסוטה (דף יד.) וכי לאכול
חיי וכו'. תוס' קידושין לד.
זו ההבטחה ומתן השכר
נדרש לפניו קאי אקרא דלקמיה
ד"ה גברא. ג. מזוזה לת"ת
מפריה היה רוצה משה אלא אמר משה
הכתוב בפסוק שהוא למען
וחד אמר בעון ציצית בשלמא למ"ד בעון
רוצה לפטור נשים, יש
ירבו ימיכם, שלא הבטיח
דמשתעי במזוזה ולא לפני פניו ולמדתם
מצוה שאוכל לקיים יתקיים על ידי [ת"י]:
ה"ג מזוזה דכתיב וכתבתם על מזוזות ביתך
סברא לומר. תוס' קידושין
הקב"ה אלא למי שמלמד
4
אותם את בניכם: ולפני פניו. ואף
לד. ד"ה גברא. ד. דגברא
את בנו תורה כמו שאמר
וכתיב בתריה למען ירבו ימיכם וימי בניכם אלא למ"ד בעון ציצית מ"ט
5
בעון בטול תורה קאמר: גם בכנפיך.
בעי חיי. תוס' קידושין לד.
בפסוק שהוא לפני פניו
ד"ה גברא. ה. ומחייבי
ולמדתם אותם, יהיה עכשיו
א"ר כהנא ואיתימא שילא ד) מרי דכתיב 6גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים
בשביל כנפיך שבטלת מצותם נמצאו
נשים במזוזה. תוס' קידושין
זה שכתוב למען ירבו
❖
נקיים ר"נ בר יצחק אמר למ"ד בעון מזוזה נמי מהכא דכתיב לא במחתרת
עליך חובת דם נפשות אביונים נקיים
לד. ד"ה גברא.
ימיכם וימי בניכם חוזר
6
על הפסוק שכתב ולמדתם
בנים קטנים שלא חטאו: כמחתרת.
מצאתים שעשו פתחים כמחתרת אמר ר"ל אכל הזהיר בציצית זוכה ומשמשין
אותם. הלכך כל מי שמלמד
שאין לה פצימין. הכי אמר קרא לא
תורה לבניו זוכין לאריכות
רבינו חננאל
לו ב' אלפים וח' מאות עבדים שנא' כה אמר ה' [צבאות] בימים ההמה אשר
7
ימים, וחילופה כי אם אינו
במחתרת ט) פתחיהן מצאתים שלמים
יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים [והחזיקו] בכנף איש יהודי לאמר נלכה
פי' מקרא נדרש לפניו
מלמדם תורה לא תהיה
במצותי כי על כל אלה הכיתי דהאי
י)
שנאמר למען ירבו ימיכם
להם אריכות ימים, כי הם
עמכם וגו': סימן שנא חלה תרומה נגזלת דינא שבועה שיפוכתא גילויא
מתים בעון ביטול תורה. כל
וימי בניכם וגו', ולפני זה
קרא בתר לשוא הכיתי את בניכם
הזהיר במצות ציצית זוכה
הפסוק כתיב וכתבתם על
ונבלותא: תניא ר' נחמיה אומר בעון שנאת חנם מריבה רבה בתוך ביתו
כתיב: בכנף איש יהודי. בשכר הכנף
ומשמשין אותו שני אלפים
מזוזות ביתך וגו', ונדרש
של אדם ואשתו מפלת נפלים ובניו ובנותיו של אדם מתים כשהן קטנים:
יחזיקו בכנף עשרה אנשים מכל לשון
ושמונה מאות עבדים
בזכות שתעשה מזוזה ירבו
שנאמר [זכריה ח] כה
ימי בניכם. רבי יהודה
ר' אלעזר בר' יהודה אומר בעון חלה אין ברכה במכונס ומארה משתלחת
הרי שבע מאות לשבעים לשון וארבע
אמר ה' [צבאות] בימים
הנשיא אמר לפני פניו כתיב
כנפות יש לו הרי אלפים ושמנה מאות:
ההמה אשר יחזיקו עשרה
ולמדתם אותם את בניכם
בשערים וזורעין זרעים ואחרים אוכלין שנאמר 8 אף אני אעשה זאת לכם
אנשים מכל לשונות הגוים
לדבר והן התורה, ומקרא זה
שנאת חנם. שלא ראה בו דבר
והפקדתי עליכם בהלה את השחפת ואת הקדחת מכלות עינים ומדיבות נפש
והחזיקו בכנף איש יהודי.
למען ירבו ימיכם וימי
עבירה שיהא מותר לשנאותוכ) ושונאו:
כבר ידעת כל לשונות הגוים
בניכם נדרש לפניו שהוא
וזרעתם לריק זרעכם ואכלהו אויביכם אל תקרי בהלה אלא בחלה ואם נותנין
הם שבעים לשון, ואם יהיו
המזוזה ולפני פניו ביטול
מריבה רבה. מדה כנגד מדה: ובניו
תורה. תניא רשבג"א
י' אנשים מכל לשון לע'
מתברכין שנאמר 9 [ו]ראשית עריסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל ביתך:
קטנים מתים. אהבתו ניטלת ממנו
הלכות קודש ותרומה
לשון יהיו הכל שבע מאות,
בעון ביטול תרומות ומעשרות שמים נעצרין מלהוריד טל ומטר והיוקר הוה
ומעשרות הן הן גופי תורה
הרי אילו יחזיקו בכנף אחת.
היינו נמי במדה: במכונס. באוצרות
והטלית שעל ישראל יש לה
וכולן נמסרו לעמי הארץ.
והשכר אבד ובני אדם רצין אחר פרנסתן ואין מגיעין שנאמר ציה גם חום
יין ושמן ומתוך כך באה מארה
01
ירושלמי תני רשב"ג הלכות
ד' כנפים שנאמר [דברים כב]
בשערים שמוכרים ביוקר: בחלה.
על ארבע כנפות כסותך,
קודש חטאת והבכורות הן
יגזלו מימי שלג שאול חטאו מאי משמע תנא דבי רבי ישמעאל בשביל דברים
ה)
הרי אם יהיו שבע מאות
הן גופי הלכות ושלשתן
בעון חלה: והפקדתי. כמו לא נפקד
שצויתי אתכם בימות החמה ולא עשיתם יגזלו מכם מימי שלג בימות הגשמים
מחזיקים בכנף אחד יהיו כל
נמסרו לעמי הארץ, הלכ'
ממנו איש (במדבר לא). אמעט את
מחזיקים בד' כנפים אלפים
הקודש דתנינן אם אמר
ואם נותנין מתברכין שנאמר הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף
❖
11
ושמונה מאות.
הפרשתי לתוכה רביעית
מה שעליכם שכנסתם כבר: השמים
בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים
קודש שמן וכו', ושאר כל
נעצרים.
ומתוך שאין גשמים
השמועה כולה, ופשוטה
❖
והריקותי לכם ברכה עד בלי די מאי עד בלי די אמר רמי בר (רב) א"ר עד
ו)
ז)
היא.
תורה אור השלם
היוקר הוה: ושכר אבד. שכר
שיבלו שפתותיכם מלומר די: בעון גזל הגובאי עולה והרעב הווה ובני אדם
ריוח: ציה גם חום. ציה כמו
1 אִם אֵין לְךָ לְשַׁלֵּם לָמָּה
אוכלים בשר בניהן ובנותיהן שנאמר שמעו הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר
תורה אור (המשך)
צווי. דברים שצויתי אתכם בשעת
יִקַּח מִשְׁכָּבְךָ מִתַּחְתֶּיךָ:
21
משלי כב כז
החום היינו תרומות ומעשרות:
שומרון העושקות דלים הרוצצות אביונים אמר רבא
כגון הני נשי דמחוזא
2 אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא
8 אַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה זֹּאת לָכֶם
ח)
דאכלן
אֶת בְּשָׂרֶךָ וְאַל תֹּאמַר לִפְנֵי
וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם בֶּהָלָה
דאכלן
הַמַּלְאָךְ כִּי שְׁגָגָה הִיא לָמָּה
אֶת הַשַּׁחֶפֶת וְאֶת הַקַּדַּחַת
יִקְצֹף הָאֱלֹהִים עַל קוֹלֶךָ וְחִבֵּל אֶת מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ: קהלת ה ה 3 לַשָּׁוְא הִכֵּיתִי אֶת בְּנֵיכֶם מוּסָר לֹא לָקָחוּ אָכְלָה חַרְבְּכֶם נְבִיאֵיכֶם
מְכַלּוֹת עֵינַיִם וּמְדִיבֹת נָפֶשׁ וּזְַרעְתֶּם לָרִיק זְַרעֲכֶם וַאֲכָלֻהוּ אֹיְבֵיכֶם:ויקרא כו טז 9 וְֵראשִׁית כָּל בִּכּוּרֵי כֹל וְכָל תְּרוּמַת כֹּל מִכֹּל
כְּאַרְיֵה מַשְׁחִית: ירמיהו ב ל 4 וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ: דברים יא כ 5 לְמַעַן יְִרבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה
תְּרוּמוֹתֵיכֶם לַכֹּהֲנִים יִהְיֶה וְֵראשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ: יחזקאל מד ל 01 צִיָּה גַם חֹם יִגְזְלוּ מֵימֵי
אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְיָ לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ: דברים יא כא 6 גַּם בִּכְנָפַיִךְ נִמְצְאוּ דַּם נַפְשׁוֹת אֶבְיוֹנִים נְקִיִּים לֹא
שֶׁלֶג שְׁאוֹל חָטָאוּ: איוב כד יט 11 הָבִיאוּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אָמַר יְיָ צְבָאוֹת אִם
בַמַּחְתֶּרֶת מְצָאתִים כִּי עַל כָּל אֵלֶּה:ירמיהו ב לד 7 כֹּה אָמַר יְיָ צְבָאוֹת בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת
לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי: מלאכי ג י 21 שִׁמְעוּ הַדָּבָר הַזֶּה פָּרוֹת הַבָּשָׁן אֲשֶׁר בְּהַר
הַגּוֹיִם וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר נֵלְכָה עִמָּכֶם כִּי שָׁמַעְנוּ אֱלֹהִים עִמָּכֶם:זכריה ח כג
שֹׁמְרוֹן הָעֹשְׁקוֹת דַּלִּים הָרֹצְצוֹת אֶבְיוֹנִים הָאֹמְרֹת לַאֲדֹנֵיהֶם הָבִיאָה וְנִשְׁתֶּה: עמוס ד א