1/62

במה מדליקין פרק שני

שבת

לג.

מסורת הש"ס

תורה

אור השלם

דאכלן ולא עבדן. ונמצא שגוזלות את בעליהן ועוד מתוך שמלומדות במאכל ובמשתה גורמות לבעלים לגזול: וכתיב. בההיא פרשה בנבואת

א) [נדרים לב.], ב) [יומא פה.

1 הִכֵּיתִי אֶתְכֶם בַּשִּׁדָּפוֹן

ע"ש], ג) [כתובות ח:],

עמוס הכיתי אתכם בשדפון וסיפיה דקרא כרמיכם (ב) וזיתיכם יאכל הגזם וכתיב ביואל יתר הגזם דמשמע שהגזם אינו אלא תחלת מכה ואחריה

וּבַיֵּרָקוֹן הַרְבּוֹת גַּנּוֹתֵיכֶם

ד) יבמות ס: ע"ש, ה) [עי'

וְכַרְמֵיכֶם וּתְאֵנֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם

באים ארבה וחסיל אלמא גובאי עולה בעון גזל וכיון דמיני גובאי עולין רעב הוה וכיון דהרעב הוה כתיב בישעיה ויגזור על ימין ורעב וגו'

רש"י גטין לד: ד"ה והלכתא

יֹאכַל הַגָּזָם וְלֹא שַׁבְתֶּם

והר"ן נדרים נד: ד"ה איתמר

וסיפיה דקרא איש בשר זרועו יאכלו: עינוי הדין. שמאחרין הדיינין לדונו ולא לשם שמים אלא לאחר שהוברר להן הדין משהין אותו: עוות

עָדַי נְאֻם יְיָ: עמוס ד ט

2 יֶתֶר הַגָּזָם אָכַל הָאַרְבֶּה

טעם דנקרא נחמני],

הדין. שמעוותין אותו מזידין: קלקול

ו) [קדושין מט:], ז) [ירמיה

וְיֶתֶר הָאַרְבֶּה אָכַל הַיָּלֶק

ל], ח) [יהושע א], ט) [ויקרא

הדין. שלא היו מתונין בו לעיין כל

דאכלן ולא עבדן וכתיב הכיתי אתכם בשדפון ובירקון הרבות גנותיכם

וְיֶתֶר הַיֶּלֶק אָכַל הֶחָסִיל:

❖

כו],

יואל א ד

צרכן ונתקלקל מאליו: חרב וביזה רבה

וכרמיכם ותאניכם וזיתיכם יאכל הגזם וכתיב יתר הגזם אכל הארבה ויתר

3 וַיִּגְזֹר עַל יָמִין וְרָעֵב

כו'. דכתיב נקם ברית ואין ברית

וַיֹּאכַל עַל שְׂמֹאול וְלֹא

הארבה אכל הילק ויתר הילק אכל החסיל וכתי' 3 ויגזור על ימין ורעב ויאכל על

הגהות הב"ח

שָׂבֵעוּ אִישׁ בְּשַׂר זְרֹעוֹ

אלא תורה דכתיב אם לא בריתי יומם

שמאל ולא שבעו איש בשר זרועו יאכלו אל תקרי בשר זרועו אלא בשר זרעו:

ישעיהו ט יט

יֹאכֵלוּ:

ולילה והגית בו יומם ולילה וכתיב

ז)

ח)

(א) גמ' שנידון בהדרוקן. נ"ב

4 וְהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם חֶרֶב

בעון עינוי הדין ועיוות הדין וקלקול הדין וביטול תורה חרב וביזה רבה ודבר

עי' בעירובין דף מא ע"ב:

חרב ועל ידי חרב דהיינו משלחת

נֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית וְנֶאֱסַפְתֶּם

(ב) רש"י ד"ה וכתיב וכו'

אֶל עָרֵיכֶם וְשִׁלַּחְתִּי דֶבֶר

ובצורת בא ובני אדם אוכלין ואינן שבעין ואוכלין לחמם במשקל דכתיב

גירוי מלחמה הביזה באה וכתיב

כרמיכם ותאניכם וזיתיכם:

בְּתוֹכְכֶם וְנִתַּתֶּם בְּיַד אוֹיֵב:

(ג) ד"ה אין אני וכו' משכני

והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית וגו' ואין ברית אלא תורה שנאמר

ויקרא כו כה

ושלחתי דבר הרי דבר וכתיב בשברי

א)

5 כֹּה אָמַר יְיָ אִם לֹא בְרִיתִי

(בתוכם) תז"מ ונ"ב ס"א

❖

אם לא בריתי יומם ולילה וגו' וכתיב בשברי לכם מטה לחם ואפו עשר נשים

לכם מטה לחם הרי בצורת וכתיב

בתוכה:

יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם

בסוף כל הקללות יען וביען במשפטי

וגו' וכתיב 7יען וביען במשפטי מאסו: בעון שבועת שוא ושבועת שקר וחילול

וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי:

ירמיהו לג כה

מאסו הרי עינוי ועיוות וקלקול בכלל:

השם וחילול שבת חיה רעה רבה ובהמה כלה ובני אדם מתמעטין והדרכים

6 בְּשִׁבְרִי לָכֶם מַטֵּה לֶחֶם

לעזי רש"י

שבועת שוא. כל המשנה את הידוע

וְאָפוּ עֶשֶׂר נָשִׁים לַחְמְכֶם

משתוממין שנא' ואם באלה לא תוסרו לי אל תקרי באלה אלא באלה וכתיב

שייני"ש. מוגלה.

בְּתַנּוּר אֶחָד וְהֵשִׁיבוּ

כגון על האיש שהוא אשה. שבועת

בונמלא"ן [בו"ן מלנ"ט].

9והשלחתי בכם את חית השדה וגו' וכתיב בשבועת שקר 01ולא תשבעו בשמי

לַחְמְכֶם בַּמִּשְׁקָל וַאֲכַלְתֶּם

❖

שקר שאין בדאותו ניכרת ומאמין שקר

חנקת.

וְלֹא תִשְׂבָּעוּ: ויקרא כו כו

לשקר וחללת את שם אלהיך ובחלול השם כתיב ולא תחללו את שם קדשי

7 וְהָאָרֶץ תֵּעָזֵב מֵהֶם וְתִרֶץ

לבריות: והדרכים משתוממין. מאין

אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ בָּהְשַׁמָּה

ובחלול שבת כתיב מחלליה מות יומת ויליף חילול חילול משבועת שקר:

עובר: אלא באלה. ויש במשמע בין

מוסף רש"י

מֵהֶם וְהֵם יִרְצוּ אֶת עֲוֹנָם

בעון שפיכות דמים בית המקדש חרב ושכינה מסתלקת מישראל שנאמר

שוא בין שקר וכתיב בשבועת שקר

יַעַן וּבְיַעַן בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ

ב)

סימן לעבירה הדרוקן.

וְאֶת חֻקֹּתַי גָּעֲלָה נַפְשָׁם:

וחללת ובשבת ובחילול השם כתיב

ולא תחניפו וגו' ולא תטמא את הארץ אשר אתם יושבים בה אשר אני שוכן

פניהן של עוברי עבירה

ויקרא כו מג

מוריקין (יבמות ס:). סימן

8 וְאִם בְּאֵלֶּה לֹא תִוָּסְרוּ לִי

חילול וגמרינן משבועה: חילול השם.

בתוכה הא אתם מטמאים אותה אינכם יושבים בה ואיני שוכן בתוכה: בעון

לגסות הרוח עניות. עניות

וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי קֶרִי:

אדם גדול שבני אדם למדים הימנו

גלוי עריות ועבודת כוכבים והשמטת שמיטין ויובלות גלות בא לעולם

דתורה, דאינה נוחה על גסי

ויקרא כו כג

ואינו נזהר במעשיו נמצאו הקטנים

9 וְהִשְׁלַחְתִּי בָכֶם אֶת חַיַּת

הרוח, דמתוך גסותו אין

ומגלין אותן ובאין אחרים ויושבין במקומן שנאמר כי את כל התועבות האל

משמש כל צרכו ואין מחזר על

הַשָּׂדֶה וְשִׁכְּלָה אֶתְכֶם

מזלזלין בתורה על ידו ואומרים זהו

שמועתו (קדושין מט:).

וְהִכְרִיתָה אֶת בְּהֶמְתְּכֶם

עשו אנשי הארץ וגו' וכתיב 51 ותטמא הארץ ואפקוד עונה עליה וגו' וכתיב

מבין שאין ממש בתורה ובמצות ונמצא

וְהִמְעִיטָה אֶתְכֶם וְנָשַׁמּוּ

ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה ובעבודת כוכבים כתיב ונתתי את

דַּרְכֵיכֶם: ויקרא כו כב

השם מתחלל נעשה דברו חולין:

01 וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי

פגריכם וגו' וכתיב והשמותי את מקדשיכם וגו' ואתכם אזרה בגוים בשמיטין

אין אני שוכן. חורבן הבית במשמע

לַשָּׁקֶר וְחִלַּלְתָּ אֶת שֵׁם

שאין משכני (ג) בתוכם: כי את כל

וביובלות כתיב אז תרצה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה ואתם בארץ

אֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְיָ:

ויקרא יט יב

התועבות. בפרשת עריות כתיב:

אויביכם וגו' וכתיב כל ימי השמה תשבות: בעון נבלות פה צרות רבות

11 וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם

ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם.

קָדְשִׁי וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי

וגזירות קשות מתחדשות ובחורי שונאי ישראל מתים יתומים ואלמנות צועקין

יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְיָ מְקַדִּשְׁכֶם:

דהיינו ע"ז וכתיב בתריה ואתכם

ויקרא כב לב

ואינן נענין שנא' 22על כן על בחוריו לא ישמח ה' ואת יתומיו [ואת] (ו) אלמנותיו

21 וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי

אזרה בגוים וכתיב ושממו עליה

ט)

לא ירחם כי כלו חנף ומרע וכל פה דובר נבלה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו

קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם מְחַלְלֶיהָ

אויביכם היושבים בה הרי שהם גולין

מוֹת יוּמָת כִּי כָּל הָעֹשֶׂה בָהּ

נטויה מאי ג) ועוד ידו נטויה א"ר חנן בר רבא הכל יודעין כלה למה נכנסה

ואויביהם יושבין במקומן: שבתותיה.

מְלָאכָה וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ

לחופה אלא כל המנבל פיו אפי' חותמין עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה

הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ:

שמיטין: ואתם בארץ אויביכם. ולעיל

שמות לא יד

הופכין עליו לרעה אמר רבה בר שילא אמר רב חסדא כל המנבל את פיו

מיניה כתיב ושממו עליה אויביכם:

31 וְלֹא תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ

לא ישמח. הרי צרות וגזירות ואת

אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ כִּי הַדָּם הוּא

מעמיקין לו גיהנם שנאמר שוחה עמוקה פי זרות רב נחמן בר יצחק אמר אף

יַחֲנִיף אֶת הָאָרֶץ וְלָאָרֶץ

יתומיו ואת אלמנותיו לא ירחם הרי

שומע ושותק שנאמר 32 זעום ה' יפול שם אמר רב אושעיא כל הממרק עצמו

לֹא יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ

צועקין ואינם נענין בעון מה כי כלו

בָּהּ כִּי אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ:

לעבירה חבורות ופצעין יוצאין בו שנאמר חבורות פצע תמרוק ברע ולא

במדבר לה לג

חנף ומרע וכל פה דובר נבלה. ועוד

41 כִּי אֶת כָּל הַתּוֹעֵבֹת

עוד אלא שנדון בהדרוקן (א) שנאמר 42ומכות חדרי בטן אמר רב נחמן בר יצחק

ידו נטויה לשון ועד כל שנותיו של

הָאֵל עָשׂוּ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ

סימן לעבירה הדרוקן ת"ר ג' מיני הדרוקן הן של עבירה עבה ושל רעב תפוח

ד)

אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם וַתִּטְמָא

אדם שהן ע' שנה יד הדין נטויה עליו

ויקרא יח כז

הָאָרֶץ:

ושל כשפים דק שמואל הקטן חש ביה אמר רבש"ע מי מפיס איתסי אביי חש

לבטל זכיותיו בעון זה: הכל יודעין

51 וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקֹד

ביה אמר רבא ידענא ביה בנחמני דמכפין נפשיה רבא חש ביה והא

עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ וַתָּקִא הָאָרֶץ

כו'. ולא הוצרך לאדם לפרש למה

ה)

אֶת יֹשְׁבֶיהָ: ויקרא יח כה

רבא הוא דאמר נפישי קטילי קדר מנפיחי כפן שאני רבא דאנסי ליה רבנן

נכנסה והמנבל פיו בכך אפילו כו':

61 וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ

שוחה עמוקה. מוכנת לפי זרות למי

אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ

בעידניה בעל כורחיה ת"ר ד' סימנין הן סימן לעבירה הדרוקן סימן לשנאת

כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר

שפיו זרה: זעום ה' יפול שם. זעם

לִפְנֵיכֶם: ויקרא יח כח

חנם ירקון סימן לגסות הרוח עניות סימן ללה"ר אסכרה ת"ר אסכרה באה לעולם

ו)

71 וְהִשְׁמַדְתִּי אֶת בָּמֹתֵיכֶם

של הקב"ה הוא שורה שם אצל פי זרות.

על

וְהִכְרַתִּי אֶת חַמָּנֵיכֶם וְנָתַתִּי

היושב אצלו ושומע קרוי זעומו של

אֶת פִּגְרֵיכֶם עַל פִּגְרֵי

הקב"ה: הממרק עצמו. מפנה לבו לכך. ממרק עצמו משאר עסקים להתעסק בעבירות: תמרוק ברע. הממרק ברע: הדרוקן. חולי הוא: של עבירה

גִּלּוּלֵיכֶם וְגָעֲלָה נַפְשִׁי

ויקרא כו ל

אֶתְכֶם:

עבה. הבאה בשביל עבירה עבה. בשרו מתקשה ועב ונפוח בעובי: תפוח. שייני"ש נפוח עורו על בשרו ומים בינתיים ונראה כזכוכית ורך מתוכו:

81 וְנָתַתִּי אֶת עָרֵיכֶם

דק. בשרו דק וכחוש: מי מפיס. מי מטיל גורל להבחין ולהודיע שאינו של עבירה עכשיו יאמרו עלי שעברתי על דת ואין הכל יודעין בג'

חָרְבָּה וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת

מִקְדְּשֵׁיכֶם וְלֹא אָרִיחַ בְּרֵיחַ

סימנים שאמרנו ופעמים שמשתנין: ידענא ביה. שמחמת רעב בא לו ואין צריך לחשדו: והא רבא דאמר. כלומר למה חש בו והא לא הרעיב

ויקרא כו לא

נִיחֹחֲכֶם:

את עצמו מדקאמר ידענא ביה בנחמני מכלל דהמרעיב עצמו רע בעיניו. ואי משום שהיה משהה נקביו ואמרינן בבכורות (דף מד:) צואה רבה

91 וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם

וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב

הדרוקן רבה שעל שהיית נקבים הוא בא: הא איהו אמר נפישי קטילי קדר. רבים הרוגי נקבים ממותי הדרוקן של רעב. קדר לשון קדרה

וְהָיְתָה אַרְצְכֶם שְׁמָמָה

על שם ששופך כקדרה: דאנסי ליה רבנן בעידניה. התלמידים הקבועים להם עת לפניו אונסין אותו להשהות נקביו: סימן לגסות הרוח

וְעָרֵיכֶם יִהְיוּ חָרְבָּה:

ויקרא כו לג

עניות. בפרק האיש מקדש (קדושין דף מט:) מפרש מאי עניות עניות דתורה: אסכרה. חולי המתחיל במעיים וגומר בגרון הנקרא בונמלא"ן:

02 אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת

על

שַׁבְּתֹתֶיהָ כֹּל יְמֵי ה¢ שַׁמָּה

וְאַתֶּם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם אָז

תִּשְׁבַּת הָאָרֶץ וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ: ויקרא כו לד 12 כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה תִּשְׁבֹּת אֵת אֲשֶׁר לֹא שָׁבְתָה בְּשַׁבְּתֹתֵיכֶם בְּשִׁבְתְּכֶם עָלֶיהָ: ויקרא כו לה 22 עַל כֵּן עַל בַּחוּרָיו לֹא יִשְׂמַח אֲדֹנָי וְאֶת יְתֹמָיו וְאֶת אַלְמְנֹתָיו לֹא יְרַחֵם כִּי כֻלּוֹ חָנֵף

שׁוּחָה עֲמֻקָּה פִּי זָרוֹת זְעוּם יְיָ יִפָּל שָׁם: משלי כב יד 42 חַבֻּרוֹת פֶּצַע תַּמְרוּק בְּרָע וּמַכּוֹת חַדְרֵי

וּמֵרַע וְכָל פֶּה דֹּבֵר נְבָלָה בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה: ישעיהו ט טז 32

בָטֶן: משלי כ ל