לג:
במה מדליקין
פרק שני שבת
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
על המעשר. האוכל פירותיו טבלים והוא במיתה בידי שמים וזוהי
יסכר. אסכרה: לכרם.
מיתתו מדה במדה דדרך גרונו נכנס במעיו:
קכא א מיי' פ"ז מהל'
א) [ברכות סג: מנחות קג:],
❖
ב) [ברכות סא.], ג) [שנאמר
דעות הלכה ה:
זה בית המדרש שיושבין שורות שורות ככרם כך מפורש בירושלמי בברכות ל): מכה זו. אסכרה: ראש המדברים. במצות המלך מ) שצוה עליו
וממקדשי תחלו (יחזקאל ט)
לדבר תחלה בכל מקום כדלקמן: פה גומר. לשון הרע והוא בא על כך לפיכך מתחיל במעיים ומסיים בפה שהלב מבין לספר לשון
כך כתב רש"י כתובות ח:
ד"ה חשיב את], ד) ע"ז ב:,
הרע ובודה הדברים מלבו: פה גומר. הכל נ) יוצא מן הגרון: דברים טמאים סלקא דעתך.
וכי עונשה מיתה דבשלמא לשון הרע
מוסף רש"י
ה) [קידושין פ:], ו) [תרגום
עונשה מיתה דכתיב (תהלים קא)
שכליות יועצות. את הלב,
של ויפשיטו וישלחו ועי' רש"י
ה"ג ר"ת הלך רבי יהודה בן גרים
עשה כן, ולב מבין. מה
מלשני בסתר רעהו אותו אצמית:
כתובות סה: ד"ה האי תנא
על המעשר ר' אלעזר בר' יוסי אומר על
וכו' ורש"י סוטה ח: ד"ה
יש לו לעשות אם ישמע
מתוקנין. מעושרים שהטבל במיתה
וסיפר דברים ונשמעו למלכות.
לשון הרע אמר רבא ואיתימא ריב"ל מאי
בהני אית לה], ז) [עי' תוספות
לעצת הכליות אם לאו,
בידי שמים כדיליף באלו הן הנשרפים
ומנין שהכליות יועצות שנאמר
לעיל יא. ד"ה כגון ר"ש],
ויש ספרים שכתב בהן יהודה ואין
קראה והמלך ישמח באלהים יתהלל כל
1
ח) [לעיל י. ביצה טו: תענית
(תהלים טז) אברך את ה'
(סנהדרין דף פג.): בעון בטול
נראה לרבינו תם דאמרינן בפרק
כא.], ט) [עדיות פ"ב מ"י
הנשבע בו כי יסכר פי דוברי שקר איבעיא
אשר יעצני אף לילות יסרוני
תורה. דענוש נמי מיתה כדאמרן ס)
ר"ה יז.], י) [גיר' הערוך
קמא דמועד קטן (דף ט.) כי הוו
כליותי, ומנין שהלב מבין
להו רבי אלעזר ברבי יוסי על לשון הרע
שנאמר (ישעיה ו) ולבבו
מדני פי' מדן עיי"ן מובלע
מקרא נדרש לפני פניו למען ירבו
מיפטרי ר' יהודה בן גרים ור"ש בן
יבין, ולשון מחתך. הדבור
והוא מעדן כדכתיב מעדנות
קאמר או דילמא אף על לשון הרע נמי
ימיכםע) הא אם לא תלמדו יתמעטו:
חלפתא מר' שמעון בן יוחי אמר ליה
להוציא מפיו, פה גומר.
כימה איוב ל"ח ע"כ וע' סוכה
קאמר ת"ש כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה
יג: וברש"י שם ד"ה ראשי
הם השפתים, גומר ומוציאו
נשים יוכיחו. שאינן מצוות על דברי
לבריה אנשים הללו אנשי צורה הם
(ברכות סא.). טשו. נחבאו
מעדנים וכו' ולכאורה טוב
היה שם רבי יהודה ור' אלעזר בר' יוסי ור"ש
תורה דכתיב ולמדתם אותם את
זיל גבייהו דליברכוך מכלל דגברא
(תענית כט. ב"מ פה.). חיי
לגרוס הכא בגמרא וברש"י
מעדני אסא], כ) [כלומר
עולם. תורה (לעיל י.). חיי
בניכם ולא בנותיכם ומתות באסכרה
פ)
צ)
נשאלה שאלה זו בפניהם מכה זו מפני מה
רבה היה ובסוף שמעתא ל"ג גל של
שעה. עולם הזה (תענית
עורך בשר גופו ומתקנו ערוך]
אמר להן אף הן מבטלות את בעליהן:
עצמות בלשון גנאי אלא נח נפשיה:
מתחלת בבני מעיים וגומרת בפה נענה רבי
ע"ש בערך ארך א, ל) [פ"ד
כא.). שלם בממונו. שלא
תינוקות יוכיחו. שאינן בני לימוד.
סוה"א], מ) בס"א: מלך
חסר כלום מכל אותו דורון,
עבד
יהודה ברבי אלעאי ראש המדברים בכל
א)
שלם בתורתו. שלא שכח
רומי.
אמר להן אף הן בעון שמבטלים את
נ) בס"א: הקול, ס) [לעיל
תלמודו בבית לבן (בראשית
מקום ואמר אע"פ ב) שכליות יועצות ולב מבין ולשון מחתך פה גומר נענה רבי
אביהם להוליכן לחמה ולצונן ולפייסן
לב:], ע) [דברים יא],
לג יח).
אלעזר ברבי יוסי ואמר מפני שאוכלין בה דברים טמאין דברים טמאים סלקא
פ) [דברים יא], צ) [קידושין
באגוזים: של בית רבן. לא בטלין
❖
כט], ק) [פי' קשרים],
דעתך אלא שאוכלין בה דברים שאינן מתוקנים נענה ר' שמעון ואמר בעון
ולא מבטלין: אם לא תדעי לך.
ר) [בראשית לג],
ביטול תורה אמרו לו נשים יוכיחו שמבטלות את בעליהן נכרים יוכיחו
לשמור מצותי צאי לך ובקשי רחמים
תורה אור השלם
בזכות עקבי הצאן אבות הראשונים
שמבטלין את ישראל תינוקות יוכיחו שמבטלין את אביהן תינוקות של בית
1 וְהַמֶּלֶךְ יִשְׂמַח בֵּאלֹהִים
שהיו רגלי הצאן וחזוקם ורעי בזכותן
רבן יוכיחו התם כדרבי גוריון דאמר רבי גוריון ואיתימא רב יוסף ברבי שמעיה
יִתְהַלֵּל כָּל הַנִּשְׁבָּע בּוֹ כִּי
את גדיותיך תינוקות שלך שלא יתפשו
בזמן שהצדיקים בדור צדיקים נתפסים על הדור ג)אין צדיקים בדור תינוקות של
יִסָּכֵר פִּי דוֹבְרֵי שָׁקֶר:
על משכנות הרועים רועי הדור
תהלים סג יב
בית רבן נתפסים על הדור א"ר יצחק בר זעירי ואמרי לה א"ר שמעון בן נזירא
2 אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ הַיָּפָה
ופרנסיו: ש"מ אף על לשון הרע.
בַּנָּשִׁים צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי
מאי קראה 2 אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן וגו' ואמרינן
ולא פליג אמעשר דהא קאמר הכא
הַצֹּאן וּרְעִי אֶת גְּדִיֹּתַיִךְ עַל
גדיים הממושכנין על הרועים ש"מ אף על לשון הרע נמי קאמר ש"מ ואמאי
מִשְׁכְּנוֹת הָרֹעִים:
שהם אוכלין דברים שאינן מתוקנין:
שיר השירים א ח
קרו ליה ראש המדברים בכל מקום דיתבי רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון
בן גרים. בן גר וגיורת היה: של
3 זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת
שמות כ ז
אומה זו. רומיים: שווקין. סדר
ויתיב יהודה בן גרים גבייהו פתח ר' יהודה ואמר כמה נאים מעשיהן של
לְקַדְּשׁוֹ:
4 שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת
מושב שווקי עיירות וחוצותיהן:
אומה זו תקנו שווקים תקנו גשרים תקנו מרחצאות ר' יוסי שתק נענה
לְקַדְּשׁוֹ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְיָ
וסיפר דבריהם. לתלמידים או לאביו
דברים ה יא
אֱלֹהֶיךָ:
רשב"י ואמר כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן תקנו שווקין
ד)
5 וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר
ואמו ולא להשמיען למלכות ונשמעו
להושיב בהן זונות מרחצאות לעדן בהן עצמן גשרים ליטול מהן מכס הלך
שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן
על ידו למלכות: יתעלה. להיות
בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיִּחַן אֶת
❖
יהודה בן גרים וסיפר דבריהם ונשמעו למלכות אמרו יהודה שעילה יתעלה
א
פְּנֵי הָעִיר: בראשית לג יח
ראש המדברים: איברי להו
יוסי ששתק יגלה לציפורי שמעון שגינה יהרג אזל הוא ובריה טשו בי
חרובא. לאכול פירותיו ועינא דמיא
מדרשא כל יומא הוה מייתי להו דביתהו ריפתא וכוזא דמיא וכרכי כי
גליון הש"ס
לשתות: בחלא. בחול שהיו פושטין
תקיף גזירתא $ א"ל לבריה נשים דעתן קלה עליהן דילמא מצערי לה
בגדיהם שלא יבלו ומכסין ערותן
שם א"ל לבריה נשים דעתן
ה)
קלה עליהן. עי' מג"א סס"י
בחול: כרבי. חורשים: ועוסקין
ומגליא לן אזלו טשו במערתא איתרחיש ניסא איברי להו חרובא ועינא
קנ"ו: שם בעידן צלויי
בחיי שעה. דאפשר על ידי נכרים
דמיא והוו משלחי מנייהו והוו יתבי עד צוארייהו בחלא כולי יומא גרסי
לבשו. עיין לעיל דף יא ע"א
ו)
תוס' ד"ה כגון רשב"י:
והקב"ה מחלק מזון וריוח לעושי
$ בעידן צלויי לבשו מיכסו ומצלו והדר משלחי מנייהו כי היכי דלא ליבלו
גמ' במערתא אתא אליהו.
ז)
רצונו: משפט רשעים בגיהנם י"ב
בירושלמי פ"ט דשביעית הוא
איתבו תריסר שני $במערתא אתא אליהו וקם אפיתחא דמערתא אמר מאן
חדש. שנאמר (ישעיה סו) ואשם לא
בענין אחר ועוד שם ענינים
לודעיה לבר יוחי דמית קיסר ובטיל גזירתיה נפקו חזו אינשי דקא כרבי
נפלאים מרשב"י:
תכבה והיה מדי חדש בחדשו ומדי
וזרעי אמר ח) מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה כל מקום שנותנין עיניהן
שבת בשבתו יבא כל בשר אף הנדונים
מיד נשרף יצתה בת קול ואמרה להם להחריב עולמי יצאתם חיזרו למערתכם
בו במשמע מה שבתות למינוי שלהם
הדור אזול איתיבו תריסר ירחי שתא אמרי משפט רשעים בגיהנם י"ב
אף חדשים למינוי שלהן והאי ודאי
ט)
בפושעי גיהנם משתעי דכתיב לעיל
חדש יצתה בת קול ואמרה צאו ממערתכם נפקו כל היכא דהוה מחי ר'
מיניה ויצאו וראו בפגרי האנשים
אלעזר הוה מסי ר"ש אמר לו בני די לעולם אני ואתה בהדי פניא דמעלי
הפושעים בי הכי תני לה בסדר
שבתא חזו ההוא סבא דהוה נקיט תרי י) מדאני אסא ורהיט בין השמשות
עולם (פ"ו): די לעולם. בעוסקי
אמרו ליה הני למה לך אמר להו לכבוד שבת ותיסגי לך בחד חד כנגד
ואתה: תרי מדאני.
תורה אני
3 זכור וחד כנגד 4 שמור א"ל לבריה חזי כמה חביבין מצות על ישראל
חבילות של הדס להריח בשבת:
יתיב דעתייהו שמע ר' פנחס בן יאיר חתניה ונפק לאפיה עייליה לבי בניה
מדאני. כמו מעדנות ק) כימה (איוב
הוה קא אריך ליה לבישריה חזי דהוה ביה פילי בגופיה הוה קא בכי וקא
לח): אריך.
מתקן ומחליק: פילי.
כ)
בקעים סדקים מחמת החול:
נתרו דמעת עיניה וקמצוחא ליה א"ל אוי לי שראיתיך בכך א"ל אשריך
וקמצווחו ליה. לר' שמעון שהדמעות
שראיתני בכך שאילמלא לא ראיתני בכך לא מצאת בי כך דמעיקרא כי הוה
מלוחין ומכאיבין את המכה בתחלתן:
מקשי ר"ש בן יוחי קושיא הוה מפרק ליה ר' פנחס בן יאיר תריסר פירוקי לסוף כי
אתקין מילתא. כדרך שעשה יעקב
הוה מקשי ר"פ בן יאיר קושיא הוה מפרק ליה רשב"י עשרין וארבעה פירוקי אמר
כשניצול מיד עשו: שלם בגופו.
הואיל ואיתרחיש ניסא איזיל אתקין מילתא דכתיב 5 ויבא יעקב שלם ואמר
שנתרפא מצלעתו: שלם בתורתו. שלא
רב שלם בגופו שלם בממונו שלם בתורתו 5 ויחן את פני העיר אמר רב מטבע
שכח תלמודו מפני טורח הדרך:
תיקן להם ושמואל אמר שווקים תיקן להם ור' יוחנן אמר מרחצאות תיקן להם
תיקן להם. דברי חן וחנייה. ולי נראה
אמר איכא מילתא דבעי לתקוני אמרו ליה איכא דוכתא דאית ביה ספק טומאה
מויקן את חלקת השדהר) לשון תיקון:
ואית
ואית