במה מדליקין פרק שני
שבת
לד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
עבד
איהו נמי
הכי. מפר"ת כמו יעקב אבינו ותיקן מילתא:
ואית להו צערא לאקופי.
שהיה אותו שוק שהספק בו מקום מעבר
קכב א מיי' פ"ה מהל'
א) [עי' בערוך ערך עבד
כל היכא דהוה קשי טהריה. כדאיתא בנדה בפרק האשה
נוסחאות שונות וגרס בן
שבת הל' ג סמג
העיר לרבים והכהנים לא היו יכולין ליכנס שם מפני טומאה וצריך
עזאי], ב) [עיין תוספות
עשין יא טוש"ע א"ח סי' רס
להקיף דרך אחר ארוך: איכא דידע דאיתחזק טהרה. בהאי שוק
(דף סא. ושם) דתניא אמר רבי יוסי בן שאול מעשה בסלע שהיו
ס"ב:
מגילה כא. ד"ה אילמלא],
קכג ב מיי' פ"ד מהל' שבת
ג) ברכות נח. [ב"ב עה.
מימיו שלא היה בית הקברות גמור ולא ניתן לפנותו: כאן קיצץ בן
מחזיקין בה טומאה כו' אמר להו הביאו לי סדינין הביאו לו ושראן
סנהדרין ק.], ד) [עיין תוס'
הל' ד ופ"ה הלכ' ג
זכאי. שתלן ועקרן לאחר גידולן:
במים ופרסו עליו מקום טומאה לחא
חולין ז. ד"ה ודלמא],
ופכ"ג הלכה טו סמג שם
מקום טהרה נגוב: לא קשיא
ה) [בשאלתות סי' סג ובפרשה
תורמסי תרומה. הצריכות לשמרן
טוש"ע א"ח סי' רסא ס"א:
ואית להו צערא לכהנים לאקופי אמר איכא
קכד ג טוש"ע א"ח סי' רס
בהעלותך עוד סימן קכב פי'
כאן בעירובי תחומין כו'. נראה
בטהרה. וגם הוא היה כהן כדאמרינן
איניש דידע דאיתחזק הכא טהרה א"ל ההוא
ואי לא מערבי כיון דלא שרי
סעיף ב:
קכה ד מיי' פ"א מהל'
לר"ת כפירוש הקונטרס דבעירובי
[בתוספתא דפרה] (פ"ג) אם מה
לטלטולי מאניה ליכא שלמא
מ)
נ)
סבא כאן קיצץ בן זכאי תורמסי תרומה
א)
בביתי' ואי לא מדלקי שרגא
עירובין הלכה כא
שעשו ידי שכחתי: עבד איהו נמי
תחומין מחמרינן משום דאית להו סמך
עבד איהו נמי הכי כל היכא דהוה קשי
ולא מעשרי ליכא שלמא בביתיה
סמג עשין דרבנן א טוש"ע
הכי. היה מקצץ תורמסין ומשליכן
מן המקרא וכן פר"ח וכן יש בירושלמי
ב
עכ"ל ועיין בהרא"ש שפירש
א"ח סימן רסא סעיף א וסי'
טהריה וכל היכא דהוה רפי צייניה $ אמר
באופן אחר ועי' עוד בר"ן],
שצג סעיף ב וסי' תטו סעיף
שם ונעשה נס וצף המת במקום שהוא
וכן משמע בפרק מי שהוציאוהו
ו) גיטין ו: ע"ש, ז) סימן
ב:
ההוא סבא $ טיהר בן יוחי בית הקברות א"ל
שם וציינו למקום הקבר הכי מפרש
(עירובין דף מו: ושם) גבי הא דקאמר
קכו ה מיי' פ"ו מהל'
להלכות שאמר בעל המאמר זה
אילמלי (לא) היית עמנו ואפי' היית עמנו
במסכת זו [רש"א],
עירובין הלכה יג
בפסיקתא דפרשת העומר ובסדר
הלכה כדברי המיקל בעירוב רב פפא
ב)
ח) עירובין עו. [ושם אי' רבה]
טוש"ע א"ח סימן שצג ס"ג:
זרעים ירושלמי ס): היית. במעמד:
ולא נמנית עמנו יפה אתה אומר עכשיו
אמר איצטריך סד"א ה"מ עירובי
קכז ו מיי' פ"ד מהל' שבת
ובר"ה הגיר' רבא וכן הביא
ונמנית. הסכמת לדעתנו להיות מן
בעל מ"מ ברמב"ם שם שזהו
הלכה ג סמג לאוין סה
חצרות אבל בעירובי תחומין אימא לא
שהיית עמנו ונמנית עמנו יאמרו זונות
מימרא דרבא, ט) [צ"ל ר' אבא
טוש"ע א"ח סי' רנז ס"א:
המנין: מפרכסות זו את זו. את
ומעיקרא היה מפרש ר"ת דעירובי
מפרכסות זו את זו תלמידי חכמים לא כל
קכח ז טוש"ע א"ח סי'
וכ"כ השל"ה דף מז. ד"ה
❖
שער חברתה להיות נאה: גל מעצמות.
חצרות חמירי טפי דאין מערבין אלא
שיח סעיף ד:
סימנין] דוק היטב בשל"ה שם
שכן יהב ביה עיניה ונח נפשיה נפק לשוקא
ותמצא שענין הגהתו באופן
בפת כדמשמע בפרק הדר (שם דף
כמת שנרקב בשרו ונפל מזמן הרבה:
אחר ובמקום ואמר רבא צ"ל
חזייה ליהודה בן גרים אמר עדיין יש לזה
מתני' עם חשכה. שאם ימהר
עא:) ובחלון (שם דף פא. ושם) אבל
אמר רבא וא"כ ואמר רבא
מוסף תוספות
בעולם נתן בו עיניו ועשהו גל של עצמות:
הבא בסמוך אין להגיה,
ג)
להזכירם מבעוד יום יפשעו ויאמרו
בעירובי תחומין מערבין בכל דבר
מתני' ג' דברים צריך אדם לומר בתוך
י) עירובין ה: [מה:] ביצה ג:,
א. הסדינין, שבלע לפי
עדיין יש שהות: עשרתם. פירות
חוץ ממים ומלח ואין נראה דהא
א
פ)
כ) [צ"ל אמר], ל) [לקמן נא.],
שהיה רך ותיחוח. תוס'
מ) [עי' תוספות מנחות כא:
נדה סא. ד"ה מקום. ב. מוקי
ביתו ערב שבת עם חשכה עשרתם ערבתם
האילן לסעודת שבת. שאף אכילת
ר"מ ס"ל דתחומין דאורייתא בפרק
ד"ה שהכהנים], נ) ופי"ז
הא דספק חשכה בעירובי
עראי של שבת קובעת למעשר
בכל מערבין (שם לה.) ואפ"ה אית
הדליקו את הנר $ ספק חשכה ספק אינו
דאהלו' ועיין בספרי ר"פ
ב
חצרות אבל עירובי
חקת, ס) פ"ט דשביעית,
תחומין דבר תורה הן.
כדאמרינן במסכת ביצה (דף לד:)
ליה בהדר דעירובי חצרות בפת
צ)
חשכה אין מעשרין את הודאי ואין מטבילין
ע) [ועיין פרש"י בגיטין ו:],
תוס' הרא"ש. ג. הקילו
ובעירובי תחומין מערבין בכל דבר
דשבת עונג איקרי מכל שהוא הוי עונג:
פ) [ועי' תוספות גיטין ו:
את הכלים ואין מדליקין את הנרות $ אבל
חכמים לערב בכל דבר
ד"ה ערבתם], צ) עירובין
ערבתם. ערובי תחומין וחצירות.
דלא אשכחן דפליג ר"מ אסתם משנה
זמנין דלא משתכח גבי'
ע)
מעשרין את הדמאי ומערבין וטומנין את
עא:, ק) [שם לא. פב.],
ד)
פת ומבטל ממצות
דבכל מערבין וטעמא דמקילי
והני תרי שייכי למימרינהו בלשון שאלה
החמין: גמ' מנא הני מילי א"ר יהושע בן
ר) [וע"ע תוס' עירובין עו.
[עירוב]. תוס' הרא"ש.
❖
דשמא כבר עשו אבל בנר לא שייך
בתחומים דלא בעי פת משום ק)דאין
ד"ה שניהם],
ד. אלא אגב רישא נקטיה.
לוי אמר קרא וידעת כי שלום אהלך ופקדת מערבין אלא לדבר מצוהג:
תוס' הרא"ש. ה. דמשמע
הדלקתם דדבר הנראה לעין הוא:
1
לי' צא חוץ לעיר. תוס'
נאכל
נוך ולא תחטא אמר רבה בר רב הונא
עירובו משחשכה. לאו
ספק חשכה. כגון בין השמשות אין
ה)
הרא"ש. ו. ספק מבעו"י
תורה אור השלם
ספק משחשכה. תוס'
אע"ג דאמור רבנן שלשה דברים צריך אדם
מעשרין את הודאי דתיקון מעליא
דווקא וה"ה לא נאכל :
ד
ו)
1 וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָה¢ לֶךָ
הרא"ש. ז. [ד]קיים הי' בין
שניהם
קנו עירוב. פירש
הוא אע"ג דשבות בעלמא היא קסבר
לומר וכו' צריך למימרינהו בניחותא כי היכי
השמשות. תוס' הרא"ש.
ג
וּפָקַדְתָּ נָוְךָ וְלֹא תֶחֱטָא:
❖
ח. שיכול לערב אותן
גזרו על השבות אף על בהש"מ: ואין
בקונטרס דרבא איירי
איוב ה כד
דליקבלינהו מיניה אמר רב אשי אנא לא
ביה"ש. תוס' הרא"ש. אבל
מטבילין את הכלים. דהוי נמי שבות
בעירובי תחומין וכן משמע לשון צא
בעירובי תחומין דחמירי
שמיע לי הא דרבה בר רב הונא וקיימתי
וערבה ואע"פ דספק חשכה אין
כדאמרינן במסכת ביצה (דף יח.)
לא קנו. תוס' עירובין עו.
הגהות הב"ח
מסברא הא גופא קשיא אמרת שלשה
ד"ה שניהם. ט. דמייתי הא
דנראה כמתקן כלי: ואין מדליקין את
מערבין עירובי תחומין ה"מ לכתחילה
(א) רש"י ד"ה עם חשכה
מילתא אעירובי חצרות.
דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב
הנרות. כ"ש דספיקא דאורייתא היא
אבל בדיעבד כשר כר' יוסי דאמר
וגו' ולערב הס"ד ואח"כ מ"ה
תוס' הרא"ש. י. דקאמר צא
כאן בעירובי תחומין
שבת עם חשכה עם חשכה אין ספק חשכה
וערב עלינו. תוס' עירובין
וזו ואין צריך לומר זו קתני: אבל
(עירובין פ"ג דף לה.) ספק עירוב כשר
דעירובי תחומין תיקון
עו. ד"ה שניהם. יא. והיינו
❖
❖
ספק אינו חשכה לא והדר תני ספק חשכה
מעשרין את הדמאי. דלא דמי למתקן
וקשה לרשב"א דר' יוסי לית ליה
מעליא הוא דאסמכוה:
צא מהכא. תוס' הרא"ש.
דרוב ע"ה מעשרין הן: ומערבין.
התם גבי נפל עליו גל או נשרף או
ספק אינו חשכה מערב: סימן $ "בגופיא
ז)
עירוב. ובגמרא פריך הא תנן לעיל עם
תרומה ונטמאהו ספק עירוב [כשר]
"זימרא "ציפרא "בחבלא "דמילתא: א"ר אבא
גליון הש"ס
רב נסים גאון
חשכה ערבתם מקמי דליהוי ספק:
אלא משום חזקהז כדתניא התם
אמר רב חייא בר אשי אמר רב לא קשיא
גמ' אמר ההוא סבא. עי'
[אמר ראבה] מפני מה
וטומנין את החמין. נותנן בקופה של
בהדיא (דף לו.) כיצד אמר רבי
חולין דף ו ע"א תוס'
אמרו אין טומנין בדבר
ד כאן בעירובי תחומין כאן בעירובי חצרות
ד"ה אשכחיה: שם טיהר
מוכין להיות חומם משתמר בהן אבל
יוסי ספק עירוב כשר כו' אבל בספק
המוסיף ואפילו מבעוד יום
ואמר רבא אמרו לו שנים צא וערב עלינו
בן יוחי. עי' (תוס' ישנים)
כול', ואמר ראבה מפני מה
ח)
ט)
ה
משחשכה ודאי אין טומנין בהן
כי הכא שהניחו בין השמשות או
[ספר תוספת יום הכיפורים
אין טומנין אפילו בדבר
לאחד עירב עליו מבעוד יום ולאחד עירב עליו
כדמפרש בגמ': גמ' עם חשכה. מבעוד
נאכל בין השמשות לא מכשר ומפר"ת
למהר"ם חביב] יומא דף
שאינו מוסיף (מה
עה ע"א: מתני' ספק
שחשכה) [משחשיכה].
בין השמשות זה שעירב עליו מבעוד יום
יום הוא ויש שהות לעשר
דהכא מיירי בעירובי חצרותח וכן פר"ח
חשיכה. עי' ר"ה דף ט ע"א
דבר המוסיף הוא הנזכר
ולערב : בעירובי תחומין. תיקון
נאכל עירובו בין השמשות וזה שעירב עליו
וכן מוכח בסוף הדר (שם דף עו.) וצא
תוס' ד"ה ור"ע: שם אבל
(א)
ט י
[נ"א: הם המנויים] בבמה
מעשרין. עי' חולין דף ז ע"א
טומנין [לקמן מז] גפת וזבל
מעליא דאסמכוה רבנן תחומין אקראי
אשכחן נמי דלאו חוץ לעיר קאמר כמו
בין השמשות נאכל עירובו משחשכה שניהם
תוס' ד"ה ודילמא וגיטין דף
ומלח וסיד וחול. ודבר
ואפי' למאן דאמר תחומין דרבנן
צא ושכור לנו פועלים (ב"מ דף פג.) :
יאר)
לא ע"א תוס' ד"ה במחשבה:
שאינו מוסיף, תבן וזוגין
קנה עירוב מה נפשך אי בין השמשות יממא
גמ' סימן בגופיא. מבואר
ומוכין ועשבין בזמן שהם
כדאמרינן בעירובין (דף נא.) ילפינן
רבי
הוא בתרא ליקני קמא לא ליקני ואי
במהרש"א. וה"מ למחשב
יבשים. ומה שהתירה
❖
מקום ממקום ומקום מניסה כו'. אבל
עוד ההיא דלקמן דף נ ע"ב:
המשנה מהטמנה מבעוד
בין השמשות ליליא הוא קמא ליקני בתרא לא ליקני בין השמשות
עירובי חצרות חומרא בעלמא הוא ולא
יום אבל בשבת לא, כמו
ספקא הוא וספקא דרבנן לקולא: (ואמר) רבא מפני מה אמרו אין
שאמרה ספק חשיכה ספק
י)
כ)
ל) ו
מיקרי שביתה מעלייתא וספקא דבין
אינה חשיכה טומנין את
מוסף רש"י
טומנין בדבר שאינו מוסיף הבל משחשכה גזרה שמא ירתיח אמר ליה
השמשות שפיר דמי: בין השמשות
ז
החמין, אבל ודאי חשיכה
גל של עצמות. שמת,
אין טומנין [את החמין]
אביי אי הכי בין השמשות נמי ניגזר א"ל סתם קדירות רותחות הן ואמר רבא
קונה עירוב שהוא תחילת קדושת
דאדם שמת נעשה גל
כלל, ואפילו בדבר שאינו
היום: נאכל. שאכלו כלב או אדם:
מפני
של עצמות (סנהדרין ק.).
מוסיף. ופירוש דילה
עשרתם. פירות שנאכל
בתוספתא [פרק רביעי] אין
שעירב עליו מבעוד יום. הניח עירוב
למחר, ערבתם. עירובי
טומנין את החמין בתחילה
לסוף התחום מבעוד יום ולא הספיק להחשיך ממש עד שנאכל בין השמשות: שניהם קנו עירוב.
דלגבי האי שנאכל בין השמשות
חצרות (גיטין ו:). שניהם קנו
[בשבת], ובסוף פרק במה
עירוב. משום דבין השמשות
טומנין [דף נא] תנו רבנן
משוינן ליה ליליא ואמרינן כבר קדש היום בעוד העירוב קיים וקנה עירוב דהלכה כר' יוסי דאמר בעירובין (דף לה.) ספק עירוב
ספק הוא וספק דדבריהם
אע"פ שאמרו אין טומנין
כשר ולגבי דהאי שהונח עליו בין השמשות ונתקיים עד שחשכה משוינן לבין השמשות יממא ועדיין לא קדש היום כשהונח ונמצא שהיה שם
להקל ועירוב מדבריהם הוא,
בדבר שאינו מוסיף כו'.
לגבי האי שנאכל עירובו בין
ולפי שהיתה הטמנת החמין
כבר בשעת קניית עירוב: בתרא ליקני. זה שהונח עליו בין השמשות: קמא לא ליקני. שהרי נאכל מבעוד יום: ה"ג ספקא דרבנן
השמשות משוינן ליה ליליא
[כתחלה] בשבת אסורה
היא. כלומר הא מילתא דמספקא לן אי בין השמשות יממא או ליליא במילתא דרבנן איתרע לן בעירובי תחומין דרבנן וכל ספקא
ואמרינן כבר קנה עירוב,
מכל צד, למדנו ראיה מזה
דרבנן לקולא: ה"ג אמר רבא מפני מה אמרו אין טומנין בדבר שאינו מוסיף הבל. כגון צמר ומוכין: משחשכה. כדתנן במתניתין וטומנין
ולגבי האי שעירב עליו בין
על דבר המשנה שאמרה
השמשות משוינן ליה יום
אבל טומנין בהן יבשין,
את החמין טעמא דספק חשכה הא ודאי חשכה אין טומנין וסתם הטמנה בדבר שאינו מוסיף הבל דאילו בדבר המוסיף הבל אפי' מבעוד
ועדיין הוה לו שהות לקנות
אינן אלא מבעוד יום ערב
❖
יום אסור כדתנן בפ"ד (דף מז:) אין טומנין לא בגפת כו' גזירה שמא ימצא קדרתו שנצטננה כשירצה להטמינה וירתיחנה תחילה ונמצא
שביתה (ערובין עו.).
שבת [נ"א: בערב שבת
מבעוד יום], ואפילו הכי
מבשל בשבת: אי הכי בין השמשות נמי ניגזר. דהא שבות מעלייתא היא דהא איכא גזירת איסור דאורייתא ותנא דמתניתין אית ליה דגזרו
הרי אמרו אין טומנין (כו')
על השבות ביה"ש דקתני אין מעשרין את הודאי: רותחות הן.
שסמוך לביה"ש הוא מעבירם מעל האור וליכא למיחש לשמא נצטננה וירתיחנה:
לא בגפת ולא בזבל כו'.
רבינו חננאל
ובפרק כירה [דף לט] אמרו
מפני
מתניתין ג' דברים צריך
אמר רב חסדא ממעשה
אדם לומר בתוך כו'. ואסיקנא צריך למימרינהו בניחותא כי היכי דנקבלו אינשי ביתיה מיניה. מנא לן דצריך הדלקת נר בשבת
שעשו אנשי טבריא ואסרו להן רבנן בטלה הטמנה בדבר המוסיף ואפילו מבעוד יום. ועמד לנו מדבר זה [נ"א: והסקנו מן המאמר
שנאמר וידעת כי שלום אהלך וגו', ואין שלום אלא באור שנאמר וירא אלהים את האור כי טוב. ואוקמינן הא דתנן הכא עירבתם
הזה] כי הגפת והזבל וכל דבר שהוא מוסיף הבל, לא נכשר ההטמנה בהם ואפילו מבעוד יום. ואן אלתבן אליאבס וכל דבר
עם חשכה, הן עירובי תחומין, והא דתני בסיפא בספק חשיכה ומערבין וטומנין את החמין, עירובי חצרות. אמר רבה אמר לשנים
(שמוסיף) [שאינו מוסיף] הבל פי אלחרארה אנמא אבאחו אלהטמנה בהם מבעוד יום [אמנם התבן היבש וכל דבר שאינו מוסיף
צאו ועירבו עלי פי' עירובי חצרות אחד עירב עליו מבע"י, ואחד עירב עליו בין השמשות, זה שעירב עליו מבע"י נאכל ערובו
הבל אינו אסור בהטמנה בהם מבעוד יום] אבל משחשיכה אסור. הרי מכאן אמר רבא מפני מה אמרו אין טומנין בדבר המוסיף
בין השמשות זה שעירב עליו בין השמשות, נאכל עירובו משחשיכה, שניהם קנו עירוב מה נפשך וכו', ואסיקנא בין השמשות
ואפילו מבעוד יום ואין טומנין בדבר שאינו מוסיף משחשיכה, כי העת שאסרו בו ההטמנה בגפת ובזבל בו בעת עצמו אמרו אבל
ספק מן היום הוא ספק מן הלילה הוא ועירובי חצירות דרבנן וספק דבריהם להקל. ירושלמי הדא דתימר בעירובי חצרות אבל
טומנין בהם יבשים, ואי אפשר להיות משחשיכה מפני שאמרו אין טומנין בתחילה בשבת, ולא יתכן להיות אלא מבעוד יום,
בעירובי תחומין דבר תורה הן. וטומנין החמין. אמר רבא מפני מה אמרו אין טומנין בדבר המוסיף ואפילו מבע"י גזירה שמא
ואעפ"כ אסור דבר שהוא מוסיף ולא התירו אלא דבר שאינו מוסיף, ואם היה דבר שאינו מוסיף מבעוד יום הוא שמותר מכלל
ירתיח, בבין השמשות [לא גזרינן, דבבין השמשות סתם קדירות רותחות הן].
שמחשיכה אסור.