לד:
במה מדליקין פרק שני שבת
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רבי
יוסי אומר
בין השמשות כהרף עין. פירש רשב"א דאין
מפני מה אמרו אין טומנין בדבר המוסיף הבל
ואפילו מבעוד יום.
קכט א מיי' פ"ד מהל'
א) ברכות ב:, ב) [נדה נג.]
שבת הלכה ב סמג
[עי' תוספות פסחים ב. ב"ק
להסתפק בו אלא כשהוא כהרף עין ולא בזמן גדול כמו
כדתנן לקמןד) לא בגפת ולא בזבל ואף על גב דסתם הטמנה מבעוד
ס: ד"ה לעולם יכנס], ג) זבים
לאוין סה טוש"ע א"ח סימן
יום הוא דהא אסרינן משחשכה: ברמץ. אפר המעורב בגחלים:
רנז סעיף א: שמסתפק בו תנא קמא אבל אין לפרש רבי יוסי אין מסתפק בבין
פ"א מ"ו, ד) [דף מז:],
קל ב מיי' פ"ב מהל'
ה) שם איתא ר' יצחק בר
ויטמין. דהא מבעוד יום
הוא: גזירה שמא יחתה בגחלים.
השמשות כלל והכי קאמר כהרף עין
אני מכיר ובקי בו מתי זה
נחמני א"ר אושעיא, ו) [לקמן
מחוסרי כפרה הל' יב
❖
נכנס וזה יוצא ויודע אני מתי הוא
משחשכה שבא לבשל הקדרה שלא
לז:], ז) [ויקרא טו],
יג יד:
קלא ג ד מיי' פ"ה מהל'
יום מתי הוא לילה דהא בתוספתא
בשלה כל צרכה וגזרו אף בבישלה כל
מפני מה אמרו אין טומנין בדבר המוסיף
א
א
שבת הל' ד סמג עשין
צרכה עד שיגרוף או שיקטום. והכי
דמסכת זבים בפ"ק קתני וכן היה ר'
הבל ואפילו מבעוד יום גזירה שמא יטמין
לב טוש"ע א"ח סימן רסא
הגהות הב"ח
❖
מסקינן בפרק כירה (דף לז:) דאמר
יוסי אומר ראה אחד בין השמשות
סעיף ב:
ברמץ שיש בה גחלת אמר ליה אביי ויטמין
(א) גמ' וזה יוצא (ואי אפשר
ואחד ודאי ספק לטומאה ולקרבן
ה) רבי קטמה והובערה משהין עליה
גזירה שמא יחתה בגחלים: ת"ר ביה"ש
לעמוד עליו) תא"מ ונ"ב
פירוש שראה במוצאי שבת ביה"ש
חמין שהוחמו מבעוד יום כל צרכן
בתוספות משמע דלא גרסי'
מוסף תוספות
ספק מן היום ומן הלילה ספק כולו מן היום
וא"א לעמוד עליו גם באשר"י
וביום שני ראה ביום ספק לטומאה
ותבשיל שבישל כל צרכו וכן אמר רבי
ל"ג ליה אבל באלפס גרס
א. דר' יוסי נמי מספקא
ספק כולו מן הלילה מטילין אותו לחומר
יוחנן ו): מן היום ומן הלילה. כלומר
דשמא בין השמשות כולו מן היום והוי
ליה: (ב) רש"י ד"ה מן היום
לי' בביה"ש דידי'. תוס'
❖
שני ימים ואיזהו בין השמשות משתשקע
וכו' ספק אי יש בו:
הרא"ש. ב. בין ב' הראיות.
ספק (ב) יש בו משניהם: ספק כולו מן
יום מפסיק וטהור או שמא כולו מן
ב
ג
תוס' הרא"ש. ג. ביה"ש.
היום ספק כולו מן הלילה. הרי ג'
הלילה והוו שני ימים רצופין וטמא
החמה כ"ז שפני מזרח מאדימין הכסיף התחתון
ד
תוס' הרא"ש. ד. ז', ואינו
ספיקות לפיכך מטילין עליו חומר
חייב קרבן. תוס' הרא"ש.
ושמא מן היום ומן הלילה ואיכא שלשה
גליון הש"ס
ולא הכסיף העליון בין השמשות הכסיף
ה
ו
ה. ביה"ש. תוס' הרא"ש.
ימים רצופין וחייב קרבן אלמא דר'
שני הימים. ולקמן מפרש למאי הילכתא
העליון והשוה לתחתון זהו לילה דברי רבי
גמ' אלא תלתא רבעי.
ו. ונחלקה הראי' לשתים
יוסי נמי מספקא ליה בההוא כהרף
שייך לומר שמא יש בו משניהם:
עיין פירש"י ברכות דף ב
כיון דבב' ימים ראה
יהודה ר' נחמיה אומר כדי שיהלך אדם
ע"ב ד"ה והלא כהנים ובנדה
אותם. תוס' הרא"ש. ז. דהא
עין: ספק לטומאה ולקרבן.
מאדימין. שנראה אדמומית חמה
דף נג ע"א ברש"י ד"ה
ליכא לספוקי הכי. תוס'
משתשקע החמה חצי מיל א) רבי יוסי אומר
❖
בעבים: הכסיף. השחיר: התחתון.
פירש בקונטרס דשמא בין השמשות
ביה"ש וצ"ע:
רי"ד. ח. ואי כולו מן
בין השמשות כהרף עין זה נכנס וזה יוצא
הלילה, אף שני נמי כולו
ב)
ראשון כולו מן היום ושני כולו מן
תחתון של כיפת הרקיע הסמוכה
מן הלילה. תוס' רי"ד.
הלילה ול"נ דאי ראשון כולו מן היום ואי אפשר לעמוד עליו אמר מר מטילין אותו
לארץ: עליון. גובהה של כפה אינה
(א)
ז
דמלתא דפשיטא היא דכל
רבינו חננאל
ביה"ש שוים הם. תוס'
לחומר שני ימים למאי הלכתא אמר רב
ממהרת להכסיף. ולקמן פריך מאי
שני נמי כולו מן היום ותו דאמר לקמן
ח
הרא"ש. ט. אמאי חייב.
ומפני מה אמרו אין טומנין
קאמר דקשיא סיפא ארישא: חצי
בשמעתין (דף לה:) העושה מלאכה
הונא בריה דרב יהושע לענין טומאה כדתנן
ג)
תוס' רי"ד. י. ונמצא
אפילו בדבר שאינו מוסיף
מיל. זהו שיעור אורך בין השמשות
ביה"ש ראשון יום שבת
בשני בין השמשות חייב חטאת ממה
משחשיכה, גזירה שמא
ראה שני ימים בין השמשות ספק לטומאה
ב
ביה"ש שני יום שני. תוס'
יטמין ברמץ ויבא לחתות
ולאחר חצי מיל הוי לילה: כהרף
נפשך ולפירוש הקונטרסט הא איכא
ולקרבן ראה יום אחד בין השמשות ספק
רי"ד. יא. וביה"ש ראשון
בגחלים. ת"ר בין השמשות
עין. כשיעור קריצת עין ברפיון
למימר שמא בין השמשות דע"ש כולו
יום ראשון וביה"ש ב' יום
מן היום ומן הלילה, ספק
לטומאה הא גופה קשיא אמרת איזהו ביה"ש
שלישי. תוס' רי"ד.
כולו מן היום ספק כולו
ולא בחזקה: זה נכנס. הלילה נכנס
יום ומוצאי שבת כולו לילה ולא
יב. שאילו ראה התם נמי
מן הלילה, מטילין אותו
משתשקע החמה כ"ז שפני מזרח מאדימין
יתחייב חטאת אלא אשם ומפרש
והיום יוצא יציאת זה עם כניסת זה
כל ביה"ש בודאי כי אין
לחומרי ב' ימים. ואמרינן
הא הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון לילה
לספקו בטומאה, דממ"נ
למאי הלכתא לטומאה,
רשב"ם ספק לטומאה ולקרבן שראה
כשהם מתפרשין קרי בין השמשות
❖
טמא הוא. תוס' רי"ד.
כדתנן במסכת זבין פרק
הוא והדר תנא הכסיף התחתון ולא הכסיף
וכל דמקמי הכי הוי יום מעליא: למאי
בין השמשות במוצאי שבת וביה"ש
א', ראה ב' ימים בין
השמשות ספק לטומאה
הילכתא. יטילו עליו ספק שמא
העליון בין השמשות אמר רבה אמר רב
דמוצאי יום שני דשמא בין השמשות
ולקרבן. פי' האיש מטמא
רב נסים גאון
שניהם כולו מן היום או כולו מן
משניהם יש בו בשלמא ספק כולו מן
י
יהודה אמר שמואל כרוך ותני איזהו ביה"ש
בראיות, והאשה בג' ימים.
ג
ראה ב' ימים בין השמשות
עכשיו איש שראה ביום
הלילה מפסיק יום אחד בינתים ואין
היום איכא למימר לענין מוצאי שבת
יא
משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח מאדימין
ספק לקרבן, ראה יום
שבת בין השמשות, אם
כאן טומאה או שמא חציו מן היום
להביא אשם תלוי ספק כולו מן הלילה
אחד בין השמשות ספק
תאמר בין השמשות כולו
והכסיף התחתון ולא הכסיף העליון נמי בין
וחציו מן הלילה והוו רצופין וטמא
לענין לילי שבת אלא חומר שניהם
לטומאה. כבר ידענו כי
(א') יום הוא, הנה ראייה
השמשות הכסיף העליון והשוה לתחתון
הזב אפילו ראה ג' ראיות
אחת בשבת, עוד ראה ביום
למאי הילכתא: ראה שני ביה"ש.
טומאת שבעה ומתחייב קרבן וקשה
מופסקים ביום אחד הרי
ראשון בין השמשות הנה
לילה ורב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל
לפירושו חדא דשני ימים בין השמשות
זיבה. דזב מטמא בימים ובראיות בין
ראיה שניה ביום ראשון.
הוא זב גמור, כדתניא [ב"ק
הכי קתני משתשקע החמה כ"ז שפני מזרח
דף כד] תלה הכתוב את
וא"ת בין השמשות של
משמע רצופין ועוד דלפי זה לא
שראה שתים ביום אחד בין שראה
הזב בראיות ואת הזבה
יום ראשון חציו מליל יום
מאדימין יום הכסיף התחתון ולא הכסיף
משכחת טומאת ז' בלא קרבן ולישנא
שתים בשני ימים רצופים בין שראה
בימים. וכן אם לא יהיו
ב' הוא, נמצא שראה ג'
מופסקין אלא מחוברין
ימים בג' ראיות, בשבת
משמע ספק טומאה לחוד ולקרבן
אחת בשני ימים כגון בין השמשות
העליון ביה"ש הכסיף העליון והשוה לתחתון
ויש בהן שיעור שיטבול
וביום א' ויום שני, וקיי"ל
לחוד ועוד קשה לר"י דאם מיירי
חשיב ליה כשתי ראיות משום ימים
לילה ואזדו לטעמייהו דאיתמר שיעור ביה"ש
אדם ב' טבילות ויסתפג
ב' לטומאה שלש לקרבן.
ב' סיפוגין הרי זה [זב]
ראה אחד בין השמשות
כשראה כל בין השמשות כמו העושה
דילפינן מלזכר ולנקבה ז) מה נקבה
בכמה אמר רבה אמר רב יהודה אמר שמואל
גמור כדתנן [מסכת זבים פ"א
ספק לטומאה. יש לומר
מלאכה שני בין השמשות כדמפרש
בימים אף זכר בימים וראיות בגופיה
מ"ה] [נ"א: כמו שאמרה
כולו מן היום ובעל קרי
שלשה חלקי מיל מאי ג' חלקי מיל אילימא
רשב"ם א"כ בראיה אחת חייב קרבן
מיפרשא כדתניא במגילה (דף ח.) מנה
המשנה] ראה אחת מרובה
הוא ואינו טמא אלא יומו,
תלתא פלגי מילא נימא מיל ומחצה אלא
כשלש שהיא (כמי גריון)
ויש לומר בין השמשות
הכתוב שתים וקראו טמא כו': ספק
דהא ביה"ש הוי לכל הפחות חצי מיל
[כמגדיון] לשילוח שהן
חציו יום. לג' ימים או לג'
תלתא תילתי מילא נימא מיל $ אלא תלתא
ד
לטומאה ולקרבן. ספק טמא ספק
דהוו אלף אמה דשיעור מיל הוי
כדי שתי [טבילות] וכשני
לילות הרי זה זב גמור.
ותניא בתוספתא [פ"א דזבים]
סיפוגין הרי זה זב גמור.
ריבעי מילא ורב יוסף אמר רב יהודה אמר
אלפים אמה כדפי' רש"י בפרק שני
טהור ספק חייב קרבן עם הטומאה
ומודה ר' יוסי שאם ראה
וכן נמי אם יראה בסוף
שמואל שני חלקי מיל מאי שני חלקי מיל
שעירים (יומא דף סז. ושם) ואמר
ספק אינו חייב קרבן אבל טמא
אחת בין השמשות, אף על
היום ראיה אחת מחוברת
פי שאין כאן כדי טבילה
שלא פסקה עד שנכנס
בפרק ד' מיתות (סנהדרין דף סג.)
שבעה דזב בעל שתי ראיות או שני
אילימא תרי פלגי מילא לימא מיל ואלא
וסיפוג, יש בו ב' ראיות,
הלילה [נ"א: ביום הבא]
ראה אחת מרובה כג' שהיא כמגדיון
ימים כל תורת טומאת זבין עליו
שב' ימים חולקין אותה. וכן
הרי דינה כדין ב' ראיות כי
תרי רבעי מילא לימא חצי מיל אלא
היה ר' יוסי אומר, ראה אחת
יציאת היום וכניסת הלילה
לשילה שהם שתי טבילות ושני סיפוגין
ושלישי מביאתו לידי קרבן. וזה שראה
תרי
בין השמשות, ספק לטומאה
מחלקין הראיה ומפסיקין
הרי זה זב גמור ובתוספתא בריש
שני בין השמשות ספק יום אחד
ופטור מן הקרבן. ראה
אותה, כמו שאמרה המשנה
מסכת זבין משמע היינו שיעור ק' אמה לכך מפרש ר"ת דמיירי שלא
הוא וטמא בשני ראיות או שני ימים רצופין הן וטמא נמי בתורת ימים
שתים בין השמשות, ספק
ראה אחת ביום ואחת
לטומאה ולקרבן. אחת ודאי
בין השמשות אחת בין
ראה כל בין השמשותיב אלא שעה אחת מועטת דבין השמשות זה ושעה
ספק ב' ימים שאין רצופים הן וטהור מטומאת שבעה אלא כבעל
ושתים בין השמשות, או
השמשות ואחת למחר
אחרת בין השמשות אחר ובכל שהוא שבין השמשות יש להסתפק שמא
קרי בעלמא דלאו שתי ראיות ביום אחד איכא ולא שני ימים
אחת בין השמשות [ושתים
אם ידוע שמקצת הראיה
ודאי], ודאי לטומאה וספק
מהיום ומקצתה למחר ודאי
כולו מן היום או כולו מן הלילה או חציו יום וחציו לילה והשתא אתי
רצופין איכא ספק שהן ג' ימים רצופין דזב גמור הוא אף לקרבן
לקרבן, שתים ודאי ואחת
לטומאה ולקרבן. ואם ספק
שפיר דספק לטומאה דשמא הראשון כולו מן היום והשני כולו מן
כיצד שמא בין השמשות הראשון כולו מן היום וביה"ש השני כולו מן
בין השמשות, [או שתים
שמקצתה היום ומקצתה
בין השמשות ואחת ודאי,
למחר, ודאי לטומאה וספק
הלילה ומפסיק יום בינתים או שמא תרוייהו יום או תרוייהו לילה
הלילה ונמצא יום אחד הפסק בינתיים וטהור או שניהם מן היום
ודאי לטומאה ולקרבן].
לקרבן. אבל אם ראה
ואיכא ב' ימים רצופין וספק לקרבן שמא הראשון מן היום ומן הלילה
דהוו להו שני ימים רצופין וכן אם שניהם מן הלילה הוו להו נמי שני
סוף הברייתא. ואיזהו בין
בין השמשות הואיל ובין
השמשות משתשקע החמה
השמשות הוא סוף היום
והשני לילה או הא' יום והב' חציו יום וחציו לילה ואיכא ג' רצופין וההיא
ימים רצופין או שמא אם הראשון מן הלילה והשני מן היום הוו להו
וכל זמן שפני מזרח
שעבר ותחילת יום שאחריו
נמי שתי ראיות ביום אחד וטמא שבעה בכל אלו ואין כאן קרבן או
דהעושה
מאדימים הכסיף התחתון
ואנו מסתפקין בו, יהיה דין
ולא הכסיף העליון זהו
זה האיש ספק לטומאה, כי
שמא שתיהן הראיות היו מקצתן ביום ומקצתן בלילה ויש כאן שלשה רצופים וכן אם הראשונה מקצתה ביום ומקצתה בלילה והשניה כולה מן
(יום) [ביה"ש], הכסיף
בחליפת זה היום וכניסת יום
הלילה או הראשונה כולה מן היום והשניה מקצתה ביום ומקצתה בלילה הוו להו ג' ימים רצופין וטעון קרבן הלכך ספק אף לקרבן ומביא
העליון והשוה לתחתון זהו
אחר נתחלף הראיה, ויהיה
חטאת העוף הבאה על הספק ואין נאכלת דשמא לאו בר קרבן הוא ומליקת חולין נבלה: ראה אחת ביה"ש ספק לטומאה. שמא מקצתה
לילה דברי רבי יהודה.
על זה האיש דין הטומאה
ר' נחמיה אומר בה"ש
כאילו ראה ב' ראיות.
ביום ומקצתה בלילה והיינו חומר ב' ימים וטמא ז' או שמא כולה או מן היום או מן הלילה ואין כאן אלא אחת: פני מזרח מאדימים. עדיין לא
משתשקע החמה עד כדי
ותמצא ברר זה הדבר
הכסיף אפי' תחתון: כרוך ותני. שני הדברים בכרך אחד בתורה אחת: ואזדו לטעמייהו. דרבה סבר שיעור ביה"ש נפיש ורב יוסף סבר זוטר:
הילוך חצי מיל. רבי יוסי
בפרק ראשון מתוספתא זבין
אומר ביה"ש כהרף עין
ומודה רבי יוסי שאם ראה
פלגא הלילה נכנס והיום יוצא ואי
אחת בין השמשות אע"פ
שאין בה כדי טבילה וסיפוג, ויש בידו ב' ראיות מפני שב' ימים חולקין אותו ומטילין אותו לחומרי ב' ימים וספק לטומאה, אפשר לעמוד עליו. ואמרינן על הא דר' יהודה הא גופה קשיא. ומתרץ רבה כרוך ותני, איזהו בה"ש משתשקע החמה וכל זמן
שפני מערב מאדימין את המזרח, וסימנך כוותיה. פי' אם יהיה נר דולק בבית ובו חלון פתוח למערב מתראה אור הנר כנגד
ולדאלך [ולזה] אמרו מטילין לחומרי ב' ימים.
פתח החלון במזרח וגם הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון עדיין ביה"ש הוא. הכסיף העליון והשוה לתחתון, זהו לילה. ורב
יוסף תני לה הכי איזהו ביה"ש משתשקע החמה וכל זמן שפני מערב מאדימין למזרח עדיין הוא יום, הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון ביה"ש, הכסיף העליון והשוה לתחתון לילה. ואזדו לטעמייהו דאתמר שיעור בין השמשות בכמה, רבה אמר כדי הילוך
ג' רבעי מיל [ור"י אמר ב' שלישי מיל]