במה מדליקין פרק שני שבת
לה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
פלגא דדנקא. אחד מי"ב במיל דשיעורא דרבה תלת ריבעי מילא
דהעושה מלאכה בשני בין השמשות היינו שעשה כל בין השמשות
קלב א מיי' פכ"ה מהל'
א
א) עירובין יד: כלים פט"ו
מ"א אהלות פ"ח מ"א,
שבת הל' ו [וע"ש
היינו תשעה פלגי דנקא ושיעורא דרב יוסף שמונה פלגי דנקא. דנקא
או שעשה בשניהם בתחילת בין השמשות וכן הא דתניא בתוספתא
ב) [עירובין יד: קאמר אביי
במ"מ] סמג לאוין סה
שתות: וחילופה. איפליגו רבה ורב יוסף בחלתא דהתם שיעורא
דמסכת זבים בפ"ק דשני בין השמשות ודאי לטומאה וספק לקרבן
טוש"ע א"ח סימן שח
הך מלתא אקרא דש"מ האי
גודשא וכו' וצע"ק], ג) [עי'
סעיף ב:
דרב יוסף נפיש מדרבה רבה דאמר הכא תלתא אמר התם תרי ורב
מיירי נמי דידעינן כגון שראה בשניהם בתחילת בין השמשות ועוד
קלג ב מיי' פ"ג מהל' כלים
תוספות עירובין יד: ד"ה ש"מ
❖
י"ל דמיירי כשראה כל בין השמשות
יוסף דאמר הכא תרי אמר התם תלתא:
וכו' דנ"מ לענין מקח וממכר],
הלכה ב:
ד) הר"י לא גרס הנך תיבות
חלתא. כוורת: שרי לטלטולה. דתורת
דר' יוסי תני לה דאמר בין השמשות
תרי תילתי מיל מאי
בינייהו איכא בינייהו
בין השמשות אך גרס ומעריב
כלי עליה: בת תלתא. גדולה יותר
כהרף עין וליכא ביה שיעור שלשה
פלגא דדנקא וחילופה בחלתא דאמר רבה
שמשיה דר"י סוף דיבור
הגהות הגר"א
ראיות: תרי תילתי מיל. קשה
מדאי ואין תורת כלי עליה: בעי מיניה
ואח"כ מתחיל דיבור מישך
חלתא בת תרי כורי שרי לטלטולה ובת
❖
א
שייך והוא נכון, ה) [ע"ש תוס'
[א] גמרא (אע"פ) תז"מ:
דמר. רבה: בשעת מעשה. שהייתי
דהכא משמעב דמשקיעת החמה עד
ד"ה ההיא שריתא], ו) גיר'
תלתא כורי אסור לטלטולה ורב יוסף אמר
צריך לדבר: כמאן. הא דאפי' בתרתי
הלילה ליכא אלא תלתא ריבעי מיל ור'
ג
ד
רש"ל וקשה לרשב"א דלפי זה
בת תלתא כורי נמי שרי בת ארבעה כורי
לא היה לו להזכיר עלייה אלא
לעזי רש"י
כורי לא שרא: קש. זנבות שבולין
יהודה גופיה בפסחים בפרק מי שהיה
❖
כשירד ויטבול ותו לא,
אסור אמר אביי בעי מיניה דמר בשעת
❖
אשטריי"ם: ובור ספינה אלכסנדרית.
טמא (דף צד. ושם) סבר דמשקיעת
אישטריי"ם. קש.
מעשה ואפילו בת תרי כורי לא שרא לי
ספינה גדולה שפורשים בה לים הגדול
החמה עד צאת הכוכבים ארבע מילין
מוסף רש"י
כמאן כהאי תנא דתנן כוורת הקש וכוורת
ומי הים מלוחין ועושין כלי גדול כמין
וצאת הכוכבים לילה הוא כדאמרינן
א)ב
מוסף תוספות
ובור ספינה אלכסנדרית.
בור ונותנין לתוכו מים יפים: לח.
בריש פ"ק דפסחים (דף ב. ושם)
הקנים ובור ספינה אלכסנדרית אע"פ [א] שיש
עושה בה כעין בור ונותן שם
א. דליכא לספוקי להאי
אין בו גודש: שהן כוריים. ששים סאה
וכדמוכח קרא (נחמיה ד) ואנחנו
להם שולים והן מחזיקות מ' סאה בלח שהן
מים מתוקים (ערובין יד:).
בתחילתו ולהאי בסופו.
ביבש. שהגודש מחזיק שליש בכלים
עושים במלאכה וגו' דמיניה מפיק
טהורין. לפי שגדולים יותר
תוס' רי"ד. ב. אליבא דר'
ה
כוריים ביבש טהורים אמר אביי שמע מינה
ב)
מדי ואין תורת כלי עליהן
יהודה. ריטב"א. ג. לכל
שלהם שהיו עשויין כים שעשה שלמה
בפ"ב דמגילה (דף כ:) דמעלות השחר
שהרי אין מטלטלין מלא וריקן
היותר. ריטב"א. ד. וקשה
ג) האי גודשא תילתא הוי אביי חזייה לרבא
גובהן כחצי רחבן והם עגולים: טהורין.
יממא הואו ואומר ר"תז דהתם מייריח
(שם). האי גודשא תילתא
מדר' יהודה אר' יהודה.
דקא דאוי למערב א"ל והתניא כל זמן שפני
הוי. ובכלי שגובהו כחצי ארכו
תוס' הרא"ש. ה. מעלות
דאיתקש כלי עץ לשק דמיטלטל מלא
בתחילת שקיעה והכא משתשקע
❖
ט
י
ורחבו קאמר (שם)
.
השחר עד צאת הכוכבים,
מזרח מאדימין א"ל מי סברת פני מזרח ממש
וריקן וזה אינו מיטלטל מלא דגדול
מסוף שקיעה אחר שנכנסה חמה
יא
ואומר, והיה לנו הלילה
משמר והיום מלאכה. תוס'
לא פנים המאדימין את המזרח א"ד רבא
יותר מדאי ואם יטלטלוהו ישבר
בעובי הרקיעיב אבל תימה לר"י דבמאי
פסחים ב. ד"ה והא.
רבינו חננאל
בידיהם: דאוי. מביט ערב שבת לראות
פליגי דהא ודאי משעת צאת הכוכבים
חזייה לאביי דקא דאוי למזרח א"ל מי סברת
יג
ו. ומהתם נמי מוכח דעד
אם יש שם אדמומית חמה: פנים
צאה"כ יום הוא. תוס'
נתננו סימן זה לדבר שיהא
הוי לילה כדפי' וי"ל דאמרינן לקמן לא
יד טו
פני מזרח ממש פנים המאדימין את המזרח
פסחים ב. ד"ה והא. ז. שיש
נוח לתלמיד, בהין של תורה
המאדימים את המזרח. לערב חמה
גדולים הנראים ביום ולא קטנים כו'
וסימניך כוותא: ר' נחמיה אומר כדי שיהלך
חילוק בין 'משקיעת
שהוא י"ב לוגין רביעית
שוקעת במערב וזהרורי החמה
אלא בינונים והשתא פליגי דלר' יהודה
החמה' ובין 'משתשקע
ג' לוגין ושליש ד' לוגין,
אדם משתשקע החמה חצי מיל: א"ר חנינא
החמה'. תוס' הרא"ש. דב'
נמצאו ג' רביעית ט' לוגין
מאדימין את המזרח כחלון דכשהחמה
מספקא ליה בכל כוכבים הנראים
שקיעות הן. פי' הר"ן.
ונמצאו שני שלישי הין ח'
הרוצה לידע שיעורו של ר' נחמיה יניח חמה
נכנסת בה מאדמת כותל שכנגדה:
משקיעת החמה עד שהכסיף העליון
ח. 'משקיעת החמה',
לוגין הרי יש בין ג' רביעיות
בראש הכרמל וירד ויטבול בים ויעלה וזהו
משמע. תוס' מנחות כ: ד"ה
ובין ב' שלישים, לוג א'
וסימנך כוותא. חלון כמו שפירשתי:
אם הם בינונים אם לאוטז וע"ק דניחזי
נפסל. ט. דהיינו משעה
שהוא חצי שתות, כמוהו
שיעורו של ר' נחמיה א"ר חייא הרוצה לראות
כרמל.
הר שעל שפת הים וחמה
אנן באדם בינוני שילך מתחילת שקיעת
שמתחלת החמה ליכנס
חשבון המיל ששיערו בו
בעובי הרקיע [ומתחלת
רבה ורב יוסף נמצא שיעור
בארה של מרים יעלה לראש הכרמל ויצפה
סמוך לשקיעתה נראית על ראשי
החמה ד' מילין כדאמר בפסחים י"ל
אורה להיות כהה, ומאז.
רבה יתר על השיעור דרב
ההרים ובכדי שירד ויטבול ויעלה הוי
דמספקא להו מהו אדם בינוני:
ויראה כמין כברה בים וזו היא בארה של
תוס' הרא"ש.] עד הלילה,
יוסף כדי הילוך חצי שתות
ואפילו בת תרי כורי לא שרא
הוי ד' מילין. תוס' פסחים
לילה: כמין כברה. סלע עגול ועשוי
מיל (ש"מ) שלא נתנו
מרים אמר רב מעין המיטלטל טהור וזהו
צד. ד"ה רבי יהודה.
סימן לשיעור אלא לדבר
לי. לית הילכתא הכי
ככברה: זהו בארה של מרים. שהיה
י. החמה, משמע. תוס'
שנחלקו בו שהוא משתשקע
בארה של מרים: אמר רב יהודה אמר שמואל
מתגלגל עם ישראל במדבר בזכותה
שיתבטל ממנו תורת כלי משום כובדו
מנחות כ: ד"ה נפסל.
החמה וכ"ז שפני מזרח
ביה"ש דר' יהודה כהנים טובלין בו למאן
יא. כולה. תוס' הרא"ש.
מאדימין, והיינו חצי שתות
של מרים דכתיב (במדבר כ) ותמת שם
דאמר בפ"ב דעירובין (דף קב. ושם) ה)
יב. והיא עדיין כנגד
מיל (משיכסיף עליון עד
אילימא לר' יהודה ספקא הוא אלא ביה"ש
מרים וסמיך ליה ולא היה מים לעדה:
ההיא שריתא דהוה בי רבי פדת דהוי
חלונה, ולפי שלא עברה
שישוה לתחתון) [משתשקע
דר' יהודה לר' יוסי כהנים טובלין בו פשיטא
חלונה, ועדיין אינה
החמה עד שיכסיף התחתון]
טהור. מלקבל טומאה וטובלין בו
שקלי לה עשרה ושדי לה אדשא אמר
מהלכת אחורי כיפה, פני
כדי הילוך חצי שתות מיל.
מהו דתימא בין השמשות דר' יוסי מישך
דלאו ככלי דמי להיות המים הנובעין
תורת כלי עליה אפילו אביי גופיה לא
רקיע מאדימין כנגד
וכיון שפירשנו רבה אמר
מקומה. פי' הר"ן. שאז
ג' רביעי מיל ורב יוסף
ממנו כשאובין ואין לך מעין מיטלטל
קיבלה כדאמרינן בפרק כירה (לקמן
שייך בדר' יהודה קא משמע לן דשלים
הוא בין השמשות, דקודם
אמר ב' שלישי מיל, אמרנו
אלא בארה של מרים: כהנים טובלין
דף מה:) מנרתא שאני שאדם קובע
בין השמשות דר' יהודה והדר מתחיל בין
לכן יממא הוא. ריטב"א.
וחלופן בחלתא, רבה נותר
יג. ר' יוסי ור' יהודה
בה מידה ב' כור ורב
בו. ואע"פ שצריכין הערב שמש אחר
לה מקום א"ל אביי והרי כילת חתנים
השמשות דר' יוסי אמר רבה בר בר חנה
בביה"ש. תוס' מגילה כ:
יוסף נותן בה מדה ג'
טבילה לאכול בתרומתן קסבר יממא
דאדם קובע לה מקום ומותר לנטותה
ד"ה והא. יד. ועד אותו זמן
כור מותר, יתיר אסור.
א"ר יוחנן הלכה כר' יהודה לענין שבת
הוא ויש שהות אחריו לשקיעת החמה:
ולפורקה בשבת אלא אמר אביי כו'
הוי יום. תוס' הרא"ש לה:
נמצא רב יוסף מוסיף על
והלכה כר' יוסי לענין תרומה בשלמא הלכה
ד"ה לא. [וא"כ] לימרו
שיעורו של רבה ותרווייהו
ספק הוא. לדידיה הואיל וקרי ליה
והא דאמרינן בשילהי כל כתבי (לקמן
בצאה"כ. תוס' מגילה כ:
סבירא להו דכהאי שיעורא
כר' יהודה לענין שבת לחומרא אבל לענין
בין השמשות כוליה ספקא הוא ושמא
קכא:) פמוטות של בית רבי מותר
ד"ה והא. טו. דאין אנו
מטלטלא מליאה וריקנית
בקיאין בצאה"כ. תוס'
ומנא היא והלכך שריא
תרומה מאי היא אילימא לטבילה ספקא היא
טבלו בלילה ואין כאן הערב שמש:
לטלטלן בשבת א"ל ר' זירא בניטלין
פסחים ב. ד"ה והא. טז. ומר
לטלטולה. אמר אביי בעי
אלא בין השמשות דרבי יוסי לרבי
אלא
בידו אחת או בשתי ידים אמר ליה
סבר עד חצי מיל, ומר
מיניה דמר הלכה למעשה
סבר אפי' לאחר זמן.
ואפילו חלתא בת ארבעים
יהודה לא גרסינן דהא בהדיא אמר שמואל בין השמשות דר' יהודה
כאותן של בית אביך פירוש שהן גדולות ולא כר"ח ורש"י שפירשו כאותן
רשב"א לד: ד"ה ואי זהו.
סאה שהוא כור ושליש
כהנים טובלין בו. ומאן דגריס ליה מפרש הכי אלא בין השמשות דר'
של בית אביך שהם קטנות דהא מוכח בהדיא בפ' כירה (לקמן מו.)
יז. ונראה לפרש, הרוצה
כור לא התיר לי, כי
לידע תחלת ביה"ש דר'
האי דתנן בכלים פרק
יוסי לרבי יהודה והכי אתמר בין השמשות דר' יוסי לרבי יהודה
דמנורות דלית להו חדקי דכולי עלמא שרי דהיינו פמוטות גדולות:
נחמיה מתי מתחיל, יניח
(י"ד) [ט"ו] כוורת הקש
וירד
ויטבול ויעלה. פי' בקונטרס ובתוך כדי שירד ויעלה הוי
כהנים טובלין בו ואשמעינן שמואל דבין השמשות דר' יוסי קדים
חמה בראש הכרמל וכו'
וכוורת הקנים ובור ספינה
ואחר כל זה יתחיל
לדר' יהודה ותחילת בין השמשות דר' יהודה לר' יוסי ליליא הוא
לילה וקשה דלא ה"ל למינקט סימנא דטבילה אי לאו דאתא
אלכסנדרית אף על פי שיש
השיעור וכו' וכן. תוס'
להם שולים ומחזיקות מ'
ודר' יוסי לר' יהודה יממא הוא והא בעי הערב שמש נהי דלר'
לאשמעינן דטבילה מעליא היאיז ובירוש' משמע בפ' (ב') [א') דברכות יח
הרא"ש. יח. התחיל גלגל
סאה בלח שהן כוריים
יהודה יממא הוא מיהו היכי טביל הא בין השמשות דר' יהודה ספק
דמשיעלה מתחיל בין השמשות והשתא קמ"ל דשפיר טבל ועלה לו
החמה לשקוע אדם עומד
ביבש טהורים, כלומר אינה
בראש הכרמל ויורד בים
כלי לפיכך אינה מקבלת
לילה הוא וכיון דבין השמשות דר' יוסי כהרף עין מקמי דסליק
הערב שמש ו) וה"היט דלפי זה הוה ליה למינקט הרוצה לידע בין
הגדול וטובל ועולה
טומאה, והלכתא כרבה.
מטבילה שלים ועייל בין השמשות דר' יהודה וספק לילה הוא ואין
השמשות דרבי יהודה אלא שמא סבר כרב יוסף דבין השמשות
רבי נחמיה אומר משתשקע
ואוכל בתרומה דחזקה
ביום טבל. תוס' הרא"ש.
החמה עד שיעור כדי הילוך
כאן הערב שמש. ולאו מילתא היא דליכא למימר דר' יוסי קדים
דרבי יהודה אינו מתחיל משתשקע החמה אלא משהכסיף התחתון:
יט. כיון דלא אתא
חצי מיל זהו בין השמשות.
אלא לאשמועינן אלא דעלתה
מדקאמר בסיפא אלא דרבי יהודה לר' יוסי ופרכינן פשיטא ואי
אמר רבי (נחמי') [חנינא]
❖
לו טבילה. תוס' הרא"ש.
הרוצה לידע שיעורו של ר'
הוה לן לספוקי דדילמא דר' יוסי קדים מאי פשיטותא טובא אשמעינן שמואל דאשמעינן דבין השמשות דר' יהודה קדים: פשיטא. דלר'
נחמיה, יניח חמה בראש
יוסי כהנים טובלים בו בדר' יהודה דהא ספקא דר' יוסי כהרף עין וכל למעלה הימנו יממא הוא ושיעוריה דר' יהודה נפיש טובא
הכרמל וירד ויטבול בימא
של טבריא ויעלה, וזהו
ומעריב שמשיה: ד) בין השמשות דר' יוסי מישך שייך בדר' יהודה. בסופו הוא נכלל וכי שלים דר' יהודה ליליא הוא אפי' לר' יוסי
רב נסים גאון
שיעור [של] ר' נחמיה. א"ר
וכי טביל בסוף בין השמשות דר' יהודה תו ליכא הערב שמש. קא משמע לן שמואל דכל בין השמשות דר' יהודה לר' יוסי יממא הוא וכשר
אמר אביי שמע מינה
חייא הרוצה לראות בארה
לטבילה והדר מתחיל דר' יוסי והוא הערב שמש: בשלמא הלכה כר' יהודה לענין שבת לחומרא. כלומר מדקאמר ר' יוחנן הלכה כר' יהודה
גדאשא תילתא הוי. דייק
של מרים, יעמד בראש
לה אביי מדברי המשנה והן
הכרמל ויצפה ויראה כמין
להכי והלכה כר' יוסי להכי ש"מ מספקא ליה הלכך על כרחך לחומרא בעי למיזל ובשלמא כי אמר הלכה כר' יהודה לענין שבת איכא
מחזיקות ארבעים סאה בלח
כברה בים וזהו בארה של
למימר דלחומרא אמרה ובע"ש אמר שאם עשה בו מלאכה מביא אשם תלוי אבל במוצ"ש לא עבדינן כוותיה למימרא דביה"ש דידיה ליליא הוא:
מרים. אמר רב יהודה אמר
שהן כורים ביבש, כי הכור
ל' סאין כמו שתמצא בפרק
רב מעין המטלטל מטהר,
אילימא לטבילה. דס"ל דכהנים טובלין בדר' יהודה כדקאמר ר' יוסי והא לר' יוחנן דר' יהודה ספיקא הוא מדלענין שבת קאי כוותיה לחומרא:
המוכר את הספינה [ב"ב דף
וזו היא בארה של מרים.
אלא פו] כור בל' סאה בסלע אני
ואסיקנא בתר דשלים
ביה"ש דרבי יהודה מתחיל ביה"ש דר' יוסי, הילכך לר' יוסי בבין השמשות דרבי יהודה טובלין הכהנים בו דהא עדיין לא העריב
מוכר לך. והואיל והכלי שיכיל מן היבש כורים שהן ס' סאה לא יכיל מן הלח יותר ממ' סאה והם ב' שלישי הס', מכלל
השמש, ולכשיעריב השמש לר' יוסי נטהרו. א"ר יוחנן הילכתא כרבי יהודה לענין שבת דאמר משתשקע החמה קידש היום והלכתא
שהשליש הנשאר לא יכילנו הכלי עצמו שלא יהיה גדוש על פי המדה, והואיל ובזמן שהוא גדוש יכיל ס' אע"פ שמן הלח לא
כר' יוסי דאין כהנים טבולי יום
יכיל אלא ארבעים, נפקא לן מינה הא דאביי שהגדוש על פי המדה הוא שליש מה שתכילנו כלל המדה.