לה:
במה מדליקין פרק שני שבת
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלא
לענין אכילה. קשה דמשום שיעורא פורתא דהוי כהרף
אלא לאכילה. וכולה מילתא דר' יוחנן לחומרא
דלא תימא כי שלים
קלד א ב מיי' פ"ה מהל'
א) [צ"ל ברבי], ב) [צ"ל אמרו
לו. דבש תמר], ג) [מגילה יח:
שבת הלכה ד ופ"ז
עין לא הוי ליה למיפסק כר' יוסי וליכא למימר דכהרף עין
בין השמשות דר' יהודה ליליא הוא וניכול וממילא נמי לענין מוצאי
מהל' תרומות הל' ב
גיטין יד. ב"ב כט. חולין ט.
שבת לא אמרינן כר' יהודה דנימא דר' יוסי ליליא הוא ושרי: בשני
דר' יוסי אינו מיד אחר בין השמשות דר' יהודה ומתאחר הרבה
לב.], ד) [צ"ל יוסף],
טוש"ע א"ח סי' רלה סעיף
ה) [חלונות] עי' ביצה יא:
א:
בין השמשות. ערב שבת ומוצאי שבת בהעלם אחד אין כאן עוד אשם
אחריו א"כ (ב) הא דאמר רב יהודה כו' בין השמשות דר' יהודה לרבי
❖
קלה ג מיי' פ"ה מהל' שבת
רש"י ד"ה תריסין,
תלוי אלא חטאת: ממה נפשך. אי
הלכה ד: יוסי כהנים טובלים בו מאי איריא
קלו ד טוש"ע א"ח סי'
ליליא הוא חייב על ערב שבת ושל
בין השמשות אחר בין השמשות דר'
אלא לאכילת תרומה דלא אכלי כהנים
רסא סעיף ג:
הגהות הב"ח
מוצאי שבת אינו כלום ואי יממא הוא
יהודה נמי כהנים טובלים לר' יוסי
תרומה עד דשלים בין השמשות דר' יוסי
קלז ה מיי' פ"ה מהל' שבת
חייב על מוצאי שבת ואין של ערב
וי"לא דאינו מתאחר כל כךב שיהא
(א) גמ' אמר רבי יוסי בר
הלכה יח יט סמג עשין
א"ר יהודה אמר שמואל כוכב אחד יום שנים
❖
א
אבין לא כוכבים: (ב) תוס'
ל טוש"ע א"ח סימן רנו:
שבת כלום. וכגון דעבד ליה כל בין
שיעור טבילה בינתיים א"נ ספק היה
ד"ה אלא וכו' דא"כ הא
בין השמשות שלשה לילה תנ"ה כוכב אחד
❖
השמשות דליכא לספוקי להאי
להם אם היה מתחיל מיד אחר דר'
ג
ד
דאמר:
יום שנים בין השמשות שלשה לילה א"ר יוסי (א)
לעזי רש"י יהודה או מתאחר הרבה ולהכי
בתחילתו ולהאי בסופו: בשיעורא
ה
לא כוכבים גדולים הנראין ביום ולא כוכבים
❖
דרבנן. בין השמשות: אתלו. הדליקו
איצטריך למיפסק דלא אכלי כהנים
מלו"א. חלמית (צמח בר).
גליון הש"ס
קטנים שאין נראין אלא בלילה אלא בינונים
את הנר מבעוד יום: חזו תרנגולין.
תרומה עד דודאי שלים בין השמשות
ב
גמרא ושוהה כדי צלית דג.
א"ר יוסי בר' זבידא העושה מלאכה בשני
דרבי יוסי:
היושבים על הקורות מבעוד יום וכן
ג
עי' בר"ן בפירקין בהל'
מוסף תוספות
הקשה ה"ר פורת דבשבת גופיה
❖
העורבים בשדה: אדאני. עשב
חנוכה דף י ע"ב:
ו
בין השמשות חייב חטאת ממה נפשך א"ל
א. [ד]האי דלא קאמר כי
הוה מצי למינקט הלכה
הקרוי מלוו"א ועלין שלו נוטין לצד
רבא לשמעיה אתון דלא קים לכו בשיעורא
שלים ביה"ש דר' יהודה
ד
כר' יהודה בע"ש וכר' יוסי במוצאי
החמה שחרית כפופין למזרח ובחצי
נמי כהנים טובלים בו לר'
רבינו חננאל
דרבנן אדשימשא אריש דיקלי אתלו שרגא
יוסי. תוס' הרא"ש. ב. אחר
שבת וכן לענין תרומה הוה מצי למימר
היום זקופין ולערב כפופים מאד
ביה"ש דר' יהודה. תוס'
אוכלין בתרומה עד השלים
ביום המעונן מאי במתא חזי תרנגולא בדברא
למערב: שש תקיעות. אף התרועות
הלכה כר' יהודה לענין טבילה וכר'
הרא"ש. ג. ביה"ש דר' יוסי.
ביה"ש דר' יוסי. אמר רב
עורבי אי נמי אדאני: ת"ר שש תקיעות
תוס' הרא"ש. ד. דשלים
יהודה אמר שמואל כוכב
יוסי לענין אכילה ונראה לר"י דניחא
במנין דסדר שלהן תקיעה תרועה
ביה"ש. תוס' הרא"ש.
אחד יום שנים בין השמשות
תוקעין ערב שבת ראשונה להבטיל את העם
ותקיעה: להבטיל ממלאכה שבשדות.
ליה לאשמועינן רבותא דאפי' בשבת
ה. אבל יודעים היו בודאי
שלשה לילה. תניא נמי
שלא הי' מתחיל עד
הכי ר' יוסי אומר כוכב
ממלאכה שבשדות שניה להבטיל עיר
ויהא להן שהות ליכנס לעיר: להבטיל
דחמיר מיקל ר' יוסי ושרי לעשות
דשלים ביה"ש דר' יהודה,
אחד יום שנים ביה"ש
העיר. ממלאכה: והחנויות. ממקח
מלאכה בבין השמשות דר' יהודה
וחנויות שלישית להדליק את הנר דברי ר' נתן
[וכיון ד]שמא מיד הי'
שלשה לילה. ולא כוכבים
וממכר: לחלוץ תפילין. והדלקת נר
מתחיל, הלכך קאמר דוקא
גדולים הנראים ביום,
ואפי' בתרומה דקיל משבת או בתרומה
ר' יהודה הנשיא אומר שלישית לחלוץ תפילין
כל ביה"ש דר' יהודה, לר'
ולא כוכבים קטנים שאין
ברביעית: להדביק פת בתנור. ועדיין
דרבנן מחמיר ר' יוסי דלא אכלי כהנים
$ ושוהה כדי צליית דג קטן או כדי להדביק
יוסי כהנים טובלים בו, או
נראין אלא בלילה, אלא
עד דשלים בין השמשות דידיה:
יש שהות כדי שיקרמו פניה שהיו
בינונים. ירושלמי בתחילת
שמא הי' מאריך אחריו
פת בתנור ותוקע ומריע ותוקע ושובת אמר
רבי
הרבה. תוס' הרא"ש. ו. כיון
ברכות כמה כוכבים יצאו
יהודה הנשיא אומר שלישית
ממהרים התקיעות כדי להוסיף מחול
דמפסק' פסק הלכה
ויהיה לילה, ר' פינחס
רשב"ג מה נעשה להם לבבליים שתוקעין
לחלוץ כו'. פירש"י ורביעית
על הקדש: ותוקע ומריע ותוקע.
כתרוייהו. תוס' הרא"ש.
בשם ר' אבא בר אבא
ומריעין ושובתין מתוך מריעין תוקעין ומריעין
ז. דר' יהודה הנשיא לא
כוכב א' ודאי יום, שנים
הרי שש: ושובת. חל שבת עליו:
להדליק את הנר וכן משמעז דלא פליג
פליג אלא בשלישית. תוס'
ספק, ג' לילה. ואסיקנא
הוו להו חמשה אלא שתוקעין וחוזרין ותוקעין
מלעדור. מלחפור: ויכנסו כולם
אתרתי קמייתא ועוד דאמר בסמוך
ח
הרא"ש. ח. [דא"כ] הו"ל
הדא דתימר באילין דלית
לפרושי. תוס' הרא"ש.
אורחיהון למיחמי ביממא,
כאחד. שלא יחשדו הנכנסים באחרונה
ומריעין ושובתין מתוך מריעין מנהג אבותיהן
שניה להדליק את הנר כמאן לא כר'
ט. ואי ס"ד דמדליקין
ברם באילין דאורחיהון
נתן ולא כר' יהודה הנשיא וליכא
לומר שעסקו במלאכתן אחר ששמעו
ט
בידיהן מתני ליה רב יהודה לרב יצחק בריה
בשנייה א"כ אתיא כר'
למיתחמי ביממא לא
יהודה הנשיא. תוס'
משערינן בהו. א"ר יוסי
למימר נמי דאף לחלוץ תפילין קאמר
קול השופר שאין הכל מכירין מי
שניה להדליק את הנר כמאן לא כר' נתן
הרא"ש. י. מוכיח דהדלקת
בר אבין ובלחוד דתיחמון
קרובים ומי רחוקים: תריסין. הן
ומדליק נמי בשלישית מדקאמר אלא
הנר קודם לחליצת
תלתא כוכבים בר מןא)
ולא כר' יהודה הנשיא אלא שלישית להדליק
ג' להדליק את הנר כמאן כר' נתן
דלתות החנויות ומסלקין אותן ומניחין
חד כוכבתא. אמר להו
תפילין. תוס' הרא"ש.
ה)
את הנר כמאן כרבי נתן תנא דבי רבי
רבא לבני מחוזא ב)אתון
יא. דודאי תפילין ברישא,
ע"ג יתדות ומוכרין עליהן תבלין ושאר
משמע ולא כר' יהודה הנשיא וקשה
אלא. תוס' סנהדרין סח. ד"ה
דלא קים לכו בשיעורא
ישמעאל שש תקיעות תוקעין ע"ש התחיל
ה
דבס"פ ד' מיתות (סנהדרין דף סח.
דברים ולערב מחזירין אותן לפתחים:
היאך. יב. של ר' אליעזר.
דרבנן אוקימנא שמשא
לתקוע תקיעה ראשונה נמנעו העומדים
תוס' הרא"ש. יג. באביו.
בריש דיקלא אתלו,
חמין. מים חמין למזוג בהן יין לשתות:
ושם)י גבי שחלה ר"א ואותו היום ע"ש
תוס' הרא"ש. יד. בכל ערב
פירוש אדליקו שרגא,
בשדה מלעדור ומלחרוש ומלעשות כל
סילק המסלק.
היה ונכנס הורקנוס בנו לחלוץ תפילין
קדרות העשויות
שבת, ולכך הי' תמה ואמר
ביום המעונן במתא חזי
כמדומה שדעת אבא
תרנגולא אימתי עיילי
להסתלק למאכל הלילה: והטמין
גער בו אביו ויצא בנזיפה א"ל היאך
מלאכה שבשדות ואין הקרובין רשאין ליכנס
נטרפה, אלא השתא הוא
בקינייהו, בדברא חזו עורבי
המטמין. את הראויות למחרת: חזן
מניחין איסור סקילה ועוסקין באיסור
עד שיבואו רחוקין ויכנסו כולם כאחד ועדיין
דגער בו אביו. תוס'
אימתי עיילו בקינייהו.
הרא"ש. טו. ולתרועה נמי
א"נ אדוני פי' ירקות
הכנסת. שמש הציבור: להוליך
שבות אלמא הדלקת נר קודם לחליצת
חנויות פתוחות ותריסין מונחין התחיל לתקוע
קרי תקיעה. תוס' הרא"ש.
השדה הן ידועין העלין
שופרו לביתו. שהיה גג מיוחד בגובה
תפילין וי"ליא דשאני התם דמשום חוליויב
טז. דתרועה היא. תוס'
שלהן בבוקר מתפתחין
תקיעה שניה נסתלקו התריסין וננעלו
איחרו מלהדליק את הנר לפי שהיו
העיר ואמצעיתה לתקוע שם ומשם
סוכה נג: ד"ה רבי יהודה.
ומתפשטין ומבין השמשות
החנויות ועדיין חמין מונחין על גבי כירה
יז. מאי קא פריך. תוס'
מתכווצין ונראין כסתומין.
טרודין בו עד שהיה סמוך לחשכה
מוליכו לביתו. אלמא אכתי לא נקיט
העושה מלאכה בשני בין
הרא"ש. יח. אלמא כל מיני
וקדירות מונחות על גבי כירה התחיל לתקוע
קדושת שבת עלייהו: לשיעורין.
ולכך אמר יעסוק באיסור סקילה
השמשות בע"ש ובשבת
טלטול אסור, אפי' לצורך
גופו. תוס' הרא"ש. יט. או
חייב חטאת, ממה נפשך
תקיעה שלישית סילק המסלק והטמין המטמין
קודם ואדרבה משם יש ראיה דחליצת
פעמים שביתו קרוב פעמים שביתו
❖
למקומו. תוס' הרא"ש.
אי ביה"ש יום הוא הנה
רחוק: בראש גגו.
והדליק המדליק ושוהה כדי צליית דג קטן או
תפילין קודמת מדרצה הורקנוס לחלוץ
שתקע שם:
נתחייב במלאכה שעשה
בשבת, אם לילה הוא
שאין מטלטלין. אפילו ברשות היחיד:
תפילין קודם הדלקה ומסתמא היה
כדי להדביק פת בתנור ותוקע ומריע ותוקע
נתחייב במלאכה שעשה
רב נסים גאון
והתניא שופר מיטלטל. לפי שכפוף ראשו
יודע שכך היו רגילין לעשות :
יג
יד
בע"ש. ת"ר ו' תקיעות
ושובת א"ר יוסי א) (בר) חנינא שמעתי שאם
שש תקיעות. כמו שפירש
במאי קמיפלגי א) בפלוגתא
תוקעין בע"ש. תקיעה
וראוי לשאוב בו מים ולשתות
בא להדליק אחר שש תקיעות מדליק שהרי
דר' אלעזר והורקנוס בנו.
אחת להבטיל המלאכה
התינוק: חצוצרות. פשוטה ואינה
בקונטרס שהיו תוקעין
תמצא פירוש דבריהם
שבשדות, שניה להבטיל
נתנו חכמים שיעור לחזן הכנסת להוליך
תקיעה תרועה תקיעה אע"ג דקצת
ראויה אלא לתקוע והוי דבר שמלאכתו
במסכת סנהדרין בסוף פרק
מלאכה שבעיר ושבחנויות,
טו
שופרו לביתו ב)אמר לו ג) אם כן נתת דבריך
ד' מיתות [דף סח], תניא
שלישית להדליק נר דברי
משמע לקמן דשלש ראשונות תקיעות
לאיסור ואסור משום מוקצה:
כשחלה ר' אליעזר נכנסו
ר' נתן, ר' יהודה הנשיא
לשיעורין אלא מקום צנוע יש לו לחזן הכנסת
הן דקתני התחיל לתקוע תקיעה שניה
לתינוק
חכמי ישראל אצלו והוא
אומר שלישית לחלוץ
את התפילין כו'. תנא
יושב בקינוף שלו והן
בראש גגו ששם מניח שופרו לפי שאין מטלטלין לא את השופר ולא את החצוצרות
לאו דווקא נקט תקיעהטז וכן מוכיח
יושבין בטריקלין שלו,
דבי שמואל ו' תקיעות
בפרק החליל (סוכה דף נג: ושם) דתנן
והתניא שופר מיטלטל וחצוצרות אינם מיטלטלין אמר רב (יוסי) לא קשיא
ואותו היום ערב שבת היה
תוקעין ע"ש, התחילו
ד)
ונכנס הורקנוס בנו לחלוץ
לתקוע ראשונה נמנעו הכל
אין פוחתין מכ"א תקיעות במקדש
כאן ביחיד כאן בצבור א"ל אביי וביחיד למאי חזי הואיל וראוי לגמע בו מים
תפילין, גער בו אביו ויצא
מלחרוש ומלעדור ומלזרוע,
ואין מוסיפין על מ"ח תקיעות וחשיב
בנזיפה. אמר להן חביריו
ואין הקרובים נכנסין עד
לתינוק שיגיעו רחוקים, הגיעו
של אבא כמדומה שדעתו
באותן מ"ח שלש להבטיל את העם
של אבא נטרפה. אמר לו
רחוקים נכנסו הכל ועדיין
ממלאכה ואמר בגמרא מתניתין דלא כר' יהודה דתניא רבי יהודה אומר הפוחת אל יפחות משבע והמוסיף אל יוסיף על ט"ז ומפרש במאי
דעתך ודעת אמך נטרפה
חנויות פתוחות ותריסין
היאך מניחין איסור סקילה
מונחים. תקע שניה נסתלקו
פליגי ר' יהודה סבר תקיעה תרועה תקיעה אחת היא ואם ג' להבטיל את העם ממלאכה כולן תקיעות למה היה ר' יהודה מחשיבם כאחת:
והתניא שופר מטלטלין כו'. תימה לר"ייז הא ע"כ האי דשרי לטלטל שופר היינו לצורך גופו או לצורך מקומו דמחמה לצל אפי' ר'
ועוסקים באיסור שבת. סבר
התריסין וננעלו החנויות
ר' אליעזר הדלקת הנר
ועדיין החמין והקדירות
שמעון אסר כמו שאפרש בסמוך דשופר מלאכתו לאיסור הוא וברייתא דלעיל דאסר להצניעו היינו מחמה לצל והוי כמו מרא
שהוא איסור סקילה קודמת
מונחין ע"ג הכירה. תקע
לחליצה תפילין שהיא
שלישית סילק המסלק
שלא יגנב בפרק כל הכלים (לקמן דף קכד:) דהיינו טלטול שלא לצורך ואומר ר"י דמשמע ליה דאסר בברייתא דלעיל אפי' לצורך גופו ומקומו
איסור שבות וצריך להקדים
והטמין המטמין והדליק
מדקתני לפי שאין מטלטלין ולא קתני לפי שאין מצניעין וא"ת וכיון דאיירי הכא הא דמטלטל שופר היינו לצורך גופו א"כ חצוצרות אמאי אין
יח
יט
הדלקת הנר ואחר כן יחלוץ,
המדליק ושוהה כדי לצלות
והורקנוס בנו סבר חליצת
דג קטן או כדי להדביק פת
מטלטלין וי"ל דחצוצרות מוקצה יותר משופר כמו שאפרש בסמוך
ומיהו מתוך פירוש הקונטרס
משמע דשופר הוי מלאכתו להיתר:
תפילין קודמת להדלקת
בתנור ותוקע ומריע ותוקע
הא ושובת וכו'. ואסיקנא מקום
הנר. ותמצא בפרק במה
צנוע יש בראש גגו ששם
מדליקין דבני מערבא
מניח את השופר, שאין מטלטלין לא את השופר ולא את חצוצרות.
מעשה בר' אליעזר שהיה גוסס בערב שבת עם חשיכה ונכנס הורקנוס בנו לחלוץ תפילין, ואמר לו בני הנחת מצות הנר שהיא
שבות וחייבין עליה כרת ובאת לחלוץ תפילין שהן רשות ואינן אלא מצוה.
א) לפנינו הגי' שם בירושלמי מן הדא כוכביא וכ"ה בחדושי הרשב"א בחי' ועי' בהגהות מיי' פ"ח מהל' שבת עוד גי' אחרת בירושלמי.
א) נראה דחסר כאן בדעת הגאון וצריך לציין על הברייתא דשלישית להדליק את הנר ר"י הנשיא אומר שלישית לחלוץ תפילין וע"ז אמר
ב) וכן בספר דברי יוסף מביא ג"כ נוסחא זו בשם ש"ס כ"י.
דקמפליגי בפולגתא דר"א והורקנוס בנו וכו' ועי' תוס' ד"ה ר"י.