כירה
פרק שלישי שבת
לז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לעולם אימא לך להחזיר תנן וחסורי מיחסרא כו'. $ משום דקיי"ל
לעולם אימא לך להחזיר תנן. ואילו לשהות אע"פ שאינו גרוף שרי:
ב א מיי' פ"ג מהל' שבת
א) תוספתא פ"ג, ב) תוספתא
א
❖
[פ"ג], ג) לח.,
הלכה י' סמג לאוין סה
והך חזרה דאמרי לך. לא יחזיר עד שיגרוף דכי גרוף מיהא שרי:
כחנניה כמו שאפרש בע"ה דחיק לאוקמא מתני' כוותיה:
טוש"ע א"ח סי' רנג סעיף
אא"ב
להחזיר תנן היינו דשני בין תוכה לעל גבה. פי' בקונטרס
לאו דברי הכל היא. ולבית שמאי לא סבירא להו: לא שנו. שריותא
ב:
ג ב שם סעיף א בהג"ה:
לעזי רש"י דמתני' אלא על גבה דלא נפיש הבלא
כולי האי אבל תוכה אסור:
משום דאי להחזיר תנן (א) א"כ לשהות משהין אפילו באינה
ד ג מיי' שם הלכה ז טוש"ע
❖
אי אמרת בשלמא להחזיר תנן. אבל
גרופה להכי שני בין תוכה דהוי מטמין
שם סעיף א:
ארישטי"ש. נעורת.
❖
ה ד מיי' שם הלכה ד:
ממש ברמץ לעל גבה וקשה להר"ח
לשהות משהין אפילו בשאין גרופה
לעולם אימא לך להחזיר תנן וחסורי מיחסרא
דלחנניה אפילו תוכה משהין אפי'
כדמחסרינן ליה חסורי ורבי חלבו
והכי קתני כירה שהסיקוה בקש ובגבבא
רבינו חננאל
באינה גרופה דהא תנן (לעיל דף יט:)
אשריותא דלשהות על שאינה גרופה
הגהות הב"ח
מחזירין עליה תבשיל בגפת ובעצים לא יחזיר
ושקלינן וטרינן ותריצנן
ולא חררה על גבי גחלים אלא עד
קאי: היינו דשני בין תוכה לעל גבה.
(א) תוס' ד"ה אא"ב וכו'
עד שיגרוף או עד שיתן את האפר אבל
כירה שהסיקוה בגפת או
❖
שיקרמו פניה הא קרמו פניה שרי
דכי משהי לתוכה דשאינה גרופה
דאי להחזיר תנן אבל לשהות:
בעצים אסור להחזיר, אבל
לשהות משהין אע"פ שאינו גרוף ואינו קטום
לשהות משהין בה אע"פ
אע"ג דחררה בתוכה היא ובלאו הכי
מטמין ממש ברמץ: אלא אי אמרת
ב
שאינה גרופה ולא קטומה
ומה הן משהין בית שמאי אומרים חמין אבל
אור"י דבחנם דחק רש"י לפרש כן
לשהות תנן. דאפילו לשהות בעי
בין תבשיל בין חמין
גליון הש"ס
לא תבשיל ובית הלל אומרים חמין ותבשיל
כחנניה. ואע"ג דעמדה
דאיכא למימר שפיר היינו דשני לן בין
גרופה כיון דגרופה ומבעוד יום הוא
תוס' ד"ה לעולם וכו'
אמרינן תוב תא שמע
והך חזרה דאמרי לך לאו דברי הכל היא אלא
תוכה לעל גבה מהא דשרי להחזיר
נותנו לתוכה מה לי תוכה מה לי על
משום דקיי"ל כחנניה. כעין
ב' כירות המתאימות אחת
זה בתוספות מגילה דף יט
בגרופה ובהשהאה דוקא לא ניחא
גרופה וקטומה ואחת
מחלוקת בית שמאי ובית הלל שבית שמאי
גבה: ארישא. עד שיגרוף: אסיפא
❖
ע"ב ד"ה ודילמא:
שאינה גרופה ולא קטומה
ליה לחלקג אבל בהחזרהד ניחא ליה שפיר
קאי. דאיירי בחזרה אבל רישא לשהות
אומרים נוטלין ולא מחזירין ובית הלל אומרים
כו', לר' מאיר אליבא
לחלק כדמוכח במאי דמשני מי סברת
דבית הילל משהין ע"ג
הוא ובין תוכה ובין גבה שרי: שתי
אף מחזירין ת"ש דאמר ר' חלבו א"ר חמא
גרופה וקטומה חמין אבל
תוס' ישנים
ארישא קאי אסיפא קאי כו' קשה
כירות המתאימות. מחוברות יחד
לא תבשיל, ולב"ש לא
בר גוריא אמר רב לא שנו אלא על גבה אבל
לר"י א) היכי בעי למימר אליבא דרב
א) ואפשר דרב מוקי מתני'
כלום, לר' יהודה אליבא
וקיר של חרס מפסקת ביניהם: משהין
לתוכה אסור אי אמרת בשלמא להחזיר תנן
בלהחזיר אבל להשהות אפילו
דב"ש משהין חמין אבל לא
דמתניתין להחזיר תנן אם כן אתיא
על גבי גרופה וקטומה. דלא חיישינן
אינה גרופה שרי מצטמק
תבשיל וב"ה חמין ותבשיל.
היינו דשני בין תוכה לעל גבה אלא אי אמרת
מתניתין כחנניה ורב דלא כחנניה דהא
ורע לו ולרבי יוחנן אפי'
ב"ש אומרים נוטלין חמין
משום דסליק לה הבלא מאידך: ומה
❖
מצטמק ויפה לו:
אבל לא (תבשיל) מחזירין,
לשהות תנן מה לי תוכה מה לי על גבה מי
חנניה שרי במצטמק ויפה לו דהא
ה
הן משהין. על הגרופה: לא יחזיר.
וב"ה [אומרים] נוטלין ואף
דתנן (שם) אין צולין בשר וביצה אלא
סברת ר' חלבו ארישא קאי אסיפא קאי ובית
בשבת: אא"ב. רישא דמתניתין
א
מחזירין. בשלמא אי אמרת
כדי שיצולו מבעוד יום אתיא כחנניה
מתניתין לשהות ע"ג גרופה
מוסף תוספות
ו
הלל אומרים אף מחזירין ואמר ר' חלבו אמר
לשהות קאמר דבעי גרופה ובלשהות
וקטומה, מתני' ר' יהודה
וביצה אמרינן לקמןז דמצטמק ויפה לו
רב חמא בר גוריא אמר רב לא שנו אלא על
פליגי בחמין ובתבשיל ובגרוף וסיפא
א. (ד)מהא
משמע
היא, אלא אי אמרת להחזיר
הוא ורב אסר לקמן דמצטמק ויפה לו
דהלכתא כחנניה, דאי לא,
היא, אבל לשהות בש"א
ג)
ח
פליגי בחזרה מתני' ר' יהודה היא.
גבה אבל תוכה אסור תא שמע ב' כירות
א)
ב
אמאי דחיק נפשי'
משהין חמין ובה"א חמין
וי"ל דבלאו הכי לא סבר לה רב כשום
אלא אי אמרת להחזיר תנן דבעי
תלמודא לחסורי למתני',
ותבשיל אף על פי שאינה
המתאימות אחת גרופה וקטומה ואחת שאינה
תנא דהא ר"מ ור' יהודה אסרי באינה
לימא להשהות תנן ואתיא
גרופה ולא קטומה, מני
גרופה אבל לשהות לא בעי גרופה
גרופה ואינה קטומה משהין על גבי גרופה
מתני' כפשטה, אלא. חי'
מתניתין אי ר' מאיר קשיא
גרופה אפילו במצטמק ורע לו ורב
ופלוגתא דחמין ותבשיל כשאינו גרוף
הר"ן. ב. אלמא שרי
לב"ש בחדא דמתניתין
וקטומה ואין משהין על שאינה גרופה ואינה
שרי במצטמק ורע לו אפילו באינה
להשהות אפי' בתוך
דקתני בש"א חמין אבל
כדקמחסרת ומתרצת לה: קשיא לב"ש
התנור שאינו גרוף. תוס'
לא תבשיל, ורבי מאיר
קטומה ומה הן משהין בית שמאי אומרים
גרופה דבגרופה לא אשכחן שום אמורא
בחדא. דקאמרי ב"ש במתני' משהין
הרא"ש. ג. כיון דבער"ש
קתני לב"ש ולא כלום.
דאסר אפילו יפה לו ועוד דרב קאי
ולא כלום ובית הלל אומרים חמין אבל לא
איירי. תוס' הרא"ש.
ולב"ה בתרתי דר' מאיר
חמין אף בשאינו גרוף והכא קאמר
ד. [ב]שבת. תוס' הרא"ש.
קתני לב"ה משהין חמין
אמילתיה דרבי יוחנן דאיירי באינה
תבשיל עקר דברי הכל לא יחזיר דברי רבי
רבי מאיר לב"ש דאפילו גרוף ולא
ה. כיון דשרי כשהגיע
אבל לא תבשיל, ומתניתין
גרופהט וכן רבי יוחנן דשרי לקמן חמין
למאכל ב"ד ואע"פ
קתני לב"ה חמין ותבשיל,
מאיר רבי יהודה אומר בית שמאי אומרים
כלום וכ"ש כשאינו גרוף. והא כולה
ותבשיל שבישל כל צרכו באינה גרופה
שצריך בשול, סברא הוא
ותוב דרבי מאיר קתני דברי
חדא פירכא היא דבית שמאי לא שני
חמין אבל לא תבשיל ובית הלל אומרים
דכל שכן. ריטב"א.
הכל לא יחזיר ומתניתין
אבל לא בישל כל צרכו אסור לא אשכחן
ו. ואוקימנא כדי שיצולו
קתני לב"ה אף מחזירין. אי
להו בין גרוף לשאינו גרוף: ולב"ה
חמין ותבשיל בית שמאי אומרים נוטלין
תנא דסבר הכי:
כמאכל ב"ד. ריטב"א.
לרבי יהודה קשיא גרופה
בתרתי. דבמתניתין שרו בית הלל
מהו לסמוך. באינה גרופה קבעי
אבל לא מחזירין ובית הלל אומרים אף
ז. לשהותו בכירה שאינה
וקטומה דכי קתני משהין,
גרו"ק. ריטב"א. ח. ומאן
לב"ש חמין לב"ה חמין
להשהות חמין ותבשיל אף בשאינו גרוף
מחזירין אי אמרת בשלמא לשהות תנן מתני'
ואי מתניתין להשהות תנן קא
דאסר בההיא, לא אסר
ותבשיל, בגרופה וקטומה
והכא קתני דבגרוף חמין אין תבשיל
אלא אליבא דרבנן דפליגי
קתני ומתניתין אע"פ שאינה
בעי להשהות ולהחזיר ואי להחזיר תנן
מני רבי יהודה היא אלא אי אמרת להחזיר
עלי' דחנניא. ריטב"א.
לא ובשאינה גרוף אין משהין כלל
גרופה וקטומה. ושנינן
ושרי להשהות אפי' תוכה וגבה בעי
תנן מתניתין מני לא רבי יהודה ולא ר' מאיר
ט. הלכך ל"ק מידי היכי
לעולם אימא לך להחזיר
ולענין חזרה בגרוף תנן במתניתין
תסיק אדעתי' למימר
תנן ותנא דידן סבר לה
להחזיר ולהשהות היכא שאינו מבושל
אי רבי מאיר קשיא לב"ש בחדא ולבית הלל
לב"ה מחזירין והכא קתני עקר דברי
להחזיר תנן, דאפי' כי
כרבי יהודה בחדא ופליג
כמאכל בן דרוסאי:
אמרי' לשהות תנן לא ס"ל
עליה בחדא, ופשוטה היא.
בתרתי אי רבי יהודה קשיא גרופה וקטומה
תא שמע כירה שהסיקוה כו'.
הכל לא יחזיר: ואי ר' יהודה. דאמר
ועמדה דמתניתין להחזיר
כמתני'. תוס' הרא"ש.
לעולם אימא לך להחזיר תנן ותנא דידן סבר
נמי כי מתניתין מ"מ גרופה וקטומה
תנן. עכשיו יש מי שאומר
ומסיק דשרי לסמוך ומכל
כיון דלא איפשיטא בהדיא
קשיא דמתניתין תרצת דפלוגתא
לה כרבי יהודה בחדא ופליג עליה בחדא
מקום אין ללמוד מכאן לסמוך
להחזיר, אשנויי לא סמכינן
קמייתא בשאינו גרוף ושרו ב"ש חמין
[ומוקמי] מתניתין לשהות.
סבר לה כרבי יהודה בחדא בחמין ותבשיל
אצל האש דשאני הכא דדופני כירה
ויש מי שאומר הלכה
ובית הלל חמין ותבשיל והכא קתני
ונוטלין ומחזירין ופליג עליה בחדא דאילו
מפסיקין בינו ולאש:
להחזיר תנן ומסייעה ליה
אין משהין על גבי שאינה גרופה ואינה
הא דא"ר יוחנן כירה
שמע
תנא דידן סבר לשהות ואף על פי שאינו גרוף
שהסיקוה בגפת ובעצים
קטומה כלל ופלוגתא דלשהות בגרופה
משהין עליה חמין שלא
וקטום ורבי יהודה סבר בלשהות נמי גרוף וקטום אין אי לא לא איבעיא
וקטומה: בחמין ותבשיל ונוטלים
הוחמו כל צורכן ותבשיל
להו מהו לסמוך בה תוכה וגבה אסור אבל לסמוך בה שפיר דמי או דילמא
שלא בישל כל צורכו, עקר
ומחזירין. דמוקי פלוגתא דב"ש וב"ה
לא יחזיר וקסבר מתני'
לא שנא תא שמע שתי כירות המתאימות אחת גרופה וקטומה ואחת שאינה
בשהיית חמין ותבשיל דבית שמאי שרו
להחזיר תנן כו'. ועוד
גרופה וקטומה משהין על גבי גרופה וקטומה ואף על גב דקא סליק ליה
מדאמר רבא תרוייהו תננהי,
חמין ותבשיל לא וב"ה חמין ותבשיל
ואמרינן מכדי תרוייהו
ולא כר' מאיר דאמר לב"ש לא כלום:
הבלא מאידך דילמא שאני התם דכיון דמידליא שליט בה אוירא תא שמע
תננהי, ר' יוחנן מאי אתא
לאשמעינן, ואמר דייקא
מהו לסמוך. קדרה אצל דופן הכירה
דאמר רב ספרא אמר רב חייא קטמה ונתלבתה סומכין לה ומקיימין עליה
דמתניתין קמ"ל, ש"מ דרבי
בלא גרופה שהכירה מטלטלת היא
ונוטלין ממנה ומחזירין לה שמע מינה לסמוך נמי קטמה אין לא קטמה לא
יוחנן סבר דייקא דמתניתין
ומושיבים אותה על גבי קרקע: גבה.
להחזיר הוא. א)ושיהוי זה
ולטעמיך נוטלין ממנה דקתני קטמה אין לא קטמה לא אלא תנא נוטלין משום
אינה הטמנה אלא כגון
עובי שפתה או כסוי שעל חללה:
כסא של ברזל והקדירה
מחזירין הכא נמי תנא סומכין משום מקיימין הכי השתא התם נוטלין ומחזירין
דמדלי. הקדרה על גבי הכירה:
יושבת עליה והיא תלויה
בחד מקום הוא תנא נוטלין משום מחזירין אלא הכא סומכין בחד מקום הוא
או באבנים [או] כיוצא בה,
ונתלבתה. חזרה והובערה: התם
אבל הטמנה ע"ג גחלים
ומקיימין בחד מקום הוא מאי הוי עלה ת"ש כירה שהסיקוה בגפת ובעצים
ב)ג
נוטלין ומחזירין בחד מקום. ולא שייך
דברי הכל אסור דקי"ל
הטמנה בדבר המוסיף אסור
סומכין לה ואין מקיימין אא"כ גרופה וקטומה דגחלים שעממו או שנתן עליה
למתני מחזירין עד דתני נוטלין:
ואפילו מבעוד יום. איבעיא
נעורת של פשתן דקה הרי היא כקטומה אמר ר' יצחק בר נחמני א"ר אושעיא
נעורת. ארישט"ש: שהוחמו כל
להו מהו לסמוך לה, תוכה
וגבה אסור אבל לסמוך
צרכן. דליכא למיחש לחיתויי:
קטמה והובערה משהין עליה חמין שהוחמו כל צורכן ותבשיל שבישל כל צורכו
שרי, או דילמא לא שנא.
מצטמק
ופשטנא מהא דתניא כירה
שמע
שהסיקוה בגפת ובעצים
סומכין ואין מקיימין עליה אלא אם כן גרופה וקטומה, עממו הגחלים או שנתן לתוכה נעורת של פשתן דקה הרי היא כקטומה.
א) עי' בבעל המאור.