כירה פרק
שלישי שבת
לח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שכח
קדרה על גבי כירה ובישלה בשבת מהו. אע"ג דקיי"ל
שכח קדרה. אליבא מאן דאסר: המבשל בשבת. משנה היא: ולא שנא.
ז א מיי' (פ"ג מהל' שבת
א) תוספתא פ"ג ב"ק עא.
חולין טו. גיטין נג: ביצה יז:
הלכה ד) ופ"ו הל' כג
אבל האי דשכח קדרה לא שנא בין שוגג למזיד והכי דרש להו
כחנניא הכא בעי בדלא בשיל כמאכל בן דרוסאי דמודה ביה
א
[תרומות פ"ב מ"ג] כתובות
סמג לאוין סה טור וש"ע
סתמא ולא פירש אי אשוגג מדמה לה ומותר לאוכלה אי אמזיד מדמה
חנניא אי נמי בעי אפי' בקידרא חייתא והא דשרינן בפ"ק (דף יח: ושם)
לד., ב) [עי' תוספות ע"ז סו:
א"ח סימן שיח סעיף א:
ח ב ג מיי' פ"ג מהל' שבת
ד"ה אמר רבא], ג) תוספתא
לה ואסור: במזיד נמי. אם השהה על גבי כירה מבעוד יום יאכל: דלא
קידרא חייתא היינו דוקא בתנור שחומו רב דבלא חיתוי יתבשל עד
ב
פ"ג, ד) [פי' שמחתכין אותו
הלכה ט סמג לאוין סה
אתי לאיערומי. ולעשות מזיד ולומר
למחר אבל כירה דשליט בה אויראג
חתיכות קטנות ומרסקין אותו
טוש"ע א"ח סימן רנג סעיף
❖
שוגג הייתי דלא נחשדו ישראל על
אסור דאיכא למיחש שמא יחתה:
עד שנטרף במקפה או בטיסני
א:
שכח קדירה על גבי
כירה ובשלה בשבת
אבל האי דלא קעביד מעשה
שכל זמן שמצטמק יוצא שמנו
השבתות: דאתי לאיערומי. דאיסור
מהו אישתיק ולא א"ל ולא מידי למחר נפק
ומתערב עם הבישול. ערוך
במזיד נמי יאכל. תימה דהא
דרבנן הוא וקילא ליה ואתי לשהויי
ערך טרף ג], ה) ושמא
לעזי רש"י
דרש להו המבשל בשבת בשוגג יאכל
א)
א
ב)
לתלמודא לא נראה לחלק כיון
מזיד ויאמר שכחתי: מיתיבי שכח
אמר בפ"ק (שם) לא תמלא אשה קדרה
❖
במזיד לא יאכל ולא שנא מאי ול"ש רבה
דר"מ אוסר אפילו תבשיל,
קורמי"ש. פירות העוזרר
❖
קדרה כו' בשוגג. כגון האי דשכח
עססיות כו' ואם נתנה למוצאי שבת
(שיח בר).
ורב יוסף דאמרי תרווייהו להיתירא מבשל
יאכל בשבת: במזיד. דלא שכח אלא
אסורין בכדי שיעשו וי"ל דבלאו הכי
מוסף רש"י
הוא דקא עביד מעשה במזיד לא יאכל אבל פריך שפיר מברייתא דמייתי:
הניח לא יאכל: ובשר טרוף. דגלי
מוסף תוספות
בשלמא לרב נחמן בר יצחק
האי דלא קא עביד מעשה במזיד נמי יאכל
בשוגג יאכל. אפילו הוא
דעתיה דלא לאורחים קבעי לה: וכל
עצמו ואפילו בו ביום (ב"ק
א. בבשיל ולא בשיל. תוס'
כאן קודם גזירה כו'.
המצטמק ויפה לו. כלומר וכן כל שאר
רב נחמן בר יצחק אמר לאיסורא מבשל
ב
הרא"ש. ב. להניח. תוס'
עא. וחולין טו. וכעי"ז גיטין
נג:) ואין צריך להמתין עד
המצטמק ויפה להם אסור לאוכלן אם
תימה לר"י לימא תרווייהו קודם
הרא"ש. ג. אפי' לצורך
ה)
הוא דלא אתי לאיערומי בשוגג יאכל אבל
הערב בכדי שיעשו, דהא
מחר. תוס' הרא"ש.
השהן מזיד: קתני מיהת. בשלא
גזירה והא דשרי בברייתא שוגג היינו
האי דאתי לאיערומי בשוגג נמי לא יאכל
דאמרינן בעלמא לערב בכדי
ד. בתחילה. תוס' הרא"ש.
בישל כל צרכו דיש חילוק בין שוגג
בבשיל כמאכל בן דרוסאי ורב נחמן
שיעשו, לית ליה לר' מאיר
ה. דאסר. תוס' הרא"ש.
ד
ה
מיתיבי שכח קדירה על גבי כירה ובישלה
ג)
אלא היכא דעבד ישראל
ו. [ו]הוחמו כל צורכן. תוס'
למזיד במשהה. קשיא בין לרבה ורב
איירי בדלא בשיל כמאכל בן דרוסאי
איסורא ובמזיד דאיכא חיובא
הרא"ש. ז. [ד]נישני לי'
בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל בד"א
יוסף דשרו מזיד בין לרב נחמן דאסר
כדפי' ותירץ ר"ת דבישלה בשבת משמע
דלא נמטייה הנאה מאיסורא,
דההיא דלעיל מיירי
בחמין שלא הוחמו כל צורכן ותבשיל שלא
אבל בשוגג לא (חולין שם).
דבשיל כמאכל ב"ד, והא
שוגג: בשלמא לרב נחמן. מצי לתרוצי
שלא היתה קודם לכן כלל מבושלת ולא
במזיד לא יאכל. בו ביום
דהכא דבשיל כ"צ כדקתני
בישל כל צורכו אבל חמין שהוחמו כל
כי תניא ההיא דשוגג יאכל לפני גזירה
בעי למימר נמי דרב נחמן סבר כר'
עד שתחשך, ובכדי שיעשו,
בהדיא, אע"כ משום
והוא הדין לאחרים נמי
דסתם חמין ותבשיל כ"צ
צורכן ותבשיל שבישל כל צורכו בין בשוגג
דאמרינן לקמן דגזרו על השוכחין וכי
יהודה דאסר תבשיל אפי' בישל כל
דאסור למיכליה בו ביום,
נמי משמע. תוס' הרא"ש.
איתמר דר' חייא בר אבא דתריצנא
צרכו וכ"ש לא בישל משום דדילמא ר'
בין במזיד יאכל דברי ר"מ ר' יהודה אומר
דטעמא משום דלא נמטייה
ח. דלאו ראי' הוא. תוס'
הנאה מאיסורא הוא וכי
הרא"ש. ט. מה הן משהין.
אליביה דשוגג אסור לאחר גזירה:
יהודה לא איירי אלא במזיד אבל
חמין שהוחמו כל צורכן מותרין מפני
שהי לאורתא בכדי שיעשו לא
תוס' הרא"ש. י. אע"כ
אלא דרבה ורב יוסף. דאמרי אליבא
בשוגג מודה לר"מ דשרי אפי' לא
שמצטמק ורע לו ותבשיל שבישל כל צורכו
מטי ליה הנאה מניה, ואיידי
משמע דכל דבר אסור
דר' חייא בר אבא להתירא אף במזיד:
בישל כל צרכו:
דתני רישא בדידיה, דאשמעינן
להשהות ע"ג שאינה
אסור מפני שמצטמק ויפה לו וכל המצטמק
קשיא
רבותא להתירא, תני נמי סיפא
גרופה. תוס' הרא"ש.
דר' מאיר אדר' מאיר.
אי קודם גזירה. אתמר דר' חייא:
בדידיה (חולין שם, וכעי"ז
יא. ואהא קא משני 'הא
ויפה לו כגון כרוב ופולים ובשר ד) טרוף אסור
קשיא מיהא מזיד. דהכא תניא במזיד
כאן משמע דסתם חמין
ב"ק עא.). או לא יאכל הוא
לכתחילה הא דיעבד'.
וכל המצטמק ורע לו מותר קתני מיהא
לעולם אבל אחרים ישראלים
תוס' הרא"ש. יב. מקומקום
לא יאכל: ואי לאחר גזירה קשיא נמי
ותבשיל הוי נמי מבושל כל צרכוו דאי
❖
אוכלים (כתובות שם).
של חמין, ואת"ל דדוקא
תבשיל שלא בישל כל צורכו בשלמא לרב
שוגג. דאפי' שוגג ה"ל למיסר דאילו
לאו הכי לא הוה פריך מידי ורשב"א
ז
היכא דלא בשיל כ"צ
אסור להחזיר, מנ"ל דסבר
מתני' קודם גזירה נשנית: המבשל
נחמן בר יצחק לא קשיא כאן קודם גזרה
אומר דאפי' אי סתם חמין ותבשיל
ח
דמחזירין אפי' בשבת,
רבינו חננאל
בשבת. בידים דאיכא חיובא דאורייתא:
הוי בלא בשיל כל צרכו פריך שפיר
כאן לאחר גזרה אלא רבה ורב יוסף דאמרי
דלמא ההוא קומקום של
חמין, הוחם כ"צ הוה.
הא דבעו מר' חייא בר אבא
וה"ה לשוכח. דהמשהה נמי מבעוד
דהא באינה גרופה משמע בברייתא
להיתירא אי קודם גזרה קשיא מזיד אי
תוס' הרא"ש. יג. [ד]אכתי
שכח קדירה ע"ג כירה
יום אם שכח בשוגג יאכל ואם במזיד
דלעיל דאין משהין כלל אפי' בישל כל
תיקשי לן חמין אחמין.
ובישלה בשבת, ודרש להו
לאחר גזרה קשיא נמי שוגג קשיא מאי
השהה לא יאכל כאילו בשלה בידים
צרכו דאי הוה שרי בישל כל צרכו ה"ל
ריטב"א. יד. במזיד. רשב"א.
המבשל בשבת בשוגג יאכל
גזירתא דאמר רב יהודה בר שמואל א"ר
טו. ובהך שינויא נמי
במזיד לא יאכל ולא שנא,
בשבת: קשיא דר' מאיר אדר' מאיר.
לפרש מה הן משהין באינה גרופה
מתרצא הא דקשיא מדר'
כלומר במבשל יש להפריש
אבא אמר רב כהנא אמר רב בתחילה היו
כדמפרש אגרופה והכא שרי ר"מ
דתניא לעיל בריש פירקין לר' מאיר
מאיר אדר' מאיר בחמין.
ט
י
בין שוגג למזיד אבל
[לז.]
אומרים המבשל בשבת בשוגג יאכל במזיד
תוס' הרא"ש. טז. דר' מאיר,
בשוכח השוגג והמזיד
אליבא דב"ה חמין אבל לא תבשיל
בישל כל צרכו אפי' באינה גרופהיא
דמשני. תוס' הרא"ש.
שוין. רבה ורב יוסף אמרי
לא יאכל וה"ה לשוכח משרבו משהין במזיד
והכא שרי חמין ותבשיל שבישל כל
מ"מ נראה דסתם חמין ותבשיל הוי
יז. דבההיא שנויא דהא
שוכח בין שוגג ובין מזיד
בגרופה וכו' לא מתרצי
מותר לא קנסו רבנן אפילו
צרכו: וקשיא דר' יהודה אדר' יהודה.
נמי בבשיל כל צרכו מדפשיטא ליה
ואומרים שכחים אנו חזרו וקנסו על השוכח
כולהו פירכי דר' יהודה,
במזיד, רב נחמן בר יצחק
דהתם א"ר יהודה חמין ותבשיל והכא
לתלמודא דמאן דאסר להחזיר אסר
קשיא דר' מאיר אדר' מאיר קשיא דר'
דהא אכתי קשה. תוס'
אמר שניהן אסורין וקי"ל
הרא"ש. יח. מפני שמצטמק
כוותיה. ואותבינא עליה
אסר תבשיל שבישל כל צרכו: הא
אפי' בישל כל צרכו כדמוכח גבי ואף
יהודה אדר' יהודה דר' מאיר אדר"מ לא
ור"ל. ריטב"א. יט. ופירוקי
שכח קדירה על גבי כירה
לכתחלה. משנה קמייתא לשהות
ר' אושעיא סבר כו' :
יב
דעביד תלמודא הכא
ובישלה בשבת בשוגג יאכל
קשיא הא לכתחילה הא דיעבד דר' יהודה
הא לכתחלה הא דיעבד. לא סגי
לכתחלה קמיירי והך בהשהה כבר
לר"מ ור' יהודה היינו
במזיד לא יאכל כו', ועלתה
אדר' יהודה נמי לא קשיא כאן בגרופה
לפרוקי קושיא דתבשיל,
לרבה ורב יוסף בקושיא.
קאמר דמותר לאוכלה: כאן בגרופה
בהאי שינויא דהא לעיל שרי
יג
וכי תיקשי לך מחמין
ואקשינן הכא א"ר מאיר
וקטומה כאן בשאינה גרופה וקטומה
וקטומה. ההיא דלעיל איירי בגרופה
ר' מאיר סתם חמין דהויא אפי' לא
לחמין מפכינן פירוקי
חמין שהוחמו כל צרכן
אהדדי ולא תיקשי לן
ותבשיל שבישל כל צרכו
איבעיא להו עבר ושהה מאי מי קנסוהו
וקטומה כדקתני בה משהין על גבי
הוחמו כל צורכן אפי' לכתחלה והכא
מידי. ריטב"א. כ. ואפי'
בין בשוגג בין במזיד מותר,
רבנן או לא ת"ש דאמר שמואל בר נתן א"ר
גרופה וקטומה ואין משהין על שאינה
אסר חמין שלא הוחמו כל צורכן אפי'
יד
בשוכח, וכ"ש בעובר
ובתחילת הפרק אמר ומה
ומשהה. רשב"א. כא. [ד]אי
הן משהין, בש"א ולא כלום
גרופה ומה הן משהין על הגרופה
דיעבד אלא צריך לשנויי כדמשני
חנינא כשהלך רבי יוסי לציפורי מצא חמין
במזיד מיבעיא לי' וכו' הא
ובה"א חמין אבל לא
שהתרנו לשהות ר"מ אומר כו' הלכך
אקשיא דר' יהודה אדר' יהודה הא
בהא פליגי ר"מ ור' יהודה
תבשיל קשיא, דר' מאיר
שנשתהו על גבי כירה ולא אסר להן ביצים
במצטמק ויפ"ל אי אסיר
אדר' מאיר. ושנינן לא
אפי' לכתחלה שרי ר' יהודה והכא
בגרופה וקטומה הא בשאינה גרופהטו
מצומקות שנשתהו על גבי כירה ואסר להן
במזיד אי שרי. תוס'
קשיא הא דקתני חמין אבל
כשאינה גרופה הלכך דיעבד אסר:
ואדרבי יהודה נמי צריך לשנויא
טז
הרא"ש. כב. דאמר מצטמק
לא תבשיל לכתחילה. דרבי
מאי לאו לאותו שבת לא לשבת הבאה
ג
עבר ושהה במזיד מאי. מותר לאוכלה
ויפ"ל אסור. תוס' הרא"ש.
(דהכא) דהא לכתחלה הא דיעבדיז
יהודה אדרבי יהודה לא
מכלל דביצים מצומקות מצטמקות ויפה להן
כג. מיבעיא לי'. תוס'
קשיא, הא דקתני רבי יהודה
או לא: חמין לא אסר. דמצטמק ורע לו:
דהא בשאינה גרופה אסר לעיל
הרא"ש. כד. דאיירי בי'
הכא תבשיל שבישל כל
נינהו אין דאמר רב חמא בר חנינא פעם
ביצים אסר. דמצטמק ויפה לו: מאי
אפי' חמין שנתבשל כל צרכו והכא
ר"מ. תוס' הרא"ש.
צרכו אסור כירה שאינה
כה. וא"ת, היכי מייתי ראי'
גרופה ולא קטומה ולפיכך
אחת נתארחתי אני ורבי למקום אחד
לאו לאותו שבת. אסרן עליהן באכילה:
שרייח אלא דאיכא לשנויי הא לכתחלה
ממעשה דר' יוסי, דלמא
אסור, והאי דקתני התם
לא לשבת הבאה. אסר להן עכשיו שלא
הא דיעבד :
והביאו לפנינו ביצים מצומקות כעוזרדין
יט
במזיד הוה, י"ל. תוס'
משהין ע"ג כירה לב"ה
❖
עבר ושהה מאי. בדלא בשיל
הרא"ש.
חמין ותבשיל בגרופה
לעשות כן לשבת הבאה אבל באכילה
ואכלנו מהן הרבה: ב"ה אומרים אף
וקטומה. וכיון שנתקשה
שרו: מכלל דביצים מצומקות כו'.
כמאכל בן דרוסאי ליכא
רבה ורב יוסף, נתקיימו
מחזירין: אמר רב
ששת לדברי האומר
דברי רב נחמן בר יצחק
רב נסים גאון
בעיא היא: והביאו לפניו. בחול:
לאוקמי דהא כבר פשט לעיל לאיסורא
מחזירין
וקי"ל כוותיה, כל השוכח
כעוזרדין. שנצטמקו עד שנעשו דקות
כרב נחמן בר יצחק ונראה לר"י
כ
כירה. אמר רבי חנינא
קדירה ובישלה קודם גזירה
כשהלך רבי יוסי
הוה שרי ובתר גזירה קנסו
כעוזרדין קורמ"ש בלע"ז. ומדאמר ואכלנו הרבה מכלל דיפה להן:
דמבעיא ליה בבשיל ובשוגג ואליבא דר' יהודה אע"ג דאין הלכה
כא
כב
לציפורי. הדבר שגרם לו
רבנן אפילו שוגג. ומאי
כר' יהודהכג אי אסר מצטמק ויפה לו דוקא במזידכד או דילמא אפי'
מחזירין
גזירה דבתחלה היו אומרים
לילך לציפורי הוא שמפורש
בשוגג ומייתי ראיה ממעשה דר' יוסי דאסר ומשמע ליה דאפי' בשוגג היה מדקאמר ונשתהו ולא קאמר ושיהו ומיהו לשון עבר ושהה משמע
בבמה מדליקין [דף לג] יוסי
המבשל בשבת בשוגג יאכל
כה
ששתק יגלה לצפורי.
במזיד לא יאכל וה"ה
במזיד כמו עברה ולשה דפסחים (דף מב.) ואומר רשב"א דקודם גזירה בעו דאחר גזירה פשיטא דאסור בשוגג כמו מזיד:
לשוכח, ומשרבו משהי
לא לשבת הבאה. כולה סוגיא בשאינה גרופה דבגרופה ליכא שום אמורא דאסר כדפרישית לעיל והיינו כרב דאסר לעיל מצטמק ויפה לו:
קדירה במזיד ואומרים
שוכחים היינו, גזרו אף על
אפילו
השוכח. וכיון דסלקי
דמצטמק ויפה לו אסור, איבעיא לן עבר ושהה מאי. ואתינן למיפשטא מהא דתניא דאסר רבי יוסי בצפורי ביצים מצומקות שנשתהו על גבי כירה, (שמא) [ש"מ] עבר ושהה קנסו רבנן. ודחינן לא אסר להו לעשות כן אלא לשבת
הבאה. וכן סוגיא דשמעתא. פיס' בה"א אף מחזירין. אוקימנא הא דקתני מחזירין בשבת הוא ואפילו כמה פעמים ודוקא בכירה גרופה וקטומה. והני מילי שלא הניחם ע"ג קרקע כלל אלא מחזיקם בידו ודעתו עליהם