לח:
כירה פרק שלישי שבת
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אפילו
בשבת.
מחזירין אפילו בשבת. ביום
פירש בקונטרס בשבת ביום המחרת ולפ"ז ה"ל
המחרת ולא תימא
פלוגתייהו משחשכה
ט א ב ג ד ה ו ז מיי'
א) [ברכות מח. וש"נ],
ב) כלים פ"ז מ"ג, ג) [לקמן
פ"ג מהל' שבת הלכה
למינקט אפי' ביום השבת ולמאי דפרישיתה) דעיקר
והתם הוא דשרו משום דמוכחא מילתא דאדעתא דאהדורי לצורך
א
לט.], ד) [צ"ל והמים. דבש
ה ז י סמג לאוין סה
פלוגתייהו בחול אתי שפיר : פינה ממיחם למיחם מהו. וא"ת
מחר שקיל ליה אבל ביום לא מוכח דשקיל ליה אדעתא דאהדורי
ב
תמר], ה) [דף לו: ד"ה וב"ה
טוש"ע א"ח סימן רנג
❖
סעיף ב:
אומרים, ועיי"ש.],
כמטמין לכתחלה: קומקמוס. יורה
ובטלה לה הטמנה וה"ל
דבפרק במה טומנין (לקמן דף נא.) תניא וכן היה רשב"ג אומר לא אסרו
ג
י ח מיי' פט"ז מהל' כלים
קטנה: דיוטא. עלייה: למקומו.
אלא באותו מיחם אבל פינה ממיחם
הלכה יג:
יא ט י מיי' פ"ט מהל'
לכירה: אבל הניח על גבי קרקע
למיחם מותר אלמא במיחם אחר
מחזירין אפילו בשבת ואף ר' אושעיא סבר
גליון הש"ס
א
שבת הל' ב ג טוש"ע
אסור. להחזיר דבטלי לה הטמנה
שרי טפי והכי משמע איפכא ואור"ת
אף מחזירין אפי' בשבת דא"ר אושעיא
תוס' ד"ה תנור כו'
א"ח סי' שיח סעיף ג:
יב כ מיי' פכ"ב מהל' שבת
דהכא גבי השהה ע"ג כירה כשהוא
דאתמול והוי כמטמין לכתחלה:
דשרינן קידרא חייתא
פעם אחת היינו עומדים לעילא מר' חייא
הלכה ג סמג שם טוש"ע
ובשיל כמאכל בן דרוסאי.
לגרמיה. יחיד הוא בדבר ואין הלכה
באותו מיחם שהוא חם לא אתי
רבה והעלנו לו קומקמוס של חמין מדיוטא
א"ח סימן שכו סעיף ג וסימן
ק"ל הא שם לא נזכר מן
כמותו: תלאן במקל מהו. כעודן
לחתויי אבל במיחם אחר שהוא קר
רנז סעיף ה ו וסעיף א:
מאב"ד אלא סתם ובשיל
התחתונה לדיוטא העליונה ומזגנו לו את
[יב] ל [מיי' פ"ט מהל'
שפיר דמי אלא דתוס' כתבו
אתי לחתויי אבל גבי הטמנה שרי טפי
בידו דמי או כהניחן ע"ג קרקע דמי:
❖
שם דהיינו כמאב"ד דהא
שבת הלכה ב]:
הכוס והחזרנוהו למקומו ולא אמר לנו דבר
פינן ממיחם למיחם מהו. מי הוי
כשהוא קר דבחיתוי מועט לא יועיל:
קיימא לן כחנניא וא"כ איך
א"ר זריקא א"ר אבא א"ר תדאי לא שנו אלא
עשו כאן הוכחה מזה דלמא
ורשב"א מפרש בשם ר"י דהתם בהטמנה
כמטמין לכתחלה ואסור להחזירן
באמת תנור חמיר דכמאב"ד
מוסף רש"י
דהוי לצורך מחר ליכא למיחש
לכירה או לא: מיחם. קומקמוס
שעודן בידו אבל הניחן ע"ג קרקע אסור א"ר
אסור ודאמרי' ובשיל ש"ד
לחיתויי דבלא חיתוי יתחמם הרבה אבל
שמחמם בו חמין: מתני' תנור.
לגרמיה הוא דעבד. אין
היינו כפשוטו ובשיל לגמרי
אמי ר' תדאי דעבד לגרמיה הוא דעבד
❖
א)
הכא דבעי לה בלילה איכא למיחש לחיתויי
גם אמאי לא הוכיחו כפשוטו
אדם מודה לו (ברכות מח.).
מתוך שקצר למעלה ורחב למטה
אלא הכי א"ר חייא א"ר יוחנן אפילו הניחה
ומיהו קצת משמע התם דמיירי במטמין
דהא קתני ולא חררה על
נקלט חומו לתוכו טפי מכירה: כופח.
גבי גחלים אלא כדי שיקרמו
בלילה (ת"י):
על גבי קרקע מותר פליגי בה רב דימי ורב
תנור שהסיקוהו בקש ובגבבא לא
פניה חררה היינו בתנור
תוס' ישנים
בגמרא מפרש לה עשוי חלל ככירה
כמ"ש תוס' לעיל דף לז ע"א
שמואל בר יהודה ותרוייהו משמיה דרבי
יתן כו'. אי להחזיר תנן
אבל ארכו כרחבו ואין בו אלא שיעור
א) ואי מתני' להשהות תנן
ד"ה אא"ב וכו' אף על גב
אלעזר אמרי חד אמר עודן בידו מותר ע"ג
דחררה בתוכה היא. והיינו
בתנור נמי אסור להשהות
ב
הכא נמי האי לא יתן לא יחזיר אבל
שפיתת קדירה אחת וכירה יש בה
ע"כ משום דחררה אופין
אע"ג דקידרא ה חייתא לעיל
שפיתת שתי קדירות: גמ' על
קרקע אסור וחד אמר הניחן על גבי קרקע
להשהות משהה אפילו בתנור שאינו
בתנור. עכ"פ ראייתם מפ"ק
שרי ו ההוא כחנניא ומתני'
❖
תמוה מאד:
אי להשהות תנן אתיא
נמי מותר אמר חזקיה משמיה דאביי הא
גביו. על שפתו: אבל לסמוך. אצל
גרוף וקטום כדמשמע בפ"ק (דף יח:)
דלא כחנניא:
דופנו: הא ככירה שרי. כלומר
$ דשרינן קידרא חייתא ובשיל כמאכל
דאמרת עודן בידו מותר לא אמרן אלא
ב) ולפ"ז צריך למגרס
בתר הכי ואצ"ל ע"ג ואצ"ל
בן דרוסאי אפילו באינו גרוף וקטום
מדקתני הרי הוא כתנור מכלל דאי
הגהות הגר"א
שדעתו להחזיר אבל אין דעתו להחזיר
ג
בתוכה ואי גרסי' סומכין
ומשמע התם דבתנור איירי דקאי אהא
הוה מדמי ליה לכירה הוה שרי
[א] גמ' סומכין לו ואין
אסור מכלל דעל גבי קרקע אע"פ שדעתו
גרסי' ונותנין אפילו ע"ג
דקתני התם לעיל לא תמלא אשה
ושמעינן מינה דכירה שהוסק בגפת
ואפילו בתוכה:
נותנין. נ"ב צ"ל סומכין לו
❖
להחזיר אסור איכא דאמרי אמר חזקיה
ג) והא דחשיב לה כחמין
ונותנין כו':
ובעצים שרי: ובמאי קאי. קס"ד
קדרה א) עססיותד כו':
שהוחמו בשבת משמע טפי
אילימא בשאינה גרופה. האי
משמיה דאביי הא דאמרת על גבי קרקע
❖
בשאינה גרופה ואי על גבה מי שרי:
כפי' ראשון:
אסור לא אמרן אלא שאין דעתו להחזיר
רבינו חננאל
תניא כוותיה דאביי. דאסור לסמוך
לישנא לאו דוקא דאביי
ז
אבל דעתו להחזיר מותר מכלל שבעודן
אתנור: אפי' בגפת ועצים.
סבר דלא מיתוקמה בגרופה דבגרופה
לשתרי
להחזירם הוא ששנינו אף
מוסף תוספות
מחזירין, אבל אם הניחם
בגרופה וקטומה: שנחלקה לאורכה.
בידו אע"פ שאין דעתו להחזיר מותר בעי
לא מסתבר ליה שיהא חילוק בין גפת
א. ד'אפילו בשבת', כל יום
ע"ג קרקע אע"פ שהיה
ועצים לקש וגבבא דאי הוה מצי אביי
הרי בטלו שתי שפיתותיה שנחלקת
ר' ירמיה תלאן במקל מהו הניחן על גבי מטה
שבת משמע, לילו ויומו.
בדעתו להחזירם לכירה
ריטב"א. ב. דאצטריך
אסור. ואסיקנא לשמעתא
לאוקמה בגרופה כדמוקי לה רב אדא
רחבה לשתים הלכך טהרה מטומאתה
מהו בעי רב אשי פינן ממיחם למיחם
לאפוקי דלא תימא
בתרי לישני, וקי"ל כל
שהרי ניתצה: נחלקה לרחבה. נמצאו
לא הוה מצי למפשט מידיח ורב אדא
מהו תיקו: מתני' ד תנור שהסיקוהו בקש
דמחזירים מבעו"י קאמר.
כי האי גוונא בדאורייתא
דמוקי לה בגרופה סבר דיש לעולם
שתי השפיתות קיימות זו לבדה וזו
ריטב"א. ג. לגבי מטמין
עבדינן לחומרא, ושבת
ובגבבא לא יתן בין מתוכו בין מעל גביו
בדבר שאינו מוסיף
איסורא דאורייתא היא.
לבדה: כופח בין לאורכה בין לרחבה
יותר חום כשהסיקוה בגפת ובעצים
תלאם במקל או הניחם
[הבל]. פי' הר"ן.
כופח שהסיקוהו בקש ובגבבא ה"ז ככיריים
טהורה. שהרי ארכה כרחבה וכולה
אע"ג דגרופה מבקש ובגבבא:
ד. ותורמוסי' ותניח בכל
ע"ג המיטה או הניחם
בגפת ובעצים הרי הוא כתנור: גמ' תנור
תניא כוותיה דאביי כו'. יש
מקום שפיתה אחת: מתני' אין
התנור. תוס' הרא"ש.
בכרעי המיטה או פינם
ה. ובשיל. תוס' הרא"ש.
ממיחם למיחם, הני כולהו
שהסיקוהו סבר רב יוסף למימר תוכו תוכו
נותנין ביצה בצד המיחם.
דגרסי בסיפא כופח
קומקמוס
ו. ואפי' אינו גרוף, ואתנור
איבעו ולא איפשיטו ועלו
קאי כדקתני לעיל [א"כ]
בתיקו, וקי"ל כל תיקו
של נחשת: בשביל שתתגלגל. שתצלה
שהסיקוהו בגפת ובעצים ב)אין סומכין
ממש על גביו על גביו ממש אבל לסמוך
דאיסורא לחומרא. מתני'
אמאי אסרינן לתת תבשיל
קצת עד שתהא מגלגלת: ולא
לה דאי גרס סומכין לה לא אתא
שפיר דמי איתיביה אביי כופח שהסיקוהו
תנור שהסיקו בקש וגבבא
בתנור. תוס' הרא"ש. ז. אלא
כו'. אוקמא אביי לא יסמוך.
הכי הו"ל למימר 'ובמאי
יפקיענה בסודרין. לא ישברנה על
כוותיה דאביי דאית ליה דבכופח נמי
בקש ובגבבא הרי הוא ככיריים בגפת
עסקינן, אילימא על גביו
תניא כוותיה תנור שהסיקו
אין סומכין כדאמרינן לעיל וי"ל דאי
סודר שהוחם בחמה כדי שתצלה
ט
י
ובשאינו גרוף וקטום
בקש ובגבבא אין סומכין
ובעצים הרי הוא כתנור ואסור הא ככירה
מחומו של סודר: בחול ובאבק
הוא', כלומר וע"כ בשאינו
גרסינן סומכין איכא לאוקמה בגרופה
לו ואין צ"ל [בתוכו. ואין
יא
שרי במאי עסקינן אילימא על גביו ובמאי
גרו"ק הוא, ולא דק
צ"ל] על גביו, ואין צ"ל
דרכים. שהוחמו מכח חמה. ובגמראג)
ונקט גפת ועצים לרבותא דאפילו
בלישנא. רשב"א. ח. דהוה
שהסיקו בגפת או בעצים.
אילימא כשאינו גרוף וקטום אלא כירה כי
הכי סומכין לה :
מפרש אמאי לא פליג רבי יוסי
כופח שהסיקוה בקש
מוקמי' לה בגרו"ק. תוס'
יב
לא יטמיננה בחול. אע"ג דאמר
הרא"ש. והרי הוא כתנור,
ובגבבא הרי הוא ככירה,
אינה גרופה וקטומה על גביו מי שרי אלא
בהא: והביאו סילון. מבעוד יום:
דאע"ג דגרוף וקטום, ע"ג
בגפת ובעצים הרי הוא
של צונן. כדי לחממן ד)דהמים נמשכין
לאו לסמוך וקתני הרי הוא כתנור ואסיר
בלא יחפור (ב"ב דף יט. ושם)
אסור, דאי בכירה שפיר
כתנור ואסור, ואע"פ שהוא
דמי. רשב"א. ט. לפי מאי
גרוף וקטום. ואסיקנא
ובאין כל השבת: לתוך אמה.
דחול דקריר מקרר דחמים מחים
אמר רב אדא בר אהבה הכא בכופח גרוף
דהוה מפרש מתני'. תוס'
כופח מקום שפיתת קדירה
של חמי טבריא: אם בשבת. אותן
והכא ביצה היא קרה הכא מיירי בחול
הרא"ש. י. דאפי'. תוס'
אחת, כירה מקום שפיתת
וקטום ותנור גרופה וקטומה עסקינן הרי
הרא"ש. יא. ל"ק מידי. תוס'
ב' קדירות. ודייקינן לה
שבאו בשבת: ה"ג כחמין שהוחמו:
שהוחם בחמה דומיא דאבק דרכים:
הוא כתנור דאע"ג דגרוף וקטום על גביו
הרא"ש.
יב. ואע"ג
ה
מהא דתנן כירה שנחלקה
מעשה
והביאו סילון של צונן
גמ' לאורכה טהורה לרחבה
דפרישית לעיל דמשמע
אסור דאי ככירה כי גרופה וקטומה שפיר דמי: תניא כוותיה דאביי
לתוך אמה של חמין
לי' לאביי דמיירי בשאינה
טמאה, פירוש עדיין תורת
ו תנור שהסיקוהו בקש ובגבבא אין סומכין לו ואין צריך לומר על גביו
גרופה מדקתני בגפת
כלי עליה דהא יכול לשפות
כו'. מבעוד יום הביאוהו כדפירש
ועצים, היינו כדקתני לי'
[בה] אחת, כופח בין
ואין צריך לומר לתוכו ואין צריך לומר בגפת ובעצים כופח שהסיקוהו
בקונטרס ואין שום איסור כלל
גבי איסורא, אבל הכא
לרחבה בין לארכה טהורה.
דגבי היתירא קתני לה,
והאי כופח נפיש הבליה
בקש ובגבבא סומכין לו [א] ואין נותנין על גביו בגפת ובעצים אין סומכין
בהבאה כדתניא בפרק קמא (דף
נקטיה לרבותא. תוס'
מדכירה וזוטר הבליה
יח.) פותקין מים לגינה ומתמלאת
לו אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי האי כופח היכי דמי אי
הרא"ש.
מדתנור. וקי"ל מתניתין
בתנור של נחתומין, [ותנור
והולכת כל השבת כולה ואסרו
ככירה דמי אפילו בגפת ובעצים נמי אי כתנור דמי אפילו בקש ובגבבא
של נחתומין] מפורש בלא
ברחיצה גזירה שמא יערבם בשבת
יחפור [ב"ב כ:], אבל תנור
נמי לא אמר ליה נפיש הבליה מדכירה וזוטר הבליה מדתנור היכי דמי
[דידן] ככירה של נחתומין
ולערבם בשבת אסור משום תולדות
כופח היכי דמי כירה א"ר יוסי בר חנינא כופח מקום שפיתת קדרה אחת
היא. פיס' אין נותנין
ז
האור וחשיבא כחדא גזירה ואם
ג)
ביצה בצד המיחם בשביל
כירה מקום שפיתת שתי קדרות אמר אביי ואיתימא רבי ירמיה אף אנן
שתתגלגל. גלגל מאי, אמר
היינו מפרשים דבסילון היו בו
רב יוסף גלגל חייב חטאת,
נמי תנינא ב) כירה ח שנחלקה לאורכה טהורה לרחבה טמאה כופח בין
נקבים וכשהיו רוחצים בשבת היו
לאורכו בין לרוחבו טהור: מתני' אין נותנין ביצה בצד המיחם
פותחים הנקבים ומתערבין הצוננין
ט
בשביל שתתגלגל ולא יפקיענה בסודרין ור' יוסי מתיר ולא יטמיננה
בחמין הוה אתי שפיר טפי דהשתא
י
ליכא אלא חדא גזירה אטו חמי
בחול ובאבק דרכים בשביל שתצלה מעשה שעשו אנשי טבריא כ והביאו
האור אך בגמרא מדמי לה להטמנה
סילון של צונן
לתוך אמה של חמין אמרו להם חכמים אם בשבת
מבעוד יום ויליף מינה לאסור
כחמין שהוחמו
בשבת ואסורין ברחיצה ובשתיה אם ביום טוב כחמין
להטמין
טוב ואסורין ברחיצה ומותרין בשתיה: גמ' איבעיא
שהוחמו ביום
להו
גלגל מאי אמר רב
יוסף ל גלגל חייב
חטאת אמר מר
בריה
דרבינא אף אנן נמי תנינא
כל