לט:
כירה פרק שלישי שבת
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ממעשה
בטלה הטמנה. נאסרה הטמנה בדבר המוסיף
שעשו אנשי טבריא ואסרו להם בטלה הטמנה מבע"י
הבל דהא
מבע"י
יד א ב מיי' פ"א מהל'
א) [לקמן מ.], ב) ביצה כא:,
ג) לקמן קמז: ע"ש תוספתא
יו"ט הלכה טז סמג
בדבר המוסיף הבל. וא"ת מה צריך למילף ממעשה
נתנו שם הסילון ומפני שהצוננין מתחממין בכך ואע"ג דממילא אסור:
פ"ד, ד) [ברכות ט. וש"נ],
לאוין עה טוש"ע או"ח סימן
לסילונייהו. לסילונין שלהן שחזרו בהן: ראויין לשתיה. דמחים להו
דאנשי טבריא הא מתני' היא דאין טומנין בדבר המוסיף הבל בפרק
ה) [צ"ל רבי], ו) [לעיל כט.],
תקיא סעיף ב:
טו ג ד מיי' פכ"ב מהל'
ז) [וכ"כ תוספות עירובין טז.
לשתייה ואי בעי רוחץ בהן פניו: להשתטף. שנותן על גופו ומשתטף:
במה טומנין (לקמן ד' מז: ושם) ומבע"י
איירי דמשחשיכה אפי' בדבר
שבת הלכה ג סמג לאוין
ד"ה אימא ובכתובות נא. ד"ה
והאי תנא. ר' שמעון היא דמתיר
שאינו מוסיף הבל אסור כדאמרינן
סה טוש"ע או"ח סימן שכו
מני ודף פט. ד"ה ש"מ וב"ב
❖
להשתטף כל גופו בשבת בחמין
בפ"ב (לעיל דף לד.) ואור"י דמתניתין
סעיף א:
כז. ד"ה הא ועי' תוס' לקמן
ממעשה שעשו אנשי
טבריא ואסרי להו
מו: ד"ה כבתה ותוס' ברכות
שהוחמו מע"ש והיינו דקאמר כחמין
דלקמן איכא לאוקמא בבין השמשות
רבנן בטלה הטמנה בדבר המוסיף הבל
מב. ד"ה הסבו ותוספות ב"מ
א)
שהוחמו בשבת אסור הא שהוחמו
אבל מבעוד יום ה"א דשרי וא"ת והא
יג: ד"ה הא מבני וע"ע רש"י
(א)
א
הגהות הב"ח
ואפילו מבעוד יום אמר עולא הלכה כאנשי
ב"מ כג: ד"ה הא של ב"ב],
קתני טומנין בגיזי צמר ואין מטלטלין
מאתמול שרי ואי בי"ט כחמין שהוחמו
❖
(א) רש"י ד"ה והאי תנא וכו'
ח) [אמר ר' יוחנן הלכה כו'],
טבריא א"ל רב נחמן כבר תברינהו אנשי
אותן ואי בין השמשות איך טומנין
בי"ט ואסור ברחיצה דאפי' בית הלל
ב
שהוחמו בשבת אסור
❖
טבריא לסילונייהו: מעשה שעשו אנשי
ברחיצה הא שהוחמו:
בהן והא אסור לטלטלן וי"ל דהוה
לא שרו להחם בי"ט אלא לפניו ידיו
ג
גליון הש"ס
טבריא: מאי רחיצה אילימא רחיצת כל
ורגליו אבל לשיטוף כל גופו לא: לא
מוקמינן כר' דאמר (לעיל ד' ח:) כל
גמ' הכי איתמר מחלוקת
גופו אלא חמין שהוחמו בשבת הוא דאסורין
ישתטף. בשבת: בין בחמין. ואפי'
דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו
מוסף רש"י
בקרקע. עי' מ"ק דף יט
הוחמו בחול: בכלי. דהרואה
בין השמשות וא"ת אי כר' אתיא אי
הא חמין שהוחמו מע"ש מותרין והתניא ב) חמין
ד
א)
לא יחם אדם חמין
ע"ב תוס' ד"ה שאסור
וצ"ע: תוס' ד"ה ממעשה
לרגליו. לרחוץ רגליו, אוכל
מבעוד יום שרי להטמין ביה"ש נמי
אומר היום הוחמו ומוכחא מילתא
שהוחמו מע"ש למחר רוחץ בהן פניו ידיו
נפש התיר הכתוב ולא להבעיר
וכו' בטלה אפילו בקדירה
❖
שרי דכל דבר שהוא משום שבות כו'ה
דתולדות האור נינהו ואתי להחם
ורגליו אבל לא כל גופו אלא פניו ידיו ורגליו
חייתא. עי' לקמן דף
אור בשביל רחיצה (ביצה כא:).
בשבת כגון נותן צונן בחמין: אבל
וי"ל דה"א בהטמנה החמירו וה"ר
מז ע"ב תוס' ד"ה במה
אימא סיפא בי"ט כחמין שהוחמו בי"ט
א
טומנין: ד"ה אא"כ וכו'
בקרקע. כגון אמבטאות של מרחצאות
שמואל מוורדין מפרשו ממעשה אנשי
נראה לר"י דוקא שמחמם.
ואסורין ברחיצה ומותרין בשתיה לימא תנן
תוס' ישנים
והן חמי האור: מותר. דבטלי להו
טבריא בטלה הטמנה דאסור אפי'
ז
ח
עי' לקמן דף עו ע"א
סתמא כבית שמאי דתנן בית שמאי אומרים
א) הא דלא מייתי בעבר
תוס' ד"ה הואיל וראוין:
ב)
מתורת חמין: והא מעשה דאנשי
לאכול כדקתני ואסורין בשתיה וה"ר
בא"ד דהא לית להו מתוך.
ושהה מהכא דאסור דשאני
לא יחם אדם חמין לרגליו אא"כ ראויין
טבריא כו'. אלמא במילתייהו קיימי:
יונה מפרש $ בטלה אפי' בקדירה
הטמנה דיש להחמיר:
דבריהם צ"ע דלענין מתוך
ב) ואם תאמר ולימא
מה הפרש בין ראויים או
לשתיה וב"ה מתירין א"ר איקא בר חנניא
חייתא והיינו דקאמר בטלה משמע
הדר
ב
דמתני' קודם גזירה וי"ל
אינן ראויים. וראיתי ברשב"א
לגמרי מכל דבר: אלא פניו ידיו
להשתטף בהן כל גופו עסקינן והאי תנא הוא דתניא לא ישתטף אדם כל
דמסתמא אחר גזירה דגזירה
שהוסיף ומאן דלית ליה
ג) ג
ורגליו כו'. הכל היה יכול לדקדק
קדמוני' היתה:
מתוך לית ליה הואיל ויסוד
גופו בין בחמין ובין בצונן דברי ר"מ ר"ש מתיר ר' יהודה אומר בחמין אסור
ג) ומהר"מ מפרש דחמין
זה נסתר מפירכת הגמ'
מסיפא דקתני בי"ט כחמין שהוחמו
בצונן מותר אמר רב חסדא מחלוקת בכלי אבל בקרקע דברי הכל מותר והא
שהוחמו מע"ש היינו
פסחים דף מז ע"ב וכמ"ש
בי"ט אילימא רחיצת כל גופו הא
שנסתלקו מעל האור מבע"י
התוס' שם ד"ה אהבערה
ט
מעשה דאנשי טבריא בקרקע הוה ואסרי להו רבנן אלא אי איתמר $ הכי איתמר
ושהוחמו בשבת היינו נמי
לא ליחייב וצע"ג ובתשובה
הוחמו מעי"ט שרי והא לקמן אסר
שהוחמו מבע"י כל צורכן אך
וגם בדרשות הארכתי בזה
ד מחלוקת בקרקע אבל בכלי דברי הכל אסור אמר רבה בר בר חנה אמר רבי
רחיצה בי"ט דקאמר למחר נכנס ומזיע
בעהש"י: בא"ד כדאמרינן
מתחממים והולכין גם בשבת
י
יוחנן הלכה כרבי יהודה א"ל רב יוסף בפירוש שמיע לך או מכללא שמיע לך
פרק הדר נשייליה. ק"ל
דומיא דאנשי טבריא ובהנהו
ד)
אבל רוחץ לא ודוקא שטיפה שרי
למאי הוצרכו לראיה זו
פליגי ר"מ ור"י ור"ש וצוננין
מאי כללא דאמר רב תנחום א"ר יוחנן א"ר ינאי אמר (רב) כל מקום שאתה
בבית החיצון אלא דרך הש"ס מה
ז)
ה)
יא
דאפשר לצורך מילה עדיף.
קרי שהיו חמין כבר ונצטננו
הא להדיא איתא ברייתא
אבל בנסתלקו מבע"י אפילו
מוצא שנים חלוקין ואחד מכריע הלכה כדברי המכריע חוץ מקולי מטלניות
שיכול לדקדק מרישא מדקדק ומיהו
יב
ו)
ערוכה בביצה ממלא נחתום
ר"מ מודה דשרי להשתטף
קשה לרשב"א דמגופה דמתניתין הוי
שאף על פי שרבי אליעזר מחמיר ורבי יהושע מיקל ור' עקיבא מכריע
חבית מים אע"פ שא"צ אלא
ולא לרחוץ והאי תנא הוא
❖
לקיתון אחד:
ר"מ ור"י דאסרי חמין
מצי למידק בלא הך ברייתא דמייתי
אין הלכה כדברי המכריע חדא דרבי עקיבא תלמיד הוא ועוד הא
שמתחממין והולכין גם בשבת
מדקתני ואסורין בשתיה כ"ש פניו
והשתא פריך שפיר והא
הדר
ידיו ורגליו דאסירי: אלא אם כן
מעשה דאנשי טבריא בקרקע
רב נסים גאון
הוי ויתיישב נמי ההיא דפ'
ראויין לשתיה. נראה לר"י $דווקא שמחמם אותם לצורך שתיה אבליג לצורך רחיצה אע"ג דראויין לשתיה אסרי ב"ש $דהא לית להו מתוךיד
שמנה שרצים דשרי ר"מ
חדא דר' עקיבא לגבי רבי
(ביצה ד' יב. ושם) ובפ"ב דביצה (ד' כא: ושם) אסרי ב"ש מדורה להתחמם כנגדה ואע"ג דראויה היא לבשל ולאפות ועוד אומר ר"י דמהכא
לרחוץ בקרקע וכן בפרק
טו
אליעזר ורבי יהושע תלמיד
❖
חבית דמוקי כר"ש:
הוא. פירוש שלו תמצאנו
נמי יש לדקדק דאי שרו ב"ש לצורך רחיצה משום דראויין לשתיה א"כ לא אתיא מתני' אפי' כב"ש דקתניטז ואסורין ברחיצה ומותרין בשתיה
בנדרים בפרק הנודר מן
ומדקתני ומותרין בשתיה מכלל דראויין לשתיה ואפ"ה קתני דאסורין ברחיצה אלא ודאי לא שרו ב"ש אלא כשעושה לצורך שתיה ונראה לר"י
יז
המבושל [דף נ] ר' עקיבא
אקדשא ליה ברתיה דבר
מוסף תוספות
דיכול לחמם אפי' ביותר מכדי שתיה כדאמר בפרק הדר (עירובין ד' סח.) $ נשייליה לאימיה אי צריכה נחיימו אגב אימיה ודוקא בכדי
יח
יט
כלבא שבוע כו'. אמרה
שיעור לרגליו אבל לצורך כל גופו לא והיינו טעמא שהבלנים חשודים דפעמים שיחממו עיקרן לרחיצה:
א. אבל ממעשה דאנשי
לו זיל הוי בבי רב,
וב"ה מתירין. משמע דוקא לרגליו אבל לצורך כל גופו לא וכן משמע בכולה שמעתין דמחמירין בחמין שהוחמו בי"ט כחמין שהוחמו
טבריה דייקינן שפיר
אזל הוה י"ב שנין קמיה
כ
דאסור מבעוד יום, שמי
רבי אליעזר ורבי יהושע.
בשבת וגזרו על הזיעה ביו"ט כמו בשבת כדאמר בביצה בהמביא (לב.) ולקמן (דף מ. ושם) א"כ משמע שאסור לעשות הבערה משום
כא
הסילון היו מתחממין
ובהרבה מקומות תמצאנו
רחיצה שאם לא כן לא היו גוזרים על הזיעה ותימה דמ"ש הבערה דרחיצה מהבערה דזיעה דשרי מדאורייתא כדמוכח התם ואומר ר"י
מבעו"י מדקתני 'כחמין
כשהוא מדבר עם אחד מהן
כב
שהוחמו בשבת' מכלל
אומר ר' תרשני לומר לפניך
בשם ריב"א דרחיצה אינה אלא לתענוג ואסורהכג כמו מוגמר דאסור בפ"ק דכתובות (ד' ז. ושם) משום דאין שוה לכל נפש וכן משמע בירושלמי
דלאו בשבת הוחמו. תוס'
דבר אחד ממה שלימדתני
דהיינו טעמא דרחיצה אבל זיעה שוה היא לכל נפש דאינה תענוג אלא לבריאות והא דתניא לקמן (ד' מ.) מרחץ שפקקו נקביו מעי"ט למחר
הרא"ש. ב. איירי. תוס'
תגד דאלך [תמצא זה]
כד כה
כו
כז
הרא"ש. ג. א"ו ה"ק,
בר"ה [כה] בשעה ששיגר
נכנס ומזיע ה"ה אפי' הוחם בו ביום אלא נקט מעי"ט דאפ"ה דוקא מזיע אבל רוחץ לא:
כח
כט
ל
לא
טומנים בהם מבעו"י, ואין
רבן גמליאל לר' יהושע
בין בחמין בין בצונן. נראה לר"י דהיינו אפי' חמין שהוחמו מע"ש דהא אוסר אפי' צונן ומסתמא בהנך חמין אסיר ר' יהודה ועוד דמסתמא
לב
מטלטלים
אותם
גוזר אני עליך שתבוא אצלי
משחשכה ולא בביה"ש.
במקלך כו', דתניא הלך
ריטב"א. ד. היכי הו"א לא מיירי בדעבדי איסורא והאי תנא הוא דקאמר היינו ר"שלג ועוד אומר ר"י דיש להוכיח דבחמין שהוחמו מע"ש פליגי דאמר בפרק
ר"ע לר' יהושע מיצר, א"ל
חבית (לקמן ד' קמז. ושם) מה חמי טבריא חמין אף מי מערה חמין הרוחץ דיעבד אין לכתחילה לא מכלל דלהשתטף אפי' לכתחילה מני ר"ש היא
לד
דמבעו"י שרי להטמין
ר"ע ר' תרשני לומר לפניך
בדבר המוסיף הבל
דבר שאחד שלימדתני.
דתניא לא ישתטף כו' ואי בשהוחמו בשבת פליגי אבל מערב שבת שרי ר' יהודה אמאי צריך לאוקמה כר"ש לוקמה כר' יהודה ובהוחמו מע"ש
ובביה"ש אסור, הא. תוס'
ובסנהדרין [דף סז] ר"ע
דהא דומיא דחמי טבריא קתני : והא מעשה דאנשי טבריא בקרקע הוה ואסרי להו. הקשה ה"ר אליעזר ממי"ץ מאי פריך התם
לה
הרא"ש. ה. א"כ, אפי' בדבר
אומר משום ר' יהושע
המוסיף הבל יטמין, כדרך
הוחמו בשבת כדקתני כחמין שהוחמו בשבת משמע דבהוחמו מע"ש שרי והכא בהוחמו מע"ש פליגי כדפרישית ומפרש הר"ר יוסף
שנים מלקטין קישואין כו',
ג)
שהוא מטמין מבעו"י.
ובתלמוד אמרו גמרה מר'
דס"ל להש"ס מדמחמיר ר"מ כ"כ דאוסר אפי' צונןלו מחמיר נמי לאסורלז ע"ש אטו שבתלח ולהכי פריך והא מעשה דאנשי טבריא בקרקע
רשב"א. ו. דאי ממתני' דאין
אליעזר ולא סברה הדר
הוה ואסרי להו בהוחמו בשבת ורב חסדא קאמר אבל בקרקע ד"ה מותר אפי' בהוחמו בשבת דהא לר"מ אי הוה אוסר להו בהוחמו
טומנים בגפת ובזבל,
גמרה מר' יהושע ואסברא
לט
מ
ניהליה. ועוד הא הדר
הו"א דהני מילי
בשבת בהוחמו מע"ש נמי הוה אוסר וקשה דר"מ אוסר להשתטף בצונן אפי' בקרקע כדמסיק דבקרקע פליגי ובפרק שמונה שרצים (לקמן
ביה רבי עקיבא לגבי ר'
לכתחילה, אבל בדיעבד
דף קט. ושם) משמע דשרי דקאמר התם רוחצין במי גרר ובמי חמתן ובמי עסיא ובמי טבריא אבל לא בים הגדול ורמינהו רוחצין במי
יהושע. מפורש זה בפרק
לא מיתסר התבשיל, ואז
❖
לא יהיו העולם נמנעים
במה מדליקין [דף כט].
טבריא ובים הגדול כו' ומוקים בתרייתא כר' מאיר וי"ל דבקרקע דהכא דאסר היינומא דומיא דכלי דדמי לרוחץ בחמין והתם בנהר התירו
מלהטמין בדבר המוסיף,
שנראה כמיקר בנהר ואפי' בחמי טבריא לא דמי לאדם רוחץ בחמין:
אבל. ריטב"א. ז. ואסרו
אמר
להם בדיעבד. ריטב"א.
רבה בר בר חנה ח)הלכה כר' יהודה. אע"ג דר' יוחנן אית ליה הלכה כסתם משנה הכא משום דר' יהודה מכריע הוא אין הלכה
רבינו חננאל
מב
מג
ח. שכיון שאסרו להם
כסתם וקשה דבפרק קמא דפסחים (דף יג. ודף כא. ושם) פריך ונימא מר הלכה כר' מאיר דסתם לן תנא כוותיה אע"ג דסבר דרבן
התבשיל נזהרו בכך. חי'
מדאסרו להו רבנן שמע
הר"ן. ט. ובמאי. תוס'
מיניה דבטלה הטמנה בדבר
גמליאל מכריע הוא דפריך בתר הכי ונימא מר הלכה כרבן גמליאל דהוה ליה מכריע וי"ל דסתם דהכא גריע מההוא סתם דהכא סתם
הרא"ש. י. מרחץ שפקקו
המוסיף ואפילו מבעוד יום.
במתני' ומחלוקת בברייתא והלכה כמכריע ומיהו אי לאו הכרעה הוה הלכה כסתם מתני' אע"ג דמחלוקת בברייתא: (לעיל) הא חמין שהוחמו
אסיקנא דכופח מקום
נקביו מערב יו"ט. תוס'
מבעוד יום מותרים והתניא חמין שהוחמו כו'. תימה לוקי ההיא ברייתא דאסרה בכלי משום דהרואה אומר היום הוחמו ומתניתין בקרקע
הרא"ש. יא. אל[מ]א פניו
שפיתת קדירה אחת הוא,
מד
ידיו ורגליו תנן סתמא
ואם הוסק בגפת או בעצים
כמשמעה כדמפליג בסמוך בין כלי לקרקע וי"ל דדוקא בשיטוף דקיל איכא לפלוגי אבל ברחיצה דחמירא לא מסתברא לפלוגי בהכי:
כב"ש. תוס' הרא"ש.
הרי הוא כתנור ואסור
דילמא
יב. ובתר, דייק מסיפא.
לסמוך בו, וכ"ש בתוכו או
תוס' הרא"ש. יג. אם לא הי'
על גבו, וכן לשהות בו
מחממם לצורך שתיה [אלא]. תוס' הרא"ש. יד. שהותרה מלאכה לצורך הותרה נמי שלא לצורך. רמב"ן. [ו]בעינן צורך אוכל
אע"פ שהוא גרוף וקטום אסור. נמצא האסור שני פנים, צונן שלא הוחמו כל עיקר, ותבשיל שהתחיל להתבשל ולא הגיע למאכל
נפש. ריטב"א. טו. ו'ראוין' דהכא פי' מוכנין. רשב"א. טז. ביו"ט כחמין שהוחמו ביו"ט. תוס' הרא"ש. יז. כיון שהוחמו לדעת
בן דרוסאי, והמותר שני פנים, חמין שהוחמו ולא בשלו כל עיקר, ושבשלו כמאכל בן דרוסאי ואפילו בשלו כל צרכו מותר. ומאי
דקשי ליה זיקא, מסקנא כלישנא בתרא וכרב אשי דבין דגדיא ובין דבר אחר בין שריק ובין שלא שריק שרי. לא יטמיננה בחול
רחיצה. רשב"א. יח. כדי צורך רחיצה. ריטב"א. יט. גבי ינוקא דאשתפוך חמימי'. תוס' הרא"ש. כ. היכא דאינן ראויים לשתיה.
ובאבק דרכים בשביל שתצלה דברי הכל אסור. מעשה שעשו אנשי טבריא הביאו סילון של צונן כו'. אין הלכה כאנשי טבריא
תוס' הרא"ש. כא. מן התורה. תוס' הרא"ש. כב. דאפי' לעשות פחמים ולמוסרן לאולירין מותר מן התורה. תוס' הרא"ש.
דהא תברינהו לסילונייהו. אוקימנא הא דתנן אסור ברחיצה, להשתטף בהן כל גופו ור' שמעון היא דשרי בחמין שהוחמו מע"ש
כג. מדאורייתא. חי' הר"ן. כד. דבעי התם מותר לשתות ואסור לרחוץ, ומתרץ [לאו משום דכתיב] 'אך אשר יאכל לכל נפש
הוא לבדו יעשה לכם'. רמב"ן. כה. פניו ידיו ורגליו צורך כל נפש, וכן. רמב"ן. כו. משום רפואה היא, לשמור. חי' הר"ן. כז. והכל
להשתטף, דתניא אסור להשתטף בין בחמין בין בצונן דברי רבי מאיר, ורבי שמעון מתיר, רבי יהודה אומר בחמין אסור בצונן
צריכין לה, משא"כ ברחיצה. חי' הר"ן. כח. לאו דוקא פקקו נקביו מעריו"ט אלא. תוס' הרא"ש. כט. שרי להזיע. תוס' הרא"ש.
מותר. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן הלכה כר' יהודה.
ל. משום רחיצה. תוס' הרא"ש. לא. (ד)אע"ג דמעריו"ט הוסק. תוס' הרא"ש. לב. דהא מכריע עביד לי' תלמודא. ריטב"א. לג. דשרי
בהוחמו בער"ש, אבל אם הוחמו בשבת לא הוה שרי. תוס' הרא"ש. לד. 'הרוחץ במי מערה ובחמי טבריה מסתפג באלונטית', ודייק בגמ'. ריטב"א. לה. אלא ע"כ דפלוגתא דהני תנאי היינו כשהוחמו מער"ש, אבל בהוחמו בשבת אפי' ליגע באצבע קטנה
אסיר בהם לדברי הכל. ריטב"א. לו. בכלי. תוס' הרא"ש. לז. בחמין שהוחמו. תוס' הרא"ש. לח. כל מה שהיה אוסר אם הוחמו בשבת, ולא הי' מתיר בהוחמו מער"ש אלא מה שהי' מתיר אם הוחמו בשבת. תוס' הרא"ש. לט. לכל הפחות בחמין. תוס' הרא"ש.
מ. וא"כ לר"מ יהא אסור אפי' הוחמו מער"ש. תוס' הרא"ש. מא. ברוחץ בגומא. תוס' לקמן קט. ד"ה רוחצין. מב. ומתני' [ר"ש היא. רמב"ן] [ד]שריא בקרקע חמין שהוחמו מער"ש. תוס' הרא"ש. מג. במקום מחלוקת דברייתא, ובהכרעה. רשב"א. מד. דשריא,
דוקא. תוס' הרא"ש.