מ:
כירה
פרק
שלישי שבת
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מפני
שמפשיר מים שעליו. בכולה שמעתא ובמתניתין גבי מיחם
כי האי תנא. דאמר לעיל ח) משהתחילו עוברי עבירה התחילו לאסור
כא א מיי' פכ"ב מהל' שבת
א) תוספתא שבת פ"ד,
ב) [תוספתא שם], ג) ברכות
הלכה ג סמג לאוין סה
שפינהו משמע דלהפשיר מים לצורך שתייה מותר דהפשירן
הזיעה והרי לא נאסרה אלא ע"י הרוחצין בחמין מאתמול ואומרים
א
טוש"ע או"ח סימן שכו סעיף
כד: (לעיל י.) לקמן קנ. זבחי'
מזיעין אנחנו ואין כאן אלא עבירת דבריהם שאסרו את החמין: נפיש
לא זהו בישולן. והכא דאסורין מפרש ריב"א דדומה כרוחץ במים
ב
ד:
קב: ע"ז מד: קדושין לג.,
כב ב מיי' שם הלכה ד
ד) [לקמן קנא:], ה) [עי'
הבלייהו. ומזיע: מפשיר. מחמם לשון פושרין: מיחם אדם. מחמם:
חמין ויבא להחם חמין
לרחוץ גופו:
ג
ד
ובלבד שלא יביא קומקומוס
טוש"ע שם סעיף ו:
תוס' לקמן קמז: ד"ה דתניא],
אלונטית. טיול"א. ונראה לי בגד
כג ג ד מיי' וסמג שם
ו) פסחים מא., ז) [יבמות נב.
כו'. פירוש כל זמן
שמסתפגין בו דבכל דוכתא קרי ליה
טוש"ע או"ח סימן שיח
כתובות מה: נזיר כג. נח:
כי האי תנא אמבטיאות של כרכים מטייל
ה
חולין קמא:], ח) [ע"א],
סעיף יד:
❖
אלונטית: על גבי מעיים. כשהוא
שהאלונטית שם שמא יפלו המים על
בהן ואינו חושש אמר רבא דוקא כרכין אבל
כד ה ו מיי' פכ"ב שם
ט) [ביצה דף לו:],
חש במעיו מחממין לו כלי או בגד
האלונטית ואתי לידי סחיטה אי נמי
הלכה ה ו טור שו"ע
ו
ז
דכפרים לא מ"ט כיון דזוטרין נפיש הבלייהו
שם סעיף יג וטוש"ע יו"ד
ומניחו שם ומועיל: ובלבד שלא יביא
לא יביא משום רפואה וגזרו אטו
ת"ר מתחמם אדם כנגד המדורה ויוצא
סימן קה סעיף ב:
רבינו חננאל
א
קומקומוס כו'. שמא ישפכו עליו
שחיקת סממנים טפי מבאלונטית
כה ז ח ט מיי' פ"ג
ומשתטף בצונן ובלבד שלא ישתטף בצונן
מהלכות ק"ש הלכה ד
כי האי תנא דתנא
ונמצא רוחץ בשבת בחמין: מפני
דלא מיחזי כרפואה כ"כ:
ה טוש"ע או"ח סימן פה
משרבו עוברי עבירה. תנא
ושמע
ויתחמם כנגד המדורה מפני שמפשיר מים
מינה כלי שני אינו
סכנה. פעמים שהן רותחין: לא
סעיף ב:
אמבטאות של כרכין
כו י מיי' פכ"א מהלכות
שעליו ת"ר מיחם אדם אלונטית ומניחה
מטייל בהן ואינו חושש.
מבשל. תימה מאי שנא
שיחמו. לא שיניחם שם עד שיחמו:
א)
ב
שבת הלכה ג טוש"ע
והני מילי דכרכין אבל
אלא שתפיג צינתן. במקצתן. שתפיג
על בני מעים בשבת ובלבד שלא יביא
כלי שני מכלי ראשון דאי יד סולדת
או"ח סימן שלז סעיף ג:
דכפרין כיון דזוטרין נפיש
כז כ מיי' פ"ט מהלכות
אפי' כלי שני נמי ואי אין יד סולדת
שתתחלף כמו וריחו לא נמר (ירמיה
הבליהון. ת"ר מתחמם
קומקומוס של מים חמין ויניחנו על בני
שבת הלכה ג:
אדם כנגד המדורה ויוצא
מח) מתרגמינן וריחיה לא פג: לא
אפילו כלי ראשון נמי אינו מבשל ויש
מעים בשבת ודבר זה אפי' בחול אסור מפני
כח ל מ מיי' פכ"ג מהל'
ומשתטף בצונן, ובלבד
בשביל שיבשל. שלא תניחנו שם
לומר לפי שכלי ראשון מתוך שעמד
שבת הלכה ה טור
[שלא] ישתטף בצונן
הסכנה ת"ר מביא אדם קיתון מים ומניחו
ב)
ג
שו"ע או"ח סימן שלט סעיף
ויתחמם כנגד המדורה מפני
על האור דופנותיו חמין ומחזיק חומו
כדי בישול שתהא היד סולדת בו:
❖
ב:
שתפשר המים שעליו. ת"ר
כנגד המדורה לא בשביל שיחמו אלא
סכה ידה. אבל להפשירו בפך כדרך
זמן מרובה ולכך נתנו בו שיעור דכל
מיחם אדם אלונטית ומניח
בשביל שתפיג צינתן ר' יהודה אומר מביאה
ע"ג מעיו בשבת, ובלבד
זמן א) שהיד סולדת בו אסור אבל כלי
שעושה בחול לא ופליג אדרבי יהודה:
(ישתטף בצונן ויתחמם
הגהות הב"ח
אשה פך של שמן ומניחתו כנגד המדורה
להתירא. מאי דאסר רבי יהודה
שני אף על גב דיד סולדת בו
כנגד המדורה מפני שתפשר
(א) רש"י ד"ה דהא מעשה
המים) שלא יביאקומקומוס
לא בשביל שיבשל אלא בשביל שיפשר
מותר שאין דופנותיו חמין והולך
בשמן בישול שרי ת"ק ומים דוקא נקט
וכו' ור' יהושע בן לוי
של חמין ויניחנו על גבי
ומתקרר: וכי תימא בלשון חול
❖
ולא שיחמו דיש בהן בישול אבל שמן
רשב"ג אומר אשה סכה ידה שמן ומחממתה
דאמר:
מעיו בשבת. ודבר זה
קאמר ליה. ואע"ג דאסור להרהר
אע"פ שהיד סולדת דהיינו בישול
אפילו בחול [אסור] מפני
כנגד המדורה וסכה לבנה קטן ואינה
הסכנה שלא יכוה. ת"ר
דר' יהודה שרי לת"ק: סולדת.
נימא דאין אסור להרהר אלא
חוששת איבעיא להו שמן מה הוא לתנא
מניח אדם קיתון של מים
לעזי רש"י
בלשון קדש והוא הרהר בלשון חול:
נמשכת לאחוריה מדאגה שלא תכוה.
כנגד המדורה, לא שיחמו
❖
קמא רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו להתירא
טיול"א. מגבת.
אלא כדי שתפוג צינתן. ר'
וזהו לשון ואסלדה בחילה (איוב ו)
פשיטא
יהודה אומר מנחת אשה
רב נחמן בר יצחק אמר לאיסורא רבה ורב
ואדאג ברעדה ואמשך מתלונתי
פך שמן כנגד המדורה לא
יוסף דאמרי תרוייהו להתירא שמן אע"פ שהיד סולדת בו מותר קסבר
שיתבשל אלא כדי שתפשר.
מוסף רש"י
מדאגת יום הדין אם הייתי יודע
רשבג"א אשה סכה ידה
ת"ק שמן אין בו משום בשול ואתא רבי יהודה למימר שמן יש בו משום
שמיתתי קרובה ולא יחמול: שמן
בחמי טבריה. מעינות
שמן כנגד המדורה וסכה
רותחין (פסחים מא.). מכת
לבנה קטן ואינה חוששת.
יש בו משום בישול. הלכך לא כדי
בשול והפשרו לא זה הוא בשולו ואתא ר' שמעון בן גמליאל למימר שמן
מרדות. לאו מלקות ארבעים
איבעיא להו שמן מה לי
שיבשל אלא כדי שיפשר שרי דהפשרו
יש בו משום בשול והפשרו זהו בשולו רב נחמן בר יצחק אמר לאיסורא
הוא, אלא מכת מרדות, מכת
בו אמר ת"ק. ואסיקנא
רידוי מדרבנן (יבמות נב.)
אין זה בישולו: ואתא רבי שמעון
אמר רב [יהודה] אמר
שמן אע"פ שאין היד סולדת בו אסור קסבר שמן יש בו משום בשול
רידוי בתוכחה שלא ירגיל בזה,
שמואל אחד שמן ואחד
למימר דהפשירו זהו בישולו. הלכך
ואין לה קצבה אלא עד שיקבל
חמין אם נתחמם כשעור
והפשרו זהו בשולו ואתא ר' יהודה למימר הפשרו לא זהו בשולו ואתא רשב"ג
❖
כדעבדין בחול לא ליעביד אלא כלאחר
עליו (חולין קמא:).
שהיד סולדת בו אסור
למימר שמן יש בו משום בשול והפשרו זהו בשולו רשב"ג היינו ת"ק איכא
אין היד סולדת בו מותר.
יד על ידי שינוי: לאיסורא. אמרה
ושיעור שהיד סולדת בו,
בינייהו כלאחר יד א"ר יהודה אמר שמואל אחד שמן ואחד מים יד סולדת
ד
תנא קמא לשמן דמיא הוא דשרי להפשיר
פי' (פירוש') [בירושלמי]
תוס' ישנים
בו אסור אין יד סולדת בו מותר והיכי דמי יד סולדת בו אמר רחבא כל שכריסו
שהידא) שולטת בו, יד
אבל שמן הפשרו זהו בישולו: איכא
א) והכא באמבטי במקום
סולדת היא שולטת, והוא
של תינוק נכוית א"ר יצחק בר אבדימי פעם אחת נכנסתי אחר רבי לבית
בינייהו כלאחר יד. דלתנא קמא אפי'
שרצה להניח הפך היתה יד
כל שכריסו של תינוק נכוית
סולדת בו והא דלא א"ל
הימנו. הא מעשה דר'
ע"י שינוי אסור: והיכי דמי. סלוד יש
המרחץ ובקשתי להניח לו פך של שמן באמבטי ואמר לי טול בכלי שני ותן
ה
תן במקום שאין היד סולדת
שבקשו לו פך של שמן
שסולד מרתיחה מועטת ויש שאינו
שמע מינה תלת שמע מינה שמן יש בו משום בשול וש"מ כלי שני אינו
דהיינו במקום שרחץ ודאי
באמבטי ואמר להן טלו
ו
לא היה היד סולדת ושמא
בכלי שני ותנו, שמעינן
סולד: נכנסתי. בשבת. ובחמי טבריא הוה
מבשל וש"מ הפשרו זהו בשולו היכי עביד הכי והאמר רבה בר בר חנה א"ר
שם לא הי' יכול להפשיר א"נ
מינה תלת, ש"מ שמן יש
שלא נאסרו כדאמר לעילח) התירו להם
פעמים החמירו בכלי ראשון
בו משום בישול, ולפיכך
יוחנן ג)זבכל מקום מותר להרהר חוץ מבית המרחץ ובית הכסא וכ"ת בלשון חול
חמי טבריא: באמבטי. כגון בריכה
אף אם אין היד סולדת בו
בכלי ראשון אסור שנמצא
א"ל והאמר אביי דברים של חול מותר לאומרן בלשון קודש של קודש אסור
וכן החמירו חכמים אפי'
מבשל שמן בשבת, וש"מ
ח
עשויה בקרקע שהמים נכנסים שם
בכלי שני לקמן (מב.) גבי
מדשרי בכלי שני, דכלי שני
❖
לאומרן בלשון חול אפרושי מאיסורא שאני תדע דאמר רב יהודה אמר
ט
ד)
ונאספין: ובקשתי להניח שם פך שמן.
ספל ה"ה כאמבטי:
אינו מבשל, וש"מ הפשרו
לא זהו בישולו. אמר רבינא
שמואל מעשה בתלמידו של ר' מאיר שנכנס אחריו לבית המרחץ ובקש
להפשיר לסוך הימנו קודם הרחיצה:
ה)
י
ש"מ המבשל בחמי טבריא
טול. מן המים: בכלי שני. שיצטננו מעט
להדיח קרקע ואמר לו אין מדיחין לסוך לו קרקע אמר לו אין סכין אלמא
הואיל וגזרו רבנן עלייהו
מוסף תוספות
חייבין מכת מרדות מדרבנן.
דכלי שני אינו מבשל ואח"כ תן הפך
אפרושי מאיסורא שאני הכא נמי לאפרושי מאיסורא שאני אמר רבינא שמע
א. כדאמר לקמן 'נותן
ואקשינן דר' היאך מורה
לתוך אותו כלי שני. דהך אמבטי שהחמין
לתוכו מים מרובים כדי
הוראה במרחץ ואמר טלו
מינה המבשל בחמי טבריא בשבת חייב דהא מעשה דר' לאחר גזירה הוה
להפשירם'. תוס' הרא"ש.
בכלי שני, כלומר זהו מותר
נמשכין לה מן המעיין חשיב לה ככלי
ואמר ליה טול בכלי שני ותן איני והאמר רב חסדא המבשל בחמי טבריא
ב. [ד]לא דמי להפשיר מים
וזהו אסור, והא"ר יוחנן
ו)
כ
ראשון שנרתחו בו שאע"פ שהעבירו
לשתיה שמותר וכו'
כל מקום מותר להרהר
בשבת פטור מאי חייב נמי דקאמר מכת מרדות א"ר זירא אנא חזיתיה לר'
ז)
דברחיצה דוקא אסור.
מעל האור מבשל כדתנן לקמן (ד' מב.)
חוץ מבית המרחץ ובית
אבהו דשט באמבטי ולא ידענא אי עקר אי לא עקר פשיטא דלא עקר
תוס' הרא"ש. ג. שהוחמו
הכסא. ולא דאקשינן מדברי
האילפס והקדירה שהעבירן מרותחין
בשבת. תוס' הרא"ש.
ר' יוחנן לר', דר' יוחנן
דתניא לא ישוט אדם בבריכה מלאה מים ואפי' עומדת בחצר לא קשיא הא
לא יתן לתוכן תבלין: וש"מ הפשרו.
ל
מ
ד. בשבת. תוס' הרא"ש.
לגבי דר' תלמיד קטן
ה. (ו)פרש"י ז"ל הטעם
הוא, (ולא) [אלא] הא דר'
דלית
במקום הראוי לבישול: זהו בישולו. דהא
שמא ישפכו על גופו
יוחנן דברי הכל קבלה
להפשיר בעלמא הוא דקבעי ואסר ליה:
ונראה כרוחץ גופו בשבת
הוא ומשום דשמעיה מר'
שהוא אסור, ולא נהירא
יוחנן הוכיח בעל השמועה.
והיכי עביד הכי. להורות הוראה שהוא דבר תורה בבית המרחץ: להרהר. בדברי תורה: דברים של קדש. דברי תורה: אסור לאומרן. במקום
לר"י ז"ל דלית לן למגזר
ושנינן לאפרושי מאיסורי
הטנופת ואפי' בלשון חול: אין מדיחין. דלמא אתי לאשויי גומות: דהא מעשה דרבי אחר גזירה הוה. שגזרו על הזיעה ועל כרחין בחמי
כולי האי כיון דרחיצה
שרי כמעשה דתלמידו של
ר' מאיר. תניא לא ישוט
גופה איסורא דרבנן, לכך.
טבריא הוא דהוי ורבי יהושע (א) דאמר לעיל [ע"א] בימי רבי הוה אלמא בימי רבי כבר נגזרה: וקאמר ליה טול בכלי שני. אבל ראשון לא אלמא יש בהן
ריטב"א.
ו. [ו]תשרה
אדם בבריכה מליאה מים
משום בישול: מרדות. רדוי: שט. צף: דשט באמבטי. בשבת: ולא ידענא אי עקר. רגליו מן הארץ דקסבר כי תנן אין שטין על פני
האלונטית ממנו. ריטב"א.
ואפילו עומדת בחצר.
ז. דהוי איסורא דאורייתא.
המים במשילין פירות ט) בנהר גדול תנן דאיכא למגזר שמא יעשה חבית של שייטין כדאמרינן התם אבל באמבטי לא: אי לא עקר. רגליו:
א) ט"ס יש כאן ולשון
ריטב"א.
לא
ישוט. דאע"ג
למיגזר אסור: ואפילו
עומדת
בחצר. דליכא למיגזר שמא יתיז מים
אמות: הא. דאסיר:
דליכא
ברגליו חוץ לארבע
הירושלמי הובא ברא"ש.
דלית