כירה פרק שלישי שבת
מא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
פשיטא
דלא נגע דתניא ר' אליעזר אומר כו'. ואע"ג דרבנן
דלית ליה גידודי.
שאין שפתה גבוהה
שיהיו המים עמוקים אצל
כט א מיי' פכ"א מהל'
א) נדה יג. מג., ב) ע"ז ע:
כתובות כז. [נדה יג.],
איסורי ביאה הלכה כג
שפתה כמו באמצע דכיון שאין עמוקים שם כי מטי סמוך לשפתה
פליגי עליה ושרו בפרק כל היד (נדה יג. ושם) לא שרי
א
ג) כתובות קי: ברכות כד:,
טוש"ע או"ח סימן ג סעיף
נועץ רגליו בקרקע וחופר וממחה העפר לתוך המים ודמי למגבל.
אלא משום ממזרות שלא יראה ככרות שפכה ויוציאו לעז על בניו
ב
ג
ד) [עי' תוספות מגילה כא.
יד וטוש"ע א"ה סימן כג
שהן ממזרים ז): רחץ ולא סך. ול"ג מעיקרא דהא בכולי הש"ס
ד"ה אלמלא], ה) [עי' ב"מ
סעיף ד:
ולי נראה דאית ליה גידודי שרי דלא דמי לנהר אלא לכלי דלית ליה
ד
ה
ל ב מיי' פ"ה מהלכות
קיג:], ו) [לקמן פב. ע"ש],
גידודי דמיא לנהר ואסור: שהניח
רחיצה קודם סיכה כדאמר בפ"ק מלכים הלכה יב:
ז) [וע"ע תוספות יומא ל.
❖
לא ג מיי' פ"ד מהלכות
ידיו. כשהיה רוחץ משום צניעות:
דקידושין (דף כב:) רחצו סכו וקרא
ד"ה מצוה],
דלית ליה גידודי הא דאית ליה גידודי: וא"ר
דעות הלכה ב:
אי נגע. באמה: כאילו מביא מבול
כתיב ורחצת וסכת (רות ג) מיהו קרא
ו
לב ד מיי' (פי"ב מהל' שבת
זירא אנא חזיתיה לר' אבהו שהניח ידיו כנגד
לעולם. שמתחמם ובא לידי קרי וזה
איכא לאוקמי בסיכה שהיתה מתקשטת
הלכה א) ופכ"ב הלכה ו
רבינו חננאל
סמג לאוין סה טוש"ע או"ח
פניו של מטה ולא ידענא אי נגע אי לא נגע
קלקולו של דור המבול מוציאים שכבת
עצמה לריח טוב לכן לא היתה סכה
❖
סימן שיח סעיף יב:
א"ר זירא חזיתיה לר'
זרע לבטלה דכתיב כי השחית כל בשר
בתחלה שעל ידי רחיצה היתה מעברת
פשיטא דלא נגע דתניא ר' אליעזר אומר
אבהו שהניח ידיו כנגד
א)
פניו של מטה וכו'. פי'
וגו' (בראשית ו): כבולשת. עשאוה
הסיכה מעליה:
כל האוחז באמה ומשתין כאילו מביא מבול
א
ר' אבהו היה יורד בנהר
תורה אור השלם
מוליאר
הגרוף שותין ממנו
להא דר' אבהו. בולשת חיילות גייס
לטבול ואפילו נגע לא
לעולם אמר אביי עשאוה כבולשת דתנן
1 בָּבֶלָה יוּבָאוּ וְשָׁמָּה יִהְיוּ
בשבת. פי' בקונטרס
חיישינן. (לה) [והא] דתניא
הבא לעיר. על שם שמחפשין ובולשים
בולשת שנכנסה לעיר בשעת שלום חביות
ר' אליעזר אומר כל האוחז
ב)
עַד יוֹם פָּקְדִי אֹתָם נְאֻם יְיָ
את העיר קרי לה בולשת: בשעת
לפי שאין מוסיף הבל אלא משמר
באמה ומשתין מביא מבול
וְהַעֲלִיתִים וַהֲשִׁיבֹתִים אֶל
פתוחות אסורות סתומות מותרות בשעת
שלום. כגון שהוא של אותה מלכות:
ומקיים חום שלהן ואנטיכי אפי'
לעולם, כלומר מתחמם
הַמָּקוֹם הַזֶּה:
❖
מלחמה אלו ואלו מותרות לפי שאין פנאי
ומוציא שכבת זרע ונמצא
ירמיהו כז כב
כאילו כופר. דנראה שהוא בוש
גרופה אין שותין הימנה לפי שמוספת
משחית זרעו על הארץ, הני
לנסך אלמא כיון דבעיתי לא מנסכי ה"נ
בדבר: כי נחית. לנהר פניו כלפי
הבל ואין נראה דלא שייך למיגזר
מילי היכא דלא מיבעית
אבל היכא דמיבעית כגון ר'
מוסף רש"י
כיון דבעית לא אתי להרהורי והכא מאי
הנהר ואין כאן משום צניעות אסור
במוסיף הבל אלא בהטמנה גזירה שמא
אבהו דהוה מבעית מעליית
לכסותו: כי סליק.
ופניו כלפי העם
יטמין ברמץ ועוד דדוחק לומר
ביעתותא ביעתותא דנהרא איני והאמר ר'
בולשת. חיל, על שם
הנהר אין לו פנאי להתחמם
שמחפשים וחותרים קרי להו
כמו שאין פנאי לבלשת
מותר משום צניעות: ר' זירא זקיף.
דמתני' איירי כשעשה האיסור ועודז
אבא אמר רב הונא אמר רב כל המניח ידיו
בולשת, כדמתרגמינן ויחפש
לנסך, הילכך אפילו נגע
דחייש לדרב שלא יראה ככופר:
דאנטיכי אוסר בכל ענין לשתות
(בראשית מד) ובלש (ע"ז
לא חיישינן ליה. והני מילי
כנגד פניו של מטה כאילו כופר בבריתו של
ע:) שמחפשים כל המטמונים
דשרי להניח ידיו כנגד פניו
משתמיט. היה ירא ליראות לו משום
הימנו אפילו בהשהאה ואי להחזיר
אברהם אבינו לא קשיא הא כי נחית הא
(כתובות כז.) ובוזזין (נדה
של מטה כשעולה מן הנהר
דהוה בעי רבי זירא למיסק לארעא
תנן משהין אפילו באינו גרוף ועוד
יג.). משתמיט מיניה. לא
אבל כשיורד בנהר לא, כרב
כי סליק כי הא דרבא שחי ר' זירא זקיף
היה נראה אליו (ברכות
דישראל ורב יהודה לא סבירא ליה
אי משום תוספת הבל אסרה ליה
דאמר כל המניח ידיו כנגד
כד:). דבעי למיסק לארעא
פניו של מטה כאילו כופר
רבנן דבי רב אשי כי קא נחתי זקפי כי קא
וירא פן יגזור עליו מלילך: בבלה
מתני' בשתיה תקשה לרבה ורב
דישראל. ורב יהודה מוחה
בבריתו של אברהם אבינו
סלקי שחי ר' זירא הוה קא משתמיט מדרב
יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי וגו'.
יוסף דשרו לעיל (דף לח.) בשכח
בידו, להכי הוה משתמיט
וכרבנן דבי רב אשי דכי
ג)
מניה (כתובות קי:). וזהו
נחתי זקפו כי סלקי שחו.
ור' זירא אמר לך האי קרא בכלי שרת
קדרה ע"ג כירה ובשלה בשבת אע"ג
יהודה דבעי למיסק לארעא דישראל דאמר
תחלת ריח זוהמא. כל
אמר רב יהודה כל העולה
כתיב כדאמרינן בשני דייני גזירות
דלא נתבשלה כמאכל בן דרוסאי ואפי'
גופו מסריח בזיעה מסרחת,
מבבל לא"י עובר בעשה
רב יהודה ב כל העולה מבבל לא"י עובר
שהריח נבלע בבשרו ובאבריו
שנאמר בבלה יובאו ושמה
(כתובות קיא.): הביאו לי נתר. לחוף את
במזיד ונראה כפי' ה"ר פורת מוליאר
בעשה שנאמר בבלה יובאו ושמה יהיו
והוה בו לזיעה מזוהמת
[יהיו] עד יום פקדי אותם
1
❖
ראשי וקאמר להו בלשון הקודש: פתחו
הגרוף שותין הימנו בשבת שמוזגין
(לקמן פב.).
נאם ה'. הלך ר' אבא ומצאו
אמר איזיל ואשמע מיניה מילתא ואיתי
לר' יהודה במרחץ והיה
פומייכו. ויכנס הבל בית המרחץ
המים חמין ביין לפי שהמים אינן כ"כ
ואיסק אזל אשכחיה דקאי בי באני וקאמר
אומר לשמשיו בלה"ק,
לתוך הגוף ויוציא הבל של זיעה:
חמין במוליאר שיתבשל היין מן המים
הביאו לי נתר, הביאו
מוסף תוספות
ליה לשמעיה הביאו לי נתר הביאו לי
ואשתו. מן מים חמין ואפי' לא הוחמו
לי מסרק, פתחו פומייכו
שמוזגין לתוכו אבל אנטיכי אע"פ
א. לאחוז באמה ולהשתין.
ואפיקו הבלא ואשתו מיא
מסרק פתחו פומייכו ואפיקו הבלא ואשתו
אלא לרחיצה: מותר לאומרן. בבית
שגרופהח אין שותין הימנהט לפי שאנטיכי
ריטב"א. ב. במשתין. תוס'
דבי באני, למדנו ממנו
ממיא דבי באני אמר אילמלא (לא) באתי
המרחץ ואפי' בלשון קודש: הבלא.
יש בה הבל יותר ומתבשל היין מן
נדה יג. ד"ה אוחז. ג. משום
כי דברים של חול מותר
י
ד)
ניצוצות. תוס' הרא"ש.
לאומרן במרחץ בלה"ק,
דמרחץ הנכנס דרך הפה: מפיק
המים בשעת מזיגה יא וכ"מ בירושלמי יב:
אלא לשמוע דבר זה דיי בשלמא הביאו
ד. אבל לצורך ד"א אסרי.
אמר אילו לא [באתי] אלא
הבלא. דזיעה: ולא הלך ד' אמות.
והלא
תוס' נדה יג. ד"ה אוחז.
לשמוע דבר זה דיי. מתני'
נתר הביאו מסרק קמ"ל דברים של חול
מולייר. תנא מים מבחוץ
ה. דסיכה שאחר הרחיצה
קודם שישן: מרקבת. אינה מתעכלת
מותר לאומרם בלשון קדש פתחו פומייכו ואפיקו הבלא נמי כדשמואל דאמר
היא מכנסת תועלת רחיצת
וגחלים מבפנים והוא של
לעשות זבל: ריח רע.
ריח הפה:
החמין לתוך גופו. תוס'
חרס ואם גרף גחלים שרי.
שמואל הבלא מפיק הבלא אלא אשתו מיא דבי באני מאי מעליותא דתניא
אנטיכי, א"ר נחמן בי דודי
הרא"ש. ו. אלמא דסיכה
ריח זוהמא. כל גופו מזוהם בזיעה
אחר רחיצה היא. תוס'
ושל נחושת היא. ותניא
גאכל ולא שתה אכילתו דם וזהו תחילת חולי מעיים ה)אכל ולא הלך ד' אמות
תמיד: ולא הסיקוהו מבפנים. שאינו
הרא"ש. ז. לימא תהוי
כרב נחמן אנטיכי אע"פ
אכילתו מרקבת וזהו תחילת ריח רע הנצרך לנקביו ואכל דומה לתנור
תיובתיה מהכא למ"ד
שגרופה אין שותין הימנה
מטיב לכלום: ולא הכניסוהו לצונן.
ו)
להחזיר תנן אבל לשהות
בשבת מפני שנחושתה
שהסיקוהו ע"ג אפרו וזהו תחילת ריח זוהמא רחץ בחמין ולא שתה מהן דומה
שהן מחזקין את הברזל: למים ע"ג
מחממתה. ירושלמי מולייר
משהין אע"פ שאינה
חבית. על שוליו וצדדיו שאינם נכנסים
גרופה ואינה קטומה,
שאינו גרוף אסור מפני
לתנור שהסיקוהו מבחוץ ולא הסיקוהו מבפנים רחץ בחמין ולא נשתטף בצונן
דהא. רשב"א. ח. ונשתהו
שהגחלים נוגעות בגופו,
לתוכו: מתני' מוליאר הגרוף.
דומה לברזל שהכניסוהו לאור ולא הכניסוהו לצונן רחץ ולא סך דומה למים
המים עליה בהיתר. תוס'
ר' חנניא בר הלל אמר
מתני'
מן הגחלים מבע"י: שותין. ממימיו
הרא"ש. ט. בין מזוג מכלי
מפני שהרוח נכנסת לתוכו
ע"ג חבית:
מוליאר הגרוף שותין הימנו בשבת אנטיכי אע"פ שגרופה
ראשון, בין מזוג מכלי שני
והגחלים בוערות, ר' יוסי
בשבת ואע"פ שהוחמו קצת מחמת
אין שותין הימנה: גמ' היכי דמי מוליאר הגרוף תנא מים מבפנים וגחלים
גזירה שמא ימזוג בכלי
בר אבין אמר מפני שעשוי
הכלי לפי שאינו מוסיף הבל אלא
ראשון. תוס' הרא"ש.
פרקין פרקין ומתיירא שמא
מבחוץ אנטיכי רבה אמר בי כירי רב נחמן בר יצחק אמר בי דודי מאן
י. והמים שבתוכו חמין
נתאכל דיבוקו ומוסיף מים.
משמר ומקיים חום שלהם שלא יצטננו.
ביותר. תוס' הרא"ש.
אנטיכי, בשם ר' יוחנן אמרי
דאמר בי דודי כ"ש בי כירי ומאן דאמר בי כירי אבל בי דודי לא תניא כוותיה
בגמרא מפרש מוליאר מים מבפנים
יא. הלכך אסרו למזוג היין
מפני שמתחממת מכתליה.
דרב נחמן אנטיכי אע"פ שגרופה וקטומה אין שותין הימנה מפני שנחושתה
פיסקא מיחם שפינהו לא
לתוך המים אפי' כשנתנן
וגחלים מבחוץ כלי שיש בו בית קיבול
מחממתה: מתני' המיחם שפינהו לא יתן לתוכו צונן בשביל שיחמו
יתן לתוכו צונן.
לתוך הכלי שני, לפי שאף
קטן אצל דופנו מבחוץ מחובר לו ונותן
בכל"ש המים חמין ביותר
גמ'
ואיכא למגזר אטו כל"ר.
שם גחלים והמים בקיבולו הגדול.
אבל נותן הוא לתוכו או לתוך הכוס כדי להפשירן: מאי קאמר אמר
תוס' הרא"ש. יב. דטעמא
ורבותי מפרשים מוליאר שני שולים
רב אדא בר מתנא הכי קאמר המיחם שפינה ממנו מים חמין לא יתן לתוכן
משום מבשל, דגרסי' התם
ד
ואנטיכי בי דודי מחיצה בינתיים. ולי
'ר' יוסף בר אבין אמר
מים מועטים כדי שיחמו אבל נותן לתוכו מים מרובים כדי להפשירן
מפני שעשוי פרקים
נראה להפך דאם כן ה"ל למיתני מים
פרקים ומתיירא שמא
והלא
מלמעלה וגחלים מלמטה ועוד דנחשתה
נתעקל דבוקו, ומוסיף
דתני באנטיכי לשון שולים הן והן אומרים לשון נחושת ושאני נחשת מחרס: אנטיכי. מפרש בגמרא: גמ' בי כירי. חלל יש בכירה
מים', אלמא חיישינן שמא
יתן לתוכו מים ומבשלין,
אצל חלליה שהגחלים בו ומים נתונים בחללה השני ואע"ג דדמי למוליאר מיהו כירה דופנה עב והאור תדיר בתוכה כל ימות החול ודופנה חם
והיינו כעין פי' הר' פורת
שפירש משום חשש
מאד ומוסיף הבל במים אע"פ שגרופה מן הגחלים: בי דודי. יורה גדולה עושין לה שתי שוליים ונותנין גחלים בין שניהם והמים על העליונים:
בישול. תוס' הרא"ש.
וכל שכן. דבי כירי אסור כדפרישית שמתוך שהאור תדיר בו ודופנו עב מרתיח: אבל בי דודי לא. שהרי הוא כמוליאר: שנחושתה. נחושת שלה
אלמא ביורה של נחשת קאי ונחשת משמר רתיחתו. ואני אומר נחושתה לשון שולים כדכתיב (יחזקאל טז) יען השפך נחשתך ולשון של המשנה נחשתו
של תנור במסכת כלים (פ"ח מ"ג) ושאני אנטיכי ממוליאר דמתוך שהשולים מכוסים חומם משתמר ואע"ג שגרפו גחליהם: מתני' המיחם.
מתניתין מפרש בגמרא: גמ'
קומקמוס של חמין: שפינהו. כולה
מאי
קאמר. מאי פינהו
ומאי לא יתן והדר
אמר אבל נותן:
והלא