כירה פרק שלישי שבת
מב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אפילו
של עץ נמי. ואם תאמר ומאי ס"ד
מותר. שאין מתכוין לכך: גחלת של מתכת. שמשליכין לחוץ פסולת ז)
דמקשה וכי משום
לג א ב מיי' פ"א מהל'
א) זבחים צא:, ב) [שם צב.],
ג) [ביצה כח:], ד) [לקמן
שבת הלכה ז ופי"ב
דסבר שמואל כרבי שמעון באין מתכוין יסבור כמותו
של ברזל דלא שייך כבוי בהכי מדאורייתא ומדרבנן אסורה והיכא
קלה. יבמות כח. ב"ק צד. סוכה
הלכה ב טוש"ע או"ח סי'
דאיכא נזקא לרבים לא גזרו על השבות: אבל לא של עץ. דאיסורא
במלאכה שאינו צריך לגופה וי"ל דס"ד דמקשה דודאי הא בהא
א
טו.], ה) [בהרא"ש ליתא ועי'
שלד סעיף כז:
לד ג מיי' שם פ"א הל' ז
ברב אלפס], ו) פסחים מ:,
דאורייתא היא וחייב סקילה: אפילו של עץ נמי. דהא לרבי שמעון
תליא משום דסבר רבי יהודה דמלאכה שאינו צריך לגופה חייב
ז) בס"א: עם פסולת,
טוש"ע או"ח סי' שח
עליה היכא דמתכוין בשאין מתכוין
מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור
ח) [ושם צב.], ט) [פסחים
סעיף יח:
❖
לה ד ה מיי' פכ"ב מהל'
עו.], י) [דף מ:],
נמי החמירו חכמים אבל לרבי שמעון
עליה וכל כיבוי אינו צריך לגופו
מותר למימרא דשמואל כרבי שמעון סבירא
שבת הלכה ו טוש"ע
דפטור עליה מן התורה אף במתכוין
חוץ מעושי פחמין או מהבהבי
ליה והאמר שמואל מכבין גחלת של
או"ח סימן שיח סעיף יב:
א)
א
פתילה: הלכך. כיון דאמרת לא
לו ו מיי' שם טור שו"ע שם
לא חש לאסור מדרבנן כשאין מתכוין
מוסף רש"י
מתכת ברה"ר בשביל שלא יזוקו בה רבים
❖
סעיף ט:
כיון דמתכוין עצמו ליכא אלא איסורא
גזרו שבות דכיבוי מתכת במקום
מכבין גחלת של מתכת.
ב אבל לא גחלת של עץ ואי ס"ד סבר לה
נזקא דרבים: קוץ ברשות הרבים
דרבנן ומיהו לפי האמת לאו הא בהא
לאו בת כיבוי היא ואיסורא
כרבי שמעון אפילו של עץ נמי בדבר שאין
ב)
דרבנן היא דאיכא, ובמקום
תוס' ישנים
מוליכו פחות פחות מד' אמות. עד
תליא דשמואל אע"ג דבמלאכה שאינה
היזק רבים לא גזור רבנן
מתכוין סבר לה כרבי שמעון במלאכה
צריכה לגופה סבר כרבי יהודה דחייב
שיסלקנו לצידי רשות הרבים דאיסורא
א) עוד נוכל לומר דחמין
(זבחים צא:). אבל לא של
שאינה צריכה לגופה סבר לה כרבי יהודה
עץ. ואי כר"ש לא משכחת
לתוך צונן דוקא בכ"ש שרי
דרבנן הוא: ובכרמלית. דטלטול
[מתיר] באין מתכוין ולרבי יהודה נמי
כיבוי מן התורה אלא במתכוין
ב"ש אבל בכלי ראשון אסור
❖
דידיה דרבנן: אפילו טובא. יעבירנו
אמר רבינא הלכך קוץ ברשות הרבים
אסור אין מתכוין אפילו בגרירה
ג
ג)
לעשות פחמין בכיבויו וצריך
אטו צונן לתוך חמין:
בעקירה אחת: חמין לתוך צונן.
להם, דאר"ש מלאכה שאינה
דמתכוין עצמו לא אסיר אלא מדרבנן
מוליכו פחות פחות מד' אמות ובכרמלית
צריכה לגופא פטור עליה.
דקסבר תתאה גבר ואין החמין
כדאמרי' לקמן ובשילהי כל התדיר (זבחים
אפילו טובא: אבל נותן כו': ת"ר נותן
וכיבוי זה לאו צורך גופו הוא
רבינו חננאל
מרתיחין את הצונן אלא מפשירין:
דף צא: ושם) דאמר שמואל המתנדב
שיהיה צריך לו, דהלואי שלא
ח)
אדם חמין לתוך הצונן ולא הצונן לתוך
בא עליו, ודמי למוציא את
ואקשינן
[למימרא]
ולא צונן לתוך חמין. שהתחתונים
יין מביאו ומזלפו ע"ג האשים ופריך
המת לסלקו מעל פניו דפטר
דשמואל כר' שמעון והאמר
החמין דברי בית שמאי ובית הלל אומרים
מרתיחים את העליונים דתתאה
והא קא מכבה ומשני דסבר דבר
עליה ר"ש בפרק המצניע
שמואל מכבין גחלת של
בין חמין לתוך הצונן ובין צונן לתוך החמין
(זבחים צב.). מוליכו פחות
מתכת ברה"ר בשביל שלא
ד
גבר: בכוס. דלשתיה קבעי להו
שאין מתכוין מותר ופריך כי הכא
פחות מארבע אמות. עד
יזוקו בה רבים אבל גחלת
מותר בד"א בכוס אבל באמבטי חמין לתוך
ולא ניחא ליה שיחומו הרבה ועוד
דאמר שמואל מכבין גחלת של מתכת
שיסלקנה לצדי רה"ר כדי שלא
של עץ לא, ואילו ר"ש סבר
תזיק (ביצה כח:). שהעבירן.
אפילו של עץ מותר לפי
הצונן ולא צונן לתוך החמין ורבי שמעון בן
דכלי שני הוא: אוסר. אפילו חמין
אבל לא של עץ והשתא אומר רשב"א
מעל האור, מרותחין. ערב
שאין מתכוון לכבות אלא
לתוך צונן: ספל הרי הוא כאמבטי.
דפריך מכ"ש דכיון דסבר שמואל
מנסיא אוסר אמר רב נחמן הלכה כר"ש בן
שבת עם חשיכה (פסחים מ:).
כדי שלא יוזק וכי האי גוונא
לא יתן לתוכן תבלין. דכלי
ואף על גב דכלי שני הוא הואיל
דמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב
פטר ר' שמעון. ואסיקנא
מנסיא סבר רב יוסף למימר ספל הרי הוא
ראשון מבשל ונמצא מבשל
לעולם כר' יהודה סבירא
❖
ולאו לשתיה אלא לרחיצה אסירי
א"כ סבירא ליה נמי בשבת דבר שאין
כאמבטי א"ל אביי תני ר' חייא ספל אינו
תבלין בשבת (שם).
ליה דאמר מלאכה שאינה
דניחא ליה שיחמו הרבה וגזרינן:
מתכוין אסור דסבר המקשה דהתם
צריכה גופה חייב עליה,
כאמבטי ולמאי דסליק אדעתא מעיקרא
א)מיהו דבר שיש בו היזק
אלא בשבת רחיצה בחמין ליכא.
דהא בהא תליא כמו מקשה דהכא
לרבים כגון צידת נחש וכבוי
מוסף תוספות
דספל הרי הוא כאמבטי ואמר רב נחמן
בתמיה. דהא לרבי שמעון אפילו
וכיון דבשבת אסור אין מתכוין כ"ש
גחלת של מתכת בזמן שהיא
הלכה כרבי שמעון בן מנסיא אלא בשבת
א. דהא טעמי דפליגן
חמה והיא שחורה והרואה
חמין לתוך צונן אסור לא משכחת
בעלמא אך הקשה דמשמע דאי הוי
נינהו, דאילו דבר שאין
אותה דומה שהיא צוננת
רחיצה בחמין ליכא מי סברת רבי שמעון
חמין שהוחמו ואפילו מע"ש שלא
סבר שמואל מלאכה שאינה צריכה לו
מתכוין, [אינו מתכוין]
לפי שאין בה אדמומית
למלאכת איסור כלל
כגחלת לוחשת ונמצאו בני
אסיפא קאי ארישא קאי ובית הלל מתירין
יהיו צריכין להפיג רתיחתן ואם כן
פטור עליה הוה אתי שפיר ואמאי והא
ובמלאכת היתר הוא
אדם ניזוקין בו לפיכך מותר.
לא ירחוץ אפילו פניו ידיו ורגליו
מלאכה שאינה צריכה לגופה בשאר
בין חמין לתוך צונן ובין צונן לתוך החמין
עסוק, ואפשר נמי דלא
אבל הגחלת של עץ אם
עביד איסורא כלל, ואילו
בחמין: מי סברת ר' שמעון אסיפא
תסור אדמומיתה נכבת כבר
איסורים דלאו שבת חייב עליה וכיון
ורבי שמעון בן מנסיא אוסר צונן לתוך חמין
מלאכה שאינה צל"ג,
ואינה מזקת ואם אדמומיתה
קאי. דלא שרי ת"ק אלא חמין לתוך
דסבירא ליה דהא בהא תליא א"כ אמאי
מתכוין הוא לעשות אותה
בה כל הרואה אותה מתרחק
לימא רבי שמעון בן מנסיא דאמר כב"ש
קאמר התם דבר שאין מתכוין מותר:
צונן ואתא איהו ואסר אף חמין
מלאכה ממש ועושה
ממנה, ומכל פנים אין אדם
הכי קאמר לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה
אותה, אלא שאין כוונתו
נותן
ניזוק שהשחורה כבר כבתה
ד)
אדם חמין לתוך צונן. א)אפי'
לתוך צונן: ארישא קאי. לשתיה
לעשותה לצורכה ולאותו
והאדומה מתרחקין ממנה,
אמר רב הונא בריה דרב יהושע חזינא ליה
וצונן לתוך חמין דקשרו ב"ה קאסר:
בכלי ראשון דחמין לתוך צונן
דבר שבשבילה נקראת
לפיכך המכבה אותה חייב,
מתני' שהעבירן. מן האור:
לרבא דלא קפיד ה) אמנא מדתני רבי חייא
מלאכה במשכן. ריטב"א.
ולפיכך היה שמואל אוסר
אינו מבשל כמו שאפרש ולא צונן לתוך
ב. כדאמר לקמן בד"א
בגחלת של עץ. ומדוקיה
נותן אדם קיתון של מים לתוך ספל של מים
מרותחין. בין השמשות: לא יתן
חמין אפילו בכלי שני דגזרי ב"ש כלי
ב
בכוס דסתם כוס הוי כלי
אמר רבינא קוץ ברה"ר
שני, ועוד דאי הוה כלי
מוליכו פחות פחות מד'
לתוכן תבלין. משתחשך דכלי ראשון
שני אטו כלי ראשוןג וב"ה דפליגי ושרו
בין חמין לתוך צונן ובין צונן לתוך חמין אמר
ראשון, מאי שנא
אמות. ואע"ג דרב ושמואל
כל זמן שרותח מבשל:
צונן לתוך חמין היינו דוקא בכלי שני
ליה רב הונא לרב אשי דילמא שאני התם
מאמבטי, והיינו טעמא.
הילכתא כרב באיסורי, בהא
תוס' הרא"ש. ג. בצונן לתוך
קיי"ל כשמואל דאמר
כדקתני בד"א בכוס משמע דבכלי
אבל
דמיפסק כלי אמר ליה מערה איתמר מערה
ה
חמין. תוס' הרא"ש. ד. לרב.
במלאכה שאינה צריכה
ראשון מודו ב"ה ולא משום דסברה
תוס' הרא"ש. ה. וא"כ ה"נ
לגופה סבר לה כר' יהודה,
אדם קיתון של מים לתוך ספל של מים בין חמין לתוך צונן בין צונן לתוך
הך ברייתא דתתאה גבר כדפירש
[חמין לתוך צונן. רשב"א]
בדבר שאין מתכוין סבר לה
חמין: מתני' האילפס והקדרה שהעבירן מרותחין לא יתן לתוכן תבלין
נימא דמבשל ליה עליון
כר"ש, ומדרב אחא ורבינא
ו) ו
בקונטרס דאם כן יקשה מהכא למ"ד
ד
לתחתון בכדי קליפה,
שמעי' מינייהו דהלכתא כר'
אבל
עילאה גבר ולמאן דאמר תתאה גבר
ט)
שמעון. פיסקא אבל נותן
ותיאסר. פי' הר"ן. ו. דרב
הוא לתוכו או לתוך הכוס
מודי הכא. תוס' הרא"ש.
נמי הא מבשל כדי קליפה כמו שאפרש לקמן בע"הה אלא נראה כמו שאומר ר"תו דחמין לתוך צונן משמע שהצוננין של מטה מרובים
כדי להפשירן. ת"ר (לא
ז. ורובא גבר. ריטב"א.
שדרך ליתן המועט במרובה ולכך אין מבשלים החמין המועטים כלל לפי שמתערבין בצוננין המרובין ומתבטל חמימותן ולא צונן לתוך חמין
ז
ח. הקשו בתוספות, א"כ
יתן) [נותן] אדם חמין לתוך
שהחמין של מטה מרובין ומתערבין בהן הצוננין המועטין ומתבשלין: אבל באמבטי כו'. נראה דהאי אמבטי איירי כגון שהוא כלי
הא דרבא [דלא קפיד]
צונן [ולא צונן] לתוך חמין,
פליגא אדרב נחמן, דהא
וב"ה מתירין כו'. ואוקימנא
שני ולא הוי כההוא אמבטי דלעיל י) דקאמר בקשתי להניח פך באמבטי מדקאמר ספל אינו כאמבטי והאי ספל ע"כ כלי שני דאי כלי
רב נחמן פסק כר"ש,
להא דר"ש בן מנסיא
ואוקימנא לר"ש דארישא
שאוסר, כלומר לא נחלקו
ראשון אמאי אינו כאמבטי ודכוותיה אמבטי הוי כלי שני ועוד דאי באמבטי שהוא כלי ראשון איירי לא הוה ליה למינקט אמבטי אלא מיחם
קאי שאוסר אפי' בכוס
ב"ש וב"ה אלא אפילו ב"ה
שהוא לשתיה דומיא דכוס ומדנקט אמבטי משמע דבכלי שני איירי ואתא לפלוגי בכלי שני בין כוס שהוא לשתיה לאמבטי לפי שחמין הרבה
צונן לתוך החמין, וספל
אוסרין. ואע"ג דאמר רב
כיון שאינו כאמבטי הוי
ואיכא למיגזר דהרואה אותן חמין כל כך סבור דכלי ראשון הוא ובמתני' דנקט במיחם שהוא ראשון לא יתן לתוכו מים הוה מצי למימר
נחמן הלכתא כר' שמעון בן
ככוס ואסור לתת בו צונן
מנסיא, כיון דאמר רב הונא
באמבטי שהוא שני לא יתן לתוכו מים אלא דמתני' מיירי בשתיה ומפליג בין מיחם לכוס: מי סברת ר"ש בן מנסיא אסיפא קאי
לתוך החמין, וי"ל דכי
חזינא לרבא דלא קפיד
ארישא קאי. היינו דוקא למאי דס"ד לרב יוסף מעיקרא אבל למאי דמסקי' דספל אינו כאמבטי קאי אסיפא בכוס וסבר שפיר ר"ש בן
אוקימנא דר"ש ארישא
זימנין, עביד כמר וזמנין
ח
ט
י
קאי. ריטב"א. ט. דספל ה"ה
עביד כמר מדתני ר' חייא,
מנסיא כב"ה דאפילו צונן לתוך חמין מותר ואתיא מתני' דשריא לתוך הכוס אליבא דהלכתא דהלכה כר"ש בן מנסיאיא וא"ת למאי דסלקא דעתך
כאמבטי. ריטב"א. י. ר"ש.
דתני ר' חייא נותן אדם
דארישא קאי ואסר בכוס צונן לתוך חמין מאי קמ"ל רב יוסף דספל הרי הוא כאמבטי כוס נמי הרי הוא כאמבטי לר"ש בן מנסיא דהלכתא
יב
ריטב"א. יא. נמצאת למד
קיתון של מים לתוך ספל
כוותיה וי"ליג דרב יוסף לב"ה אתא לאשמעינן דשרו בכוסיד: נותן אדם קיתון של מים. וא"ת ואמאי לא מייתי ברייתא דלעיל דספל
כו'. ורב אשי מתרץ לה לרב
דאליבא דהלכתא אין
הפרש בין נתינת צונן
הונא ואמר ליה מערה תניא,
אינו כאמבטי ואמאי איצטריך נמי רבי חייא למיתני תרוייהו וי"ל דהשתא קמ"ל בין חמין לתוך צונן בין צונן לתוך חמין דההיא דספל אינו
לתוך חמים או חמים
כלומר מערה אדם קיתון של
לתוך צונן, דבאמבטי הכל
מים לתוך ספל של מים בין
כאמבטי ה"א דקאי אר"ש בן מנסיא דאסר באמבטי אפי' חמין לתוך צונן ועליה קאמר דספל אינו כאמבטי ושרי חמין לתוך צונן אבל צונן
אסור כר"ש בן מנסיא,
חמין לתוך צונן בין צונן
לתוך חמין ה"א דאסור ואפשר ההיא דלעיל היינו הך דהכא אלא שקיצרה ונקט לישנא דרב יוסף דמייתי עלה: שאני התם דמפסיק כלי.
ובכוס הכל מותר כב"ה
לתוך חמין, קיי"ל כוותייהו
וכדרבא דלא קפיד, ולא
דאינון בתראי ומעשה רב.
וא"ת דאמר לעיל (דף מ:) טול בכלי שני ותן אבל בכלי ראשון לא אע"ג דמפסיק מנא וי"ל דהתם בכלי ראשון והכא דבכלי שני שאני:
פליגא אדר' נחמן כלל.
ולא דמו ספל ואמבטי וכוס
אבל למיחם, דאוקימנא ליה
ריטב"א. יב. א"כ אין חילוק
בין כוס לאמבטי. תוס' הרא"ש. יג. דלאו אליבא דר"ש בן מנסיא אצטריכא לי' למתניי' ולאו אליבא דהלכתא קאמר לה. רשב"א.
שאסור לתת בתוכו צונן מועטין בהיות חמין בו כדי שיחמו אלא מרובין כדי להפשיר[ן], כי המיחם הוא עצמו מייחם, אבל ספל
יד. ואסרי באמבטי. רשב"א.
ואמבטי וכוס
שמתחממין
בכלי אחד
ומערין בתוך הללו לפיכך מותר שנמצאו כלי שני, וקיי"ל כלי שני מותר.
א) עי' ביאור דברי רבינו ז"ל בחידושי הרשב"א ז"ל ד"ה גחלת של מתכות ע"ש היטב.