כירה פרק שלישי שבת
מג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דמבטל
כלי מהיכנו.
איתיביה כופין קערה.
הנר כו': גחיני. נמוכין: וכן
של חרס על גבי
בפרק בתרא ס) פירש
בקונטרס דאסור
מ
א) לקמן קז. קכא., ב) נ"א
א מיי' פכ"ה מהלכות
ת"ש, ג) לקמן קנא:, ד) ביצה
שבת הלכה כג סמג לאוין
קורה שנשברה כו'. משנה היא לקמן: שנשברה. בשבת: ארוכות
משום דמתחזי כסותר וכאן פירש דחשיב כאלו מחברו
לה:, ה) [לקמן מז: קכח:
סה טור שו"ע או"ח סימן שי
שם בטיט: טבל מוכן הוא אצל שבת. אף על פי שאסור לטלטלו
המטה. לימונ"ש: בספסל. דכלי הוא ומותר לטלטלו: בכשורי חדתי.
קנד:], ו) [תוספתא פ"ד],
סעיף ו:
מא ב מיי' שם הל' כה:
ז) [ביצה לד: לה.], ח) לעיל
שלא נבדקו עדיין וכשמכביד משא הבית עליהן שהיו טחין על גגותיהן
כדתנן בפרק מפנין (לקמן קכו:) מ"מ לא חשיב מבטל כלי מהיכנו כיון
מב ג מיי' שם טוש"ע או"ח
מב: לקמן מז:, ט) לקמן
בטיט שכיחי דפקעי: תחת הדלף.
דאם עבר ותיקנו מתוקןא ק' לרשב"א
קכח: [תוספ' פט"ז],
סימן שיג סעיף ז:
מג ד מיי' שם הלכה כד
י) [תוספתא שם], כ) [ביצה
לקבלו: טעמא דרב חסדא. דאין
דתנן במסכת תרומות בפ"ב (משנה ג)
איתיביה כופין קערה על הנר שלא יאחז
א)
לו.], ל) ביצה ג:, מ) [שם לו.
טוש"ע או"ח סימן
נותנין כלי תחת התרנגולת: מפני
ומייתי לה בהניזקין (גיטין נד.) המעשר
בקורה בבתי גחיני דשכיח בהו דליקה וכן
כל הסוגיא ע"ש כמה שינויים],
שלח סעיף ח וסימן תקכא
ב) ג)
שמבטל כלי מהיכנו. שהיה מוכן
בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל
נ) שם לו., ס) [דף קנד: וכ"כ
סעיף ג:
קורה שנשברה סומכין אותה בספסל
מד ה ו מיי' שם הלכה כה
רש"י לקמן קכח: ד"ה והא],
ולישנא דקאמר הכא אם עבר ותיקנו
מתחלה לטלטלו ועכשיו עושהו מוקצה:
ע) [דף מז:], פ) [צ"ל
ובארוכות המטה בכשורי חדתי דעבידי
סמג שם טוש"ע או"ח
מוכן הוא. שאין בו מוקצה אלא איסורו
משמע במזיד מדלא קאמר $שאם שגג
סימן שח סעיף לט:
בישולייהו חזו להו. דבש
❖
דפקעי נותנין כלי תחת הדלף בשבת בבתי
מה ז מיי' וסמג שם טוש"ע
ב)ד)
תמר],,
ואם בא אחד ועבר על דברי חכמים
ותיקנו ונראה דנקט עבר כגון דלית
או"ח סימן שט"ז סעיף
חדתי דשכיחי דדלפי רב יוסף אמר היינו
❖
שאסרו לתרום בשבת ותיקנו מתוקן
ליה פירי אחריני דאמר בביצה בפרק
ד:
טעמא דרב חסדא משום דקא מבטל כלי
ומותר לטלטלו ולאוכלו הלכך לאו
י"ט (דף יז:) דאפילו במזיד יאכל עוד
גליון הש"ס
א
ה)
מבטל כלי מהיכנו חשיב ליה: אין בהן
מהיכנו איתיביה אביי חבית של טבל
הקשה דבפרק בתרא (דף קנד:) תניא
ו) ב
תוס' ד"ה טבל מוכן. שאם
הגהות הב"ח
ממש. ומותר ליטלן אחר שנפלו לתוכו:
שגג. עי' לעיל לח ע"א
היתה בהמתו טעונה טבל ועששית
שנשברה מביא כלי אחר ומניח תחתיה א"ל
(א) תוס' ד"ה בעודן וכו' כי
תוס' ד"ה עבר ובפסחים
וכן קורה כו'. קס"ד שמהדקו שם ואינו
מתיר את החבלים והשקים נופלים
טבל מוכן הוא אצל שבת שאם עבר ותקנו
דף מב ע"א ברש"י ד"ה
שדינהו בקדר' אידחו כצ"ל
ז)ב)
❖
יכול שוב ליטלו: הראוי. לשתיה. כל
ואע"פ שמשתברין משמע דאסור
היכא דאתמר וברא"ש שם:
ותיבת חייתא נמחק:
ב
מתוקן נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות
ח)ב)
תוס' ד"ה בעודן עליו. א"נ
אלו משניות הן: כל בין השמשות. אבל
להניח תחתיהן כרים וכסתות אלמא
הא דיש מוקצה. עיין לקמן
א"ר הונא בריה דרב יהושע ניצוצות אין בהן
נתנו שם משחשיכה מותר ליטלו אם
טבל לאו מוכן הוא ואור"י דאף על פי
דף מד ע"ב תוס' ד"ה יש
לעזי רש"י
❖
ממש וכן קורה שנשברה סומכין אותה
עליה מעות:
ב) ג
אין האפרוחים עליו: בצריך למקומו.
שמשתברין לא קאי אטבל אלא
לימונ"ש. יצולים (מוטות
❖
בספסל או בארוכות המטה דרפי דאי בעי
להשתמש במקום הכלי. ומתוך שיכול
אעששית ועוד הקשה כי היכי דאמר
אורך בעגלה, מטה וכו').
שקיל ליה נותנין כלי תחת הדלף בשבת
רב נסים גאון
ליטלו לצורך מקומו מוליכו למקום
דאם עבר ותיקנו מתוקן ה"נ כשמניח
ד
שירצה: לכסות בה את הכלי. לסתום
כלי תחת תרנגולת לקבל ביצתה נימא
בדלף הראוי כופין את הסל לפני האפרוחין
ב)ט)
באבנים מקורזלות של בית
ה
מוסף רש"י
פי צלוחית: על גבי אבנים. מפני
הכסא. תמצא פירושו בפרק
שאם עבר והסיר הביצה מותר הכלי
שיעלו וירדו קסבר מותר לטלטלו והתניא
כופין קערה על הנר.
המוציא יין [דף פא] זונין על
הגשמים שלא ימחו או לא יקבלו סיד
לטלטל ואם כן ביטלת תורת ביטול
י) אסור לטלטלו ו בעודן עליו והתניא אע"פ
לכתחילה, ולא שיכבה את הנר,
לבי מדרשא אמר להו
מאחר ששרויות במים: מקורזלות. ראשן
כלי מהיכנו ולאו פירכא היא דהא
ואשמעינן דכלי ניטל להצלת
רבותיי שיעור אבנים
ג
שאין עודן עליו אסור א"ר אבהו בעודן עליו
דבר שאינו ניטל בשבת (לקמן
מקורזלות מותר להכניסן
חד וראויות לקינוח דהוי דבר הניטל:
כמו שהכלי עם הביצה אין לה היתרד
קז.) ובלבד שלא יכבה (לקמן
לבית הכסא כו'. בליבני
כל בין השמשות מיגו דאיתקצאי לבין
למיזגא. להשען. שכל הסבתן כך היתה
אבל טבל יש לו היתר על ידי תיקון
קכא.). בספסל. שהרי תורת
ה
דאייתור מביניינא דחזיין
השמשות איתקצאי לכולי יומא א"ר יצחק
כלי עליו (לקמן קנא:). תחת
למיזגא עלייהו. עיקרם
יושב קצת ונשען קצת על שמאלו:
ועוד הקשה היכא דאית ליה פירי
הדלף. לקבלו בתוכו מפני
בפרק כל הכלים ניטלין
כשם שאין נותנין כלי תחת תרנגולת לקבל
אחריני בשוגג אמאי יאכל נימא מגו
דאיכא
טנוף הבית (ביצה לה:). דקא
בשבת [דף קכד] אמר רב
מבטל כלי מהיכנו. דדומה
נחמן הני ליבני דאשתיור
ביצתה כך אין כופין עליה כלי בשביל שלא תשבר קסבר אין כלי ניטל
דאיתקצאי לבין השמשות איתקצאי
כ)
לסותר בנין (לקמן קכח: קנד:).
מבניינא שרי לטלטולינהו
לכולי יומא ועוד מ"ש דהכא אמר
אלא לדבר הניטל בשבת מיתיבי כל הני תיובתא ושני בצריך למקומו
שאם עבר ותקנו מתוקן.
בשבתא משום דחזו למיזגא
כיון דהגבהת תרומה ומעשר
עלייהו, ובמסכת יום טוב
דאם עבר ותיקנו מתוקן ובביצה בפ'
תא שמע אחת ביצה שנולדה בשבת ואחת ביצה שנולדה ביום טוב
ל)
מדאורייתא בשבת שרי, אין
[דף לא] בפרק המביא כדי
❖
אין צדין (דף כו: ושם) גבי בכור לר"ש
זה מוקצה מחמת איסור
יין ממקום למקום.
אין מטלטלין לא לכסות בה את הכלי ולסמוך בה כרעי המטה אבל
(ביצה לד:). בדלף הראוי.
דאמר אין רואין מומין בי"ט אמר
כופה עליה כלי בשביל שלא תשבר הכא נמי בצריך למקומו ת"ש פורסין
שהן צלולין וראויין לבהמה
מ)
שאם עבר וביקרו אינו מבוקר ואדא
(שם לו.). ולסמוך בה.
רבינו חננאל
מחצלות על גבי אבנים בשבת באבנים מקורזלות דחזיין לבית הכסא ת"ש
בר אוכמי דאמר בשוגג מבוקר
זוקפה כנגד חודה וסומך
בה (שם ג:). אבל כופה
נ) פורסין מחצלות על גבי לבנים בשבת דאישתיור מבנינא דחזיין למיזגא
ובבתי גחיני, כלומר בתים
אמרינן התם דליתא דמשבש ותני א):
עליה כלי. ואף על גב דהיא
נמוכים להיאחז בהן דליקה
כופין
עלייהו
ת"ש פורסין מחצלת על גבי כוורת דבורים בשבת בחמה מפני
את הסל. לעיל לא מצי
אינה ניטלת, מטלטלין את
ז
מילתא דשכיחא היא. וכן
הכלי לצורכה (שם). על גבי
כולם פירק רבא לדבריו
פריך מינהט דהצלה מצויה
החמה
ובגשמים מפני הגשמים ובלבד שלא יתכוין לצוד הכא במאי
אבנים. שנגובין לבנין וכשהן
דהצלה מצויה התירו הצלה
היא : בעודן עליו. אבל אחר
י
עסקינן
דאיכא דבש א"ל רב עוקבא ממישן לרב אשי תינח בימות החמה
מתלחלחין צריך לחזור ולנגבן,
שאינה מצויה לא התירו
שאינן מקבלות את הטיט יפה
אליבא דרב חסדא. רב יוסף
שירדו מותר לטלטלו נראה
❖
דאיכא
והבנין שוהה ליבש (שם לו.).
אמר מ"ט דרב חסדא משום
לר"י דקסבר דאין מוקצה לחצי שבת
דאי שרית ליה לקבל הביצה
דלמ"ד בפ' אין צדין (ביצה כו: ושם) דיש מוקצה אסור לטלטלו אף אחר שירדו וקשה לרשב"א למ"ד יש מוקצה לחצי שבת אמאי כופין את הסל
בכלי במקום מדרון כבר
ביטל אותו הכלי היום
תוס' ישנים
לפני האפרוחים והא מבטל כלי מהיכנו וקי"ל דאסור לבטלו דבסוף פירקין פריך סתמא דהש"ס והא קא מבטל כלי מהיכנו וכן בפ' מפנין
ע)
יא
יב
שאסור לטלטלו והביצה
(לקמן קכח:) ובפ' בתרא (דף קנד:) פריך אליבא דרב הונא אע"ג דלא מצינו שהיה סובר כן משמע דלכ"ע אסור לבטל כלי מהיכנו וכן אפרש
א) וזה אין להקשות ו דלר"ש
בתוכו כשם שאסור לטלטל
יג
אמאי חשיב במתניתין ביטל
הביצה, אבל כפיית הכלי על
בסמוך וי"ל דלמ"ד יש מוקצה לחצי שבת הך דכופין את הסל מוקי כר"ש דלדידיה ודאי שרי לטלטל הסל כשירדו דאפי' מיגו דאיתקצאי לבין
כלי מהיכנו הא עבר וכיבה
הביצה אינו ביטול, שאם
השמשות איתקצאי לכולי יומא לית ליה דהא מתיר להסתפק מן הנר שכבה $א"נ הא דיש מוקצה לחצי שבת היינו לאכילה ולא לטלטול וא"ת
יד
מותר השמן ז כמו גבי טבל
הוצרך לכלי הכלי מותר לו
שאם עבר כו' וי"ל שא"ה
לטלטלו שהרי אין בכלי
רב יוסף דמפרש מתני' משום דאסור לבטל כלי מהיכנו לא אתיא מתני' כר"ש דלדידיה לא מבטל כלי מהיכנו כיון דשרי לאחר שכבה כי היכי
דכיבוי איסורא דאורייתא ח
כלום ולא מבטל כלי
❖
דלא חשבינן הכא כפיית הסל ביטול כלי משום דשרי אחר שירדו וי"ל דלא דמי דהכא ודאי לא חשיב ביטול כלי כי מיד כשבאו על הסל בידו להפריחם
ולא אמר ביה שאם עבר כו':
מהיכנו. איתיביה אביי
ולהבריחם משם: בעודן עליו כל בין השמשות. תימה הא כיון דבידו להפריחם למטה הוי גמרו בידי אדם ולית לן למימר מיגו
[חבית] של טבל כו', והא
טבל אסור לטלטלו. ושני
דאיתקצאי לבין השמשות כדמוכח בפ' אין צדין (ביצה כו:) דפריך ר' זירא למ"ד יש מוקצה לחצי שבת והא פולין ועדשים דמבשלים בי"ט
ליה טבל מוכן הוא שאם
מוסף תוספות
דמעיקרא חזו לכוס כי שדינהו בקדרה חייתא אידחו להו גמר בישולייהו אישתרו להו א"ל אביי ולטעמיך תקשי לך קדירות דעלמא דהא
עבר ותיקנו מתוקן הוא.
(א)
פ)
א. אשתכח
דקליש
ושני בניצוצות, ניצוצות אין
קדירות דשבתא בין השמשות רותחות הן ולאורתא קא אכלינן מינייהו אלא גמרו בידי אדם לא קמבעיא ליה כי קא מיבעיא ליה גמרו
איסוריה ולא חשבינן ליה
בהם ממש והכלי שמקבל בו
בידי שמים וי"ל דשאני קדירות אם הוה צריך להו בין השמשות היה מקררן וכן פולין ועדשים רצונו שיתבשלו בלא שום דיחוי אבל
כמבטל כלי מהיכנו.
הניצוצות לא מיבטיל
טו
טז
רשב"א. ב. הכלים שהטבל
ומותר להשתמש בה.
הכא רצונו היה שיעלו האפרוחין על הסל שלכך כפאו והרי שעה אחת הקצה אותו לצרכן ומיגו דאיתקצאי לבין השמשות איתקצאי
בתוכן כגון חבית מלאה
וספסל שסמוך בה הקורה,
לכולי יומא: ושני ליה בצריך למקומו. ההיא דנותנין כלי תחת הדלף איכא נמי לשנויי בדלף הראוי כדשני לעיל ובפרק משילין
יז
יין ושמן של טבל. תוס'
רפויה היא שיכול ליטלה
הרא"ש. ג. דאנן הכי
ולהשתמש בה. והכלי
(ביצה לו. ושם) משני ליה הכי לרבי יצחק תימה לר"י מ"ש דגבי שמן תנא אין נותנין וגבי ניצוצות נותנין בתרוייהו הוה מצי למתני נותנין
קאמרי', שיש לכלי זה
שמקבל בו הדלף, בדלף
בצריך למקומו או בתרוייהו אין נותנין באין צריך למקומו ונראה לר"י דמעיקרא אשמעינן דאין כלי ניטל אלא לדבר הניטל בשבת וגבי
שעת הכושר אפי' בעוד
הראוי לשתייה שהמים
שאותו דבר שנאסר הוא
מותרים וכ"ש הכלי. וכן
ניצוצות דבתר הכי אשמעינן דבצריך למקומו שרי אי נמי ר' יצחק אית ליה נמי דאסור לבטל כלי מהיכנו ולהכי גבי שמן אין
יח
יט
עליו. חי' הר"ן. ד. [ו]מקרי
הסל שכופין שיעלו וירדו
נותנין אפילו בצריך למקומו ולרב הונא נפרש בסמוך דאית ליה נמי תרוייהו אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל ואסור לבטל כלי
ביטול כלי מהיכנו. תוס'
בו האפרוחים, אוקמה
הרא"ש. ה. פי' לפירושם,
בעודן האפרוחים עומדין
מהיכנו ואם נאמר דלרב יוסף לא אתיא מתניתין כר"ש דכיון דלדידיה מותר לאחר שכבה לא חשיב ביטול כלי אם כן מצינן למימר
כ
דכיון שהאיסור הגורם
על הסל, כל בין השמשות
דאפילו רבה אית ליה דאסור לבטל כלי מהיכנו ואיצטריך למימר דהצלה שאינה מצויה לא התירו כדי לאוקמה מתניתיןכא כר"ש
ליאסר הכלי הוא דבר
אסור לטלטל אותו הסל
וא"ת מאי צריך בכל הני משניות לאשמעינן דבצריך למקומו שרי ויש לומר דלגבי ניצוצות איצטריך לאשמעינן דלא תימא אפילו בצריך
שיש לו תקנה (ו)לצאת
שנעשה מוקצה, ואם לאו
מותר. ור' יצחק חולק על
מאיסורו בלי שום מעשה,
למקומו אסור משום דילמא אתי לכבויי וכן ההיא דכופין קערה שלא תאחוז כו' וההיא דקורה שנשברה נראה לרשב"א דאיצטריך
אין בו כח לחשוב הכלי
רב חסדא ואומר אפילו כלי
לאשמעינן דלא חיישינן שמא יעלה את הקורה דאסור להעלות כדתנן בפ' שואל (לקמן קנא:) וכן קורה שנשברה סומכין אותה כו' לא שתעלה
מבוטל מהיכנו מחמתו
לכוף עליה בשביל שלא
אלא שלא תוסיף: כופה עליה כלי שלא תשבר כו'. כל הנהו דמייתי ידע המקשה דמצי לשנויי בצריך למקומו אלא שרוצה לידע אם יש
ואפי' בעודו עליו, דלא
תישבר ביצה בשבת אסור,
אלים איסוריה, משא"כ
קסבר אין כלי ניטל אלא
לתרץ בענין אחר : דאייתור מבניינא. כדאמר לקמן בפ'
כל הכלים (דף קכד:) הני לבני דאייתרי מבניינא שרי לטלטולינהו:
כב
בביצה שא"א להתיר
לדבר הניטל בשבת.
איסורה בו ביום וגם גופו
ואותבינן עליה כל הני
דחשיב
של כלי לא יהא מותר
תיובתא, ומשני בצריך
אלא בעבירה שיש בה מעשה, דאילו תקון טבל אפשר במחשבה, שנותן עיניו בצד זה ואוכל מצד אחר. ריטב"א. ו. [דל]רב
למקומו. ת"ש אחת ביצה [שנולדה] בשבת ואחת ביצה שנולדה ביו"ט אין מטלטלין אותה לא לכסות בה את הכלי ולא לסמוך
יוסף דמפרש טעמא דמתני' משום ביטול כלי מהיכנו לא אתיא מתני' כר' שמעון, דלדידיה לא מבטל כלי מהיכנו. תוס'
בה כרעי המטה, אבל כופה עליה כלי כו'. ומשני הכא נמי בצריך לאותו מקום, פי' לאותו מקום של כלי ולא למקום הביצה, וכיון
הרא"ש. ז. כדאיתא לקמן. רשב"א. ח. בפתילה הצריכה הבהוב. תוס' הרא"ש. ט. לרבה. ריטב"א. י. כי זה דבר רגיל ומצוי הוא.
שמותר לפנותו מאותו מקום ולטלטלו מטלטלו למקום הביצה וכופהו על הביצה, וכן כולם. א)ולא יתכן לישב ע"ג הביצה כדי
ריטב"א. יא. דאפי' לאחר שירדו אסור לטלטלו כיון דאתקצי בשבת שעה אחת. תוס' הרא"ש. יב. גבי נותנין כלי תחת הנר לקבל
שלא יטנפו בגדיו לפיכך כופה עליה כלי ויושב עליו. וכל התיובתות פשוטות הן.
ניצוצות. תוס' הרא"ש. יג. גבי הא דקאמר רב יהודה בהמה שנפלה לאמת המים מביא כרים וכסתות ומניח תחתיה, ופריך והא
א) ט"ס כאן ופי' אחר בצריך למקום הביצה לישב.
מבטל כלי מהיכנו. תוס' הרא"ש. יד. במוקצה לטלטול אין מוקצה לחצי שבת כשלא היו עליו כל ביה"ש דליכא מיגו. ריטב"א.
טו. אלמא לא אמרי' גמרו בידי אדם מיגו דאתקצי בין השמשות. תוס' הרא"ש. טז. [ו]אוכלן מיד, ולא ניחא ליה במה שהם
רותחות. תוס' הרא"ש. יז. לא אצטריכא לשנויי הכי. תוס' הרא"ש. יח. תרתי. ריטב"א. יט. חדא שאין כלי ניטל אלא לדבר הניטל בשבת כדקאמר הכא בהדיא, ואידך. ריטב"א. כ. וכיון שכן, כל הנך מתני' דמוקמי' להו בצריך למקומו, לאו למימרא דסגי לי'
בהכין, דאכתי אצטריך לן למימר בהו כל הני פירוקי דפריק בהו רב יוסף משום דלא יבטל כלי מהיכנו. רשב"א. כא. אפי'. תוס' הרא"ש. כב. דהא בהנהו דמייתי בסמוך אית לי' שינויא אחרינא. תוס' הרא"ש.