כירה פרק
שלישי שבת
מד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מתני'
אי לא שרית ליה וכו'. אבל במוטל לחמה לא שרי:
מטלטלין נר
רב הכא טלטול מן הצד הא
תנן בפ' נוטל (לקמן קמב:) מעות שע"ג
מח א מיי' פכ"ו מהל' שבת
א) [לקמן מו: ביצה ל:],
ב) חולין יד:, ג) תוספתא שבת
הלכה כא סמג לאוין סה
חדש. שאינו מאוס וחזי לאישתמושי (א) להדיא שלא דלק בו נר מעולם:
הכר מנער את הכר והן נופלות ואבן שעל פי החבית מטה על צדה
פ"ד, ד) י"ג באותה שבת,
טוש"ע או"ח סימן שיא סעיף
אבל לא ישן. דמוקצה מחמת מיאוס הוא: גמ' חוץ מן הנר
וכו' ומוקי לה רב התם בשוכח אבל במניח נעשה בסיס לדבר האסור
ה) חולין טו., ו) בכ"י באותה
א:
מט ב מיי' פ"ה מהל'
שבת, ז) [לפמ"ש תוס' יבמות
שהדליקו. ואף על גב שכבה אסור דאית ליה לרבי מאיר מוקצה
והכא (ב) (חשיב) בשוכח מדשרי שמואל וכל דבר שדעתו ליטלו בשבת
א
ב
קח: ד"ה אמר וכו' מוכח דהי'
שבת הלכה יב ופרק
מחמת איסור ולית ליה מוקצה מחמת
ולא להניחו כל השבת $ אפילו מניח
גרסת' הכא רב הונא ע"ש],
כו הלכה יד סמג לאוין סה
ח) [דבור זה שייך לעיל
מיאוס: חוץ מן הנר הדולק בשבת.
חשיב כשוכח כי ההיא דמנער את
טוש"ע או"ח סימן רסה
אי לא שרית ליה אתי
לכבויי א"ר יהודה בן
ח)
במשנה], ט) בתוד"ה אלא,
סעיף ג וסימן רעט סעיף
הכיסוי והם נופלות אע"פ שבמתכוין
בעוד שהוא דולק אסור שמא יכבה
שילא א"ר אסי א"ר יוחנן הלכה כר' יהודה
י) שייך לעמוד הקודם,
א:
א
הנר: עששית. כוס גדול של זכוכית
נ ג מיי' פכ"ה מהלכות שבת
כיסה בדבר שאינו ניטל ואפי' רבנן
כ) [לקמן קיז:], ל) [בש"ס לא
בן לקיש במת: אין ניאותין הימנו לפי שאינו
נמצא מקומו אלא בשאלתות פ'
הלכה י יא טוש"ע או"ח
שקורין לנפ"א: לא יזיזם ממקומן.
דרבי אלעזר בן תדאיג שרו בכי האי
❖
מן המוכן: תנו רבנן א) ב מותר השמן שבנר
וישלח הביאו הרא"ש פרק במה
סימן רעט סעיף א:
ואפי' כבה הנר ולקמן מפרש טעמא:
גוונא דהכא דהא שרו פגה שהטמינה
מדליקין רס"ט ובטור וב"י
❖
ושבקערה אסור ורבי שמעון מתיר:
סימן תרעז],
מן הנר הכבה. דכיון דכבה והולך
בתבן וחררה שהטמינה בגחלים אם
מתני' מטלטלין נר חדש אבל לא ישן
לעזי רש"י
ב)
לא מחייב תו משום מכבה: כבה אין
מגולה מקצתה ובמכוסה כולה פליגי
❖
רבי שמעון אומר כל הנרות מטלטלין חוץ
לנפ"א. מנורה.
לא כבה לא. דלא שמעינן ליה לרבי
דרבי אלעזר שרי אפי' מכוסה כולה
הגהות הב"ח
מן הנר הדולק בשבת: גמ' ת"ר מטלטלין
דתוחב בכוש או בכרכר ואומר ר"י
שמעון דשרי במתני' אלא מותר
ג)
(א) רש"י ד"ה מטלטלין
וכו' לאישתמושי ביה להדיא:
שמן שבנר ושבקערה דמשמע לאחר
דיש לחלק $ דהכא עיקר הטלטול
תוס' ישנים
נר חדש אבל לא ישן דברי רבי יהודה ר"מ
(ב) תוס' ד"ה דכ"ע
שכבה: מאי אבל. מדקאמר אבל
לצורך מתד ולא דמי לכל הנהו שעושה
אומר כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר
א) וא"ש ח דהכא ט שרי
טלטול וכו' אבל במניח
ג
מכלל דבנר מותר: בזוטא. דדעתיה
עיקר הטלטול לצורך כר וחבית ולא
טפי ככר או תינוק מטלטול
נעשה בסיס לדבר האסור
שהדליקו בו בשבת ר' שמעון אומר חוץ
ד)
והכא חשיב כשכח מדשרי
מן הצד ובפ' נוטל (דף
עליה מבע"י סבר שיכלה השמן מהר
לצורך מעות ואבןה א)ולהכי לא מייתי
שמואל דאפילו מניח דבר
קמב:) אמר לא אמרו ככר
מן הנר הדולק בשבת כבתה מותר לטלטלה
ואשתמש בנר לכשיכבה: אבל הני.
הכאו פלוגתא דר' אלעזר בן תדאי
שדעתו ליטלו בשבת ולא
או תינוק אלא למת בלבד
אבל כוס וקערה ועששית לא יזיזם ממקומם
להניחו כל השבת חשוב
ואסרינן לכ"ע ע"י ככר או
לא אסיק אדעתיה שיכבו כל היום:
ורבנן וע"ק לר"י דאפי' בטלטול דמת
❖
ז
כשכח כי ההיא דמנער:
תינוק שאר דברים שלא במת
ור' אליעזר בר' שמעון אומר מסתפק מן
ור' שמעון מתיר. וקערה נפישא.
שיש לאסור יותר משאר טלטול מן
אע"ג דשרי טלטול מן הצד
(למת) י :
הנר הכבה ומן השמן המטפטף ואפי' בשעה
קשיא קערה אקערה: דומיא דנר.
הצד כדפי' שרי שמואל ובסוף במה
ב) ורשב"א מפ' דהכא חמיר
גליון הש"ס
קתני לה דזוטרא: פמוט. מנורה של
טומנין (לקמן דף נ:) אמר שמואל האי
שהנר דולק אמר אביי רבי אליעזר ברבי
טפי לפי שהוא בסיס לדבר
תוס' ד"ה דכ"ע כו' אפילו
האסור יז :
מתכת ואינה מאוסה: לדברי המתיר.
סכינא דביני אורבי דצה ושלפה והדר
שמעון סבר לה כאבוה בחדא ופליג עליה
ג) ורשב"א מפרש דאפילו
מניח חשיב כשוכח כי
ר' מאיר המתיר בנר ישן: אוסר.
דצה שרי ואי לא אסיר ופירש בקונט'
בחדא סבר לה כאבוה בחדא דלית ליה
ההיא דמנער. עי' לקמן
למאי דס"ד אתי ההיא דחולין
בהאי דמוקצה מחמת איסור כדקתני
לקמן דאסור משום טלטול מן הצד
דף נא ע"א תוס' ד"ה
שפיר דבמוקצה מחמת איסור
מוקצה ופליג עליה בחדא דאילו אבוה סבר
או שטמן: בא"ד דהכא
דהתם אפי' ר"ש מוד' אף על
לעיל חוץ מן הנר שהדליקו בו בשבת:
וכן קשה דרב הונא אמר התם האי
עיקר. עי' לעיל דף לט
גב דשרי בנתנבלה בשבת התם
כבה אין לא כבה לא ואיהו סבר אע"ג דלא
לדברי האוסר. רבי יהודה האוסר
סליקוסתא דצה ושלפה והדר דצה שרי
ע"א תוס' ד"ה מפני שמזיז:
אינו מעלה על לבו שישחטנה
כבה אבל כוס וקערה ועששית לא יזיזם
בא"ד הוו ידעי לה דמתני'
שום אדם בשבת והוי כמו
בנר ישן של חרס התם הוא דמאיס
ואי לאו אסור א"כ אסר טלטול מן
היא. עי' מנחות דף ט
דיש במינו במחובר דפרש"י
ממקומם מאי שנא הני אמר עולא סיפא
אבל הכא שרי
ולית ליה מוקצה
הצד ובסוף תולין אמרי בי רב טלטול
ע"א תוס' ד"ה חסר הלוג.
דביצה [דף כד:] דאפילו ר"ש
ומו"ק דף ה ע"א תוס' ד"ה
אסר כגרוגרות וצימוקין
אתאן לר' יהודה מתקיף לה מר זוטרא אי
מחמת איסור: נר של מתכת לא
מן הצד לא שמיה טלטול ואמרי בי
לאתויי: תוס' ד"ה שיחדה
מדלא לקטן מאתמול
❖
מאיס כגון של נחשת דלא בלע:
רב היינו רב הונא כמו שמפרש ר"ת
הכי מאי אבל אלא אמר מר זוטרא לעולם
כו' והויא כחצוצרות. לעיל
אקצינהו:
❖
דף לו ע"א:
שיחדה למעות. מיתסרא בהזמנה
בספ"ק דסנהדרין (דף יז: ושם)ט) ונראה
רבי שמעון וכי קשרי רבי שמעון בנר זוטא
לר"י דרב הונא ושמואל לא אסרי התם
בעלמא ואע"פ שלא הניח עליה מעולם:
דדעתיה עלויה אבל הני דנפישי לא והתניא
מוסף תוספות
מטלטלין נר חדש. והא רבי יהודה
משום טלטול מן הצד אלא משום
מוסף רש"י
מותר השמן שבנר ושבקערה אסור ורבי
א. כגון שמת בשבת.
קאמר לה דאית ליה מוקצה. אלמא לא
שמסיר עפר ומרחיב הגומא ואיידי
מותר השמן שבנר. נר
רא"ש. ב. דאי במניח לא
שמעון מתיר התם קערה דומיא דנר הכא
מיתסר בהזמנה מדקאמר אבל לא
דאיירי לעיל מיניה בגומא נקטה
קרוייזי"ל, מותר השמן שנותן
הוי שרי שמואל. רא"ש.
בנר או בקערה, שמן הניתן
קערה דומיא דכוס א"ר זירא פמוט שהדליקו
ג. [ד]סברי טלטול מה"צ
ישן ולא קתני אבל לא המיוחד לכך:
ומותיב מהטומן לפת וצנונות דסתם
להדלקת הנר של שבת וכבה,
שמי' טלטול. תוס' הרא"ש.
בו בשבת לדברי המתיר אסור לדברי האוסר
לפת וצנונות לאו דצה ושלפה ולהכי
הניח
המותר יש בה משום מוקצה
ד. שאסור לטלטלה, ולא
ואסור (ביצה ל:). מטלטלין
לצורך המטה, ולהכי שמי'
חשיב הש"ס תיובתא ור"ה ושמואל
מותר למימרא דרבי יהודה מוקצה מחמת מיאוס אית ליה מוקצה מחמת איסור
נר חדש. שלא הדליקו
טלטול. תוס' הרא"ש.
$ הוו ידעי לה דמתני' היא בסדר
לית ליה והתניא ר' יהודה אומר כל הנרות של מתכת מטלטלין חוץ מן הנר
בו מעולם, נר של חרס
ה. ואגביה
מטלטל
ה)
וכשהוא חדש חזי למירמי
המעות עמו וכו' וכיון
זרעים אלא דדחקי לאוקמה בדצה
שהדליקו בו בשבת אלא אי איתמר הכי איתמר א"ר זירא פמוט שהדליקו עליו
ו)
ביה פירי, אבל לא ישן.
שא"א לעשות צורך של
ושלפה והש"ס לא ניחא ליה לאוקמה
דמוקצה הוא מחמת מיאוס,
היתר בלא טלטול האסור,
בשבת ד"ה אסור לא הדליקו עליו ד"ה מותר: אמר ז)רב יהודה א"ר מטה שיחדה
שהדעת קצה בו (חולין יד:).
הכי ועומדת בתיובתא:
מותר לטלטל אגב ההיתר.
למעות אסור לטלטלה מיתיבי' רב נחמן בר יצחק מטלטלין נר חדש אבל לא ישן
כל הנרות של מתכת
מתוך
תוס' הרא"ש. ו. אלא
שאדם בהול על מתו אי
י)
מטלטלין. דשל מתכות לא
פלוגתא דר' יהודה בן
ומה
לא שרית לי' אתי לכבויי.
מאיסי אפילו ישנים, כגון של
לקיש ות"ק [דפליגי במת.
נחושת וכיוצא בהן. חוץ מן
רא"ש], ולא מייתי ההיא.
ואע"ג דגבי ממון כ)אמרינן איפכאיא אי שרית ליה אתי לכבויי היינו משום שאין מצטער על ממונו כמו על מתויב ואי שרית ליה מתוך שיהא
הנר שהדליקו בו באותה
תוס' הרא"ש. ז. משום דלא
טרוד להציל ישכח שהיום שבת ויבא לכבות בשוגג אבל על מתו מצטער ביותר ואי לא שרית ליה אתי לכבויי במזיד :
יג
יד
שבת. שהיה נר דולק בו
דמי לטלטול מה"צ. תוס'
שבנר ושבקערה אסור ור' שמעון מתיר. ואחר השבת מותר אפי' לר' יהודה וה"נ תניא לקמן גבי נויי סוכה אסור להסתפק
בין השמשות, דמוקצה מחמת
הרא"ש. ח. שיש חילוק בין
איסור, שאסור לכבות הנר,
טלטול מה"צ דמת
מהן עד מוצאי י"ט האחרון אבל בתר הכי שרי וקשה לר"י דמ"ש מנר חנוכה דתניא ל) כבה ליל ראשון מוסיף עליו בליל
נאסר גם הוא לטלטל, וכיון
לטלטול מה"צ דעלמא.
שהוקצה לבין השמשות הוקצה
תוס' הרא"ש. ט. דאסר רב
ב' ומדליק בו כבה ליל ח' עושה לו מדורה בפני עצמו מפני שהוקצה למצותו ואומר ר"י דנר חנוכה עיקרו לא להנאתו בא אלא
❖
לכל היום (שם טו.).
טלטול מה"צ. תוס' הרא"ש.
לפרסומי ניסא ומשום חביבותא דנס אינו מצפה שיכבה אלא מקצה לגמרי למצוה אבל נר שבת להנאתו בא יושב ומצפה שיכבה ולכך
טו
טז
י. אלמא שאני טלטול
מה"צ דעלמא מבמת. תוס'
מותר וא"ת ומ"ש נר שכבה דאסור לטלטל לר' יהודה מסוכה רעועה דעלמא דמהני בה תנאי כדאמר לקמן בשמעתין ואם התנה עליה הכל
הרא"ש. יא. דאסרי' להציל
רב נסים גאון
לפי תנאו ומוקי לה במסכת ביצה (דף ל:) בסוכה דעלמא ורעועה דאתמול דעתיה עילויה שתפול ונר נמי דעתיה עילויה שיכבה ואמאי אין
מפני הדליקה משום. תוס'
מועיל תנאי להסתפק ממותר השמן ולר"ש נמי יועיל תנאי להסתפק מן השמן המטפטף בשעה שהנר דולק וי"ל דהתם סוכה דעלמא היתה
אמר ר' זירא פמוט
הרא"ש. יב. ולא אתי
שהדליקו עליו באותה
לכבויי אי לא שרינן ליה,
עשויה מזמן גדול ועתה ביה"ש אינו בודל ממנה ויושב ומצפה מתי תפול אבל נר עיקר הקצאתו הוא ביה"ש ודחייה בידי' לצורך שבת וחמיר
שבת לדברי המתיר אוסר
אבל. תוס' הרא"ש. יג. כמה
טפי ולא מהני ביה תנאי : לדברי המתיר אסור. פי' בקונטרס לדברי ר' מאיר וא"ת מאי קמ"ל הא בהדיא קאסר ר' מאיר נר שהדליקו
ב)
יח
לדברי האוסר מתיר. פמוט
דברים. שיטה להר"ן.
יד. ואי שרית לי' לא אתי
מין מנורה ויש לה
בה באותו שבת וי"ל דה"א ה"מ בנר של חרס דאית ביה תרתי מוקצה מחמת מיאוס ומחמת איסור קמ"ל דאפי' בשל מתכת דלא מאיס
לכבויי, דהא הצלה דפעם
קנה אחד, ובמנחות בפרק
ולית ביה אלא מוקצה מחמת איסור אסר ר' מאיר ואין נראה לר"ת דלפי זה הא דמסיק דברי הכל אסור לא הוי אלא ר' מאיר ור' יהודה
יט
אחת בלחוד היא. ריטב"א.
הקומץ את המנחה [דף כח]
שאינו מציל אלא את המת
כשאמרו על דרך קושיא
דקאי עלייהו ולא ר"ש ומפרש וכן פר"ח לדברי המתיר היינו ר' שמעון אסר כאן בפמוט דהא פמוט גדול הוא ככוס וקערה ועששית כמו
כ
כא
כב
לבד, לא שייכא בהא
ואימא נמי באה זהב באה
פמוטות של בית ר' דשילהי כל כתבי (לקמן קכא:) לדברי האוסר היינו ר' מאיר ור' יהודה דאסרי בנר חרס שהדליקו בו באותו שבת וה"מ בנר
כג
מילתא טירדא כלל. שיטה
קנים אינה באה זהב אינה
להר"ן. טו. [ו]רוצה שידלק
באה קנים, השיבו ההוא
של חרס דאיכא תרתי מוקצה מחמת מיאוס ומחמת איסור אבל בנר מתכת שרו ומסיק דאפי' בשל מתכת אסר ר' מאיר וה"נ אמרי' בפ"ק
כד
כה
הנר כולו. תוס' הרא"ש.
פמוט מיתקרי. והפמוט
דחולין (דף טו.) ע"כ לא שרי רבי מאיר אלא במבשל דראוי לכוס אבל בשוחט לא : מטה שיחדה למעות אסור לטלטלה. נראה דאפי'
כז כח ג)
כו
טז. שישאר בה אחר
שהזכיר ר' זירא בשמועה
לצורך גופה או לצורך מקומה אסור דכיון שיחדה למעות שוב אין עושין ממנה שום תשמיש $ והויא כחצוצרות דאסור לטלטלה לרבי
השבת. תוס' הרא"ש.
זו נחשת היא וחדש ואינו
יז. כדאמרי' לקמן הנח
נמאס, ואם הדליקו עליו
יהודה אפילו לצורך גופה ומקומה ולרבי שמעון לא אסור שום מוקצה לצורך גופו ומקומו אלא מוקצה מחמת חסרון כיס:
לנר שמן ופתילה הואיל
נר באותו שבת הרי הוא
ונעשו בסיס לדבר האסור,
מוקצה מחמת איסור ולפי
הלכך לא מהני ביה תנאה. תוס' הרא"ש. יח. דמתיר מוקצה מחמת מיאוס. תוס' הרא"ש. יט. לפרש דברי המתיר היינו ר"מ.
שהוא מנוקה מלכלוך לא הוי מוקצה מחמת מיאוס. ועל דעת ר' מאיר שהיה מתיר טלטול הפמוט אם לא הדליקו עליו באותה
תוס' הרא"ש. כ. דלית [ל]יה מוקצה מחמת איסור. חי' הר"ן. כא. בנר קטן. תוס' הרא"ש. כב. שהוא מתיר בכל איסור דמוקצה
שבת, זה הפמוט אע"פ שהוא כחדש שאינו נמאס אסור לטלטלו לפי שנהיה מוקצה מחמת איסורו מפני הנר שהדליקו עליו
מחמת איסור. רמב"ן. כג. [הכא] מותר, דר' יהודה לית לי' מוקצה מחמת איסור, ור"מ נמי לא אסר נר שהדליקו באותה
באותו יום. ועל דעת ר' יהודה שהיה אוסר טלטול נר חדש הרי הפמוט מותר לטלטלו לפי שנראה נר חדש ואינו מאוס. ולפיכך
שבת אלא דוקא בנר. תוס' הרא"ש. כד. אלא אי אתמר הכי אתמר, פמוט שהדליקו עליו באותה שבת ד"ה אסור. רמב"ן.
באה הקושיא מידי למימרא דר' יהודה מוקצה מחמת מיאוס אית ליה מוקצה מחמת איסורו לית ליה והתניא. ובגמ' דבני מערבא
כה. דר"י ור"מ נמי אית להו מוקצה מחמת איסור לחודיה, ואפי' אינו במוקצה מחמת מיאוס כלל. רמב"ן. כו. גבי המבשל
גרסי מעשה היה וטילטלו פמוט מתחת הנר בשבת מה אנן קיימין, אי כר' מאיר אפילו פמוט יהא אסור כמו שאמר כל הנרות
בשבת, בשוגג יאכל, במזיד לא יאכל. תוס' הרא"ש. כז. דאין ראוי ל»כeס. תוס' הרא"ש. כח. אלמא דר"מ אית לי' מוקצה מחמת
מטלטלין חוץ מן הנר שהדליקו בה באותה שבת וזה הפמוט הדליקו בו באותה שבת והרי הוא לר' מאיר אסור, ואי כר"ש
איסור לחודי', [ו]היינו לפי מסקנא דשמעתין. תוס' הרא"ש.
אפילו נר עצמו יהא מותר וכל שכן הפמוט שיהא מותר ואין אנו צריכים להודיענו זה ההיתר בפמוט על דעת ר' שמעון שהיה
סובר נר עצמו מותר לטלטלו, וכ"ש פמוט מתחתיו. אלא כן אנן כר' יהודה דר' יהודה אומר נר מאוס פמוט אינו מאוס. וזה
סיוע הפירוש שפירשנו, אבל בארתי זה הטעם כי ראיתי מי שפירש אותו בטעם אחר וסבר שר' שמעון שהוא מתיר בנר אוסר בפמוט. ולדבריהם בתלמוד ארץ ישראל אי כר' שמעון אפילו נר עצמו יהא מותר נתבאר כבר שר' שמעון מתיר הנר עצמו וכ"ש הפמוט.
רבינו חננאל
כי לא שרית ליה לטלטולי אתי לכבויי ולמעבד איסורא דאורייתא. א"ר יהודה בר שילא א"ר אסי א"ר יוחנן הלכה כר' יהודה בן
ועששית קטנה דומיא דנר קטן ודינם כדין נר קטן, ופעמים שיש נר גדול דומיא דקערה ועששית ודינו כדינם. והא דא"ר אלעזר
לקיש במת. ואין ניאותין ממנו לפי שאינו מן המוכן. ת"ר מותר השמן שבנר ושבקערה אסור להסתפק ממנו, ור"ש
[בר"ש] מסתפק אדם מנר הכבה ומשמן המטפטף אע"פ שהנר דולק. א)א"ר זירא פמוט שהדליקו עליו לדברי המתיר
מתיר. מטלטלין נר חדש אבל לא ישן, אע"ג דקיי"ל דהלכתא כר' שמעון בכולה שבת, בהא לית הלכתא כוותיה, חדא דתנא דידן
בנר אסר בפמוט, כלומר לר' שמעון דמתיר בנר קטן בפמוט שהוא גדול אוסר, ולדברי ר' מאיר ור' יהודה שאוסרין בנר של חרש
קתני דברי ר' יהודה סתמא במתניתין. ובברייתא מפרש דברי ר' יהודה מטלטלין נר חדש אבל לא ישן, ר' מאיר אומר
מפני שהוא מטונף והוא צאוי כולו ולפיכך הקצהו מאתמול, בפמוט שהוא של מתכת ואינו מטונף מתיר. ירושל' נר
כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר שהדליקו בה באותה שבת. נמצא ר' מאיר ור' יהודה שניהן אוסרין בנר שהדליקו בו באותה שבת,
מאוס, פמוט אינו מאוס. תני נר המונח על הדלת פותח ונועל בשבת ובלבד שלא יתכוין לכבות. רב ושמואל פתרין לה בשוכח
ור"ש מתיר ולית הלכתא כוותיה, דהוא יחיד במקום רבים. ואע"פ דא"ר יוחנן אנו אין לנו אלא בנר כר' שמעון,
ומקללין למאן דעבד כן, [יכרת] ה' לאיש אשר יעשנה וגו'. ואקשי' ולר' יהודה מוקצה מחמת מיאוס אית ליה, מוקצה
אמרו ליה לר' יוחנן לא סבירא ליה טעמא דר"ש. ואפילו ר"ש לא שרי לטלטולי בשבת (ב)נר שכבה אלא בנר קטן דכיון דהוא
מחמת איסור שהדליקו בה באותה שבת לא, והתניא ר' יהודה אומר כל הנירות של מתכת מיטלטלין חוץ מן הנר שהדליקו בה
נר קטן ושמנו מעט דעתו עליו מאתמול לכשיכבה יטלטלנו ואינו מוקצה, אבל נר גדול כגון כוס [ו]קערה ועששית
באותה שבת. ואסיקנא הכי, לדברי הכל פמוט היא שהיא מנורה שאין לה אלא קנה אחד ואין על ראשה אלא כף אחת,
שיתכן שידליקו היום כולו לא אמרינן דחשיב עלייהו מאתמול לכשיכבו יטלטלם, אלא אמרינן ודאי כיון דגדולים הן נתייאשו
הדליקו עליו באותה שבת דברי הכל (אחד) אסור, לא הדליקו עליו דברי הכל מותר. הא דאמר רב מיטה שייחדה למעות והניח
מלטלטלן ומוקצין הן, לפיכך קתני סיפא אבל כוס וקערה ועששית לא יזיזם ממקומם. וכן כיוצא בהן, פעמים שיש קערה
עליה מעותב), והיו עליה המעות כל בין השמשות, אע"פ שנטלו המעות עכשיו ואינם במיטה אסור לטלטלה, אסיקנא דרב
א) עי' ברשב"א וברמב"ן.
ב) ט"ס כאן.