מה:
כירה פרק שלישי
שבת
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
לדבריו
דר' שמעון קאמר ליה וליה לא סבירא ליה. משמע
פצעילי תמרה. א)תמרים הנלקטים קודם בישולן וכונסין אותם בסלים
נד א מיי' פכ"ו מהל' שבת
א) ביצה מ., ב) שם. [לקמן
קנז.], ג) [ביצה שם], ד) [צ"ל
הלכה יד סמג לאוין סה
דמספקא ליה אי ר' סבר לה כר' שמעון ותימה אמאי
שעושין מלולבין והן מתבשלות מאליהן מהו לאכול מהן קודם בישולן
דרבא], ה) ביצה כז:, ו) שם
טוש"ע או"ח סימן שי סעיף
מי מודה בהן דמוקצות הן כגרוגרות וצימוקין או לא: אלא בגרוגרות
לא מוכח מההיא דלקמן דסבר כר"ש דאמר פעם אחת הלך ר' כו'
ב., ז) עירובין קב. לקמן קלח:,
ב:
נה ב ג מיי' פ"ב מהל'
ח) [לקמן קנו:], ט) [דף כו.],
וצימוקין. דאיכא תרתי דדחינהו בידים ולא חזו: ור' לית ליה מוקצה.
והורה במנורה כר"ש בנר וכן מברייתא דמייתי באין צדיןט) בכור תם
א
י) [וע"ע תוספות ביצה כו.
יו"ט הלכה ב סמג לאוין
דקס"ד מדבעי מיניה אליבא דרבי
שנפל לבור ר' יהודה הנשיא אומר
ד"ה ת"ר], כ) [ביצה ג.],
עה טור שו"ע או"ח סימן
ל) [ועי' תוספות חולין יט.
שמעון אלמא הוה שמיע ליה מאבוה
ירד מי שבקי במומין ויראה אם יש
תצז סעיף ב וסימן תצח סעיף
פצעילי תמרה לרבי שמעון מהו א"ל אין
❖
א)
א
ד"ה אמר רב הונא], מ) [דף
ג:
דכרבי שמעון סבירא ליה: משקין.
בו מום יעלה וישחוט כו'ב ומיהו במאי
מוקצה לר"ש אלא גרוגרות וצימוקין בלבד
קנו:], נ) התו"י המתחיל
דמתיר לראות במומין לא אתי כר"ש
דרך להשקות בהמה לפני שחיטה
ולפ"ז וכו' הנרשם בס"א נמצא
ורבי לית ליה מוקצה והתנן אין משקין
ב) ב
בדף מו ע"א כי שם מקומו,
מוסף רש"י
שתהא נוחה להפשיט: המדבריות.
אלא במאי דלית ליה מוקצה ומיהו
❖
ס) [בדפו"ר איתא: דפסק],
ושוחטין את המדבריות אבל משקין
הברייתות: ברביעה. במרחשון: ואלו
רש"י לא גריס בכור תם אלא בכור
פצעילי תמרה. תמרים
ושוחטין את הבייתות ותניא אלו הן
ג) ג
שאין מתבשלות באילן לעולם
מדבריות כל שרועות באפר. והני
שנפל לבור והשתא מצי אתי כר'
ג
וגודרין אותן מהאילן ועושין
תוס' ישנים
מדבריות כל שיוצאות בפסח ונכנסות
יהודה ויראה אם היה בו מום זה
מיהא אסירי. אלמא אית ליה מוקצה:
להן חותלות, הן כלי כפות
מעי"ט י): הכא במאי עסקינן
א) אין נראה לר"י פירוש זה
ברביעה בייתות כל שיוצאות ורועות חוץ
תמרים, וכונסין אותן לתוכן
איבעית אימא הני. מדבריות נמי
ומתבשלות (ביצה מ.). מהו.
דל"ד לגרוגרות וצימוקין דלא
דאית ביה אפרוח מת. פירש הר"ר
לתחום ובאות ולנות בתוך התחום ר' אומר
כגרוגרות דמי דדחינהו בידים ויש
דחיה בידים ונ"ל כפירוש
לאכול מהן ביו"ט (שם).
אלא גרוגרות וצימוקין.
טורח לילך ולהביאם: ואיבעית אימא.
הערוך שפירש פצעילי תמרה
יוסף דלא נקט אפרוח חי משום דחי
ד
אלו ואלו בייתות הן ואלו הן מדבריות כל
לשון מפצע שמפצעין תמרים
שהן מתחילה ראוין לאכילה
חזי לשתק בו תינוק כשבוכה ואין
ההיא דפצעילי תמרה לדבריו דרבי
שרועות באפר ואין נכנסות לישוב לא
כדי להתבשל ולהתייבש
והוא דחה אותן בידים
שמעון קאמר ולר' לא ס"ל: ה"ג אמר
נראה דהא בההיא דכופין את הסל
ובשעת הפציעה מתקלקלת
להעלותן לייבשן ושוב אין
בימות החמה ולא בימות הגשמים איבעית
מראיתה ואחר זמן משתבחות
ראויין עד שייבשו, אבל אלו
רבה בר בר חנה א"ר יוחנן אמרו
לפני האפרוחין (לעיל דף מג.) משמע
ודמי לגרוגרות וצימוקין
לא דחה אותן בידים ואיכא
אימא הני נמי כגרוגרות וצימוקין דמיין
הלכה כר' שמעון: אמרו. בני הישיבה:
דאסור לטלטל ועוד אי מחיים שרי
אך שגרוגרות וצימוקין
דאכיל מנייהו הכי (שם מ:).
ואי בעית אימא לדבריו דר"ש קאמר ליה
אין משקין ושוחטין.
מתקלקלות יותר מהם:
סרוייא קרוייא. על שם מקומו: כלום
אמאי קאמר בסמוך דמודה ר"ש
ב) קשה דאפשר להסיר
אורחא דמילתא נקט, משם
וליה לא סבירא ליה ואיבעית אימא לדבריהם
עשוי. לשום תשמיש: אלא לתרנגולין.
בבעלי חיים שמתו שאסורין אלא ודאי
סירכא דמשכא שתהא נוחה
הקליפה ויאכלנה הכלב:
ג) והא דלא בעי באפרוח
להפשיט (לקמן קנז.). את
דרבנן קאמר להו לדידי לית לי מוקצה כלל
בעלי חיים ג)מוקצין הם כגרוגרות
הלכך ה"ל מלאכתו לאיסור ואסור.
המדבריות. משום מוקצה
חי אם מותר לטלטל הקינה
אלמא אית ליה מוקצה: דאית ביה
וצימוקין ומקצה אותם גם מכלבים ולא
לדידכו אודו לי מיהת דהיכא דיוצאות
(ביצה מ.). ונכנסות. לישוב,
משום דאפשר להפריחו ה :
ד) א"נ הוי מוקצה מחמת
ברביעה. במרחשון (שם).
אפרוח מת. דלא חזי למיכל ולכלבים
דמי לבשר תפל שמותר לר"ש מדפריך
בפסח ונכנסות
ברביעה דבייתות נינהו
❖
כילת חתנים. לאו אהל הוא,
חסרון כיס:
בפרק מפנין (לקמן קכח.) על רב הונא
נמי לא חזי. ואף על גב דא"ר שמעון
ורבנן אמרו ליה לא מדבריות נינהו אמר
מפני שאין לה גג למעלה רוחב
דשרי והא תלמיד דרב הוה ורב כר'
מחתכין את הנבלה לפני הכלבים הני
טפח מפני שהיא נתונה
רבה בר בר חנה
אמר ר' יוחנן אמרו הלכה
בשיפוע והיא יריעה שפורסין
רבינו חננאל
יהודה סבירא ליה אבל לר' שמעון
מילי במסוכנת אבל בריאה לא דלא
סביב למטה לישן (ערובין
כרבי שמעון ומי א"ר יוחנן הכי והא בעא
❖
משמע דשרי משום דאינו מקצהו
הוה דעתיה מאתמול לכלבים והאי
קב.).
וכן הא דאמר ליה [ר']
מיניה ההוא סבא קרויא ואמרי לה סרויא
לר' שמעון בריה אין
מכלבים כמו בעלי חיים:
אפרוח שמת בשבת נמי לא הוה
מוקצה לר' שמעון אלא
דאית ביה ביצה. דאסור משום
מר' יוחנן קינה של תרנגולת מהו לטלטולי
דעתיה מאתמול לכלבים: הניחא למר
גרוגרות וצמוקין בלבד,
מוסף תוספות
פשוטה היא. אמר רבה
כו' דאמר מודה היה ר"ש. דאע"ג
בשבת אמר ליה כלום עשוי אלא לתרנגולין
נולד צ"ע דר' יוחנן גופיה
ו
א. וע"כ בנר להיתירא
בר בר חנה א"ר יוחנן
כ)מפרש טעמא דביצה משום משקין
דאמרח) מחתכין הנבלה לפני הכלבים
הכא במאי עסקינן דאית ביה אפרוח מת
הורה, כר"ש. רמב"ן.
אמרו הלכה כר"ש. איני
ב. לית לי' מוקצה, דקאמר
והא בעא מיניה ההוא סבא
שזבו ואפשר דמשום הכי לא הוה
ה"מ במסוכנת דדעתיה עליה
ז
הניחא למר בר אמימר משמיה (דרב)
ד)
אם יש בו מום קבוע,
קרוייה קינה של תרנגולין
אסר ר"ש לטלטלה אלא לאכילה:
מאתמול לכלבים אבל מודה הוא
ואפי' אם נפל ביו"ט,
מהו לטלטלה בשבת, ואמר
ה) דאמר מודה היה ר' שמעון בבעלי חיים
דאית ביה ביצת אפרוח. נראה
בבעלי חיים כלומר בבריאים שמתו
יעלה וישחוט. תוס' ביצה
ליה אסור כלום עשוי אלא
שמתו שאסורין אלא למר בריה דרב יוסף
כו. ד"ה אין צדין. ג. וכו' אם
לתרנגולים, מכלל דר' יוחנן
לר"י דאסור לר' שמעון
שאסורין שפיר קתרצת דלרבי שמעון
יש בו מום קבוע, שידוע
כר' יהודה סבירא ליה
משמיה דרבא דאמר חלוק היה רבי שמעון
גופיה לא חזי לכלבים: מאי איכא
משום דכיון דאית ביה אפרוח הוי
בו מום מעריו"ט ישחוט,
דאית ליה מוקצה. ושנינן
[אפי'] בבעלי חיים שמתו שהן מותרין מאי
ואם לאו אלא נפל בו מום
בדאית ליה בהאי קינה
למימר. הא חזי לכלבים: דאית בה
ד)כמו גרוגרות וצימוקין וקא מיבעיא
היום, לא ישחוט אפי' אם
אפרוח מת ומשום הכי
איכא למימר הכא במאי עסקינן בדאית
ביצה.
ליה לסבא קירוייא אי שרי לטלטולי
שנולדה היום ומודה ר' שמעון
העלהו משום דהוי
אסורה לטלטלה. הניחא
מוקצה. תוס' ביצה כו. ד"ה
למ"ד בעלי חיים שמתו
בנולד: והא אמר רב נחמן כו'.
על ידי שינער משם הביצה אי חשיב
ביה ביצה והאמר רב נחמן מאן דאית ליה
ו)
אין צדין. ד. [ד]בר טלטול
בשבת דברי הכל אסור
בשמעתא קמייתא דביצה: דאית בה
כמו מניח או כשכח והשיב לו רבי
מוקצה אית ליה נולד דלית ליה מוקצה
הוא. ריטב"א. ה. ויהא יכול
לטלטלן בשבת הא אפילו
לטלטלו. ריטב"א. ו. לא
לר' שמעון, אלא למ"ד ר"ש
ביצת אפרוח. וכלב לא אכיל לה משום
יוחנן כלום עשוי אלא לתרנגולין ואין
ח
לית ליה נולד דאית ביה ביצת אפרוח כי
אסר ביצה מטעם דנולד
מתיר בבעלי חיים שמתו
קליפה: וליה לא סבירא ליה. לר'
זה כשכח אלא כמניח ואסור :
ב)
ט
י
אלא. תוס' הרא"ש. ז. ולפי
שמותר לטלטלן אע"ג דאית
אתא רב יצחק בר' יוסף א"ר יוחנן הלכה כר'
אמר ליה מנרתא שאני. וא"ת
יוחנן לא סבירא דתיהוי הלכה כר'
ההוא פירוקא משמע
בהאי קינה אפרוח שמת
יהודה ור' יהושע בן לוי אמר הלכה כרבי
דאית לי' לר' יוחנן דאפי'
בשבת ר"ש מתיר, אמאי
שמעון והיינו דרב יצחק: ואת לא
אמאי לא מוכח מהא דא"ר
יא
מאן דלית לי' מוקצה אית
קא אסר ר' יוחנן והא איהו
שמעון אמר רב יוסף היינו דאמר רבה בר
תסברא. ומקמי דשמעת ליה לדרב
יוחנן בפ' לולב וערבה (סוכה מו:) דסוכה
לי' נולד. חי' הר"ן.
הלכתא כר' שמעון סבירא
ח. הלכך, כיון דתרנגולין
ליה. ואסיקנא בדאית בהאי
בר חנה א"ר יוחנן אמרו הלכה כרבי שמעון
אפי' בשמיני אסורה אלמא אית ליה
יצחק לא הוה ידעת דר' יוחנן כר'
מונחין שם לדעת. חי'
קינה ביצה שיש בה אפרוח
יהודה: בשתי ידים אסור לטלטלה.
אמרו וליה לא סבירא ליה א"ל אביי לרב
מיגו דאיתקצאי כו' כר' יהודה ותירץ
יב
הר"ן. ט. עליו אפרוח מת
דלדברי הכל אסור. ואעפ"כ
לדעת חשבינן לי', ונעשה
לא נתברר כי ר' יוחנן
כדמפרש טעמא לקמיה דלאו לטלטולי
ר"ייג דנר אינו מוקצה למצותו מטלטול
יוסף ואת לא תסברא דר' יוחנן כר' יהודה
בסיס לדבר האסור. חי'
כר' שמעון סבירא ליה,
עבידא דאדם קובע לה מקום: ור'
שאין ביטול מצוה בטלטול ולא דמי
הר"ן. י. לטלטלה אפי' ע"י
דכי אתא רב יצחק בר'
הא ר' אבא ורבי אסי איקלעו לבי ר' אבא
ניעור. תוס' הרא"ש.
יוסף א"ר יוחנן הלכתא כר'
יוחנן אמר אנו אין לנו. שום היתר
לסוכה דאיתקצאי ביה"ש מחמת
דמן חיפא ונפל מנרתא על גלימיה דר' אסי
יא. אביי דר' יוחנן אית לי'
יהודה, וריב"ל אמר הלכה
בהלכות טלטול נרות: אלא בנר. ישן
מצוה ולהכי אינו יכול להוכיח מסוכה
מיגו דאתקצי ואסר
כר"ש. אמר רב יוסף היינו
ולא טילטלה מאי טעמא לאו משום דרבי אסי
אנר : (לעיל) לאו משום דר' אסי
מנרתא. תוס' הרא"ש.
כרבי שמעון דמתיר אבל מנורה כו'.
דאמר רבה בר בר חנה א"ר
יד
תלמידיה דר' יוחנן הוה ור' יוחנן כרבי יהודה
יב. דלר' שמעון שרי. תוס'
יוחנן אמרו הלכה כר"ש
תלמידו דר' יוחנן כו'. וא"ת דילמא
הלכך אי לאו מדרב יצחק לא הוה
הרא"ש. יג. דמהתם לא מצי
וליה לא סבירא ליה. ודייק
ס"ל דאית ליה מוקצה א"ל מנרתא קאמרת
ר' אסי כרב רביה סבירא ליה כדאמר
ידענא ליה אבל השתא ידענא
לאוכוחי לאסור טלטול נר
נמי אביי מדר' אסי נפלה
משום דהוקצה לביה"ש,
מנרתא על גלימיה בבי ר'
מנרתא שאני דא"ר אחא בר חנינא א"ר אסי
לעיל גבי שרגא דחנוכה אמרו ליה
דכר' יהודה סבירא ליה בכולהו
דביה"ש גופיה אינו
אבא ולא טילטלה, ואמר
רב כהנא ורב אסי לרב הילכתא הכי
בר ממוקצה מחמת מיאוס דנר ישן:
הורה ריש לקיש בצידן מנורה הניטלת בידו
מוקצה מטלטול. תוס'
(משמיה) [משום] דר' אסי
הרא"ש.
יד. [ד]אע"ג
תלמיד דר' יוחנן הוא ור'
ונראה דרב אסי דלעיל לאו היינו ר'
מותר יוחנן במוקצה סבר לה כר'
אחת מותר לטלטלה בשתי ידיו אסור לטלטלה
דבסוכה ס"ל כר' יהודה,
אסי דהכא דההוא דלעיל חבירו של
טו
טז
יהודה. ודחינן להא דאביי,
אפשר דבנר ס"ל כר"ש.
ור' יוחנן אמר אנו אין לנו אלא בנר כרבי שמעון אבל מנורה בין ניטלה בידו
תוס' הרא"ש. טו. רב אסי.
ואמרינן לא אפילו תימא ר'
רב כהנא והכא ר' אסי חבירו של ר'
אחת בין ניטלה בשתי ידיו אסור לטלטלה וטעמא מאי רבה ורב יוסף דאמרי
ריטב"א. טז. תלמידו של
יוחנן כר' שמעון, מנרתא
אמי : אין לנו אלא בנר כר'
יז ל)
רב היה. תוס' הרא"ש.
שני, דא"ר יוחנן אנו אין
תרווייהו הואיל ואדם קובע לה מקום אמר ליה אביי לרב יוסף והרי כילת
יז. וקים לן דרבי אסי
שמעון. פי' במוקצה מחמת מיאוס
לנו כר"ש אלא בנר, אבל
תלמידיה דר' יוחנן הוה.
מנורה בין ניטלת בידו אחת
חתנים דאדם קובע לו מקום ואמר שמואל משום רבי חייא ז) כילת חתנים
דהיינו נר ישן שלא הדליקו בה באותה
ריטב"א. יח. ר' יוחנן. תוס'
בין ניטלת בב' ידים אסור
מותר
שבת ולעיל דפסיק כרבי יהודה
הרא"ש. יט. המתנבלת
לטלטלה. וטעמא מאי,
בשבת. תוס' לעיל יט: ד"ה
מוקצה מחמת איסור והא דפסיקיח בפרק בתרא מ) כר"ש בנבלה לפני הכלבים אף על גב דנבלהיט
היינו בהדליקו בה באותה שבת דהוי
הני. כ. דאף לכלבים אינו
מוקצה מחמת איסור היא כדפר"ת (לעיל יט: ד"ה הני) התם לא דחייה בידים אבל הכא דדחייה בידים סבר כר' יהודה ולפי זה לא קיימי ר'
נ)
כ
כא
ראוי מחיים. תוס' לעיל יט:
ד"ה הני. כא. [ב]נר
יוחנן וריב"ל דפסקיס) כר' שמעון אחדא ברייתא דר' יוחנןכב קאי אברייתא דכל הנרות של מתכת מטלטלין כו' אבל במאי דקאמר ר' יהודה
שהדליקו בו באותו שבת.
בברייתא דלעיל מטלטלין נר חדש אבל לא ישן לא סבר רבי יוחנן כוותיה וריב"ל אברייתא דמטלטלין נר חדש קאי דבההיא ברייתא שרי
כג
כד
תוס' הרא"ש. כב. דפסיק
כר' יהודה. תוס' הרא"ש.
רבי
כג. ד[ב]ההיא וכו' לא
דבר ר' יהודה במוקצה מחמת איסור, דאף דלא הדליקו בו באותה שבת אסר בשל חרס מחמת מיאוס. תוס' הרא"ש. כד. דפסיק כר"ש. תוס' הרא"ש.