כירה פרק שלישי שבת
מו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מותר
לנטותה. דסתם כילת חתנים
אין לה גג טפח שנקליטין
רבי שמעון נר שהדליקו באותה שבת והא דלא פסיק רבי יוחנן
נו א ב מיי' פכ"ו מהל'
א) [לקמן פא: קיב: קמז:
קמח: קנו: עירובין צב. ביצה
שבת הלכה יא טוש"ע
יוצאין לשני ראשי המטה באמצעה אחד לכאן ואחד לכאן ונותן כלונס'
כרבי מאיר דהא סבר לגמרי כוותיה דשרי מוקצה מחמת מיאוס
❖
לז: תענית יח. יבמות טז: מב:
או"ח סי' רעט סעיף ז:
מזה לזה ומשליך האהל עליה והוא שופע לכאן ולכאן וכיון שאינו רחב
ואסר מוקצה מחמת איסור נקט רבי יהודה משום דבכל מקום הוזכר
גיטין פא: ב"ק כט: לב. סט.
צד: ב"מ לג. סנהדרין לד:
סתירה: בשל חוליות. במנורה
טפח אינו אהל ואין בו לא בנין ולא
גבי מוקצה ועוד דלא מצינו
דאית ליה לרבי מאיר מוקצה מחמת
שבועות ג: מנחות נב: חולין
תוס' ישנים
איסור גרידא אלא בנר ישן דאיכא
של פרקים שמא תפול ותתפרק
לא: מג. נדה נ. נו:], ב) [לעיל
א) ולפי זה חמור מוקצה
ויחזירנה ונמצא עושה כלי: חידקי.
תרתי מחמת מיאוס ומחמת איסור
מד: כלים פי"ח מ"ב],
מותר לנטותה ומותר
לפרקה בשבת אלא
ג) יבמות יד. ע"ש, ד) [ועי'
מחמת מיאוס ממוקצה
אך לפי זה קשה לרשב"א דמשמע
חיתוכין סביב לה קרינ"ש ודומה
אמר אביי בשל חוליות אי הכי מ"ט דר"ש
תוספות ביצה כב. ד"ה וב"ה],
מחמת איסור לר' יוחנן דלא
דנקט במנורה אין לנו כרבי שמעון
לפרקים ומאן דחזי סבר של פרקים
ה) רש"ל מוחק זה, ו) [דף
דחייה בידים כמו נבילה
בן לקיש דשרי מאי חוליות כעין חוליות
מה:], ז) [דף כב.], ח) [ועי'
דפסק כר"ש ורב סבר איפכא
הוא: גדולה. הואיל ודרכה לעשותה
אבל רבי שמעון מיהא שרי במנורה
דאית בה חידקי הלכך א חוליות בין גדולה
דקאמר בפ"ק דחולין [דף
תוספות ביצה כב. ד"ה וב"ה],
ולמאי דמפרש טעמא דמנורה משום
של חוליות כי אית ביה חידקי סברי
ט) [חולין נה:], י) [סנהדרין
טו.] ע"כ לא שרי ר"מ ב
בין קטנה אסורה לטלטלה גדולה נמי דאית
לג.], כ) [לעיל מד:], ל) [לעיל
כו' אבל שוחט דאין ראוי
דאדם קובע לו מקום היכי שרי רבי
דחוליות הן ואסור אפילו לריש לקיש
❖
לכוס לא ג ור"מ לית ליה
כב.],
בה חידקי גזירה אטו גדולה דחוליות כי
שמעון הא אמרי' בריש כל הכלים
כדאמר לעילו) ניטלת בשתי ידים אסור
בפרקין [לעיל מד.] מוקצה
פליגי בקטנה דאית בה חידקי מר סבר
מחמת מיאוס ד להכי אמר
לטלטלה: כי פליגי בקטנה דאית בה
(לקמן דף קכג.) הכל מודים בסיכי וזירי
ב
בפרק בתרא דרב סבר
גליון הש"ס
חידקי. דכולי עלמא ידעי דלאו
גזרינן ומר סבר לא גזרינן ומי א"ר יוחנן הכי
ומזורי כיון דקפיד עלייהו מיחד להו
כר"י מדכרכי דזוזי אסור
גמ' אמר ר' יהודה שרגא
חוליות נינהו: גזרינן. אטו חוליות:
דהוי מוקצה מחמת מיאוס
מקום ונראה לפרש דרבי יוחנן פסק
א
והאמר ר' יוחנן א) הלכה כסתם משנה ותנן
כדפי' ר"ת בפ"ק מוכח
דמשחא. עי' לקמן דף קכב
ומי אמר רבי יוחנן הכי. הלכה כר'
כרבי יהודה במוקצה מחמת מיאוס
מוכני שלה בזמן שהיא נשמטת אין חיבור
מכ"ש דלדידיה מחמת איסור
ע"ב תוס' ד"ה רחת:
ב)
❖
יהודה: תהא משנתינו. דמוכני דקתני
תוס' ד"ה דנפטא וכו'
וכ"ש במוקצה מחמת איסור כדמוכח
חמיר טפי ה :
א)
לה ואין נמדדת עמה ואין מצלת עמה באהל
ורבה נמי אית ליה. עי'
הא אין עליה מעות שריא כגון שלא
בפרק בתרא (דף קנז.) דקאמר בכולי
מנחות דף מא ע"ב תוס'
המת ואין גוררין אותה בשבת בזמן שיש
היו עליה בין השמשות והכי תידוק
שבת הלכה כרבי שמעון בר ממוקצה
ד"ה כל מילי. ובעירובין דף
מוסף תוספות
❖
עליה מעות הא אין עליה מעות שריא ואע"ג
צג ע"ב תוס' ד"ה לא תימא:
מינה טעמא דיש עליה מעות כשקדש
מחמת מיאוס וחד אמר במוקצה מחמת
א. דר' יוחנן ור' יהושע
דהוו עליה ביה"ש א"ר זירא תהא משנתינו
היום הא אין עליה כשקדש היום
מיאוס נמי הלכה כרבי שמעון בר
איירו במוקצה מחמת
מיאוס. תוס' הרא"ש.
שלא היו עליה מעות כל ביה"ש שלא לשבור
לעזי רש"י שריא: לדיוספרא. מקום: איבעיא
ממוקצה מחמת איסור דהיינו שהדליקו
ב. במבשל דראוי ל»כeס.
❖
להו. חדא הוראה הואי והכי קאמר
בה באותה שבת והא דקאמר אנו אין
דבריו של ר' יוחנן א"ר יהושע בן לוי פעם
קרינ"ש. פגומים.
תוס' לעיל יט: ד"ה הני.
ג. משמע דאית לי' לר"מ
הורה במנורה להיתרא כדרך שהיה ר'
לנו אלא בנר כרבי שמעון לאו משום
אחת הלך רבי לדיוספרא והורה במנורה
מוקצה מחמת איסור. תוס'
שמעון מתיר בנר ישן או דילמא שתי
דסבר כוותיה בנר אלא כלומר אין
כר' שמעון בנר איבעיא להו הורה במנורה
לעיל יט: ד"ה הני. ד. גבי
מוסף רש"י
הוראות הוו הורה במנורה לאיסור
לנו שיתיר אפי' רבי שמעון דמיקל
מטלטלים נר חדש אבל
כר' שמעון בנר להיתרא או דילמא הורה
הלכה כסתם משנה. רבי
לא ישן, ר"מ אומר כל
כדאמרן בדחידקי וגזרינן אטו חוליות
אלא בנר אבל במנורהו אסרז והשתא
הוא סידר המשנה וכשראה
הנרות מטלטלים חוץ מן
במנורה לאיסורא וכר' שמעון בנר להיתרא
וכר"ש הורה בנר להיתר: וטלטל שרגא.
קיימי תרוייהו אחד ברייתא ולא מצי
דברי חכם וישרו בעיניו שנאן
הנר שהדליקו בו באותו
תיקו רב מלכיא איקלע לבי רבי שמלאי
סתם ולא הזכיר שם אומרו
שבת. תוס' לעיל יט: ד"ה
נר שכבה: לעולם כרבי שמעון סבירא
נמי למינקט רבי מאיר:
עליהן, כדי שלא יהו שנויה
הני. ה. ממוקצה מחמת
והא
וטילטל שרגא ואיקפד ר' שמלאי ר' יוסי
כילת חתנים דאדם קובע לה
ליה. דאי סבירא ליה דאסור לא הוה
מפי יחיד ונראין כאילו נשנו
מיאוס. תוס' לעיל יט: ד"ה
מפי המרובים ויעשו כמותן
הני. ו. מודה. תוס' הרא"ש.
מקום. פי' רשב"א דאדם
גלילאה איקלע לאתריה דר' יוסי ברבי חנינא
מטלטל ליה לכבוד ר' יהושע בן לוי
מוכני שלה
(ביצה ב:).
ז. וניחא להך פירושא
דליעבד איסורא: שרגא דמשחא.
קובע לה מקום כמו למנורה ואפ"ה
טילטל שרגא ואיקפד ר' יוסי בר' חנינא ר'
כו'. ראה רש"י לעיל מד
דר"ש אסר במנורה. תוס'
ג)
ב. וטילטל שרגא. נר
הרא"ש. ח. כמו בסיכי
שדלק נר של שמן: שרי לטלטולה.
שרי שמואל אלא ודאי לא חשיב
אבהו כי איקלע לאתריה דר' יהושע בן לוי
שהדליקו בו בשבת וכבה
זיאירי ומזורי. תוס' הרא"ש.
❖
אחר שכבה כר' שמעון דלא מאיס:
קביעות שלה ושל מנורה קביעות אלא
(יבמות יד.).
ט. וכ"ש דשרי לטלטל.
הוה מטלטל שרגא כי איקלע לאתריה דר'
אבל בנפטא. דמסרח אפילו רבי
היכא דקבע מקום לגמריח כדאמר
רשב"א. [והכא] כ"ע לא
יוחנן לא הוה מטלטל שרגא מה נפשך אי
פליגי דאסור. תוס' ביצה כב.
ד)
שמעון מודה דלא חזי אלא למלאכתו:
בפ' כל הכלים (לקמן קכג. ושם):
ד"ה וב"ה. י. ברפוי. רשב"א.
רבינו חננאל
דחוליות בין גדולה בין קטנה
כרבי יהודה סבירא ליה ליעבד כרבי יהודה
איקפד רבא. משום טינוף המטה:
יא. [דהכא] מיירי שכולה
אי כר' שמעון סבירא ליה ליעבד כר' שמעון
של חליות ומפרקין אותה
ואוקמה רחבה במנורה
אסורה. קשה לר"י
ובעא לצעוריה. בשאלות:
אברים אברים אבל. תוס'
דאית בה חידקי חידקי שהן
לעולם כר' שמעון ס"ל ומשום כבודו דר' יוחנן
דבפ"ב דביצה (דף כא:) תנן ג' דברים
השירים
ביצה כב. ד"ה וב"ה.
כעין חוליות שנראה
יב. [ש]אינה בעלת אברים.
המעמידה או המטלטלה
ר"ג מחמיר כב"ש וחשיב אין זוקפין
הוא דלא הוה עביד $ א"ר יהודה שרגא דמשחא שרי לטלטולה דנפטא
תוס' ביצה כב. ד"ה וב"ה.
כבונה, הילכך דחוליות בין
את המנורה ומשמע דב"ה שרי
אסור לטלטולה רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו דנפטא נמי שרי לטלטולה
יג. וכיון דאינן מפורקין
גדולה בין קטנה אסורה,
לגמרי ליכא משום בנין.
לית בה חוליות ואית בה
ומפרש התם בגמרא ז) הכא במנורה
(דהואיל וחזי לכסות ביה מנא) רב אויא איקלע לבי רבא הוה מאיסן בי כרעיה
ה)
חי' הר"ן לקמן מז. ד"ה
חידקי חידקי, גדולה אסורה
של חוליות עסקינן משום דמיחזי
ולענין. יד. פשיטא לן [וכו']
דמיחלפא בגדולה של
בטינא אתיבי אפוריא קמיה דרבא איקפד רבא בעא לצעוריה א"ל מ"ט רבה
כבונה דב"ש סברי יש בנין בכלים ויש
להתירא. חי' הר"ן. טו. כגון
חוליות. כי פליגי במנורה
ורב יוסף דאמרי תרווייהו שרגא דנפטא נמי שרי לטלטוליה א"ל הואיל וחזיא
שלא הדליקו בה באותה
קטנה דאית בה חידקי
סתירה בכלים וב"ה סברי אין בנין
שבת, התיר לטלטלה.
חידקי, ר' יוחנן סבר גזרינן
לכסויי בה מנא אלא מעתה כל צרורות שבחצר מטלטלין הואיל וחזיא לכסויי
כו' אלמא שרי ב"ה מנורה של חוליות
תוס' חולין נו: ד"ה איבעיא.
קטנה דאית בה חידקי אטו
טז. דמתיר [הכא]. תוס'
גדולה דאית בה חידקי,
בהו מנא א"ל הא איכא תורת כלי עליה הני ליכא תורת כלי עליה מי לא תניא
להחזירט ומאן דשרי בסוף פירקא
חולין נו: ד"ה איבעיא.
וריש לקיש סבר לא גזרינן.
השירים
להחזיר מטה של חוליות ברפוי איכא
איני דגזר ר' יוחנן והא איהו
יז. שהדליקו בו באותה
שבת. תוס' חולין נו: ד"ה
דאמר הלכה כסתם משנה,
לאוקמא ה"נ ברפוי אבל למאן דאסרי קשה ותירץ ר"ייא דהתם מיירי כגוןיב שהחוליות מחוברין יחד ואינם מתפרקין ופעמים מטין אותן
איבעיא. יח. להתירא. חי'
ותנן סתמא בכלים פרק י"ח
ופעמים זוקפין אותן : הורה במנורה להיתרא וכר"ש בנר נמי להיתרא או דילמא במנורה הורה לאיסורא וכר"ש בנר להיתרא.
יגח)
הר"ן. משום דדחייה
במוכני של שידה ואין
בידים. תוס' חולין נו: ד"ה
גוררין אותה בשבת בזמן
וא"ת אמאי לא קאמר נמי או דילמא הורה במנורה להיתרא כרבי שמעון בנר וכרבי שמעון בנר לא סבירא ליה דכה"ג איתא באלו
יד
טו
טז יז
יח
איבעיא. יט. היתר של. תוס'
שיש עליה מעות, ודייקינן
טריפות (חולין דף נו: ושם) הורו בטרפחת כרבי בזפק איבעיא להו הורו בטרפחת לאיסורא וכרבי בזפק להיתרא או דילמא הורו
חולין נו: ד"ה איבעיא. כ. דכי
מינה הא אין עליה מעות
היכי דרבי לית ליה טרפות
בטרפחת להיתרא כרבי בזפק וכרבי בזפק לא סבירא להו וי"ל דהכא לא שייך למיתלי מנורה בנר כדתלי טרפחת בזפק דהכא אין
שריא, ואע"ג דהוו עליה כל
יט
כ
בזפק, כך לית להו טרפות
בין השמשות ולא גזרינן
טעם אחד לשניהם דנר משום מוקצה ומנורה משום בנין ועוד דלא בעי למימר דר' לא סבר בנר כר"ש משום דריב"ל פסיק לעיל
כא
כב
כג
כד
בטרפחת. תוס' חולין נו:
כשאין עליה מעות אטו
כר"ש ואם תאמר ובההיא דאלו טריפות אמאי לא קאמר נמי תרוייהו להיתרא כדאמר הכא או דילמא הורו בטרפחת להיתרא וכר' בזפק
ד"ה איבעיא. [ד]תרוייהו
כשיש עליה מעות. וא"ר
כה
נקובי נינהו, הלכך איכא
זירא תהא משנתנו בשלא
נמי להיתרא ומיהו בלאו הכי מגיהין שם הספרים ול"ג הורו בטרפחת לאיסורא דהא כ"ע שרו לה דתניא התם ט)היא האם היא טרפחת היא
למימר דכיון דכולהו
היו עליה מעות כל בין
שלחופית ובניטל האם י)הוה עובדא והאכילה רבי טרפון לכלבים ואמר הלכה חמורך טרפון ואמר ליה רבי עקיבא טועה בדבר משנה אתה
נקובי נינהו נקט כר' בזפק
השמשות (גזרי') שלא
לדמיון בעלמא אע"ג
לשבור דברי ר' יוחנן,
וגרס התם הורו בטרפחת להיתרא וכרבי בזפק להיתראכו כו' ורש"י פי' הורה במנורה להיתרא כר"ש בנר וחדא הוראה הוי ואין נראה דאין
דאינהו שרו בטרפחת
כלומר לא תקשי לך דר'
לתלות מנורה בנר ועוד דאכתי הוי ליה למיבעיא או דילמא תרוייהו להיתרא: דנפטא אסור לטלטלה. פי' בקונט' אפילו לר"ש וכן
כז
יוחנן אדר' יוחנן. והא
ואסרי בזפק. חי' הר"ן.
כא. שהדליקו בה באותה
דהורה ר' (זירא ספרא)
משמע דהא שרגא דמשחא דשרי לטלטלה היינו לר' שמעון ועוד מדפריך רבא בסמוך לרבה ורב יוסף מ"ש מצרורות שבחצר ואי שרי ר'
כח
שבת. תוס' חולין נו: ד"ה
[בדיוספרא] עלתה בתיקו
שמעון דנפטא תיקש' ליה לכ"ע אליבא דרבי שמעון לכך פי' בקונט' דהכא אליבא דר' שמעון קאי ואע"ג דרב אית ליה מוקצה גבי מטה
כ)
כט
איבעיא. כב. שלא הדליקו
ועבדינן בה לחומרא
בה באותה שבת, לא שייך
ומוקמינן לה הורה ר'
שיחדה למעות $ורבה נמי אית ליה כדאמר אביי ל)כל מילי דמר עביד כרב ורב יוסף נמי משמע דאית ליה מוקצה בפ' נוטל (לקמן קמב:) דקאמר
ל
לא
לאסור מטעם מוקצה
במנורה לאיסורא, וכר'
כמה חריפא שמעתתא דדרדקי אימור דאמורלב בשכח לכתחילה מי אמור הכא אליבא דר"ש קאמר וליה לא ס"ל ומיהו נראה לפרש דהכא מיירי
שמעון בנר להיתרא. ר'
אלא. תוס' חולין נו: ד"ה
נמי אליבא דרבי יהודה ולא מיירי בהדליקו בו באותה שבת וה"ק שרגא דמשחא של מתכת שרי לטלטולה ואפילו לרבי יהודה כדתניא לעיל
אבהו מטלטל שרגא כר"ש,
איבעיא. כג. כדאמר [הכא]
דאית לי' חידקי וגזרינן
ובאתריה דר' יוחנן לא הוה
(ד' מד.) כל הנרות של מתכת מטלטלין דנפטא אסור אפי' לרבי שמעון דמאיס טפי מנר ישן ורבה ורב יוסף שרו אפי' לרבי יהודה דלא
אטו דחוליות. תוס' חולין
מטלטל ליה משום כבודו
מאיס אלא שריחו רע וחזי לכסויי ביה מנא אבל נר ישן מקצה ליה לגמרי משום דמאיס ואפילו מכיסוי מנא: [ועי' תוס' מנחות מא: ד"ה כל מילי]:
דר' יוחנן. (רב) [אמר רב
נו: ד"ה איבעיא. ליכא
יהודה] שרגא דמשחא שרי
למתלי חד בחבריה. חי'
ואמר הר"ן. אי לאו דס"ל
לטלטלה. אבל שרגא
דנפטא (הוה) אסיר, ורבה ורב יוסף שרו אפילו שרגא דנפטא. ואסיקנא משום דחזו לכסויי בהו מני דנפטא. ואם תאמר אי הכי כוותיה, דאתא לאשמעינן דס"ל כר"ש בנר. תוס' הרא"ש. כד. (מ)דמייתי ר' יהושע בן לוי להא מילתא. תוס' הרא"ש.
כה. בטרפחת ובזפק. תוס' חולין נו: ד"ה איבעיא. כו. או דלמא הורו בטרפחת להיתרא כרבי בזפק אבל כרבי בזפק לא ס"ל,
כל צרורות שבחצר יטלטלו הואיל וחזו לכסויי בהו מנא דנפטא, שני צרורות הואיל ואינה תורת כלי עליהן
והשתא ניחא דלא מספקא ליה [התם] אם הורו בטרפחת לאיסורא דמלתא דפשיטא היא דשריא. תוס' חולין נו: ד"ה איבעיא.
כז. וכי לא מצאו היתר אחר בשבת אלא נר דר"ש. ריטב"א. כח. דלר' יהודה דמשחא נמי אסור בישן, [מחמת מיאוס. ריטב"א], ובחדש, אפי' של נפט למה יאסר. רמב"ן. כט. מאי תבעי ליה לרבא ורב יוסף. תוס' הרא"ש. ל. ואוקימנא כר' יהודה. רמב"ן.
לא. במילתיה דרבא דהוה מנח סכינא אבר יונה. חי' הר"ן. לב. רבנן. תוס' הרא"ש.