ו:
יציאות השבת פרק
ראשון שבת
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לחי מכאן ולחי מכאן. בשתי פאות של אחד מן הבתים להיכר בעלמא
דכל גגות (עירובין צה.) דקתני התם ועוד אמר רבי יהודה מערבין למבוי
כח א מיי' פי"ז מהל' שבת
א) עירובין [כ.] כב., ב) לקמן
צו:, ג) לקמן סט. ע: עג:
הלכה לג:
המפולש וי"ל דמתני' איכא לפרושי דמערבין בצורת הפתח וקסבר
דקסבר רבי יהודה ב' מחיצות הוו רה"י מדאורייתא והא איכא שתי
כט ב מיי' פי"ד מהל' שבת
[צו:], ד) ב"ב קנג: טהרות
מחיצות מעלייתא מחיצות של ב' בתים: מהו דתימא כי פליגי רבנן
ג' מחיצות דאורייתא א"נ ה"א דמתני' איירי במבוי המפולש לרה"ר
פ"ו מ"ז, ה) [בטהרות אי' לכך
הלכה א:
ל ג ד מיי' פ"כ מהל' אבות
ולכך], ו) [דף יז:], ז) [עירובין
עליה דר' יהודה. בברייתא
אבל אין ר"ה עוברת לתוכה להכי מייתי הברייתא דיתר על כן דאפי'
ואמרי אין מערבין רה"ר בכך למהוי
❖
כב.], ח) [במדבר ה],
הטומאות הל' ו:
רה"ר (גמורה) עוברת בה מטלטלין
רה"י ה"מ לטלטל שיהא מותר לטלטל
ט) [סוטה כח.], י) בד"ה וכי
לחי מכאן ולחי מכאן או קורה מכאן וקורה
❖
ע"י לחי או קורה משום דשתי מחיצות
בתוכה כדקתני אין מערבין רה"ר
תימא,
מכאן ונושא ונותן באמצע אמרו לו אין
מוסף רש"י
דאורייתא ואע"ג דבפ"ק דעירובין
בכך דגזור בה משום דדמי לרה"ר:
מערבין רשות הרבים בכך ואמאי קרו ליה
אבל לזרוק. שהזורק מרה"ר לתוכה
(דף י.) אמתני' דהרחב מי' אמות
ואינו חייב אלא אחת. על
הגהות הב"ח
כרחך לענין שוגג קאמר
גמורה מהו דתימא כי פליגי רבנן עליה דרבי
ימעט משמע דלכל היותר לא התיר
מודו ליה דחייב דשתי מחיצות דאוריי'
(א) תוס' ד"ה ואמאי וכו'
ולחטאת, דמזיד תרי קטלי לא
ושם רה"י עליה: קמ"ל. גמורה.
רבי יהודה אלא עד י"ג אמה ושליש
יהודה דלא הוי רה"י ה"מ לטלטל אבל לזרוק
א
מקטלי, ולהכי פריך והתנן כו'
ורש"י ישבה בדוחק (לפי
(לקמן צו:). שאם עשאן
הגמרא) תא"מ ונ"ב ס"א
$היינו מדרבנן אבל מדאורייתא אפי'
כלומר זו היא שנגמרו מניין מחיצות
❖
מודו ליה קמ"ל: אמר מר זו היא רה"ר למעוטי
לפירוש גמורה:
כולן בהעלם אחת. ובא
ברוחב י"ו אמות מטלטלין דאית ליה
שלה שיש לה מחיצות מכל צד כגון
להודיעך שאם נתעלמו כל
מאי למעוטי אידך דרבי יהודה א) דתנן רבי
הלכות שבת ממנו כמה
ב' מחיצות דאורייתא דע"כ צ"ל דרבי
חריץ וכן גדר דאמרינן מד' צדדין גוד
יהודה אומר אם היתה דרך רה"ר מפסקתן
חטאות חייב עליו (לקמן עג:)
גליון הש"ס
יהודה איירי ברה"ר גמורה שבוקעין
אסיק פני המחיצה על ראשו ונמצא
וסימנא בעלמא אשמעינן
יסלקנה לצדדין וחכמים אומרים אינו צריך
א
גמ' דאמר רב מצאתי
לידע כמה חטאות חייב על
שם רבים כדמוכח בפ"ק דעירובין
ראשו מוקף מד' צדדין וחללו ד' אבל
❖ י)
חילול שבת אחת (לקמן סט.).
מגילת סתרי' בי ר"ח. בב"מ
ואמאי קרו ליה גמורה איידי דתנא רישא
דרבי יהודה לא נגמרו מחיצות שלה
(דף ו: ושם) גבי כיצד מערבין רה"ר
צב ע"א: תוס' ד"ה יתר
גמורה תנא נמי סיפא גמורה ולחשוב נמי
למניינן ולאו רה"י היא כלל:
ושם פירשתי וא"ת והא מדקתני סיפא
היינו מדרבנן. ולא זכיתי
להבין הא מה דקתני ונותן
תוס' ישנים
מדבר דהא תניא איזו היא ר"ה סרטיא ופלטיא
מפסקתן. לפסי ביראות בפרק ב'
דמבואות המפולשין הוו רה"ר שמעי'
לחי כו' ונושא ונותן היינו אף
שפיר לאפוקי מדר' יהודה דאית ליה
דעירוביןו) דהקילו חכמים משום עולי
א) הקשה ריב"א ומאי
גדולה ומבואות המפולשין והמדבר אמר אביי
מדרבנן דמדאוריי' ל"צ ללחי
ב
קמ"ל ר"י מתני' היא לקמן
דהא סבר ב' מחיצות
ב' מחיצות דאורייתא דלדידיה מבואו'
רגלים בבור בר"ה והבור עצמה
לא קשיא כאן בזמן שישראל שרויין במדבר
דאורייתא: תוס' ד"ה כאן
סז: ותי' דקמ"ל בהעלם זה
המפולשות לא הוו רה"ר כיון דאיכא
רה"י שהיא עמוקה י' ורחבה ד'
כו' ששים רבוא כו'. עי'
וזה בידו א"נ בשכח בכרת
כאן בזמן הזה: אמר מר אם הוציא והכניס
❖
עירובין ו' ע"א תוד"ה כיצד:
והזיד בלאו כדלקמן דף ע: י
שתי מחיצות וי"ל דמסיפא לא הוה
והממלא מתוכה ומניח על שפתה
בשוגג חייב חטאת במזיד ענוש כרת ונסקל
א"נ קמ"ל דלא כאיסי דאף
שמעינן לאפוקי מדר' יהודה דה"א
חייב והקילו חכמים לעשות ד' פסין
בדאיסי חייב חטאת:
בשוגג חייב חטאת פשיטא במזיד ענוש כרת
ב) ולא בעי למימר דזו היא
טעמא דרבי יהודה משום דקסבר
וביניהן י' אמות דהוי חללו רה"י
רבינו חננאל
רה"י גמורה למעוטי דרבנן
ונסקל אצטריכא ליה הא נמי פשיטא הא קמ"ל
לחי וקורה משום מחיצה דאיכא מאן
למלאות מן הבור וקאמר ר' יהודה
דאם היה רה"ר מפסקתן
עושה לחי מכאן וכו', זה
כדרב דא"ר מצאתי $ מגלת סתרים בי רבי
דסבר הכי בפ"ק דעירובין (דף טו:)
אם היתה דרך רה"ר מפסקתן
זו היא רה"ר למעוטי אידך
אינו רה"י לא לזרוק וכ"ש
ב)
דרבנן דמי שיש לו שני
לטלטל. סרטיא ופלטיא
להכי אצטריך למתני' זו היא רה"י
יסלקנה מביניהן דאתו רבים ומבטלי
חייא וכתוב בה איסי בן יהודה אומר אבות
בתים דלא הוי רה"ר דלחי
ומבואות המפולשות זו
גמורה ב)למעוטי דר' יהודה דלא הוי
מחיצתא. והתם ז) רמינן דרבי יהודה
וקורה משום מחיצה דזהו לא
היא רה"ר גמורה למעוטי
מלאכות מ' חסר אחת ואינו חייב אלא אחת
מיסתבר ועוד ניחא ליה טפי
הא דר' יהודה, דתנן
רה"י דלחי וקורה לא חשיב מחיצה:
אדרבי יהודה דלעיל דאמר נושא
❖
איני והתנן אבות מלאכות מ' חסר אחת
לאוקמי כרבנן:
ג)
בעירובין בפסי ביראות ר'
ואמאי קרי ליה גמורה כו' מהו
ונותן באמצע דלא אתו רבים ומבטלין
יהודה אומר אם היתה
והוינן בה מנינא למה לי ואמר רבי יוחנן
דרך הרבים מפסקת יסלקנה
דתימא. אומר ר"י דלשון
מחיצות ורבנן אדרבנן ומשנינן לה:
א) שאם עשאן כולן בהעלם אחד חייב על כל
לצדדין, קמ"ל דאע"ג דלא
מוסף תוספות
אינו צריך. והיינו דקתני זו היא
גמורה אדרבה איפכא מסתברא זו
סילקה אינה כרה"ר. אמר
אחת ואחת אלא אימא אינו חייב על אחת
א. בלחי וקורה פתח
מר (ו)הוציא מרה"י זה
היא רה"י גמורה אבל זו אינה
רה"ר אבל הילוך דרבים לבין הפסים
ב
פתוח. ריטב"א. ב. דר'
לרה"ר זה בשוגג חייב
מהן והא קמ"ל הא מהנך דלא מספקן: אמר מר
רה"י גמורהג אבל היא רה"י קצתד
לא הוי רה"ר הואיל ואיכא שם ד'
יהודה. ריטב"א. ג. לגמרי
חטאת, במזיד בלא התראה
אבל ים ובקעה והאיסטוונית והכרמלית אינן
מחיצות: ומאי גמורה. הכא ליכא
ורש"י ישבה בדוחק לפי הגמרא:
לקולא.
ריטב"א.
ענוש כרת, בהתראה נסקל.
(א)
כאן בזמן שישראל שרויין במדבר.
ד. לחומרא לחייב הזורק.
פשיטא לא נצרכה אלא להא
למימר מהו דתימא כדלעיל דעיקר
לא כרה"י ולא כרה"ר ובקעה אינה לא כרה"י
ריטב"א. ה. אחת יש בהן
דאמר רב מצאתי מגילת
משמע קצת דאינה ר"ה אלא
עשייתן משום לטלטל בתוכו וקאמרי
שאינו חייב עליה מיתה.
סתרים בי ר' חייא, וכתיב
ולא כרשות הרבים והא תנן הבקעה
ד)
ג
רש"י. ו. לגבי מקושש. חי'
בה איסי בן יהודה אומר
א"כ מצויין שם $ ששים רבוא כמו
רבנן אינו צריך דרשות היחיד היא
בימות החמה רה"י לשבת ורה"ר לטומאה
הר"ן. ז. וכי קאמרי' לעיל
אבות מלאכות ארבעים
במדבר: בשוגג חייב חטאת
אפילו לטלטל וכ"ש דהזורק לתוכה
ענוש כרת ונסקל
חסר אחת אינו חייב על
בימות הגשמים רה"י (לכאן ולכאן) אמר
ה)
אצטריכא ליה ענוש כרת
אחת מהן, נמצא חיוב על
פשיטא. כיון דאשמעינן דהאי הוי
מרה"ר חייב: בזמן שהיו ישראל
לאו דוקא דכיון דבכולהו
אחת בפני עצמה בספק
עולא לעולם כרמלית הויא ואמאי קרי לה
במדבר. חשיבא רה"ר: בזמן הזה.
רה"י והאי הוי ר"ה פשיטא דהמוציא
מלאכות מיחייב חטאת
זולתי המוציא מרשות
רה"י לפי שאינה רה"ר רב אשי אמר
בכולהו נמי בזדון כרת
לרשות דלא מספקא חיובא,
ד
מזה לזה בשוגג חייב חטאת:
אינו מקום הילוך לרבים דהולכי
אלא נסקל איצטריכא ליה
דתני בהדיא בשוגג חייב
הא
כגון
קמ"ל כרב כו'. מכאן מדקדק
מדברות לא שכיחי: חייב חטאת
וענוש כרת אגב גררא
חטאת במזיד חייב כרת
פשיטא. כיון דתנא חדא רה"י וחדא רה"ר ניתני סתמא ואם הוציא
ר"י דלא קתני איסי אינו חייב על אחת מהן אלא אסקילה אבל חטאת
נסקל נקט ליה. חי' הר"ן.
ונסקל. הא דתנן בטהרות
ח. [ד]מתניתין.
תוס'
פ"ו הבקעה בימות החמה
חייב על כולם דאי קאי אחטאת א"כ כי פריך בשוגג חייב חטאת פשיטא
והכניס חייב ואנא ידענא דשגגתו חטאת דהא שבת זדונו כרת הוא:
הרא"ש. ט. דמסתמא איהו
רה"י לשבת ומטלטלין בה,
הא נמי פשיטא. דבהתראה סקילה ממקושש: מגילת סתרים.
הו"ל לשנויי הא קמ"ל כרב דהא דמשני במזיד ענוש כרת ונסקל
נמי קא חשיב להו כמו
רה"ר לטומאה, וקיימא לן
דפרטיה במתניתין. תוס'
ספק טומאה ברה"ר טהור,
איצטריכא ליה לא משני מידי ומעיקרא ודאי לא היה ידע דמיירי
שהסתירוה מפני שלא ניתנה ליכתוב וכששומעין דברי יחיד חדשים
הרא"ש. י. [ד]קמ"ל מנינא
בימות הגשמים שמלאה
בסקילה מדפריך מדר' יוחנן דמיירי בחטאת והיינו משום דאינו
שאינן נשנין בב"ה וכותבין אותן שלא ישתכחו מסתירין את המגילה:
דשגגת כרת שמה שגגה
מים ואין אדם נכנס לתוכה
אע"ג דידעה לשבת בלאו.
רה"י לזה ולזה. משני עולא
אינו חייב אלא אחת. השתא משמע אם עשאן בהעלם אחד שלא נודע
חייב אלא אחת לא מצי לאוקמי בסקילה דאטו בתרי קטלי קטלינן
❖
רשב"א לקמן סט.
לעולם הבקעה כרמלית
ליה אבל כי קמפרש דאינו חייב על אחת מהן קאמר איסי אז ידע
לו בין כל אחת ואחת שחטא אינו חייב אלא אחת דכל חילול דשבת גוף
היא, והא דתנן רה"י כלומר
אינה רה"ר. רב אשי
אחד של עבירה הוא: מנינא למה לי. ליתני אבות מלאכות הזורע
שפיר דלא איירי איסי אלא בסקילה דלא פליג אמתני' דכלל גדול
רב נסים גאון
והחורש כו' למה לי לאשמעי' מניינא הא מני להו ואזיל: חייב על כל אחת
(לקמן עג:) דקתני מניינא למימר דחייב על כל אחת ואחת ואתי שפיר
ואחת. ובא להודיענו סכום החטאות שאדם חייב באיסורי שבת בהעלם
הבקעה בימות החמה
הא דבריש פרק כלל גדול (שם סט.) קאמר ארבי יוחנן דאמר שאם
רשות היחיד לשבת ורשות
עשאן כולם בהעלם אחת חייב כו' דידע לה לשבת במאי ומפרש
אחד ואשמעינן מ' חסר אחת הן ותו לא שאפי' עשה תולדותיהן עמהן
הרבים לטומאה, בימות
דידע לה לתחומים ואליבא דר"ע ולא מצי למימר דידע לה בדאיסי
אינו מביא על התולדה היכא דעשאה עם אביה דה"ל כעושה וחוזר
הגשמים רשות היחיד
לכאן ולכאן. פירשו
ועושה דכול' חדא עבירה היא: אינו חייב על אחת מהן. אחת יש בהן שאינו
דהא אכולהו חייב חטאת וכן פירש בקונטרסה ולקמן בריש הזורק
בתוספתא במסכת טהרות
(דף צו:) מייתי לדאיסי לענין סקילה ולא מישתמיט בשום מקום
חייב עליה מיתה ולא פי' (רבי) איזו היא ואשמעי' תנא דמתנית' דקתני
ו
[פ"ז] בפרק המסוכן אלו
הן ימות החמה משתעקר
לאתויי לענין חטאת והא דאמרינן לקמן בריש פרק בתרא
נסקל דהא הוצאה והכנסה מהנך דלא מספקן היא דעל זו לא אמר
תבואה מתוכה, ואלו הן
איסי בן יהודה: בימות החמה. שאין בה זרעים: רה"י לשבת.
(דף קנד.) לרמי בר חמא דילמא הכי קאמר כל שחייבין על
דהא
ימות הגשמים משתרד
רביעה שנייה, ומפורש
שגגתו חטאת חייבים על זדונו סקילה אומר ריב"א דאליבא
לאו הילוך לרבים הוא שאין רבים מסתלקין מן המסילה לילך בשדה:
הרביעה במסכת תעניות (דף
ורה"ר לטומאה. וספקו טהור דהא לאו מקום סתירה הוא שיש בני
דרמי בר חמא אתיא ההיא ברייתא דלא כאיסי דלאיסי איכא
ו) בפרק א'.
דוכתא דחייב חטאת ולא סקילהז:
אדם נכנסים לה. דספק טומאה לטמא מסוטה גמרינן לה והתם
ואמר
רבי יוחנן שאם עשאן כולם בהעלם אחת כו'. אין צריך
סתירה כתיב ונסתרה והיא נטמאה ח) דבמקום סתירה טמאה היא
לבעלה מספק ומכאן אתה דן לשרץט): בימות הגשמים. שהיא זרועה אין
לפרש דפריך דמסתמא לא פליג איסי עלהח אלא מדברי איסי
אדם נכנס לה: לעולם כרמלית הויא. והזורק מרה"ר לתוכה אינו חייב:
נמי יש לדקדק כן
מדקתני מניינא כדדייק לקמן בכלל גדול (דף עג:)ט:
לא
כגון