כירה פרק
שלישי שבת
מז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הנח
לדבר האסור. לשלהבת דבכי
לנר שמן ופתילה הואיל ונעשה בסיס לדבר האסור. איצטריך
האי מוקצה מודה ר"ש שהכלי טפל
נז א ב מיי' פכ"ו מהל'
א) לקמן קמא:, ב) [מו"ק ג:
קידושין לט. סוכה מד. חולין
שבת הלכה יג טור
לשלהבת בעודה בו ולאו משום דחייש לכבייה: בסיס. מושב. את
למימר בשמן דנעשה בסיס לדבר האסור דאי לאו הכי לא היה
כא.], ג) [עירובין כט:],
שו"ע או"ח סימן שי סעיף
כנו ח) מתרגמינן בסיסיה: א"ר רומנוס לי התיר רבי לטלטל מחתה.
הנר אסור לטלטל דהוי בסיס לדבר האסור ולדבר המותר ושרי
ד) [עי' תוספות לקמן קכז:
ח:
נח ג ד מיי' פכ"ב מהל'
ד"ה כיון וכו'], ה) ביצה כא:
כדאמר בסמוך כי הוינן בי
רב נחמן הוה מטלטלינן כנונא אגב
של לבונה באפרה. קס"ד באפרה עם אפרה קאמר שהאפר מוקצה ולא
ע"ש, ו) [לקמן עח.],
שבת הלכה כו כח סמג
קיטמא אע"ג דאיכא עליה שברי עצים
היו צריכין לו ואשמעינן דאגב מחתה
ז) [תוספ' פי"ג], ח) [שמות
לאוין סה טור שו"ע או"ח
❖
לא], ט) [עי' רש"ל], י) [לעיל
ואם תאמר פתילה אמאי קאמר
דאיכא תורת כלי עליה טלטלה עם
סימן שיג סעיף ו:
הנח לנר שמן ופתילה הואיל (א) דנעשה בסיס
מד.], כ) [לעיל כו:], ל) [חולין
❖
אפרה: נוטל אדם. הכלכלה בשבת
דהויא בסיס לדבר האסור היא עצמה
לדבר האסור א"ר זירא א"ר אסי א"ר יוחנן
פג.],
והאבן בתוכה: הא ליכא פרי לא.
הויא דבר האסור כדאמר לקמן ושוין
רב נסים גאון
אמר ר' חנינא אמר רבי רומנוס לי התיר רבי
שאם יש בה שברי פתילות שאסור
דכלי נעשה בסיס לאבן וטפלה לו
לטלטל מחתה באפרה א"ל רבי זירא לרבי
אלא אמר אביי מידי דהוה
תורה אור השלם
לטלטלה וי"ל דשברי פתילה הוי שברי
ובטל תורת כלי דידיה. והכא נמי
אגרף של רעי. משתכח
אסי מי אמר רבי יוחנן הכי והתנן נוטל אדם
1 אֱדַיִן דָּנִיֵּאל דִּי
א)
במס' יום טוב בפרק משילין
כלים ודמי לצרורות אבל פתילה
נעשית מחתה בסיס לאפר ורבי יוחנן
פירות [דף לו] אמר שמואל
שְׁמֵהּ בֵּלְטְשַׁאצַּר אֶשְׁתּוֹמַם
בנו והאבן בידו או כלכלה והאבן בתוכה
שלימה שהיא כלי הוה שרי אי לאו
שמעינן ליה לעיל דכר' יהודה סבירא
גרף של רעי ועביט מימי
כְּשָׁעָה חֲדָה וְרַעְיֹנֹהִי
ואמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן בכלכלה
רגלים מותר להוציאו
ליה: דאית ביה קרטין. שנשתיירו
דנעשה בסיס לדבר האסור:
יְבַהֲלֻנֵּהּ עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר
לאשפה. ובפרק נוטל אדם
בֵּלְטְשַׁאצַּר חֶלְמָא וּפִשְׁרֵא
לי
מלאה פירות עסקינן טעמא דאית בה פירי
מן האור ולבונה דחזיא להריח ואגב
התיר רבי לטלטל מחתה באפרה.
את בנו [דף קמג] אמרו הני
אַל יְבַהֲלָךְ עָנֵה בֵלְטְשַׁאצַּר
לבונה מטלטל למחתה עם אפרה
השתא ס"ד דאפר מחתה מוקצה
גרעיני דתמרי כול', רב
הא לית בה פירי לא ב) 1 אשתומם כשעה
וְאָמַר מָרִי חֶלְמָא לְשָׂנְאָךְ
הונא בריה דרב יהושע עביד
הואא: ואמר רבה ב"ב חנה א"ר
וּפִשְׁרֵהּ לְעָרָךְ:
❖
דומיא דכלכלה מלאה פירות והאבן
חדא ואמר הכא נמי דאית בה קרטין אמר
להו גרף של רעי, וכן
דניאל ד טז
יוחנן כו'. תימה אמאי לא פריך בלאו
בתוכה: קרטין. של שיור לבונה: בי
אמימר עביד להו גרף של
אביי קרטין בי רבי מי חשיבי וכי תימא חזו
רעי. אמר אביי בגלילא
רבי. דנשיא ועשיר הוה מי חשיבי:
מילתיה דרבי יוחנן ממתני' דפ' נוטל
שנו. כבר טרחו בזה השינוי
לעניים והתניא בגדי עניים לעניים בגדי
הגהות הב"ח
ג)
בגדי עניים. שלש על שלש או שחוטן
(לקמן דף קמב:) דתנן מעות שע"ג הכר
ששינה אביי הרבה מן
עשירים לעשירים אבל דעניים לעשירים
(א) גמ' ופתיל' הואיל
החכמים ולא שמעתי מהם
ד)
עבה הוו בגדים לעניים לענין
מנער את הכר והן נופלות וכן אבן
ונעשה בסיס: (ב) רש"י
כלום, ולא מצאתי בו לאחד
לא אלא אמר אביי מידי דהוה אגרף של
טומאה: בגדי עשירים. שלשה על
שעל פי החבית מטה על צדה והיא
ד"ה בגדי עשירים וכו' ה"נ
מן הגאונים פירוש. אבל
בי ר' לא חשיבי קרטין
טרחתי על שינויו ומצאתי
ריעי אמר רבא שתי תשובות בדבר חדא גרף
שלשה הוו בגדים לעשירים וכל שכן
נופלת אבל טלטול גמור אסור ואור"י
❖
ובטלי הס"ד:
במסכת נזירות בפרק בית
לעניים. אבל בגדי עניים לעשירים לא
דה"א דשאני מעות דחשיבי ולא בטלי
של ריעי מאיס והאי לא מאיס ועוד גרף של
ב
שמאי אומרים הקדש טעות
הוו בגד גבייהו ולא מקבלי טומאה
ואבן שע"פ החבית ה"א דמיירי שהוא
הקדש [דף לא], והא שמן
ריעי מיגלי והאי מיכסי אלא אמר רבא כי
עדיף מיין, אי משום הא לא
גליון הש"ס
הכא נמי בי רבי (ב) בטלי קרטין: אלא
מתוקן לסתום פי החבית והחבית
הוינן בי רב נחמן א הוה ה) מטלטלינן כנונא
קשיא בגלילא שנו דחמרא
גמ' קרן עגולה חייב. עי'
אמר אביי. הא דשרי ליה לטלטל
צריכה לה ולכך לא בטלה :
עדיף ממשחא. זה מודיע
ג
❖
אגב קיטמא ואע"ג דאיכא עליה שברי עצים
בגדי
כלים פי"א מ"ז:
שהשמן היה אצלם מצוי
עניים לעניים. אומר ר"תד
מחתה באפרה משום דאפרה מאיס
הרבה, וכי מה שהושם בנר
מיתיבי ושוין שאם יש בה שברי פתילה
עליה לראותו והוי כגרף של רעי
דדוקא בטומאת מדרס
ויש בו שברי פתילה אין לו
שאסור לטלטל אמר אביי בגלילא שנו
חשיבות אצלם ואינן
לעזי רש"י
ו)
ב
דתניא במסכת ביצה (דף לו:)
דבייחוד תליא מלתא אבל בשאר
ה
משתמשין בו לצרכם, והרי
לוי בר שמואל אשכחינהו לרבי אבא ולרב
מותר להוציאו לאשפה שבחצר: גרף.
טומאות לא תליא מלתא בייחוד
אבלשטר"א
הוא כדין המוקצה שאסור
[ארבלישט"א].
לטלטלו, ולכך שנו חכמים
כלי חרס המוכן לכך: מיכסי. כל
הונא בר חייא דהוו קיימי אפיתחא דבי רב
דאפי' היה מוטל באשפה מרבינן
ו
❖
כי בגליל אסור לטלטל נר
קשת אפקית.
מחתות מכוסות הן ויש בהן
נקבים
כ)מוהבגד דשלש על שלש מיטמא בין
הונא אמר להו מהו להחזיר מטה של
שיש בו שברי פתילה, לפי
להוציא הריח: כנונא. כלי נחשת
שהשמן הנותר בנר לא
לעניים בין לעשירים דבקרא לא
טרסיים בשבת אמרו ליה שפיר דמי אתא
ג
חשיב להו. וכבר זה הפירוש
מוסף רש"י
שמביאין בו האור לפני שרים
מפליג מידי ומייתי ר"ת ראיה דתנן
הודענו באלו הימים
לקמיה דרב יהודה אמר הא רב ושמואל
להתחמם: אגב קטמיה. שהיו צריכין
נוטל אדם בנו והאבן
במסכת כלים (פרק כ"ז מ"ב) דבגד
לתלמידנו ופירשנו להם
דאמרי תרוייהו המחזיר מטה של טרסיים
בידו. בחצר ולא אמרינן
בזה הענין. ואפשר להיאמר
לאפרו לכסות רוק או צואה. וא"ת מה
מטמא משום שלשה על שלשה למדרס
דמטלטל לאבן (לקמן קמא:).
בו פירוש אחר, שאנשי גליל
בשבת חייב חטאת מיתיבי המחזיר קנה
ז)
צד איסור יש כאן היינו רבותא דאע"ג
משום שלש על שלש לטמא מת וע"כ
אשתומם כשעה חדא.
לפי שלא היו מקפידין על
שתק והיה מחשב מה יענה
מנורה בשבת חייב חטאת קנה סיידין לא
לשונם ולא דייקי לישאנא
דאיכא עליה שברי עצים. והא דר'
בעשירים מיירי דבפכ"ח תנן התם
.
ולא גמיר מחד רבה, ולא
(חולין כא. ועי' דניאל ד טז)
יחזיר ואם החזיר פטור אבל אסור רבי
רומנוס נמי האי מחתה באפרה
בגדי עניים אע"פ שאין בהם שלשה
בגדי עניים לעניים. שלש
גלו מסכתא למסכתא, כמו
על שלש (אצבעות) מקבלין
שהוא מפורש במסכת
דקאמר מחתה בשביל אפרה שהיה
על שלשה טמאין מדרסז וא"ת הכא
סימאי אומר $ קרן עגולה חייב קרן פשוטה
טומאה לעניים (ערובין כט:)
.
עירובין בפרק כיצד מערבין
צריך לו ודעתייהו עליה מאתמול
דפריך מברייתא אמאי לא פריך
פטור אינהו דאמור כי האי תנא דתניא
בגדי עשירים לעשירים.
[דף נג], ולא היה תלמודם
שלשה על שלשה (טפחים)
מקוים בידם, אסרו עליהם
ממתני' דפכ"ח דכלים שהבאתי
ורבותא אשמעינן (כיון) אע"גט) דאיכא
מלבנות המטה וכרעות המטה ולווחים
מקבלין טומאה אף לעשירים
החכמים טלטול נר שיש
עליה שברי עצים דהוי ככלכלה של
ואור"י דאי ממתני' ה"א דבגדי עניים
ח
. כנונא. כלי שמשימים
בתוכו שברי פתילה עלי
של סקיבס ד לא יחזיר ואם החזיר פטור
(שם)
פירות והאבן בתוכה: ושוין. ר' יהודה
בו הגחלים (ביצה כא:). אגב
היינו כעין שק שעיקרו עשוי לעניים
דרך האיסורים ואל תחבט
ט
י
אבל
קיטמא. שהיינו צריכים
ואל תסייג ויקוי דאלך איצא
ור"ש שנחלקו בנר ישןי): בגלילא שנו.
ואפי' ביד עשירים אינו צריך שלשה
לאפרו והוכן מע"ש לכסות
קולהם פי עדה (מוצעא)
שחשובות להן שברי פתילה שאין בגדים של פשתן מצויין להם
על שלשה אבל שאר בגדים בעי שלשה על שלשה שאינו עומד אלא
רוק או צואה (שם). בגלילא
[מואצע] מן אל תלמוד מתל
יא
שנו. שהן עניים ומקפידין
הדא אל קול עלי טריק אל
הלכך לא בטלי ונעשה נר בסיס להן: טרסיים. צורפי נחשת או
לעשירים להכי מייתי ברייתא דלא שייך לפרשה הכייב:
❖
בדבר מועט (לקמן עח.)
.
תנקיץ להם נדבר מן דאלך
הוה מטלטלינן כנונא אגב קיטמא.
גרדיים והולכין מעיר לעיר למלאכתן ונושאין עמהן מטות של פרקים:
פי' כנונא מחתה והיינו מחתה
מא יחצרנא [על דרך
האיסורים והגדר והסייג.
חייב חטאת. הוא תחלתו וגמרו ונמצא עושה כלי וחייב משום מכה
באפרה דלעיל פי' אגב אפרה שהוסק מע"ש דמוכן הוא דחזי
ונמצא סיוע לזה במקומות
תוס' ישנים
בפטיש אב לכל גומרי מלאכה ולא משום בנין דאין בנין בכלים: קנה
לכסות בה רוק או צואה וקשה דמשמע דוקא אגב קיטמא שרי הא לאו
הרבה משל זה המאמר על
א) ורבינו מאיר פי' כי מרוב
דרך הגרעון להם נזכיר מזה
מנורה. שיוצאין ממנה קנים לנרות הרבה ונוטלין הימנה ובשעת הצורך
הכי נעשה בסיס לדבר האסור ואילו בפ"ב דביצה (כא: ושם) אמר גבי
שתיית יין הי' להם חכלילי
מה שמוצא] בפרק חומר
מחזירין אותו: קנה של סיידין. הטחין ומלבנין הבית בסיד יש להן
אין מזמנין נכרי בשבת משום שיורי כוסות פריך וניטלטלינהו
עינים לא ושכיחי רפואת
בקודש [דף כה] אמרו אמר
❖
מים טובא:
קנים של פרקים ונותן מטלית בראשה ושורין בסיד המחוי וטח את
אגב כסא מי לא אמר רבא כי הוינן בי רב נחמן הוה מטלטלינן
רב יוסף בגלילא שנו מיגו
דלא מהימני אקודש לא
הבית וכשהוא טח מלמטה אי אפשר לו אלא בקנה קצר וכשהוא הולך
כנונא אגב קיטמא אף על גב דאיכא עליה שברי עצים ומאי
מהימני אתרומה נמי,
ומגביה מוסיף קנה על קנה ומאריכו: פטור. שאין זה גמרו שהרי
פריך שאני כנונא דאגב קטמא מטלטל לה אבל בכוס ליכא אלא
בנדרים בפרק ואלו (נדרים)
יג
יד
מוסף תוספות
[מותרין] [דף יח במשנה]
צריך לחזור ולפרקו תמיד: קרן עגולה וקרן פשוטה שניהם מין כלי
דבר האסורטו ואור"יטז דשיורי כוסות לא חשיבי למיהוי כוס בטל
א. כגון שהוסק בשבת.
אסורין שאין אנשי גליל
זמר והוא עשוי נקבים נקבים ככברה ומכניס בהן חלילים ומוציאין
לגבייהו אף על גב שאין היתר עמהן בכוס טפי גרעי משברי
יז
תוס' הרא"ש. דהו"ל
מכירין את חרמי כהנים,
עצים שעם הקיטמא בכנונא: אע"ג דאיכא עליה שברי עצים.
מוקצה דנולד. ריטב"א.
ובפרק המוציא יין [דף עח]
קולות הרבה. קרן עגולה מעשה אומן הוא וצריך לתקוע בנקבים
ב. ונעשה בסיס שלהם.
ובפרק מקום שנהגו [דף נה]
בחוזק והויא מלאכה ובקרן פשוט מכניסו בריוח ודרכן לפרקם
נראה לרבינו תם דשברי עצים חשיבי טפי מאבן שבכלכלה
יח
יט
כ
ריטב"א. ג. אבל אפר מחתה
בפסחים עוד. ובגמרא
דלא חשיב אין המחתה
תמיד ופטור. קתני מיהת בקני מנורה דחייב והוא הדין למטה
דאם לא כן מאי קמ"ל ואדמקשי ליה מברייתא דשויןכא כו' ליסייעיה
[ירושלמי שבת פרק כל כתבי
נעשית בסיס שלהם, להכי
הלכה ח] גרסי אמר עולא
של טרסיים: אינהו. רבי אבא ורב הונא בר חייא: דאמור כי
ממתני' דכלכלה והאבן בתוכה אלא שברי עצים חשיבי טפי ויש לדמות
מייתי לי' מהא דכלכלה
י"ח שנין עבד רבן יוחנן בן
שנעשית בסיס לאבן, דלא
זכאי יתיב בהדה ערב ולא
האי תנא. כרבי שמעון דמתיר לכתחלה: מלבנות המטה. כעין
שברי עצים לגבי אפר כשברי פתילה לגבי שמן :
כב
בגלילא שנו. פי' בקונט' שחשובות להן שברי פתילה שאין בגדי
חשיב. ריטב"א. ד. והא
אתא קימוי אלא אילין
רגלים קטנים ויש להן בית קיבול ומכניס לתוכן ראשי כרעי המטה
דאמרי' הכא אבל דעניים
תרתין עובדיה, אמר גליל
שלא ירקבו בארץ: לווחים של סקיבס. עץ קטן כמין דף
פשתן מצויין להם ואין נראה לר"ת דהא אמרי' בשילהי
לעשירים לא. תוס' הרא"ש.
גליל שנאת את התורה סופך
ה. ואע"ג דעני יחדה
להעשות כמציקין, וכל דין
❖
שתוקעין בקשת שקורין אבלשטר"א שעליו מושך החץ:
ב"ק (דף קיח:) לוקחין מן הנשים כלי צמר ביהודה וכלי פשתן בגליל
לישיבה לא הוי מיוחדת
סיוע לפירושנו.
משמע שמצוי פשתן הרבה שם ומפרש ר"ת בגלילא שנו שהיה להם
יתקע
כג
לעשירים. תוס' הרא"ש.
[ד]אין עשירים מייחדים
רוב שמן ולהכי לא בטלי שברי פתילה אגב שמן וכן משמע בפ"ק דסנהדרין (דף יא:) גבי טול איגרת וכתוב לאחנא בני גלילאה עילאה ותתאה כו'
כד
כה
כו
כז
פחות משלשה על שלשה
רבינו חננאל
דזמן ביעורא מטא לאפרושא מעשרא ממעטני זיתא ואמר בנזיר בפרק בית שמאי (דף לא:) בגלילא שנו דחמרא עדיף ממשחא ויין היה מצוי להם
לישיבה, ואפי' ייחדו,
בטלה דעתו אצל עשירים
הנח לנר ופתילה ושמן דלא
הרבהכח כדאמר בהמוציא יין (לקמן עח.) גבי מים כדי לשוף בהן את הקילור וקאמר בגלילא שנוכט א) דרפואת מים שכיח טפי משתיה שהיה להן רוב יין
דעלמא. רמב"ן. ו. כיון
גזר ר"ש אלא הואיל ונעשה
והיו שותין הכל יין ואפילו הכי חמרא עדיף להו ממישחא כי השמן היה להם בזול יותר ורש"י פי' נמי בהמוציא (שם) שמחמת עניותא היו עושין
ל
שהוא בגד לשום עני
כל אחד בסיס לדבר האסור,
ופשוטה היא. אמר רבא כי
בעולם. תוס' הרא"ש.
רפואה מן המים ואין עושין מן היין רק שתייה ולפיכך היתה רפואת מים שכיחא ואין נראה דכיון שלא היה להם יין לשיפות הקילור א"כ שכיחא
ז. אלמא אפי' לעשירים
היינו בי רב נחמן היינו
שתיית מים טובא ואמרי' בעלמא אף ערב יוה"כ בגליל שהיו מרבים בסעודה משמע שעשירים היו [וע"ע תוספות חגיגה כה: ד"ה בגלילא]:
ל)
לב
טמאין טומאת מת בשלש
מטלטלי כנונא אגב קיטומה
על שלש. רמב"ן. ח. דהא
אף על גב דאיכא עליה
רבן
דקתני בגדי עניים אע"פ
שברי עצים. מיתיבי ושוין
שאם יש בה שברי פתילה שאסור לטלטלה. ופריק אביי בגלילא שנו. פירוש בגליל שנו, שדרכם להדליק בשברי פתילות, וכיון
שאין בהם שלשה טמאים דאפי' בבית העשירים קאמרי'. ריטב"א. ט. בגדים שרגילים עניים ללבוש. תוס' הרא"ש. י. שחוטן
עבה. ריטב"א. יא. מיירי בבגדים דקים. ריטב"א. יב. דקתני דאפי' בגדי עניים דוקא לעניים מטמא בשלש על שלש אבל
שדרכם להדליק בשברי פתילות נעשו מוקצות בשבת, לפיכך אסור לטלטל אפילו הנרות שיש בהן שברי פתילות, אבל שברי עצים
דכנונא לא חשיבי ובטלי. לוי בר שמואל בעא מר' אבא ומרב הונא בר חייא מהו להחזיר מיטה של פרסיים בשבת, אמרו ליה
לעשירים שלשה על שלשה בעינן. ריטב"א. יג. הא דר' נחמן לשיורי כוסות. ריטב"א. יד. שיורי כוסות בלחוד. רשב"א. טו. והוי
שרי. אמר להו רב יהודה רב ושמואל דאמרי תרוייהו המחזיר מיטה של פרסיים בשבת חייב חטאת. מיתיבי המחזיר קנה מנורה
הכוס בסיס לדבר האסור, שהרי הונח שם היין לדעת. ריטב"א. [ו]אסור לטלטלן. רשב"א. טז. דהכי פריך, דכי היכי דמטלטלינן
כנונא אגב קיטמא [דהוי בר טלטול. ריטב"א], ואין הכנונא והקטמה בטלי לגבי שברי עצים שבה משום דלא חשיבי, ה"נ.
בשבת חייב חטאת, קנה של ציידין לא יחזיר ואם החזיר פטור אבל אסור, ר' סימאי אמר קרן [עגולה חייב קרן] פשוטה פטור.
קתני מיהת המחזיר קנה מנורה בשבת חייב חטאת, קשיא לר' אבא ולרב הונא דשרי. ושנינן אינהו דאמור כי האי תנא דתניא אם
רשב"א. יז. שהרי הכוס הוא עיקר. ריטב"א. יח. ואע"ג דהך מלתא שמעינן לה מכלכלה ואבן לתוכה דמוקי לה ר' יוחנן במלאה
פירות. תוס' הרא"ש. יט. [ד]איצטריך לאשמועינן [ד]אע"ג. תוס' הרא"ש. כ. לא אמרינן דהויא עיקר בסיס לדבר האסור דחשיב
היה רפוי מותר, דתניא מלבנות המטה וכרעי המטה [ולווחין] של סקיבס לא יחזיר, ואם החזיר פטור
טפי. תוס' הרא"ש. כא. שאם יש (שם) [בה] שברי פתילה שאסור לטלטלה. רשב"א. כב. דדין הוא שלא יהו שברי עצים בטלים
לגבי כנונא כי היכי דאין שברי פתילה בטלים לגבי נר ושמן לפי שהן חשובין לגבן, משא"כ בכלכלה שהפירות חשובין והאבן אינה חשובה. רשב"א. כג. וסחורתם בכך. תוס' הרא"ש. כד. ולא קפדי עליה. תוס' חגיגה כה. ד"ה בגלילא. והיתה הפתילה חשובה
להן יותר מן השמן. רמב"ן. כה. ועיקר הבסיסות לשברי פתילה. תוס' הרא"ש. כו. דבגליל היה רוב שמן. תוס' הרא"ש. כז. שלמכון ישגה, מהודעין אנחנא לכון. תוס' הרא"ש. כח. ורוב שתייתן בכך. תוס' חגיגה כה. ד"ה בגלילא. כט. דחשיב. תוס' חגיגה כה. ד"ה
בגלילא. ל. מתוך עושרם. תוס' חגיגה כה. ד"ה בגלילא. לא. כאב עינים, וטוב המים לרפואה, [ולכן]. תוס' חגיגה כה. ד"ה בגלילא. לב. והיה להם לשע≈ ר בשתייה. ועוד. תוס' חגיגה כה. ד"ה בגלילא.