מז:
כירה
פרק שלישי
שבת
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רבן
שמעון בן גמליאל אומר אם היה רפוי מותר. ולעיל נמי
יתקע. בחוזק על ידי יתדות שקורין קויינ"ש: מטה גללניתא. טורנדי"ן
נט א מיי' פכ"ב מהל' שבת
א) [לעיל מב: מג.], ב) [לעיל
מג. וש"נ], ג) לקמן קכ.,
הלכה כה וסמג שם
והוא כעין של טרסייםה): מן הצד. מפני שאינה תקועה ומהדקה בחוזק
מיירי ברפוי $וקשה קצת דהיכי פליגי כולי האי דמר מחייב
א
ד) בבא בתרא יט. [נדרים ב:
טוש"ע שם סעיף ו וסעיף
קרי לה מן הצד כלומר ע"י שינוי: גמ' והא קא מבטל כלי מהיכנו.
חטאת ומר שרי אפי' לכתחלה ועוד הא אין בנין וסתירה בכלים
ב
ג
נזיר ב.], ה) עי' לקמן קלח.
ט:
ס ב מיי' שם הל' כו טור
רש"י ד"ה וכסא גלין,
ועוד תקשה לרב יהודה הך ברייתא דליכא תנא דמחייב חטאת ויש
דלא יוכל ליטלו משם כל היום דנעשה בסיס לניצוצות לימא תהוי
ו) [לקמן קכ.], ז) לעיל לד:,
שו"ע שם סעיף ו:
❖
לומרד דהכי קאמר לעיל הא רב
תיובתיה דרב חסדא דאסר בפירקין
סא ג מיי' שם פ"ה הלכה
ט) [צ"ל כרבנן. מצור דבש],
(דף מג.): אין בהן ממש. משכבו
ושמואל דאמרי תרווייהו המחזיר מטה
יג סמג שם טוש"ע
אבל אסור ולא יתקע ואם תקע חייב חטאת
א
או"ח סימן רסה סעיף ד:
ומותר ליטלן: כרבי יוסי. בכל כתבי
של טרסיים בשבת חייב חטאת
רשב"ג אומר אם היה רפוי מותר בי רב חמא
א ד ה מיי' פ"ד מהלכות
ב
מוסף רש"י
כשאינו רפוי ואם כן ברפוי אין סברא
הקדש דקתני עושה מחיצה בכל
שבת הלכה א טוש"ע
ו)
הוה מטה גללניתא הוה מהדרי לה ביומא
❖ תנן סתמא כרבי יוסי
מטה גללניתא. הוא שם
או"ח סימן רנז סעיף ג:
להתיר לכתחלהה:
הכלים בין מלאין בין ריקנין כדי
טבא א"ל ההוא מדרבנן לרבא מאי דעתיך
מקום ומפרקין מטותיהן
לימא
שלא תעבור הדליקה רבי יוסי אוסר
וכסאותן וטוענין אותן עמהן
בנין מן הצד הוא נהי דאיסורא דאורייתא
ומחזירין אותן (לקמן קלח.).
גליון הש"ס
דאמר גורם לכיבוי אסור.
בכלי חרס חדשים מלאים מים שאין
לקבל נצוצות. שלהבת
ליכא איסורא דרבנן מיהא איכא אמר ליה
יכולין לקבל האור והן מתבקעים
הוה מצי למימר וליטעמיך הא רבי
תוס' ד"ה רשב"ג וכו'
הנוטפת מן הנר כדי שלא
אנא כרשב"ג סבירא לי דאמר אם היה רפוי
וקשה קצת. עי' לקמן דף
ידלק מה שתחתיה (לעיל
ומכבין את הדליקה: בערב שבת.
יוסי גופיה לא אמרה אלא בדליקה
קלח ע"א: שם בד"ה במה
מב:). והא קמבטל כלי
מותר: מתני' נותנין כלי תחת הנר
משום דאדם בהול על ממונו אי
כגון זה שנותן המים מבעוד יום
א) ג
מהיכנו. שהיה מוכן מתחלה
טומנין וכו' אבל קידרא
בכלי תחת הנר: וכי תימא הכא נמי.
חייתא. עי' לעיל דף לט ע"ב
לטלטלו ועכשיו עושהו מוקצה
שרינא ליה אתי לכבויי והכי מפרש
לקבל ניצוצות ולא יתן לתוכו מים מפני שהוא
❖
תוספות ד"ה ממעשה:
(לעיל מג.) דדמי לסותר בנין
מכבה: גמ' והא קמבטל כלי מהיכנו אמר
בכל כתבי (לקמן קכ:) אבל הכא ליכא
אין נותנין לתוכו מים בשבת קאמר
ב)
(לקמן קכח: קנד:)
ור' יוסי היא: והתניא. אפילו בע"ש
למגזר דהא יש כלי תחת הנר ואינו
הדרן עלך כירה
רב הונא בריה דרב יהושע ניצוצות אין בהן
במה טומנין. את החמין
לעזי רש"י
בהול ובכמה מקומות בהש"ס יכול
אסור ואי לגרם כיבוי מדמית לה
בשבת, דאמור רבנן דאסור
ממש: ולא יתן לתוכו מים מפני שהוא
לומר וליטעמיך ואינו אומר:
אפילו כרבי יוסי לא מיתוקמה דבע"ש
להטמין בדבר המוסיף הבל,
קויינ"ש [קוינ"ץ].
מפני שמקרב את כבויו. פירוש
מכבה: לימא תנן סתמא כרבי יוסי דאמר
גזירה שמא יטמין ברמץ (ב"ב
טריזים.
ג)
לא אמר רבי יוסי: אלא אמר רב
❖
יט.).
טורנדי"ן [טורנידי"ץ].
גורם לכיבוי אסור ותסברא אימור דאמר ר'
אשי. מתניתין אפילו לרבנן דלא דמי
דגזרינן ע"ש אטו שבת
[מיטה] מסתובבת,
❖
יוסי בשבת בערב שבת מי אמר וכי תימא
מתקפלת.
ובשבת יכול לבא לידי כיבוי אם יגביה
לגרם כיבוי דהתם כי מטי דליקה
רב נסים גאון
הכלי בשעת נפילת הניצוצות ואם
לכלים דליקה הוא דפקעה להו וגרמא
הכא נמי בשבת והתניא נותנין כלי תחת
לימא תנן סתמא כר' יוסי
תאמר מאי שנא שריית דיו וסממנים
בעלמא הוא אבל זה שנתן המים ממש
מוסף תוספות
הנר לקבל ניצוצות בשבת ואין צריך לומר
דאמר גרם כיבוי אסור.
ופריסת מצודהו דשרינן בפ"ק (דף יז:)
תחת הנר מכבה ממש הוא וגזירה
בע"ש ולא יתן לתוכו מים מפני שהוא
א. (ד)רב ושמואל. תוס'
עיקר דיליה במשנה בפרק
מבעוד יום אטו משחשכה: שמקרב
עם השמש והכא אסרינן מע"ש שלא
הרא"ש. ב. (ו)לוי בר
כל כתבי הקדש [דף קכ]
ז
מכבה מע"ש ואין צריך לומר בשבת
אלא
שמואל. תוס' הרא"ש.
דתנן ר' יוסי אוסר בכלי
את כיבויו. זימן כיבוי להדיא
יבא לעשות בשבת ותירץ הרב פור"ת
והוה
ג. היכי מצי לחיובי חטאת
חרש חדשים מלאים מים,
אמר רב
אשי אפילו תימא רבנן שאני
הכא
דהתם ליכא למיחש שמא יעשה כן
ליה מכבה ממש אי הוה
יהיב
ברפויה. תוס' הרא"ש.
שאין יכול לקבל את האור
מפני שמקרב את כיבויו:
ד. דרב ושמואל לא מחייבי
והם מתבקעין ומכבין את
בשבתח דהא טאב מלאכה הן אבל הכא
ליה בשבת:
חטאת ברפוי, אלא. תוס'
הדליקה. ובגמרא גרסי ר'
איכא למיחש דלא דמי איסור כל כך
הדרן עלך כירה
הרא"ש. ה. [אלא] אסור
יוסי סבר גרם כיבוי אסור.
הדרן עלך כירה
❖
סליק פרק כירה
מדרבנן משום גזירה. חי'
במה שמניח כלי תחת הניצוצות ואיכא
הר"ן. ואינהו סברי אע"ג
במה טומנין. הבא לסלק קדירה
במה
למיחש שמא יבא לידי כיבוי שיתחיל
טומנין ובמה אין טומנין
אין
ד[ב]תקע חייב חטאת, לא
ד) ד
תקע מותר לכתחילה, ולא
ליתן המים קודם נפילת הניצוצות
מעל גבי כירה ולטומנה
רבינו חננאל
טומנין לא בגפת ולא בזבל
לא
גזרינן. רמב"ן. וכרשב"ג
וקודם גמר הנתינה יפלו ומכבה
בדבר אחר ואמרו חכמים ז) אין
דאמר אם הי' רפוי מותר.
אבל אסור, לא יתקע ואם
במלח ולא בסיד ולא בחול בין לחין בין
בידים או שיגביה הכלי עם המים
טומנין בדבר המוסיף הבל אלא
ו. [ל]חיה ועוף. תוס'
תקע חייב חטאת, רבן
יבשין ולא בתבן ולא בזגין ולא במוכין ולא
הרא"ש. ז. אע"פ שנעשית
שמעון בן גמליאל אומר אם
כנגד הניצוצות כדפרישיתי ואף על גב
בדבר המעמיד הבל מי הוא המוסיף
היה רפוי מותר. המחזיר קני
מלאכה גמורה בשבת.
בעשבין בזמן שהן לחין אבל טומנין בהן
ואסור: גפת. פסולת של בית הבד
דבאותו כיבוי אין בו חיוב חטאת לר'
תוס' הרא"ש. ח. לכתחילה.
מנורה חייב חטאת,
כשהן יבשין: גמ' איבעיא להו גפת של
תוס' הרא"ש. ט. כל הנהו
כמשמעו מפני שמתקן כלי
שמעון דמלאכה שאינה צריכה לגופה
של שמן שהוא כנוס יחד וחם מאד:
דשרי ב"ה עם השמש.
כבנין. קנה של ציידין, דרכם
זיתים תנן אבל דשומשמין שפיר דמי או
לחין.
היא החמירו אטו כיבוי דחיוב חטאת
יש בהן הבל הרבה יותר
תוס' הרא"ש. י. הלכך גזרו
לתת קנה דק דק בתוך ראש
ער"ש אטו שבת. תוס'
קנה עבה כדי שיהא (נבוה)
מיבשין: זגין. פסולת של יקב יין:
ואע"ג דהוי גזירה לגזירה קים להו
דילמא דשומשמין תנן וכל שכן דזיתים
הרא"ש. יא. ומחיצה בכלים
[גבוה] ולא יהא נשבר וזהו
מוכין. כל דבר רך קרוי מוכין כגון
לרבנן דהכא שייך למגזר טפי ורש"י
ת"ש דאמר ר' זירא משום חד דבי ר' ינאי
הוא עושה. ריטב"א.
פטור אבל אסור. קרן עגולה
יב. אלמא דשרו גרם כיבוי
חייב, פשוטה פטור. אילו
דפי' דהוה מכבה ממש לאו דוקא
צמר גפן ותלישי צמר רך של בהמה
קופה שטמן בה אסור להניחה על גפת של
בלא הפסקה. ריטב"א.
הן כלי שיר והן של חליות
וגרירת בגדים בלויים: גמ' קופה
אלא כלומר שיוכל לבא לידי כיבוי
יג. שאין המים תחתיו אלא
ויש מהן קרן עגולה וקרן
זיתים ש"מ של זיתים תנן לעולם אימא לך
שטמן בה. שנותן בה מוכין וטומן בה
ור"ת גריס כפירוש ר"ח מפני שמקרב
מן הצד. רשב"א. יד. המים
פשוטה כדכתיב [דניאל ג]
לענין הטמנה דשומשמין נמי אסור לענין
מכבין את הדולק. חי'
קל קרנא משרוקיתא. וזה
ה
קדירה: לענין הטמנה. לטומנו בתוכה:
כיבוי דהתם הוא דשרי לעשות מחיצה
הר"ן. טו. מונעין. חי' הר"ן.
שהיא עגולה היא כלי יש בו
אסוקי
מכלים שיש בתוכן מים שאינו מכבה
אסוקי
טז. אדרבה, להדלקה
מלאכה להחזירה לפיכך
עושים כך. ריטב"א.
חייב חטאת, אבל פשוטה
כלום עד שיתבקעו הכליםיא אבל הכא
יז. סמוך לפתילה. ריטב"א.
אין בה עסק כלום, כדתנן
אין הפסק בין מים לניצוצות ומיד נכבות כשנופלות בכלי והוי כמחיצת מים דאסירא כגון מחיצת שלג וברד וקשה לפירושו דבירושלמי מוקי מתני'
[כדי] שיהא הנר דולק
בכלים פרק י"א הכוש
יפה. רשב"א. ואם הי' דולק
והאימא והמקל וסומפאניא
כר' יוסי אבל לרבנן אפי' מחיצות של מים מותר ובפ' כל כתבי (לקמן קכ:) נמי שרו רבנן דר' יוסי בטלית שאחז בו האור מצד אחד ליתן עליו מים
כל היום, טוב בעיניו.
וחליל של מתכת טמאין
מצד אחר ואם כבתה כבתה ונראה דלפי הש"ס שלנו יש לחלק דבמחיצה של מים אע"ג דאין דבר מפסיק מ"מ שרי שאין האש נופלת לתוך המים
יב
ריטב"א. ואף אם לא היה
והמצופין טהורין וסמפאניא
נותן מים, לאחר שיכלה
שיש בה בית קיבול כנפים
להדיא כי הכא שהמים תחת הניצוצות ומקרב כיבוין טפי ועוד דאיכא למימר דהש"ס שלנו אוסר במחיצות של מים לרבנן ומשום הכי
יג
השמן היה הנר כבה,
בין כך ובין כך טמאה. קרן
מוקי מתניתין כרבנן ופליג אירושלמי ולא דמי לטלית שאחז בו האור מצד אחד שאינו אלא שלא תתפשט האור ומה שרגילים לתת
יד
טו
נמצא שאין נתינת המים
עגולה טמאה ופשוטה
ממהרים כיבוי. תוס'
מים בזכוכית שקורין לאמפ"א ונותנין עליה שמן בע"ש אין זה קרוי קירוב כיבוי דכיון שאין מתכוין לכיבוי כלל אלא להגביה את
טהורה. היתה מצופית שלה
טז
הרא"ש. יח. דלא אסרו אלא
של מתכת טמאה. הקב שלה
השמן לא שייך למגזר מידי שמא יעשה בשבת ושרי אפי' לר' יוסי וכ"ש לרבנן דאל"כ אפי' בלא מים אסור שהניצוצות נופלות בשמן :
יז
יח
יט
כ
בנותן ע"מ לכבות דאי
ר' טרפון מטהר וחכמים
שרית לי' אתי לכבויי
ח)
מטמאין ובשעת חבורן הכל
ועוד איכא למימר דתלמוד שלנו אסר מחיצה של מים לרבנן
ומש"ה מוקי מתני' כר' יוסי ופליג
אירושלמי
ול"ד לטלית שאחז בו
האור מצד אחד
שאינו
טמא. בי רב חמא הוה ליה
בידים. חי' הר"ן. יט. דהא
אלא שלא תתפשט האור [ת"י]:
מקרב כיבויו. ריטב"א.
מיטה גוליתא והוו מהדרי
כ. דמאי שנא מכלי שתחת
ליה בי"ט. א"ל לרב חמא
הדרן עלך כירה
הנר דתנן ולא יתן לתוכן
מאי דעתיך בנין מן הצד
מים מפני שהוא מכבה,
הוא, נהי דאיסורא
במה טומנין וכו' אין טומנין לא בגפת. פירש הר"ר יוסף בשם רבינו שמואל דמיירי בבשיל ולא בשיל $אבל קדרא חייתא ובשיל
כא
כב
ער"ש ואצ"ל בשבת. תוס'
דאורייתא ליכא דרבנן מיהא
הרא"ש. אלא ודאי דכה"ג
איכא. א"ל רב חמא אנא
שרינן בפ"ק (דף יח:) ואין נראה לר"ת דהא אית לן לאוקמא מתניתין בסתם קדרות שהן מבושלים בין השמשות ועוד
כג
כד
שאין נותן שם אלא
כרבן שמעון בן גמליאל
דמסתמא איירי מתני' דומיא דמתני' דכירה דמיירי בבשיל כמאכל בן דרוסאי ונראה לר"ת שיש לחלק בין השהאה להטמנה דודאי
כה
להדליק, שרי ואריך.
סבירא לי אם היה רפוי
ריטב"א. כא. שלא הגיע
מותר. נמצא רב חמא כר'
להשהות מותר כשהוא מאכל בן דרוסאי שאין חיתוי מעט מועיל לו שהרי מגולה הוא ושליט ביה אוירא אבל הטמנה שעושין לצורך
כו
כז
למאכל בן דרוסאי. תוס'
אבא ורב הונא דשרו.
מחר והוא מוטמן יש לחוש שמא יחתה שמעט חיתוי מועיל לו ליתפס חומוכח וגזרו להטמין בכל דבר המוסיף הבלכט גזירה שמא יטמין ברמץ ויחתה:
הרא"ש. כב. [ש]הגיע
ומסתברא מטה של טורסיים
למאכל בן דרוסאי מותר
דזיתים
הוא כגון מטה גיליתא.
נותנין כלי תחת הנר לקבל
להטמינו בדבר המוסיף
בו ניצוצות. והא קא מבטל כלי מהיכנו. אמר רב הונא בריה דרב יהושע ניצוצות אין בהן ממש ומותר להשתמש באותו כלי. ולא
הבל, [דהא]. רא"ש. כג. דכיון דאיסורא דהטמנה ואיסורא דשהייה תרוייהו משום גזירה שמא יחתה בגחלים נינהו. פי' הר"ן.
[להכי], כל מידי דשרי לשהותו ע"ג כירה שאינה גרופה ואינה קטומה, שרי נמי לטומנו בדבר המוסיף, וכל שכן הוא. תוס'
יתן בתוכו מים מפני שהוא מכבה. לימא תנן סתמא כר' יוסי דאמר גרם כבוי אסור, דתנן ר' יוסי אוסר לעשות מחיצה שלא תעבור
רי"ד. דהשתא להשהות ע"ג גחלים דאיכא למיחש לחתויי שרי, להטמין בגפת וזבל דליכא למיחש לחתויי, ולא נאסרו אלא
הדליקה בכלי חרש חדשים מליאין מים שאין יכולין לקבל את האור והן מתבקעין ומכבין הדליקה. ודחי אימור דאסר ר' יוסי
משום גזירת רמץ, לא כ"ש. תוס' רי"ד לעיל לט. ד"ה אמר. דהא מטמין בדבר המוסיף לא מיתסר אלא גזירה שמא יחתה בגחלים
בשבת בע"ש מי אסר. וכי תימא הכא נמי כי תנן אסור בשבת אבל בע"ש שרי, והא תניא נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות
וכו' ובהני ליכא למיגזר. חי' הר"ן. ולא נאסר להטמינו אלא דבר שאסור להשהות, [והכא]. תוס' רי"ד. כד. גדסתם הטמנה
בשבת ואין צורך לומר בע"ש, ולא יתן לתוכו מים בע"ש מפני שהוא מכבה ואין צריך לומר בשבת. ואוקמה רב אשי אפילו לרבנן
דפליגי עליה דר' יוסי הכא אסרי מפני שמקרב כיבויו, פי' כיון שנופלין הניצוצות במים מיד נכבין, ובכלים עד שיתבקעו. וקי"ל
היא בבין השמשות או קרוב לו. ריטב"א. כה. בין אי לשהות תנן בין אי להחזיר תנן. תוס' הרא"ש. כו. כחנניה. תוס' הרא"ש.
כז. ואין החום נתפש בה, הלכך אף הוא אינו בא לידי חיתוי. רשב"א. כח. כיון שהוא טמון. רא"ש. והלכך אתי לחתויי. רשב"א.
דהילכתא כר"ש דאפילו במוקצה מחמת מיאוס שרי, ואין הלכה כר"ש במוקצה מחמת איסור כגון נר מנורה ופמוט שהדליקו
כט. אפי' מבושל כמאכל ב"ד. תוס' הרא"ש.
עליהן באותה שבת וכיוצא בהן, וכגון מיטה שיחדה למעות, ונכרי שהביא דורון לישראל דבר המחובר לקרקע וכיוצא בהן, דמוקצה
מחמת איסור הן. וגרסינן במי שהחשיך בדרך פליגי בה רב אחא ורבינא, חד אמר בכולה שבת הילכתא כר"ש בר ממוקצה מחמת
מיאוס, וחד אמר אפילו במוקצה מחמת מיאוס נמי הילכתא כר"ש בר ממוקצה מחמת איסור בלבד. וקי"ל דבכל התורה רב אחא לחומרא ורבינא לקולא, והילכתא כרבינא לקולא בר מהני תלת אומצא כו'. ואע"ג דעולא ולוי ורב אמרו הלכה כר' יהודה, הא שמואל
וזעירי ור' יוחנן אמרו הילכתא כר' שמעון, ורבינא דהוא בתראה פסק הילכתא כר' שמעון כדאמרן, לפיכך כל מוקצה מותר לבר ממוקצה מחמת איסור כמו שפירשנו. ומוקצה מחמת חסרון כיס מודה ר' שמעון, וגרוגרות וצמוקין כדאמרן. הדרן עלך כירה
פרק רביעי במה טומנין ובמה אין טומנין כו', אין טומנין בגפת. אוקימנא בגפת של שומשמין וכל שכן בגפת של זיתים