במה טומנין פרק
רביעי
שבת
מח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דזיתים
מסקי
הבלא. מכאן יש לאסור
אסוקי הבלא. כגון
זה שהטמין
בדבר אחר והניח קופה על הגפת
להניח גחלים תחת
ב א טוש"ע או"ח סימן שיח
א) ב"ב יט., ב) [גי' הערוך
אודדא פי' הנוצה], ג) מכות
סעיף יז:
דליכא אלא שהגפת מעלה הבל למעלה ומרתיח קדרה שבקופה:
הקדרה אפי' יתן עליהן אפר אין להטמין קדרה עליהם
❖
ג ב מיי' פכ"ב מהלכות שבת
ג:, ד) [דף נא:], ה) ד"ה האי,
אפומא דקומקומא. מיחם של חמין והכוזא היתה מלאה צונן: נזהיה.
שהרי הגחלים מעלין הבל למעלה כמו גפת של זיתים ויש תימה היאך
הלכה טו טור ושו"ע או"ח
סימן שכ סעיף טו:
גער בו: מאי שנא ממיחם על גבי מיחם. דתניא בברייתא בסוף
אנו מטמינין על כירות שלנו שקורין אשטר"א ואע"פ שגורפין אותו
ד ג מיי' פכ"ו מהלכות שבת
לעזי רש"י
פרקין דשרי: התם אוקומי מוקים.
הוא מוסיף הבל כמו גפת של זיתים
ד)
הלכה יב טוש"ע או"ח
ואומר ר"י שיש ליתן טעם לקיים
שהמיחם העליון גם בו יש מים חמין
סימן רנט סעיף א:
פלט"ר [פילטרי"ש].
אסוקי הבלא דזיתים מסקי הבלא דשומשמין
❖
ה ד מיי' פכ"ב מהלכות
לבד.
המנהג דגבי גפת איכא למיחש שמא
והתחתון אינו אלא מעמיד חומו שלא
לא מסקי הבלא רבה ורבי זירא איקלעו לבי
שבת הלכה כג טור
יפיג: דסתודר. סודר של ראש:
יטמין כולה בתוכה אבל בכירות
ושו"ע או"ח סימן ש"מ
א
ריש גלותא חזיוה לההוא עבדא דאנח כוזא
סעיף ח:
מוסף תוספות
דכובא. קנקן: נטלא. כלי ששואבין
שלנו לא שייך למיחש הכי ועוד יש
ו ה מיי' פ"י מהלכות שבת
דמיא אפומא דקומקומא נזהיה רבה א"ל ר'
א
יין מן הכובא: דקא עצר. שהיה
שעושין חפירה גדולה ועושין בה
הלכה י טוש"ע או"ח סימן
א. דלמא אתו למימר דמה
❖
זירא מאי שנא ממיחם על גבי מיחם א"ל
שיז סעיף ג:
לי ליתן הגפת תחת
סוחטו מן המים שנבלעו בו: מאי
בנין לבנים סביב מכל צד ומלמטה
הקדירה ומה לי להטמין
התם אוקומי קא מוקים הכא אולודי קא
שנא מפרונקא. בגד העשוי לפרוס
ומחמין אותה היטב וגורפין אותה
בתוכו. תוס' הרא"ש.
מוליד הדר חזייה דפרס דסתודר אפומיה
ב. שהרמץ נוגע בקדירה
על הגיגית שפורסין אותו בשבת: לא
ומטמינין בה את הקדרה ולא דמיא
מוסף רש"י
מסביב. תוס' הרא"ש. ג. לא
דכובא ואנח נטלא עילויה נזהיה רבה א"ל
קפיד עליה. אם שרוי במים שהרי
למטמין בדבר המוסיף הבל דלא
ב
ובציפי צמר. לאחר שסרקו
דמיא להטמנה. תוס'
ר' זירא אמאי אמר ליה השתא חזית לסוף
ונפצו במסרק (ב"ב יט.).
אסרו אלא כשמטמין ומדביק סביב
לכך עשוי ולא אתי לידי סחיטה:
הרא"ש. ד. ע"ג כירה. תוס'
ובמוכין. של שחקי בגדים
הרא"ש. ה. [ד]לא גזרו אלא
מוכין. אינן אלא לעשות מהן לבדין
הקדרה דומיא דרמץב אבל תנור או
חזייה דקא מעצר ליה א"ל מאי שנא מפרונקא
שהסורק מוציא מבגדי הצמר
דבר שהוא מוסיף הבל
שקורין פלט"ר ומוקצין הן למלאכה
חפירה שיש אויר בין הדפנות לקדרה
בקוצים (שם). הפותח בית
מחמת עצמו כגון מלח
ג
א"ל התם לא קפיד עילויה הכא קפיד עילויה:
הצואר. שעשה פה לחלוק
וסיד, אבל דבר שהוא חם
ואסור לטלטלן ואלו שטמן בהן מי
אין לאסור יותר מהשהאהד אף על פי
ולא בתבן: בעא מיניה רב אדא בר מתנה
חדש, חייב חטאת. שתיקן
מחמת דבר אחר לא גזרו.
❖
אמרינן יחדן להטמנה ואיכא תורת
שכל הקדרה בתוך התנור ורבינו ברוך
כלי (מכות ג:).
מרדכי. ו. ולא דמי לרמץ
מאביי מוכין שטמן בהן מהו לטלטלן בשבת
שהוא חם מחמת האש,
כלי עליהן ומותר לטלטלן בשבת או
פי' שיש לחלק בין תוספת הבל דגפת
דרמץ היינו אש דשייך
א"ל גוכי מפני שאין לו קופה של תבן עומד
לא: עומד ומפקיר לכך. קופה של
לתוספת הבל דכירה שלנו לפי
ה
למיגזר בו שמא יחתה.
רב נסים גאון
ומפקיר קופה של מוכין לימא מסייע ליה
מרדכי. ז. דקיי"ל כחנניה
מוכין שדמיה יקרין אין דרך בכך ולא
שהכירה אין חומה אלא מחמת האש
פרק רביעי במה טומנין
'כל שהוא כמאכל בן
א) טומנין בגיזי צמר ובציפי צמר ובלשונות
בטלי להטמנה: גיזי של צמר. כמות
ולעולם מתקרר והולךו אבל הגפת
דרוסאי' וכו', ופירות,
אמר ליה ר' זירא מאי
של ארגמן ובמוכין ואין מטלטלין אותן אי
שנגזזו: ציפי צמר. לאחר שנפצוה
כיון. תוס' הרא"ש. ח. [היינו
שנא ממיחם על גבי
מוסיף הבל מעצמו אומר רבינו שמואל
משום] דביצה אין דרכה
מיחם. בסוף הפרק [דף
ושטחוה כמין מחצלות משטיחין:
דמותר לשום תפוחים אצל האש סמוך
משום הא לא איריא הכי קאמר אם לא
לאוכלה חיה. תוס' הרא"ש.
נא] בברייתא גרסי ומניחין
לשונות. לאחר שצבען וסורקין אותן
לחשכה אע"פ שלא יוכלו לצלות מבע"י
ט. ותימה, היאך הוא מותר
מיחם על גבי מיחם.
ז
טמן בהן אין מטלטלין אותן אי הכי מאי
להחזירה להך לישנא דר'
ומאי שנא מפרונקא. עיקר
כעין לשונות ארוכין לטוותן: ואין
דנאכלין טפי כמו שהן חיין מתבשיל
למימרא מהו דתימא חזי למזגא עלייהו
חזקיה משמיה דאביי
דיליה בפרק ר' אליעזר
מטלטלין אותן. קס"ד דהכי קאמר
שנתבשל כמאכל בן דרוסאי דשרי
דדייקנ' מינה לעיל בפ'
אומר תולין את המשמרת
קמ"ל: רב חסדא שרא לאהדורי אודרא
ד
ב)
כירה דאם הניח ע"ג קרקע
ביו"ט [דף קלט]
אמר רבא
ואע"פ שטמן בהן אין מטלטלין
ואע"ג דבפ"ק (ד' יט:) תנן אין צולין בשר
לבי סדיא בשבתא איתיביה רב חנן בר
אע"פ שדעתו להחזירה,
האי פרונקא אפלגא דפומא
אותן: אם לא טמן בהן כו'. ומילי
בצל וביצה אלא כדי שיצולו מבע"י
ח
אסור, ואפי' בער"ש נמי
דכובא שרי וכו'. ואיכא
חסדא לרב חסדא מתירין בית הצואר בשבת
אסרי' להחזיר. תוס'
דאמרי מאי שנא מפרונקיה
מילי קתני ברישא אשמועינן דטומנין
אע"פ שפעמים אוכלים בצל חי מ"מ
הרא"ש. י. ועודן בידו
דמר לפי שר' זירא עם רבא
אבל לא פותחין ואין נותנין את המוכין לא
בהן דלא מוספי הבלא ואשמועינן
אינו ראוי לאכול חי כמו תפוחים ורוצה
[שרינן] אע"פ שאין דעתו
הוה מפליג, והוא בעל
❖
לתוך הכר ולא לתוך הכסת ביו"ט ואין צריך
להחזיר, דבשל סופרים
השמועה.
סיפא דסתם מוכין מוקצות נינהו אבל
להפיג חריפותן ולמתקן בבישולו ואם
הלך אחר המיקל. תוס'
לומר בשבת לא קשיא הא בחדתי הא
הני דטמן בהן הוי כמי שיחדן לכך:
הטמין תפוחים עם הקדרה אסור
הרא"ש. יא. ה"ק לי', מאי
למזגא. להיסב עליהן: לאהדורי
להחזיר כרים וכסתות על הקדרה
שנא. רשב"א. יב. ולא
בעתיקי תניא נמי הכי אין נותנין את המוכין
רבינו חננאל
מיחה אדם בדבר. רשב"א.
אודרא לבי סדיא. להחזיר מוכין
שעמהן או להוסיף על אותן כרים
לא לתוך הכר ולא לתוך הכסת בי"ט ואין
יג. הוא דבעי למשרי,
דמסיק נמי הבלא. ואסיקנא
שנפלו מן הכר לתוכן: מתירין בית
אע"ג דאם אין שם תפוחים מותר
דלית לן למיחש שמא
אמר רבא אנוחי כוזא דמיא
צריך לומר בשבת נשרו מחזירין אותן
יתבשל. תוס' הרא"ש.
אפומא דקומקומא משום
הצואר. שדרך הכובסים לקושרן: אבל
להחזיר כדתנן בפירקין (ד' נא.) כסהו
בשבת
ואין צריך לומר ביום טוב אמר רב
יד. אפילו. תוס' הרא"ש.
דמיא צונן ומוליד חימום.
לא פותחין. לכתחילה דהשתא עביד
ונתגלה מותר לכסותו ולהוסיף נמי
טו. דהני מילי כנגד
ואסר נמי למיפרס סודרא
יהודה אמר רב הפותח בית הצואר
ג) ה
המדורה. תוס' הרא"ש.
אפומא דכובא ולאנוחי
ליה מנא: בחדתי. שלא היו מעולם
אמרינן בגמרא (שם.) אם בא להוסיף
טז. דניכר שהוא בישול
נטלא אגביה דסודרא,
בשבת
חייב חטאת
מתקיף לה רב כהנא
לתוכו אסור דהשתא עביד ליה מנא:
מוסיף כשיש עם הקדרה תפוחים
גמור. תוס' הרא"ש. יז. אלא
משום (דשארי) דשיורי
מה
להפשיר. תוס' הרא"ש.
הכוס (מתחזין) מתנחין
בעתיקי. להחזירו לכר זה שנפלו
אסור דאם מחזיר קודם שנתבשלו
יח. אצל האש, במקום
בסודרא וקפיד בנשירא
ממנו: הפותח בית הצואר. של חלוק לכתחילה: חייב חטאת. דהשתא
נמצא מבשל בשבת ומה שנהגו להסיר הקדרה מעל הכירה ומניחין על
שראוי להתבשל, אף אם
דסודרא וסחיט ליה. ולא
קמשוי ליה מנא וחייב משום מכה בפטיש והיינו גמר מלאכה:
הקרקע עד שיגרפו הכירה שמא סבירא לן כהך לישנא דריש כירה
ממהר להרחיקו קודם
דמי לפרונקא שהיא מטלית
ט
שיתבשל. תוס' הרא"ש.
קשורה בפומא דכובא,
(לעיל דף לח:) דשרי חזקיה משמיה דאביי הניחו על גבי קרקע אם דעתו
מה
יט. ור' זירא הוה ס"ל דכל
כדגרסינן בפרק ר' אליעזר
להחזיר : מאי שנא ממיחם ע"ג מיחם. קשה לר"י דבברייתא גופה דשרי מיחם ע"ג מיחם בסוף פרקין קתני בהדיא ולא בשביל שיחמו
שאינו מניחו אלא כדי
אומר תולין, אמר רבא
י
להפשיר בלבד, בכולהו
האי פרונקא אפלגי דכובא
אלא בשביל שיהו משומרין ואומר ר"י דברייתא לא שמיע ליה ולא מכח ברייתא פריך אלאיא ממעשים בכל יום שנותנין מיחם על גבי מיחםיב
דוכתי שרי. פי' הר"ן.
שרי, ולא חייש דניחזי
תימה דהיכי דמי אי יד סולדת בו היכי הוה בעי למישרי אע"פ שמבשל מי לא ידע דתולדות האור כאור דתנן (לעיל דף לח:) אין נותנין ביצה
כ. התם לא קפיד עילויה,
כמו מסננת. אפומא דכולא
דיין או שמן או שכר הוא
כובא אסיר, דהא עביד אהל
בצד המיחם ואמר אם גלגל חייב חטאת ותנן נמי (דף מא.) המיחם שפינהו לא יתן לתוכו צונן ואי להפשיריג היכי מסיק דאסור והא תניא בפ'
ואיטניף, וסחיטה לא מהני
כמסננת, ואמאי שרי רבא
כירה (דף מ:) נותן אדם קיתון של מים כנגד המדורה לא בשביל שיחמו אלא בשביל שתפוג צינתן והיינו הפשר כדמוכח סוגיא דהתם ורב
יד
ליה, משו"ה לא גזרינן
התם אפלגי דכובא, ליחוש
שמא יסחוט, אבל הכא
שמא יסחוט המטלית.
יהודה נמי קאמר התם אחד מים ואחד שמן יד סולדת בו אסור אין יד סולדת בו מותר ואין לחלק דגבי מדורה יזהר שלא יבשל כיון שהוא
טו
טז
במים קפיד. חי' הר"ן.
ושנינו מטלית לא קפיד
אצל האש אבל הכא אפילו אין יד סולדת בו אסור דשמא יבא לטעות ויניח עד שיתבשל דהא גבי מיחם שרינן לתת לתוכו מים מרובין כדי להפשירן
כא. והכא כשאינם של
בנשירותא, מלשון מי
הפתק. ריטב"א. כב. אבל
ולא גזרינן אטו מים מועטין אע"פ שאינו אצל האש ונראה לרשב"א דהא דשרינן לתת קיתון של מים כנגד המדורה היינו ברחוק מן המדורה
שנשרו כליו בדרך שוטחן
מוכין לא חשיבי כולי
בחמה אבל לא כנגד
שלעולם לא יוכל לבא לידי בשוליז אבל בקרוביח אסור אפי' להפשיר דילמא משתלי ואתי להניחן שם עד שיתבשל ולהכי מסיק הכא דאסור ולא
האי, דהא תני להו גבי
העם, סודר קפיד בנשירותא
בשביל שיחמו דקתני התם היינו כלומר במקום שיכול לבא לידי שיחמו והלשון דחוק קצת: מאי שנא מפרונקא. פר"ח דאמר רבא
תבן וזגין וי"ל דדינן שוה
הילכך האי אסור והאי
יט
ומבטלן להטמנה. פסקי
שרי. פי' מוכין, סמרטוטין
בפרק תולין (לקמן קלט:) האי פרונקא אפלגא דכובא שרי דלא הוי אהל ולא חיישינן שמא יסחוט: התם לא קפיד. פר"ת בפ"ק דכתובות
רי"ד. כג. וא"ת, והא גיזי
[של] בגדים מקוצצין כדתנן
(דף ו.) : וכי מפני שאין לו קופה של תבן כו'. וא"ת מאי קבעי הא תנן במתניתין טומנין בגיזי צמר ואין מטלטלין אותן והיינו אפילו
כ ה)
צמר קתני הכא, ובהדיא
בנגעים פרק י"א בגד
תנן במתני' כי אע"פ
מוסגר שנתערב באחרים
טמן דהא קתני בהדיא כיצד עושה מנער את הכיסוי והן נופלות וכי מייתי מברייתא דמסייע ליה לייתי ממתניתין דלא מצי למדחי ממתניתין
שטמן בהם אסור
כולן טהורין, קיצצו ועשאו
כדדחי ברייתא וליכא למימר דמתני' איכא לאוקומי בשל הפתק כדמוקי לקמן רבינא ע"כ סוגיא דהכא לא סבירא כרבינא מדלא מוקי ברייתא
כא
לטלטלם, כדקתני 'כיצד
מוכין טהור. מוכין אסיקנא
הוא עושה, נוטל את
כי הא דתניא אין נותנין
דמייתי בשל הפתק ותירץ ר"י דגיזי צמר חשיבי טפי ממוכין ואסורים לטלטל יותר ואע"ג דרבא קאמר לקמן דאפילו גיזי צמר טמן בהן
כב
הכיסוי והן נופלות', וי"ל,
מוכין לא לתוך הכר ולא
מטלטלין אין לחוש אי פליגא אאביי דהכא כיון דלא קיימא לקמן מילתיה דרבא ולמאי דמשני רבינא מילתיה דרבא ומוקי מתניתין בשל
דכי מוקמינן לה כשלא
לתוך הכסת בי"ט ואין
טמן בהם, אסיפא. ריטב"א.
צריך לומר בשבת, נשרו
הפתק ודרבא בשאין של הפתק אומר רשב"א דה"נ מיירי במוכין של הפתק ולא פליגא דרבא אדאביי אך ק"ק דמאי משני בסמוך מהו
כד. ומתני' לצדדין קתני.
מחזירין אותן בשבת [ואין
דתימא חזי למזגא עלייהו כיון דמיירי בשל הפתק היכי ס"ד דשרי לטלטל משום דחזי למזגא עלייהו:
ריטב"א. כה. להדיא בידו.
צריך לומר ביו"ט]. אמר רב
ה"ק אם לא טמן אין מטלטלין אותן. אמוכין קאי ולא אגיזי צמר דגיזי צמר אפי' טמן אין מטלטלין : הא בחדתי הא בעתיקי. אומר ר"י
ריטב"א. כו. ואינו נותנו שם
הפותח בבגד בית הצואר
כג
כד
לכתחילה. ריטב"א.
בשבת חייב חטאת
שאם נתקו חוטי הסרבל אם הנקב רחב ויכול להכניסםכה בלא טורח שרי כיון דעתיקיכו ובלבד שיתנם בענין זה שלא יהא לחוש שמא יתקע
דבעניין שהוא רגילות לתקוע ולקשור נראה דאסורין להחזיר כדאסרינן בריש כל הכלים (דף קכב:) החזרת שידה תיבה ומגדל גזירה שמא יתקע:
וכי