במה טומנין
פרק רביעי שבת
מט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ועל
הזאה שבשעת מלאכה משום הזאה שלא בשעת מלאכה.
וגזרו על הטומאה
שלא בשעת מלאכה. שיהא חיבור: ועל
הזאה
יא א מיי' פ"ד מהלכות
א) [ברי"ף וברא"ש ליתא],
ב) לקמן קל., ג) [עי' תוספות
שבת הלכה א:
שבשעת מלאכה. שלא יהא חיבור. הלכך חיבור לטומאה לעולם ואין
תימה דהא גבי מקל שעשאו יד לקורדם קאמר דהוי חיבור
יב ב מיי' פ"ד מהלכות
בבא בתרא י: ד"ה אלא],
חיבור להזאה כלל: לחין מחמת עצמן. מחממות טפי מלחין מחמת
לטומאה משמע אבל לא להזאה ואמאי והא לא שייך למגזר התם
ד) [ברכות נג: ע"ש גיטין מה.
שבת הלכה א טוש"ע
סנהדרין צה. לקמן קל.],
או"ח סימן רנז סעיף ג:
משקין שנופלין עליהן משיבשו: ה"ג מוכין לחין מחמת עצמן היכי
אטו שלא בשעת מלאכה
כדאמר לעיל דאדם עשוי לזורקו בין
יג ג מיי' פ"ד מהלכות
ה) [לקמן נא:], ו) [ע' במדבר
משכחת לה: ממרטא דביני אטמי.
העצים וי"ל דהתם לא הוי חיבור
טז], ז) [ויקרא א], ח) [לקמן
תפילין הלכה טו סמג
נ:], ט) [ועי' ירושלמי פרק
להזאה משום דאפילו בשעת מלאכה
מצמר הנמרט מבין ירכותיה של
עשין סב טוש"ע או"ח סימן
וגזרו רבנן על טומאה
שלא בשעת מלאכה
היה קורא הלכה ד], י) [רבה
לז סעיף ב ג:
לא הוי חיבור דבר תורה דלא חשיב
בהמה שהוא מלא זיעה והוא לח
משום טומאה שבשעת מלאכה ועל הזאה
יד ד מיי' פ"ד מהלכות שבת
סדר לך לך פרשה לט],
❖
כלל בית יד בשום פעם כיון שהוא
מעצמו. להכי קרי ליה מרטא דלאו
כ) בד"ה בתרתי פליגי,
הלכה א:
שבשעת מלאכה משום הזאה שלא בשעת
טו ה מיי' פ"ד מהלכות
בר גיזה הוא: מתני' נעורת.
עשוי לזורקו כל שעה:
מלאכה: בזמן שהן לחין: איבעיא להו א לחין
שבת שם ופכ"ו הל' יב
אבל
לא בכסות לחה כו'. נראה
דק דק שנוערין מן הפשתן וקורין
סמג לאוין סה טור שו"ע
גליון הש"ס
❖
מחמת עצמן או דילמא לחין מחמת דבר
או"ח סימן רנט סעיף א:
ארישט"ש: נסורת. שמנסרים הנגרים
דרבי אושעיא פליג אמתני':
תוס' ד"ה טומנין בשלחין
כאלישע בעל כנפים. אלהכי
אחר ת"ש לא בתבן ולא בזגים ולא במוכין
מן העצים: ובפירות. כגון חטין
וכו' ור"ת מפרש. עי' זבחים
וקטניות: כנפי יונה. נוצה: גמ' שלא
ולא בעשבים בזמן שהן לחין אי אמרת
דף צג ע"ב תוס' ד"ה מנין
נקט אלישע דמסתמא
תורה אור השלם
❖
בסה"ד:
יפיח. שיכול להעמיד עצמו בשעת
בשלמא לחין מחמת דבר אחר שפיר אלא
כיון שנעשה לו נס בתפילין היה
1 אִם תִּשְׁכְּבוּן בֵּין שְׁפַתָּיִם
הרוח: שלא יישן בהן. שמא
זהיר בהן והיה לו גוף נקי ומזה
אי אמרת לחין מחמת עצמן מוכין לחין
כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַכֶּסֶף
מוסף רש"י
וְאֶבְרוֹתֶיהָ בִּירַקְרַק חָרוּץ:
❖
הטעם אין אנו יכולין ליפטר שהרי
יפיח או יראה קרי. אבל אם יכול
מחמת עצמן היכי משכחת לה ממרטא
תהלים סח יד
בזה אנו יכולין להזהר ואין תימה על
להזהר שלא יישן בהן כל הגופים נקיים
ינקרו. פוריי"ר בלע"ז, לשון
ב
דביני אטמי והא דתני רבי אושעיא טומנין
(משלי ל) יקרוה עוברי נחל,
בהפחה שיכולין להעמיד עצמן: ינקרו
מה שמצוה זאת רפויה בידינוג שגם
ולשון (במדבר טז) תנקר לא
בכסות יבשה ובפירות יבשין אבל לא בכסות
לעזי רש"י
את מוחו. שהוא תחת התפילין. ינקרו
בימי חכמים היתה רפויה כדתניא
את מוחו.
נעלה (לקמן קל.).
לחה ולא בפירות לחין כסות לחה מחמת
שכנגד תפילין (שם). כנפיה
ארישטי"ש. נעורת.
בפרק ר' אליעזר דמילה (לקמן קל.)
לשון ניקור עיניםו): קסדור. מנישטרא"ל
מגינות עליה. אינה נלחמת
מנישטרא"ל
עצמה היכי משכחת לה ממרטא דביני
שהיה ממונה על כך: כנפי יונה.
ר"ש בן אלעזר אומר כל מצוה שלא
בחרטומיה אלא בכנפיה (שם).
[מינישטרי"ל]. פקיד,
❖
אטמי: מתני' טומנין בכסות ובפירות
הרי הוא כזבל. דמוסיף
שוטר.
כדמפרש לקמיה מפני שהם מצות והם
מסרו עצמן ישראל עליה בשעת
ב
הבלא ואין טומנין בה אפילו
❖
מגינין לישראל והויא להם ככנפים
גזירת המלכות כגון תפילין עדיין
בכנפי יונה ובנסורת של חרשים ובנעורת
מבעוד יום (לקמן נא:).
ליונה שהיא נמשלת ליונה והמצות
היא רפויה בידם והא דאמרינן בפ"ק
מוסף תוספות
של פשתן דקה רבי יהודה אוסר בדקה
א)
ומתיר בגסה: גמ' א"ר ינאי תפילין צריכין
ככנפים: כנפיה מגינות עליה. מן
דראש השנה (דף יז.) פושעי ישראל
א. למניח תפילין בעלמא
רבינו חננאל
ב)
ג
הצנה ומכל עוף ואדם הבא עליה היא
בגופן קרקפתא דלא מנח תפילין
קאמר שצריך שיהא נקי
ד
גוף נקי כאלישע בעל כנפים מאי היא אביי
ג)
בגופו כאלישע וכמו
וגזרו שאם נטמא האחד
נלחמת ומכה בראש גפיה מה שאין
אומר ר"ת דמיירי באותן שעושין
שמפרשי אביי ורבא.
שלא בשעת מלאכה, נטמא
אמר שלא יפיח בהן רבא אמר שלא יישן בהן
כן בשאר עופות: הרי הוא כזבל.
מחמת מרד ומבזין המצות ושוחקין
תוס' הרא"ש. ב. מהפחה
גם האחר בכל מקום שהוא.
ואמאי קרי ליה בעל כנפים שפעם אחת
דמוסיף הבל: מתני' שלחין.
ומשינה. תוס' הרא"ש.
ודוקא אם הן מחוברין עדיין
ברצועה שבידם ובראשםה כדאמר
ג. בדור הזה. תוס' הרא"ש.
משום טומאה שבשעת
גזרה מלכות רומי הרשעה גזירה על ישראל
עורות כמו והפשיט תרגום וישלח:
ביומא (דף לו:) פשעים אלו המרדין
ז)
ו
ד. כגון. תוס' הרא"ש.
מלאכה. וגזרו נמי על הזאה
ה. שמגונות עליו. תוס'
שאם יזה על האחד אפילו
ומטלטלין אותן. בין שטמן בהן בין
שכל המניח תפילין ינקרו את מוחו והיה
והא דאמר במדרש תפילין מפני מה
ר"ה יז. ד"ה קרקפתא.
בשעת מלאכה לא נטהר
שלא טמן בהן דחזו למזגא עלייהו:
לא החזיקו בהן מפני הרמאים אין
אלישע מניחם ויוצא לשוק ראהו קסדור
ו. אבל אם ירא להניח
האחר אע"פ שהוא מחובר
משום דבעינן גוף נקי
ואין מטלטלין אותן. דמוקצות הן
עמו, משום הזאה שלא
נראה לר"י דמשום רמאין נמנעו
ז
אחד רץ מפניו ורץ אחריו וכיון שהגיע אצלו
כאלישע בעל כנפים וכו'
בשעת מלאכה, פי' אם
לטוות ולארוג: כיצד הוא עושה. זה
מלעשות מצוהח אלא ה"פ מפני מה
והוא דואג כל שעה שמא
יראה שהזה בשעת מלאכה
נטלן מראשו ואחזן בידו אמר לו מה זה
שטמן בהן כיצד יטול קדרתו
לא החזיקו נאמנות באדם המניח
לא יוכל ליזהר לשמרה
על האחד ונטהר גם האחר,
בידך אמר לו כנפי יונה פשט את ידו
בטהרה ובקדושה, הא
יטהר הוא כשיזה על האחד
תפילין ט) וקאמר מפני הרמאין שהיו
הואיל ואסור לטלטלן שהרי היא
ודאי אין עליו דין
אפילו השני שלא בשעת
ונמצאו כנפי יונה לפיכך קורין אותו אלישע
טמונה כולה בהן: נוטל כיסוי. של
מניחין תפילין לרמות בני אדם
מלאכה. פי' מירטא דביני
פושעי ישראל בגופן. תוס'
בעל כנפים ד) ומאי שנא כנפי יונה משאר
ר"ה יז. ד"ה קרקפתא.
אטמא, (העמר) [הצמר]
קדרה שיש תורת כלי עליה. ואף על
כדמפרש התם מעשה בתלמיד אחד
ז. שמראין עצמן כחסידים.
שבין הירכות של בהמה
עופות משום דאמתיל כנסת ישראל ליונה
גב שהן עליה לא איכפת לן דלא
שהפקיד מעותיו אצל אחד שהיה
תוס' הרא"ש. ח. ומחמת
כיון שתמיד השתנתה שותת
זה רפויה היא בידם.
בין יריכותיה יש בו
נעשית בסיס להן שאין עשוי אלא
מניח תפילין כשתבע בו אמר להד"ם
שנאמר כנפי יונה נחפה בכסף וגו' מה
1
תוס' הרא"ש. ט. דבעל
לחלוחית לעולם ואינו
לכסות קדרה: רבי אלעזר בן
אמר ליה אותו תלמיד לא לך הפקדתי
יונה כנפיה מגינות עליה אף ישראל מצות
קרי אינו אסור בהן.
מתנגב לעולם ואפילו עושה
רשב"א. י. [ד]במה שנוטל
מאותו צמר כסות יש בו
עזריה אומר קופה מטה על צדה
אלא לתפילין שעל ראשך וצ"ע שם:
מגינות עליהן: בנסורת של חרשין וכו':
לחלוחית. תפילין צריכין
התפילין מראשו אינו
אביי
אמר שלא יפיח בהן. שיוכל
ונוטל. כשבא ליטול הקדרה מטה
גוף נקי. קיי"ל כרבא דאמר
נראה כגוי. תוס' הרא"ש.
איבעיא להו רבי יהודה אנסורת של חרשין
הקופה על צדה: שמא יטול. הקדרה
לשמור עצמו מלהפיח עד
שלא יישן בהן. ר' יהודה
יא. גבי 'מפשיטין את
קאי או אנעורת של פשתן קאי ת"ש דתניא
אוסר. אוקימנא בנעורת.
הפסח עד החזה'. תוס'
ויפלו הגיזין שמכאן ומכאן לתוך גומא
שיסיר תפילין כדפירש בקונט' אבל
טומנין בשלחין ומטלטלין
זבחים צג: ד"ה מנין. יב. כי
רבי יהודה אומר נעורת של פשתן דקה
ה)
שישבה בהן ואם יצטרך לחזור
לא חייש שמא ישן דאע"ג דפעמים
אותן. פירוש שלחין, עורות
ההיא דכל כתבי דגבי
פסח. תוס' זבחים צג:
גלושין שנגזז צמרן ועדיין
הרי הוא כזבל ש"מ אנעורת של פשתן קאי
ולהטמינה לא יוכל לטלטל גיזין לכאן
לא יוכל ליזהר משינה ורבא מצריך גם
ד"ה מנין. יג. ומƒ גדל, מפני
לא נעבדו.
ש"מ: מתני' טומנין בשלחין ומטלטלין
ולכאן ולעשות גומא להחזירה בתוכה:
שיכול להעמיד עצמו בשעה שתאחזנו
שהוא כמחרך, דאלמא
ד
עור גדי בר טלטול הוא.
נוטל ומחזיר. בגמרא ח) מפרש לה:
השינה שלא ישן פתאום ומיהו אביי
אותן בגיזי צמר ואין מטלטלין אותן כיצד
ריטב"א לקמן קטז: ד"ה אמר
גמ'
שלחין של בעה"ב תנן. דמותר
נמי מודה דאסור לישן בהן כדתניא
רב אשי. יד. ואפי' דבהמה
הוא עושה נוטל את הכסוי והן נופלות
ה
דקה. הג"א. טו. ובו דרך
לטלטלן שאין עומדין לימכר ולא קפיד
בפרק הישן (סוכה כו. ושם) דאסור
ר"א בן עזריה אומר קופה מטה על צדה
העולם להטמין. ריטב"א
עלייהו כי מטנפי וחזי למזגא
לישן בתפילין בין שינת קבע בין
לקמן קטז: ד"ה אמר רב אשי.
ונוטל שמא יטול ואינו יכול להחזיר וחכ"א
עלייהו: אבל של אומן. שעומדות
טז. שהופשט היום. ריטב"א
שינת עראי:
נוטל ומחזיר: גמ' יתיב ר' יונתן בן עכינאי
לקמן קטז: ד"ה אמר רב
שלא
יישן בהן. משום שלא יפיח
למוכרן קפיד עלייהו הלכך לא
אשי. [ד]לא חזו למיזגא
ורבי יונתן בן אלעזר ויתיב ר' חנינא בר חמא
למזגא קיימי ואין מטלטלין אותן:
בהן בשעת שינה או משום
עלייהו. הג"א. ולפר"ת
את"ש [ההיא דפורסין עור
שלחא גבייהו וקא מיבעיא להו שלחין של בעה"ב תנן
היסח הדעת אבל משום קרי אין לחושט
של גדי], דמיירי ביבשין
כדאמר בפ' הישן (ג"ז שם:) דא"ר יוסי
אבל של אומן כיון דקפיד עלייהו לא מטלטלינן להו או דילמא של אומן תנן
כי [הכא]. תוס' זבחים צג:
ד"ה מנין.
ילדים לעולם חולצין מפני שרגילין
וכ"ש של בעה"ב אמר להו ר' יונתן בן אלעזר מסתברא של בעה"ב תנן אבל של
בטומאה ופריך לימא קסבר ר' יוסי
אומן קפיד עלייהו אמר להו ר' חנינא בר חמא כך אמר ר' ישמעאל בר' יוסי
בעל קרי אסור להניח תפילין ומשני
אבא
הכא בילדים ונשותיהם עמהם עסקינן
שמא יבאו לידי הרגל דבר אבל משום קרי לא בעי למיסר: נטלם מראשו. ואף על גב דאמר בסנהדרין (דף עד: ושם) בשעת גזרת
המלכות אפי' על מצוה קלה יהרג ואל
יעבור ואפילו לשנויי ערקתא דמסאנא אסור היינו משום דבשינוי ערקתא מתנהג כעובד כוכבים
ודומה שמוציא עצמו מכלל ישראל אבל הכא אינו עושה כלוםי אלא שאין לו תפילין בראשו שעה אחת והרבה ישראל שאין להם תפילין
כמותו: כנפיה מגינות עליה. אור"י דאמרינן במדרשי) כל העופות כשהן יגעין נינוחין ע"ג סלע והיונה בשעה שהיא יגעה פורחת באחת
ונינוחת באחת: טומנין בשלחין ומטלטלין אותן. הא דאמר בפ"ק דביצה (דף יא.) נותנין העור לפני הדורסן דהתירו סופן משום תחילתן
פי' כדי שישחוט לצורך יו"ט אבל עור דמערב יו"ט משמע התם דאסור לטלטל ובפרק כל כתבי (לקמן קטז:)יא קאמר אם מטלטלין תיק הספר
עם הספר לא נטלטל עור אגב בשר משמע דעור בלא בשר אסור פירש"י בפרק כל כתבי (ג"ז שם) כ) דהכא מיירי בעור בהמה גסה והתם
בעור בהמה דקה דלא חזי למזגא כולי האי ולפירושו האי דביצה נמי מיירי בעור בהמה דקהיב והא דתנן בפ' כל כתבי (דף קכ.) פורסין
עור גדי על גבי התבה כו' צריך לומר לפי' דמיירי כשיחדו לישיבה $ור"ת מפרש דהכא מיירי ביבשין דחזי למזגא עלייהו והתם בלחין :
יג
יד
טו
טז
אבא