מט:
במה טומנין פרק רביעי שבת
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אבא שלחא. פר"ח ואמר הביאו לי שלחין בשבת והלכה כר'
שלחא הוה. אומן לעבד עורות: ואמר. בחול: הביאו שלחין
טז א מיי' פכ"ו מהלכות
א
א) ב"ק ב. לקמן עג. וש"נ,
ב) [ועי' תוי"ט שבת פ"ז מ"ב
שבת הלכה יב סמג
ונשב עליהן. אלמא לא קפיד: דקפיד עלייהו. שמא יתקלקלו:
יוסי דקי"ל מעשה רב וכן נראה דאי בחול מיירי כדפי'
ב
לאוין סה טוש"ע או"ח סימן
סד"ה אבות ועי' חידושי
ולא אמרו עבודין. לא הוזכרו לחלק בין עבודין לשאינן עבודין:
שח סעיף כה: בקונט' ולא מייתי ראיה אלא דאומן נמי לא קפיד טפי הוה ליה
רמב"ן ורשב"א בשם פיר"ח],
לאתויי דר' יוסי אבוה דשרי לקמן בהדיא של אומן : לא אמרו
יז ב שם סעיף כו:
ג) קידושין ל. ע"ש, ד) סוטה
אלא לענין טומאה. דעבודין
מקבלין טומאה ולא שאינן עבודין:
ג
יח ג מיי' פכ"ו מהלכות
לו:, ה) ס"א מספקא,
עבודין אלא לענין טומאה בלבד.
לפלוג בדידה. בטלטול גופיה איכא
ו) [לקמן עג.], ז) בס"א ליתא
שבת שם סמג שם טור
אפשר, ח) [דף ל.], ט) [עי'
לפלוגי בשל אומן בין עבודין לשאינן
פרש"י שאין עור מקבל טומאה עד
שו"ע או"ח סימן רנט סעיף
אבא שלחא הוה ואמר הביאו שלחין ונשב
❖
א
רש"י בע"י], י) [פי' אחר רב
א:
עבודין דעבודין קפיד עלייהו: בד"א.
לאחר עיבוד ואם תאמר והא אמר
עליהן מיתיבי נסרין של בעה"ב מטלטלין
אידי הוה דהוה קרי לי' בר בי
ב
בזבחים בפ' דם חטאת (דף צג: ושם)
דעבודין מותר לטלטלן בשל בעה"ב
רב דחד יומא בחגיגה ה:
ד
אותן ושל אומן אין מטלטלין אותן ואם חישב
ערוך], כ) [דף צו.], ל) [לעיל
מוסף תוספות
מניין לרבות עור משהופשט תלמוד
אבל של אומן מאחר שעבדן קפיד
❖
לתת עליהן פת לאורחין בין כך ובין כך
ה. לקמן קא.],
עלייהו: כולה בבעה"ב איירי. ומהדר
לומר אשר יזה עליה תכובס יכול אף
א. ור' יוסי לטעמיה דאמר
מטלטלין שאני נסרים דקפיד עלייהו ת"ש
לקמן 'א' זה וא' זה
עור שלא הופשט תלמוד לומר בגד
ליפלוגי בבעה"ב דאיירי ביה ולא
מטלטלין אותן'. רמב"ן.
תורה אור השלם
עורות בין עבודין ובין שאין עבודין מותר
מה בגד מקבל טומאה אף כל דבר
אשכח לפלוגי אלא לענין טומאה ואי
ב. דאי לאו דקים לי', לא
לטלטלן בשבת לא אמרו עבודין אלא לענין
1 וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה וַיָּבֹא
הוה עביד מעשה. רמב"ן.
המקבל טומאה משמע דעור
שבקיה לבעה"ב דאיירי ביה ונקט
ג. דברייתא דלקמן 'ר' יוסי
הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ
טומאה בלבד מאי לאו לא שנא של בעל
משהופשט מקבל טומאה ויש לומר
אומן מפסקה למילתיה טפי מדהשתא:
ה
ה)
אומר אחד זה ואחד זה
וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת שָׁם
הדור יתבי. הנך רבנן דלעיל: כנגד
דהתם כשיחדו לישיבה והכא כשלא
מטלטלין אותן', יותר
בַּבָּיִת: בראשית לט יא
הבית ולא שנא של אומן לא של בעה"ב
2 וְהַמְּלָאכָה הָיְתָה דַיָּם
מפורשת להביא ראיה
עבודות המשכן. אותן המנויות שם
יחדוו ואפ"ה מותר לטלטלו בשבת
אבל של אומן מאי אין מטלטלין אי הכי הא
מזה. רמב"ן. [אלא] שאמר
לְכָל הַמְּלָאכָה לַעֲשׂוֹת
❖
והא דאמר רבא בריש כל הכלים (לקמן
בפרק כלל גדול היו צריכין למשכן
ו)
כן בשבת, ומשום דמעשה
אֹתָהּ וְהוֹתֵר: שמות לו ז
דתני ולא אמרו עבודין אלא לענין טומאה
רב הביאוה לזה, ולא
קכג.) מדלענין טומאה לאו מנא הוא
ופרשת שבת נסמכה לפרשת מלאכת
הביאו מתניתא דלקמן.
בלבד לפלוג וליתני בדידה בד"א בשל בעה"ב
המשכן ללמוד הימנה: שבתורה.
לענין שבת נמי לאו מנא הוא גבי
ריטב"א. ד. גבי דם חטאת
גליון הש"ס
אבל בשל אומן לא כולה בבעל הבית
שניתז על העור. ריטב"א.
מחט שניטל חורה או עוקצה ה"פ
שכתובים בכל התורה והכי קאמר
ז
רש"י ד"ה לא זזו לא ידענא
ה. ואפי' שאינו עבוד.
קמיירי כתנאי עורות של בעה"ב מטלטלין
מדלענין טומאה לאו מנא הוא אפי'
קרא (שמות כ) לא תעשה כל מלאכה
כו'. עיין ברכות דף כה ע"ב
ריטב"א. ו. דאחר עיבוד,
רש"י ד"ה מאן שמעת ליה
אפי' מחשבה לא בעי אבל
אותן ושל אומן אין מטלטלין אותן ר' יוסי
כמנין כל מלאכה שבתורה: לא זזו
ע"י יחוד דניטל חורה או עוקצה
❖
וש"נ:
קודם עבוד בעי מחשבה.
משם. $ לא ידענא היכא איתמר.
טהורה ולא מהני בה יחוד והא דתנן
אומר אחד זה ואחד זה מטלטלין אותן:
תוס' זבחים צג: ד"ה מנין.
ז. [וקשה] כיון דשאינם
במסכת כלים בפרק י"ג (משנה ה)
ומיהו [אפשר] לענין וי"ו דגחון
ז)
הדור יתבי וקמיבעיא להו הא דתנן אבות
א)
עבודין אינם מקבלים
מוסף רש"י
מחט שניטל חורה או עוקצה טהורה
אתמר מדפרכינן לה נמי בקדושין ח)
מלאכות ארבעים חסר אחת כנגד מי אמר
טומאה, היאך ניטלין
ואם התקינה למיתוח טמאה אומר
גבי וי"ו דגחון ומתרצינן אינהו הוו
לא זזו משם. לא איתפרש
בשבת, נימא מדלגבי
❖
להו ר' חנינא בר חמא כנגד עבודות המשכן
היכא (קדושין ל.).
טומאה לאו מנא הוא,
ר"י דהתם מיירי כשעשה בה שום
בקיאי בחסרות ויתרות ש"מ לענין
לענין שבת נמי לאו מנא
אמר להו ר' יונתן בר' אלעזר כך אמר רבי
שינוי ותיקון למיתוח אבל ביחוד
אותיות איתמר והכא ליכא לשנויי
הוא, [וי"ל]. ריטב"א.
שמעון ברבי יוסי בן לקוניא כנגד מלאכה
ח. דבשלמא לת"ק כל
רבינו חננאל
ב)
הכי: משום דכתיב והמלאכה היתה
בעלמא למיתוח אינה טמאה אבל
מלאכה דהויא במשכן
מלאכתו ומלאכת שבתורה ארבעים חסר
דים. ואי מנינן לתרוייהו הוו ארבעים
היכא דהוי מנא לענין טומאה ע"י
הויא אב, ואידך תולדה,
אבא שלחא, פירוש
כדאיתא לקמן בפ' הזורק
פושט עורות היה. וקבלנו
אחת בעי רב יוסף ויבא הביתה לעשות
יחוד לגבי שבת הוי מנא בלא יחוד
ומדתנן אבות מלאכות ארבעים חסר
1
(צו:). ריטב"א. ט. עד
מרבותינו דהילכתא כר'
וכן משמע התם דקאמר תרגמא
אחת איכא חד דלא למנינא ובהני תרי
מלאכתו ממנינא הוא או לא א"ל אביי
שהשלימום לל"ט, והשאר
יוסי דקיי"ל מעשה רב.
עשאום תולדות. תוס'
ואמר ר' ישמעאל בר' יוסי
אביי אליבא דרבא בגלמי דזימנין
דאיכא למימר דלא מלאכה נינהו ולא
וליתי ספר תורה ולימני מי לא אמר רבה
ג)
הרא"ש. י. אלמא ממשכן
אבא שלחא הוה ואמר
דמימליך עלייהו ומשוי להו מנא
ידענא הי מינייהו נפיק והכי קא
ילפינן. חי' הר"ן. ולא אתו
הביאו שלחין ונשב עליהן.
בר בר חנה א"ר יוחנן לא זזו משם עד שהביאו
להכי מותר לטלטלה אע"ג דאכתי
מיבעיא ליה והמלאכה היתה דים
(כולהו) דלא כר"ש בר
נמצא כי עשה מעשה
ספר תורה ומנאום אמר ליה כי קא מספקא
יוסי. ריטב"א. יא. ודאי
כשמועתו דתניא עורות של
לא אימליך עלה והיא טהורה:
ממנינא היא ומלאכה ממש קאמר
כולהו מודו דממשכן
בעל הבית מטלטלין אותן,
ארבעים אבות מלאכות חסר
לי משום דכתיב והמלאכה היתה דים
2
והכי קאמר המלאכה שהיו עושין היו
ילפינן, אלא. תוס' הרא"ש.
של אומן אין מטלטלין
ממנינא הוא והא כמאן דאמרד) לעשות צרכיו
למר גמר כולה מילתא
אותן, ר' יוסי אומר זה
אחת כנגד מי.
עושין די לא פחות מן הצורך ולא יותר
[מנינא ומלאכות. שיטה
וזה מטלטלין. הילכך עורות
נכנס או דילמא ויבא הביתה לעשות מלאכתו
דהרבה מלאכות יש דדמיין להדדי
מן הצורך כגון רידודי טסין לציפוי
להר"ן] ממשכן, ולמר וכו'
של אומן הואיל וראויין
(ש)מצאו להן סמך במנין
לישב עליהן ואין נפסדין
והוה לן למחשבינהו כולן כאחת
הקרשים לדי היו מרדדין אותם וכן
ממנינא הוא והאי והמלאכה היתה דים הכי
מלאכות שבתורה, וכיון
אינו מקפיד עליהן ומותר
כדפריך בפרק כלל גדול (לקמן עג:)
בטווי של יריעותט) והאי לעשות מלאכתו
קאמר דשלים ליה עבידתא תיקו תניא
שידעו מנינן, למדו
לטלטלן, אבל נסרין של
חשיבותן ממשכן. רמב"ן.
אומן הואיל ואם ישב
היינו זורה היינו בורר היינו מרקד
הוא דמפיק ומסייע למאן דאמר
כמאן דאמר כנגד עבודות המשכן דתניא
ולא הוצרך ללמוד
עליהן נפגמין הלכך קפיד
ומשום חילוק מועט שביניהם לא
במסכת סוטה (לו:) לעשות צרכיו נכנס
ממלאכה
ומלאכת
עליהן ואסור לטלטלן. אמר
אין חייבין אלא על מלאכה שכיוצא בה
הוה מחלקינן להו אי לאו דקים להו
לשכב עמה אלא שנראתה לו דמות
הכתובים בתורה אלא.
ר' חנינה הא דתנן אבות
היתה במשכן הם זרעו ואתם לא תזרעו
ריטב"א. יב. בל"ט מלאכות
מלאכות ארבעים חסר אחת
דל"ט מלאכות הן כנגד שום דבר
דיוקנו של אביו ואמר לו עתידין אחיך
שמנו חכמים. ריטב"א.
כנגד עבודות המשכן. ותניא
הם קצרו ואתם לא תקצרו הם העלו את
לכך בעי כנגד מי:
ליכתב על אבני אפוד רצונך שימחה
יג. שהיה נראה למנותם
כוותיה אין חייבין אלא
כנגד כל מלאכה שבתורה.
אחת. ריטב"א. יד. הוצרכנו
על מלאכה שכיוצא בה
הקרשים מקרקע לעגלה ואתם לא תכניסו
שמך מביניהם כו' או דילמא האי
לומר שכנגד ל"ט מלאכות
היתה במשכן, כיצד הן
לכאורה נראה דיליף נמי
לעשות מלאכתו מלאכה ממש הוא
מרה"ר לרה"י הם הורידו את הקרשים מעגלה
הכתובות בתורה הם,
זרעו וקצרו והעלו קרשים
ואינם ל"ט אם לא תמנה
מקרקע לעגלה אתם לא
ומסייע לה לאידך: והאי והמלאכה
ממשכן שהרי לכך נסמכה פרשת שבת
לקרקע ואתם לא תוציאו מרה"י לרה"ר הם
לאלו בשלש. ריטב"א.
תזרעו ולא תקצרו כו'.
היתה דים. לאו מלאכה היא אלא
לפרשת משכן ועוד דאי לא יליף
טו. (ד)בלאו
דרשא
הא דתנן אבות מלאכות
הוציאו מעגלה לעגלה ואתם לא תוציאו
דמלאכה ומלאכות. תוס'
ארבעים חסר אחת כו',
ממשכן א"כ היכי ידעינן לדידיה הי
כדמשמע קרא בהבאת נדבה וכמאן
❖
מרה"י לרה"י מרה"י לרשות היחיד מאי קא
הרא"ש.
וא"ר יונתן בן אלעזר כנגד
נינהו אבות מלאכות והי תולדות דאין
דאמר שלימא ליה עבידתא מלאכת
ח
מלאכת ומלאכה שבתורהא)
עביד אביי ורבא דאמרי תרוויהו ואיתימא
סברא לומר שמדעתם ביררו מלאכות
ההבאה שלא היו צריכין עוד וכל
והן ס"א, כשתוציא ג'
רב אדא בר אהבה מרשות היחיד לרה"י
מלאכות הכתובין בויכולו
רב נסים גאון
מידי דרמי עליה דאינש קרי ליה
החשובות ועשאום אבות ועוד דבהדיא
ט
השמים, וד' שכתוב בהן
דרך רשות הרבים: בגיזי צמר ואין מטלטלין:
תנן לקמן בהזורק המושיט חייב שכך
עבידתא כדאמרינן במסכת סוטה
ולא אמרו עבודין אלא
כ)
ועשית ויעשה ותעשה,
לענין טומאה בלבד. עיקר
ולרגל המלאכה, וי"ג
אמר רבא ג לא שנו אלא שלא טמן בהן אבל
(דף לג.) בטילת עבידתא דאמר סנאה
היתה עבודת הלויםי אלאיא לפי שישיב
דיליה מישתכח במסכת
שכתוב כל מלאכת עבודה
מלאכות דומות זו לזו ואנו עושין
לאייתויא להיכלא ואינו אלא צבא
טמן בהן מטלטלין אותן איתיביה ההוא
יג
חולין בפ' העור והרוטב [דף
הרי כ"א, נשארו מ' ובכללם
קכב] וכולן שעיבדן או
ששת ימים תאכל מצות
שתיהן אבות כגון מרקד ובורר לכךיד
מלחמה להחריב: הם זרעו וקצרו
מרבנן בר יומיה לרבא טומנין בגיזי צמר
שהילך בהן כדי עבודה
וכו' לא תעשה מלאכה.
חלקום חכמים להשלים מנין מלאכות
סמנין לצבוע תכלת ועורות אילים
טהורין. ובתוספתא וכולן
ולמה זכה, כי בפירוש
ואין מטלטלין אותן כיצד הוא עושה
שעיבדן ושהילך בהן כדי
אמרו בתלמוד א"י שבא
שבתורה הואיל וחלוקות קצת זו מזו
וטחנו ולשו נמי סמנין לצבוע. ואופה
נוטל
עבודה טהורין משום עור.
זה הכתוב להשלים ל"ט
ואי אפשר לומר כן דלא פליג
דקתני במתני' באבות מלאכות הוא
אותיביה ההוא מרבנן בר
מלאכות בתורה. ויש מי
יומיה לרבא. זה התלמיד
שמוציא מכלל אלו מ',
מדקאמר בסמוך תניא כמ"ד כנגד עבודות המשכן משמע דפליגי
בישול סמנין אלא דנקט סידורא דפת והכי מפרש בפרק כלל
אמרו עליו באותו היום נכנס
ויבא יוסף הביתה לעשות
גדול (לקמן דף עד:): קרקע. רשות הרבים: עגלה. רשות היחיד
ועוד למאן דלית ליה דרשא דמלאכת ומלאכה מנא ליה דחשיב זורה
לבית המדרש על כן קרו
מלאכתו, ונשארו ל"ט. ויש
שגבוהה י' ורחבה ד': דרך רשות הרבים. דאויר שבין העגלות
ובורר בשתים ועוד לקמן משמע דמטעם דכנגד עבודות המשכן
ליה בר יומיה. וכיוצא בו
מי שמוציא והמלאכה היתה
אמרנו בשחיטת קדשים
דים, ולדברי הכל נשארים
רשות הרבים: אבל טמן
בהן מטלטלין אותן. קס"ד השתא
גרידאטו אית לן לאחשובינהו בתרתי דקאמר אביי ורבא בפרק
ל"ט מלאכות. פיס' בגיזי
[זבחים פ"ה דף נז] היה שם
דמילי מילי קתני מתניתין ולאו אהנך דטמן בהן קאי: ההוא
כלל גדול (לקמן עג:) כל מילתא דהואי במשכן אע"ג דאיכא דדמיא
צמר ואין מטלטלין אותן.
תלמיד אחד שבא לשמש
לה חשיב לה: הם העלו קרשים כו'. אפילו רבנן דפליגי ארבי
לבית המדרש ור' יוסי
מרבנן בר יומיה. אותו היום בא לבית מדרשו תחלה י):
א) עי' ראב"ן סימן ש"נ
הגלילי שמו. וכבר היה רב
נוטל שמבאר היטב דברי הר"ח
יוסי ברבי יהודה ל) גבי נעץ קנה ברשות הרבים ובראשו טרסקל
אידי אבוה דר' יעקב בר
כמ"ש כאן וברמב"ן וברשב"א
אידי הוו קרי ליה בר בי רב
ולית להו גוד אחית מודו בעגלה שהיא רשות היחיד כיון דעגלה גופה יש אורך בזקיפה עשרה ורוחב ארבעה אע"פ שתחתיה רשות הרבים
ט"ס.
דחד יומא, כמו שאמרו
ואתם
אל תכניסו. ואפ"ה לא הויא אב כדפרישית לעיל (דף ב.) [ד"ה פשט]:
ובריש כל גגות (עירובין פט.) [ד"ה במחיצות] הארכתי יותר:
[חגיגה דף ה] רב אידי אבוה
דר' יעקב בר אידי הוה רגיל
אלא
דהוה אתי תלתא ירחין
באורחא, הוה קאי חד יומא בבי רב והדר אזיל תלתא ירחין באורחא הוה קאי חד יומא באשפיזיה והדר אתי, הוה קא קרו ליה בר בי רב דחד יומא. חלש דעתיה קרי אנפשיה [איוב יב] שחוק לרעהו אהיה, אמר ליה ר' יוחנן במטותא
מינך לא תעניש רבנן, נפק ר' יוחנן ודרש [ישעיה נח] ואותי יום יום ידרושון וכי ביום דורשין אותו ובלילה אין דורשין אותו, אלא לומר לך כל העוסק בתורה אפילו יום אחד בשנה לשמה מעלה עליו הכתוב כאילו עוסק כל השנה
כולה. סליק פרק במה טומנין