נ:
במה
טומנין
פרק רביעי שבת
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רבי
ל) שמעון אומר נזיר חופף ומפספס כו'. ומיירי בנתר וחול
נזיר. בחול ככל אדם בשבת: חופף. שערו בנתר וחול ט): ומפספס.
כד א מיי' פ"ה מהלכות
א) לקמן פא: נזיר מב.,
ב) [פי' פסולת שומשמין
נזירות הלכה יד סמג
דתנן בתר הכי בפ' ג' מינין (נזיר דף מב.) ר' ישמעאל אומר
מנפץ שערו דכיון דאינו מתכוין מותר ועל כרחיך ר"ש קא אמר לה
לאוין נד:
שכובשין אותו בורד של יסמין
נזיר לא יחוף ראשו באדמה לפי שמשיר את השער : אבל לא
אלמא נתר וחול זימנין דאינו משיר ולא דמי לפסיק רישיה ולא ימות:
א
כה ב ג מיי' פכ"ב מהל'
ומייבשין אותן ושוחקין אותן
ורוחצין בהן ידים מזוהמות
שבת הלכה יג סמג
סורק. התם מפרש טעמא משום דלהשרת נימין המדולדלות מתכוין:
אבל לא סורק. במסרק דודאי משיר: אלא הא והא. הנך תרתי
ערוך בערך כספן ועיין רש"י
לאוין סה טוש"ע או"ח סימן
במאי אוקימתא כר' יהודה אימא
מתני' דלעיל דפליגי בנתר וחול ר'
שקיצר בזה למאד], ג) ברכות
שכו סעיף ט:
כו ד טוש"ע או"ח סימן
סיפא כו'. בשלמא אי
יהודה ומאן דאסר סבר זימנין דגריר
נ: לקמן קמג. ביצה כא:,
נזיר חופף ומפספס אבל לא סורק אלא
א
א)
ד) [תוספ' ברכות פ"ד ע"ש],
קעא סעיף א:
כר"ש אתיא שפיר דאיכא למימר
ור' יהודה האמר דבר שאין מתכוין
הא והא ר' יהודה היא ותרי תנאי אליבא
כז ה ו מיי' פ"ד ופכ"ו
ה) ברא"ש ליתא, ו) ס"א
דשערות פניו ידיו ורגליו אינם נושרות
אסור ומאן דשרי סבר לא גריר כלל
פשיטא, ז) [כמו דעצה אלא
מהלכות שבת [דין זה
דר' יהודה האי תנא אליבא דר' יהודה סבר
ליתא בהרמב"ם ועיין בב"י]
שמבליע העי"ן ומקצר את
ואין כאן משום ממחק: במאי אוקימתא
מהר ולא הוי פסיק רישיה ושרי אבל
גריר והאי תנא אליבא דר' יהודה סבר
סמג שם טוש"ע או"ח סימן
לשונו כ"כ רש"י פ' ויצא למ"ד
כר' יהודה ה"ג. ול"ג להא דתניא
בראשו אסור דהוי פסיק רישיה אבל
פל"ח], ח) לקמן קיג. עירובין
רנט סעיף ג:
לא גריר במאי אוקימתא כר' יהודה אימא
כח ז מיי' פכ"ה מהל' שבת
עז. כלאים פרק א מ"ט [עי'
השתא דאוקימתא כר' יהודה אע"ג
אסור דהא תרוייהו כר' יהודה
תוספות מנחות ט. ד"ה חסר
הלכה טו טור שו"ע
סיפא אבל פניו ידיו ורגליו מותר הא מעבר
דלא הוה פסיק רישיה הוה לן למיסר:
אוקימנא להו ועוד הך סיפא דפריך
וכו' מה שהניחו בתימה ועיין
או"ח סימן שלו סעיף ו:
מהו לפצוע זיתים בשבת. פירש
כט ח שו"ע או"ח סי' שי"ד
שיער איבעית אימא בקטן ואיבעית אימא
תוס' לעיל מג: סד"ה דכו"ע
אבל פניו ידיו ורגליו מותר לאו סיפא
❖
טלטול וכו' יתישב התימה],
ס"א:
באשה ואיבעית אימא בסריס אמר רב יהודה
דההיא דתניא אסור הוא אלא סיפא
בקונט' להכותם על הסלע
ט) עי' רש"י ברכות ו. ד"ה
מחופיא, י) [ברכות נח:],
דההיא דתניא מותר דהכי תני בה
למתק מרירותן ומיבעיא ליה אי
ב עפר לבינתא שרי אמר רב יוסף ב) כוספא
כ) [ממחק. יעב"ץ], ל) [שלש
תורה אור השלם
לא יחוף בהן שערו אבל פניו ידיו
אסיר בשבת משום שווי אוכלא
דיסמין שרי אמר רבא עפר פלפלי שרי אמר
תיבות הללו ר"ש אומר צריך
ורגליו מותר והא מלתא גבי הך דתני
ותיקוני אוכלא ופריך ובחול מי התירו
1 כֹּל פָּעַל יְיָ לַמַּעֲנֵהוּ וְגַם
תיקון וא"א לומר דהגי' כך הי'
רב ששת ברדא שרי מאי ברדא אמר רב
לפניהם שהרי להדיא אמרינן
רָשָׁע לְיוֹם רָעָה:
מותר פריכנא ליה לעיל: בקטן אשה
דאיכא הפסד אוכלין שנפסד המשקה
❖
בנזיר מב. עלה דהך משנה
משלי טז ד
יוסף תילתא אהלא ותילתא אסא ותילתא
וסריס. דלית להו זקן: עפר לבינתא.
הזב מהן:
דתנן נזיר חופף וכו' וחופף
סיגלי אמר רב נחמיה בר יוסף כל היכא
ומפספס מני ר"ש היא דאמר
ג
כתישת לבינה: שרי. לחוף פניו ואפי'
וקשה לפ"ז דבפ' חבית גבי דיני סחיטה
דבר שאין מתכוין וכו' ע"ש],
גליון הש"ס
דליכא רובא אהלא שפיר דמי בעו מיניה
ב
ג
ה"ל למיתני ועוד מה הפסד אוכלין יש
מי שיש לו זקן: כוספא דיסמין.
מ) [קידושין סב:], נ) [ערך
❖
ד
כיון שעושה לתקנם ומפרש ר"י מהו
גמ' האי סליקוסתא. עי'
לפת],
מרב ששת מהו לפצוע זיתים בשבת אמר להו
פסולת שומשמין: עפר פילפלי. שחיקת
לעיל דף מג ע"ב תוס' ד"ה
לפצוע לחוף פניו ידיו ורגליו כי ההוא
❖
פלפלין: ברדא שרי. לרחוץ פניו: אהלא.
וכי בחול מי התירו קסבר משום הפסד אוכלין
דכו"ע טלטול:
דלעיל ודרך מי זיתים להעבירה וללבן
שורש עשב ששמו אהל: אסא. הדס:
הגהות הב"ח
לימא פליגא דשמואל דאמר שמואל עושה
ג)ד
כדאמר במסכת ע"ז חולטן ברותחין או
סגלי. עשב שקורין ויאו"ל ויש בו
ו
(א) רש"י ד"ה בגורדית'
מולגן במי זיתים ופריך ובחול מי התירו
אדם כל צורכו בפת אמרי פת לא מאיסא הני
לעזי רש"י
שלשה עלין: כל היכא דליכא רובא
דקני (קנים הדקלים) תא"מ
דאיכא הפסד דנמאסין לאכילה: (ת"י)
❖
מאיסי אמימר ומר זוטרא ורב אשי הוו יתבי
סיגלית (פרח). בשביל
ונ"ב ס"א קנים הדוקרים:
ויאו"ל [ויאול"א].
צערו. ואם אין לו צער
אהלא שפיר דמי. ואפי' הוי טפי
אייתו לקמייהו ברדא אמימר ורב אשי משו
אחר אלא שמתבייש
מתלתא אהלא ופליג אדרב יוסף דרב
בליצי"א [בליציי"ר].
❖
מר זוטרא לא משא אמרו ליה לא סבר לה
לפצוע.
מוסף רש"י
לילך בין
בני אדם שרי דאין לך צער
יוסף תלתא אהלא דווקא קאמר
מר להא דאמר רב ששת ברדא שרי אמר
גדול מזה:
שהאהל עשוי ללבן ולצחצח כבורית
חופף. מחליק שערו (לקמן
הכל
פא:) או: מתחכך, פריי"ר
מודים שאם נתקלקלה
רבינו חננאל
ומשיר שיער: לפצוע זיתים. בליצי"א
להו רב מרדכי בר מיניה דמר דאפילו בחול
בלע"ז (ברכות ו.) כמו (דברים
הגומא שאסורה להחזיר.
בלע"ז על הסלע למתק מרירותו: כל
נמי לא ס"ל סבר לה כי הא דתניא מגרר
לג) חופף עליו כל היום, לשון
ברחיצת ידים דקא אמרינן
מגרד (נזיר מב.). ומפספס.
צורכו. בין תשמיש בין לפרר אותה
אבל רוחץ פניו ידיו ורגליו
ואפי' לר"א בן תדאי דאמר בפרק
אדם גלדי צואה וגלדי מכה שעל בשרו
קרפי"ר (לקמן פא:) שמפריד
הא תנא דסבר משום השרת
ולמחתה בתבשיל רותח: משום ליפות
כל הכלים (לקמן קכג.) תוחב בכוש או
שערותיו זו מזו (נזיר שם).
נימין מדולדלות, אליבא
בשביל צערו אם בשביל ליפות אסור
את עצמו אסור. משום לא ילבש גבר
אבל לא סורק. במסרק,
בכרכר והן ננערות מאליהן דטלטול
דר' יהודא מוקים לה בקטן
ואינהו כמאן סברוה כי הא דתניא רוחץ
דודאי משיר שער ומודה
וסריס ואשה דלית להו
ד)
שמלת אשה (דברים כב): בשביל קונהו.
מן הצד לא שמיה טלטול וכן קי"ל
ר"ש בפסיק רישיה ולא ימות,
שיער, אבל הלכה כר'
אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום בשביל קונו
לכבוד קונהו דכתיב (בראשית ט) כי
הכא עדיף טפי מטלטול מן הצד
אבל חופף ומפספס פעמים
שמעון דאפילו גברי בעלי
שאינו משיר וכשמשיר דבר
משום שנאמר 1 כל פעל ה' למענהו: רבי
שיער שרו. וכן עפר לבינתה
בצלם אלהים עשה וגו' ועוד דהרואה
שצריך לטלטל אילך ואילך כשרוצין
שאין מתכוין מותר (לקמן
שרי למימשא ביה ידיה.
אי
אלעזר בן עזריה אומר קופה מטה על צדה
להטמין: לא נתקלקלה הגומא
בריות נאות אומר ברוך שככה לו
פא:). עושה אדם כל
ויש מי שמפרש לבינתה
צורכו בפת. משתמש בו
מלשון [ש"ה ג] מור ולבונה.
פשיטא. טפי הוה ליה למפרך מ"ט
בעולמו י): כל פעל ה' למענהו. הכל
ונוטל שמא יטול וכו': אמר רבי אבא
ואין כאן משום בזיון, וממחהו
וכן כוספא דיסמין, וכן
ברא לכבודו: שאם נתקלקלה הגומא.
דמאן דאסר:
אמר רבי חייא בר אשי (אמר רב) הכל
בתבשיל (לקמן קמג.) ולא
בראדא דהיא תילתא אהלא,
ה)
ה
גורדיתא דקני. מין אילן כפירוש
חיישינן לבזיון דאוכלין (ביצה
תילתא סיגלי, תילתא אסא,
שנפלו הגיזין למקום מושב הקדרה:
מודים שאם נתקלקלה הגומא שאסור להחזיר
כא:). דצה. לשון תיקוע
הני כולהו לענין רחיצת
שאסור להחזיר. לפי שמזיז הגיזין
הקונטרס כדמשמע
(יבמות קט:). הטומן לפת.
ידים בהן. וקיי"ל דבכולהי
תנן וחכמים אומרים נוטל ומחזיר היכי דמי
להצניע (ערובין עז.). אינו
לכאן ולכאן: שפיר קאמרי רבנן.
בעושין פסין (עירובין יט:) ומיירי למטה
הני שרי. אבל רובא
אי דלא נתקלקלה הגומא שפיר קא אמרי
חושש. לפי שאינה מושרשת
אהלא, רב נחמיה לא
ו)
❖
ומאי טעמא דר' אלעזר: חוששין.
מג' דליכא איסור משתמש במחובר
(לקמן קיג.).
הוה שרי וכ"ש כולה.
רבנן אלא לאו אף על פי דנתקלקלה הגומא
כדאמר בפרק כל הכלים (לקמן קכה:)
אי שרית ליה ליטול לכתחילה בקופה
(אוכלין וכ"ש בשבת)
לפצוע זיתים וכיוצא בהן
לא לעולם דלא נתקלקלה והכא בחוששין
ובפרק בתרא דעירובין (דף ק.):
זקופה פעמים שנתקלקלה ואתי נמי
לרחוץ בהן ידיו בחול אסור
מוסף תוספות
הטומן לפת וצנונות כו'.
קמיפלגי מר סבר חוששין שמא נתקלקלה
ע"כ
להחזירה הלכך תקון ליה רבנן
משום הפסד אוכלין, וכ"ש
א. מכלל דר' שמעון שרי,
בשבת שאסור. וזה שאמר
להטות קופה על צדה: סליקוסתא.
בשלא השרישו מיירי
הגומא ומר סבר ו אין חוששין אמר רב הונא
והיינו דמקשינן מינה הכא
שמואל עושה אדם כל
דבהשרישו לא היו ניטלין בשבת ואם
עשב שהוא נאה למראה ולהריח
להא דתניא 'אבל לא יחוף
צורכיו בפת, לית הלכתא
$ ז האי סליקוסתא ז) דצה שלפה והדר דצה
בהן שערו'. רמב"ן.
כוותיה. והאוסר ידיו לרחוץ
תאמר בשלמא כלאים ושביעית
וממלאין כד עפר לח ותוחבין אותו
שריא ואי לאו אסיר אמר שמואל האי
ב. [ו]דבר הלמד מענינו
[ב]בראדא סבר ליה כי
איצטריך לאשמעינן דלא גזרינן
לתוכו ונותנו לפני שרים וכשהוא
הוא שלא נאסר בשביל
האי תנא דתניא מגרר
סכינא דביני אורבי דצה שלפה והדר דצה
ח
סחיטה. רמב"ן. ג. הא בחול
כשמתכוין להטמין אטו דילמא אתי
רוצה נוטלו ומריח בו ומחזירו למקומו
אדם גילדי צואה וגילדי
שרי ואי לאו אסיר מר זוטרא ואיתימא רב
מי אסרו. רמב"ן. ד. ובכך
מכה שעל בשרו בשביל
לנוטעה אבל מעשר אמאי נקטיה
ואי מבעוד יום דצה לתוך העפר
נוחים יותר לאכול כשיצא
צערו, ואם לייפות עצמו
אשי אמר בגורדיתא דקני שפיר דמי אמר
דאפי' השרישו לא שייך מעשר כיון
ושלפה והדר דצה שפיר דמי ליטלה
מהן המרירות. תוס'
אסור. והמתיר סבר לה
ז
הרא"ש. ה. הזוהמא. תוס'
כר' שמעון בן גמליאל
ליה רב מרדכי לרבא מתיב רב קטינא
דליכא תוספת ואי נקטיה דשרי לעשר
למחר ולהחזירה שהרי הורחב מקום
הרא"ש. ו. אבל משום
דאמר רוחץ אדם פניו ידיו
מן התלוש ממקום אחר עליו או
מושבה והוחלק מבעוד יום ואינו מזיז
תיובתא הטומן לפת וצנונות תחת הגפן
סחיטה ליכא כיון שאינו
ורגליו בשביל כבוד קונו
ח)
צריך למימיהן והולך
משום שנאמר כל פעל ה'
עפר: סכינא דביני אורבי. שנועצין
לעשותו מעשר על התלוש ולא חיישי'
אם היה מקצת עליו
מגולים אינו חושש
לאיבוד. ריטב"א. ז. ונזרעה
למענהו. מתני' ר' אלעזר
דילמא אתי לעשר מן התלוש על
סכין בין שורות הלבנים שבבנין
בן עזריה אומר קופה מטה
זריעה גמורה לשם זריעה
לא
על צדה ונוטל כו'. אסיקנא
נמי. רמב"ן. ח. הואיל והיו
להשתמר: בגורדיתא דקני. קנים
המחובר או להפך א"כ הוה ליה
מתוקנים מקודם. תוס'
הכל מודים שאם נתקלקלה
הדקלים (א) שיוצאין הרבה בגזע אחד ותכופין זה בזה שפיר דמי לנעוץ
למינקט תרומה דבכל דוכתא רגיל להזכיר תרומה על זה כדאמר
עירובין עז. ד"ה הטומן.
הגומא שאסור להחזיר.
ט. [ד]מה בכך אי מקצת
סליקוסתא שהיא אגודה
(תרומות פ"א מ"ה) אין תורמין מן התלוש על המחובר מ)פירות ערוגה זו
בתוכן סכין לשמרו ואין חוששין שמא יגרור הקליפה וחייב משום מוחקכ):
עליו מגולין. תוס' הרא"ש.
של חבצלת וכיוצא בה,
מתיב רב קטינא תיובתא. להנך רבנן דאמרי דאי לא דצה ושלפה
תלושין יהיו תרומה על פירות ערוגה זו מחוברין ואומר ר"י דרגילות
י. שכן דרך כל זריעתן.
אמר רב הונא נעצה בחול
אסור: הטומן לפת. להשתמר בקרקע שכן דרכו. הא דנקט מקצת עליו
הוא שמתוספין מחמת ליחלוחית הקרקע כמו שאנו רואין שומין
רמב"ן. ואמאי אינו חושש
או בטיט וחלצה והרויח
משום כלאים שביעית
בטיט מע"ש כדי שתהא
מגולין משום ניטלין בשבת נקט לה ולאו משום מידי אחריני דאי אין
ובצלים שמתוספין אפי' כשמונחין בחלון ועל אותו תוספת קאמר דלא
ומעשר. תוס' הרא"ש.
נכנסת ויוצא בגומא מותרת
מקצת עליו מגולין אין לו במה לאוחזה אא"כ מזיז העפר בידים:
בעי לעשורי ודוקא נקט הטומן אבל במתכוין לנטיעה חושש משום כולן:
יא. וגם לא נתכוון אלא
ח
לטלה בשבת. וכן אמר
מקצת עליו מגולים. משום דבעי למתני וניטלין בשבת נקט
להטמנה בעלמא. תוס'
שמואל בסכינא דנעיצא
לא
הרא"ש.
ביני אורבי, כמו שאמר
מקצת עליו מגולים כדפירש בקונטרס ובערוך נ) משמע דמשום כולהו נקט דפירש בשם רב האי גאון דגרס אם
בסליקוסתא. ומותבינן עליה
הטומן לפת וצנונות תחת
היו מקצתם
מגוליםט שאם האמהות טמונים בקרקע והעלים
מגולים הרי זו זריעה מעולהי אלא דוקא מקצתן מגולים אינו
הגפן אם היו מקצתן מגולין
חושש משום
כלאים ושביעית דלאו זריעה
היא ומה
שהקשה
והלא זריעה מעולה היא לאו פירכא
היא דבלא השרישו איירי
אין חושש
כדפרישיתיא
ולפירושו קשה דבפרק
חלון
קאמר רב יחיאל כפה ספל ממעט
ופריך
והא ניטלת בשבת
(עירובין דף
עז.
ושם)
הוא