במה
טומנין
פרק רביעי שבת
נא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לא משום כלאים.
דאין זו שתילה: ולא משום
מעשר. דנימא
בטלה
הוא ואמאי ממעט ומשני דאית
לה אוגנים וחבריה בארעא ופריך
כט א מיי' פ"ד מהל' שבת
א) [צ"ל אמר רבי],
ב) סנהדרין כד., ג) [שם ודף
הלכה ד סמג לאוין סה
לה אגב קרקע והרי הוא כלוקטה מתחלה ויהא צריך לעשר על
וכי יש לו מאי הוי והתנן הטומן לפת כו' ואי גרס מקצת מגולים
כט:], ד) [שם כד.], ה) [מו"ק
טוש"ע או"ח סימן רנז סעיף
הנוסף שמא ניתוסף: וניטלין בשבת. שאוחזה במקצת עליה
מאי פריך הא לא דמי לספל שיש לו אוגנים ואומר ר"י דיש
יב:], ו) מו"ק יב: יבמות מו.
ד:
ל ב מיי' שם טוש"ע שם
ע"ז לח. נט., ז) [צ"ל והוא],
לומר דבנטיעה איכא קרקע קשה ודבוק ביותר ומדמה ליה
המגולין ולא חייש אם העפר ניזוז
מאליו וה"ה לסליקוסתא:
ח) [לקמן קמב: ברכות יט.
סעיף ו:
מתני' לא יכסנו משתחשך. הא
לספל שיש לו אוגנים ואין להקשות
לא ג מיי' פי"ז מהלכות
פסחים קי. מו"ק יא: יב.
לפירוש הערוך דמאי פריך מינה
פרישנא טעמא בפ"ב (דף לד.) מפני
מגילה כב: כתובות נב: פו.
מאכלות אסורות הל'
לא משום כלאים ולא משום שביעית ולא
ב"מ עג. ע"ז ח: כח. מח:
יד סמג לאוין קמב טור
לשמואל לימא דהך משנה סבר טלטול
מה אמרו אין טומנין בדבר שאינו
משום מעשר וניטלין בשבת תיובתא:
חולין קלד:], ט) תוספתא
שו"ע יו"ד סימן קיג סעיף
מן הצד לא שמיה טלטול כאלעזר בן
מוסיף הבל משחשיכה גזירה שמא
מתני'
פ"ד, י) [לעיל לד.],
א:
(ג)
לא כסהו מבעוד יום לא יכסנו
לב ד מיי' פ"ד מהלכות
כ) [תוספתא שם כל הענין עד
ירתיח: ממלא הקיתון. של צונן:
תדאי ומקצת מגולין נקט משום אחריני
סוף הפרק], ל) [לעיל לד.],
משתחשך א כסהו ונתגלה מותר לכסותו
שבת הלכה ד סמג
ונותן לתוך הכר. שלא יחמו בחום
ולא משום שבת ושמואל סבר כרבנן
מ) [ועי' תוספות לקמן קכג.
לאוין סה טוש"ע או"ח סימן
❖
ממלא את הקיתון ונותן לתחת הכר או תחת
רנז סעיף ד:
ד"ה האי פוגלא],
הקיץ והחמה כגון כר וכסת של
דאיכא למימר דמשמע ליה דמשום
הכסת: גמ' אמר רב יהודה אמר שמואל
לג ה מיי' שם הלכה ה
גמ'
מותר
לבדין שאינו מחמם:
שבת נמי נקט לה מדלא תנא בהדיא
טוש"ע שם סעיף ה:
לד ו (מיי') סמג שם
מותר להטמין את הצונן אמר רב יוסף מאי
להטמין את הצונן. מפני החמה שלא
וניטלין בשבת אפילו מכוסין ש"מ
הגהות הב"ח
ב
טוש"ע או"ח סימן
קמ"ל תנינא ממלא אדם קיתון ונותן תחת
דמכוסין אסורין כרבנן ואפ"ה מקצתן
יחמו ולא גזרינן אטו הטמנה כדי
(א) גמ' מקמי' דשמעיה
רנט סעיף ד:
❖
מגולין שרי: כסהו ונתגלה מותר
לה ז שם סעיף ה:
שיחמו: אי ממתני' הוה אמינא הני
מר' ישמעאל וכו' לבתר
הכר או תחת הכסת אמר ליה אביי טובא
דשמעיה כו': (ב) רש"י
לכסותו. נראה לר"י דה"ה דמותר
מילי. כגון מים צוננין שאין דרכן
קמ"ל דאי ממתני' הוה אמינא ה"מ דבר
ד"ה או שטמן וכו' ויאחזנה
להטמין תחת כר וכסת לחממן שאין
לגלותו בידים ולחזור ולכסותו כמו
בדופניה ויגביהנה ויטנה:
גליון הש"ס
שאין דרכו להטמין אבל דבר שדרכו להטמין
(ג) תוס' ד"ה מקצת וכו'
מתחממין בכך הלכך ליכא למיגזר:
שמותר ליטול הקדרה ולהחזירה והא
תוס' ד"ה או שטמן וכו'
טלטול כרבי אלעזר בן
לא קמ"ל אמר רב הונא א) (אמר רב) אסור
❖
אבל דבר שדרכו להטמין. לחמם
דנקט כסהו ונתגלהא משום דנתגלה
תדאי:
כיון שדעתו ליטלו בשבת.
להטמין את הצונן והתניא רבי התיר להטמין
עי' לעיל דף מג ע"ב תוס'
כגון תבשיל אימא לא יטמיננו מפני
מבעוד יום איירי דומיא דרישא לא
❖
ד"ה דכו"ע טלטול:
את הצונן לא קשיא הא מקמיה (א) דלישמעיה
החמה: התיר להטמין את הצונן.
כסהו מבעוד יום וקאמר דמותר
לעזי רש"י
מר' ישמעאל ברבי יוסי הא לבתר דלישמעי'
מפני החום: זקן. ר' יוסי: ממלא
לכסותו משתחשך אבל אם גילהו
❖
קו"ט. מעיל.
מוסף תוספות
מקום אבותיו. גדול כאביו: היה
בידים מבעוד יום כדי לכסותו
כי הא דיתיב רבי ואמר אסור להטמין את
ב)
כפוף ויושב לפני רבי. מפני כבוד
א. דמשמע וכו' דדוקא
משתחשך אסור לכסותו משתחשך
הצונן אמר לפניו רבי ישמעאל ברבי יוסי
נתגלה בדיעבד אבל אסור
מוסף רש"י
הנשיאות ולא היה מורה לפניו אע"פ
דדמיא לתחלת הטמנה:
אבא התיר להטמין את הצונן אמר ג) כבר
לגלותו על דעת לחזור
אילו היה ר' יוסי קיים היה כפוף
שגדול הימנו: כבר הורה זקן.
לא משום כלאים. כלאי
ולכסותו.
ריטב"א.
הורה זקן אמר רב פפא בא וראה כמה
ד)
הכרם (ערובין עז.). ולא
ב. משמע דר' יוסי היה רבו
כו'. פי' רבינו שלמה מחמת
גדלו ונשאו עליו: אטמין לי צונן.
משום שביעית. אם שנה
של רבי. תוס' נדה יד: ד"ה
מחבבין זה את זה שאילו ר' יוסי קיים היה
בשבת: ואייתי לי מיא דאחים
נשיאותו דהא ר"י היה גדול מרבי
שביעית היא (ערובין שם).
האיך. וא"כ לא הוה כפוף
כפוף ויושב לפני רבי דהא רבי ישמעאל
ולא משום מעשר. להיות
אלא מפני נשיאותו. תוס'
קפילא ארמאה. שהחמן נחתום נכרי
כדמוכח בפ"ב דנדה (דף יד: ושם)
בטלה כנטיעה זו וכשנוטלה
הרא"ש. ואין נראה, דא"כ
ברבי יוסי דממלא מקום אבותיו הוה וכפוף
ובחול ולאשמועינן דאין בהן משום
דאמר ליה רבי ישמעאל ברבי יוסי
יצטרך לחזור ולעשר (לקמן
היכי מוכיח דמחבבין זה
קיג.) או: לשמא נשרש ונתוסף
את זה, וכי בשביל
בשולי נכרים: כרבוותיה. כרבותיו:
ויושב לפני רבי וקאמר כבר הורה זקן אמר
לר' חמא בר ביסנא כדברי רבי
ואם היה חושש למעשר
נשיאות לא היה לו לפסוק
אדם חשוב שאני. שהרואה אותו
אומר לך או כדברי אבא אמר ליה
ליה רב נחמן לדרו עבדיה אטמין לי צונן
צריך לעשר את תוספתו,
כרבו. תוס' נדה יד: ד"ה
ליכא למיחש להכי דלא נשרש
האיך. ג. (ד)בבחרותו של
שהוא מיקל עומד ומיקל יותר: אין
כדברי רבי אמור לי אמר ליה זהו
ואייתי לי מיא דאחים קפילא ארמאה שמע
ה)
(ערובין שם). מותר להטמין
רבי. תוס' נדה יד: ד"ה
טומנין את החמין משחשיכה ואפילו
שאומרים עליו דאדם גדול הוא שמניח
את הצונן. מים צונן
האיך. ד. (ו)בזקנותו, מחמת
רבי אמי ואיקפד אמר רב יוסף מ"ט איקפד
בדבר שאינו מוסיף הבל. וכדאמרן ל)
דברי הרב ושומע דברי התלמידב ור"ת
ומתיירא שלא יוחמו, להטמינן
התלמידים. תוס' נדה יד:
כרבוותיה עביד חדא כרב וחדא כשמואל
בחול צונן בשבת (סנהדרין
ד"ה האיך. ה. יותר. תוס'
שמא ימצא קדרתו צוננת כשירצה
מפרש דודאי מתחלהג היה רבי תלמידו
כד.). כבר הורה זקן. ר'
נדה יד: ד"ה האיך. ו. דת"ק
כשמואל דאמר רב יהודה אמר שמואל
להטמינה וירתיחנה בשבת אבל אם
של רבי יוסי אבל אח"כ נתחכם רבי
יוסי דאזלינן בתריה (שם).
ד
ה
איירי בתוספת ולא
כמה מחבבין זה את זה.
מותר להטמין את הצונן כרב ו) דאמר רב
במחליף,
ונוטל
בא להוסיף כיסוי על כיסוי משחשיכה
כדקאמ' התם ור' חמא סבר רבי ריש
. ממלא
בני ארץ ישראל (שם)
הגלופקרין ומניח הסדינים
שמואל בר רב יצחק אמר רב כל שהוא
מוסיף: גלופקרא. קו"ט ויש בו
מתיבתא שכיחי רבנן גביה ומחדדן
מקום אבותיו. חשוב כאביו
ג
לאו מוסיף הוא אלא
שמעתתיה: כיצד הוא עושה
(שם). כל שהוא נאכל
ממעט, דגלופקרין חמין
הבל יותר מן הסדינין ונוטל את
נאכל כמות שהוא חי אין בו משום בשולי
כמות שהוא חי. ומיא שתו
יותר וכו' ונראה. תוס'
רשב"ג אומר נוטל את הסדינין כו'.
הגלופקרא בימות החמה אם ירא
נכרים (הוא) סבר אדם חשוב שאני:
אינשי כמות שהן (מו"ק יב:).
הרא"ש. ז. דלא גלהו לגמרי.
ז)
ח)
אדם חשוב שאני. יש לו
תוס' הרא"ש. ח. ומפרש
שמא יקדיח תבשילו מחמת רוב
נראה לר"י ולה"ר פור"ת דל"ג כיצד
ת"ר אע"פ שאמרו אין טומנין אפילו בדבר
ט)
ד
י)
להחמיר על עצמו יותר (שם.
דבכל ענין מותר להחליף,
כיסוי: וכן היה רשב"ג. מיקל
הוא עושה דרשב"ג פליג את"ק דלא
ו
לפי שלמדים
בין להחם בין להקר. תוס'
שאינו מוסיף הבל משחשכה אם בא להוסיף
ועי' לקמן קמב:)
קולא אחריתי בהטמנה: לא אסרו.
הימנו (כתובות פו.). אפילו
שרי אלא להוסיף אבל להחליף אסור
הרא"ש. ט. אלמא במיחם
ז
מוסיף כיצד הוא עושה רשב"ג אומר נוטל
בדבר שאינו מוסיף הבל.
אחר שרי טפי. תוס' לעיל
להטמין משחשיכה אלא במיחם
ורשב"ג שרי אף להחליף וכ"ש ליטול
ח
כגון צמר ומוכין (לעיל לד.)
לח: ד"ה פינה. י. גבי חזרת
❖
את הסדינין ומניח את הגלופקרין או נוטל
שהוחמו בו דהתם הוא דאיכא למיגזר
ולהחזיר אותו דבר דלא הוי כל כך
הדרן עלך במה טומנין
קדרה.
ריטב"א.
יא. [ד]משמע איפכא. תוס'
את הגלופקרין ומניח את הסדינין וכן היה
שמא ירתיח: אבל מפנה הוא ממיחם
תחלת הטמנה והיינו דקאמר וכן היה
לעיל לח: ד"ה פינה.
למיחם אחר ומטמין זהו לשון
רשב"ג אומר לא אסרו אלא אותו מיחם
רשב"ג אומר כלומר שהיה מיקל
יב. אע"פ
שמצדדו
ה
רבינו חננאל
והכיסוי נופל מאליו,
אבל פינה ממיחם למיחם מותר השתא קולא אחריתי גבי הטמנה: אפ"ה אסיר. תוס' הרא"ש.
התוספתא. והיינו נמי פינהו ממיחם
משום כלאים דלא ירק
אבל פינה ממיחם למיחם מותר. ול"ד
למיחם מותר דהשתא ליכא למיגזר
ט
יג. דאפילו מניח דבר
באילן הוא, ולאו משום
אקורי קא מקיר לה ארתוחי קא מירתח לה
שדעתו ליטלו בשבת ולא
שביעית דלאו זריעה היא,
שמא ירתיח דהשתא אקורי קא
לההוא דכירה דבעי בפרק כירה
טמן וכיסה בדבר הניטל בשבת או טמן
להניחו כל השבת חשוב
כ) ו
וכן משום מעשר וניטלין
י
יא
(לעיל לח:) פינה ממיחם למיחם מהו
מיקר להו במתכוין ארתוחי מרתח
כשכח וכו' אע"פ
בשבת דלאו מחובר לקרקע
בדבר שאינו ניטל בשבת וכיסה בדבר הניטל
דהתם רוצה בחמימותן לכך יש לאסור
להו בתמיה: טמן. הקדרה בדבר
שבמתכוין כיסה בדבר
אינון, ועלתא בתיובתא
בשבת הרי זה נוטל ומחזיר ז טמן וכיסה בדבר
שאינו ניטל. תוס' לעיל מג:
לשמואל. וקיי"ל כי הא
כשהוא צונן אבל הכא גבי הטמנה כל כמה
הניטל מה שנתן סביבותיה הוי דבר
ד"ה דכ"ע (לפי גי' הב"ח,
מתניתא דמותבינא מינה,
שהוא צונן טפי שפיר דמי כדאמר לעיל רבי
שאינו ניטל בשבת או שטמן בדבר הניטל
מוכן: וכיסה. על פיה נמי דבר
עיי"ש).
ש"מ דסליקוסתא אע"ג דלא
התיר להטמין את הצונן וא"ת ורבי לא ידע
ארווח בגומא שרי, וכ"ש
בשבת וכיסה בדבר שאינו ניטל בשבת אם
המוכן כגון כלי: או שטמן בדבר שאינו
סכין דנעיצה בין הנדבך
לעיל דמותר להטמין את הצונן וכי לא ידע
ניטל. וכיסה בדבר הניטל: הרי זה
היה מגולה מקצתו נוטל ומחזיר ואם לאו
ובין הקנים. וזו הלפת
דשמיע ליה מאבוה הכא דשרי וי"ל דהכא
טומנה להתרכך כגון טמינת
נוטל ומחזיר. דהואיל והכיסוי ניטל
אינו
דוקא דמוכח מילתא שנתכוין לצנן שפינהו
פגה בתבן. ממלא קיתון
מגלה הקדרה ואוחזה. אבל טמן וכיסה בדבר שאינו ניטל או אפי' טמן
כו'. ואסיקנא מותר להטמין
ממיחם למיחם אבל קיתון של
מים דלא מוכח מידי יהא אסור להטמין.
את הצונן אפילו בדבר
בדבר הניטל וכיסה בדבר שאינו ניטל אם אין מקצת פיה מגולה לא
מתוספות רבינו יהודה (ת"י):
שדרכו להטמין [כי] הא
או
שטמן בדבר הניטל וכיסה בדבר שאינו ניטל. הקשה בקונט'
יטול דאין לו במה יאחזנה. ואם תאמר יפנה סביבותיה הואיל ודבר
דאמר רב נחמן לדראי
עבדיה אטמין לי את הצונן
הניטל הוא ויאחזנה בדופניה (ב) ויטנה על צדה ויפול הכיסוי כי ההיא
יפנה סביבה ויאחזנה בדופניה ויגביהנה ויטנה על צדה כדתנן
ואייתי לי חמין דאחים
דתנן לקמן (פרק נוטל דף קמב:) האבן שעל פי החבית מטה על צדה
בפרק נוטל (לקמן קמב:) היתה בין החביות מגביהה כו' ומתרץ דהא
קפילא ארמאה. ואסיקנא
והיא נופלת ואם היתה בין החביות מגביהה ומטה על צדה והיא
אוקמינן התם בשכח אבל במניח נעשה בסיס לדבר האסור וקשה דאי
אע"ג דקיי"ל דשרי להטמין
את הצונן וכל הנאכל כמות
נופלת הא אוקימנא התם בשכח אבל במניח נעשה בסיס לדבר האסור
חשיב הכא כמניח אם כן במגולה מקצתה היאך נוטל ומחזיריב מה בין
שהוא חי אין בו משום
והיכא דמגולה מקצתו אין זה טלטול שמצדדו והכיסוי נופל מאליו:
זה לאבן שעל פי החבית דאסרי' במניח אפי' להטותה על צדה
בשולי גוים, אדם חשוב לא
איבעי ליה למיעבד הכי.
ועוד קשה לר"ת דהא תנן נוער את הכיסוי והן נופלות אפי' אינן
הרי
ת"ר אע"פ שאמרו אין
מגולות מקצתן ועל כן אומר ר"ת דלא חשיב כמניח $כיון שדעתו ליטלו בשבת ובפ' נוטל (שם דף קמג.) נמי תנן בית שמאי אומרים
יג
טומנין בדבר שאינו מוסיף
[הבל], אבל אם בא להוסיף
מגביהין מעל גבי השלחן עצמות וקליפים וב"ה אומרים מסלק את הטבלא ומנערה ולא חשיב לב"ה כמניח והכא מיירי בכיסוי כעין כלי
מוסיף. כיצד ר"ש ב"ג אומר
חרס שנותנים על הקדרה שהקדרה בלועה בתוכה ואי אפשר לנער הכיסוי אלא אם כן יגביהו קצת ור"י מפרש כגון שטמן הקדרה בקופה
נוטל הסדינין ומניח
גלופקרין כו', פשוטה היא.
בדבר הניטל ולמעלה מן הקדרה מילא כל הקופה בדבר שאינו ניטל שאי אפשר לו להגיע לקדרה אם לא יטלטל דבר
שאינו ניטל בידים מ):
אינו