מגילה נקראת פרק ראשון מגילה
ב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מגילה
נקראת בי"א וכו'. פעמים בזה ופעמים בזה ולקמן
בחמיסר: זמניהם דומיא דזמנם. רבויא דדרשינן לקרא לייתורא
א
א) ב)
א
מפרש ואזיל: לא פחות ולא יותר. לא פחות מי"א ולא
דיו"ד וה"א דומיא דעיקר הזמן דנפקא לן מזמנם הוא דקא מרבה
לכל היא. הכל נקהלו להנקם מאויביהם
דומיא דידהו: זמן קהלה
יותר מט"ו: מימות יהושע. בגמ' ט) מפרש לה: אלא שהכפרים מקדימין
ג)
ב ב
ליום הכניסה. כלומר מאחר שהמוקפין
קורין בט"ו ושאין מוקפין
בין בשושן בין בשאר מקומות כמו שכתוב בספר הלכך לא צריך קרא
ד)
קורין בי"ד הרי הכל בכלל תו היכי
לרבויי שיהא ראוי לקרייה דעיקר
ג ג
ה) ו)
הנס בו היה: ימים כימים. לעיל
משכחת י"א י"ב י"ג אלא שהכפרים
ז)
ד ד
נתנו להן חכמים רשות להקדים
מיניה כתיב י"ד וט"ו ישמחו וכתיב
מגילה
קריאתה ליום הכניסה יום שני בשבת
כימים אשר נחו בהם היהודים וגו'
ח)
ה
שלפני י"ד או חמישי בשבת שהוא
והוה ליה למיכתב ימים אשר נחו
ט)
י) כ)
יום כניסה שהכפרים מתכנסין
דמשמע הם הם ימים אשר נחו מאי
ל) מ)
לעיירות למשפט לפי שבתי דינין
כימים לרבות שנים אחרותל) כדוגמתן:
❖
ה ו
❖
לדורות הוא דכתיב. להכי שייך
יושבין בעיירות בשני ובחמישי כתקנת
עזרא והכפרים אינן
לישנא דקרא כימים כלומר יעשו
נקראת בי"א בי"ב בי"ג בי"ד בט"ו לא פחות
תורה אור השלם
בקיאין לקרות וצריכין שיקראנה להם
לדורות י"ד וט"ו כאשר היה בימי הנס
מוסף רש"י
ולא יותר א כרכין המוקפין חומה מימות
אחד מבני העיר ולא הטריחום
ימים אשר נחו בהם הלכך לא איכא
1. לְקַיֵּם אֶת יְמֵי הַפֻּרִים
כרכין.
לרבויי מהכא שנים אחרים: זו דברי
חכמים להתאחר ולבא ביום י"ד
יהושע בן נון קורין בט"ו כפרים ועיירות
הָאֵלֶּה בִּזְמַנֵּיהֶם כַּאֲשֶׁר
ב
קִיַּם עֲלֵיהֶם מָרְדּ¢ כַי
ר' עקיבא. הכי גמיר רבי יוחנן
ופעמים שיום הכניסה בי"ג ופעמים
גדולות קורין בי"ד $ אלא שהכפרים מקדימין
ג
הַיְּהוּדִי וְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה
שהוא בי"א: חל ארבעה עשר להיות
מרביה דמתני' ר"ע אמרה: סתומתאה.
(לקמן ג: וכעי"ז
וְכַאֲשֶׁר קִיְּמוּ עַל נַפְשָׁם
ליום הכניסה כיצד חל להיות י"ד בשני
בערב שבת עיירות ומוקפין חומה
וְעַל זַרְעָם דִּבְרֵי הַצֹּמוֹת
הרבה סתם משנה סתם ר' שהן דברי
ערובין כא: כתובות קי. ב"מ
❖
כפרים ועיירות גדולות קורין בו ביום ומוקפות
קא:)
וְזַעֲקָתָם: אסתר ט לא
קורין בו ביום. שאין קריאת המגילה
ר' עקיבא. וי"מ סתומתאה כל הסתומין
2. קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים
חומה למחר חל להיות בשלישי או ברביעי
בשבת גזירה שמא יטלנה בידו י). וא"ת
תלמידיו היו כדאמר בסנהדרין
עֲלֵיהֶם וְעַל זַרְעָם וְעַל
כפרים מקדימין ליום הכניסה ועיירות גדולות
כָּל הַנִּלְוִים עֲלֵיהֶם וְלֹא
יאחרו המוקפין עד אחר שבת הוה
סתם משנה ר"מ סתם תוספתא
רבינו חננאל (המשך)
יַעֲבוֹר לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת
קורין בו ביום ומוקפות חומה למחר חל
ליה ט"ז ואמר קרא כ) ולא יעבור: חל
ר' נחמיה סתם ספרא רבי יהודה
בזמניהם, ולא כתיב זמן,
שְׁנֵי הַיָּמִים הָאֵלֶּה
להיות אחר שבת כפרים מקדימין
להיות בחמישי כפרים ועיירות גדולות קורין
וכולהו סתומתאי אליבא דר' עקיבא
או זמנם דמשמע זמנו של
כִּכְתָבָם וְכִזְמַנָּם בְּכָל
פרזון לא הוא זמן של בן
שָׁנָה וְשָׁנָה:
ליום הכניסה. דהוה ליה י"א. וטפי
אך קשה בעיני לפרש כן שמצינו
בו ביום ומוקפות חומה למחר חל להיות
כרך, אלא כתב זמניהם.
אסתר ט כז
לא משכחת לה יום הכניסה שלפני
בכמה מקומות בשם ר"א בר' יוסי
3. כַּיָּמִים אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם
ע"ש כפרים מקדימין ליום הכניסה ועיירות
דייקינן מינה כי זמנים
פורים מוקדם לו דמיום הכניסה
סתומתאה רבי מנחם בר רבי יוסי
הרבה תיקנו להם חכמים
הַיְּהוּדִים
מֵאוֹיְבֵיהֶם
גדולות ומוקפות חומה קורין בו ביום חל
ליום הכניסה לא מקדמינן: גמ'
והן י"א וי"ב, שני ימים
וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם
סתומתאה לקמן בפרק בני העיר
להיות בשבת כפרים ועיירות גדולות מקדימין
כנגד י"ד וט"ו, אבל י"ג
מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל
ה"ג מנלן מנלן כדבעינן למימר לקמן
: אימתי. הקילו חכמים
מ)
לא צריך קרא לרבוייה
לְיוֹם טוֹב לַעֲשׂוֹת אוֹתָם
וקורין ליום הכניסה ומוקפות חומה למחר
וכו'. והכי פירושא מנלן די"א וי"ב
על הכפרים: בזמן שהשנים כתיקנן.
דהוא זמן קהילה לכל.
יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה
ולא יתכן לומר י"ו וי"ז,
חל להיות אחר השבת כפרים מקדימין ליום
וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ
שהשנים מתעברות על פי בית דין
וי"ג חזו לקרייה די"ד וט"ו הוא דכתיב
דכתיב ולא יעבור, כלומר
לְרֵעֵהוּ
וּמַתָּנוֹת
❖
הכניסה ועיירות גדולות קורין בו ביום ומוקפות
והחדשים המקדשין בבית דין שולחין
בקרא וקא מהדר גמרא מנלן בתמיה
אין לו לעבור ולעשות
לָאֶבְיוֹנִים: אסתר ט כב
גמ'
ימי הפורים אחר יום ט"ו.
שלוחיהן להודיע אימתי הוקדש ניסן
האי לאו חובה היא אלא חכמים
חומה למחר: מגילה נקראת בי"א מנלן
ר' שמואל בר' נחמני
ועושין מועדים ע"פ שלוחין:
הקילו עליהן כדבעינן למימר לקמן:
מנלן כדבעינן למימר לקמן חכמים הקילו
דייק מכימים, לרבות אחד
גליון הש"ס
כדי שיספקו. שיהו פנויין ביום פורים
כששרויין על אדמתם. והשלוחין
עשר ושנים עשר כו'.
על הכפרים להיות מקדימין ליום הכניסה
מתני' אלא שהכפרים
ואידך כימים לדורות הוא
להספיק צורכי סעודת פורים לבני
מגיעין עד הפסח לקצה ארץ ישראל:
כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם שבכרכים
כו'.
דכתיב, כלומר כמו הימים
העיירות: אנן הכי קאמרינן. אנן
אבל בזמן הזה. שפסקו כל אלה
אשר נחו בהם, עשו
אנן הכי קאמרינן מכדי כולהו אנשי כנה"ג
דמיבעיא לן מנלן הכי קאמרינן:
וישראל נפרדו ולא יגיעו שלוחי ב"ד
אותם נמי פורים. אמר
תקנינהו דאי ס"ד אנשי כנה"ג י"ד וט"ו תקון
שם ולא יעבור כתיב.
ר' יוחנן משנה זו מגילה
מכדי. מדהקילו חכמים על הכפרים
אצלם הכל צופין למקרא מגילה
❖
נקראת בי"א בי"ב וכו'
אתו רבנן ועקרי תקנתא דתקינו אנשי כנה"ג
ואומרים יום י"ד באדר קרינן המגילה
להקדים על כרחך אנשי כנסת הגדולה
שנעשית סתומה, דברי ר'
והתנן אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד
נשארו לאדר ט"ו יום וט"ו של ניסן
שתיקנו בימי מרדכי ואסתר את שמחת
עקיבא הן, אבל חכמים
ד
אומרים אין קורין אותה
רבינו חננאל
עושין פסח ואם תקדים קריאתה
הפורים וקריאת המגילה כולהו הני
חבירו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין אלא
אלא בזמנה, והן י"ד
יעשו פסח לסוף שלשים יום של
זימני תקון ונתנו רשות לקרות:
פרק ראשון: מגילה
פשיטא כולהו אנשי כנה"ג תקינו היכא
וט"ו בלבד. ואותבינן עלה
נקראת
דאי סלקא דעתך. י"ד וט"ו תקון
מיהא דתניא אמר ר'
קריאה ונמצאו אוכלין חמץ בימים
רמיזא אמר רב שמן בר אבא א"ר יוחנן
יהודה אימתי קורין בי"א
מגילה נקראת בי"א בי"ב
אחרונים (ביום) של פסח: בזמן הזה
הכתובין במגילה ותו לא: היכי אתו
בי"ב בי"ג בזמן שהשנים
בי"ג בי"ד ובט"ו לא
אמר קרא 1 לקיים את ימי הפורים האלה
רבנן. דבתרייהו ועקרו תקנתא
נמי איתא להא תקנתא. דהא רבי
כתיקנן, כלומר בזמן
פחות ולא יותר. והא
בזמניהם זמנים הרבה תקנו להם האי מיבעיא
והתירו להקדים בתמיה: אלא
שאין שם שמד להתבלבל
לא כת'יב קרא אלא
עקיבא בזמן הזה [הוה] ואמר
חשבון השנים, וישראל
בי"ד ובט"ו, והני כולהו
ליה לגופיה א"כ לימא קרא זמן מאי זמניהם
פשיטא אינהו תקון. וכיון דאינהו
במתני' דמקדימין: אלא לאו אליבא
שרויין על אדמתן, אבל
מנא לן. ואמרינן כדבענן
זמנים טובא ואכתי מיבעי ליה זמנו של זה
דרבנן. דהוו מקמי ר"ע אמרה:
תקון ודאי רמזינהו במגילת אסתר
עתה אע"פ כי בזמן הזה
למימר לקמן, חכמים
השנים כתיקנן, הואיל
הקילו על הכפרים שיהיו
מיהא קרינן. אלמא רבנן נמי דרשי
היינו דמיבעיא לן היכא רמיזא ומנלן:
לא כזמנו של זה א"כ לימא קרא זמנם מאי
ומסתכלין בה אין קורין
מקדימין ליום הכניסה
זמן זמנם זמניהם: איכא דאמרי אמר
לגופיה. לי"ד וט"ו המפורשין בספר:
זמניהם שמעת מינה כולהו אימא זמנים טובא
אותה אלא בזמנה. ר'
וקורין בי"א ובי"ב ובי"ג.
לימא קרא. את ימי הפורים האלה
רבה זו דברי ר' עקיבא סתימתאה.
יהודה אליבא דמאן,
פירוש יום הכניסה, יום
זמניהם דומיא דזמנם מה זמנם תרי אף
אי נימא אליבא דר'
שני ויום חמישי נקרא
ולא גרסינן להאי לישנא דדריש זמן
בזמן דמשמע בזמן המפורש להם:
זמניהם תרי ואימא תריסר ותליסר כדאמר
עקיבא אפילו בזמן הזה
יום הכניסה מפני שנכנסין
ואכתי מיבעי ליה. האי דנקט זמנים
זמנם זמניהם דהא רבנן דפליגי עליה
קורין אותה בי"א ובי"ב
בני הכפרים בכרכין
רב שמואל בר יצחק ה י"ג זמן קהילה לכל היא
לשון רבים: זמנו. של מוקפין לאו
נמי דרשי ליה אלא שהחמירו לאחר
ובי"ג, והא תקנת אנשי
כדי שיתפללו בציבור
ולא צריך לרבויי הכא נמי י"ג זמן קהילה לכל
כנסת הגדולה הן, אלא
ויקראו בספר תורה, וביום
כזמנו של פרזים דאי כתוב בזמן הוה
חורבן משום דמסתכלין בה:
ודאי ר' יהודה אליבא
שנכנסין מספקין מים
היא ולא צריך לרבויי ואימא שיתסר ושיבסר
קשיא דר"י. דהא ברייתא דלעיל
משמע זמן אחד לשניהן אי בעו
דרבנן ובזמן שהשנים
ומזון לאחיהם שבכרכים.
ליקרו בארביסר ואי בעו ליקרו $ ולא יעבור כתיב ור' שמואל בר נחמני אמר
אדר' יהודה דמתני' כדמפרש ואזיל:
כתיקנם וישראל שרויין
ואם חל להיות י"ד ביום ג'
2
על אדמתן מיהא קורין
התירו לכפרים לקרוא את
אמר קרא 3כימים אשר נחו בהם היהודים ימים כימים לרבות י"א וי"ב ואימא
ואוקי בי"א בי"ב. תיובתא לר'
המגילה ביום ב' שהוא
תריסר ותליסר אר"ש בר יצחק י"ג זמן קהילה לכל היא ולא צריך לרבויי ואימא שיתסר ושיבסר ולא יעבור
יוחנן. איכא דאמרי אמר
י"ג לחדש, ואם חל להיות
ר' יוחנן זו המשנה
י"ד ברביעי קורין הכפרים
כתיב ר"ש בר נחמני מ"ט לא אמר מבזמניהם זמן זמנם זמניהם לא משמע ליה ורב שמן בר אבא מ"ט לא
דברי ר' עקיבא הן,
ביום ב' שהוא י"ב לחדש,
אבל חכמים אומרים בזמן
ואם חל י"ד להיות
אמר מכימים אמר לך ההוא לדורות הוא דכתיב אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן זו דברי ר"ע סתימתאה
הזה הואיל ומסתכלין
באחד בשבת מקדימין
דדריש זמן זמנם זמניהם אבל חכ"א אין קורין אותה אלא בזמנה מיתיבי א"ר יהודה אימתי בזמן שהשנים
ו
בה, האביונים מסתכלים
וקורין ביום חמישי שהוא
בקריאת המגילה, כי בעת
י"א לחדש. הקילו עליהן
כתיקנן וישראל שרויין על אדמתן אבל בזמן הזה הואיל ומסתכלין בה אין קורין אותה אלא בזמנה רבי יהודה
קריאת המגילה מחלקין
מפני שמספקין מים ומזון
אליבא דמאן אילימא אליבא דר"ע אפילו בזמן הזה איתא להאי תקנתא אלא לאו אליבא דרבנן ובזמן
מעות פורים לעניים
לאחיהם שבכרכים, ואם
ומשלחין להם מתנות. אין
יכנסו ביום ג' או ביום
שהשנים כתיקנן וישראל שרויין על אדמתן מיהא קרינן תיובתא דרבי יוחנן תיובתא א"ד אמר רבה בר
קורין אותה אלא בזמנה
ד' מפני קריאת המגילה,
בר חנה אמר ר' יוחנן זו דברי ר"ע סתימתאה אבל חכמים אמרו בזמן הזה הואיל ומסתכלין בה אין קורין
בי"ד. והאי שאמר גאון
אינן יכולין לבוא ביום ה'
ז"ל כך אנו שונין,
שהוא יום הכניסה. וכן
אותה אלא בזמנה תניא נמי הכי אמר רבי יהודה אימתי בזמן שהשנים כתיקנן וישראל שרויין על אדמתן
ומסתכנין, ופי'רושו אם
דרך זו השמועה. ואקשינן
אבל בזמן הזה הואיל ומסתכלין בה אין קורין אותה אלא בזמנה רב אשי קשיא ליה דר' יהודה אדר' יהודה
השנים כתיקנם שיכולין
ואיך היקלו חכמים ועקרו
ישראל להעמיד דתותיהן
[יום] י"ד ויום ט"ו
ומוקים ואין עליהן סכנה, [אבל
שהן תקנת אנשי כנסת
בזמן הזה שמסתכנין ישראל בדתיהם] אין קורין אותה אלא בזמנה. אבל אנו כך שנינו. תניא נמי הכי [וכו'].
הגדולה ותיקנו הם י"א וי"ב וי"ג לבני הכפרים, והא אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו וכו'. ופרקינן
הני נמי מסורת היה בידם על פה כי אנשי כנסת
[הגדולה] תיקנום. מדכתיב לקיים את ימי הפורים האלה