10/1

ב:

מגילה נקראת פרק ראשון מגילה

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

ועוד

האמר

רב חסדא מ"ם וסמ"ך כו'. השתא סלקא דעתך

ואוקי לה להך ברייתא. דלעיל כרבי יוסי בר יהודה: אימתי.

ו א מיי' פ"א מהלכות

א) [לקמן ד: ה.], ב) [גי'

רי"ף רב], ג) [ב"ק סה: ע"ז

מגילה הלכה ו:

מקדימים: מקום שנכנסים כו'. במקום שבית דין קבוע והכפרים

דמנצפך מיירי בסתומות ותימה דבמסכת שבת פרק הבונה

ז ב ג ד ה מיי' שם הלכה

נב.], ד) [תוספתא פ"א ושם

להם הריב: אבל מקום שאין נכנסין.

(דף קד. ושם) משמע איפכא מדקאמר התם בשלמא פתוח ועשאו

נכנסים שם ליום הדין כשיש

ד ה י סמג עשין ד

אי' רבי יהודה ב"ק],

סתום עילויי עליוה דאמר רב חסדא

כו' אלא סתום ועשאו פתוח

דהך הקדמה לאו קולא היא

לכפרים אין קורין אותה אלא בזמנה:

ה) [לקמן ג:], ו) [פסחים

טוש"ע א"ח סי' תרפח

❖

מו.], ז) [שבת קד.],

סעיף ב:

משום דקשיא ליה כו'. בתמיה:

גרועי גרעיה דא"ר ירמיה מנצפ"ך

ח) [יומא פ. תמורה טז.],

הפרזים. עיר שאין לה חומה ומתוך

[צופים אמרום] אלמא מנצפ"ך איירי

ומוקים לה לברייתא כר' יוסי בר יהודה ומי

ט) [אסתר ט], י) [שם],

בפתוחות ואור"י דגמ' [דשבת] מסיק

כ) [דף ג:], ל) ס"א נמי,

כך ישיבתה נפוץ ופרוז ומרוחקין

אמר ר"י בזמן הזה הואיל ומסתכלין בה אין

רבינו חננאל

מ) [לקמן יד.], נ) [צ"ל

משכונה לשכונה: מוקפין בט"ו.

ליה וקתני דידע מתחילה מילתיה

קורין אותה אלא בזמנה ורמינהי א"ר יהודה

צופים], ס) [ועי' תוספת

א)

רב אשי קשיא ליה

דרב חסדא וגם איירי ליה מעיקרא

❖

שהרי שני ימים כתובין שם ומדקבע

שבת קד. ד"ה גרועי],

ומי אמר ר' יהודה

א אימתי מקום שנכנסין בשני ובחמישי אבל

בפתוחות הוצרך להעמיד מנצפ"ך

י"ד לפרזים שדייה ט"ו למוקפין:

הכי אבל בזמן הזה

מקום שאין נכנסין בשני ובחמישי אין

הואיל ומסתכלין בה אין

כלל כלל לא. וחמשה עשר דכתיב

בפתוחות ולא תקשה דרב חסדא

קורין אותה אלא בזמנה.

קורין אותה אלא בזמנה מקום שנכנסין

תורה אור השלם

והכא ה"ק ותסברא והכתיב אלה

במגילה שדייה לשושן כדרך שנחו

[וה]אמר ר' יהודה אימתי

בשני ובחמישי מיהא קרינן ואפילו בזמן הזה

1. עַל כֵּן הַיְּהוּדִים

בו בשעת הנס: מהודו ועד כוש

המצות והך קושיא איתותב בין

מקום שנכנסין בשני

ובחמישי, אבל מקום

הַפְּרָזִים הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי

כתיב. שקיבלו עליהם פורים דכתיב

בפתוחות בין בסתומות ועוד את"ל

ומוקים לה לברייתא כרבי יוסי בר יהודה

שאין נכנסין אין קורין

הַפְּרָזוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם

דבסתומות איירי ל) אכתי תקשה

וישלח ספרים בכל מדינות המלך

ומשום דקשיא ליה דרבי יהודה אדר' יהודה

אותה אלא בזמנה, מקום

אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ

שנכנסין בשני ובחמישי

והאמר רב חסדא מ"ם וסמ"ך וכו'

אחשורוש וגו' לקיים עליהם ט). ואע"ג

אֲדָר שִׂמְחָה וּמִשְׁתֶּה וְיוֹם

מוקים לה לברייתא כרבי יוסי בר יהודה

מיהא קרינן בי"א [בי"ב]

טוֹב וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ

וכן פיר"ת וז"ל שהגיה בספר הישר

דלא כתב הודו וכוש בהאי קרא כיון

רב אשי שמיע ליה דאיכא דתני לה כרבי

בי"ג ואפילו בזמן הזה.

לְרֵעֵהוּ: אסתר ט יט

מנצפ"ך צופים אמרום כמו קול צופיך

דכתיב בכל מדינות המלך אחשורוש

2. לְקַיֵּם עֲלֵיהֶם לִהְיוֹת

ושמיע ליה לרב אשי

יהודה ואיכא דתני לה כרבי יוסי בר יהודה

דאיכא מאן דתני לה

הרי מהודו ועד כוש: כדכתיב

(ישעיה נב) נביאים. צופים מהר

עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה

ומדקשיא ליה דרבי יהודה אדרבי יהודה

לברייתא כר' יוסי בר'

עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וְאֵת

להיות עושים. מסקנא דקושיא היא

אפרים (שמואל א א) מ) ממאתים נביאים

א)

יהודה, דווקא הוא, דלא

יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ בְּכָל

אמר מאן דתני לה כרבי יהודה לאו דווקא

ולא תירוצא הוא: ואימא פרזים בי"ד.

נ) (מצופים) שעמדו להם לישראל והיו

תיקשי לך דר' יהודה

שָׁנָה וְשָׁנָה:

אדר' יהודה. [פסקא]

אסתר ט כא

מאן דתני לה כרבי יוסי בר יהודה דווקא:

צופים הללו לאחר ששרף אמון את

דהא קבעינהו קרא אבל מוקפין דלא

3. לְקַיֵּם אֶת יְמֵי הַפֻּרִים

כרכין המוקפין חומה

התורה ומשום לשון נופל על הלשון

קבעינהו קרא אי בעו בארביסר

כרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון

מימות יהושע בן נון

הָאֵלֶּה בִּזְמַנֵּיהֶם כַּאֲשֶׁר

ליקרו אי בעו בחמיסר ליקרו: ואימא

נקרא מנצפ"ך בלשון צופיך ותסברא

קורין בט"ו. ואוקימנא

קִיַּם עֲלֵיהֶם מָרְדּ¢ כַי

קורין בחמשה עשר וכו': מנהני מילי אמר

(בגמר') [דגמר'ינן] פרזים

הַיְּהוּדִי וְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה

מוקפין בי"ג. וקרא דכתיב בחמשה

והכתיב אלה המצות ועוד והאמר רב

רבא דאמר קרא על כן היהודים הפרזים

ב)

[פרזים], כתיב הכא על כן

וְכַאֲשֶׁר קִיְּמוּ עַל נַפְשָׁם

חסדא מ"ם וסמ"ך שבלוחות וכו'

עשר לשושן הוא דקבע כדרך שעשו

היהודים הפרזים היושבים

וְעַל זַרְעָם דִּבְרֵי הַצֹּמוֹת

היושבים בערי הפרזות וגו' מדפרזים בארבעה

בט"ו בשנה ראשונה: ומשני כשושן.

ומשני אין מהוי הוי ולא קשיא מידי

בערי הפרזות עושים את

וְזַעֲקָתָם: אסתר ט לא

עשר מוקפין בחמשה עשר ואימא פרזים

4. וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים

יום ארבעה עשר, וכתיב

דרבי ירמיה מוקי לה בסתומות וכי

כיון דלא רמז לך הכתוב זמן המוקפין

התם לבד מערי הפרזי,

וְנַעֲשִׂים בְּכָל דּוֹר וָדוֹר

בארבעה עשר מוקפין כלל כלל לא ולאו

מטי במגילה פריך מהא דרב חסדא

אימת הוא ואשכחן שושן שעשו בט"ו

מה להלן דכת'יב הפרזי

מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה מְדִינָה

ישראל נינהו ועוד מהודו ועד כוש כתיב

דהכי אורחיה זיל הכא קא מדחי ליה

וקרי להני פרזי ומוקפות

מסתברא שאותו היום שייר למוקפין:

וּמְדִינָה וְעִיר וָעִיר וִימֵי

חומות דבהדיהן מימות

הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא

אשכחן עשייה. דמשתה ויום טוב

מאלה המצות נמי פריך ומשני שפיר

ואימא פרזים בארביסר מוקפין בארביסר

יהושע בן נון, כי (נהר)

יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים

ומתוך הסוגיא דמגילה ושבת מוכח

שתהא לפרזים בי"ד ומוקפין בט"ו:

ובחמיסר כדכתיב להיות עושים את יום

[הכי] קורין בט"ו. ואימא

וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם:

מוקפין חומה קורין בי"ד

אסתר ט כח

זכירה. קריאת המגילה: מנלן.

תרוייהו ורבי ירמיה קאמר מנצפ"ך

ארבעה עשר לחדש אדר ואת יום חמשה עשר

5. כָּל אֵלֶּה עָרִים בְּצֻרוֹת

ובט"ו. ופרקינן אי הוה

צופים אמרום אפתוחות ואסתומות

שנקבע להם זמן לפרזים בארבעה

[בו] בכל שנה אי הוה כתב את יום ארבעה

כתיב את יום ארבעה

חוֹמָה גְבֹהָה דְּלָתַיִם

וכדמסיק הש"ס :

ס)

עשר הא בהאי קרא דעל כן היהודים

עשר וחמשה עשר, כדקא

וּבְרִיחַ לְבַד מֵעָרֵי הַפְּרָזִי

מבטלין עשר וחמשה עשר כדקאמרת השתא

אמרת, השתא דכתיב את

הַרְבֵּה מְאֹד:

הפרזים היושבים בערי הפרזות

יום ארבעה עשר ואת

דברים ג ה

דכתיב את יום ארבעה עשר ואת יום חמשה

עושים את יום ארבעה עשר וגו' י)

6. אֵלֶּה הַמִּצְוֹת אֲשֶׁר

יום חמשה עשר, שמעינן

עשר אתא את ופסיק הני בארבעה עשר והני בחמשה עשר ואימא פרזים

עשייה הוא דכתיבא: איתקש זכירה

ג)

הני בי"ד והני בט"ו,

צִוָּה יְיָ אֶת מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי

לית מאן דעביד שני

בארביסר מוקפין אי בעו בארביסר אי בעו בחמיסר אמר קרא 3בזמניהם זמנו

יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינָי:

לעשייה. הלכך זמן אחד להם:

❖

ימים אלא כל מקום

ויקרא כז לד

וכתיב התם. בביאת הארץ בימי משה

של זה לא זמנו של זה ואימא בתליסר כשושן אשכחן עשייה זכירה מנלן

ומקום יומו יום אחד.

ויהושע לבד מערי הפרזי הרבה

תוב ליכא למימר דמוקפין

אמר קרא והימים האלה נזכרים ונעשים איתקש זכירה לעשייה מתני' דלא

אי בעו בי"ד אי בעו

מאד: מה להלן מימות יהושע. ולא

הגהות הגר"א

כי האי תנא דתניא ד)רבי יהושע בן קרחה אומר כרכין המוקפין חומה מימות

בט"ו, דהא פרשינן לעיל

גרסינן מה להלן מוקפין חומה מימות

[א] [ב] גמ' (מוקפת

מדכתיב זמניהם דייקינן

אחשורוש קורין בחמשה עשר מ"ט דרבי יהושע בן קרחה כי שושן ב מה

חומה) תא"מ (וכן מחקו

דכל חד בזמנו וזמנו של

יהושע דהא פרזים לאו מוקפין חומה

שושן מוקפת חומה מימות אחשורוש וקורין בחמשה עשר אף כל שמוקפת

רש"י): [ג] שם דעבדא

זה לא זמנו של זה,

נינהו: אף כאן מימות יהושע. אף

❖

רשום קו עליו למחקו:

כלומר אין הפרזין קורין

חומה מימות אחשורוש קורין בחמשה עשר ותנא דידן מ"ט יליף פרזי פרזי

פרזים האמור כאן במעשה המן

בט"ו ולא המוקפין קורין

כתיב הכא על כן היהודים הפרזים וכתיב התם לבד מערי הפרזי הרבה

בי"ד. ואימא בשלשה

בפרזי דיהושע קאמר ואע"ג דלאחר

עשר, כלומר מוקפין אי

רבינו חננאל (המשך)

מאד מה להלן מוקפת חומה מימות יהושע בן נון אף כאן מוקפת חומה

כן נעשה מוקף הוי פרזים לענין

[א]

[ב]

בעו בט"ו אי בעו בי"ג.

מגילה: פרזי פרזי. לא גמיר גזירה

מימות יהושע בן נון בשלמא רבי יהושע בן קרחה לא אמר כתנא דידן דלית

עיר ועיר למה לי. ואמרינן

ופרקינן כשושן, מה שושן

ולתנא דידן כיון דגמר

אע"ג דלא מוקפת חומה

שוה מרביה ואין אדם דן גזירה שוה

ליה פרזי פרזי אלא תנא דידן מ"ט לא אמר כר' יהושע בן קרחה מ"ט דהא

פרזים פרזים כדאמרנן,

מימות יהושע בן נון

מעצמו אלא אם כן קיבלה מרבו:

אית ליה פרזי פרזי הכי קאמר אלא שושן [ג] דעבד' כמאן לא כפרזים ולא

מדינה ומדינה תוב למה

היא מיהא כיון דהיא

הכי קאמר אלא שושן דעבדה כמאן.

ליה. אלא לכוליה עלמא

מוקפת חומה קרו בט"ו,

כמוקפין אמר רבא ואמרי לה כדי שאני שושן הואיל ונעשה בה נס בשלמא

קרא יתירה הוא, שמע

אף כל שהיא מוקפת

אי ילפינן הך גזירה שוה היאך עשו

מינה ב) מדינה וכל הסמוך

חומה קרו בט"ו. ואיתקש

לתנא דידן היינו דכתיב 4 מדינה ומדינה ועיר ועיר מדינה ומדינה לחלק בין

אותן שבשושן בט"ו הא פרזי הוא ולא

למדינה כמדינה היא,

זכירה לעשייה, דכתיב

מוקפין חומה מימות יהושע בן נון למוקפת חומה מימות אחשורוש עיר

ידעינן בה שהוקפה מימות יהושע:

וכן עיר ועיר, וכר'

והימים האלה נזכרים

יהושע בן לוי דאמר ר'

ונעשים. מתניתין דלא

ועיר נמי לחלק בין שושן לשאר עיירות אלא לרבי יהושע בן קרחה בשלמא

הואיל ונעשה בה נס. שניתן להם

יהושע בן לוי כרך וכל

כר' יהושע בן קרחה

גם מחר לעשות כדת היום להרוג

מדינה ומדינה לחלק בין שושן לשאר עיירות אלא עיר ועיר למאי אתא

הסמוך לו וכל הנראה

דתני מוקפין חומה מימות

בשונאיהם שני ימים על כרחן לא נחו

עמו נידון ככרך. וכמה

אחשורוש קורין בחמשה

אמר לך רבי יהושע בן קרחה ולתנא דידן מי ניחא כיון דאית ליה פרזי

יהא מחוץ לכרך הסמוך

עשר, כשושן. ותנא דידן

עד ט"ו וכן קבעוה לדורות: מדינה

פרזי מדינה ומדינה למה לי אלא קרא לדרשה הוא דאתא וכדרבי יהושע

לו שיחשב כמו כרך,

אמר שאני שושן דאע"ג

ומדינה עיר ועיר. גבי זכירה ועשייה

ואוקימנא מיל, כמחמתן

דלאו מוקפת חומה מימות

בן לוי הוא דאתא דאמר רבי יהושע בן לוי ה) ד כרך וכל הסמוך לו וכל

לטבריא. וזה שיעור המיל.

יהושע בן נון היא, הואיל

כתיב והימים האלה נזכרים ונעשים

הנראה עמו נידון ככרך עד כמה אמר רבי ירמיה ואיתימא רבי חייא בר

אמר ר' ירמיה ואיתימא

ונעשה בה נס לפיכך קראו

וגו' משמע מדינה ומדינה כמנהגה

ר' חייא בר אבא מנצפ"ך

בט"ו. ואקשינן בשלמא

אבא כמחמתן לטבריא מיל ולימא מיל הא קא משמע לן דשיעורא

ו)

ועיר ועיר כמנהגה למדנו שיש מנהג

צופים אמרום, כלומר

לתנא דידן כתיב מדינה

דמיל כמה הוי כמחמתן לטבריא ואמר רבי ירמיה ואיתימא רבי חייא

האותיות הללו חכמים

ומדינה עיר ועיר, מדינה

חלוק במדינות ומנהג חלוק בעיירות

ז)

תיקנום. ואקשינן (ו)אלה

ומדינה לחלק דאע"ג

בר אבא מנצפ"ך צופים אמרום ותסברא והכתיב אלה המצות שאין

לחלק בין שושן לשאר עיירות ואע"פ

ח)

המצוות, שאין נביא

דתרוייהו מוקפות חומה

שאף היא בכלל פרזים הוקבעה בט"ו:

נביא רשאי לחדש דבר מעתה ועוד האמר רב חסדא מ"ם וסמ"ך שבלוחות

רשאי לחדש דבר מעתה.

אינ[ו]ן, המוקפות חומה

מימות יהושע בן נון

הכי גרסינן אלא לר' יהושע בן קרחה

בנס

א) נראה דחסר וצ"ל ומדקשיא

קרו בט"ו והמוקפות אחרי

בשלמא מדינה ומדינה לחלק בין מוקפין

ליה דר"י אדר"י אמר מאן

כן קרו בי"ד. עיר ועיר

חומה מימות אחשורוש לשאין מוקפין מימות אחשורוש: עיר ועיר למאי. הרי כל הפרזים שוין וכל המוקפין שוים ואין חילוק בין עיר ועיר: וכדר'

דתני לה כר"י בר"י דוקא

נמי לחלק בין שושן

וכו'.

לשאר עיירות, דשושן

יהושע בן לוי. ובחלוק לא איירי כלל אלא ה"ק

ועיר הסמוך למדינה שתהא כמותה: נידון ככרך. וקורין בט"ו. הסמוך אע"ג

כל עיר

ב) נראה דצ"ל אלא נאמר

בט"ו ושאר עיירות בי"ד.

עד כמה. חשיב לה סמוך: מנצפ"ך. כפל אותיות: צופים אמרום. נביאי הדורות:

שאינו נראה נראה

אע"פ שאינו סמוך הכי מפרש

לקמן כ):

מדינה ומדינה ואשמעינן דכל

אלא לר' יהושע בן קרחה

בנס

הסמוך וכו'.