ז:
מגילה נקראת
פרק ראשון מגילה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דלא
ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. [בירושלמי] ארורה זרש
ה"ג קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות. דהא תרי מנות איכא: הדר
מח א
א)
שלח ליה איהו לא גרסינן ליה הכא: טסקא דקשבא. שק מלא
ברוכה אסתר ארורים כל הרשעים ברוכים כל היהודים:
אין בין יו"ט לשבת. צריך לומר דה"פ אין שום מלאכה אסורה
ב)
תמרים: דאבשונא. שנתייבשו החטים בתנור בעודן כרמל וקמח
ג)
מט ב
שלהן מתוק לעולם: א"ל אביי. לרבה: השתא אמר מרי. עכשיו
לשבת שלא תהא אסורה ליום טוב אלא אוכל נפש בלבד אבל
ד)
ה)
יאמר מרי עליך: אי חקלאה מלכא
שאר חלוקים יש ביניהן שזה בסקילה
נ ג
ליהוי דיקולא מצואריה לא נחית. הסל
וזה בלאו:
קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות איש לרעהו
ו) ז)
1
כאן
נא ד ה ו
במכשירין שאי אפשר לעשות
ח)
שהיה רגיל להוליך בעודנו בן כפר
(א) [א] ומתנות לאביונים רבה שדר ליה למרי
ט)
מערב יו"ט. משמע מדלא
ומאכיל לבהמתו לא יוריד עתה
בר מר ביד אביי מלא טסקא דקשבא ומלי
פליגי אלא במכשירין מכלל דגוף
(ד)
מראשו. כך אתה נעשית מלך וראש
י) כ)
כסא קמחא דאבשונא אמר ליה אביי השתא
ל)
המאכל שרי לעשות ביום טוב אע"ג
בפומבדיתא ואינך שולח לו אלא
אמר מרי אי חקלאה מלכא ליהוי דיקולא
נב ז
מ)
דברים המצויין לכל: חוליא. מתיקא:
דאפשר לעשות מערב יו"ט ומדרבי
נ)
מצואריה לא נחית הדר שדר ליה איהו מלא
כי נפקי מבי מר. כשיצאתי מבית
יהודה נשמע לרבנן דהא לא פליגי
ס)
טסקא דזנגבילא ומלא כסא דפלפלתא
עליה אלא במכשירין וא"כ קשיא דאמר
אדוני רבה לילך לבית אבא מרי בר
(ג)
נג ח
מר הייתי שבע: צעי. קערות של
בפרק המצניע
אריכא אמר אביי השתא אמר מר אנא שדרי
ע) פ)
❖
מיני מאכל: דאיכסייא לצעא בתראי.
החולב והמגבן והמחבץ והרודה חלות
צ)
ליה חוליא ואיהו שדר לי חורפא אמר אביי
ק)
דבש בשבת חייב חטאת הזיד ביו"ט
הייתי חפץ לכוס הקערה אחריו. כל
כי נפקי מבי
מר הוה שבענא כי מטאי
ר)
לוקה את הארבעים אע"ג דהוי אוכל
אכילה שלא כדרכה נקרא כוסס:
ש)
להתם קריבו לי שיתין צעי דשיתין מיני
תורה אור השלם
רווחא לבסימא שכיח. ריוח מצוי
נפש ואפי' לרבנן דאמרי התם אחד
ת) א)
קדירה ואכלי
בהו שיתין פלוגי ובישולא
❖
1. כַּיָּמִים אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם
לדבר המתוק בתוך המעיים: מחלפי
זה ואחד זה אין בו אלא משום שבות
בתרייתא הוו קרו ליה צלי קדר ובעאי
הַיְּהוּדִים
מֵאוֹיְבֵיהֶם
סעודתייהו. זה אוכל עם זה בפורים
מ"מ מודו היכא דאיכא אב מלאכה
וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם
למיכס צעא אבתרה אמר אביי היינו דאמרי
דלוקה ויש לומר דודאי אוכל נפש
של שנה זו ובשניה סועד חברו עמו:
מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל
הגהות הב"ח
אינשי כפין עניא ולא ידע אי נמי רווחא
לאבסומי. להשתכר ביין: ואיבסום.
לְיוֹם טוֹב לַעֲשׂוֹת אוֹתָם
המתקלקל אם עושהו מאתמול מותר
(א) גמ'
יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה
נשתכרו: נגה ולא אתו רבנן. איחר
לעשות ביו"ט אבל אוכל נפש דעדיף
לבסימא שכיח אביי בר אבין ור' חנינא בר
וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ
טפי כשהוא עשוי מאתמול כגון ההוא
היום ולא באו התלמידים לבית
לְרֵעֵהוּ
וּמַתָּנוֹת
אבין אמחלפי סעודתייהו להדדי אמר רבא
(ב) שם
המדרש: מתני' אין בין יום טוב
לָאֶבְיוֹנִים: אסתר ט כב
דהמצניע אסור לעשותו ביו"ט אבל
מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע
2. וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא
א"ל
ב
לשבת. להיות מותר לכתחלה ביום
מכשירין דלא מתקלקל כשנעשו
(ג) רש"י
קֹדֶשׁ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי
בין ארור המן לברוך מרדכי רבה ורבי זירא
מאתמול בהא ודאי יש לחלק [בין]
טוב מה שאסור בשבת. אבל לענין
מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם
היכא דאפשר ללא אפשר: עבדו סעודת פורים בהדי הדדי איבסום
(ד) תוספות
כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה
עונשין יש הרבה שזה בסקילה ובכרת
בָהֶם אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל
חייבי
קם רבה שחטיה לרבי זירא למחר בעי
וזה בלאו גרידא: גמ' זה וזה
כריתות בכלל היו. פ"ה
מפליג
נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה
רחמי ואחייה לשנה אמר ליה ניתי מר ונעביד
(ה) ד"ה
שוין. אסורין ביום טוב כשבת:
בכלל ונכרתו הנפשות
שמות יב טז
לָכֶם:
3. אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ לֹא יֹסִיף
ולא במלקות
שאפשר. כגון סכין שנפגם מערב
העושות וקשה דאם כן הוי ליה למימר
סעודת פורים בהדי הדדי אמר ליה לא בכל
❖
פֶּן יֹסִיף לְהַכֹּתוֹ עַל אֵלֶּה
יום טוב: שאי אפשר. כגון סכין
אחותו בכלל היתה כלומר בכלל
שעתא ושעתא מתרחיש ניסא אמר רבא
מַכָּה רַבָּה וְנִקְלָה אָחִיךָ
❖
שנפגמה ביום טוב: מתני' בידי
לְעֵינֶיךָ: דברים כה ג
ונכרתו הנפשות ולא היה לו לכתוב
סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא ידי
ג
אדם. יש בה מיתת ב"ד: גמ' אף
הגהות הגר"א
כרת בה ויש לומר דה"פ חייבי כריתות
חובתו מאי טעמא ימי משתה ושמחה כתיב
יום הכפורים מתחייב בנפשו. דאיסור
בכלל היו פי' בכלל המלקיות דבכל
[א] גמ'
רבינו חננאל
רב אשי הוה יתיב קמיה (דרב כהנא) נגה
כרת כמיתת בית דין דמי: ופטורים
אחת ואחת יש לאו ולמה יצאת כרת
❖
קיימת בנו רבינו ומתנות
ולא אתו רבנן אמר ליה מאי טעמא לא אתו
מלשלם. אם הדליק גדישו של חבירו
באחותו בלא לאו שהרי הכרת לא
לאביונים, כלומר נתינת
רבנן דלמא טרידי בסעודת פורים אמר ליה
איצטריך שהרי היתה בכלל ונכרתו אלא
ביום הכפורים שאין תשלומין אצל
(ב)
אביונים נתת לי מנה
אחת והיא הירך. חזר
ולא הוה אפשר למיכלה באורתא אמר ליה
ודאי יצתה לדונה בכרת (ה) ומינה
חיוב מיתה שנאמר ולא יהיה אסון
מוסף רש"י
שלח לו עגל וג' קנקני
נגמר לכל האחרים כדין דבר
ענש יענש הא אם יהיה
לא שמיע ליה למר הא דאמר רבא סעודת
דקשבא. (ע"ז
יין כו'. בסימא, פירוש
אסון לא יענש: כל חייבי כריתות
שהיה בכלל:
יד:) רווחא לבסימא
שיכור. אמר רבא סעודת
פורים שאכלה בלילה לא יצא ידי חובתו אמר
שכיח.
פורים שאכלה בלילה לא
שלקו. שהתרו בהן עדים על לאו
אלא
ליה (אמר רבא הכי) [אמר ליה אין] תנא
יצא, מאי טעמא ימי
שעמו כרת ולקו בבית דין: נפטרו
מיניה ארבעין זימנין ודמי ליה כמאן דמנח בכיסיה: מתני' ד אין בין יום טוב
(ערובין פב:)
משתה ושמחה כתיב.
היה עושה את יום
מידי כריתתן. שוב אין בית דין של
שיתין צאי [דשיתין מיני
לשבת אלא אוכל נפש בלבד: גמ' הא לענין מכשירי אוכל נפש זה וזה שוין
הכפורים
כשבת
קדירה], פירוש קערות
מעלה נפרעין: תנינא. דחלוקין:
במיני מטעמים. מתני'
לתשלומין.
מתניתין דלא כרבי יהודה דתניא אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש רבי
ואם איתא. דנפטרו אידי ואידי בידי
אין בין יום טוב לשבת
יהודה מתיר אף מכשירי אוכל נפש מ"ט דת"ק אמר קרא הוא ולא מכשיריו
אלא אוכל נפש בלבד
אדם הוא אף ביום הכפורים יש
2
כו'. פי' בשבת אסור ביום
ור' יהודה (אמר) לכם לכם לכל צורכיכם ואידך נמי הכתיב לכם לכם
מלקות על לאו שבו ובית דין פוטרין
ה
טוב מותר. שנ' אך אשר
אותו מכרת: אמר רב נחמן. לעולם
ולא לעובדי ככבים לכם ולא לכלבים ואידך נמי הא כתיב הוא כתיב הוא
יאכל לכל נפש הוא לבדו
יעשה לכם, כגון אפייה
אינן חלוקין עליו חביריו והא דקתני
וכתיב לכם כאן במכשירין שאפשר לעשותן מערב יום טוב כאן במכשירין
ו
ובישול וכיוצא בהן. אבל
דאין זדונו בידי אדם: הא מני ר'
שאי אפשר לעשותן מערב יום טוב: מתני' ז אין בין שבת ליום הכפורים
מכשירי אוכל נפש כגון
יצחק היא. דאמר במסכת מכותר) דאין
אלא שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו בכרת: גמ' הא לענין תשלומין זה
להוציא אש מן האבנים
לבשל, וכגון תיקון סכין
מלקין בלאו הניתן לאזהרת כרת
לשחוט בה, וכיוצא בהן,
וזה שוין מני מתניתין רבי נחוניא בן הקנה היא דתניא ר' נחוניא בן
אפילו התרו בו למלקות ויליף טעמיה
זה וזה שוין, כשם שאסור
הקנה היה עושה את יום הכפורים כשבת לתשלומין מה שבת מתחייב
מהאי קרא: כל חייבי כריתות. של
(פסחים
בשבת כך אסור ביום
טוב. מתניתין דלא כר'
בנפשו ופטור מן התשלומין אף יום הכפורים מתחייב בנפשו ופטור מן
כט. ועי"ש לב. וכתובות ל.
עריות היו בכלל ונכרתו הנפשות
ושבועות לג.) הא מני.
יהודה דתניא אין בין יום
העושות וגו' שכתוב בפרשת עריות
התשלומין תנן התם כל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן שנאמר
ר' יצחק
ח
טוב לשבת אלא אוכל
: למה יצאת כרת באחותו.
היא.
נפש בלבד שנ' אך אשר
ונקלה אחיך לעיניך כיון שלקה הרי הוא כאחיך דברי רבי חנניה בן
3
יאכל לכל נפש וגו'. והאי
דכתיב בקדושים תהיו ש) ואיש כי יקח
גמליאל אמר ר' יוחנן חלוקין עליו חביריו על ר' חנניה בן גמליאל אמר רבא
דכתיב לכם, לכם ולא
את אחותו וגו': לדונה בכרת ולא
לכלבים ולא לגוים. ר'
אמרי בי רב תנינא אין בין יוה"כ לשבת אלא שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו
במלקות. אם התרו בהן. ואף על גב
יהודה מתיר אף במכשירי
בהיכרת ואם איתא אידי ואידי בידי אדם היא אמר רב נחמן הא מני רבי יצחק
אוכל נפש שאי איפשר
דנדה נמי נשנית באותה פרשה לדבר
לעשותן מערב יום טוב,
היא דאמר מלקות בחייבי כריתות ליכא דתניא רבי יצחק אומר חייבי
שנתחדש בה נשנית להעראה : אפילו
ת)
שנ' לכם, לכל צרכיכם.
כריתות בכלל היו ולמה יצאת כרת באחותו לדונה בכרת ולא במלקות
(מכות כג:) חייבי
וגרסינן בפרק משילין
תימא רבנן היא. דאמרי מלקות
כריתות בכלל היו.
פירות דאוקמה רב פפא
רב אשי אמר אפי' תימא רבנן זה עיקר זדונו בידי אדם וזה עיקר זדונו בהיכרת:
אצל כרת ואפילו א) הכא ליכא
להא דתנן אין בין יום טוב
למילף מינה שחלוקין על רבי
מתני'
לשבת אלא אוכל נפש
בלבד, בית שמאי היא.
חנניה והכי קאמר מתניתין שבת עיקר חומר זדונו בידי אדם וזה עיקר חומר זדונו בהכרת
ומיהו אם התרו בו ולקה מיפטר:
ירושלמי אין בין יום טוב
מתני' ולמה
לשבת אלא אוכל נפש,
יצאת כרת באחותו. לדונה בכרת ולא במלקות.
והא איכא חורנין, סקילה וכרת בשבת ואין סקילה ולא כרת ביום טוב, מכות ביום טוב ואין מכות בשבת.
(שם יג:) רב אשי אמר אפילו תימא. רבנן.
ואין תימה באוכל נפש מתניתין היא, והא תנינן משילין פירות דרך ארובה ביום טוב אבל לא בשבת. [ועוד
שוחקין עצי בשמים למילה ביו"ט אבל לא בשבת] אמר ר' יוסי והוא שמל. [ותו התני מודים חכמים לר'
זה עיקר זדונו בידי אדם.
מאיר בחותמות שבקרקע וכו'. מהו] להדליק נר של בטלה ביום טוב, א'מרו משמ'יה דר' יוחנן לא תתיר ולא
תאסור. [מתני'] אין בין יום הכפורים לשבת אלא ששבת זדונו סקילה בידי אדם ויום הכפורים המחללו בזדון
חייב כרת בידי שמים. הא לעיניין תשלומין זה וזה שוין, שאין חייב בתשלומין דקם ליה בדרבה מיניה. מני
(שם כג:)
מתניתין ר' נחוניא בן הקנה שפוטר מן התשלומין בזה ובזה. דתניא ר' נחוניא בן הקנה היה עושה את יום
הכפורים כשבת לתשלומין כו'. תנן התם כל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתן דברי ר' חנניה בן גמליאל,
אמר ר' יוחנן חלוקין עליו חביריו על ר' חנניה בן גמליאל ואומרים אע"פ (שלא) [ש]לקו לא נפטרו. אמרי בי רב תניינא שחולקין עליו חביריו, דתנן אין בין שבת ליום הכפורים אלא ששבת זדונו בידי אדם ויום הכפורים
זדונו בכרת, ואם המלקות פוטרתו נמצא גם זה זדונו בידי אדם. ואוקמה רב נחמן בר יצחק, לר' יצחק דתני ונכרתו הנפשות וכו' גם אחותו בכלל
כל
חייבי כריתות היא
ולמה יצאת כרת באחותו לדונם בכרת ולא במלקות.