מגילה נקראת
פרק
ראשון מגילה
ט.
מסורת הש"ס
תורה אור השלם
בשלמא תורה איכא יגר שהדותא. וקשה אמאי מפסלא בהכי
גופן. כתיבה: כאן בגופן שלנו. מתניתין דקתני בכל לשון שלא שינה
א)
1. וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה
ב)
את הכתב אלא ששינה את הלשון וברייתא בגופן שלהן: הא. דאמר
והלא אילו היה חסר כל אלו השלש תיבות לא מפסיל
י)
אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם
ג)
עַל לְבָבֶךָ: דברים ו ו
עד שיכתבנו בכתב אשורית: רבן שמעון בן גמליאל היא. דפליג
בהכי כדאמרינן בגיטין ספר תורה שחסר יריעה אחת אין
ד)
2. וַיִּקְרָא לוֹ לָבָן יְגַר
גמליאל. אמאי קתני בברייתא
אדרבנן במתניתין: אי רבן שמעון בן
קורין בו משמע דווקא יריעה אחת אבל פסוק אחד לא ודחק הקונטרס
שָׂהֲדוּתָא וְיַעֲקֹב קָרָא לוֹ
גַּלְעֵד: בראשית לא מז
עד שיכתבנו אשורית: אלא לא קשיא
לומר דגרע טפי כשהוא כתוב תרגום
3. וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ
גרסינן: והיו הדברים האלה. כתיב
מכשהוא לא נכתב כלל ויש לומר
כאן בגופן שלנו כאן בגופן שלהן אמר ליה
בָּעֵת הַהִיא בַּחֹדֶשׁ
דהכא לא בא אלא להשמיענו דהוי
ה) ו)
בתפילין ומזוזות שכתובין בהן
אביי במאי אוקימתא לההיא בגופן שלהן
הַשְּׁלִישִׁי הוּא חֹדֶשׁ סִיוָן
בִּשְׁלוֹשָׁה וְעֶשְׂרִים בּוֹ
פרשיות של שמע: בשאר ספרים.
טעות וצריך להגיהו:
מאי איריא מקרא שכתבו תרגום ותרגום
ז)
כאן במגילה כאן בשאר ספרים.
וַיִּכָּתֵב כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּה
נביאים וכתובים: מכלל דתנא קמא.
ח) ט)
מָרְדּ¢ כַי אֶל הַיְּהוּדִים וְאֶל
שכתבו מקרא אפילו מקרא שכתבו מקרא
וקשה דהך ברייתא כמאן
בתמיהה. והא תנא קמא שרי בכל
הָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים וְהַפַּחוֹת
ותרגום שכתבו תרגום נמי דהא קתני עד
י) כ)
וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת אֲשֶׁר
לשון: רבותינו אמרו. רבן שמעון
מתוקמא לא כרבן שמעון בן גמליאל
ל)
מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ שֶׁבַע
שיכתבנו אשורית על הספר בדיו אלא לא
❖
בן גמליאל: תלמי. מלך מצרים היה:
ולא כרבנן דאי רבנן א"כ הוה ליה
וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה
קשיא הא רבנן הא רשב"ג אי רשב"ג הא
אלהים ברא בראשית. את השמים.
למיתני במתני' מגילה גבי תפילין
מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ
וְעַם וָעָם כִּלְשֹׁנוֹ וְאֶל
ומזוזות שאין נכתבין אלא אשורית
איכא יונית אלא לא קשיא כאן בספרים כאן
שלא יאמר בראשית שם הוא ושתי
הַיְּהוּדִים
כִּכְתָבָם
גליון הש"ס
וכרבן שמעון בן גמליאל לא מתוקמא
רשויות הן וראשון ברא את השני:
בתפלין ומזוזות תפלין ומזוזות מ"ט משום
וְכִלְשׁוֹנָם: אסתר ח ט
גמ' וכתבו לו.
אעשה אדם. שמכאן פקרו המינין לומר
שהרי הוא מתיר אף יונית ואין לומר
קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים
דכתיב בהו והיו בהוייתן יהו מאי תרגום
❖
1
עֲלֵיהֶם וְעַל זַרְעָם וְעַל
דהני מילי בשאר ספרים [מתיר
שתי רשויות הן ה) דכתיב נעשה אדם
שכתבו מקרא איכא בשלמא תורה איכא
כָּל הַנִּלְוִים עֲלֵיהֶם וְלֹא
: ויכל ביום הששי. שלא
רשב"ג יונית] אבל במגילה מודה
יַעֲבוֹר לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת
יגר שהדותא אלא הכא מאי תרגום איכא
2
שצריך אשורית זה אינו דהא בפרק
שְׁנֵי הַיָּמִים הָאֵלֶּה
יאמר אם כן עשה מלאכה בשבת דהא
הגהות הב"ח
אלא לא קשיא כאן במגילה כאן בספרים
כִּכְתָבָם וְכִזְמַנָּם בְּכָל
שני אמרי רב ושמואל דלעז
כתיב ויכל ביום השביעי והוא לא
(א) גמ' מאי
שָׁנָה וְשָׁנָה:
מגילה מ"ט דכתיב בה ככתבם וכלשונם
יונית לכל כשר ומסיק דאינהו אמור
יקבל עליו מדרש חכמים שדרשו בו
א]
היא
ו)
3
אסתר ט כז
(ב) רש"י
4. וְנִשְׁמַע פִּתְגָם הַמֶּלֶךְ
מאי תרגום שכתבו מקרא איכא אמר רב פפא
כרשב"ג ומסיק נמי התם קא משמע
מה היה העולם חסר מנוחה באתה
אלא
אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְּכָל מַלְכוּתוֹ
שבת באתה מנוחה וזהו גמרו: זכר
לן דאף במגילה נמי אמרי מלתייהו
ונשמע פתגם המלך רב נחמן בר יצחק אמר
(ג) תוס'
4
כִּי רַבָּה הִיא וְכָל הַנָּשִׁים
ונקבה בראו ולא כתבו בראם.
ועל כרחך צריך לומר שזה המתרץ
כי תניא
יִתְּנוּ יְקָר לְבַעְלֵיהֶן
וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן רב אשי אמר
לְמִגָּדוֹל וְעַד קָטָן:
אין סובר דרבן שמעון בן גמליאל
דמשמע שני גופין ברא כל אחד זכר
כי תניא ההיא בשאר ספרים ורבי יהודה
כדתניא
אסתר א כ
קאי כוותיה דרב ושמואל דלקמן אלא
ונקבה שני פרצופין לכך כתבו בראו
5. בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים
עד שתהא
היא דתניא תפלין ומזוזות אין נכתבין אלא
כתובה על
סובר ליה דרבן שמעון בן גמליאל
שכך נברא אדם בשני פרצופים ז):
אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת
❖
אשורית ורבותינו התירו יונית והכתיב והיו
הספר
הָאָרֶץ: בראשית א א
בקרוביה. שלא יאמר על אברהם
לא התיר במגילה אלא אשורית ומשום
6. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה
אלא אימא ספרים נכתבים בכל לשון ורבותינו
דכתיב בהו ככתבם וכלשונם ורב
לא הקפיד דכתיב ויצחק ח) ועל שרה
אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ
התירו יונית התירו מכלל דתנא קמא אסר
ושמואל דלקמן סבירא להו [כשינויא]
הקפיד לפיכך כתבו בקרוביה לומר
וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף
הגהות מהר"ב
דרב אשי דבסמוך: ורב אשי אמר
הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל
אלא אימא רבותינו לא התירו שיכתבו אלא
אברהם בלבו והיא אמרה בקרוביה:
רנשבורג
הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ
ט) נושא בני אדם. דמשמע גמל. שלא
ההוא בשאר ספרים ב] ור' יהודה היא.
יונית ותניא א"ר יהודה אף כשהתירו רבותינו
הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ:
א] גמ'
בראשית א כו
וקשה דהא בפרק כל כתבי
יאמר משה רבכם לא היה לו סוס
יונית לא התירו אלא בספר תורה ומשום
7. וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם
או גמל: הרגו שור. שלא יאמר
אמר רב אשי (ג) אין בין
מעשה דתלמי המלך (א) דתניא מעשה בתלמי
הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר
ספרים למגילה אלא שהספרים
רצחנים היו אבותיכם שהרי אביהם
עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם
המלך שכינס שבעים ושנים זקנים והכניסן
נכתבין בכל לשון ומגילה צריך אשורית
הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ
מעיד עליהם שהם הרגו איש לכך
ב] תוס' ד"ה
בשבעים ושנים בתים ולא גילה להם על
אֲשֶׁר עָשָׂה:
בספר ובדיו אלמא דבשאר ספרים
כתבו שור שלא היו חשובין בעיניו אלא
בראשית ב ב
מה כינסן ונכנס אצל כל אחד ואחד ואמר להם
לא צריך אשורית וספר ודיו ואם כן
כבהמות ולא הקפיד על הבהמות:
8. זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם
(ב)
כתבו לי תורת משה רבכם נתן הקב"ה בלב
וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת
ובשאר ארצות. שלא יאמר שקר
מנא ליה לרב אשי לומר דר' יהודה
❖
שְׁמָם אָדָם
בְּיוֹם
מחמיר ומצריך כולי האי והא לא
כתוב בתורה שהרי קהת מיורדי
כל אחד ואחד עצה והסכימו כולן לדעת
הִבָּרְאָם: בראשית ה ב
אשכח התם שום תנא דפליג עליה
9. הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם
מצרים היה וכשאתה מונה שנותיו של
אחת $ וכתבו לו אלהים ברא בראשית
5
שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ
וי"ל דההיא דכל כתבי מיירי
מוסף רש"י
קהת ושנותיו של עמרם ושנותיו של
אעשה אדם בצלם ובדמות ויכל ביום
6
7
אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ:
לענין הצלה מפני הדליקה דווקא
משה כולן אין מגיעות לד' מאות שנה
זאטוטי.
בראשית יא ז
הששי וישבות ביום השביעי 8 זכר ונקבה
01. וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ
(ב"מ
והכי קאמר בשאר ספרים יש להצילם
כל שכן שהרבה משנות הבנים נבלעין
❖
בראו ולא כתבו בראם הבה ארדה ואבלה
כא:)
לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה
9
אע"ג דנכתבין בכל לשון שהרי יש
בתוך שנות האבות אלא שמנה הכתוב
לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן:
שם שפתם 01 ותצחק שרה בקרוביה 11 כי
בהן כמה שמות קדושים אבל במגילה
מיום שנגזרה גזירת גלות מצרים בין
בראשית יח יב
באפם הרגו שור וברצונם עקרו אבוס
11. בְּסֹדָם אַל תָּבֹא
שאין בה שום אזכרה אין להצילה
הבתרים ומשם עד שנולד יצחק שלשים
רבינו חננאל
נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד
אלא אם כן כתובה כהלכתה והכא
ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם
שנה ומשנולד יצחק עד שיצאו ישראל
21
(מ)מתניתין דקתני נכתבין
כְּבֹדִי כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ
מיירי להכשיר לקרות בהן:
ממצרים ארבע מאות שנה צא מהם
על נושא בני אדם 31 ומושב בני ישראל
בכל לשון ב≈גי«פן שלנו ,
אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ
אלהים ברא בראשית. פ"ה
כלומר בצורות האותיות
שׁוֹר: בראשית מט ו
ששים של יצחק ומאה ול' שחיה יעקב
ובשאר ארצות ארבע
אשר ישבו במצרים
21. וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת
שלנו ובלשון אחרת
שאם כתבו בראשית
כשבא למצרים נשארו מאתים ועשר
מאות שנה 41 וישלח את זאטוטי בני ישראל
זולתי לשון הקודש,
אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וַיַּרְכִּבֵם
ברא היו אומרים בראשית שם הוא
וכן היתה הגזרה כי גר יהיה זרעך
לפיכך מטמאין את הידים
עַל הַחֲמֹר וַיָּשָׁב אַרְצָה
ואל זאטוטי בני
ישראל לא שלח ידו
51
שהאותיות בכתב אשורי
מִצְרָיִם וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת
ושתי רשויות הן וקשה שהרי בראשית
בארץ לא להם ולא
הן. ומתני' השנויה במסכת
לא
מַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ:
אין שם כלל אלא בתחלה ועוד
נאמר במצרים אלא בארץ לא להם
ידים בג≈יפ« ן של שאר
שמות ד כ
שכתבו לו בלשון יונית בתחלה ונ"ל שהיונים היו יודעים שלעולם יש
31. וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
וכשנולד יצחק היה אברהם גר בארץ פלשתים ומאז עד שיצאו
לשונות שבאומות, לפיכך
אין מטמאין [את הידים].
אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם
להזכיר הבורא בתחילה ואם כן אלו כתבו בראשית קודם היה אומר
ממצרים נמצא יצחק וזרעו שהן זרעו של אברהם גרים ושלשים של
והאי פירוקה דרבה
שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע
קודם לכן לא נמנו בגזרה דהא זרעך כתיב: זאטוטי. לשון חשיבות. אבל
דשתי רשויות הן והתיבה הראשונה הוי בורא אחד ואלהים הוי השני
איפריכה וסוגיא דשמעתא
מֵאוֹת שָׁנָה:
משום הכי הפכו לו: על נושא אדם. פן יאמר להם וכי לא היה
נערי לשון קטנות ויאמר גרועים שלכם שלחתם לקבל פני שכינה: ואל
בפירוקא דרב אשי סלקא.
שמות יב מ
(ואל)
41. וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי
(את הידים). ואקשינן
זאטוטי בני ישראל. וקשה
זאטוטי בני ישראל. באותה פרשה עצמה. ולפי שכתבו זאטוטי
לו למשה רבכם סוס או גמל: כ)
אי הכי מאי איריא
יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת
אמאי לא כתבו לו וישלח את אצילי בני ישראל כדכתיב בסמוך והוי
תחילה חזרו וכתבום כשמם הראשון ולא כתבו ואל אצילי בני ישראל:
עיברית שכתבו תרגום,
וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַיְיָ
לשון גדולה ויש לומר לפי שלא רצו לשקר ולכך כתבו לו זאטוטי
אפי' עיברית שכתבו
שמות כד ה
לא
פָּרִים:
51. וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי
עיברית בגיפן של שאר
ומשמע נמי לשון השפלה כדאמרינן התם ל) האומר
במקום נערי ובמקום אצילי דמשמע
לשון גדולה כמו זוטו של ים
לשונות לא, דקתני עד
יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ
לצולה חרבי זו בבל שהוא זוטו של עולם פי' עומקו ותחתיתו ושפלה מכל ארצות כדאמרינן נמי התם הלכך
שיכתבנו אשורית על העור
וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים
בדיו. ופרקינן לעולם שתי
נקרא שמה בבל שכל מתי מבול ננערו שם
וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ:
המשניות בגיפן שלנו
שמות כד יא
אין
ומשנה השנויה במסכת
ידים לר' שמעון בן גמליאל היא דמצריך בכל הספרים אשורית. ודחינן והא איכא יוני לרבן שמעון בן גמליאל שהוא מתיר, למה שנה עד שיכתבנו אשורית בלבד. אלא לא קשיא, מתניתין
בספרים, ומשנה השנויה בידים בתפילין ובמזוזות. ומשנינן ודחינן. ואוקמה למתניתין דהתם רב אשי, בשאר ספרים זולתי ספר תורה ור' יהודה היא. דתניא ספרים נכתבין בכל לשון ורבותינו [התירו]
שייכתבו יוונית כו'. אבל תפילין ומזוזות דברי הכל אשורית דכתיב בהו והיו, בהוויתן יהו. ותניא אמר ר' יהודה אף כשהיתירו רבותינו יונית לא התירו אלא בספר תורה משום מעשה דתלמי
המלך, שכינס ע"ב זקינים
בע"ב בתים אמר להם
כתבו לי תורתכם, נתן
הק'ב"ה עצה טובה בליבם
והסכימה
דעתם
לדעת אחת, וכתבו לו אלהים
ברא בראשית, אעשה
אדם בצלם ובדמות, כו',