ט:
מגילה
נקראת פרק ראשון מגילה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אין
סד א בין כהן משוח למרובה בגדים אלא פר הבא על כל המצות.
לא חמד אחד מהם נשאתי. שלא יאמר חמור
לא
לקח אבל חפץ אחר
א) ב)
ג)
לקח: להאיר לכל העמים. שאם לא כן יאמר בן נח מותר בע"ז.
$ פירוש פר כהן משיח שחטא בשוגג דעשה אחת מכל מצות ה'
סה ב
ד) ה)
ומדרשו להחליקן בדברים כדי לטורדן מן העולם: אשר
אשר לא תעשינה ואשם בדבר שזדונו כרת אבל לא מיירי בפר העלם
סו ג
לא צויתי לעובדם. שאם לא
דבר של צבור דכתיב ביה הכהן המשיח
(יחטא) דהא מרבינן בת"כ
כתבו לעובדם משמע אשר לא צויתי
ו)
ז)
ואפילו כהן הדיוט יכול להביאו וכל
(ג)
שיהיו ויאמר א"כ אלהות הן שעל
ח)
ד
אין
שכן מרובה בגדים: בין כהן
כורחו נבראו: וכתבו. במקום ואת
לא חמד אחד מהם נשאתי אשר חלק ה'
ט) י)
1
2
סז ה
המשמש לכהן שעבר אלא פר יום
כ) ל)
הארנבת ואת צעירת הרגלים לפי
אלהיך אתם להאיר לכל העמים 3 וילך
מ) נ)
הכפורים. קשה אמאי נקט לכהן
שידיה קצרות וקטנות מרגליה: יפיותו
ויעבוד אלהים אחרים אשר לא צויתי לעובדם
ס)
של יפת. הוא לשון יון לשונו יפה
שעבר דהא אפילו ביום שאירע בו
ע)
וכתבו לו (א) את צעירת הרגלים ולא כתבו לו
❖
משל כל בני יפת: מתני' מרובה
סח ו
פסול לכהן המשמש ושמש זה תחתיו
את הארנבת מפני $ שאשתו של תלמי
4
בגדים. כהנים ששימשו בבית שני
הוי חילוק זה שהפר בא מן המשמש
ארנבת שמה שלא יאמר שחקו בי היהודים
❖
אע"פ שאין משמש כדאי' בירושלמי
ואף בבית ראשון מימות יאשיהו ואילך
גליון הש"ס
והטילו שם אשתי בתורה: רשב"ג אומר אף
שנגנז צלוחית של שמן המשחה כ): פר
ואם כן הוה ליה למימר בין הכהן
גמ' מפני שאשתו.
הבא על כל המצות. כהן משיח
המשמש לכהן שיעבור וי"ל דאי נקט
בספרים לא התירו שיכתבו אלא יונית:
תורה אור השלם
לאותו שיעבור הוה משמע הא לאותו
שהורה היתר בדבר שזדונו כרת
א"ר אבהו א"ר יוחנן הלכה כרשב"ג וא"ר (ב)
שם מעשה בר' יוסף בן
1. וַיִּחַר לְמֹשֶׁה מְאֹד וַיֹּאמֶר
שעבר כבר דהוי בכל שנה יש הרבה
ועשה כהוראתו מביא פר שנאמר אם
יוחנן מ"ט דרשב"ג אמר קרא יפת אלהים
5
אולם.
אֶל יְיָ אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם
חילוקים ביניהם משום הכי נקט
הכהן המשיח יחטא לאשמת העם וגו'
ליפת וישכן באהלי שם דבריו של יפת יהיו
לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי
: כהן המשמש. כגון
לאותו שעבר לאשמועינן דאף בדידיה
שם אמר רבי היא
וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם:
באהלי שם ואימא גומר ומגוג א"ר חייא בר
ונסיב לה אליבא דתנאי.
במדבר טז טו
ליכא אלא חילוק זה וא"ת למאי
שאירע בו פסול ומינו אחר תחתיו
2. וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה
אבא היינו טעמא דכתיב יפת אלהים ליפת
דפרישית שהפר הוי מאותו שאירע
ועבר פסולו וחזר לעבודתו והעבירו
יפיותו של יפת יהא באהלי שם: מתני' אין
וְרָאִיתָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת
בו הפסול אע"ג שאין משמש א"כ
תוס' ד"ה
א
הבא תחתיו הראשון קרוי משמש
הַיָּרֵחַ וְאֶת הַכּוֹכָבִים כֹּל צְבָא
אין בין כהן משוח וכו' פי'
בין כהן משוח בשמן המשחה למרובה
והשני עבר: אלא פר יוה"כ. שאי
הַשָּׁמַיִם וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ
קשיא מהא דאמר סוף פ"ק דשבועות
פר כהן משיח.
לָהֶם וַעֲבַדְתָּם אֲשֶׁר חָלַק יְיָ
אשר לו ולא משל אחיו
אפשר להביא שנים. וכן עשירית
בגדים אלא פר הבא על כל המצות אין בין
ב
אֱלֹהֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים
הכהנים ואדרבה היה לו לומר ולא
האיפה חביתי כהן [גדול] שבכל יום
תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם:
כהן משמש לכהן שעבר אלא פר יום
שאי אפשר להביא שנים: גמ' הא
דברים ד יט
הכפורים ועשירית האיפה: גמ' הא לענין
מאותו המשמש תחתיו דהוי רבותא
❖
3. וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבֹד אֱלֹהִים
לכל דבריהן זה וזה שוין. ואם בא
טפי ושמא משום דהוי מלתא דלא
אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחוּ לָהֶם
פר יום כפורים ועשירית האיפה זה וזה שוין
שכיחא שבקיה ונקט מידי דשכיח כל
להקטיר או לעבוד שום עבודה משמש
וְלַשֶּׁמֶשׁ אוֹ לַיָּרֵחַ אוֹ לְכָל
מתניתין דלא כר"מ דאי ר"מ [הא תניא]
צְבָא הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לֹא
שנה וההיא נמי דהקומץ רבה
הגהות הב"ח
בשמונה בגדים כהן שעבר ככהן
דברים יז ג
צִוִּיתִי:
מרובה בגדים מביא פר הבא על כל המצות
המשמש: כל מצות כהונה גדולה
דקאמר דגלי רחמנא שחיטה
(א) גמ' במקום את
4. וְאֶת הָאַרְנֶבֶת כִּי מַעֲלַת
דברי ר"מ וחכ"א אינו מביא מ"ט דר"מ
הארנבת (ב) שם
עליו. משמש בח' בגדים לא פורע
בבעלים לא קשה לפירושינו דשרי
(ד)
גֵּרָה הִוא וּפַרְסָה לֹא
ואמר ר'
הִפְרִיסָה טְמֵאָה הִוא לָכֶם:
דכיון דזכי ליה רחמנא הוי כאילו
דתניא משיח אין לי אלא משוח בשמן
ולא פורם ומצווה על הבתולה ומוזהר
6
אבהו אמר ר'
ויקרא יא ו
ולא
לכהן הדיוט
על האלמנה ומקריב אונן: ואינו
מקדיש משלו:
(ג) תוס'
המשחה מרובה בגדים מנין ת"ל המשיח
5. יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן
דאפילו
משום מעלין בקדש וכו'. קשיא למה
ראוי. לשמש לא בשמונה בגדים
בְּאָה¢ לֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד
במאי אוקימנא דלא כר"מ אימא סיפא אין
(ד) ד"ה
בראשית ט כז
לָמוֹ:
ליה האי טעמא תיפוק ליה דכיון
ככהן גדול ולא בארבעה ככהן הדיוט:
6. אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא
בין כהן משמש לכהן שעבר אלא פר יוה"כ
❖
רבי היא. וסתמה אליבא דנפשיה:
דראוי לכהן גדול אי לאו משום
היכי שחיט
לְאַשְׁמַת הָעָם וְהִקְרִיב עַל
ועשירית האיפה הא לכל דבריהן זה וזה שוין
ונסיב ליה אליבא דתנאי. במרובה
איבה א"כ אינו יכול לשמש בארבעה
חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא פַּר בֶּן
אתאן לר"מ דתניא אירע בו פסול ומינו כהן
בָּקָר תָּמִים לַיְיָ לְחַטָּאת:
בגדים משום דהוה ליה מחוסר בגדים
בגדים סבר לה כרבנן ובכהן שעבר
❖
ויקרא ד ג
מוסף רש"י
סבר לה כר' מאיר: מתני'
אחר תחתיו ראשון חוזר לעבודתו שני
אין
ויש לומר דמשום האי טעמא לא
אלא פר הבא על כל
כל מצות כהונה גדולה עליו דברי ר"מ רבי
בין במה. אין הפרש בשעת היתר
היינו מקפידין כיון דעל פי בית דין
המצות.
רבינו חננאל
ס) הוא אי לאו טעמא דמעלין:
הבמות בין במה גדולה זה מזבח
יוסי אומר ראשון חוזר לעבודתו שני אינו
ג
מני רבי שמעון היא דאמר אף
של משה בעודו בנוב וגבעון: לבמה
עד שלא יאמר שחקו בי
ראוי לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט וא"ר
(הוריות
יהודים והטילו שם אשתי
צבור לא הקריבו. נראה
קטנה. מזבח של יחיד שכל יחיד
יוסי $ מעשה ברבי יוסף בן אולם מציפורי
יא:) אין בין כהן משמש.
בתורתם. רבן שמעון בן
ויחיד עושה במה לעצמו: קרב
דכיון דמוקמינן למתני' כרבי שמעון
גמליאל אומר אף בספרים לא
שאירע בו פסול בכהן גדול ומינוהו תחתיו
בבמה. קטנה: כל שאינו נידר ונידב
א"כ סיפא נמי אתיא כוותיה דקתני
התירו שיכתבו אלא יוונית.
ובא מעשה לפני חכמים ואמרו ראשון חוזר
(שם)
מנא הני מילי אמר ר' יוחנן
כו'. בזבחים יליף לה בפרק בתרא ל):
זה הכלל כל הנידר ונידב קרב בבמה
שני כל מצות כהונה
דכתיב יפת אלהים ליפת וישכן
לעבודתו שני אינו ראוי לא לכהן גדול ולא
גמ'
פסחים ותו לא. והא קתני
וקשה דהא נזירות דהוי דבר הנידר
גדולה עליו.
באהלי שם, מיפיותו של יפת,
לכהן הדיוט כהן גדול משום איבה כהן
כלומר ממבחר בניו של יפת
ונידב כדאמרינן בפרק שני דתמורה
סיפא כל שאינו נידר ונידב אינו קרב
והיא כתיבת יוון, יהיו באהלי
ואפילו הכי אית ליה לר'
הדיוט משום מעלין בקודש ולא מורידין
בבמה קטנה ואילו בגדולה היו
שם שהם בני ישראל. אמר ר'
(יומא יב:)
שמעון פ' בתרא דזבחים
מקריבין קרבנות צבור תמידין ומוספין.
אינו ראוי לא לכהן גדול
רישא רבנן וסיפא ר"מ אמר רב חסדא אין
אבהו אמר ר' יוחנן, הלכה
ולא לכהן הדיוט.
כרבן שמעון בן גמליאל.
דמנחות ונזירות אין קרב אפילו בבמה
וקא ס"ד דאף חובות צבור שאין קבוע
רישא רבנן וסיפא ר"מ רב יוסף $ אמר רבי
[מתני'] אין בין כהן משוח
גדולה וי"ל דהכי מיפרשא מתניתין
היא ונסיב לה אליבא דתנאי: מתני' דאין
להן זמן היו קריבין בה כגון פר
בשמן המשחה למרובה בגדים
זה הכלל כל הנידר ונידב שקרב
העלם דבר של צבור ושעירי ע"ז:
(שם) מעלין בקדש
כו'. מנ'א [לן] דכתיב אם
בין במה גדולה לבמה קטנה אלא פסחים
ולא מורידין.
הכהן המשיח יחטא לאשמת
כעין פסחים. וכל חובות הקבוע
בבמה גדולה כגון עולה ושלמים
העם וגו'. פירוש מרובה
זה הכלל כל שהוא נידר ונידב קרב בבמה וכל
להם זמן כפסחים: מני. מתניתין
ליחיד קרב בבמה קטנה וכל שאינו
(שבת כא:) רבי היא ונסיב
בגדים, בבית השני שלא היה
שאינו לא נידר ולא נידב אינו קרב בבמה:
נידר ונידב ואע"פ שקרב בבמה
לה אליבא דתנאי.
דקתני דבמה קטנה אין קרב בה שום
להן שמן המשחה היה מתמנה
גמ' פסחים ותו לא אימא כעין פסחים מני
כהן גדול בלבישת שמנה
גדולה אין קרב בבמה קטנה אבל
חובה ואמר דבמה גדולה לא עדיפא
בגדים, לפי שכל זמן שהיה
מודה הוא דיש נידר ונידב שאין קרב
מינה אלא בחובות הקבוע להן זמן:
ר"ש היא דתניא ר"ש אומר אף צבור
(ר"ה ז:)
הדיוט היה משמש בד' בגדים,
ר' שמעון היא. דאמר בפרק בתרא
לא בבמה גדולה ולא בבמה קטנה :
ע)
לבש עוד ד' ונתרבה בד'
לא הקריבו אלא פסחים וחובות שקבוע
אחרים נעשה כהן גדול, לפיכך
שמעתי
דזבחים אף צבור לא הקריבו בבמה
להם זמן אבל חובות שאין קבוע להם זמן
נקרא מרובה בגדים. וזה
גדולה שום חובה אלא פסחים וחובות
הכא והכא לא קרב: מתני' אין בין שילה לירושלים אלא שבשילה אוכלין
(חולין פד.)
מפורש בתלמוד [ארץ ישראל]
בהוריות פרק ג' משוח בשמן
הקבוע להן זמן אבל חובות שאין
קדשים קלים ומעשר שני בכל הרואה ובירושלים לפנים מן החומה
המשחה בבית הראשון,
ה
קבוע להן זמן כגון פר העלם דבר
מרובה בגדים בבית האחרון.
וכאן וכאן קדשי קדשים נאכלין לפנים מן הקלעים קדושת שילה
ו
ושעירי ע"ז
הכא והכא לא קרב.
וא'מרו חמשה דברים (היו)
יש
[היה] בית הראשון גדול מן
אבל כדרבנן
דהתם לא מתוקמא
האחרון ואלו הן אש וארון
מתניתין דהא אמרי מ) כל שהצבור מקריבין באהל מועד שבמדבר מקריבין באהל מועד שבגלגל דהיא במה גדולה ואפילו פר העלם דבר
ואורים ותומים ושמן המשחה
מתני'
בכל הרואה. בכל מקום שיוכל לראות משם את שילה. ובפרק בתרא
דזבחים נ) יליף טעמא:
ומתניתין קתני פסח וכיוצא בהן:
ורוח הקודש, ושאר כל
העיניין. הא לעיניין פר יום
יש
הכיפורים, כדכתיב בזאת יבא
אהרן אל הקדש בפר בן בקר וגו'. ועשירית האיפה, כדכתיב זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לה' ביום המשח אותו וג', ומפורש בתורת כהנים שכל כהן מביא עשירית האיפה, מדכתיב ובניו מרבינן אפי' הדיוטות, וכל שכן מרובה בגדים. מתני' דלא כר'
מאיר דתני מרובה בגדים מביא פר הבא על כל המצות. ואקשינן אימא סיפא אין בין כהן משמש לכהן שעבר, כלומר שנפסל במום או בזולתו, אלא פר יום הכפורים ועשירית האיפה, שהכהן המשמש הוא המביא משלו וזה שעבר לא. הא לכל דבריהן זה
וזה שוין, אתאן לר' מאיר דתני אירע בו פסול, בכהן גדול, ומינו אחר תחתיו כו'. ופריק רב יוסף מתניתין ר'בי היא רישא סבר לה כרבנן סיפא סבר לה כר' מאיר. [מתני'] אין בין במה גדולה לבמה קטנה וכו'. ואוקימנא [בגמרא] כעין פסחים והן חובות
הקבוע להן זמן. ומפורש בסוף פרק פרת חטאת ובסוף שחיטת קדשים בתוספתא אלו דברים שבין במה גדולה לקטנה קרן וכבש ויסוד וריבוע וכיור וכנו בבמה גדולה ולא בקטנה, חזה ושוק ועור העולה [לכהנים בבמה גדולה, חזה ושוק ועור העולה] לבעלים
בבמה קטנה. אבל נותר זמן וטמא זה וזה שוין. איזו היא במה גדולה, בשעת איסור במה, אהל מועד נטוי כדרכו אין הארון נתון שם. איזו היא במה קטנה, בשעת התר הבמה, עושה אדם במה על פתח חצירו ועל פתח גינתו ומקריב עליה הוא ובנו ובתו
וכול'. [מתני'] אין בין שילה לירושלים אלא שבשילה אוכלים קדשים קלים ומעשר שני בכל הרואה, ובירושלים לפנים מן החומה כול'. פיר' הרואה, העומד בשילה כל מקום שרואה מלא עיניו מותר לו לוכל קדשים קלים ומעשר שני. ומפורש בפרק פרת
חטאת הכי, אמר ר' אבהו כתיב בן פורת עלי עין וגו', עין שלא רצתה [ליזון] ליהנות מדבר שאינו שלה תזכה ותאכל בקדשים כמלא עיניה. תנא רואה שאמ'רו כולו שלא יהא דבר מפסיק. וכן העומד בשדה ומביט משם משכן שילה, מותר לו לאכול באותו
מקום קדשים קלים ומעשר שני. ותנן באו לשילה נאסרו הבמות ולא היה שם תיקרה אלא בית של אבנים מלמטה ויריעות מלמעלה והיא היתה מנוחה כו'. ותניא ימי אהל מועד שבשילה ש' וע' חסר אחת. ותניא כשמת עלי הכהן חרבה שילה ובאו לנוב, כשמת
שמואל חרבה נוב ובאו לגבעון. [פסקא] קדושת שילה