מגילה נקראת פרק
ראשון מגילה
י.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שמעתי
שמקריבין בבית חוניו. קשיא
יש אחריה היתר. כשחרבה שילה הותרו הבמות כדאמרינן במס'
היאך מקריבין שם
סט א
א) ב)
ג) ד)
בטומאה דהא גזרו טומאה על ארץ העמים ויש לומר
זבחים כי לא באתם עד עתה אל המנוחה זו שילה שנחו
י)
ע ב ג
ה)
דשמא לגבי הא לא גזרו חכמים טומאה כיון שמן התורה יכול
מלכבוש ואל הנחלה כ) זו ירושלים למה חלקן הכתוב כדי ליתן היתר בין
ומאי
גמ'
טעמא הדר ביה משום קושיא דרב מרי.הקשה
זו לזו: בית חוניו. מזבח חוניו.
להקריב:
בנו של שמעון הצדיק בנה
ו) ז)
❖
הר"ר חיים ומתחילה היכי אמר
במה במצרים לשם שמים כדאמרינן
במס' מנחות : קסבר כו'.
למילתיה וכי לא היה יודע המשנה
יש אחריה היתר וקדושת ירושלים אין אחריה
ח)
היתר: גמ' א"ר יצחק שמעתי שמקריבין
והלא הן שגורות בפי כל ועוד קשיא
ט)
דאיכא למאן דאמר התם שבנאה
מוסף רש"י
לשם ע"ז: וקסבר קדושה. שנתקדשה
כיון דתנאי היא אמאי הדר ביה לימא
בבית חוניו בזמן הזה קסבר בית חוניו לאו
י) כ)
כי לא באתם עד עתה.
אנא דאמרי כמאן דאמר לא קדשה
ירושלים אינה קדושה לעולם ומשחרבה
ל) מ)
בית ע"ז היא וקא סבר קדושה ראשונה
נ)
הותרו הבמות: לעתיד לבא. כלומר
(זבחים קיט.) והיא היתה
לכך נראה להר"ר חיים דכ"ע מודו
קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבוא
ס)
לנחלה.
משתחרב: והיא היתה נחלה.
דמשבאו לירושלים נאסרו הבמות
ע)
דכתיב 1 כי לא באתם עד עתה אל המנוחה
❖
ושוב לא היה להן היתר והני תנאי
האמור בפסוק אל המנוחה ואל
ואל הנחלה מנוחה זו שילה נחלה זו
(זבחים קיב:) שמעתי.
הנחלה: קלעים להיכל. קא סלקא
בהא פליגי דמאן דאמר לא קדשה
כשהיו בונין
סבר דאף במקומו של מזבח אין יכולין
ירושלים מקיש נחלה למנוחה מה מנוחה יש
דעתך במקום חומות היכל שיהא
בהיכל.
תורה אור השלם
להקריב עכשיו נ) ומאן דאמר קדשה
מזבח הבנוי בעזרה קרוי אשר פתח
אחריה היתר אף נחלה יש אחריה היתר
עושין קלעים.
1. כִּי לֹא בָאתֶם עַד
סבר דבמקום מזבח מותר להקריב
אהל מועד שאלמלא כן לא היו
ל)
אמרו ליה אמרת אמר להו לא אמר רבא
עָתָּה אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל
אבל לא בבמה:
מקריבין עד שיגמר הבנין והם
אלא שבהיכל
האלהים אמרה וגמירנא לה מיניה ומ"ט קא
הַנַּחֲלָה אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ
דכולי
עלמא קדושה ראשונה
התחילו להקריב קרבנות משבאו שם
בונין מבחוץ.
נֹתֵן לָךְ: דברים יב ט
הדר ביה משום קשיא דרב מרי דמותיב רב
2. וַנִּלְכֹּד אֶת כָּל עָרָיו
קדשה לשעתה וקדשה
בימי כורש כמו שכתוב בספר
מרי קדושת שילה יש אחריה היתר קדושת
בָּעֵת הַהִוא לֹא הָיְתָה
לעתיד לבוא. הקשה רבינו תם
עזרא ועד עשרים ושנים שנה
קִרְיָה אֲשֶׁר לֹא לָקַחְנוּ
ירושלים אין אחריה היתר ועוד תנן משבאו
אמאי לא מייתי ראיה דרבי אליעזר
אחרי כן לא נגמר הבית בשנת שלש
א
מֵאִתָּם שִׁשִּׁים עִיר כָּל
לירושלים נאסרו הבמות ולא היה להם עוד
לדריוש האחרון: בונין מבחוץ. שהיו
חֶבֶל אַרְגֹּב מַמְלֶכֶת עוֹג
אית ליה בפ' קמא דחגיגה
דברים ג ד
בַּבָּשָׁן:
דלא קדשה לעתיד לבוא דקאמר התם
הקלעים פרושים לפנים מעובי
היתר והיא היתה לנחלה תנאי היא (דתניא)
3. כָּל אֵלֶּה עָרִים בְּצֻרוֹת
מעשה ברבי יוסי בן דורמסקית
החומה שלא יכנסו הבונין לתוך ההיכל:
חוֹמָה גְבֹהָה דְּלָתַיִם
א"ר אליעזר שמעתי כשהיו בונין בהיכל
(שבועות טז.)
וּבְרִיחַ לְבַד מֵעָרֵי הַפְּרָזִי
לאו מכלל דר' אליעזר. דבעי קלעים
ומסיק אמר ר' אליעזר כך מקובלני
עושין קלעים להיכל וקלעים לעזרה אלא
אע"פ שאין חומה.
(א)
הַרְבֵּה מְאֹד:
❖
מרבן יוחנן בן זכאי עמון ומואב
סבר לא קידשה לאחר חורבן לפיכך
דברים ג ה
שבהיכל בונין מבחוץ ובעזרה בונין מבפנים
(שם) קדושה
מעשרין מעשר עני בשביעית מה
פירסו קלעים במקום בנין וחזרו
וא"ר יהושע שמעתי שמקריבין אע"פ
ראשונה. (מכות
ב
טעם משום דהרבה כרכים כבשו
וקידשו בתודות ובשיר כדאמר במס'
יט. זבחים ס: סב.) ומר
שאין בית אוכלין קדשי קדשים אע"פ שאין
גליון הש"ס
שבועות : ומר מאי דשמיע
עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל
מאי דשמיע ליה
קלעים קדשים קלים ומעשר שני אע"פ שאין
גמ' וקידשה לעתיד
קאמר.
ליה קאמר. ולא משום צורך קדושה:
וקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא
לבוא.
וכי תימא כו': את אלו. עיירות
קדשה לעתיד לבא ותירץ רבינו תם
חומה מפני שקדושה ראשונה קידשה
❖
ג
דמה טעם דהתם גמרא הוא דקאמר
נמנו בפ' בתרא דערכין מ) לענין בתי
לשעתה $ וקידשה לעתיד לבוא (ב) מכלל
(שבועות טז.)
למה מנו חכמים את
לה ולאו מילתא דרבי אליעזר היא
ערי חומה לומר שהיו מוקפות חומה
דר"א סבר לא קידשה לעתיד לבוא א"ל
אלו.
הגהות הב"ח
ותדע דהא במשנה דמסכת ידים
מימות יהושע בן נון ואין שם יותר
רבינא לרב אשי ממאי דלמא דכולי עלמא
מתשעה: ולמה מנאום. והלא הרבה
דתניא מילתיה דרבי
(א) גמ'
קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה
עשו (ב) שם
אליעזר לא תנא לה והכי פירושה
היו שם והתם נמי תנן וכל כיוצא
לאו
לעתיד לבוא ומר מאי דשמיע ליה קאמר
בהן: ורמינהו. מסקנא דמילתיה
מה טעם מעשרין משום דכי האי
(ג) תוס'
ומר מאי דשמיע ליה קאמר וכי תימא קלעים
גוונא אשכחן בערי ישראל שהניחום
הוא דאמר לעיל הני תנאי
(שם) מצאו את
אלו וקידשום.
לר"א למה לי לצניעותא בעלמא אלא כי
עולי בבל מלקדש למאן דאמר לא
פליגי בקידשה
ולא קידשה:
דפ"ט דשביעית ומייתי
קדשה כדי שיסמכו עליהן עניי ישראל
הא הני תנאי דתניא אמר רבי ישמעאל ברבי
לה בפ' מקום שנהגו
(שם. ובערכין לב:
בשביעית וכל שכן עמון ומואב שהן
יוסי למה מנו חכמים את אלו שכשעלו בני הגולה מצאו את אלו
כתב: מפרש במסכת
לבעור (ד) בא"ד
שבועות (שם)
חוצה לארץ שהניחום עולי בבל
וקידשום אבל הראשונות בטלו משבטלה הארץ אלמא קסבר קדושה
מלקדש למאן דאמר לא קדש' והניחום
ג"כ
ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבוא ורמינהו אמר רבי
(ה) ד"ה
אבל
לעניים דהא לא מיירי בעמון ומואב
ישמעאל ברבי יוסי וכי אלו בלבד היו והלא כבר נאמר ששים עיר
הראשונות בטלו.
2
שטהרו בסיחון אלא מיירי באותן
כל חבל ארגוב וכתיב 3 כל אלה ערים בצורות חומה גבוהה אלא למה
שהניחו ישראל בצאתם ממצרים ולא
מנו חכמים את אלו שכשעלו בני הגולה מצאו אלו וקידשום קידשום
משבטלה
הארץ.
כבשום והכי נמי משמע במסכת
(ערכין לב:)
השתא
ידים דחשיב להו עם בבל
קדושה
ראשונה.
ומצרים שהן חו"ל וההיא (ג) דחזקת הבתים דקאמר שלש ארצות לחזקה יהודה ועבר
הירדן והגליל דמשמע דעמון ומואב
(שם) וכי
אלו בלבד היו.
שהיו בעבר הירדן היו מא"י מיירי בעמון ומואב שטהרו בסיחון ועוד הקשה ר"ת מהא דאמר במס' ביצה ובר"ה כרם
רבעי היה לו לרבי אליעזר ובקש להפקירו לעניים וא"כ משמע דאית ליה קדשה לעתיד לבוא ומשום שלא היה רוצה לטרוח להוליכו
(שבועות טז.) מצאו אלו.
❖
לירושלים היה מפקירו לעניים שיוליכו אותו ויאכלוהו שמה דאי סבר לא קדשה והיה צריך לפדותו כאותו שבחוצה לארץ שצריך לפדותו אמאי
(שם)
היה צריך להוליך לירושלים וגם מה היו העניים מרויחים אחרי שצריך לפדותו וי"ל משום דבראשונה כרם רבעי שבארץ ישראל היה צריך
להוליכו (ד) לירושלים גם בקש ר' אליעזר להוליכו משום דכל דבר שנאסר במניין צריך מניין אחר להתירו ואהא מייתי לה בביצה
רבינו חננאל
ומכל מקום העניים היו מרויחים במה שהיו יכולים לחללו בשוה פרוטה כדשמואל ונהי דשמואל לא אמר למלתיה אלא בדיעבד כדמשמע
יש אחריה התר.
לישנא שחללו היינו דווקא בזמן שבית המקדש קיים אבל בזמן הזה לא ס) ואפילו לכתחילה והכי נמי איתא בשאלתות דרב אחאי בפרשת
כלומר שרתה השכינה
קדושים תהיו ומברך על פדיון עובר לעשייתן וקלי ליה לדמי פדיוניה או ישליכם לנהר:
אחר חורבנה בנוב וגבעון
למה מנו חכמים את אלו. קשה אמאי מייתי הך ברייתא דלא מוכחא אלא דקדושה ראשונה לא בטלה והאיכא תנא דאית ליה בפ' הערל
ובירושלים. אבל משנבנה
בית עולמים אין אחריו
דקדושה ראשונה ושניה יש להן הא שלישית אין להן דקדושה אחרונה לא בטלה וקדושת חוניו היתה לאחר קדושה
היתר במקום אחר לעולם.
ע) שלישית (ה) ויש לומר דאפילו למאן דאמר קדושה אחרונה לא בטלה היינו דוקא לענין תרומה בזמן הזה אבל לכל מילי אחריני ודאי בטלה:
אמר ר' יצחק שמעתי
שמקריבין בבית חוניי
שאר
בזמן הזה, קסבר בית
חוניי לאו בית עבודה זרה היא וקדושת ירושלים יש אחריה היתר כול', ונידחו דבריו. ומעשה דחוניי מפורש בסוף מסכת מנחות ובן שמעון הצדיק הוא וחלק על שמעיה אחיו, כשעלה לכהונה גדולה נתקנא בו וכו' וברח, והלך ובנה
מזבח באלכסנדריא של מצרים והקריב עליו קרבן וכול'. ואמרינן תנאי היא, כלומר יש תנא שאומר יש אחריה היתר. דתניא אמר ר' ליעזר כשהיו בונין בהיכל היו עושין קלעים להיכל וקלעים לעזרה כו'. אמר ר' יהושע שמעתי שמקריבין
אע"פ שאין בית כו' עד מפני שקדושה ראשונה קידשה לעתיד ולבוא לעולם. ודייקינן לאו מכלל דר' אליעזר בר פלוגתיה דר' יהושע סבר דקדושה ראשונה קידשה לשעתה היא ולא לעתיד. ודחי רבינא ואמר כולי עלמא קידשה לשעתה
וקידשה לעתיד, ור' אליעזר א'מר מה ששמע ור' יהושע מה ששמע ואין ביניהן חלוקה. ואמרינן אלא ר' ישמעאל בר' יוסי הוא דא'מר קדושה ראשונה אינה לעתיד לבוא והוא חולק על ר' אליעזר ועל ר' יהושע. דתניא בתורת כהנים
ערי חומה המוקפ[ו]ת מימות יהושע בן נון כגון קצרה הישנה של ציפורין וחקרה של ג[ו]ש חלב ויורפת הישנה וגמלה הרי בגליל וגדור הרי בעבר הירדן וחדיד ואונו וירושלים הרי ביהודה. אמר ר' ישמעאל בר' יוסי לא מנו את אלו
אלא שקידשום כשעלו מן הגולה אבל הראשונות בטלו משבטלה הארץ. איני והתניא בסוף ערכין אמר ר' ישמעאל בר' יוסי וכי אלו בלבד היו והלא כתיב ששים עיר כל חבל ארגוב, וכת' כל אלה ערים בצורות וגו'. אלא מצאו את אלו