יא:
מגילה נקראת פרק
ראשון מגילה
הגהות הב"ח
מסורת הש"ס
סימן שלמה סנחריב
דריוש כורש: לא סליק מלכותיה. לא השלים
נשא
אויל מרודך מלך
בסופו למדנו שבשנה שניה למלכותו כיבשו:
(א) גמ' הוה
א)
(ב) שם
ב) ג)
מלכותו שהרי נטרד כדאמרינן במסכת גיטין : הניחא למאן
בבל וגו' . למדנו שמלך אויל מרודך בשנת ל"ז לגלות יהויכין וכבר
(ו)
ד) ה)
הויא
דאמר וכו'. במס' גיטין פ' מי שאחזו:
על העליונים. על השדים:
מלך נבוכדנצר שמונה שנים קודם גלות יהויכין שמונה ול"ז הרי מ"ה
(ג) רש"י
ו)
וכ"ג דאויל מרודך וב' דבלשצר: אפיק מאני דבית המקדש. בשנת
כשבת המלך. משמע בתחילת מלכותו
והדר כתיב בשנת שלש:
ז) ח)
דעתו (ד) ד"ה
ט) י)
שלישית למלכותו: אמר. אחשורוש
כשנתיישבה דעתו. שמתחלה היה
כ)
שמנה
איהו ודאי מיטעא טעי: אנא חשיבנא
דואג שיצאו ישראל מתחת ידו כשיגמרו
(סימן שסד"ך) ותו ליכא והא איכא שלמה
ל) מ)
למלכו
❖
כו' לגלות בבל. תחילת גולה שהגלה
נ) ס)
שבעים שנה לגלות בבל ועכשיו
לא סליק מלכותיה הניחא למ"ד מלך והדיוט
(ה) בא"ד
נתיישבה (ג): מאי היא. חושבניה
את יכניה: כמה בצירן. משבעים
אלא למ"ד מלך והדיוט ומלך מאי איכא
כדאמרינן
דבלשצר וטעותיה: לפי מלאות
משנת שתים לבלשצר תמני אותן
לקמן
למימר שלמה מילתא אחריתי הוה ביה
מוסף רש"י
לבבל. כסבור הוא למלכות בבל
דהויא
שמונה שנים שמלך נבוכדנצר לפני
שמלך על העליונים ועל התחתונים שנאמר
כדכתיב
מלך והדיוט.
הגלותו את יכניה שלא היה לו
מיום שנטלה בבל מלכות וזה נבוכדנצר
(ו) ד"ה
1 וישב שלמה על כסא ה' והא הוה סנחריב
לבלשצר למנותן ומנאן: חשב.
נטל מלכות מאסר חדון מלך אשור:
(גיטין סח:
דכתיב מי בכל אלהי הארצות האלה אשר
בשנת מלכותו
חשב. בלשצר מ"ה דנבוכדנצר וכ"ג
אחשורוש מב' לבלשצר עד שלש שלו:
2
וסנהדרין כ: ועי' רש"ל
(ז) ד"ה בשנת
גיטין שם שר"ל כעין מלכות
דאויל מרודך: ותרתי דידיה.
ועייל. הנך תמני תחותייהו: חדא
הצילו את ארצם מידי הא איכא ירושלים
(א)
מלך
ראשונה שמלך על
דבלשצר. דהרי (ז) משנת שתים
דאשכחן דבלשצר מלך תלת שנין
שנה (ח) ד"ה
דלא כבשה והא איכא דריוש דכתיב דריוש
העליונים) גלו.
3
בשבע.
דכתיב בספר דניאל (ח) בשנת שלש
שלמו שבעים שנה לפי מניינו ושוב
מלכא כתב לכל עממיא אומיא ולישניא די
דהא למלכי
מנה שלישית: וחמשה דדריוש המדי
למלכות בלשצר המלך חזון נראה
(ט) ד"ה
גלו בשמונה.
דיירין בכל ארעא שלמכון יסגא הא (ב) איכא
אלי אני דניאל וגו': גלו בשבע
וכורש הפרסי. דכתיב ודריוש מדאה
בשל
שבע דלא מלך עלייהו דכתיב שפר קדם
4
ראשון
גלו בשמונה. חד גלות הוא וקראי
קביל מלכותא ואחריו מלך
הפרסי
דריוש והקים על מלכותא לאחשדרפניא
קא דריש כתיב בגלות יהויכין בשנת
כורש הראשון שנתן רשות לבני
ולא
מאה ועשרין והא איכא כורש דכתיב כה
שמונה למלכות נבוכדנצר בסוף
הגולה לעלות שנאמר כה אמר כורש
מזרע מדי ולא
גלו בשמונה עשרה.
(ד)
5
זהו אחשורוש המלך
אמר כורש מלך פרס כל ממלכות הארץ
ספר מלכים ו) ובספר ירמיה בסופו ז)
וגו' וקסלקא דעתך השתא
שזה קדמו שנים הרבה
אשר הגלה נבוזראדן בשנת שבע
שמלכו בין שניהן ה' שנים אע"ג
נתן לי ה' התם אשתבוחי הוא דקא משתבח
דלא כתיב בקרא: ותרתי דאחשורוש.
אלא שמונה למלכות נבוכדנצר ושבע
בנפשיה: 6 בימים ההם כשבת המלך וכתיב
(ערכין יב.) דאמר מר.
כבר עברו לו שתי שנים: מחרבות
לכיבוש יהויקים שכבשו תחתיו בשנה
בתריה בשנת שלש למלכו אמר רבא מאי
(י) בא"ד
כיבש
(שם)
7
ירושלים. גלות צדקיהו שנשרפה
שניה למלכותו (ה) ולא הגלהו ויהי
בשנות
יהויקים.
כשבת לאחר שנתיישבה דעתו אמר בלשצר
האחרון
לו עבד שלש שנים וי"ח וי"ט כתיב
העיר ובו בהדיא כתיב דלחרבות
❖
חשב וטעה אנא חשיבנא ולא טעינא מאי
בגלות צדקיהו בסוף ספר ירמיה ח)
ירושלים בעי למימניא דכתיב בספר
היא דכתיב 8 כי לפי מלאת לבבל שבעים
והיינו חורבות ירושלים שהיא
דניאל למלאות לחרבות ירושלם
שנה אפקוד אתכם וכתיב למלאות לחרבות
שבעים שנה: חדיסר. שכך עמד
י"א שנה אחר גלות יהויכין דכתיב
ט)
י)
רבינו חננאל
9
הבית אחר גלות יכניה: איהו כמה
ירושלם שבעים שנה חשוב ארבעין וחמש
ויהי בעשתי עשרה שנה למלך צדקיהו
כשבת, כשנתיישבה דעתו.
מלך ארביסר. דכתיב בשנת שתים
וגו' ומאי י"ח וי"ט י"ח לכיבוש יהויקים
אמר בלשצר מנה וטעה,
דנבוכדנצר ועשרים ותלת דאויל מרודך
אנא מנינא ולא טעינא.
וי"ט למלכות נבוכדנצר: דאמר מר
עשרה הפיל פור הוא הגורל כ) ולשנה
ותרתי דידיה הא שבעים אפיק מאני דבי
כתיב כי לפי מלאת
שנה ראשונה כיבש נינוה. שהיתה
אחרת נעשה הנס הרי י"ג (ח) דמלכי
לבבל שבעים שנה אפקד
מקדשא ואשתמש בהו ונבוכדנצר מנלן
ראש מלכות אשור שהיה מלך בנינוה:
אומות העולם מתשרי מנינן ונתחדשה
אתכם, אמר בלשצר מאי
דארבעין וחמש שנין מלך
דאמר מר גלו
[לבבל] למלכות בבל.
שניה כיבש יהויקים. קראי קא
השנה בתשרי וכתיב לשנה אחרת
חשב ארבעים וחמש
בשבע גלו בשמונה גלו
בשמונה עשרה
דריש בסדר עולם כתיב בראש ספר
לקיים את אגרת הפורים הזאת השניתל)
דנבוכדנצר, מ"ה מנא
גלו בתשע עשרה גלו
בשבע לכיבוש
הרי י"ד: באדין. בימי כורש בטילת
לן, דאמר מר גלו
דניאל בשנת שלש למלכות יהויקים
בשבע לכיבוש יהויקים
יהויקים גלות יהויכין
שהיא שמונה
בא נבוכדנצר בירושלים ויתן ה' את
עבידת בית אלהא שצוה כורש לבנות
[שהיא] שנת שמונה
יהויקים בידו אפשר לומר כן והלא
וחזר בו על ידי צרי יהודה ובנימין
לנבוכדנצר גלו בשמונה עשרה לכיבוש
לנבוכדנצר. שנאמר הדבר
אשר היה על ירמיהו
לא מלך אלא בשנת ארבע ליהויקים
כמו שכתוב בספר עזרא מ) עד שנת
יהויקים גלות צדקיהו שהיא תשע עשרה
על כל עם יהודה
שנאמר בספר ירמיה הדבר
תרתין למלכות דריוש השני שמלך
לנבוכדנצר דאמר מר שנה ראשונה כיבש
בשנה הרביעית ליהויקים
אחר אחשורוש ונקרא שלשה שמות
אשר היה בשנת הרביעית ליהויקים
בן יאשיהו מלך יהודה
נינוה שניה כיבש יהויקים וכתיב ויהי
01
היא השנה הראשונית
דריוש כורש ארתחשסתא נ): שנים
היא שנה הראשונה לנבוכדנצר אלא
בשלשים ושבע שנה לגלות יהויכין מלך
לנבוכדנצר מלך בבל,
מקוטעות היו. אותן שנים שמנינן
מה תלמוד לומר בשנת שלש למלכות
וכבש יהויקים בשנה
יהודה בשנים עשר חדש בעשרים וחמשה
יהויקים בשנת שלשה למרדו לאחר
למעלה יש בהן שנבלעו משל אחרון
החמישית למלכו, נמצאו
משכיבש ועד שמת
לחדש נשא אויל מרודך מלך בבל [בשנת
(ט) בראשון כגון לדריוש המדי וכורש
שכיבשו עבדו שלשה שנים ומרד בו
שבע שנים. שכל מלכות
מלכותו] את ראש יהויכין מלך יהודה ויוצא
שמנינן להם ה' שנים לא תמצא אלא
שנאמר ויהי לו [יהויקים] עבד שלש
יהויקים היתה אחת עשרה
ד' דכתיב בשנת אחת לדריוש בן
שנים וישב וימרד בו
שנה שנאמר ואחת עשרה
אותו מבית הכלא תמני ותלתין ושבע הרי
❖
שנה מלך בירושלים,
(ערכין יב.)
ולמדך כאן שעמד במרדו שלש שנים
אחשורוש בספר דניאל בשנת
ארבעין וחמש דנבוכדנצר ועשרין ותלת
ואמרינן בנבוכדנצר שנה
שלש למלכות כורש וגו' ס) ותניא בסדר
הרי ששה שנים לכיבושו ובפעם הזאת
ראשונה כיבש נינוה שנייה
דאויל מרודך גמ' ותרתי דידיה הא שבעין
כיבש יהויקים, וכיון שמת
עולם לא מצינו למדי שנה בכתובים
נמסר בידו והרגו ונתקיים בו קבורת
תורה אור השלם
אמר השתא ודאי תו לא מיפרקי אפיק מאני
יהויקים מלך יכניה ג'
חמור יקבר והמליך את
אלא זו בלבד ולכורש מצינו שלשה
חדשים ובא נבוכדנצר
1. וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא
דבי מקדשא ואשתמש בהו היינו דקאמר ליה
יהויכין בנו תחתיו ובא לו לבבל
שנים בספר דניאל בשנת שלש למלכות
והגלהו שנאמר ויקח
יְיָ לְמֶלֶךְ תַּחַת דָּוִיד אָבִיו
דניאל ועל מרי שמיא התרוממת ולמאניא
אותו מלך בבל בשנת
אמרו לו יועציו
כורש וגו' ותניא נמי בסדר עולם כורש
11
וַיַּצְלַח וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו כָּל
שמונה למלכו, נמצא
יִשְׂרָאֵל:
די בייתיה היתיו קדמך וכתיב ביה בליליא
האב מרד בך והמלכת בנו מתלא אמרן
מלך ג' שנים מקוטעות הרי שמנית
21
משכיבש יהויקים עד
דברי הימים א כט כג
מכלבא בישא גוריא טבא לא נפיק
שנה יתירה וגם (י) דבשנות נבוכדנצר
קטיל בלשאצר מלכא [כשדאי] וכתיב
שמת יהויקים שבע שנים
2. מִי בְּכָל אֱלֹהֵי
ויכניה ג' חדשים והגלהו.
חזר עליו לתשובת השנה והגלהו
ואויל מרודך
נבלעה שנה וכנגדו
הָאֲרָצוֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר
ודריוש מדאה קבל מלכותא כבר שנין שתין
31
וזהו פירושו גלו בשבע
הִצִּילוּ אֶת אַרְצָם מִיָּדִי
והמליך צדקיהו וכן כתיב בספר
נשתהה הבנין שתים שנים לדריוש:
ותרתין אמר איהו מיטעא טעי אנא חשיבנא
לכיבוש יהויקים שהיא
כִּי יַצִּיל יְיָ אֶת יְרוּשָׁלִַם
מלכים בסופו נמצאת גלות יהויכין
תניא
שנת שמונה לנבוכדנצר.
ישעיהו לו כ
מִיָּדִי:
ולא טעינא מי כתיב למלכות בבל לבבל
וזה שכתוב בשנת שלש
3. בֵּאדַיִן דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּא
בשנת שבע לכיבוש
יהויקים והרי
כתיב מאי לבבל לגלות בבל כמה בצירן תמני חשיב ועייל חילופייהו
למלכות יהויקים מלך
כְּתַב לְכָל עַמְמַיָּא אֻמַיָּא
הכתוב קורא אותה בשנת שמונה
יהודה בא נבוכדנצר מלך
וְלִשָּׁנַיָּא דִּי דָיְרִין בְּכָל
חדא דבלשצר וחמש דדריוש וכורש ותרתי דידיה הא שבעין כיון דחזי דמלו
למלכות נבוכדנצר בספר מלכים
בבל ירושלים ויצר עליה.
אַרְעָא שְׁלָמְכוֹן יִשְׂגֵּא:
כבר פירשוהו רבותינו
שבעין ולא איפרוק אמר השתא ודאי תו לא מיפרקי אפיק מאני דבי מקדשא
דניאל ו כו
בשנת שלש למרדו דהא
4. שְׁפַר ק¢ דָם דָּרְיָוֶשׁ
ואשתמש בהו בא שטן וריקד ביניהן והרג את ושתי והא שפיר חשיב איהו נמי מיטעא טעי דאיבעי ליה למימני
בשנה הרביעית ליהוייקים
וַהֲקִים עַל מַלְכוּתָא
מלך נבוכדנצר. גלו
מחרבות ירושלים סוף סוף כמה בצירן (חדיסר) [חד סרי] איהו כמה מלך ארביסר בארביסר דידיה איבעי ליה
לַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא
מְאָה
בשמונה עשר לכיבוש
וְעֶשְׂרִין דִּי לֶהֱוֹן בְּכָל
למיבני בית המקדש אלמה כתיב באדין בטילת עבידת בית אלהא די בירושלם אמר רבא שנים מקוטעות הוו
יהויקים שהיא שנת תשע
41
מַלְכוּתָא: דניאל ו ב
עשר לנבוכדנצר, שנאמר
5. כֹּה אָמַר כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ
תניא
ובחדש החמישי בעשור
פָּרַס כֹּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ
לחדש היא שנת תשע עשרה למלך נבוכדנצר מלך בבל בא נבוזראדן רב טבחים וגו'. נמצא שהגלה יהויכין בשנת
נָתַן לִי יְיָ אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה: עזרא א ב 6. בַּיָּמִים הָהֵם כְּשֶׁבֶת הַמֶּלֶךְ
שמונה למלכו ונשאר יהויכין ל"ז שנה חבוש בבית האסורים בגלות עד שמת נבוכדנצר, שנ' ויהי בשלשים ושבע
אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ אֲשֶׁר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה: אסתר א ב 7. בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמָלְכוֹ עָשָׂה מִשְׁתֶּה לְכָל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו
לגלות יהויכין מלך יהודה וגו', הנה מקודם גלות יהויכיין ח' שנים ול"ז שנה, הרי ארבעים וחמש שנה לנבוכדנצר.
חֵיל פָּרַס וּמָדַי הַפַּרְתְּמִים וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת לְפָנָיו: אסתר א ג 8. כִּי כֹה אָמַר יְיָ כִּי לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד
הנה נמצאו שנות נבוכדנצר מן הפסוקין. אבל עשרים ושלש שנה לאויל מרודך גמרא, ותרתי דבלשצר, הרי שבעים.
אֶתְכֶם וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיכֶם אֶת דְּבָרִי הַטּוֹב לְהָשִׁיב אֶתְכֶם אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה: ירמיהו כט י 9. בִּשְׁנַת אַחַת לְמָלְכוֹ אֲנִי דָּנִיֵּאל
אמר מדלא איפרוק כולי. אמר אחשורוש בלשצר טעה דאיבעו למימנא ע' לגלות. כמה בצרו ח' שנה שמלך נבוכדנצר
בִּינֹתִי בַּסְּפָרִים מִסְפַּר הַשָּׁנִים אֲשֶׁר הָיָה דְבַר יְיָ אֶל יִרְמְיָה הַנָּבִיא לְמַøאות לְחָרְבוֹת יְרוּשָׁלִַם שִׁבְעִים
קודם גלות יכניה עייל תמני שני חילופייהו, חדא דבלשצר וה' שנה דכורש ודריוש וב' שנים דידיה הא שבעים
שָׁנָה: דניאל ט ב 01. וַיְהִי בִשְׁלֹשִׁים וָשֶׁבַע שָׁנָה לְגָלוּת יְהוֹיָכִן מֶלֶךְ יְהוּדָה בִּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ
כו'. היינו דכתיב בשנת שלש למלכו בשבת, כשנתיישב דעתו דאמר תוב לא מפרקי. כולה שמעתה ופשוטה היא.
נָשָׂא אֱוִיל מְרֹדַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל בִּשְׁנַת מַלְכֻתוֹ אֶת רֹאשׁ יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיֹּצֵא אוֹתוֹ מִבֵּית הַכְּלוּא: ירמיהו נב לא וַיְהִי
בִשְׁלֹשִׁים וָשֶׁבַע שָׁנָה לְגָלוּת יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה בִּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ נָשָׂא אֱוִיל מְרֹדַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל
בִּשְׁנַת מָלְכוֹ אֶת רֹאשׁ יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה מִבֵּית כֶּלֶא: מלכים ב כה כז 11. וְעַל מָרֵא שְׁמַיָּא הִתְרוֹמַמְתָּ וּלְמָאנַיָּא דִי
בַיְתֵהּ הַיְתִיו קָדָמָךְ וְאַנְתְּ וְרַבְרְבָנָךְ שֵׁגְלָתָךְ וּלְחֵנָתָךְ חַמְרָא שָׁתַיִן בְּהוֹן וְלֵאלָהֵי כַסְפָּא וְדַהֲבָא נְחָשָׁא פַרְזְלָא אָעָא וְאַבְנָא
דִּי לָא חָזַיִן וְלָא שָׁמְעִין וְלָא יָדְעִין שַׁבַּחְתָּ וְלֵאלָהָא דִּי נִשְׁמְתָךְ בִּידֵהּ וְכָל אֹרְחָתָךְ לֵהּ לָא הַדַּרְתָּ: דניאל ה כג 21. בֵּהּ
31. וְדָרְיָוֶשׁ מָדָאָה קַבֵּל מַלְכוּתָא כְּבַר שְׁנִין שִׁתִּין וְתַרְתֵּין: דניאל ו א
41. בֵּאדַיִן בְּטֵלַת עֲבִידַת בֵּית אֱלָהָא דִּי בִּירוּשְׁלֶם וַהֲוָת בָּטְלָא עַד שְׁנַת תַּרְתֵּין לְמַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ מֶלֶךְ פָּרָס: עזרא ד כד
בְּלֵילְיָא קְטִיל בֵּלְאשַׁצַּר מַלְכָּא כַשְׂדָּאָה: דניאל ה ל